שירת יוון העתיקה
הוצאת שוקן
301 עמודים
ערך ותרגם: אהרן שבתאי

תענוג היה לצלול לתוך הספר הזה ולתוך הפרויקט העצום הזה של אהרן שבתאי.
השירה היוונית הקלאסית כמו שאר תחומי הרוח השונים בספרות, בפילוסופיה, באמנות, היו פורצי דרך לתרבות המערב.
והספר הזה בעצם מרכז לנו את שירת יוון העתיקה על סגנונותיה השונים ועל משורריה השונים לאורך כמה מאות שנים.
זה לא באמת ספר שקוראים מהסוף להתחלה, זו אנתולוגיה, כזו שאפשר לחזור אליה, לקרוא קטעים ממנה, לקרוא לאט ולהנות מהליריקה היפה והמיוחדת לתקופתה שמתארת את התפתחות השירה ביוון מאפוסים מיתולוגייה ועד לטרגדיות, שירי הוגים, קומדיות ועוד.

הספר מתחיל בעצם בהומרוס והסיודוס, האיליאדה, האודיסיאה של הומרוס וכתבי הסיודוס.
משם להמנונים הומריים ולשירה הארכאית עם משוררים כגון ספפו, אנקראון, סימונידס ועוד.

אח"כ עוברים לשירה הקלאסית לפרמנידס, פינדרוס ועוד ואז לטרגדיה, סופוקלס, אוריפידס ואיסכילוס וכן הלאה וכן הלאה.

הספר בנוי כרונולוגית, מהמאה ה8 לפני הספירה ועד המאות 1-4 לפני הספירה.
ספר שמסכם תקופה קלאסית מרתקת, מסעירה ועשירה בשירה, תרבות וכתיבה מרתקת ועשירה.

תענוג להחזיק ספר כזה ביד ולהנות ממנו.
מומלץ מאוד.

בת טובה דייה / שירלי נס ־ברלין
הוצאת שתים
206 עמודים

לפעמים, הדרך שלנו למצוא את הנתיב של עצמנו ולגלות את החוזקות הטמונות בנו זה דווקא דרך סיעוד ההורים, דרך ההתמודדות עם המוות המתקרב או עם חולשה וטיפול בהורים מזדקנים שנמצאים במצב שבו הם פתאום זקוקים לנו לא פחות מאשר אנחנו זקוקים להם.
אני יודע כי הייתי שם, ליוויתי את אבא שלי בבית החולים לפני שהוא מת וראיתי אותו חסר אונים אך גם בחייו הוא היה חלש וחסר אונים והיה זקוק בשנותיו האחרונות כמעט לסיעוד מלא.
דרך ההתבוננות על אבא שלי במצב הזה יכולתי להתבונן על עצמי ועל חיי וזה נתן לי פרספקטיבה וגם לי היתה משפחה וילדים ומורכבויות בחיים בהתמודדויות שונות עם עבודה, זוגיות במצב לא יציב ופתאום חשבתי שזה לא ייחודי לי וכמה אנשים עוברים את זה ואז חזרתי לספר וראיתי בעיני רוחי שסיפורה של אלה גיבורת הספר הוא סיפורם של אנשים רבים.

המחברת היא מרצה ואישה שעוסקת בתחום החשיבה החיובית ובספר הזה דרך העלילה היא מביאה אותנו לתובנות שלה דווקא דרך פרוזה, דרך סיפור עלילתי שגם ממנו אנחנו יכולים ללמוד איך לקחת סיטואציה בחיים ולהעצים את עצמנו דרכה.
וכך גם אמא של אלה גיבורת הספר, רחלה טוב-גודין, מאמנת בכירה לחשיבה חיובית, אישה חדה, כריזמטית, דומיננטית ואלה בתה היתה העוזרת האישית שלה.

