ספר הקיץ / טובה ינסון
הוצאת קרן / ליברוס
148 עמודים
משוודית : דנה כספי

טובה ינסון מוכרת כמעט לכולם בתור יוצרת המומינים וספרי הילדים של המומינים הם מקסימים לא פחות מסדרת הטלויזיה המוכרת לכולנו שבה אני לפחות נתקלתי בדמויות אלו לראשונה.
אבל כאן ינסון כותבת ספר למבוגרים וזה ספר שמדבר על יחסים בין דוריים.
סבתא ונכדה מבלים את הקיץ באי קטנטן ליד חופי פינלנד, למעשה הארכיפלג פלינגה.
נכדה או נכד שמבלים עם סבא או סבתא זה לא משהו שחדש בספרות ילדים והיה קיים מאז ומתמיד.
החיבור הבין דורי הזה והניסיון לתאר מערכת יחסים כזו מוכרת בספרות.
הסבתא היא אמניות והחיבור שלה לטבע חזק מאוד, כמו גם החיבור של ינסון לטבע והכבוד שהיא רוחשת לו וזה ניכר היטב בספר.
הספר אינו בדיוני לחלוטין אלא קשור לחוויות הילדות של ינסון ולמשפחתה.
המתרגמת דנה כספי מספרת לנו באחרית הדבר שהסבתא בספר היא למעשה אמה של ינסון "סיגנה"
האב הוא אחיה לארס והנכדה היא סופיה בתו של לארס.
יש כאן דרך של סוף חיים מול דרך של תתחילת חיים שנפגשים בפסטורליה של נופי סקנדינביה הקסומים.
הספר בנוי מפרקים קצרים ואפיזודות משעשעות וממלאות חיים ועם זאת מעורר מחשבה על הדינמיקה שבין הסבתא לילדה ועל החיבור ביניהן.
ספר הקיץ הוא ספר קסום.
מסוג הספרים שכיף לקרוא ולא ממש בא להניח מהיד.
מחבר אותנו לתרבות אחרת ולמקום אחר.
העיסוק של התושבים האיים האלו והדינמיקה בין הסבתא לשאר תושבי האי ואהבתה לטבע ולאמנות כמו גם הרצון להנחיל כל זאת לנכדתה הסקרנית והדעתנית.
ספר נהדר של סופרת מרתקת שראויה ליותר תשומת לב מהקורא הישראלי.
מומלץ בחום.

