​מבריקים / מרקוס סייקי

הוצאת דני ספרים

515 עמודים

מאנגלית: נעמה בן דור
יש לנו פחד מהשונה, פחד מהאחר, פחד ממי שלא דומה לנו.

אולי דומה לנו פיזית אבל לא באמת דומה לנו.

הספר מבריקים מדבר על השונה ורק מקריאת התקציר בכריכה האחורית נזרקתי לסדרת הקומיקס "אקס מן"

כי הרי מעבר לסיפור גיבורי העל אקס מן מדבר בדיוק על נושא החריגים וקבלתם בחברה.

נושא המבריקים בעולם שבו מתרחש הספר הזה הוא מאוד דומה מבחינה רעיונית.

אנשים שהם אחוז בודד בחברה בעלי יכולות פנומנליות.

ילדה אחת מסוגלת לגלות את סודותיהם הכמוסים ביותר של אנשים לפי האופן שבו הם משלבים ידיים, מבריק אחר מגלה יכולות מדהימות לזהות דפוסים בשוק המניות ויכול לגרום לנפילת הבורסה ועוד ועוד כשרונות מבריקים.

אחד הכשרונות המבריקים האלה הוא ניק קופר, סוכן פדרלי בעל יכולות יוצאות דופן.

יכולות אלו מאפשרות לו לצוד טרוריסטים פנומנלי.

לקופר יש מטרה חדשה, מבריק מסוכן מאוד שגרם למותם של עשרות אנשים ויש חשש שהוא הולך להצית מלחמת אזרחים בין המבריקים לבין שאר העולם.

קופר חייב לעשות כמה צעדים קיצוניים שיעלו לו בדברים יקרים לליבו על מנת להתעמת עם אותו מבריק מסוכן.
המוטיב הבדיוני בסיפור המתח הזה מוסיף הרבה עניין  כי בסופו של דבר באמת מדובר בספר מתח מעולה.

יש בו עניין ויש בו טוויסטים ויש בו הרבה דמיון.

אבל בעידן שלנו כיום כשכולם מכירים את האקס מן קשה לי להתעלם מהדמיון בין אקס מן למבריקים.

מבחינתי הדמיון הזה קצת קלקל לי כי יש כאן ספר מתח נהדר באמת עם קצב טוב, דרמה טובה, אקשן משובח ועוד.

אבל לא משפיע אותי שוב שמתעסקים בנושא החריגים בעלי היכולות העל טבעיות.

ועדיין הספר מעלה נושא פוליטי כואב, היחס שלנו לשונה, הפחד שלנו מהשונה והיכולת שלנו לקבל את השונה בחברה.

מבריקים הוא ספר מתח משובח.

אני מאוד נהניתי ממנו.

הוא שונה והוא כתוב היטב.

כדאי.

​כולם נשא הרוח / שגיא כהן

הוצאת עם עובד

198 עמודים

זה לא הספר הראשון שקראתי השנה על מתנחלים ועל חיי הציונות הדתית.

יצאו השנה כמה ספרים מאוד מעניינים אבל אני חושב שהספר הזה של שגיא כהן הוא המוצלח ביותר מביניהם.

אני חושב שזה רומן ביכורים מקסים ומרגש אבל בעיקר אמיץ.

גם כמו רומנים אחרים שקראתי השנה בנושא זה אחד הנושאים המרכזיים היו בדילמות שעוסקים גיבורי הספרים.

דילמות לא פשוטות בחברה והקרע בין הרצון להשתייך לציונות הדתית לבין הפיתוי בלהכיר את העולם החילוני.

הספר הזה שונה מאחרים בגלל שהוא חודר פנימה לתוך חייהם של תושבי ההתנחלויות (צר לי אם אני פוגע במישהו במונח זה, אתם יכולים לקרוא לזה התיישבויות).

אנחנו נחשפים לצורת החיים לאידיאולוגיה של תושבי היישוב ולדילמות רבות שצצות תוך כדי גם אצל גיבור הספר וגם אצל הוריו וחבריו.

