ריקוד חייה / דורית אורגד

ריקוד חייה / דורית אורגד
הוצאה עצמית
77 עמודים

אני מכיר את דורית אורגד כסופרת נהדרת לבני הנוער, כותבת עטורת פרסים ופחות הכרתי אותה כמשוררת ומסתבר שזהו כבר ספר השירים השני שלה.
כשהסתכלתי על הכריכה כפי שאני תמיד עושה כשמדובר בספר שירה ראיתי כריכה מאוד צנועה, אפילו קצת נחבאת אל הכלים, ציור עדין של פריחה כתומה בגיר על גבי רקע בהיר, האיור נחתך בפינה שלו, משהו מאוד מינמליסטי ומאוד עדין, בתוך הספר עצמו ישנם איורים בשחור לבן הם לאו דווקא מתייחסים לשירים בעמוד בהם הם מאוירים אלא יותר מנסים להעניק לספר אוירה כללית וערך מוסף.
מה שכל זה שידר לי זה ספר שירה מאוד אופטימי, עדין ואולי קצת נאיבי ואני חושב שזו האוירה בשירים של דורית אורגד, אין בהם תחכום, אין בהם משהו שלא ראינו בעבר, הם שירים מאוד רומנטים, מאוד טובים ויפים, יש בהם עדינות ונקודת מבט של אדם מבוגר עם נסיום חיים, נסיון בכתיבה והמון חום, התבוננות בטבע, התבוננות על האדם, התבוננות על אהבה וזוגיות הכל שם.
יש נסיון להראות במידה מסוימת שהמשורת אולי ותיקה ומבוגרת בגילה אך בתוכה הלב עוד פועם ורוח הנעורים נושבת בה.
דורית אורגד כתבה ספר שירים צנוע מאוד, נעים לקריאה, אוירה טובה ורגועה של רומנטיקה וחום, שירים בפונט גדול, איורים בתוך הספר, כאילו ספר שירים לכל המשפחה כזה שאפשר להקריא לחברה צעירים ולומר להם " הנה, זו שירה שתבינו", גם השפה לא מתוחכמת מדי.
אני מחבב מאוד את הספר הזה.

אִם יִהְיֶה לִי יֶלֶד,
כָּךְ יָדַעְתִּי תָּמִיד,
אֶקְרָא לוֹ נָסִיךְ.
זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ,
לִבְנִי הַנָּסִיךְ לֹא דְּרוּשָׁה
מְלוּכָה.
אֶקְנֶה לוֹ שַׁרְבִיט
וְהוּא שֶׁיַּחְלִיט
אִם לִשְתֹּל שׁוֹשַׁנִּים בַּגִּנָּה.