כיבוי אורות / מור אופק
הוצאה עצמית
181 עמודים

מדי פעם בשנים האחרונות נתקלתי בספרים שנכתבו על חוויות ילדות בקיבוץ.
בעיקר בקיבוץ של פעם חוויות הילדות מלוות בטראומות של השתקה, הכחשה וחיים בתוך בועה.
אני גדלתי כילד חוץ בקיבוץ והגעתי בגיל 8 לקיבוץ אחד ושנה לאחר מכן לקיבוץ אחר.
חוויתי את הלינה המשותפת במשך שנתיים בשני קיבוצים שונים ולאחר מכן את הקושי בהשתלבות החברתית והתחושה שמה שקורה בקיבוץ נשאר בקיבוץ.
עדיין אני מעדיף לראות ולזכור את הדברים הטובים, את הרגעים החמים ואת הבית החם שקיבלתי כי החיים בקיבוץ אינם רק טראומות ילדות של לינה משותפת וניסיון ליצור איזו אינוקטרינציה חינוכית מוקפדת אלא מקום שגם עוטף אותך כי כיתום שהגיע לקיבוץ לא הייתי זוכה לחיבוק הזה סביר להניח שלא הייתי שורד בג'ונגל העירוני.
מור אופק מנסה להביא לנו את סיפורו של בן קיבוץ, אריק בן חורין שחוזר לאחר כמה שנים לקיבוצו אבל הפעם עם משפחתו, הפעם בסטטוס שונה.
השינוי ניכר אבל הזכרונות לא.
הקיבוץ מורכב ממחנות, אלה שבעד הפרטה ואלא שנגד אלה שבעד שימור הקיים ואלה שנגד.
אבל הוא גם מחזיר את אריק לתחושות הקשות של אותה תקופה בה היה נתק בין החינוך בבית הילדים לבין ההורים, אותם זכרונות לא מרפות מאריק.
אני גדלתי על התפר, הייתי חלק מהמעבר בקיבוצי ללינה המשפחתית ואני ראיתי את ההבדלים.
אבל לא רק על הלינה המשותפת הספר עוסק אלא בהשתקות, בדברים שלא צריך שיצאו החוצה כי יש לקיבוץ שם שאסור להרוס ועוד.
אני לא חושב שהספר בא להאשים אלא בעיקר מעורר מחשבה על החיבור בין העבר להווה ואולי לעתיד.
הראייה של אריק את בתו בקיבוץ כיום מעוררת בו את זכרונות העבר בין השאר.
הספר קולח וכתוב היטב, מעורר זכרונות, מחשבות ומעלה טראומות עבר בעיקר כלפי מי שגר בקיבוץ וחווה את המדובר.
מור אופק כותב ספר אישי מאוד ועם זאת קולקטיבי כי האישי בקיבוץ תמיד היה קולקטיבי וכך גם הזכרונות.
ספר שראוי לקריאה.
כמו כן צריך לפרגן על כריכה נהדרת ומסקרנת.

לינק לרכישה https://indiebook.co.il/shop/כיבוי-אורות/

זיכרונותיו של חבר / אוקטב מירבו
הוצאת לוקוס
132 עמודים
מצרפתית: רותם עטר

שארל היה פקיד אפרורי ושתקן שלא דיבר הרבה והיו לו חברים מועטים יחסית. המספר בספר זה היה מכרו של שארל אבל הם לא התראו יותר מדי.
אחת לכמה שנים הם נפגשו, שוחחו כמה דקות ואמרו שהם חייבים להיפגש וכך עד הפגישה הבאה.
אבל שום דבר לא הכין את המספר לכך שאשתו באה אליו יום אחד עם בשורה ששארל מת והשאירה לו ביד כתב יד של שארל שכתב על חייו.
היא ביקשה שהוא יקרא את כתב היד.
מה כבר יכול לצאת מכתב יד של אדם משעמם כמו שארל.
אבל מהרגע שהוא פתח את כתב היד הוא לא יכל להפסיק לקרוא.
שארל בעצם מספר את סיפור חייו בצורה מסעירה ומרתקת שמציגה אדם אומלל שכל חייו הוא לא הצליח להגשים שום חלום או שאולי מעולם לא היה לו חלום.
חתונתו שנכפתה עליו, אשתו שנחשבת בעיניו כמכוערת בצורה יוצאת דופן, וחייו האומללים לצידה.
משם הולך שארל לספר על הוריו, על הבדידות והניכור, על החינוך הנוקשה וחסר האהבה.
נראה כי חייו מלאים אכזבות וקשיים, אדם חסר חלומות שכולם איכזבוהו, יבש ומנוכר.
לאט לאט שארל מפתח מיזנטרופיה קשה שנובעת מאכזבה ומהדרך שבה האנושות נראית בעיניו.
מקרה קשה שהוא חווה, אירוע פשע קשה מאוד שהוא היה נוכח בו מביא אותו להכיר את שולי החברה, את הנמוך שבנמוך והוא מבין כמה עליבות יש בעולם, כמה הפערים גדולים בין האושר לאומללות.
הספר הקצר הזה של אוקטב מירבו הוא ביקורת קשה על האנושות, על השלטון בצרפת באותה תקופה, על יחס לעניים ולאומללים, הוא ביקורת נוקבת על בני האדם ועל העמדת הפנים שלהם.
על שקרים, שנאה וצביעות.
ספר קטן גדול הוא מסוג הספרים שמשאירים בך חותם.
לא לפספס אותו.

