האלטרואיסטים / אנדרו רידקר
הוצאת עם עובד
378 עמודים
מאנגלית: גיא הרלינג

אני חושב שהבעיה של הספר הזה התחילה מההשוואה הלא נכונה ל"התיקונים" של ג'ונתן פראנזן וזו טעות כי האלטרואיסטים עומד בפני עצמו כספר ביכורים מעניין מאוד, הנסיון להשוות אותו לאחד מהספרים האמריקאים החשובים בחמישים השנים האחרונות זו טעות ופוגעת בספר עצמו.
אנדרו רידקר כתב ספר מרתק על משפחה מתפרקת ועושה את זה בכשרון רב.
משפחת אלטר (אלטרואיסטים, אלטר, יש קשר) משפחה יהודיה שמורכבת מאב המשפחה ארתור, פרופסור שלאחר מות אשתו פרנסין עובר לגור עם מאהבת צעירה ונקלע לקשיים כלכליים רבים, פרנסין אשתו לשעבר, הדמות הדומיננטית במשפחה והמפרנסת העיקרית שנפטרה מסרטן והילדיםן איתן ומגי, איתן, הומו מתבודד שחי בבית יוקרתי מכספי אימו, מיזנטרופ ומוזר ומגי, שחיה חיים כמעט סגפנים ומנסה לחיות חיים אלטרואיסטים וחיה בעוני רב מרצון.
ארתור שמצבו הכלכלי קשה יודע שפרנסין צברה הון לא קטן בסתר ומעוניינת לתת אותם לילדיה ולא לארתור שעוד בעודה בחיים בגד בה עם חברתו הצעירה איתה הוא מתגורר וארתור זומם על הכסף הזה ששייך לילדיו ומבקש ליזום מפגש משפחתי בו ילדיו יגיעו אליו ובדרך זו להשיג את הכסף שיציל אותו כלכלית.
כמובן שמפגש זה הוא פוטנציאל להרבה מאוד מטענים ורגש והרבה דברים מתרחשים במפגש זה ולאחריו.
האלטרואיסטים אינו ספר קל לקריאה, יש בו קפיצות בזמן שמנסים לתאר ולהסביר את מערכת היחסים בין ארתור לפרנסין, בין ארתור לילדיו, בין פרנסין לילדיה ועוד ואם צולחים את ההתחלה ככל שנכנסים לעומק הספר הוא מהנה יותר ומרתק יותר אז בעיני שווה להשקיע בו.
הספר מעלה שאלות רבות על פערי הדורות, על המשפחה ומעלה מטענים רבים כגון כסף, נאמנות ואינטרסים אישיים.
בעיני מדובר בספר איכותי מאוד ומרתק במיוחד, כתוב היטב וכמעט ולא ניכר בו שזהו ספר ביכורים.
מומלץ.

שחפים בסופה / אינר קאורסון
הוצאת לסה ספרים
110 עמודים
מאיסלנדית: משה ארלנדור

הספר הזה הוא כביכול רק 110 עמודים אבל הקריאה שלו היא חוויה עמוסה במיוחד, היא עמוסה כי הסידור של הטקסט הוא כזה שכמעט ולא מאפשר לקורא מנוחה ולכן לקורא יש את התחושה שהוא נשאב אל הספר ונמצא ביחד עם הצוות של הספינה שנאבק בין החיים למוות ברגעי סופה עוצמתית.
זה מה שהופך את הספר הזה למיוחד כל כך ושואב כל כך, ברגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להפסיק עד שסיימתי אותו, קשה לעצור באמצע.
אני אוהב ספרים על התמודדויות השרדות ימיות, לאחרונה קראתי את סיפורו של ניצול שכתב גבריאל גרסיה מרקס או הזקן והים של המינגווי כמובן, גם הם נובלות קצרות ועוצמתיות של התמודדותו של האדם עם הטבע, קטנותנו אל מול הכח העצום של הים והמקום הזה בין החיים למוות, לים יש עוצמות וכח ונראה שסיפורים כאלו מייצרים תמיד את האפקט של הפרופורציות שלנו בעולם, והמקום שלנו כבני אנוש עם דברים שגדולים וחזקים מאיתנו לא משנה כמה האדם יתקדם ויתפתח טכנולוגית הטבע חזק ממנו.
הסיפור בספר הזה מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בשדות הדיג של ניופאונדלנד כאשר ספינות דיג רבות וביניהם כמרת (ספינת דיג שגוררת אחריה רשתות רחבות) בשם "השחף" שמפליגה כשעל סיפונה שלושים ושניים אנשי צוות וספינה זו כמו רבות אחרות נקלעות ללב הסופה האימתנית ונאבקת יחד עם הצוות שעליה למאבק השרדות הירואי.
ספר מרתק ועמוס ששואב אותך עמוק אל הסיפור ומייצר חווית קריאה מרתקת.
מומלץ.