עניינים אנושיים / קארין טואיל

עניינים אנושיים / קארין טואיל
הוצאת אריה ניר
301 עמודים
מצרפתית: שי סנדיק

יש בספר כזה מנעד גדול של רגשות שהקורא חווה, היה לי מאוד מעניין לגשת לספר הזה והרגשתי אחרי שקראתי את הכריכה האחורית שמורכבות הנושא אינה פשוטה בכלל.
אבל למרות הנושא המורכב והקשה שהספר עוסק בו סיימתי את קריאתו ביום אחד והתקשיתי להניח אותו מהיד, לאורך כל הקריאה חשבתי לעצמי איך אני הייתי נוהג כהורה, איך אני הייתי נוהג במקום הדמויות ואיך היתי מגיב לסיטואציות.
משפחת פארל היא משפחה פריזאית לכאורה מוצלחת מאוד, האב ז'אן הוא פרשן פוליטי מוצלח ומוערך והאם קלייר היא סופרת ופעילה פמיניסטית, היא צעירה מז'אן בלא מעט שנים ולהם נולד ילד בשם אלכסנדר, אלכסנדר נחשב כילד מוצלח וחכם שהתקבל לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בארצות הברית.
אבל הכל שם מושלם רק למראית העין, בפנים זוהי משפחה מפורקת, כל אחד מבני הזוג מנהל חיים כפולים ומנהל קשר עם מאהבים ומאהבות והבית די מפורק אבל החשיבות להראות כלפי פנים למען התדמית של ז'אן בעיקר שלא מעוניין בפרשיות ושערוריות שנוגעות לשמו.
קלייר כפעילה פמיניסטית מגינה לא מעט על נשים שנאנסו ולצאת כנגד תרבות האונס אבל הכל מתהפך כשאלכסנדר מואשם באונס ולא סתם באונס אלא באונס של בתו של המאהב של קלר, העסק הופך להיות מורכב מאוד עבור כולם, אלכסנדר שלקח את הנערה לבילוי אנס אותה כך לפי טענת הנערה בחדר אשפה.
קלר נקרעת בין תפיסת עולמה הפמיניסטי לבין רצונה להגן על בנה, ז'אן מקבל גם הוא מכה וטלטלה רצינית בעבודתו ובחייו האישיים ואלכסנדר טוען לחפותו ומסביר את הסיטואציה.
מה שעשתה כאן הסופרת זו מניפולציה ספרותית מוצלחת שגורמת לקורא להזדהות עם כל הדמויות ולשים את כל מה שהם חושבים על מקרים שכתובים בעיתונות בצד, אנחנו מרגישים הזדהות עם מילה ויצמן הנאנסת ומרגישים בצורה מסוימת גם הזדהות עם אלכסנדר ועם טענותיו, הכתיבה המניפולטיבית הזו לא פשוטה עבור הקורא, שאנחנו נזדהה עם האנס? אבל אנחנו רואים שיש כאן מורכבות שאינה שחור ולבן והספר הזה מעורר הרבה תהיות על המורכבויות שיש במקרים כאלו.
קלייר היא דמות טראגית במיוחד ואני חושב שהיא נמצאת בצומת בין היותה אם לבין תפיסת עולמה והאג'נדה המובילה אותה.
בדרך כלל איני אוהב ספרים שמעורבים בהם דיונים משפטיים אבל כאן החלק הזה מעניין מאוד.
בכלל מדובר בספר מעניין ומורכב שמעורר בצופה תחושות מעורבות לא פשוטות.
מומלץ לקרוא.

סיפורו של ניצול / גבריאל גרסיה מארקס

סיפורו של ניצול / גבריאל גרסיה מארקס
הוצאת עם עובד
131 עמודים
מספרדית: ליה נירגד

הספר הזה הוא מעניין מכמה סיבות, קודם כל הסיפור של הניצול, אמנם אין כאן משהו שלא שמענו בעבר מניצולי ספינות טרופות אבל הדרך בה הוא מסופר מעניינת גם בגלל כתיבתו של מארקס, הסיבה השניה היא התחקותו אחר תחילת הקריירה הספרותית של מארקס ועבודתו ככתב בעיתון והסיבה השלישית היא שהספר הזה מביא לנו סיפור מהשחיתות השלטונית של קולומביה באותה התקופה שבה שלט הגנרל גוסטבו רוחס פיניליה.
הניצול, לואיס אלחנדרו ולסקו כבר סיפר את סיפורו והתפרסם עוד לפני שהגיע לעיתון שבו מארקס עבד ומארקס אהב את הסיפור ובעיקר את הקשר של מה שקרה לשלטון בבוגוטה.
המחשתת של חיל הים הקולומביאני שיצאה מחופי ארצות הברית בדרכה לקולומביה טבעה במים, כל המלחים נספו מלבד ולסקו שנאחז ברפסודה שמלבד משוטים לא היה בה כלום, בדיעבד התברר מסיפורו של ולסקו שהמחשתת היתה מלאה בסחורות אזרחיות מוברחות ולמעשה מטען העודף הזה לא היה אמור להיות על אותה משחתת, כמו כן לא היה מספיק סירות הצלה עבור המלחים והשלטונות הקולומביאנים ניסו להסתיר זאת עד שולסקו סיפר זאת.
ולסקו ששהה על הרפסודה עשרה ימים ללא אוכל ומים מלבד חלק מדג שהוא הצליח לתפוס הצליח למרבה הפלא לשרוד את המסע הבלתי אפשרי הזה ומארקס פרסם את הסיפור בחלקים בעיתון שהוא עבד בו.
כתוצאה מהסיפור ומהחשיפה ולסקו סיים לשרת בצי ומארקס נשלח לפאריז מטעם העיתון במן סוג של גלות.
ספר מעניין של מארקס שמה שעושה אותו מעניין זה בעיקר הסיפור בתוך הסיפור, סיפורים של ניצולים כבר שמענו בעבר אבל ההקשר לשחיתות השלטונית הופך את הסיפור לעסיסי יותר.