במרכז הסיפור נער שגדל בהתנחלות.

אביו אידיאולוג גדול שמאמין שהוא כאן מתוך שליחות ליישב את הארץ והוא מנסה לסחוף את כל משפחתו בתחושות שלו.

אימו תוך כדי תנועה מתחילה לשאול שאלות קשות עבורה ועבור בני משפחתה.

היא מנסה לגשר בין הערבים השכנים לבין תושבי היישוב מעלה חשמונאי שם הם מתגוררים מה שלא נראה טוב עבור רוב תושבי ההתנחלות.

ובעיקר גורם למתיחות בינה לבין אביו.

הילד מספר את החיים בהתנחלות מנקודת מבטו, מהיחס אל הרב ומהחיים בפנימיה הדתית.

השאלות שעולות והדילמות שהילדים מגלים הם דילמות שנמצאות לא מעט בקהילה כזו והמחבר חושף אותנו לזה.

שאלות כמו התמודדות עם הומוסקסואליות, אוננות,רצון לחזרה בשאלה אלו שאלות שעולות בגיל ההתבגרות אצל נערים בציונות הדתית ולא רק בציונות הדתית.

אבל בקהילה סגורה שמנסה להימנע מהחריג זו אף התמודדות קשה יותר.

היחס לערבים והחיים לצידם עם כל המורכבות של זה מובא בספר ומתואר בצורה רגישה ומעניינת.

אם הנער שמכניסה ערבים מהיישוב הסמוך לביתה מבינה עד מהרה איזו טעות היא עשתה כשחיילים מיד באים ולוקחים אותם מהבית או סיטואציה שבה הנערים יוצאים להרוס עצי זית שהערבים שתלו.

הביקורת כאן של המחבר לא באה בשיא כוחה אלא דרך תיאור החיים בהתנחלות אנחנו מבינים את המורכבות של הסיטואציות ואת התחושה שאולי אין כאן טובים ורעים אלא פשוט אנשים.

החיים בחברה אידיאליסטית סגורה מאוד לא פשוטים.

לצאת משם או לשאול שאלות קשות זה אף קשה עוד יותר.

ספר הביכורים של שגיא כהן כתוב היטב וערוך היטב.

אני חושב שהוא ספר מעניין מאוד ואני ממליץ בחום על קריאתו.

​כלום לא נראה באופק / ינס רהן

הוצאת בבל

156 עמודים

מגרמנית: רחל בן חיים

גרמני ואמריקאי תקועים על סירת גומי בלב ים.

נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל זו ממש לא בדיחה.

זה הבסיס לספר המצוין הזה של ינס רהן שנכתב בשנת 1954.

ואני ארחיב טיפה עכשיו על מנת שנבין על מה הסיפור.

1943 שני ניצולי מלחמה נמצאים על סירת גומי בלב ים כשמסביב אין כלום באופק רק אוקיינוס גדול ורחב מימדים.

האחר הוא טייס אמריקאי קטוע זרוע והשני הוא קצין צוללת גרמני.

כל הציוד שיש להם הוא חצי בקבוק ויסקי 64 סיגריות כמה חפיסות שוקוקולה וכמה מסטיקים.

המצב ההזוי הכמעט סוריאליסטי הוא מהות הסיפור הזה.

בתוך השלווה של אמצע הים מתחולל מאבק הישרדותי יומיומי של שתי אנשים שונים מאוד אידיאולוגית, אויבי מלחמה שנמצאים ביחד באותה צרה וסירה ומנסים למצוא סיבות הגיוניות איך הם יוכלו לשרוד בתוך הגיהנום הצף הזה.
"קיים ממד קומי בעובדה שאדם המצוי בים ומוקף מים עלול למות בצמא"

עמוד 107

למרות שהוא ספר צנום יחסית הוא עמוס אינפורמציה וקשה לנטוש אותו מהיד למרות מורכבותו.

