הזמן הפלסטיני / יואב גלבר

הזמן הפלסטיני / יואב גלבר
הוצאת דביר
508 עמודים

זהות של עם, כל עם מתגבשת מתישהו ומתחילה מנקודה מסוימת, במקרה של הפלסטינים השנים בהם מדבר הספר הפכו לשנים מעצבות עבורם, שנים בהם הם קיבלו הכרה ויחס אחר.
למעשה הספר המעניין מאוד הזה של יואב גלבר מתרכז בשלוש שנים בלבד, 1967-1970.
ספר שמתחיל לאחר מלחמת ששת הימים ומסתיים בכשלון נסיון ההפיכה בירדן, אותו ניסיון שנקרא "ספטמבר השחור"
גלבר מיטיב לתאר את התפתחויות אותה תקופה, את הנסיונות של ישראל לחשוב על פתרונות מדיניים, על סוגיית השטחים הכבושים וההתקרבות ביחסים בין ישראל למלך חוסיין.
גלבר א אופטימי לגבי סיום הסכסוך בספרו ונראה שלמעשה הרבה לא השתנה בין אותה תקופה מדוברת לבין תקופתנו היום.
"מלחמת האזרחים בספטמבר 1970 שמה קץ לנסיון להקים בירדן מדינה (פלסטינית) בתוך מדינה (ירדנית) כבסיס למאבק לשחרור פלסטין. בשנה שאחריה סולקו הפדאיון מירדן ועברו לנסות את מזלם בלבנון. הצלחתם שם היתה גדולה יותר, אבל מאבקם התנתק מהשטחים, הגדה, קל וחומר עזה, היו רחוקות ובלתי נגישות. בירדן נוצרה אחרי מלחמת האזרחים זהות ירדנית חדשה שהיה בה רכיב פלסטיני ששמר על ההכרה במוצאו אך ראה בממלכה את מדינתו."
עמ' 499

הפערים בין הצדדים היו גדולים כבר אז ובוודאי גדלו גם היום אך אותם שנים מעצבות היו קריטיות להתפתחות הזהות הפלסטינית,
בעיית הפליטים, בעיית השטחים, משמעות הכיבוש שנכנסה לשיח ועוד.
מדובר בספר מעניין שמנתח תקופה מורכבת וקריטית.
מומלץ.

47363357_1681801705253062_4687639521464942592_n

ללא עקבות / היילן בק

ללא עקבות / היילן בק
ידיעות ספרים
334 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

ללא עקבות הוא מסוג ספרי המתח שמתבקש שיהיה עליהם סרט, העלילה בנויה כמעט כמו תסריט והיא מותחת מאוד ועוסקת בנושא קשה של פירוק משפחה ושחיתות.
סיימתי אותו בשעתיים קריאה וזה בכל זאת ספר של כמעט 350 עמודים וזה אומר על כך שהספר מותח ומעניין לכל אורכו ממש כך.
לא אומר שלא צפיתי מה קורה והתחושה שלי מההתחלה לגבי הסוף היתה נכונה אבל זה לא הרס לי את ההנאה מהקריאה ואת המתח שיש בספר.
אודרה קיני סוף סוף העזה לעזוב את בעלה המתעלל ולוקחת את הילדים כשכל רכושה ברכב לעבר חיים חדשים ועתיד טוב יותר.
היא לא ציפתה שהמסע הזה יהפוך לסיוט של חייה.
כשהשריף עוצר אותה לבדיקה שגרתית של עומס יתר ברכב הוא מוצא בתא המטען שקית מריחואנה, אודרה בטוחה שהיא לא שמה את השקית הזו ושהיא לא שלה (או שאולי כן) והיא נלקחת לחקירה משטרתיתי בזמן שילדיה נלקחים למקום אחר.
כשאודרי שואלת את השוטר בתא המעצר איפה ילדיה השוטר שואל אותה איזה ילדים? אודרה לא מבינה ומשם העניינים מתגלגלים להאשמה ברצח והסיפור הולך ומסתבך.
בחור בשם דני שעבר משהו דומה לאודרה מחליט לעזוב הכל ולבוא לסייע לה להבין מה קורה בעצם ולפתור את התעלומה ולגלות מה קרה לילדים ומאיפה כל הרוע הזה נפל עליה פתאום.

מכאן כבר לא אספר ואתם תקראו לבד אני רק אומר שמדובר בספר מתח אפקטיבי מאוד ומהנה מאוד.