שדות / אריה קניג

שדות / אריה קניג
הוצאה עצמית
139 עמודים

שדות היה שם הבלוג ושם העט של אריה קניג, הבלוג שפורסם בישראבלוג היה פופולרי ומצליח מאוד, הספר הזה הוא מן רטרוספקטיבה על כל שיריו של אריה קניג שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה לפני כשנתיים.
הכריכה עניינה אותי מאוד, מצד אחד שם הספר "שדות" ומצד שני רחובות ריקים בסמטה חשוכה, ירח אדום כאילו בוער ושמיים כחולים מלאי כוכבים, איך זה מתחבר למילה שדות? לכאורה דיסוננס בין השם לכריכה אך הכריכה היא הספר השדות הן מטאפורה לחייו של קניג ולשירים בו בדיוק כמו הרחובות הנטושים והשמש הבוערת והאדמונית.
מצד אחד המון אהבה יש לקניג בשיריו, המון פריחה ותשוקה והשירים הארוכים ביותר בספר הזה מוקדשים לאהבה שבלבו והאהבה שבתוכו והאהבה שהוא הקרין כלפי משפחתו ועוד.
מצד שני הריקנות הזו, הבעירה הזו, הכאב, האובדן, זה מוקרן לי בעוצמה דרך הכריכה, קניג שסבל מפוסט טראומה עקב המלחמות שלקח בהם חלק והאנשים שאיבד בהם השאירו בו חותם, השאירו את החותם בו ובטקסטים שלו, המון כאב יש בהם, המון תסכול ולילות ללא שינה ומצד שני תקומה והתמודדות והמון המון כח ועוצמה.
הרבה שירים יש בספר הזה, המון גיוון בין אופטימיות לתסכול, בין אהבה לכאב ובין לבין יש המון נושאים ותחושות ורגשות.
ספר מיוחד של אישיות מיוחדת שעברה הרבה, חוותה הרבה ותיעדה זאת בשירה מלאת רגש.

הַלַּיְלָה הוֹפִיעַ בִּי יוֹסֵף, בְּמִלְּעֵיל.
שָׁקֵט, חַיְכָן וְדָפוּק בָּרֹאשׁ.
הָרֹאשׁ נִדְפַק לוֹ מוּל טַנְק מִצְרִי.
סִפְּרוּ שֶׁלִּפְנֵי זֶה קָרְאוּ לוֹ יוֹסִי.
גַּמְכֵּן בְּמִלְּעֵיל.
פַּעַם אַחַת מִישֶׁהוּ קָרָא לוֹ בַּשִּׁקּוּם יוֹסֵף בְּמִלְּרַע.
הַכֹּל קָפְאוּ כַּאֲשֶׁר הוּא אִבֵּד אֶת שַׁלְוָתוֹ.
הָאֵשׁ עָלְתָה בּוֹ שׁוּב מַצִּיתָה אֶת עֵינָיו.
לְרֶגַע דָּלְקָה וְדָעֲכָה.
כֻּלָּם נִרְגְּעוּ כַּאֲשֶׁר בְּחִיּוּךְ הוּא דָּרַשׁ כִּי יִכָּתֵב בַּתִּיק שֶׁשְּׁמוֹ יוֹסֵף, בְּמִלְּעֵיל.
אַחַר כָּךְ הוּא שׁוּב לֹא דָּרַשׁ כְּלוּם.
מֵאָז כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ רַק יוֹסֵף.

בְּמִלְּעֵיל.

כָּךְ גָּבוֹהַּ, לְלֹא מֻשָּׂג
אֲנִי תָּלוּי עַל קַוֵּי מֶתַח –
נִמְתָּח מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ
עַד לְקֶצֶר נְשִׁימָה.
מֵאֵין כְּאֵב לִכְאֵב
עַד קֹצֶר רוּחַ.
וְשׁוּב –