רחלה היתה אמורה לעבור ניתוח מורכב אך לא כזה שימנע ממנה לתפקד כפי שתפקדה בעבר אך הניתוח לא הצליח כמצופה ורחלה לא מתעוררת מהניתוח.
אלה מוצאת את עצמה יחד עם אחותה השונה ממנה מגיעה לבקר את אמה ובמקביל להתמודד עם המורכבות שלה בבית, בעל מנוכר, ילד מתבגר וילד צעיר ודרך ההתמודדויות הרבות בחייה, מערכת היחסים עם אימה ודרך הקושי והפלאשבקים לעבר היא מוצאת את הכוחות הטמונים בה.

אנחנו צומחים מקושי, אנחנו מוצאים מהמקומות הכי נמוכים והמורכבים בחיינו את הכוחות לגלות על עצמנו דברים והספר הזה כמו שכתבתי מעביר את המסר הזה של היכולת בכל אחד מאיתנו להתעצם מהקושי ודרך משברים לחפש איפה אנחנו בכל זה ואיך אנחנו מגלים על עצמנו דבר או יותר שיכולים להעצים אותנו ונוכל לצמוח משם, מהמקום הנמוך הזה.

אהבתי את הספר.

אוריאנה / אורנה עקאד
מספרי אורנה עקאד
310 עמודים

את אורנה עקאד לא הכרתי לפני, גם לא את ספרה הקודם שהיה מועמד לפרס ספיר ואני חושב שהספר הזה מייצר חוויית קריאה טובה ומעניינת, כמו כן גם מורכבת שכן היא נוגעת בנושאים לא קלים לראיה וחוויות לא פשוטות.

החיבור שלי לספר בא גם מהמקום של המוצא שכן גם אני ממוצא בולגרי ומכיר את העדה הזו ובעצם הסיפור הוא סיפורה של אוריאנה (דמותה של המחברת?) והוא בנוי בצורה של מכתב ארוך, מונולוג ארוך שמיועד למורה המיתולוגית שלה למשחק ששמה אירה.

הספר, המונולוג מתאר את חייה של אוריאנה שנוגעים בכמעט, היא כמעט מגיעה למקומות שהיא רוצה אבל משהו עוצר אותה ובכלל נראה שחייה של אוריאנה מורכבים ולא קלים ולכן גם טענתי שהספר לא קל לקריאה או לעיכול.

הוא עוסק בנושאים רבים שקשורים לדימוי הגוף, אנורקסיה, בולמיה, התעללות מינית וכל אלו מהווים מרכיב חשוב בספר, מרכיב משמעותי בדמותה של אוריאנה, בדמותה המורכבת של אישה שנאבקת להגיע למקום טוב בחיים למרות הקשיים שפגעו בה, עיכבו אותה, טלטלו את חייה.

הספר הזה היה מעניין לכל אורכו, אורנה עקאד כותבת נפלא ומביאה לנו את דמותה של אוריאנה בצורה חדה, חזקה ומעוררת הזדהות.

ספר מעניין מאוד.

שמש מרה / ליליה חסון
הוצאת אריה ניר
208 עמודים
מצרפתית: שי סנדיק

שמש מרה זה סיפור מעניין שכתוב בצורה טובה ומעניינת ומתאר את סיפור ההגירה מאלג'יר לצרפת במחצית השניה של המאה העשרים דרך עיניה של משפחה אחת.
הוא מתאר את קשיי ההשתלבות, את הפערים התרבותיים, העקירה מהשורשים והנסיון לבנות חיים טובים יותר ובאותה המידה מראה את ההתפכחות מהציפיות, את שברון הלב ואת הקורבן שמקריבים כדי לייצר חיים טובים יותר.
ממה אנחנו צריכים להיפרד, איך מתאימים את החיים למדינה החדשה, למערב אל מול המזרח.
אלו חלק מהשאלות שעולים מהסיפור הזה שנהניתי מקריאתו אם כי הוא לא שלם ויש בו פגמים אבל נגיע אליהם עוד מעט.

הסיפור מתואר מסוף שנות החמישים ועד תחילת שנות התשעים ומתאר את סיפורם של נאג'ה וסעיד שחיו בכפר קטן בצפון אלג'יריה, מדינה שקריבלה עצמאות רק ב1952 ושנים בודדות לאחר מכן כבר החלה הגירה שלילית מהמדינה לצרפת.
בין המהגרים גם אחיו של סעיד שהתחתן עם אישה צרפתיה אך הם לא הביאו ילדים לעולם.