ספרטה / פלוטרכוס
הוצאת מאגנס
173 עמודים
מיוונית : דבורה גילולה

אפשר לומר הרבה מאוד על ספרטה והספרטנים, ללמוד מהם, לדבר בגנותם על הנוקשות שלהם וההקפדה על הפרטים והקשיחות אבל בתקופה ההיא הם היו מודל להערצה, כמעט בלתי מנוצחים והמיתוסים כמיו גם הסיפורים והאגדות אודות התרבות הייחודית הזו ממשיכים עד היום.
מושגים כמו חינוך ספרטני מלווים אותנו ועוד אחרים.
הספר הזה נותן לנו הזדמנות להכיר ולהבין קצת יותר את ספרטה, ההסטוריה שלה ומנהגיה דרך יצירות של פלוטרכוס הפילוסוף וההסטוריון היווני הנודע.
למעשה בספר זה מובאות שלוש יצירות של פלוטרכוס שמתארות את החיים בספרטה.
אמרות של גברים ספרטנים, נשים ספרטניות ומנהגים ספרטניים עתיקים.
כמו כן בספר מתוארת ההיסטוריה הספרטנית לפי השליטים ותקופות לאורך ההסטוריה.
מאוד חשוב לציין את המבוא המקיף והחשוב של דבורה גילולה שאורכו כמעט 30 עמודים אך הוא מעניין מאוד.
ומכיוון שהספר עוסק באמרות ותיאורים של התרבות הספרטנית לדעתי זה המקום בסקירה להביא חלק מהם.

"ספרטנית אחת, כאשר ראתה את בנה בא לקראתה ושאלה אותו " מה שלום המולדת? וכאשר אמר לה מתו כולם, השליכה עליו לבנה והרגה אותו באומרה: ואותך שלחו לבשר לנו את הבשורה הרעה?"

"כאשר התבנים ניצחו את הספרטנים בלאוקטרה והתקדמו עד נהר אורוטס עצמו התרברב אחד מהם וקרא: איפה ה הספרטנים עכשיו? ספרטני אחד שנשבה על ידם אמר: הם לא פה, לו היו פה לא הייתם מגיעים עד לכאן."

" הנערים בספרטה הולקו בשוטים יום שלם ליד מזבח ארטמיס אורתיה, לעיתים עד מוות. הם נשאו את המלקות עליזים וגאים, התחרו אלה באלה מי יגבר, מי מהם יוכל לשאת זמן ממושך יותר מלקות רבות יותר.
המנצח זכה לכבוד מיוחד ורב, התחרות הזאת מכונה הלקאה והיא נערכת מדי שנה בשנה."

"מותר היה לאהוב נערים שנפשם יפה, אבל לחבק אותם נחשב לחרפה, כי חיבוק הוא אהבה לגוף ולא לנפש. מי שהואשם שחיבק חיבוק מכוער כזה נשללו ממנו זכויות אזרח לכל חייו."

אמרות רבות ומנהגים רבים אחרים נמצאים בספר המעניין הזה.
מומלץ לכל מי שמתעניין בתקופה ההיא.