וידויה של מסכה / יוקיו ישימה

וידויה של מסכה / יוקיו ישימה
הוצאת אפרסמון
210 עמודים
מיפנית: עינת קופר

אוטוביוגרפיה נוקבת וחזקה של אחד מהסופרים היפנים המרשימים ביותר.
מישימה כותב בצורה מינימליסטית בעיני אבל הכתיבה שלו עמוקה כל כך ומתארת סיטואציות בצורה טובה כל כך שהספר הזה לא משאיר אותך אדיש מדי, הוא מעורר בך מחשבות על יפן, על התרבות היפנית ועל שמרנות ונסיון להיות כמו כולם כשאתה מרגיש שונה ואחר.
במבט לאחור וגם כשאני קורא את הטקסט הזה של מישימה אני יכול להבין את התאבדותו באקט החארקירי בגיל צעיר יחסית, הילדות שלו התאפיינה בסגירות, בבדידות, בניכור חברתי, בחיפוש אחר זהות והנסיון הזה להראות אני בסדר, אני שייך מייצר לטעמי בדידות גדולה יותר וניכור גדול יותר פנימי וחיצוני.
מישימה גדל בילדותו אצל סבתו המנוכרת והקשה במן בידוד מהעולם אבל גם כשעבר לגור עם אביו הקשוח חייו לא היו קלים יותר.
את היותו הומוסקסואל הוא ידע מגיל צעיר אבל יפן בתקופה הזו לא יכלה להכיל שוני כזה, יפן השבורה של אחרי מלמת העולם השניה, מישימה עוטה על עצמו מסכה מטאפורית בה הוא מתמודד עם העולם, מתאים את עצמו חברתית וחי חיי שקר בעיקר כלפי עצמו.
זהו לא ספר קל לקריאה, תכניו וכתיבתו המיוחדת של מישימה לא מיטיבים עם הקורא אבל הטקסטים נוקבים וחזקים, הסיפור קשוח ומעור מחשבה וזו אוטוביוגרפיה חשובה ועוצמתית בעיני.
ספר חשוב וסופר חשוב שטוב להכירו.

אנשים רגילים / דב בהט

אנשים רגילים / דב בהט
הוצאת טוטם
151 עמודים

רוב האנשים בעולם אינם אנשים שיש להם סיפור מעניין שיכול להכיל ספר שלם, רוב האנים בעולם קמים בבוקר, הולכים לעבוד, מתקיימים מעבודתם המשעממם והשבלונית, חוזרים הביתה למשפחה המונוגמית שלהם, הולכים לישון ולמחרת קמים לאותו היום בדיוק,לכאורה מה כבר יכול להיות מעניין בחיים בורגנים מדי, שבלוניים ורגילים למדי אבל לטעמי זה בדיוק מה שדב בהט ניסה להעביר בספר הזה, לכל אחד יש סיפור וגם את סיפורים של האנשים הרגילים אפשר להעביר בצורה מעניינת.
האם הסיפור של המשפחה בספר הוצג בצורה מעניינת? לטעמי כן.
הספר הזה קריא מאוד ומראה די בפשטות חיים של אנשים, של משפחה, של זוג וילד שמנסים להתקיים בעולם הזה, למצוא את מקומם, למצוא עבודה, מקום לגור, חיים לחיות.
הקשיים היומיומיים, המורכבות של חיי המשפחה והנסיון לשרוד בג'ינגל העירוני הקשוח, המורכבות בגידול ילד, הפחדים והחששות מהמצב הכלכלי ומהיומיום הם חלק מהחיים של רובנו.
חיים אפורים של זוג אפור בעולם אפור אבל זה רק לכאורה, המון צבע יש בספר והמון מורכבויות שהופכות את החיים של כל אחד מאיתנו למעניינים ועשירים גם אם נדמה לנו שלא.
החיים של הזוג צחי וליאת עם בנם עמנואל הם החיים של רובנו כאן וזה מה שהופך את הספר הזה לקטן אולי אבל עם המון כח ומשמעויות מורכבות מאחוריו.
ספר קטן וצנוע של חיים פשוטים ומורכבים כאחד.