מאמרים בשמאל שמאל / מיכאל בר
ספרי ניב
262 עמודים

פרופסור מיכאל בר הוא גמלאי של משרד הבטחון והרזומה שלו בכלל בתעשייה די מרשים כולל העובדה שהוא פרסם עד היום מעל 350 מאמרים מדעיים, ערך שישה ספרים בכימיה תיאורטית וכתב ספר לימוד בכימיה מתמטית, עד כאן הרזומה של המחבר אבל בנוסף לכך הוא גם כתב לא מעט מאמרים לעיתון הארץ שעוסקות בעיקר באג'נדה השמאלנית שלו ובתפיסת העולם שלו והמאמרים עוסקים בעיקר בנושא אחד שהוא הכיבוש והורדתו מסדר היום.
המאמרים נפתחים במכתב שמיכאל בר כתב לנכדתו וממשיך בסדרת מאמרים קצרים שכפי שציינתי קודם קשורים בעיקר לתפיסת עולמו השמאלנית בין אם זהבעיסוק של הצבא, האוכלוסיה הפלסטינית או בביקורת שלו כלפי הימין או הכתבים הימנים של עיתון הארץ, מיכאל בר הרבה לכתוב לנשיא אובמה וגם לביידן ומבקר כמובן את בנימין נתניהו.
בגדול זהו קובץ מאמרים ולא למדתי מהם הרבה או השכלתי מהם הרבה, זה ספר שבא לסדר באריזה אחת את מאמריו של מיכאל בר והוא לא מאוד מסחרי או נותן איזה ערך מוסף, הוא ספר שבעיני מאוד חד מימדי ומציג צד אחד בעיקר כטוב וצד שני בעיקר כבעייתי והאשם ואני פחות מתחבר לתפיסת העולם הזו.
בעיני אפשר היה לעשות מהספר הזה משהו יותר מעניין מושך וקריאטיבי.
מתאים למי שמחפש ספרים פוליטיים בסגנון הזה.

עוד סיפורים עם כנפיים / אשכר ארבליך בריפמן
הוצאת דני ספרים
176 עמודים
איורים: רמי טל
מאוד מאוד אהבתי את הספר הראשון בסדרה "סיפורים עם כנפיים" ושמחתי לפגוש שוב את טיגה וטונדרה הפיות הקשישות שיצאו לפנסיה ויושבות לספר סיפורים לילדים החמודים שאיתם הם התיידדו, הפעם אל טיגה וטונדרה מצטרפת פיה נוספת בשם פרריה והסיפורים שהן מביאות מרתקים ביותר.
הפיות מספרות להן על מפרץ הדרקון בויטנאם, ואיך ניתנו להם השמות (למפרצים), על מעגלי הפיות בנמיביה, ארץ הקרח והאש ועוד סיפורים רבים ונראה שהמחברת עשתה מחקר רב על תופעות טבע עולמיות ועל האגדות ומיתוסים עתיקים שבעקבותיהם ניתנו השמות לאותן מקומות, הדרך בה המחברת כותבת את הסיפורים שבאים מפי הפיות הקשישות הופכת את הספר הזה לתענוג עבור הילדים ונותנת להם מידע חדש ומרתק על העולם שסביבנו ועל אגדות שרחוקות מאיתנו.
הילדים היום ובכלל לא מספיק מכירים את האגדות הסובבות את העולם הקסום שבו אנחנו חיים, הרי לנו עצמנו יש הרבה אגדות בתרבות שלנו ועולם מלא במיתוסים וסיפורים קסומים, לכל תרבות בעולם יש את הסיפורים שמלווים אותם ואת הילדים שחיים שם ושאותם הם מעבירים הלאה לדורות הבאים.
ספר מקסים להפליא, חינוכי, עשיר בהמון ידע ואיורים נפלאים של רמי טל, הכריכה שלו נפלאה ואשכר היא כותבת מיומנת שמחוברת לטבע ולעולם החי וזה מורגש בכל מילה שכתובה בספר.
אשכר חיה ביערות הכרמל במקום קסום כשלעצמו וכשאתה חי במקום כזה הטבע הוא חלק בלתי נפרד ממך ומאורך חייך
תענוג וברור שמומלץ, מומלץ בחום אפילו.