סעיד החליט גם הוא להגר לצרפת ולמצוא שם עבודה במפעל ונאג'ה והבנות הצטרפו לאחר כמה שנים.

נאג'ה נכנסה להריון בצרפת ונולדו לה שני בנים, תאומים שאינם זהים ובגלל הקשיים הכלכליים נאג'ה מחליטה למסור את אחד הבנים לאחיו של סעיד ואשתו הצרפתיה.

הספר מתאר ועוקב בעיקר אחרי המשפחה ואחרי סיפורי ההגירה וההשתלבות של הקהילה האלג'יראית בצרפת אבל הוא גם עוקב אחרי השינויים בצרפת עצמה, מחאות הסטודנטים, המהפיכה המינית ושינויים חברתיים עצומים ששינו את צרפת וגרמו גם לקשיי הסתגלות של המהגרים הערבים שבאו מחברה פטריארכלית מסורתית למדינה מערבית, מתפתחת ומשתנה עם התקדמות העולם קדימה.

ספר מרתק וכתוב טוב אבל לי באופן אישי הפריע מאוד הקפיצות הגדולות בזמן ובעיקר תחושה שהרבה פרטים הושמטו.
לתחושתי יש בזה פגם שכן זה קטע לי במקצת את רצף ההבנה.
עם זאת זה בהחלט ספר טוב ומעניין שנוגע בנושא מרתק מאוד.
כדאי לקרוא.

גן ליד הים / פורסט ריד
הוצאת אפרסמון
103 עמודים
מאנגלית: עירית שורר

יש ספרים שמסע הקריאה בהם לוקח אותך למחוזות אחרים, תקופות אחרות, ימים אחרים ומנתק אותך לרגע מהמקום בו אתה נמצא ואתה מפליג בדמיון, יחד עם המילים וזה קסום.
הספר הזה של הסופר ומבקר הספרות פורסט ריד הוא כזה.
לתחושתי הספר הזה גם כאן בישראל לא קיבל את הכבוד הראוי לו וההתייחסות הראויה וגם לי לקח הרבה זמן לקרוא בו ולהגיע אליו אבל מהרגע שצללתי לתוכו ולסיפורים היפים של ריד הרגשתי שאני נמצא באירלנד של תחילת המאה העשרים עם הנופים השקטים והסיפורים החצי ריאליסטים חצי מיסטיים, סיפורים שנעים בין עולמות וחוויות.
הרבה מאוד מהסיפורים בספר נכתבים מתוך נקודת מבט של ילד והסיפורים מחברים אותנו גם לעולם ילדי, עולם שיש בו מפגשים מסטיים עם רוחות ובתים נטושים ועם תופעות על טבעיות כאלו ואחרות ואתה מרגיש בקריאה שלך איך אתה מתחבר באמצעות המילים של פורסט ריד לחיבור הזה בין העולם הריאליסטי לעולם הרוחני, הפנטזיוני.
ריד גם מתאר לנו את סיפורם של נשים שמואשמות בהיותן מכשפות בסיפור שנקרא "משפט המכשפות" וישנם סיפורים שעוסקים במעברים בין הכפר לעיר או להיפך ובכלל אירלנד בתקופה ההיא היא מקום שעובר שינויים ותיעוש וחיפוש אחר האושר, פרנסה ואהבה.
את הספר הקסום הזה מסיימת פואמה נפלאה שנקראת "סתיו" שמסכמת יפה את הסיפורים בספר ולוקחת אותנו במילים קסומות למסע נפלא של טבע, ילדות וזכרון.

קובץ סיפורים קצרים נפלאים ומיוחדים.
כדאי לקרוא.

