טימות'י / ורלין קלינקנבורג
הוצאת עם עובד
122 עמודים
מאנגלית: אברהם יבין

בשנת 1789 כתב איש הדת וחוקר הטבע גילברט רייט ספר שנקרא "חקר הטבע של סלבורן" ווייט חקר את הטבע בסביבות העיירה סלבורן שמרוחקת כ80 ק"מ מלונדון, המחקר של וייט הציג כמה תגליות של ממש באותה התקופה בה הידע שלנו על אורחות בעלי החיים היו לא משמעותיות, התצפיות על הציפורים, מנהגיהן ועוד.
בין השאר חקר וייט צב שחי בגנו בשם טימות'י, הצב הזה לימים התברר כצבה נקבה ומי שרוצה לצפות בה יצטרך להרחיק עד המוזיאון להסטוריה של הטבע בלונדון.
ורנון קלינקנבורג החליט להוציא נובלה שמבוססת על סיפורו של הכומר החקרן דרך עיניה של הצבה ודרך נקודת מבטה.
בשימוש בשפה ארכאית מאותה תקופה ובניסיון לתאר את העולם ואת סביבותיה של סלבורן בצורה אותנטית אנחנו מגלים את עולמם של בני האדם מנקודת מבט שונה.
אין ספק שיש כאן ניסיון מעניין מאוד לנסות לדמיין איך העולם שלנו ייראה מנקודת מבטו של זוחל ויש בספר קטעים מעניינים מאוד ומשעשעים מאוד, הצב משמש ממש כאנתרופולוג חוקר שלא תמיד מצליח להבין התנהגויות כאלו ואחרות.
"קלות רגליים, זריזות – באלה לא די להם לבני האנוש. לא די להם ביכולתם לראות את רוב גופם במבט אחד. נחוץ להם גם לחזות בפרצופים שלהם עצמם. להכיר אותם בראי, בחלון הראווה של חנות, בלהב הסכין, בבריכה, לקרוץ לעצמם. לגחך כמו סוס בשפתיים משוכות לאחור. להחמיא לעצמם בהצצה ערמומית, אלגנטית. כאילו לא תכיר את עצמך בלכתך ברחוב. להעריך את תווי הפנים האלה כאילו של זר הם."
עמ' 42
ברובו הספר נחמד מאוד אבל לצערי יותר מנחמד אי אפשר לומר עליו.
זו נובלה עם נקודת מבט שונה וייחודית אבל שם זה נגמר.
אפשר לומר שזהו ספר חביב מאוד בעיקר בייחודיות של נקודת המבט וברפרנס לספר הקלאסי של הכומר החקרן אבל לא מעבר לכך.

מחתרת אנוש / שלומי בוכריס
הוצאה עצמית
59 עמודים

שלומי בוכריס הוא משורר צעיר וזה ניכר בשיריו שחלקם מלאים תום ורגש.
וזה נורמלי כשמדובר במשורר צעיר שעוסק בחיפוש זהות אבל בוכריס בספר בכורה מגלה המון בגרות ועומק בשיריו שמשתלבים יפה עם חיפוש הזהות האישית והקול המיוחד שלו כמשורר.
מעבר לנושא הבנאלי של אהבה שכמעט כל משורר מתחיל נוגע בו בצורה זו או אחרת בוכריס נוגע בעולמות השונים, הדיאלוג בין עולם עליון לעולם תחתון, השיח השקט עם האל והחיפוש אחר המקום בו לא נרגיש יותר לבד.
כמה מהשירים בעיקר הקצרים מאוד נוגעים וכנים.

"כשישב אלוהים ויצר את העולם
השטן ניגש אל אוזנו ולחש משהו-
אותה לחישה המכונה בשם
שתיקה."

"מצולותיך
הן גם קו פני המים שלך.
אך להן, חוקים שונים,
מתרסקות כגלים אל תוך החוף
כאשר אני
טובע."

"לקואליצית המחשבות שלי
דרושים אלפי מנדטים,
בדמות אלפי
לילות"

את ספר השירה הצנוע והיפה הזה מסיים קטע ארוך שהוא מן פואמה תנכית שכאילו לקוחה מן המקרא וזה אולי הטקסט הכי אישי של בוכריס וגם פה יש דיאלוג עם לוציפר כאילו בוכריס נע בין העולמות.
כמובן שלא אסיים ספר שירה מבלי להתייחס לכריכה הצבעונית של דמות תווי פנים על רקע עיר עמוסה בבתים כאילו הדמות משתלבת ומשתקפת בחלל האורבני והופכת לחלק ממנה, חלק חסר פנים ואולי חסר אישיות ותחושות שמנסה לבנות את תווי פניו מחדש ואת אישיותו.