מלחמת האדם הזקן / ג'ון סקאלזי

מלחמת האדם הזקן / ג'ון סקאלזי
הוצאת אופוס
288 עמודים
מאנגלית : רז גרינברג וצפריר גרוסמן
את מלחמת האדם הזקן סיימתי ביום אחד.
זה ספר מדע בדיוני סוחף ומרתק.
החיבור בין ספר פעולה בדיוני לבין נושא כה מורכב כמו הזקנה וההשלכות שלה עושה פה עבודה נפלאה וג'ון סקאלזי ראוי לכל השבחים.
אני לא קורא הרבה מדע בדיוני יחסית לשאר הדברים שאני קורא ומסקר אבל כשאני קורא ספרים מהז'אנר אני מאוד נהנה.
ג'ון פרי הוא אדם בן 75 לא בקו הבריאות, הוא חי לבדו לאחר שהתאלמן מאשתו.
ביום הולדתו ה75 הוא מקבל החלטה שתשנה את חייו, החלטה שאין דרך חזרה ממנה.
הוא מחליט לעזוב את כדור הארץ להצטרף למושבות האדם בכוכבים להתגייס לצבא ולהילחם נגד גזעים אחרים של חייזרים.
השינוי הזה כולל לא רק מעבר למקום חדש אלא גם שינוי גופני.
ג'ון פרי יחזור לחיות בגוף של בן 20.
בספר הזה יש את כל מה שאתה מצפה לראות בספר מד"ב קלאסי.
טירונות מפרכת, חברות אמיצה, צל"ש וקרבות שמתוארים נפלא.
אבל הספר לחלוטין לא קלישאתי, הוא ספר שהשיח בו על הזקנה על זוגיות על זיכרון ואהבה נותנים לו את העומק הדרוש כדי להפוך לספר מצוין בז'אנר ולא רק.
ג'ון פרי יגלה במהלך שהותו כחייל צעיר כוחות שהוא לא הכיר שיש בו.
גם כחייל וגם כאדם צעיר שוב.
הספר מצאר סיטואציות של מלחמה קיומית, מלחמה על נחלות ושליטה על כוכבי לכת.
קצת זורק אותנו לסיטואציה המזרח תיכונית המוכרת.
שם לא פותרים בדרכי שלום המלחמות אכזריות. זה לפחות המסר שסקאלזי מעביר לנו דרך הספר.
כמו שאמרתי, את הספר סיימתי כשלוש שעות קריאה בערך. ספר סוחף מגניב ומרגש.
גם למי שמד"ב הוא לא הז'אנר האהוב עליו יהנה מספר קליל ומיוחד.
אהבתי. ברור שאהבתי ואני ממליץ בחום.

בחילה / ענן קניג

בחילה / ענן קניג
הוצאה עצמית
107 עמודים

בחילה הוא לא מסוג הספרים הנוחים לקריאה, הוא לא ספר שירה שאתה לוקח ביד ומתענג, בחילה הוא מסע אל החיים ומסע אל המוות, נראה שיש כאן כוונה מראש לייצר אי נוחות, האי נוחות הזו מתחילה עם הכריכה, היא לא מושכת והיא מעוצבת כך בכוונה תחילה, היא נראית כמו קיר מתקלף, מתקלף ממה? מהעבר? מנסיון לקלף ממך את הכאב, את התסכול? הכריכה היא כתם, כתם שקשה להסיר, היא התמודדות והיא חוסר נוחות בדיוק כמו ההתמודדות עם הכאב של האובדן.
לפני שש שנים בערך איבדתי את אבי הביולוגי ולפני ארבע שנים בערך איבדתי עוד אבא, את האבא שאצלו גדלתי באומנה, שני אבות בתקופה כה קצרה, ההתמודדות שלי היתה שונה מאב לאב ועד היום נשאר כתם בלב, כתם שונה מהאובדן של אימי כשהייתי ילד, אבל האובדן מותר בנו משקעים וכתמים אך מעודד אצלנו את היצירתיות והרצון לשחרר דרך הכתיבה, דרך השירה.
חוסר הנוחות בספר ממשיכה בפנים, שירים בפונט קטן, צפוף, שיר צמוד לשיר, אין אויר לנשימה, תחושת מחנק, כל חוסר הנוחות הזה לא מושך לקריאה, הוא מייצר אצל הצופה תחושה לא נוחה אבל אם יש סיבה לרכוש ספר כזה אז זה התוכן שלו, השירים המיוחדים והמורכבים שמייצרים אצל הקורא חוויה, גם חווית חוסר הנוחות היא חוויה, היא אולי לא מושכת מבחינת האריזה אבל היא מייצרת חוויה מעניינת מאוד.
במקביל לספר הזה של ענן קניג יצא במקביל ספר שירה של אביו המנוח שגם אליו אני אגיע בהמשך ועלתה בי המחשבה אולי אכתוב על שניהם יחד כי נדמה שישנו חיבור אך החלטתי לתת את הכבוד לכל ספר בנפרד ואני מאמין שזו החלטה נכונה.
ספר חונק ומדכא, קשה לקרוא בו וקשה להתחבר אליו אך כשכן מתחברים מגלים משורר מנוסה, שיודע לכתוב ולהביע את עצמו, מאוד ישיר ומאוד עצוב אני חושב.

