הר געש / גאולה שינה

הר געש / גאולה שינה
הוצאה עצמית
65 עמודים

גאולה שינה היא מסוג המשוררות שכותבות על חייה, כמעט כמו מסע אוטוביוגרפי שנע בין העבר להווה ובו היא משתפת את הקורא על דרך ההתבוננות שלה בעולם, כמו צופה מן הצד על המתרחש פנימה והחוצה בחייה ובחיי הסובבים אותה.
חלקי הספר מחולקים לפי אותיות הא-ב עד האות ה כאשר בכל חלק השירים נוגעים באותו נושא פחות או יותר וכך הקורא יכול לחבר את הפאזל של המשוררת.

"כן, הכאב מוציא מן הדעת.
לא, הוא לא מחשל כמו שאומרים.
כן, אני מחייכת הרבה.
כן, ניסיתי הכל, אני יודעת,
יש מגון רחב של טיפולים
ולא, אני לא מצליחה להתגבר.
וכן, הכאב מוציא מן הדעת."

מאוד אהבתי דווקא את החלק שבו המשוררת צופה באנשים ברחוב, בפארק ובקניון ויוצרת מאותה התבוננות שירה מעניינת שמחברת אותנו דרך אותם אנשים לעולמה הפנימי העשיר.

"העגלה שלי עמוסה בקניות,
לפני בקופה קשישה.
בידה מלפפונים, עגבניה, גבינה,
ידה השניה מפשפשת בארנקה.
מוציאה מטבע אחד ועוד שלושה,
"זה לא מספיק",
קולה החד של הקופאית נשמע.
מפשפשת שוב בארנקה,
מעבירה מרגל לרגל משקלה.
"את צריכה עזרה?" אני תוהה.
היא אינה מרימה מבטה,
"לא, לא צריכה", היא עונה."

ספר שירים קטן ואינטימי שיוצא מהמקומות העמוקים שחדרי ליבה של המשוררת וחושף אותנו הקוראים למשפחתה, ילדיה, אהבותיה, חוויותיה וכמיהותיה.

50650267_1750224191744146_8513195560918843392_n

 

בגידתה של ריטה הייוורת' / מנואל פואיג

בגידתה של ריטה הייוורת' / מנואל פואיג
הוצאת עם עובד
332 עמודים
מספרדית: ליה נרגד

זה הספר הראשון של מנואל פואיג שאני קורא, אבל ההכרות שלי איתו היתה עוד בסרט נשיקת אשת העכביש ולשני הספרים יש מכנה משותף ברור, אהבתו של פואיג לקולנוע, בשני הספרים לקולנוע יש מקום של כבוד וחשיבות עבור גיבורי הספר וזה נוכח בכתיבה ודרך זה פואיג הצליח להעביר בעיני סיפור אנושי מאוד של תושבי עיירה בלב הפמפס של ארגנטינה.
פואיג שהספר הזה הוא ספר הביכורים שלו יצר ספר שכולו מונולוגים של תושבי העיירה על חייהם, על הקשיים, האהבות התקוות והאכזבות של כל אחד מהדמויות המתוארות.
הדמות המרכזית בספר הזה היא דמותו של טוטו, ילד רגיש ומוכשר שהקשר המשמעותי ביותר הוא הקשר עם אימו והחיבור שלו לקולנוע שאותו הוא חולק איתה, המונולוגים העיקריים בספר זה הם שלו והוא מתואר כילד רגיש ואינטיליגנטי, הקשר שלו עם אימו והתשוקה המשותפת שלהם לעולם הקולנוע חזקים יותר מהקשר שלו עם אביו המסורתי יותר שמתקשה לקבל את השינוי בטוטו שלאט לאט מגלה גם את מיניותו.
הסרטים מהווים עבורו אסקפיזם מהחיים הלא פשוטים בשממה הארגנטינית.
מלבד טוטו ואימו מיטה ישנם עוד דמויות בעיירה שמשתפות כמו טטה נערה אובססיבית שמאמינה שתפילה תגרום לאימא שלה להבריא, דיליה, הקטור ועוד.
המונולוגים עצמם מאוד מרגשים, חלקם מצחיקים חלקם עצובים אבל כולם יוצרים את הפסיפס של אותה עיירה שכוחת אל ואת הניסיון של כל אחד מהדמויות למצוא את מקומו ולחפש נחמה וריגוש.
בעיני ספר מצוין ומיוחד של סופר מעניין מאוד.
50728635_1751960238237208_4157298484468252672_n

אלודה כתלאורי / ואז'ה פשבלה

אלודה כתלאורי / ואז'ה פשבלה
איתי בחור – הוצאה לאור
80 עמודים
מגאורגית: ממוקה בוצחריקידזה