כצל נטוי / אנטוניו מוניוס מולינה
הוצאת מודן
416 עמודים
מספרדית: ליה נירגד

מולינה הוא לא סופר קל לקריאה, אני מכנה אותו סופר למיטיבי לכת.
חלק מהספרים שלו ממש אהבתי וחלק מהספרים שלו התישו אותי
ירח מלא הוא ללא ספר אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי.
יש למולינה יכולת להכנס לנפש הדמויות שלו וממש לדבר מתוכן, ההתעמקות שלו בפרטים והשפה הגבוהה של הטקסטים היא מעולה בעיני.
למרות שמולינה חי כבר כמה שנים בניו יורק הרבה מספריו מתעסקים בחצי האי האיברי וכמו החורף בליסבון המצוין שלו גם כצל נטוי מתאר את ליסבון ואת הקסם שלה.
אבל הפעם מולינה מתאר לנו שני סיפורים שונים אחד מהשני אבל יש בהם קשר שמתגלה בהמשך.
הסיפור הראשון הוא סיפורו של מולינה עצמו כסופר מתחיל שעוזב את משפחתו ונוסע לליסבון בתקווה שהשהייה שם תסייע לו במלאכת הכתיבה של הרומן שהוא מתעד להוציא.
הסיפור מדלג בין 2014 כסופר ותיק בניו יורק ושלושים שנה אחורה בליסבון כסופר צעיר ומתוסכל ותאב הצלחה.
הסיפור השני המקביל אליו הוא סיפורו של ג'יימס ארל ריי הידוע כרוצחו של מרתין לותר קינג.
בזמן מנוסתו ג'יימס ארל ריי היה תקופה קצרה בליסבון והיה מבוקש על ידי האינטרפול ועוד.
דרך מנוסתו אנחנו לומדים על ליסבון ובקצב מסחרר אנחנו רואים מה עובר על הרוצח הנמלט, מחשבותיו, פחדיו, התכנון לעתיד ועוד.
החלק השני של הסופר הצעיר מאופק יותר, רגוע יותר,
שני סיפורים שני מקצבים שונים ועדיין החיבור מעניין ומסקרן ועובד.
הספר זורם טוב, הכתיבה היא כתיבה של מולינה, מלאת תיאורים, שפה גבוהה והמון עניין.
ספר מאוד מעניין של סופר מאוד איכותי, לטעמי מהטובים שיש היום בעולם.
כדאי.

ארוחה בחורף / הובר מנגרלי
הוצאת עם עובד
127 עמודים
מצרפתית: עמנואל פינטו

איפשהו כשקראתי את הספר הזה נזכרתי במונח שהתוותה חנה ארנדט "הבנאליות של הרוע.
המחבר לוקח אירוע ממלחמת העולם השניה אבל הפעם גיבוריו הם דווקא חיילים גרמנים ביחידה מבודדת בפולין שאמורים לשמש כמוציאים להורג של משלוחי יהודים או לחפש יהודים נמלטים ולהביאם למחנה.
שלושה מהם מחליטים להתחמק יום אחד ממטלת ההריגה ולצאת ליערות המושלגים בסביבה על מנת לחפש יהודים נמלטים.
הספר הקטן והמטריד הזה מביא לנו בעצם את סיפורם.
באופן אישי נהניתי מקריאתו שכן הספר כתוב טוב ומעניין מאוד.
הסוף צפוי וידוע מראש לפחות כך הוא היה עבורי והדינמיקה בין החיילים כמו כן עולמם הפנימי, מחשבותיהם, הדילמות המוסריות שעולות מהסיטואציה ועוד ועוד יש בהם עניין רב אבל אם המחבר ניסה לגרום לי להרגיש חמלה או תחושה של הזדהות עם אותם חיילים אז הוא לא הצליח במשימתו.
הספר הזה השאיר אותי קצת אדיש לצערי, אולי בגלל שאני קורא שבוי בן למשפחה ניצולת שואה ואני לא מצליח לעשות את הסוויץ, אולי זה משהו בי ולא בספר אבל לא הצלחתי להזדהות איתם.
זו בדיוק הבנאליות של הרוע, איך אנשים רגילים, פשוטים, אפורים, מבצעים פקודות בלתי חוקיות בעליל?
השאלות המוסריות כאן הם גדולות ועמוקות.
הספר הקטן הזה מתמודד עם שאלות גדולות וחשובות ואני חושב שהוא ספר שבהחלט אפשר לקרוא.
אפשר כי הוא כתוב טוב ויכול להיות שאחרים יחושו שונה ממני.
אותי הוא השאיר אדיש מדי, לא נגע בי ולא פגע בי.
הוא כן החזיר אותי למחשבות על הרוע שקיים במלחמה ועל החייל הקטן שניצב במקום בלתי אפשרי.
ספר שנקרא במהירות, זורם וכתוב היטב שלא הצליח לחדור אלי לצערי.