47436193_1682502458516320_6685566541292896256_n

שפן / שמעון ריקלין

שפן / שמעון ריקלין
הוצאת כתר, הסדרה הקטנה
130 עמודים

עד כה הסדרה הקטנה של כתר היא אחת הדברים הכי מרעננים אצלי בספריה, וכשיש בה ספר מקומי זה משמח אותי.
שמעון ריקלין (לא איש התקשורת המוכר) כתב כאן נובלה צנועה ומינימליסטית שבתוכה יש המון סערות ורגש בתקופה מורכבת מאוד בתולדות עמנו, בתקופה שלפי ופרוץ מלחמת יום הכיפורים, תקופה שנעה בין שאננות ואופוריה גדולים לבין הפתעה שלא התכוננו אליה כראוי שהכניסה את כולם לפרופורציות.
יוליק, חייל בבסיס מודיעין שנמצא בשגרת פעילותו הצבאית, הוא נמצא בקשר מרוחק עם חיילת בשם אורית שמשרתת בצפון רחוק מהעין ומהלב ומייחל לחופשתו על מנת לפגוש אותה סוף סוף, יוליק עדיין בתול ומתבייש לשתף בזה את חבריו ליחידה, השגרה של יוליק אל מול הציפייה למפגש המיוחל עם חברתו מתעכב יותר כאשר מתברר שיוליק ישלח לבסיס עומק בסיני עקב אימונים של צבאות ערב.
למרות התרגילים שעושים צבאות ערב בצבא לא מתרגשים ומבינים שהגברת הכוננות היא רק משהו שמחייב אבל אין לחץ ממשי בצבא ובמדינה.
הרתיעה של יוליק מכל מה שמתקשר כמיני מורגש מאוד בספר והוא די סוגר את עצמו לעולם.
זה מגיע לרמת קיצון כשהוא במקרה נתקל במן אורגיה בבסיס שמאפיינת את תחושת השאננות ואפילו מסמלת אותה.
האופוריה מתחלפת בסופו של דבר בהפתעה שמנערת את כל המערכת ואולי אנחנו רואים במה שמתחולל ביוליק את אותה סימבוליות של שאננות ותחושת הכל יהיה בסדר בדיוק כמו שיוליק מדמיין את המצב עם חברתו אורית.
הנובלה הצנועה הזו מעוררת תחושות חזקות ומעניינות על מצב החברה הישראלית באותה התקופה.
נהניתי ממנו.

47390928_1685194534913779_2474888030016503808_n

הרחק מעצי התרזה / יונתן ברג

הרחק מעצי התרזה / יונתן ברג
הוצאת עם עובד
267 עמודים

אהבתי את יונתן ברג עוד בספרו הקודם ואני אוהב את השירה שהוא כותב, ברג הוא קודם כל משורר וזה מתבטא גם בכתיבת הפרוזה שלו, מדויקת, שפה גבוהה, לפעמים אניגמטית ולוקח זמן להבין אותה אבל כשמבינים אותה אז צוללים לתוכה והיא מרתקת וסוחפת.
ובדיוק כמו שירה לקח לי זמן להכנס לספר הזה, להתחבר אליו אבל כשהתחברתי הוא נורא ריגש אותי הוא נגע בי.
זהו סיפורם של אנשים דחויים על ידי משפחתם, בודדים בצורה מסוימת כל אחד בדרכו שמוצאים מכנה משותף מעניין למרות השוני הגדול ביניהם וביחד הם יוצאים למסע של הכרות עם עצמם מחדש, החיבור הזה בין אנשים עם פער דורי ועם שוני תרבותי גדול הוא מעניין ומראה כמה אנחנו בסופו של דבר בני אדם.
יעקב, איש מבוגר שחי בארץ אך מתגעגע לחייו בברלין שם היה לו טוב יותר, שם הכיר את אהבת חייו אך האכזבה מאותה אהבה לגויה והניתוק מילדיו גרם לו לעלות לישראל.
בר, שכנתו של יעקב הצעירה ממנו בשנים רבות נשואה לבעל קבלן וללא ילדים למרות רצונה העז לכך, משפחתה באשדוד והקשר אינו קשר, למרות שגדלה במשפחה דתיה מאוד בר שהיתה בעברה ברכה בחרה בחיי חולין.
בר מתיידדת עם יעקב למרות השוני הגדול ביניהם וביחד הם יוצאים למסע לפגוש את ילדיו של יעקב ואת סבתה של בר, המסע המטלטל והמשמעותי עבור שניהם מתרחש כשברקע מתחולל מבצע צבאי עם פצועים רבים.
יש בספר הזה מגוון הצבעוניות הישראלית על תרבויותיה והאנשים שבה, יש כאן מסע של 2 דמויות שחוות שינוי, שמחפשות שינוי וחידוש בחייהן ויש כאן ספר מרגש ומעניין של סופר מצוין.
מומלץ.