הוא מערבב בתוכו תיאורי טבע מופלאים, תיאורים מדעיים רלוונטיים שכתובים כמעט כאילו הוציאו אותם מאיזו אנציקלופדיה ומצד שני קיים המימד האנושי הסיפורי המרגש והכואב.

שני הגברים האלו, החיילים, מנסים להיאחז בזכרונות מארץ הולדתם להאהבה המחכה בבית ומהכאב על מנת להחזיק מעמד ככל שניתן למרות שכל הסיכויים מראים שמותם קרוב.

יש בספר זה שתיקה רועמת.

השקט של הים השלו מטעה כי השלוה הזו היא שלוות מוות.

היא מלחמת קיום יומיומית.

הספר מלא במחשבות פילוסופיות של הדמויות מחשבות אקזיסטנציאליסטיות, תהיות לגבי מצבם הפנמה לגבי גורלם ועוד.

השקט הזה, המאיים.

מאוד אהבתי בספר את העובדה שבאמצע הסיפור המחבר זורק אותך לכתיבה מדעית אקדמית כמעט כמו ההבנה לגבי תפיסת האל בתרבות המערבית או המרכיבים של מי הים והסיבות מדוע אסור לשתות אותם.

הוא מצד אחד יותר ערבוב בין כתיבה פרוזאית לכתיבה עיונית אך מצד שני החיבור נעשה בצורה טובה ומוסיף לטקסט.

כלום לא נראה באופק הוא ספר לא קל לקריאה, הוא משאיר צביטה בלב והוא מחדד את הרעיון שכולנו בני אדם בסופו של דבר, כולנו עשויים מאותם חומרים גם אם אנחנו נלחמים אחד בשני וחושבים שונה מהשני.

בסופו של דבר לכולנו אותה מטרה, לחיות, לשרוד ולנסות לעשות כל דבר כדי שזה יקרה וכאשר שתי אנשים שונים כל כך נפגשים במצב של מצוקה כמו הסיטואציה המסופרת אין בהם את העוינות יותר אלא מכנה משותף שחזק מכל דבר אחר.

זה כוחו של הספר הזה, זו עוצמתו וזו הסיבה שהוא ספר כל כך טוב וראוי לקריאה.

​מעבר מנדלבאום / דליה כהן קנוהל

הוצאת כרמל

399 עמודים
אני מאוד אוהב רומנים היסטוריים שנוגעים בתקופות בהם לא הייתי נוכח או לא הייתי בתכנון.

כשאותם רומנים כתובים היטב המחבר יכול להשליך אותך כמעט פיזית לאותה התקופה בתיאורי המקום, האוירה, הלבוש, המוזיקה ועוד.

כשהרומן כתוב לא טוב אתה חש שזה מתפספס.

הסיפור עצמו סובב סביב ז'קלין, עולה חדשה שנבחרה להיות אחת מעשר העולות המצליחות באותה התקופה.

ז'קלין מתפרסמת בעקבות כתבה בעיתון שעשתה עליה כתבת בשם גליה.

ההיסטוריה של ז'קלין מעניינת את הכתבת מאוד ומתגלים על עברה דברים מדהימים.

לוחמת וחברת מחתרת כנגד הנאצים ועוד.

ז'קלין מוצגת כמורה לצרפתית שעובדת באוניברסיטה.

אבל עברה מעורפל ויש איזה סוד שהיא מסתירה.

הכתבה מעניינת מאוד את בנה של בעלת הבית בחור בשם גידי שהולך ומפתח זוגיות עם ז'קלין אך כמוהו מחזר אחריה גם אחיו של גידי, יהורם.

בסיפור לגבי עברה של ז'קלין הולך ונהיה מסתורי יותר ומעלה שאלות רבות כמו מה היא עשתה במעבר מנדלבאום בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים.

הבסיס של העלילה הוא טוב ומעניין ובהחלט יש כאן פוטנציאל לספר טוב.

אבל לצערי הספר עמוס מדי ומורכב מדי ולא נוח לקריאה.