הדרך הצרה אל הצפון העמוק / ריצ'ארד פלנגן
הוצאת מטר
384 עמודים
מאנגלית :מרב זקס-פורטל

בחודש האחרון התנהל ויכוח בעולם הספרות הישראלי על חשיבותו של פרס מאן בוקר עקב זכייתו של גרוסמן בפרס מאן בוקר הבינלאומי.
פלנגן זכה בפרס מאן בוקר בשנת 2014 ולא באותו פרס שגרוסמן זכה בו אלא במאן בוקר הותיק יותר .
אין ספק שפלנגן כתב ספר מטלטל ביותר.
בעיני לפחות זה ספר שקוראים לאט ומתענגים ממנו, לא פחות מכך.
למעשה הספר הזה מתחלק לשני סיפורים עיקריים, סיפור אהבה בין גיבור הספר דוריגו אוונס לאשת דודו והסיפור,של השבויים האוסטרלים בידי היפנים בתקופת מלחמת העולם השניה.
מבחינתי הסיפור המעניין יותר, העמוק יותר והשלם יותר היה הסיפור של מערכת היחסים בין היפנים לבין השבויים האוסטרלים.
האוסטרלים נוצלו למטרה של בניית מסילת הברזל בין בורמה לסיאם שעלתה בחיי שבויים רבים.
מבחינת היפנים המטרה מקדשת את כל האמצעים והסבל של השבויים היה רב.
בתווך נמצאים שני אנשים מרכזיים, דוריגו אוונס הרופא האוסטרלי שנמצא עם השבויים ונאקאמורה המפקד היפני האכזרי והקשה שמבחינתו פקודת הקיסר היא הדבר החשוב ביותר עלי אדמות.
הדינמיקה בין שני האנשים חובבי השירה ומצד שני מייצגים כל אחד צד של טוב ורע תלוי בעיני המתבונן מייצרים ספר חזק ועוצמתי שמתאר סבל של שבויים שיודעים שהם לא יצאו בחיים מהאכזריות של היפנים, מהמחלות ועבודת הםרך.
ובתווך סיפור האהבה המרגש והכתוב היטב שמתפרש לשנים רבות בין דוריגו אוונס לאשת דודו.
הדרך הצרה אל הצפון העמוק הוא ספר נפלא ומיוחד מאוד.
אני ממליץ עליו בחום רב.
לא להחמיץ.

להקפיא את הזמן / מיכל חמו לוטם
הוצאת עולם חדש
301 עמודים

בתור מי ששיחק כדורסל כל חייו השם אלברט חמו לא היה זר לו
הכרתי את פועלו של חמו ככדורסלן וקראתי עליו, פחות על פעילותו כקצין במשטרת ישראל אבל בכדורסל בטח שכן.
מיכל חמו לוטם היא בתם הבכורה של אברהם חמו ומירה פרידמן חמו.
הוא כדורסלן ידוע, מאמן מצליח ואיש משטרה והיא אשת חינוך רבת פעלים שהקימו ביחד את המכון לחינוך מפעיל ומונע.
מיכל בספר שנע קדימה ואחורה בזמן מתארת את משפחתה ותולדותיה, ספר שכתוב מנקודות מבט שונות, ספר על זיכרון, על שימור החיובי וספר על אהבה והמשכיות.
הורים שכל אחד מהם הגיע ממקום שונה והכירו כאן, התחילו מכלום והתפתחו ונבנו כמשפחה וכאנשי קריירה.
זה ספר מסע, ספר מסע של בת שרוצה לשמר את זכרון הוריה לדורות הבאים, ליצור נצחיות מסוימת.
הספר עצמו כרעיון וכספר אישי הוא מיוחד בפני עצמו אבל לטעמי כאדם חיצוני לא תמיד הרגשתי שהספר מעניין לכל אורכו, הרבה רגעים מתים מבחינתי גרמו לי להרגיש מרוחק ולא נגעו בי.
זהו ספר אישי ומשפחתי שמדבר אמנם על דמויות מוכרות ורבות עשייה ואכן יש בו חלקים מרגשים אבל רמתו לטעמי לא אחידה.
אהבתי לקרוא מבחינה הסטורית דרך הדמויות ובעיקר דרך סיפורו של חמו על התפתחות הכדורסל בישראל אירועים מסויימים מהסטוריית התפתחות הענף שקיבלו מימד נוסף בספר זה.
אני מעריך מאוד אנשים שניגשים לכתוב ספר מהסוג הזה שחושף הרבה והתהליך לא תמיד פשוט ואף כואב ולכן יש לי הערכה רבה ועם זאת אני לא הרגשתי חיבור רגשי והפערים בין קטעים מעניינים מאוד לקטעים לא מעניינים היו גדולים מדי לטעמי.
בסך הכל זהו מסע חיים עשיר וספר נחמד ותו לא.