ואז'ה פשבלה הוא הפסבדונים של לוקה רזיקשוילי, מי שנחשב לגדול משוררי גאורגיה, ואני פותח את הסקירה דווקא במידע הזה כדי להבהיר את החשיבות של כתיבתו ושירתו ובעיני חשיפה לפואמה מרתקת זו היא דבר נפלא כי אחד הדברים שאני נהנה מהם בכותב סקירות וביקורות ספרים היא היכולת שלי להיחשף לכתיבה ולשירה מתרבויות ועמים שונים ונפלה בידי הזכות להביא ולחשוף זאת לכל מי שעוקב אחרי כתיבת הסקירות שלי.
למרות שפואמה זו נכתבה במאה ה19 ושייך לאיזור החבסורתי בגאורגיה איזור ותרבות ששונה מאוד ממה שאנחנו מכירים כאן העיסוק במוסר אינדיבודואלי אל מול הקולקטיב הוא נושא שמעסיק אותנו גם היום ובכל מקום בעולם, ההתנגשות בין הבחירה האישית שלנו שמתנגשת עם התרבות והמסורות שמהם אנחנו באים.
ואז'ה פאשבלה היה המשורר שייצג את חבל החבסורתי ובשירתו תיאר את אותם לוחמים בפואמות שלו שהמפורסמת באותם פואמות היא אלודה כתלאורי.
על מה מדברת הפואמה היפה הזו בעצם?
אלודה כתלאורי הוא חבסורי שנודע בכישורי הלחימה שלו ובאחד הקרבות שלו מול לוחמים כיסטים (מוצא צ'צ'ני) הוא הרג את אותם לוחמים ולאחר הריגת לוחם צ'צ'ני בשם מוצ'אל אלודה כתלאורי הבין כמה הלוחם הזה גיבור ואמיץ בעיניו והוא מבכה את מותו ובניגוד למסורת מסרב לכרות את ידו של המת ולתלות אותה על גדר ביתו.

"לא כורת ימינו של מוצאל,
אומר: חבל עליו;
גיבור אתה, מידי נהרגת,
אלוהים יברך אותך.
תישאר ידך עמך,
ראוי אתה,
ידך תימק על חזך,
לא ישמח שער כאבי,
טוב היה האיש שחינך אותך,"

המחיר ששילם אלודה כתלאורי בעקבות החלטתו היתה משמעותית עבורו שכן הוא נודה מהכפר ומשלם מחיר גדול וכבד יותר בהמשך מבחינה אישית ומבחינה לאומית.

"הנשמע כדבר הזה,
כך את הדת להפקיר:
אלודה זובח בן בקר בעצמו,
נשמת כיסטי מזכיר,
חבסורים, ברצוני לשמוע,
את תשומת לבכם.

התיצבו בני חבסורים,
הכל-גדולים וקטנים,
נעשה דין ונשבור
שער ביתו של אלודה;
אל תחמלו,
יבכו אשתו וילדיו
יכרת
ישא עיניו לשמי נכר."

החלטתו של אלודה כתלאורי ללכת כנגד המסורת, ולבחור בדרך שונה כהערצה לאויב שמולו היא בחירה של אדם אינדיבידואל שהחליט ללכת עם האמת שלו ובכך לכבד את האויב ואת היריב.
אפשר לקחת את הפרשנות הזו של מעשיו לכל נתיב שנבחר לפרשן אותו ולכל סיטואציה של אישי מול קולקטיב, של בחירה שנוגדת את התרבות שאנחנו מכירים.
הפואמה עצמה מתורגמת מעניין, אין בה חריזה מיוחדת והיא מסופרת יותר כסיפור לירי מנוקד.
אותי עניין מאוד העניין התרבותי וההכרות עם השירה הגאורגית הקלאסית ומאוד נהניתי מהפואמה המיוחדת הזו.
שווה להכיר ולהיחשף.

