למה בטהובן / נורמן ליברכט
הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל
414 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

גילוי נאות, בטהובן הוא המלחין האהוב עלי, היצירות שלו חקוקות לי בזכרון ובמחשבה ואין כמעט מלחין שהצליח להגיע אלי ולעניין אותי כמו בטהובן.
אולי זה בגלל שהוא הפך למן דמות אקסצנטרית אחרי מותו והאישיות שלו כמו סיפור חייו ואובדן השמיעה שלו הפכו לאייקוניים.
כמעט כולם יודעים על אובדן השמיעה של בטהובן ותשאלו את עצמכם כמה מלחינים מכירים אנשים שאינם עוסקים במוזיקה או לא מאזינים למוזיקה קלאסית, אם תשאלו שמות של מלחינים בטהובן יעמוד בראש הרשימה הזכורה סביר להניח.
אבל למה בכל זאת בטהובן?
לפי נורמן ליברכט לא היה מלחין שגאוניותו זוהתה בן רגע והוכרה לאורך זמן בשלמותה.

מלחין עם כריזמה, אקסצנטרי באישיותו, יצירות על זמניות, גאוניות שאין שניה לה ואופי בעייתי מאוד שגם ניכר בביוגרפיה הזו.

אבל זו לא ביוגרפיה רגילה כשם שבטהובן לא היה אדם רגיל.
הספר הזה מחולק ליצירות, כל פרק הוא יצירה שדרך הסיפור שלה אנחנו למדים על בטהובן, על הסיפור מאחוריה, על הסיפור מאחורי, על הנגנים שניגנו את היצירות.

בספר הזה יש מאה יצירות של בטהובן, לכל יצירה ולכל פרק יש ברקוד כאשר אנחנו סורקים אותו אנחנו יכולים להאזין ליצירה בשלמותה, וכך אנחנו מכירים את היצירה, את הסיפור מאחוריה ואת הסיפור של בטהובן דרך היצירות שלו כי זה מה שהוה היה, הוא והמוזיקה היו אחד, והדרך המעניינת בה בחרו להציג לנו את סיפורו של בטהובן דרך היצירות הוא נפלא ומקורי וכתוב היטב.

ביוגרפיה מרתקת, משכילה, מרעננת ומעוררת השראה.

בין לבין / אל-עד כהן קניגסברג
הוצאת מטר
215 עמודים

התחלתי לקרוא את הנובלה הגרפית הזו במחשבה להתחיל איתו, לקרוא קצת ואז להניח אותו לעיסוקים אחרים ולחזור אליו מאוחר יותר.
התוצאה היא שנסחפתי כל כך בקריאתו שסיימתי אותו בנשימה אחת ללא יכולת לעצור.

זהו רומן התבגרות שמביא את סיפורו של נער חרש שבמקביל להבנה שלו ולחיפוש המקום שלו בעולם נמצא גם החיפוש של הזהות המינית ואנחנו פוגשים את אבי-אל בנקודה משמעותית בתהליך ההתבגרות שלו, ההשלמה עם החרשות והקשיים החברתיים, ההתמודדות עם המורכבות בבית, התחושה שהוא נמצא בין הכסאות, לא מוצא את מקומו בין השומעים אבל גם מתקשה למצוא את מקומו בין החרשים וזה מביא את הנער לבלבול וחיפוש עצמי.

הנובלה הגרפית הזו היא כזו שכתובה כך שגם מבוגרים וגם בני נוער יכולים להנות ממנה, יש בה נושאים שבני נוער יוכלו להתחבר אליה אבל העיסוק במורכבות הזו והדרך בה המחבר מביע את התחושות, התהיות ומכניס אותנו לנפשו של הנער מובא בצורה כזו שמבוגרים יוכלו להנות ממנו מאוד.