ספר שירה מעניין ומיוחד של משורר צעיר ומבטיח.

אחד על אחד / קרייג בראון
ספרי עליית הגג
421 עמודים
מאנגלית: ירון בן עמי

אני לא מת על רכילויות, יש בזה משהו חטטני בעיני, כניסה לפרטיות של אחרים בגלל שהם אנשי ציבור, מפורסמים, סלבים ועוד.
מצד שני תמיד רציתי לדעת יותר על אנשים מסוימים או איך אנשים הגיעו לתובנות כאלו ואחרות ולפעמים מפגשים בין אנשים ידועים מההסטוריה יכולים לתת לנו תובנות על אירועים שהתרחשו או החלטות שהתקבלו.
הספר הזה מביא לנו כמה מאותם מפגשים, חלקם מוזרים וחלקם מרתקים ועל רובם בכלל לא ידעתי.
קרייג בראון בנה את הספר הזה בשיטת השרשרת, הספר מתחיל בהיטלר פוגש את ג'ון סקוט אליס ומסתיים בדוכסית מווינדזור שפוגשת את היטלר.
אם במפגש הקודם רודיארד קיפלינג פגש את מארק טוויין אז במפגש הבא מארק טוויין פוגש את הלן קלר והלן קלר פוגשת את מרתה גראהם.
על חלק מהם ידעתי וקראתי בעיקר על מוזיקאים כמו המפגש של ג'ניס ג'ופלין ופטי סמית במלון צ'לסי או המפגשים של הביטלס עם אלביס ובסך הכל מדובר בספר שנותן מידע רכילותי אמנם אך חביב על מפגשים הסטוריים מעניינים ומוזרים.
ספר חביב למי שמחפש את ההסטוריה בתוך ההסטוריה.
נחמד בסך הכל.

זאת שהיתה כאן קודם / ג'יי פי דילייני
ידיעות ספרים
386 עמודים
מאנגלית: עפרה אביגד

"זאת שהיתה כאן קודם" זה מסוג ספרי המתח שאפשר לסיים בכמה שעות קריאה, הכתיבה הקלילה, הפרקים הקצרים והעלילה שנעה בין דמות לדמות מאפשרת דיאלוג עם הקורא והופכת את הקריאה למותחת, מרתקת וכזו שלא נותנת מנוח כך שגם אם יש לך עיסוקים אחרים אתה רוצה לחזור לספר ולסיים אותו.
כך היה לי לפחות, לא מדובר ביצירת מופת שדל ספרות המתח אבל הכתיבה היא אפקטיבית, מהוקצעת, וקולחת וזה בדיוק מה שאני מצפה מספר מתח שבא לי כסוג של מנוחה בין ספרות יותר כבדה ושדורשת יותר השקעה ועומק בקריאה.
ג'יין היא בחורה צעירה שיצאה מתקיפה לא פשוטה ומחפשת התחלה חדשה יחד עם בן זוגה.
הם מוצאים בית מיוחד מאוד ברחוב פולגייט 1 עם דרישות מאוד לא שגרתיות מצד בעלי הדירה.
ג'יין מקבלת על עצמה את דרישות הבעלים אך כשהיא נכנסת לדירה היא מגלה שגרה שם לפניה בחורה אחרת שמצאה את מותה באופן מסתורי, בחורה בשם אנה.
נתיב חייה של ג'יין מאז שנכנסה לדירה דומה מאוד לנתיב שעברה אנה אך האם ג'יין תצליח להסיט את המסלול ולא לסיים גם את חייה את זה הקורא יגלה לבד.
הספר בנוי בצורה שבה פרק כתוב על אנה בעבר ופרק לאחר מכן על ג'יין בהווה והוא מרתק ומעניין ומאוד קולח.
ספר מתח שמושך את הקורא ועל כך מחמאות לכותבת.