50236721_1734799046619994_4652597321383542784_n

 

פצ'ינקו / מין ג'ין לי

פצ'ינקו / מין ג'ין לי
הוצאת שוקן
446 עמודים
מאנגלית: אורה דנקנר

סיפורם של מהגרים הוא תמיד מורכב ומעניין, חלקו כואב מאוד , חלקו מעניין בהשתלבות התרבותית ולכל סיפור הגירה יש את האפקט שלו על הקורא.
פצ'ינקו הוא סיפורם של הקוריאנים שניסו להשתלב ביפן לאחר כיבוש קוריאה על ידי יפן ולמעשה זהו לא ממש כיבוש אלא סיפוח, וזהו גם סיפורה של משפחה אחת שנאלצה להגר מכפרה הקטן בקוריאה ליפן ולהשתלב בחיים שם, למצוא את עצמם תרבותית,להשתלב בתעסוקה ובאורח החיים היפני, חוויה לא קלה בכלל עבור רבים מהקוריאנים שספגו השפלות רבות.
בתוך הסיפור המעניין שבספר הקוראים זוכים גם לקבל רקע וידע חשוב על תקופת השלטון היפני בקוריאה אבל הסיפור לא מסתיים בסיום השלטון היפני אלא ממשיך עוד דורות קדימה ודרך אותם מהגרים שכבר עברו כמה דורות אנחנו רואים את השינויים שחלו בקוריאה לאחר מלחמת העולם השניה כולל החלוקה לצפון ודרום.
הסיפור מתחיל בכפר דייגים קטן עם משפחה ולהם בת בשם סונג'ה, בת יחידה לזוג איכרים עני, משפחה שחיה בצניעות ובעוני ויום אחד מגיע לכפר גבר יפני איש יאקוזה שמתאהב בסונג'ה ומציע לו להתחתן איתה כשסונג'ה נכנסת להריון וכשהוא מספר לה שהוא נשוי ביפן ויש לו ילדים סונג'ה מבקשת ממנו לעזוב וכנסיון לכפר על העלבון סונג'ה מסכימה להתחתן עם איסק, כומר חולה שחפת שמתכנן נסיעה לאוסאקה ביפן ובהמשך תצטרף אליהם גם אימה של סונג'ה.
דרך החיים ביפן אנחנו חווים את קשיי המהגרים לאורך ארבעה דורות של משפחה.
הספר עצמו התחיל עבורי מעניין מאוד, החלק הראשון ריתק אותי אבל ככל שהקריאה בספר התקדמה הוא הפך בעיני לטרחני מדי, איטי מדי וקצת מעייף, אם אני צריך לסכם את הקריאה אז אני חושב שמדובר בספר טוב ומעניין ברובו למרות האיטיות שלו.
ספר שמעבר לסיפור חושף אותנו לתקופה הסטורית מרתקת ומשם כוחו לדעתי.

50217992_1738881682878397_5258978349174226944_n

רוחות של אהבה ומולדת / ירון רגב

רוחות של אהבה ומולדת / ירון רגב
הכובען הוצאה לאור
161 עמודים
איורים: דייב יוקוביץ
מאנגלית: מרב זקס-פורטל

הנובלה הגרפית הזו זו יצירה מעניינת מאוד,זה נסיון לשלב בין שלושה מדיומים של אמנות, מוזיקה, איור וכתיבה כשאליהם מתווספת התחושה, הנסיון להעביר מתחושות של מוזיקה אל תוך זרם תודעה של כתיבה, זרם חופשי, אישי, תודעתי ולתוך המוזיקה והכתיבה נכנס מאייר מוכשר שנותן לכל יצירה שפה גרפית איורית משלה.
התוצאה היא ספר מאוד אמנותי, מאוד חווייתי ומאוד מסקרן לקורא לא שגרתי.
זה לא ספר שמרפרפים בו ולא ספר לקריאה חד פעמית, יש כאן יצירה מורכבת במימדים רבים, כזו שסוחפת אותך אל המחשבות האישיות שלך דרך האינטרפרטציה האישית של האמן הכותב, שלוקח את המוזיקה וכל יצירה בנפרד אל המחוזות האישיים שלו.
הספר מושקע מאוד, מצד אחד זרם תודעת כתיבה חופםשיצת על פי האזנה למוזיקה ומצד שני הקפדה על סגנון האיור, על שפה שונה לכל יצירה ועל חיבור לטקסטים האישיים, חופשיים של המחבר.
אין ספק שזו יצירה ייחודית בכל המימדים שלה, מסוג הספרים שארצה לשמור בספריה שלי בעיקר בגלל הערך האמנותי שלה.
תענוג.