התקופה היא שנות השמונים, אבי-אל הוא נער חרש במשפחה שומעת שמתקשה אל מול אחיו והוריו והסיפור מביא לא רק את הנער אל קשמת הבמה אלא מתאר את ההתמודדות של הוריו אל מול הקשיים, את התהליך שהם עברו כדי למצוא לו את המקום המתאים, ההתעקשות לתת לו ללמוד בבית ספר רגיל ולא בית ספר לחרשים.

אבי- אל מתפתח בספר הזה, מתבגר, מוצא את העוגנים שחשובים לו, ואנחנו רואים בספר את התהליך הזה ונכנסים יחד עם המחבר לדמות שהיא בת דמותו של המחבר שהוא חירש והומו.

דבר נוסף שמאוד אהבתי בספר אלו דווקא הדפים השקטים, בהם יש דמות ואין בועת דיבור ואנחנו מרגישים מה מתרחש שם.
יש כמה עמודים כאלו בספר והם עוצמתיים והראו לי עד כמה מוכשר המחבר שיצר עבורנו רגעים שקטים שההבעה בהם עצומה.

בין לבין זו נובלה גרפית מרגשת מאוד שאי אפשר היה להפסיק ולקרוא בה.
מומלץ מאוד.

עין וירח / ליאת מורבצ'יק
הוצאת קתרזיס
79 עמודים

לקח לי זמן להחליט מה אני כותב על הספר הזה וקראתי אותו לפני כמעט חודש וזה לא קורה לי הרבה שאני מתעכב ככה עם סקירה וחשבתי מה לכתוב שכן ליאת כותבת כל כך עמוק והליריקה שלה יש בה המון רבדים סמויים ועמוקים שלא הכל רואים במילים עצמם אלא בין המילים ולכן אתייחס לחוויית הקריאה שלי מהספר.

אתחיל דווקא מהכריכה כי הספר עצמו המשוררת מתכתבת עם משוררים רבים כגון פדריקו גרסיה לורקה, חדוה הרכבי, קוואספיס, אנה הרמן ועוד וכשראיתי את הכריכה הרגשתי שהיא מתכתבת עם קספר דוד פרידריך ועם הציור הנודע שלו "הטייל מעל לים הערפילים" רק שבמקום הגבר ניצבת אישה וזהו אחד הציורים המייצגים של הזרם הרומנטי באמנות ויש לו משמעויות רבות על האדם אל מול הטבע, קטנותו, בדידותו והמתח הזה שבין הנפש הפנימית לבין העולם שבחוץ.

והספר הזה שיש לו לא מעט רגעים שמתכתבים בנושא שבין בדידות לחיבור פנימי הרגישו לי שאין כאן מקריות בבחירות הדימוי שבאיור הכריכה.

הנושאים שהספר הזה עוסק הם רבים והם עוסקים במשפחה, בבדידות, באהבה ובזהות עצמית ואין לו קו סגנוני אחיד יש כאן חקר, חקר של שירה, חקר עצמי דרך המילים, חקר למקורות בסגנון הכתיבה, יש כאן שפות שונות של שירה שמראות שליטה של המשוררת בשפה ובמבנה הלירי וחיפוש עצמי של עצמה דרך המילים.

קריאה בספר הזה לא משאירים את הקורא אדיש ודורשות ממנו התעכבות בפיענוח המשמעות של השיר והמשמעות הנסתרת.
הוא לא קל אבל הוא שווה את ההשקעה וההתעמקות בו.