מאמא מריה / גאולה שינה
הוצאה עצמית הוצאה לאור
96 עמודים
אני עד כה הכרתי את גאולה שינה כמשוררת מיומנת ומרגשת, הכתיבה הלירית שלה נגעה בי בשני הספרים שלה שסקרתי עד כה ועכשיו נתקלתי גם בכשרונה ככותבת סיפורים קצרים, מה שמייחד את הספר הנוגע הזה זו עוצמה נשית והוא לא נוח לקריאה, הסיפורים של גאולה שינה מעמידים במרכזם אישה במצב מסוים של התמודדות, של חיים מורכבים, בעולמות פטריארכלים, עולמות מסורתיים ועולמות דתיים.
מצד אחד הכתיבה של שינה לא נוחה והסיפורים דורשים מהקורא להתעמק ולהיות מרוכז בעלילה ומצד שני הם שואבים את הקורא ומכניסים אותו לעולם לא נוח ומצד שני גם לא זר כל כך כי לכאורה מדובר בבתים נורמטיבים וסיטואציות יומיומיות וכאן אנחנו נכנסים לנבכי הנפש של גיבורות הסיפור.
יש קו מחבר בין גיבורות הסיפורים ובין גורלן והדרך בה הן מוצאות את עצמן מתמודדות עם החיים ועם הסיטואציות שהן חווה ועם זאת כל אחת אינדבידואלית ושונה.
הכי אהבתי את הסיפור הראשון שנקרא קדשה, גיבורה שמתמודדת עם עברה בבית כנסת שבה אביה השפיל אותה ועם זאת היא סוגרת מעגל בו היא תורמת לבית הכנסת לעזרת נשים וכל מה שהיא רוצה זה לברוח משם.
המחברת לא מנסה להקל על הקורא ודווקא מהמקום הזה אני חושב שזה קובץ סיפורים מרתק ששווה לקרוא אותו ואף הייתי שמח אם גברים יקראו אותו כי הוא מביא לנו חוויה קצת שונה.
הכריכה מציגה לנו ספסל אחד, עץ אחד ורקע סדוק, הבדידות בה נמצאות הגיבורות, השבריריות נמצאות כאן בכריכה.
מומלץ.