אזור אי הנוחות / ג'ונתן פראנזן
הוצאת עם עובד
159 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן

לפני שנה שנתיים קראתי את "הבז" של ג' א. בייקר, יצירת מופת נהדרת שחיברה אותי לאהבתי לציפורים, ההתמדה בחיפוש ובמעקב אחר הבז והאהבה לטבע חילחלו בי כחובב צפרות וכחובב טבע וספרות.
למה אני מזכיר את הבז? כי הפרק הכי אהוב עלי בספר המסות האוטוביוגרפיות של פראנזן הוא הפרק בו הוא מדבר על החיבור שלו ואהבתו לציפורים.
יש משהו בהתבוננות בטבע שמאוד מתחבר לאנשים שכותבים, אדם שעוסק בכתיבה יודע להתבונן ולזהות פרטים שאחרים אולי יפספסו. החיבור של הטבע גם מחזיר את פראנזן לציוויליזציה ולאנשים ולכתיבה ולמשפחתו, החיבור שלו בין הכחדת העגורים והניסיון להציל את המין לבין גסיסת אימו מסרטן הוא חיבור שנגע בי מאוד כי גם אני מכיר את נושא הסרטן והאובדן מקרוב כך שהיו לי לא מעט נקודות חיבור לעולמו של פראנזן ולנקודות ההשקה בחייו.
"אבל לפתע פתאום – אולי מכיוון שהגעתי למישור העקר של 400 מינים – חשתי עייפות מציפורים וצפרות.
באותו הרגע לפחות הייתי מוכן להיות שוב בבית בניו יורק, בבית בין בני מיני. כל יום מאושר עם הקליפורנית שיווה לאובדנים שלנו בעתיד ממדים מכאיבים מעט יותר, כל שעה טובה חידדה את עצבותי על המהירות שחיינו חולפים בה, על המהירות שהמוות יוצא בה לפגשנו, ואף על פי כן לא יכולתי לעמוד בציפיה לראותה: להניח את תיקי בבית, ללכת למוצאה בחדר העבודה שלה, ששם פילסה מן הסתם דרך ברשימת האי מיילים האין סופית שלה, ולשמוע אותה אומרת, כפי שאמרה תמיד כשהגעתי הביתה, "נו? מה ראית?"
עמ' 158-159

פראנזן שהתפרסם בספריו עבי הכרס שבהם הוא מפרק את המשפחה האמריקאית ומציג אותה בצורה שזיכתה אותו בפרסים רבים פותח לנו דלת וחלון למשפחתו שלו, לילדותו, לחוויותיו ולזכרונותיו.
גם בכתיבה אוטוביוגרפית פראנזן מצטיין, הזכרונות שלו כתובים נפלא, מעניינים, מאוד אהבתי את הפרק על החיבור שלו לאמן הקומיקס שולץ שיצר את סדרת הקומיקס פינאטס עם סנופי הכלב וצ'ארלי בראון, עוד נקודת השקה שלי עם פראנזן, החיבור לקומיקס והשפעתו על הכתיבה והאמנות שלו.
המסות כתובות בחן רב ומראות לנו צד נוסף של ג'ונתן פראנזן הסופר המהולל וחושפת אותנו לילדותו, משפחצתו, יחסיו עם הוריו וחוויות אחרות.
מומלץ גם למי שלא קרא את ספריו עדיין.

מה עושה אותך לא בודהיסט /דזונגסאר ג'מיאנג קיינטסה רינפוצ'ה
הוצאת פראג
130 עמודים
מאנגלית: יסמין הלוי

כדי להבין מה עושה אותנו לא בודהיסטים צריך להבין קודם כל מהו בודהיזם ורינפוצ'ה מנסה בספר העיון הקצר הזה להסביר לנו בפשטות מהו בודהיזם ועושה זאת בהצלחה ובבהירות.
זהו חיבור יחסית קצר שמתאר לנו את הבודהיזם ומהו בעצם הבודהיזם?
בודהיסט הוא קודם כל אדם שמקבל את ארבעת האמיתות הללו:
כל הדברים המורכבים הם ארעיים
כל הרגשות הם כאב
כל הדברים נעדרים קיום עצמאי
הנירוונה מצויה מעבר למושגי