---

וּבַחֲלוֹם – נִשֵּׂאת הַנֶּפֶשׁ
וּבַחֲלוֹם – עֹרֶף קָמֵל
וּבַחֲלוֹם ¬– שְׁמוּרוֹתָיו אֲפֹרוֹת
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וְהַנֶּפֶשׁ – עֲתִירַת רִגְשָׁה
וּבַנֶּפֶשׁ – סוֹד גָּלוּי
וּבַנֶּפֶשׁ – פֶּתַח פָּרוּץ
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וּבַחַלּוֹן – שָׁמַיִם זֵידוֹנִים
וּבַחַלּוֹן – צִפּוֹר שׁוֹתֶקֶת
וּבַחַלּוֹן – פְּנֵי אָבִי הַמֵּת
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וּפְנֵי אָבִי – שְׁטוּפֵי זֹהַר
וּפְנֵי אָבִי – נִדְפֵי זֹהַר
וּפְנֵי אָבִי – פְּרוּעֵי זֹהַר
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וְהַשַּׁחַר – הוּא לֹא יִקְרַב לְכָאן
וְהַשַּׁחַר – תְּהִיָּה מִתְגַּבַּהַת
וְהַשַּׁחַר – צִלְצָל מֻזְהָב
בְּבֶטֶן הַחֲלוֹם.

המיתולוגיה הרומית / אפי זיו
כנרת, זמורה מוציאים לאור
303 עמודים

הספר הזה של אפי זיו הוא השלמה לטרילוגיה שעוסקת במיתולוגיות הרומית והיוונית וקדמו לה "סודות אלי האולימפוס", "גיבורי המיתולוגיה היוונית" ועכשיו "המיתולוגיה הרומית"
וכאן גם ההזדמנות לחדד את העניין שלא, היוונית והרומית הם לא אותו הדבר ולא אותה מיתולוגיה, יש השפעה הדדית אבל למיתולוגיה הרומית יש סיפורים משלה ודמויות משלה ואגדות משלה.
הספר בדיוק כמו קודמיו הוא מעניין מאוד, עשיר במידע וכתוב בצורה מאוד טובה וקריאה וזה מסוג הספרים שתמיד כיף לחזור ולעיין בו והוא בעיני סוג של מתנה לכל ספריה ביתית שכן היא עשירה בסיפורים, אגדות, וכמובן יצירות אמנות שמעטרות את העמודים בספר ומעניקות לנו ידע גם תרבותי וגם אמנותי מרתק במיוחד.

אני מאוד אוהב את העיצוב של הספר ושל הסדרה בכלל של אמרי זרטל וסיון טולדו. גם הכריכה הנהדרת וגם העיצוב הפנימי שמייצר לך שוטטות בין טקסטים לדימויים ותמונות והצבעוניות היא בכל מקום וזה תענוג לדףדף בו.

הספר מתחיל באיניאדה של ורגיליוס ובמסע של איניאס מטרויה לרומא וזה פחות או יותר מתאר את התקופה שבין מלחמת טרויה לייסוד רומא.
פרק נוסף ומרתק עוסק במלכי רומא השונים שחלקם הסטוריים ועל חלקם יש ספקות ובהחלט היה מהנה ללמוד ולהכיר אותם.

הפרק על פסיכה ואמור מרתק וכך גם הסיפורים הקצרים מתוך המיתולוגיה בפרק הבא ואז אנחנו מגיעים לאלי רומא הקדמונים, כמות די עצומה של אלים כמעט לכל דבר.
לאחר מכן אנחנו מגיעים לפרק על אלי רומא לפני שהוטמעו באלי יוון ואז לפרק מסכם שמדבר על המיתולוגיה והדת הרומית והשפעתה על הנצרות.

בהחלט מדובר בספר שאפשר לחזור אליו ולקרוא בו עוד ועוד ולהנות ממנו מאוד.
סדרה נהדרת של אפי זיו, כל הספרים.

לא ראיתי את זה / תמר גן ליברמן
הוצאת קינמון
453 עמודים

זה אמנם מוגדר כסוג של רומן נעורים אך בעיני זהו ספר חשוב מאוד שהנושאים עליהם הוא מדבר הם חשובים וקיימים ומייצרים שיח משמעותי על משברי אמונה, על להטביות בחברה מסורתית דתית ועל חיפוש עצמי של זהות מורכבת שלא מתיישרת עם האמונות והתפיסות עליהם אותם בני נוער גדלו והתחנכו על פיהם.