הקוסם מארץ ים / אורסולה לה גווין
הוצאת הכורסא
207 עמודים
תרגום: תומר בן אהרון

אני התאהבתי באורסולה לה גווין כשיצא לי לקרוא את " בידיים ריקות" שתורגם מחדש ולמרות שספר זה הוא מד"ב לבוגרים יותר אז הקוסם מארץ ים הוא ספר שמתאים לכל הגילאים גם אם הוא מכוון יותר לבני נוער.
אני נהניתי ממנו מאוד והוא ספר פנטזיה סוחף מאוד, אפל מאוד ובאותה מידה ספר התבגרות פנטסטי של אדם/קוסם צעיר שמבין את משמעות כוחו והיכולת לנתב אותה למקומות הנכונים כמו גם לתקן טעויות עבר.
מסע ההתבגרות הזה מחשל את הקוסם הצעיר ומחשל אותו גם כאדם מוסרי ולא רק כקוסם בעל כוחות עוצמתיים.
אורסולה לה גווין היא מטובות הכותבות והכותבים בז'אנר וההשפעה על ספרי קוסמים שבאו אחריו (אההמ הארי פוטר אההמ) ניכרת היטב.
בעצם אורסולה לה גווין חושפת אותנו בספר הראשון בסדרת ספרי ארץ ים אל הקוסם גד ואל תחילת דרכו כקוסם צעיר ומתלמד שברגע של התרברבות ושחצנו מעיר שד רדום, צל שלא היה אמור להתעורר וצריך להתמודד עם הטעות שלו שמטילה סכנה על קיומו ועל קיום העולם שלו.
המרדף אחר אותה ישות זדונית שרודפת אותו היא לא רק מרדף בין רע לטוב אלא מרדף גם בין מה שעושה אותנו לאנשים טובים יותר ולהתמודדות אחר השדים הפנימיים שלנו.
לא הייתי מקטלג את הקוסם מארץ ים לבני נוער כי התובנות שבו יכולות להשתנות מקורא לקורא ולדעתי קורא בוגר יכול לראות בו דברים ואלמנטים שקורא צעיר יכול לפספס.
מחכה כבר לתרגומים של המשך הסדרה, טוב שתרגמו מחדש ויפה עשו בהוצאת הכורסא עם עיצובי הכריכה הנהדרים שמעניקים לספר הזה חיים וחושפים אותנו שוב לכתיבתה המשובחת של אורסולה לה גווין.
מומלץ.

אשבם / שחף ארז
הוצאת קתרזיס
61 עמודים.

אני זוכר שאהבתי מאוד את ספר השירים הראשון של שחף ארז "צלו של אחאב" ושמחתי לקבל את הספר הזה שלוקח אותי למסע בנפשו של המשורר המגוון הזה והמסע הוא נוגע, כואב, רגיש וגם אניגמטי.
מאוד אהבתי את איור הכריכה גם אם לא לגמרי הבנתי אותה אבל יש בה תחושה מלנכולית של צללי דמויות שהולכות במרחבים שונים והתחושה שאני מקבל מבחירת איור הכריכה זו תחושה קצת קודרת ואם לומר את האמת אז זו גם התחושה מחלק רחב מהשירים, קודרים ומעוררי מחשבה על כאב ועל זכרון ועל געגוע.
הספר מתחלק ל3 חלקיםמשכל אחד מהם מכיל שירים בנושאים שונים אבל הקורא האינטיליגנטי ידע לעשות את החיבור ויש חיבור, הוא קיים.
החלק הראשון נקרא "שעת הקונכייה" והשירים בו עוסקים בחוויות משפחתיות, זוגיות, כאב, געגוע ועוד ויש בהם המון רגש.

החלק השני "המלחמה" כשמו כן הוא עוסק בחוויות מלחמה, בכאב, בזכרונות נוקבים ובימים אלו כואבים מתמיד בהם אנחנו חיים גם מלחמות עבר זורקות אותנו להווה ולאובדן הרב שאנחנו חווים כחברה.
החלק השלישי "בכוון הירח" יש בו אלמנטים יותר פילוסופים ומהורהרים וגם בו למרות שאין לו נושא אחיד הוא מן השלמה למחשבות שבאות מחלקי הספר הקודמים.
שחף ארז הוא משורר טוב, מעניין שהעברית והמילים והדרך לחבר אותם למסר חזק בהחלט עוברים בשירים שלו.