אלו לפי רינפוצ'ה אמיתות חילוניות שמבוססות על חוכמה, והחוכמה היא שעומדת במוקד ההתעניינות של הבודהיסטים.
המוסר והאתיקה הם משניים.
בספר הזה רינפוצ'ה מנסה להעמיק בקטנה בארבעת האמיתות האלו תוך כדי שהוא סוקר את הסטורית הבודהיזם ואת חייו של אבי הבודהיזם סידהארתא גאוטמה.
דרך חייו של סידהארתא, ותפיסת עולמו נולד הבודהיזם ורינפוצ'ה מתעכב על כך.
כמו כן מדבר רינפוצ'ה על כך שהבודהיזם גאה בכך שהוא לא דגל באלימות ועד היום לא התבזה בזה אך הבודהיזם הוא הרבה יותר ממי שלא מכיר או למד עליו חושב, ורוב האנשים מכירים באי אלימות, בשלווה ובמדיטציה וזו ראייה שטחית מאוד של תנועה עמוקה ורחבה ושל פילוסופיית חיים שלמה שהיא יותר ממה שרוב האנשים חושבים.
זהו ספר קטן עם תפיסת עולם רחבה ומעמיקה הרבה יותר ממה שיש בספר אבל נותן לקורא מידע בסיסי משמעותי על הבודהיזם ומשם הקורא יכול להרחיב וללמוד עוד על העולם הבודהיסטי .
ספר מעניין וחכם שבהחלט כדאי לקרוא.

במעגל החודשים / עדי ברגר רם
ספרינט פתרונות דפוס
150 עמודים

במעגל החודשים הוא ספר לכל המשפחה, יש בו הכל מהכל, הרבה אמנות ומחזור שנתי של הפולקלור והמסורת המקומית לפי חודשי השנה ומועדי השנה, בעיני יותר מכל הוא סוגר מעגל של חיים שלמים.
הוא גם סוגר מעגל בין המחברת לאביה הצייר צבי ברגר שכל האיורים בספר הם פרי יצירתו ופורסמו בספר שיצא בשנות החמישים ונקרא "שנים עשר אחים"
דרך האיורים המחברת יוצרת פסיפס יפה של שירים פרי עטה שמתקשרים למועדי השנה וחודשי השנה וחגי השנה, בשירים יש הרבה תום של ילדות, הם לא מתוחכמים, הם פשוטים מאוד ולכן קל לחבר אותם לכל גיל וביחד עם האיורים היפים יש לנו כאן אלבום זכרונות יפה ופשוט שיכול להיות כמתנה למשפחות שאוהבות לשבת ביחד וללמוד על מועדי השנה בלוח העברי.
זהו ספר מאוד ישראלי ונוסטלגי עם חיבור לעבר ולהווה, הטקסטים בפונט גדול ומנוקד ומאוד נעים לקרוא בו.
נחמד ביותר.

האבוקדו שלא יבשיל / איליין דנדי
הוצאת פן / ידיעות ספרים
280 עמודים
מאנגלית: רחל פן