הודיה ונדב הם אחים, תאומים, ממשפחה דתית לאומית, ושניהם מגלים במידה מסוימת שהחיים לא הם לא שחור ולבן ויש מורכבויות שונות גם ברחשי הלב.
מרכז הספר מתמקד בחיפוש של שניהם אחרי אהבה ודווקא במקרה של הודיה ונדב נראה יש יציאה מחוץ למסגרת בה הם חונכו.

נדב יודע שהוא הומו, הוא שומר את זה בסוד ככל האפשר וההתמודדות שלו עם זה, הנסיון לשמור את האהבה הראשונה המשמעותית שלו לנער מערערת אותו וכך גם אחותו הודיה.
הודיה מתאהבת בנער, שכן מילדות, אהבה שלא מתיישרת את תפיסת עולמה ואמונתה הדתית וגם כאן יש אתגר משמעותי לתפיסות ולאמונות שלה וכמו נדב היא מנסה להבין את זה ולהבין את המשועויות של זה לחייה.

הספר לא רק מדבר על המורכבויות האלו אלא גם על מערכת היחסים בין האחים והמשברים ביניהם, ההתבגרות וההשתנות שלהם.

למרות שזה ספר נעורים מדובר בספר מורכב שכתוב היטב ומעלה נושאים מורכבים מאוד הצורה מאוד ברורה ומעוררת מחשבה.
גם העובי שלו לא הרתיע אותי שכן הוא נקרא בעניין לכל אורכו וכתוב היטב.
ספר גם חשוב אך לא פחות מכך, מהנה שחושף לקוראים את המורכבויות איתם חיים בני נוער במגזר הדתי לאומי.

אם זה אדם / פרימו לוי
הספריה החדשה
271 עמודים
מאיטלקית: מירון רפופורט

יש מעט מאוד ספרים ששינו את הדרך בה אני רואה את העולם, את הדרך בה הספרות נוגעת בי בכתיבה, בסיפור, בתיעוד. מעטים, באמת. אחד היחידים האלו הוא ספרו של פרימו לוי שבתרגום הקודם נקרא "הזהו אדם" ובתרגום הנוכחי "אם זה אדם".

הסיבות לתרגום החדש שבאו בין השאר לתת את הדגש על שואת יהדות לוב היא חשובה מספיק בעיני כדי לתת לספר את המקום שלו מחדש וספרו של פרימו לוי כל כך חשוב ומשמעותי בתולדות הסטוריית השואה שנעשה כאן תיקון הסטורי חשוב.

בתקופת התרגום הקודם הממסד לא הכיר ביהדות לוב כסובלת מהשואה וכיהדות שהיתה על סף הכחדה והחלק הזה בתיעודו של פרימו לוי חשוב ואולי זהו התרגום הנכון והמלא של הספר הזה.

צריך וכדאי לציין גם את אחרית הדבר המאלפת והנהדרת של מנחם פרי על חייו של פרימו לוי, על כתיבתו של הסופר, הוגה הדיעות, ניצול אושוויץ, דמות מרתקת שכותבת כל כך יפה, כל כך כואב, שמייצגת את האנושיות, את איבוד האמונה, את הרציונליות ואת ההתמודדות עם הכאב של השואה אותה הוא נשא כל חייו עד מותו הכואב ומלא התהיות האם היתה כאן התאבדות או תאונה.