יַתּוּשׁ עַל קִיר, סֶדֶק בַּבַּיִת

וְכֶתֶם אָדֹם טָרִי. עֵדוּת עַל קִיר.

יְצִירָה שֶׁשְּׁמָהּ: אַלִּימוּת כְּבוּשָׁה.

נִפְרֶצֶת חוֹמָה. וְרָזֶה הָאוֹר שֶׁפּוֹלֵשׁ

וְאֵין בֹּקֶר לְהַשְׁכִּים אֶת מֵתָיו.

אֲוִיר כָּזֶה? שׁוֹאֲפִים אֶת הַמֵּת.

יְלָדִים הוֹלְכִים בֵּין נַחֲלוֹת

שְׁפָכִים לַאֲבָנִים נוֹפְלוֹת.

וְאֵין שָׂמִים בָּם פְּתָקִים,

וְאֵין עִטּוּר בָּם. אוֹ נוּר.

אַךְ בָּם מַכְבֵּשׁ. וְרוֹבִים.

אַךְ פֶּרַח. אֵשְׁבָּם.

כדאי לקרוא.

האור של החלום יהיה ממשי יותר / יהודית אוריה
הוצאת פטל
124 עמודים

קשה להגדיר את הספר המיוחד הזה, קשה לשים עליו את האצבע ולומר שהוא שייך לסוגה כזו או אחרת, קשה, כי זה ספר שהוא סוג של ז'אנר בפני עצמו, אולי אפשר לקרוא לו אוטוביוגרפיה מנוקדת, פרוזה לירית, אבל מה שכן מדובר בקריאה מאוד חווייתית, מאוד עוצמתית ומאוד מהפנטת.

זהו ספר התבגרות, ספר הגירה, ספר השתנות, אבל הוא כולו סיפור של התבגרות לתוך מדינה חדשה, לתוך מציאות חדשה, ספר שהוא גילוי של נשיות וגילוי של המיניות ובמידה רבה גילוי של עצמך, של הכותבת והכל בכתיבה מאוד פואטית, עמוקה ורגישה מאוד.

קראתי אותו לאט, ניסיתי להכנס לתוך הטקסט שמשולב בין סיפורת לשירה ויש בו גם מזה וגם מזה וגם הסיפורת יש בה פואטיקה, יש בה ניגון, לפעמים עצוב, לפעמים כואב, לפעמים נוגע ומרגש אבל יש לו מנגינה שנשמעת היטב.

קשה לתאר את הספר הזה, צריך לצלול לתוכו, לחוות את חייה של הכותבת, את הסיפור, המילים, התחושות והשירה המתנגנת מתוך הטקסט.
הניקוד של כולו הופך אותו למשהו אחר, יש בניקוד המון כוח, יש בו משהו שזורק אותך לחוויה אחרת של קריאה והמילים שונות, מתנגנות שונה, הסיפור מקבל עומק אחר.
נגע בי מאוד הספר הנהדר הזה, הכל כך שונה בנוף המקומי בסגנונו, בטכניקת הכתיבה ובדרך בה מספרים סיפור.

מומלץ מאוד.

על החיים ועל המוות / סטיב טולץ
הוצאת עם עובד
381 עמודים
מאנגלית: יואב כ"ץ

בסטיב טולץ התאהבתי מיידית כשקראתי את הספר הראשון שלו "שבריר" בעיני אחד הספרים השנונים והמבריקים שקראתי בעשור הקודם, ספר מפתיע בסגנונו, בעלילה שלו והציטוטים המבריקים מתוכו.
הספר השני שלו "חול טובעני" היה אכזבה כי כשהציפיות בשמים לפעמים אתה מרגיש שזו היתה הברקה חד פעמית וחול טובעני לא הגיע לרמת שבריר.
ואז כשהציפיות התאזנו ואתה מבין שטולץ הוא סופר מוכשר אבל לא עילוי מגיע הספר השלישי שמשאיר אותך בתחושה שזה יכול ללכת לכאן או לכאן כי את היכולת לכתוב יש לטולץ אבל מה בעצם מצפה לי.
התוצאה היא בדיוק באמצע.
"על החיים ועל המוות הוא ספר שנון מאוד, מלא תובנות על החיים (ועל המוות) וכיף לקרוא אותו ולצלול לתוכו.
אם יש דבר שטולץ מצטיין בו זו שנינות וציניות, הוא יודע לקחת נושא ולהפוך אותו, לגלגל אותו ולעשות ממנו משהו אחר, מעניין, פילוסופי ואין הרבה נושאים כה פילוסופים כמו החיים, המוות ומה שביניהם.