47580092_1688278421272057_7468734547610304512_n

מר פלומר / איטאלו קאלווינו

מר פלומר / איטאלו קאלווינו
ספרית פועלים
157 עמודים
מאיטלקית: גאיו שילוני

רובנו עסוקים במחשבות יומיומיות שאת רובם אנחנו לא מוציאים לכתב, בכל אחד מאיתנו יש הוגה דיעות קטן, המחשבות שלנו אצורים בתוכנו, משמשים אותנו, מזינים אותו ואת רובם אנחנו לא משתפים עם העולם, נדמה שאם היינו משתפים את העולם במחשבותינו כל אחד מאיתנו היה יכול לכתוב ספר.
מר פלומר הוא אדם רגיל, אין בו שום ייחוד או משהו שמבדיל אותו מכל אחד אחר וכמו כל אדם הוא מתבונן בעולם וסקרן, סקרן על החיים, על המוות, על היקום, על הטבע, על צמיחת הדשא, על בעלי חיים בגן החיות, על התערטלות אישה בחוף הים, על שריקת השחרור, בטנה של שממית,על השמש.
המחבר איטאלו קאלווינו, אחד מגדולי הסופרים האיטלקים במאה הקודמת מביא לנו ספר הגות מיוחד מאוד, ספר שהוא כולו התבוננות בעולם, מחשבום על הקיום והטבע והיופי בתמימות, תמימות של ילד, יופייה של המחשבה הטהורה והנקיה, הלא מסוננת ולא דורשת הסברים.
פלומר מנסה לבחון כמעט כל דבר שנקרה בדרכו ולנסות להבין אותו, אחד הדברים שמקסימים אותנו בני האדם זה היכולת להתבונן ולנתח, באופן אינטואיטיבי, חקרני, פשוט.
למר פלומר אפשר לחזור ולעיין שוב ושוב, יש בו קסם ותמימות של ספרים שכמעט ולא רואים היום וקאלווינו הצליח להביא את המחשבה הלא מסוננת, מלאת הרגש והתום על הנייר וזה מקסים ומרגש.
מומלץ בחום.
48016578_1689498714483361_8932196399764733952_n

 

עשר אגורות / לאוניד פקרובסקי

עשר אגורות / לאוניד פקרובסקי
ספרית פועלים
169 עמודים
מרוסית: טניה חזנובסקי ותומר שריג

פקרובסקי הוא תופעה בעיני, כבר בספרו הקודם "פרבולה של הצלחה" הוא כבש אותי.
את קובץ הסיפורים הראשון "מטאטא וסיפורים אחרים" לא קראתי אבל החלטתי שמעתה והלאה אקרא כל ספר שלו שיצא לאור.
פקרובסקי מעבר להיותו אינטיליגנט מעבר לממוצע הוא איש משכיל ועשיר בידע רב בספרות, אמנות, פילוסופיה ועוד, האיש חי את העולם ומצליח להביא דרך סיפוריו סיטואציות שמתחברות עם המציאות המורכבת בה אנחנו חיים.
סיפוריו נעים בין בדיון ופרוזה קצרה לבין הגות משעשעת של תפיסת המציאות עם אירועים שמתרחשים בסביבתו הקרובה ומקרינים לעולם החיצון.
שנים שפקרובסקי עובד למחייתו כשומר בשכר מינימום, הוא חי בבת ים והקיטוב הזה בין עבודתו הפשוטה לבין השכלתו הרחבה והבנתו את העולם מאפשרת לו לגעת בלב הקוראים בסיפוריו.
אני לא נכבש בקלות ולא תמיד אני מתחבר לסיפורים קצרים, צריך להיות משהו מאוד מיוחד ושונה כדי שזה יתפוס אותי ופקרובסקי מצליח.
הסיפור ששמו עשר אגורות הוא הכי מוצלח בקובץ בעיני בו פקרובסקי מספר איך הוא החליט לנסות למכור את העיתון החינמי ישראל היום בעמדת השמירה שלו בעבור עשר אגורות לגליון ודרך זה לעזור לקשישים עם הכסף שירוויח והוא מסתבך עם רשויות החוק.
פקרובסקי משלב בסיפוריו הגות, אמנות ואת עולם התוכן הכה עשיר שלו בכתיבה שמצד אחד גבוהה מאוד ומצד שני כה נגישה לציבור הרחב ואינה מתנשאת והיא כך כי הוא נוגע בעצבים החשופים של המציאות הישראלית הכה כואבת של הגירה, עוני, מצוקת דיור ועוד.
פקרובסקי כותב על הכתיבה עצמה ועל האי כתיבה, כותב על חייו ועל חיי כולנו ומצליח לעשות זאת היטב.
אחרית הדבר של בני ציפר אולי האיש שגילה את פקרובסקי וחשף אותו לקהל הישראלי היא מרתקת כי ציפר מנתח את התופעה היטב ומדבר על כתיבתו של פקרובסקי והסיבה שהוא כה מצליח וגם את הסיבה העצובה למה כל כך הרבה כותבים מעולים בשפה הרוסית שגרים כאן לא מצליחים הם לגעת ולהתפרסם כמו פקרובסקי.
מומלץ בחום רב.

עשר_אגורות(2)