מכל הטקסטים הנפלאים שכתב פרימו לוי בחייו והוא כתב כמה טקסטים מדהימים, סיפורים קצרים מהטובים שקראתי, יצירתיות ודמיון וחיבור אל השואה ואל הפנטסיה ושייט בין ריאליזם כואב וזכרונות לבין עולמות אחרים ופנטזיונים, מכל אלו הספר הראשון שכתב בחייו, הזכרון שלו מהרגע שהגיע לאושוויץ ועד הרגע שהשתחרר מהתופת הוא הספר הכי חזק, הכי זכיר שלו והכי משמעותי.
ובאופן די ברור הוא אחד הספרים החשובים שנכתבו במאה העשרים ולפחות בעיני גם ספר השואה הטוב ביותר שקראתי ולא רק כי הוא מתאר את חוויית החיים באושוויץ בצורה החזקה ביותר אלא כי הוא גם מביא את האנושיות וכותב בצורה כל כך עוצמתית וכל כך חיה את מה שאירע שם. זוהי עדות כל כך מעמיקה ויורדת לפרטים ולרזולוציות קטנות שנראה שמה שנשאר להרבה אסירים משם זה הזכרון הכואב אותו אי אפשר היה לקחת.

בעיני לפחות "אם זה אדם: הוא ספר חובה, ואני אומר זאת על מעט מאוד ספרים בעידן בו אומרים זאת על כל ספר חמישי. זהו באמת אחד ממעטי ספרי החובה.

יצירת מופת על זמנית ותרגום חדש חשוב גם במובן ההסטורי שלו.

גלויה מיפן / ריקי דסקל
פטל, הוצאה לאור
ציורים לוסי אלקויטי

כל הספר הזה, כולו, משדר מינימליזם, מינימליזם בכתיבה, מינימליזם בתירואי הנוף ומינימליזם בציורי האקוורל המשגעים שמלווים כל שיר.
זה בעיני ספר שהוא קסם, הוא כל כך צנום גם בקריאה בו וגם בהחזקתו ביד אבל הצנימות הזו מטעה שכן מסתתר המון עומק וחוויה חושית ואתה מרגיש דרך המילים התנועות והחסכניות שאתה נמצא ומרגיש את החוויה הרוחנית של לחוש את הטבע היפני. בצמצום יש עושר ועומק אינסופי.

השירים הם קצרים מאוד, כמעט שירי זן במבנה שלהם ואין לי ספק שההחוויה בקריאת הספר לא היתה אותה חוויה אם לא היה את שיתוף הפעולה עם האמנית לוסי אלקויטי.

איורי האקוורל של אלקויטי מתכתבים עם התוכן של השיר ברמה כמעט מילולית ולמה מילולית כי הם איורים מאוד טיפוגרפים.
בתוך כתמי הצבע הכמעט מופשטים שמייצרים חוויה ויזואלית של השירים הצנועים והצנומים נמצאים מילים ומשפטים מתוך השיר כאילו נבחרו בקפידה ויוצרים את אותו השיר בדיור אבל מאויר, צבעוני וחי.
ביחד יש כאן יצירה שלמה ומדויקת בצורה יוצאת דופן של חוויית נוף יפנית דרך אמנות הכתב, הטיפוגרפיה והאקוורל השקוף, החווייתי והמסעיר.

זה פשוט יופי של ספר, אמנות לשמה.
כיף לדפדף בו וכיף לחזור אליו.

חיות מטאפיזיות / קלייר מק־קול ורייצ'ל וייזמן
ספרי עליית הגג
493 עמודים
מאנגלית: נורית גרידינגר

יושב לכתוב את הסקירה לביוגרפיה המרתקת הזו היום לקראת יום האישה ויש לזה חשיבות שכן זו ביוגרפיה שנכתבה על ידי נשים ועל נשים, נשים שעסקו בפילוסופיה ולא רק עסקו אלא במידה מסוימת דאגו להחיות אותה, בתקופה בה גברים יצאו למלחמה ועסקו בנושאים אחרים, אותם נשים חשובות לקחו את המושכות והובילו חשיבה חדשה.