50104287_1739327319500500_312035155080380416_n

מלח אל הים / רותה ספטיס

מלח אל הים / רותה ספטיס
הוצאת עם עובד
373 עמודים
מאנגלית: מרב זקס-פורטל

סיפורה של האוניה וילהלם גוסטולף היא אחת מהסיפורים הכי טרגיים במלחמת העולם השניה, ספינת פליטים ענקית שהוטבעה בים והפכה לאסון הימי הגדול בהסטוריה.
אסון שעלה בחייהם של אלפי בני אדם שחיפשו מפלט מהאסונות שעברו עליהם ומאירופה ההרוסה והספר הזה בא לספר את סיפורה ההסטורי של אוניה זו והפליטים אשר עליה דרך סיפורם של כארבעה דמויות שונות זו מזו שגורלם נפגש בדרך והם כולם בדרכם לספינה שאולי תשנה את גורלם.
בטכניקת כתיבה של פרקים קצרים המחברת מנסה לשמר את העניין בסיפור ובכתיבה כאשר בכל פרק אנחנו מגלים מה קורה עם כל דמות, פרקים של כעמוד וחצי או שניים ואז מעבר לגמות אחרת וכך לאורך כל הספר אנחנו עוקבים אחרי הדמויות.
יואנה, אחות ליטאית צעירה שעוזבת את משפחתה ומנסה להשקיט את המצפון שרודף אותה ומנסה לעזור ולהגיש עזרה רפואית לכל מי שצריך אותה.

פלוריאן צעיר גרמני, אמן מוכשר ובידו סוד חשוב, חבילה יקרה ומשמעותית.

אמיליה, נערה פולניה בת 15 במנוסה אשר נושאת איתה סוד איום ובדרך נתקלת בפלוריאן שעוזר לה להחלץ מצרה והופך עבורה לאביר מושיע.
הדמות האחרונה היא אלפרד, חייל נאצי ומעריץ של היטלר והאידאולוגיה שלו.
ארבעת האנשים בסופו של דבר עושים את המסע המשותף לעבר האוניה עד סופה המר וזה לא ספוילר כי בסופו של דבר מתואר כאן סיפור שמתאר אירוע הסטורי גם אם הדמויות בדיוניות.
למרות הסיפור המרתק של האוניה וגורלם העגום של רוב הנוסעים הספר עצמו פחות נגע בי והעלילה בדרך בה היא היתה בנויה פחות הצליחה לרגש אותי.
אני אוהב ספרים שמבוססים על אירועים הסטוריים אמיתיים וזה תמיד מרתק אותי אבל משהו במבנה, למרות זרימת הקריאה והנסיון לייצר מתח הותיר אותי קצת אדיש ובסיפור כזה טראגי ואכזרי קשה להשאר אדיש.
ספר שהוא בסדר, ובהחלט אפשר לקרוא אבל בי הוא פחות נגע.

50334245_1741426639290568_3219414159737225216_n

המלך מאוהב, שני מחזות מהודו העתיקה / קאלידאסה

המלך מאוהב, שני מחזות מהודו העתיקה / קאלידאסה
הוצאת מוסד ביאליק
216 עמודים
תרגם מסנסקריט: עמרם פטר

קאלידסה הוא משורר הודי שחי בסביבות המאה ה4 עד המאה ה6 לספירה, אין תיארוך מדויק של שנות חייו והוא נחשב לגדול המשוררים שכתבו בשפת הסנסקריט מכיוון שאני אוהב טקסטים הודים עתיקים ובכלל תרגומים משפת הסנסקריט שמחתי מאוד לקבל ספר זה לידי.
קריאת מחזות היא תמיד אתגר עבורי, זה ז'אנר שאני פחות מסתדר איתו אבל המחזות האלו גרמו לי הנאה רבה, במידה מסוימת הסגנון שלהם, הליריקה שלהם, הסגנון, הזכיר לי מחזות יוונים ואף דברים קלאסיים אחרים.
יש בהם המון דמיון, שילוב של מיתולוגיות ואלים עם אהבה, פנטזיה ונשים יפות.
באורוושי ופורורןס המלך מתאהב באישה מן השמים ששמה אורושי ומציל אותה משד ששבה אותה, הוא מאבד אותה כאשר היא נכנסת ליער קדוש של האל סקנדה ומתאבל על האובדן.
במחזה השני מאלויקה ואניגמטרה המלך מתאהב בתמונה של משרתת גולה בשם מאלוויקה ומבקש את עזרת הליצן למצוא תחבולה כדי לראות אותה ואכן משיג את מבוקשו אך כשהמלכה מגלה זאת היא מצווה לכלוא את מלוויקה.
בשני המחזות הסוף טוב והאיחוד בין המלך למושא אהבתו מתרחש וזהו אינו ספוילר.
לא קל לתרגם מסמסקריט בטח פואטיקה עשירה וציורית כמו של קאלידסה אבל זו חגיגה של שפה ושירה והמחזות נפלאים ומהנים מאוד.
פתח הדבר והמבוא חשובים מאוד לפני קריאת המחזות על מנת להבין טוב יותר גם את מלאכת התרגום וגם על קאלידסה ומחזותיו.
מקסים בעיני.
50556218_1744218562344709_6853983225560170496_n