וייויי אזמים / עורך: לארי וארש
הוצאת פרדס
127 עמודים
תרגום:" ערן צלגוב

איי ויי ויי הוא אמן, הוגה דיעות ולוחם זכויות אדם סיני שנלחם שנים רבות על זכויות אדם בסיסיות וחופש ביטוי בסין ושילם על כך מחיר כבד עם השנים.
המלחמה הזו חשובה ביותר ככל שסין מתעצמת והופכת למעצמה חשובה שהרבה עיניים נשואות אליה.
איי וייויי פעיל הרבה ברשתות החברתיות ולא סתם, הן מעניקות לו את חופש הביטו הרצוי לו להביע את דעותיו ברחבי העולם ולחשוף את זכויות האדם המועטות במדינות רבות ובסין בעיקר שם הוא נכלא לא פעם.
מלחמתו עבור הפליטים ועבור מתן זכויות אדם חשפו אותו לציבור ואומנותו עוסקת לא מעט בנושאים אלו.
הספר הקטן הזה מרכז את דעותיו של איי וייויי בנושאים כמו זכויות אדם, חופש הביטוי, אמנות ונושאים רבים אחרים שמראים את השקפת עולמו.
הציטוטים נלקחו מתוך מאמריו בעיתונים שונים ומתוך ציוצים ברשתות החברתיות.
הספר ראה אור לראשונה בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון .
בסך הכל זה ספרון קטן וחשוב עם אמרות חשובות ורלוונטיות מאוד לזמננו ולא רק.
איי וייויי לא מחדש יותר מדי ולא מראה לנו השקפת עולם שלא הכרנו אבל בספר זה הוא נחשף לקהל חדש שלא הכיר את פועלו עד כה וחשוב שאיש שנלחם למען זכויות בסיסיות של אחרים יהיה מוכר יותר.
ספר חשוב.
הנה מבחר ציטוטים מהספר

"ארץ נטולת תחושת חירות, הדוחה מעליה את האמת וחוסמת את עצמה בפני שינוי היא ארץ אבודה."

"בעיית היסוד כאן היא לא הגבלת יכולת הביטוי של דעות שונות. הבעיה היא שהחברה עצמה גוססת מהיעדר אחריות ומעורבות."

"אני חושב שזו אחריותו של כל אמן להגן על חופש הביטוי ולהשתמש בכל דרך כדי לחזק עיקרון זה."

"הם חייבים שיהיה להם אויב. הם צריכים להפוך אותך לאויב שלהם כדי להמשיך ולהתקיים. זוהי האירוניה הגדולה."

"אין לי שמץ של מושג על מה ולמה איבדתי את חירותי ואם אין לך מושג איך איבדת משהו, איך תוכל להגן עליו?"