צריך לומר קודם כל, זהו אינו ספר פילוסופי, אין כאן הגות פילוסופית אלא זוהי ביוגרפיה, ביוגרפיה קבוצתית של 4 נשים.
אליזבת אנסקום, מרי מידג'לי, אייריס מרדוק ופיליפה פוט.
אמצע המאה העשרים, עולם מעמדי, עיסוק גברי ומלחמות, מלחמה רודפת מלחמה והגברים עוזבים את האקדמיה ויוצאים לאן ששולחים אותם ואותן נשים חכמות, אידיאליסטיות באו לניצלו את המצב כדי לקחת את הפילוסופיה למחשבה יותר הומנית, לאיך הפילוסופיה צריכה להשפיע בחיי היומיום ועל היותנו יצורים אנושיים מורכבים, ואיך לחיות חיים מוסריים יותר.

כל אחת מהנשים האלו היו לה חיים מרתקים ואפשר לכתוב ספר על כל אחת מהן ועל פועלן בעולם אבל המורכבות של לקחת את ארבעתן ולחבר ביוגרפיה שמתארת את חייהן לחוד וביחד הופכת את המשימה למרתקת יותר.

עם זאת צריך לציין שהספר לא מעניין לכל אורכו והיו קטעים פחות מעניינים ואפילו משעממים במידה רבה וייתכן שהיה מקום לחתוך או לכתוב בצורה יותר מעניינת.
ועם זאת ולמרות ההערות האלו מדובר בספר חשוב ומעניין שמאיר את פועלן של נשים חשובות וחכמות בשדה של גברים.
מצאתי את הספר עוסק בנושאים חשובים גם אם בהתחלה חשבתי שהוא יותר פילוסופי לא התאכזבתי לקרוא ביוגרפיה מעניינת ברובה ועשירה, תקופתית ובעיקר נשים שכותבות על נשים ונותנות זרקור חשוב.
כדאי לקרוא.

החוקים / ליאורה גרוסמן
כנרת זמורה הוצאה לאור
320 עמודים

אני זוכר שגרושתי שעלתה לארץ מבלארוס סיפרה לי שהיא שינתה אם השם שלה מאלה לאלונה בגלל הקנטות של ילדים, היא סבלה הרבה מהמבטא שלה ומהזרות שלה ובכלל קשיי הקליטה של המהגרים מחבר העמים, ברית המועצות לשעבר היו לא קלים ואני מכיר את הדברים והסיפורים גם דרך משפחתה של אם ילדי וגם מסיפורים רבים אחרים והנה מגיע הספר הנפלא הזה של ליאורה גרוסמן שמביא לנו את סיפורם של ילדים שסבלו מאלימות, חרמות, הקנטות ועוד בצורה נפלאה שרק אמנית כמו ליאורה גרוסמן יכולה להנגיש לנו.

גילוי נאות: בשנים האחרונות יצא לי להכיר את ליאורה יותר ויותר ונעשינו חברים טובים, מעבר לכך ששנינו אמנים ליאורה היא אחת האמניות שהעצימו אותי מאוד מבחינת האמנות האישית שלי ברגעים מאוד קשים בחיי ואני מעריך אותה מאוד כמאיירת מהטובות שיש לנו, כאחת שיודעת להנחיל את אהבת האיור לאנשים רבים וכאחת שממשיכה לעבוד ולקדם מאיירים בפרוייקטים שונים שלה ובקורסים שונים שהיא עושה ומעבירה ומאוד מאוד שמחתי לקבל את הספר הנהדר הזה שממחיש לי שליאורה מעבר להיותה מאיירת נהדרת היא גם מספרת סיפורים נפלאה.

אז יש לנו כאן ספר שהוא ליאורה גרוסמן במיטבה, איורים נפלאים בשחור לבן, ריאליסטים, מלאי הבעה וכח, ויש לנו סיפור, את החוקים.

העלילה מתארת את סיפורם של ילדים, הגיבורה העיקרית היא ללה (לריסה) והילדים האלו ממציאים חוקים שעוזרים להם לשרוד בג'ונגל הזה של בית הספר.
החוקים הם
1: להעמיד פנים
2: לא לגלות שום דבר להורים
3: אסור לבכות, לא משנה מה.