בוא לקק אותי / אודיה רוזנק
מרום תרבות ישראלית
107 עמודים

אני עוקב אחרי השירים של אודיה רוזנק בפייסבוק כבר תקופה ארוכה מאוד, נראה שמי שהתחיל לגלות את השירה שלה יתקשה מאוד להפסיק לעקוב, אודיה לא משוררת רגילה בעיני, קשה לי לתאר את שירתה מלבד זה שהיא מהפנטת, היא זורקת את הקורא למציאות נשכנית, חזקה ועכשוית, היא זורקת אותו אל תוך חייה עצמה ונראה שאודיה לא באה למכור לנו שירה עטופה בנייר צלופן יפה או חבילה עטופה בפצפצים שחלילה המוצר שהיא אורזת לנו לא ישבר חלילה, היא לוקחת את המוצר, מגישה אותו כמו שהוא, עם כל הפגמים שבו, עם כל השברים, עם כל השריטות.
אני רוצה דווקא להתחיל מהכריכה, יש בחירה מעניינת למכור ספר שירה בכריכה קשה, העיצוב נקי, אדום, מינימליסטי, אותיות זהובות מוטבעות על הכריכה האדומה הקשה, כמעט כמו הספרים של פעם, אותם ספרים שגילית את הכריכה הזו מתחת לעטיפת הספר בדרך כלל וכאן זה העיקר, המינימליזם האדום הבוהק החזק והצועק שנראה כילו שלפו אותו מאיזה בוידעם אבל השירים בפנים הם לא בוידעמים, הם עכשויים, הם חדשניים, הם הכל חוץ ממינימליסטים.
הניגוד הזהבין הכריכה המינימליסטית לשירים כל כך זועקים, כל כך נוקבים כל כך חשופים מייצרים מוצר שהוא שונה בנוף של השירה היום, כל המוצר הזה הוא ניגודים.
כבר בשירים הראשונים כמעט שבכיתי, באחד השירים ממש בהתחלה גיליתי את המילים הבאות

"אני רוצה ביוגרפיה חדשה שכוללת
אמא בריח שאנל נמבר פייב
היא מתבגרת יפה, יש לה קמטים שלצחוק
בעור הבהיר מסביב לעיניים. השיער שלה צהוב
דק וחלק והיא חופפת בשמפו בניחוח יסמין לשיער עדין.
היא בכלל לא דומה לאמא שהיתה לי בביוגרפיה הקודמת
שנולדה בבתים והיתה עירקית והיו לה גושים בשדיים
ושיער עבה. ושחור."

כשקראתי את המילים האלו מתוך השיר "נתוני הפתיחה" הרגשתי באמת שנקרע לי הלב, אני גדלתי בבת ים, אני איבדתי אמא מסרטן השד ואני ייחלתי לביוגרפיה שונה, החיבור אל המשוררת ומילותיה קרעו לי את הלב.
בהמשך השירים הם קורעי לב לא פחות, הם חושפניים ואודיה לא רק מתפשטת מולנו בשיריה, אודיה רוזנק מסירה את העור, היא לוקחת סכין ומקלפת את העור כדי שכולנו נחזה בפגמים, בחולשות, ברגעים מכמירי לב ונוגעים, אודיה משוררת אמיצה וכנה, השירים שלה נועדו לפצוע ולרפא בו זמנית, הדימויים שלה כל כך אותנטיים וכל כך פשוטים לכאורה שזה מייצר שירה כל כך עמוקה וחודרת.
דרוש אומץ כדי לכתוב ספר שירה כל כך מיוחד, כל כך פוצע ומרפא בו זמנית, כל כך רך ודוקרני, כולו ניגודים בדיוק כמו הניגוד בין הכריכה הקשה והמינימליסטית לשירים שבתוכו.

הבחירה בצבע האדום החזק הוא לא מקרי, אדום, דם, אדם, האדום הוא צבע של תשוקה, מיניות, יצרים כל מה שיש בשירה של אודיה רוזנק ועוד הרבה ממנו.
קראו את הספר הזה, הוא יפצע אתכם וירפא אתכם ואתם תתאהבו באודיה כמוני.

רשומון מרוקאי / שרון אריק כהן
הוצאת אני
77 עמודים

הספר המיוחד הזה נע בין פרוזה לירית לפואמה שמחולקת קטעים קטעים בצורה כרונולוגית, זהו סיפור מתמשך המחולק לשנים ולהתרחשויות והקורא מרגיש שהוא נשאב לתוך עולם אישי מורכב של סיפור חיים לא פשוט שכולל בתוכו טראומה אישית וטראומה משפחתית ובתוך זה עולם שלם של אנשים ומשפחה.
בבסיס ישנם שתי אירועים דומיננטים, הראשון שבהם זו התאבדות הסבתא והאירוע השני זו התעללות מינית שהכותב עבר בילדותו.
קשה היה לי להשאר אדיש לספר הזה, הכתיבה כה חודרת ועמוקה, החיבור לשורשי משפחתו והתרבות המרוקאית והשילוב של השפה המרוקאית בטקסט עם הדגשה ויחס אחר שמרגיש בעל חשיבות מיוחדת.
השירה הסיפורית, הכתיבה הארס פואטית חודרת לנשמת הקורא ולא מנסה ליפייף את המציאות.
שרון אריק כהן הוא כותב מוכשר וכך גם הפואמה החודרת הזו, לקח לי זמן להתמודד עם טקסטים מסוימים, לקח לי זמן לאהוב טקסים מסוימים ולקח לי זמן לעכל אותם וזה בעיני הסימן הכי טוב שהטקסטים האלו טובים וחזקים כי אני לא אוהב טקסטים שמשאירים אותי אדיש, שחולפים על פני ולא משאירים זכר והספר הזה ישאיר בי זכר ואני יודע שעוד אחזור אליו וזה הסימן הכי טוב לספר שירה מיוחד ונוגע.

