זאת אני איווה / גלית דהן קרליבך
הוצאת גרף
126 עמודים

אני מגדיר עצמי כאיש המילה הכתובה, אני קורא וכותב ואוהב לקרוא טקסטים שגורמים לי להבין כמה כיף להיות וירטואוז של המילה הכתובה.
על פי הספר הזה גלית דהן קרליבך היא בהחלט וירטואוזית כי הספרון הקטן הזה מהנה ביותר ולא רק מהנה ביותר עבור הקורא אלא הרגיש לי שהמחברת נהנתה מכל רגע בכתיבת הספר כי סגנונו מאפשר לכותבת מוכשרת כמו גלית דהן קרליבך לשחרר את כל הכשרון שלה והתוצאה היא ספר מרשים ביותר.
המחברת התקבלה לתכנית כתיבה בינלאומית יוקרתית לסופרים באיווה אשר בארצות הברית, היא נסעה לשם כמייצגת קודם כל את גלית דהן קרליבך אבל כמו שכתוב בכריכה האחורית ואני מסכים כמובן והמחברת מן הסתם ציינה את זה בספר אתה לא יכול לייצג את עצמך בתכנית כתיבה בינלאומית מבלי לייצג את ישראל בין אם תרצה או לא.
המחברת לא מציינת את שם הקולגות שלה אלא מציינת אותם בשמות המדינה שלהם כך שלפעמים זה מרגיש כאילו היא חלק מתחרות מיס יוניברס.
אותי זה מאוד שעשע, כאילו שאין אנשים אלא ייצוג של מדינה.
יש בזה מן האוניברסליות אבל גם מבטל את הדמות הפרטית שלי.
הכתיבה של המחברת הרגיש לי כמו זרם תודעה, כתיבה תיעודית כמעט כמו יומן אישי כמעט ללא פילטרים ויש בזה משהו מאוד מרתק ואיכותי בייחוד כשכותבת מוכשרת כמו המחברת עושה זאת.
הכתיבה האותנטית הזו כמעט ללא פילטר מאפשרת לטקסט להיות בו זמני אישי ואוניברסלי, המחברת מספרת את חוויותיה ההזויות בכל תקופת התכנית וזה מרגיש לקורא כאילו הוא עצמו נוכח שם.
בין לבין מתפתחת עבור המחברת הנשואה קשר רומנטי סוער ומרתק עם בחור מקומי בשם דסטין, הקשר הסוער הזה ורב התהפוכות הופך להיות מרכז הסיפור במקביל לחוויותיה של המחברת בתכנית הכתיבה ומראה לנו בין השאר את ההבדלים בין אמריקה של הדרום לבין הישראליות המוחצנת של המחברת.
אין ספק שהספר הקטן הזה של גלית דהן קרליבך הוא תענוג של יצירה מקומית שונה וסוערת, מרתקת ומסחררת.
ספר שהוא כיף גדול בעיני.
מומלץ.