בג'ונגל הזה של בית הספר יש זאבים, אותם ילדים שמוצאים כל הזדמנות כדי להתכלל ולפגוע באותם חלשים פיזית ומנטלית, בעיקר בעולים חדשים שיש להם את הקשיים הברורים והמובנים.
אנחנו עוקבים אחרי חבורת הילדים שמתוארים בגוף ראשון בדרך כלל וגם כלב אחד.
הספר הוא נפלא והאיורים נפלאים ומרגשים וכפולות הקומיקס חזקות מאוד והספר עוסק בנושאים חשובים שילדים מאוד יכולים להתחבר אליו ולא רק הם, זה ספר שמבוגרים יהנו ממנו גם בפן האמנותי וגם בתוכן ובכתיבה החזקה של ליאורה גרוסמן.

ספר נפלא.

הערה נוספת שכמעט לא קיבלה התייחסות בשום סקירה של הספר שנתקלתי בה.
בסוף הספר ממש, בעמוד האחרון האחרון יש טקסט שליאורה כתבה "ספר זה נעשה בידי אדם" עם ציור של כף יד על חוט.
בשנים האחרונות ליאורה נאבקת על זכויות היוצרים בעקבות ההתפתחות המטאורית של הבינה המלאכותית והעובדה שהיא מאפשרת להעתיק בקלות יחסית את סגנון האיור של כמעט כל אמן ולתחושתי המשפט הזה קשור לאותו מאבק של ליאורה וחבריה המאיירים ונראה לי שזה שווה התייחסות.

פיקדון עיניך / אפרת נוה

כנרת זמורה הוצאה לאור

286 עמודים

רומן ביכורים מרתק ומסקרן של אפרת נוה שלא באמת מורגש שהוא רומן ביכורים שכן הכתיבה מאוד בוגרת ומאוד עשירה והדמויות כתובות טוב ומעניינות.

לכאורה ספר מתח אבל הוא הרבה יותר מכך בעיני, לא ספר מתח קלאסי למרות שהוא עוסק בזירת פשע ומביא כמה קולות אבל הוא יותר מספר מתח קלאסי והוא בנוי טוב והקולות הרבים בספר הזה הופכים אותו לעמוק ורב רבדים ושכבות.

יש קול אחד משמעותי יותר מהאחרים והוא הקול של עירא.

בחור צעיר מבולבל שהנושא עימו סוד מהעבר, מרגיש קצת תקוע בחייו, בלימודים ועם אהובתו.

עירא נקלע לאירוע ירי בעיר העתיקה בבאר שבע, אירוע שבו נפצע אנושות אדם מבוגר.

וכך מוצא עצמו עירא מעורב בטיפול בפצוע הירי, בליווי לבית החולים, בתקשורת עם המשטרה ועוד.

האירוע הזה גם משחרר לא מעט ממה שמתרחש בפנימיותו של עירא והדמויות שיפגוש בדרך ובמהלך התקשורת עם האדם הירוי גם יהיו חלק במסע הפנימי של עירא.

יש את מיכאל, הפצוע שקולו לא נשמע אבל מחשבותיו כתובות בספר ודרכם אנחנו לומדים להכיר אותו, את עברו והקול שלו משמעותי וחשוב בספר.

ישנן דמויות נוספות ומרתקות שמוסיפות המון עומק לסיפור ובונות את התרחשות העלילה צעד אחר צעד ולא תמיד אנחנו מצליחים להבין איזו דמות מספרת באותו הרגע אבל לאט לאט אנחנו נכנסים ונשאבים לעלילה של הספר ולפלונטרים בחייהם של הגיבורים והדמויות המרכזיות.

ספר ביכורים נפלא, מותח ומרתק שלוקח אותנו למסע פנימי של גיבוריו עד הסוף.

מומלץ.