"לא כורת ימינו של מוצאל,
אומר: חבל עליו;
גיבור אתה, מידי נהרגת,
אלוהים יברך אותך.
תישאר ידך עמך,
ראוי אתה,
ידך תימק על חזך,
לא ישמח שער כאבי,
טוב היה האיש שחינך אותך,"

המחיר ששילם אלודה כתלאורי בעקבות החלטתו היתה משמעותית עבורו שכן הוא נודה מהכפר ומשלם מחיר גדול וכבד יותר בהמשך מבחינה אישית ומבחינה לאומית.

"הנשמע כדבר הזה,
כך את הדת להפקיר:
אלודה זובח בן בקר בעצמו,
נשמת כיסטי מזכיר,
חבסורים, ברצוני לשמוע,
את תשומת לבכם.

התיצבו בני חבסורים,
הכל-גדולים וקטנים,
נעשה דין ונשבור
שער ביתו של אלודה;
אל תחמלו,
יבכו אשתו וילדיו
יכרת
ישא עיניו לשמי נכר."

החלטתו של אלודה כתלאורי ללכת כנגד המסורת, ולבחור בדרך שונה כהערצה לאויב שמולו היא בחירה של אדם אינדיבידואל שהחליט ללכת עם האמת שלו ובכך לכבד את האויב ואת היריב.
אפשר לקחת את הפרשנות הזו של מעשיו לכל נתיב שנבחר לפרשן אותו ולכל סיטואציה של אישי מול קולקטיב, של בחירה שנוגדת את התרבות שאנחנו מכירים.
הפואמה עצמה מתורגמת מעניין, אין בה חריזה מיוחדת והיא מסופרת יותר כסיפור לירי מנוקד.
אותי עניין מאוד העניין התרבותי וההכרות עם השירה הגאורגית הקלאסית ומאוד נהניתי מהפואמה המיוחדת הזו.
שווה להכיר ולהיחשף.

הנובלה הגרפית הזו זו יצירה מעניינת מאוד,זה נסיון לשלב בין שלושה מדיומים של אמנות, מוזיקה, איור וכתיבה כשאליהם מתווספת התחושה, הנסיון להעביר מתחושות של מוזיקה אל תוך זרם תודעה של כתיבה, זרם חופשי, אישי, תודעתי ולתוך המוזיקה והכתיבה נכנס מאייר מוכשר שנותן לכל יצירה שפה גרפית איורית משלה.
התוצאה היא ספר מאוד אמנותי, מאוד חווייתי ומאוד מסקרן לקורא לא שגרתי.
זה לא ספר שמרפרפים בו ולא ספר לקריאה חד פעמית, יש כאן יצירה מורכבת במימדים רבים, כזו שסוחפת אותך אל המחשבות האישיות שלך דרך האינטרפרטציה האישית של האמן הכותב, שלוקח את המוזיקה וכל יצירה בנפרד אל המחוזות האישיים שלו.
הספר מושקע מאוד, מצד אחד זרם תודעת כתיבה חופםשיצת על פי האזנה למוזיקה ומצד שני הקפדה על סגנון האיור, על שפה שונה לכל יצירה ועל חיבור לטקסטים האישיים, חופשיים של המחבר.
אין ספק שזו יצירה ייחודית בכל המימדים שלה, מסוג הספרים שארצה לשמור בספריה שלי בעיקר בגלל הערך האמנותי שלה.
תענוג.

פלוריאן צעיר גרמני, אמן מוכשר ובידו סוד חשוב, חבילה יקרה ומשמעותית.

אמיליה, נערה פולניה בת 15 במנוסה אשר נושאת איתה סוד איום ובדרך נתקלת בפלוריאן שעוזר לה להחלץ מצרה והופך עבורה לאביר מושיע.
הדמות האחרונה היא אלפרד, חייל נאצי ומעריץ של היטלר והאידאולוגיה שלו.
ארבעת האנשים בסופו של דבר עושים את המסע המשותף לעבר האוניה עד סופה המר וזה לא ספוילר כי בסופו של דבר מתואר כאן סיפור שמתאר אירוע הסטורי גם אם הדמויות בדיוניות.
למרות הסיפור המרתק של האוניה וגורלם העגום של רוב הנוסעים הספר עצמו פחות נגע בי והעלילה בדרך בה היא היתה בנויה פחות הצליחה לרגש אותי.
אני אוהב ספרים שמבוססים על אירועים הסטוריים אמיתיים וזה תמיד מרתק אותי אבל משהו במבנה, למרות זרימת הקריאה והנסיון לייצר מתח הותיר אותי קצת אדיש ובסיפור כזה טראגי ואכזרי קשה להשאר אדיש.
ספר שהוא בסדר, ובהחלט אפשר לקרוא אבל בי הוא פחות נגע.