הסדנה להנדסת תודעה / חנן עמיאור
הוצאת סלע מאיר
223 עמודים

הספר הזה היה במבצע בצומת ספרים והפרסום שלו עושה הרבה רעש אז רכשתי וקראתי אותו וסיימתי אותו ביום אחד.
למעשה הספר הזה די מעניין, חנן עמיאור כותב טוב והוא מביא ומראה את התקשורת כפי שהוא מבין אותה כמניפולטיבית ומהנדסת תודעה, הדוגמאות שהוא מביא מעניינות אבל אני מודה שאני לא מופתע מכלום ושום דבר לא באמת חדש לי, התקשורת כמעט תמיד או יותר נכון לומר כתבים מביאים את האג'נדה שלהם ולרוב גם לא תמיד מביאים אובייקטיביות מלאה לעיתונות.
אבל הספר הזה לא טוב ולוקה בחסר ולמה כך? כי בדיוק אותם דברים שעמיאור יוצא עליהם הם הבעיה של הספר, הספר הזה מתעלם לחלוטין מצד אחד של המפה הפוליטית ובא להראות לציבור הקוראים שלו כמה הצד השני רשע, מרושע, מעוות מציאות וכל זה כאשר בשנים האחרונות התקשורת מאוד ימנית, יש עיתון ימני, יותר מאחד, יש רדיו ימני, יותר מאחד, וכאשר באים ועושים חלוקה דיכוטומית ומביאים רק צד אחד מקולקל ומתעלמים מהצד השני מייצרים ספר שהוא לא אמין, לא אותנטי ובעיקר פוליטי מאוד ומוטה מאוד.
מי שחושב שעולם התקשורת דיכוטומי וצד אחד מציג עובדות בעוד הצד השני מציג שקרים שיקרא את זה, מבחינתי זה היה בזבוז זמן מוחלט.

ננופואטיקה / כתב עת לספרות קצרה
מסעות
134 עמודים
עורך: יונתן ברג

יצא לי פעמים ספורות לכתוב סקירה על כתבי עת ספרותיים ואני שמח על אותן הזדמנויות מועטות אך מעשירות ומרתקות.
הנושא הנוכחי של ננופואטיקה "מסעות" עניין אותי במיוחד כי זה סוג של נושא אוניברסלי שכמעט כולם יכולים לחוש בו הזדהות והיכולת לפתוח אותו ולכתוב עליו היא אינסופית, כל אחד מוצא את עצמו בזמן מסוים בחייובמן מסע, דרך כלשהי אם זה מסע פנימי או מסע חיצוני או דרך שהוא עובר, החוויות מצטברות בתוכנו וחגבשות אותנו בסיום המסע אם ישדבר כזה סיום של מסע, כשאני מסתכל על המסע שאני עובר ועברתי כאדם, כאיש המילה הכתובה אני לוקח כל טקסט שמובא כאן ומסתכל על המסע שלי בצורה אחרת ועל מסעות של אחרים דרך הפריזמה האישית שלי.
אנחנו עוברים מסעות של חיים, אנחנו עוברים מסע כל יום מחדש, אנחנו צועדיםבדרכים שהם שלנו וצועדים גם בדרכים שאחרים צעדו בהם.
כל ספר שאנחנו קוראים, כל שיר, כל יצירת אמנות שאנחנו מתבוננים בה, כל אחד מחווייה רגעית שלנו זה מסע קטן בתוך המסע הגלובלי האנושי.
יש כאן מקבץ כותבים מרשים בין אם זה העורך יונתן ברג עצמו או יונתן הירשפלד ובני ציפר, בנימין שבילי, הדס גלעד, דורית ויסמן ועוד.
יש כמה תרגומים מרתקיםלקטעים של דוריאן לקס, מרגרט אטווד וולט ויטמן ועוד.