לא מעט פעמים במהלך קריאתו הרגשתי שאני חייב לעצור ולנוח.

אני מודה שציפיתי ליותר.

אני חושב שיש בספר זה דברים טובים מאוד.

החיבור לאותה התקופה מעניין והמחברת הצליחה להכניס אותי לאווירת התקופה.

ועם זאת העלילה עצמה היתה עמוסה מדי.

יכול להיות שהייתי מתחבר יותר לספר אם הוא היה פחות עמוס ויותר נעים לקריאה כי העלילה בהחלט מעניינת.

אם צריך לסכם אז יש כאן ספר מעניין שמתאר היטב את התקופה אך גדוש מדי ולכן מתיש את הקורא.

​המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

הוצאת עם עובד

253 עמודים

מאנגלית: ברוריה בן ברוך

יש טרנד כבר כמה שנים טובות של סופרים ישראלים שכותבים באנגלית ואני בהחלט יכול להבין את הטרנד הזה לחיוב.

הרצון של אותם סופרים להגיע מראש לקהלים גדולים יותר הוא חשוב, בעיקר אם אתה גר מחוץ לישראל.

וזה לא רק באנגלית. ראיתי את זה גם אצל רפאל ירושלמי עם ספרו "להציל את מוצארט" שנכתב בצרפתית ויש עוד דוגמאות.

אבל אצל איילת צברי מתרחש משהו אחר ומעניין לא פחות.

איילת כותבת באנגלית ממקום מושבה בקנדה אבל כל הסיפורים עוסקים בישראליות ובישראלים בצורה זו או אחרת.

היא מדברת איתנו בשפה שאנחנו מכירים, במקומות שאנחנו מכירים ובאנשים שיכולים להיות שכנים שלנו או אנשים שעוברים לידינו ברחוב או פוגשים אותם בסופר.

הכתיבה שלה אוניברסליתאך הסיטואציות מקומיות או קשורות לישראל בצורה עקיפה.

רוב הסיפורים בספר זה עוסקים בנושא ההגירה או שינוי מקום ושינוי תרבות.

הרי המחברת חוותה זאת בעצמה.

היא היגרה לקנדה שם היא חיה עובדת וכותבת.

הסיפורים המקסימים והכתובים היטב עוסקים בחיפוש.

חיפוש אחר זהות, חיפוש אחר מקום, חיפוש אחר מי אנחנו, איפה אנחנו צריכים להיות ולאן הלב שלנו שייך.

והוא עוסק בקונפליקטים שבין אדם לעצמו או בין אדם למקום.

מה שאהבתי בכתיבתה של איילת צברי זה את הכתיבה הפשוטה הנוגעת והמדברת בגובה העיניים.

נורא קל להתחבר לסיפורים שלה, אולי אפילו קל מדי.

יש כאן כמה סיפורים מצוינים באמת ואתן דוגמא או שתיים.

הסיפור על תימניה מבוגרת שנוסעת לבקר את ביתה שהיגרה לקנדה ונישאה לתושב המקום ומגלה שביתה החליטה לא לעשות ברית מילה לנכד.

ההתמודדות גם עם העובדה שביתה עזבה את ישראל וגם עם העובדה שהבן לא יהיה נימול מעוררת בסבתא המסורתית תחושות קשות מאוד.

או הסיפור הראשון בספר ען בחור שפוגש את בת זוגתו לשעבר שלא ראה אותה שבע שנים ובמהלכה היא חזרה בתשובה.

אפשר לומר שגם כאן יש סוג של סיפור הגירה או סיפור של חיפוש מחדש מהו המקום הטוב עבורנו ומה המקום הנכון.

או מפגש בין שתי נערות. אחת עולה חדשה מארצות הברית והשניה בת למהגרים מקנדה שיוצר מפגש וחברות מעניינת.

ההגירה גם אם היא פנימית וגם אם חיצונית או אפילו שינוי תרבותי הוא הנושא העיקרי שאיילת נוגעת בו ובעיקר בקונפליקט שזה יוצר אצל גיבורי ספרה.