בעצם גיבורנו הוא אנגוס מוני, איש קצת מפוקפק שפוגש את אהבת חייו, הם מתחתנים ובסך הכל החיים שלהם לא רעים ביחד.
הכל משתנה כשעל הדלת דופק בחור שטוען שהוא גר בבית הזה בילדותו והוא חולה סופני ומבקש להכנס ולראות את הבית, הביקור הקצרצר הזה מסתיים בכך שאותו בחור עובר לגור בבית וזמן קצר לאחר מכן מוני מוצא את עצמו מת ובגן עדן.

גן העדן של סטיב טולץ ושבו מוני נמצא ממש לא כפי שדמיינתם, מקום די הזוי שדומה במובן רב לחיים על הקרקע ומוני נאלץ למצוא את מקומו בג'ונגל העירוני הסבוך והבירוקרטי של העולם שמעל ועל הדרך להבין למה הוא מת ומי ככל הנראה רצח אותו ולמה.
במקביל , העולם הגשמי נמצא בכאוס משל עצמו שכן וירוס קטלני מחסל את רוב האוכלוסיה והמונים נוספים רוצים להכנס לגן עדן, בקיצור מסריח יותר למעלה מאשר למטה.

על מנת לא לקלקל את חוויית הספר מוטב שלא אפיץ יותר מדי מהמשך העלילה שכן הוא מלא בספוילרים אבל כן אומר שסטיב טולץ כמו בספריו הקודמים יודע לייצר לנו חוויה מעניינת ושנונה, מלאת הומור שחור.
יש בספר ציטוטים רבים שאפשר לשמור ולקחת והם מצחיקים ומבריקים, מדובר בסופר שנון שמוציא ספר פעם בחמש, שש שנים אבל תמיד חוויה לקרוא בו.
אני נהניתי מאוד.

איך שורדים מבול / חנוך פיבן, שירה הכט קולר
הוצאת שוקן

כמה טוב לראות את היצירתיות של חנוך פיבן, הסגנון הייחודי שלו תמיד מעורר געגוע ליצירתיות ודמיות וכמה טוב שבתוך כל זה בא פיבן ומכניס לתוך היצירות החינניות והמקוריות שלו גם ערכים ודרכים להעביר לילדים מסרים חיוביים בדרך שלא מעייפת או דידקטית מדי וזה גם הדבר שהכי אהבתי בספר הזה, שהמסרים בו עוברים שצורה חכמה ואינטיליגנטית.

חנוך פיבן ושותפתו לספר הזה, שירה הכט קולר לקחו דמויות מהתנך אותם אייר פיבן בדרכו הייחודית והיצירתית ודרך הדמויות, פיבן מעביר לילדים מסר לחיים, מסר חיובי. מזון להמשך דרכם ולהשרדות בעולם הקשוח הזה וגם להפוך אותו ליותר חיובי עבורם ומעצים.

חלק מהדמויות מוכרות יותר לילדים מהשיעורים בבית הספר או בגן וחלק חדשים עבורם בשלב זה של חייהם והחשיפה אליהם ואל סיפורם היא נהדרת בעיני.

המסרים מתחברים לאופי של הדמויות ולסיפורם כמו למשל החיבור בין יוסף לכך שחלומות הם דבר שניתן להפוך למציאות והוא לא חייב להשאר בגדר חלום, המסר של מרים הוא מסר על חשיבות המשפחה, סיפורו של בלעם מלמד אותנו שניתן להקשיב לחיות ולמה שהן מלמדות אותנו והסיפורים רבים כמו גם המסרים החיוביים שמקיפים אותנו דרכם.

ספר חמוד ומהנה לילדים ולאוהבי חנוך פיבן.