מרגרט אטווּד
צידה
תרגום: ליאור שטרנברג

מֶה הָיִינוּ צְרִיכִים לָקַחַת
אִתָּנוּ? אַף פַּעַם לֹא הִצְלַחְנוּ
לְהַחֲלִיט עַל כָּךְ; אוֹ מָה לִלְבֹּש,
אוֹ בְּאֵיזוֹ עוֹנָה
עָלֵינוּ לַעֲרֹךְ אֶת הַמַּסָּע.
כָּךְ שֶׁהִנֵּה אָנוּ בִּמְעִילֵי גֶּשֶׁם
דַּקִּים וּמַגְּפֵי גּוּמִי
עַל הַקֶּרַח הַקַּטְלָנִי, הָרוּחַ מִתְגַּבֶּרֶת
וְאֵין דָּבָר בְּכִיסֵינוּ
מִלְּבַד זְנַב עִפָּרוֹן, שְׁנֵי תַּפּוּזִים,
אַרְבָּעָה כַּרְטִיסֵי חַשְׁמַלִּית מִטּוֹרוֹנְטוֹ
וּרְצוּעַת גּוּמִי הַמְּהַדֶּקֶת צְרוֹר
כַּרְטִיסִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּן
מֻדְפָּסוֹת עֻבְדּוֹת חֲשׁוּבוֹת.

מומלץ.

הזמנה לקילימנג'רו / תמי רש"ל
ספרי ניב הוצאה לאור
378 עמודים

גילוי נאות, איבדתי את אמא שלי למחלת הסרטן, אני זוכר את הילדות שלי בצל המחלה שלה אותה היא סחבה למשך ארבע שנים, אני זוכר היטב אותי בתור ילד וגם זוכר את הרגע שהיא הלכה ממני, ההתמודדות עם המחלה הזו היא דבר שאני לא מאחל לאף אחד לא אם אתה החולה ולא אם אתה אדם קרוב לחולה וכשקראתי את הספר הזה מצאתי את עצמי מזדהה מאוד בהרבה דברים שכתובים בו אבל הספר הוא לא רק על התמודדות עם המחלה אלא ספר על חברות והכלה, כאב ורגש ויש בו קטעים מאוד נוגעים ומרגשים.
ד"ר רעות בר חלתה בגיל 15 בסרטן והחלימה אך המחלה ההיא שינתה את חייה והובילה אותה בסופו של דבר לעסוק בסרטן ואף לבחור להתמחות בהמטולוגיה, חברתה תמר מנור אף היא קולגה וחברה וגם לה יש חלק חשוב בספר הזה.
רעות גילתה שהיא נושאת שוב סרטן בגופה וצריכה שוב להתמודד מחדש עם אותן טראומות רק שהפעם יש לה משפחה, בעל וילדים וההתמודדות הפעם אינה רק שלה.
תמר שלה אין ילדים מתמודדת עם צלקת מעברה שמשפיעה עליה לאורך כל חייה, תמר עברה אונס אותו היא מכנה "סרטן המוח" וההתמודדות עם הטראומה הקשה מעברה משפיע עליה לאורך כל חייה ובבמערכות היחסים שלה.
ההתמודדות וההכלה מעצימות את החברות שלהן ואת התכניות שלהן בין השאר להגשים פנטזיה ישנה ולעלות לפסגת הר הקילימנג'רו.
ספר שהוא מאוד מרגש בעיני וכתוב טוב ובעיקר נוגע.
ספר שהוא מסע, מסע פנימי, מסע של אתגרים ומסע פיזי ורוחני של נשים אמיצות.