חלק מהשיווק של כל ספר הוא שילוב המלצות של אנשים מפורסמים בגב הספר או בעמודים הראשונים, יש לכך אפקט גדול עוד לפני שבכלל הקורא מבין על מה הספר והאם הוא עשוי לעניין אותו אם הוא רואה המלצה משבחת במיוחד מאדם שהוא מעריך הספר כבר קיבל כמה נקודות זכות אצלו.
גראוצ'ו מרקס כתב שהספר גרם לו לצרוח ולשאוג מצחוק והמינגווי התענג על הספר ויש עוד ועוד.
אני תמיד לוקח את התשבוחות האלו בעירבון מוגבל כי המינגווי, מרקס, וכל אחד אחר לא משנה מה העיסוק או הבנתם הספרותית הם קודם כל אנשים שניזונים מטעם ספרותי מסוים וייתכן שמה שמצחיק אדם אחד לא יצחיק אדם אחר.
הספר הזה אמנם שנון ומשעשע אבל לא הוציא ממני צחוק אחד וגם לא מינורי.
חיפשתי את הקטעים המצחיקים ולא מצאתי ויכלו להיות לכך מספר סיבות.
אולי ההבדלים בין התקופות והומור שונה בין תקופה לתקופה, אולי מרקס הגזים בתגובתו ואולי אני חסר חוש הומור, הכל יכול להיות אבל אותי הספר לא הצחיק.
חיוך פה וחיוך שם זה כן אבל לא מעבר לכך.
עכשיו אחרי ההקדמה החשובה הזו בעיני אפשר לדבר קצת על הספר.
הוא נחמד וקליל, מסוג הספרים שלרוב לא מעניינים אותי או את טעמי אבל היה בו משהו שמשך אותי ולכן הסתקרנתי לגביו ואני לא מאוכזב שקראתי אותו, להיפך, הוא ספר נחמד מאוד שפחות מתאים לתקופתנו לטעמי.
סאלי ג'יי גורס היא בחורה אמריקאית צעירה ונהנתנית שמבלה תקופה בפאריז כשהיא מתכוונת להנות, להכיר גברים ולנסות להשתלב בשחקנית, במימון דודה העשיר כך שבעיות כלכליות אין לה.
התקופה היא שנות החמישים וסאלי בשיערה הורוד מנסה להשתלב בעיר האירופאית, מנהלת רומן עם גבר נשוי ומתאהבת בבמאי אמריקאי, משתלבת בחיי הבוהמה הפריזאית ומנסה ככל יכולתה להיות בפאריז כמה שיותר ולהינות מהחיים הבוהמיים ועוד.
בגדול זו תמצית הספר ולכן הוא חביב אבל לא יותר מכך, אולי אפשר ללמוד ממנו על שנות החמישים באירופה, על חיי מותרות, על הבוהמה וחיי המועדונים בפאריז בשנות החמישים אבל לא יותר מדי מעבר לכך.
ניסיצתי להבין למה הוא הפך לספר פולחן ולא ממש הבנתי.
מדובר בספר קליל וחביב בסך הכל.
אבל מקריאתו למדתי עוד יותר מה אני אישית צריך לקרוא יותר ומה אני צריך לקרוא פחות.

טימות'י / ורלין קלינקנבורג
הוצאת עם עובד
122 עמודים
מאנגלית: אברהם יבין

בשנת 1789 כתב איש הדת וחוקר הטבע גילברט רייט ספר שנקרא "חקר הטבע של סלבורן" ווייט חקר את הטבע בסביבות העיירה סלבורן שמרוחקת כ80 ק"מ מלונדון, המחקר של וייט הציג כמה תגליות של ממש באותה התקופה בה הידע שלנו על אורחות בעלי החיים היו לא משמעותיות, התצפיות על הציפורים, מנהגיהן ועוד.
בין השאר חקר וייט צב שחי בגנו בשם טימות'י, הצב הזה לימים התברר כצבה נקבה ומי שרוצה לצפות בה יצטרך להרחיק עד המוזיאון להסטוריה של הטבע בלונדון.
ורנון קלינקנבורג החליט להוציא נובלה שמבוססת על סיפורו של הכומר החקרן דרך עיניה של הצבה ודרך נקודת מבטה.
בשימוש בשפה ארכאית מאותה תקופה ובניסיון לתאר את העולם ואת סביבותיה של סלבורן בצורה אותנטית אנחנו מגלים את עולמם של בני האדם מנקודת מבט שונה.
אין ספק שיש כאן ניסיון מעניין מאוד לנסות לדמיין איך העולם שלנו ייראה מנקודת מבטו של זוחל ויש בספר קטעים מעניינים מאוד ומשעשעים מאוד, הצב משמש ממש כאנתרופולוג חוקר שלא תמיד מצליח להבין התנהגויות כאלו ואחרות.
"קלות רגליים, זריזות – באלה לא די להם לבני האנוש. לא די להם ביכולתם לראות את רוב גופם במבט אחד. נחוץ להם גם לחזות בפרצופים שלהם עצמם. להכיר אותם בראי, בחלון הראווה של חנות, בלהב הסכין, בבריכה, לקרוץ לעצמם. לגחך כמו סוס בשפתיים משוכות לאחור. להחמיא לעצמם בהצצה ערמומית, אלגנטית. כאילו לא תכיר את עצמך בלכתך ברחוב. להעריך את תווי הפנים האלה כאילו של זר הם."
עמ' 42
ברובו הספר נחמד מאוד אבל לצערי יותר מנחמד אי אפשר לומר עליו.
זו נובלה עם נקודת מבט שונה וייחודית אבל שם זה נגמר.
אפשר לומר שזהו ספר חביב מאוד בעיקר בייחודיות של נקודת המבט וברפרנס לספר הקלאסי של הכומר החקרן אבל לא מעבר לכך.