אולי המקום הכי טוב בעולם הוא המקום שבו אנחנו מרגישים בבית.

קובץ סיפורים יפה ומרגש של סופרת מעניינת מאוד.

כדאי לקרוא.

​אי הבנה במוסקבה / סימון דה בובואר

הוצאת אחוזת בית

105 עמודים

מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

סימון דה בובואר כתבה את הנובלה הזאת בשנת 1965

ומסיבות מסויימות שלא ידועות החליטה לגנוז את הספר הזה ולא הכלילה אותו בזכרונותיה וברשימות שלה.

אני חייב לומר שהדבר הזה העסיק אותי עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הספר.

למה שסופרת תחליט לגנוז יצירה שעליה היא עמלה זמן כה רב?

אני אחזור לשאלה הזאת לקראת סוף הסקירה.

הספר הקצר הזה מספר על זוג נשוי בגיל העמידה, אנדרה וניקול החיים בפאריז ומגיעים לביקור במוסקבה לחופשה על מנת לפגוש את מאשה, ביתו של אנדרה.

הזוג עצמו הוא זוג נורמטיבי משכיל בגיל הפנסיה אנדרה הוא הסטוריון שמרגיש שמשהו אבד אצלו על הדרך, הוא מרגיש שהביקור במוסקבה חשוב לו מאוד קומוניסט שגדל על ברכי תורת לנין ומארקס.

ניקול מתקשה מאוד עם העובדה שהיא פנסיונרית והיא מתגעגעת לימיה הטובים בצעירותה בהם היתה פעילה פמיניסטית ואישה חדורת מרץ.

החופשה מתנהלת בצורה נינוחה והזוג מתרשם ממוסקבה ומשאר הטיול ברוסיה .

אך ככל שאנדרה מבלה יותר זמן עם ביתו כך ניקול חשה שהיא מאבדת עניין.

היא מחפשת את עצמה ומחפשת את הריגוש שכבר לא קיים.

הניתוק הרגשי הזה בין בני הזוג מביא אותך למן אי הבנה שמאיימת למוטט את יחסיהם ויוצרת משבר מסויים שמהווה אתגר בפני בני הזוג.

אותו משבר מהווה את שיאו של הספר אשר מגיע אליו בהדרגה.

הספר הזה עוסק בלא מעט נושאים אך העיקרי בעיני והחשוב בעיני הוא ההתמודדות עם זוגיות בגיל העמידה.

המשבר הרגשי, המיני, הפזיולוגי והפסיכולוגי של זוג שמחפש מחדש את הריגוש ואת הביחד, שמחפש את ההבנה ואת הרצון להכיל אחד את השני.

זה יצר אי הבנה שמערערת את מערכת היחסים השברירית כשלעצמה עקב מה שכתבתי קודם.

דה בובואר עסקה לא מעט בכתביה בדמות האישה וכאן היא מספרת את הסיפור גם מנקודת מבטו של הגבר וזה מעניין.

אך מבחינה רגשית אני כקורא הרגשתי קצת מנותק.

יש כאן בספר את הכתיבה היפה של דה בובואר ויש בספר נושא מעניין ועדיין הרגשתי שהדמויות לא נוגעות בי.

היה חסר לי את הרגש כלפי הדמויות. אמפתיה, כעס, אהבה, אבל לא.

באחרית הדבר של הספר כותב ניר רצ'קובסקי שדה בובואר תכננה לשים את הסיפור הזה בקובץ סיפוריה "אישה שבורה" אך לבסוף הכניסה לקובץ את "גיל המתינות" במקומו.

אולי היא חשבה שהסיפור לא מספיק טוב או לא מייצג נאמנה את השקפת עולמה.

איני יודע.

הספר עצמו ראוי לקריאה ולא רק בגלל שזו דה בובואר אלא בגלל שהוא ספר מעניין.

עם זאת הוא רחוק מלהיות מאסטרפיס בעיני.

ספר טוב עם נושא מעניין.