אי־נחת, נחת // ענן קניג
הַגֵּרוּד הַזֶּה
מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי
נוֹחֵת עַל שְׁתֵּי רַגְלַי
נֶעֱמָד זָקוּף
וּמַבִּיט בּוֹ
הוּא מִתְגָּרֵד עַל רַגְלַי
מַתְרִיס
כְּמוֹ חָתוּל שׁוֹלֵף אֶת צִפָּרְנַי
וּמְגָרֵד וּמְגָרֵד
וְהָעוֹר מִתְקַלֵּף נוֹטֵף
הַבָּשָׂר נִשְׂרָט
הַדָּם נוֹזֵל
וְהַגֵּרוּד נִפְסָק
הַכְּאֵב צוֹרֵב אֶת עֲצַבַּי
וְהַזְּבוּבִים שׁוֹתִים דָּמִי
הַנֶּחָמָה לָקְחָה אֶת הַגֵּרוּד
וַאֲנִי אֵינִי טָרוּד

וריאציות על מחאה / גיא עינת

וריאציות על מחאה / גיא עינת
הוצאה עצמית
27 עמודים

אני חייב לומר שאני מאוד אוהב את האבולוציה הגרפית והאבולוציה המו"לית שעוברת הוצאה עצמית, יש בה מגמת בתפתחות שהיא מעבר לשירה צעירה, היא לוקחת את הבחירות בתכנים שהיא מוציאה כמה צעדים קדימה ובוחרת תכנים ומשוררים של שירה מניפסטית, שירת מחאה, טקסטים, עולם המחזות ועולם האקטיביזם הספרותי ונראה שהם לאט לאט מרחיבים את המנעד הספרותי והלירי ואני אוהב את זה.
אני גם אוהב את ההתפתחות בשפה הגרפית, נראה שיש כאן המון העזה ובחירות אמנותיות בעיצובי הכריכה, כריכות טיפוגרפיות, יותר נקיון עיצובי, יותר מינימליזם ואני נהנה לראות זאת.
הספר שאני כותב עליו כרגע הוא דוגמא קלאסית לאותה התפתחות אבולוציונית ספרותית בשתי הנקודות שהעליתי בתחילת הסקירה, הספרון הזה של גיא עינת בא כחלק ממארז של שני ספרים,שהוא מארז גרפי מרשים ומעוצב עם המון מחשבה ולא רק בכריכה אלא גם בטיפוגרפיה הפנימית של הספר.
אין שפה טיפוגרפית אחידה, יש טקסטים מסודרים מאוד ויש צפיפים מאוד ויש כאלו שנראים כמו תפזורת ויש כאלו שנראים כמו פשקוויל, אני לא יודע אם אני מת על הגיוון הזה אבל אני חושב שהוא נותן לספר המון אופי, היתה לי את האפשרות לכתוב על כל המארז של שני הספרים שנראים באים ביחד ואפילו עם חובק מעוצב אבל בחרתי לכתוב על כל אחד בנפרד.
אין שפה אחידה בספר לא רק טיפוגרפית אלא גם טקסטואלית וגיא עינת לא באמת כותב כאן שירה הוא כותב מדם ליבו על מצב החברה, הטקסטים שלו קשים, חלקם ישירים ובוטים עד כדי כאב ממשי של הקורא וחלקם אניגמטיים, אין כמעט עוולה חברתית שלא מוזכרת בספר הזה, מגזענות ועד פדופיליה, גיא עינת שופך את הקרביים שלו בטקסטים האלו שהם לא נוחים לקריאה ולא בטעות, הם מאלצים את הקורא להתאמץ להבין אותם, להיות חלק מהטקסט טלא להיות רגוע ושליו, זה לא ספר שירה שקוראים עם כוס תה ביד ומוזיקת ג'אז ברקע, זה ספר שלא נותן מנוח.
הבחירה בכריכה מינימליסטית טיפוגרפית של טקסט אדום על נייר לבן היא מעניינת, החספוס של הכריכה גם היא מחושבת ומדויקת ואני לא יודע אם הייתי קורא לספר הזה ספר שירה, אלו טקסטים על מחאה, חלקם פואטיים חלקם פחות אבל אלו טקסטים נוקבים ועוצמתיים.
כדאי לקרוא אבל תתכוננו לזעזוע.

מוזיאון החלל / כריס וורמל ורמאן פרינג'ה

מוזיאון החלל / כריס וורמל ורמאן פרינג'ה
הוצאת שוקן
91 עמודים
אייר: כריס וורמל

סדרת ברוכים הבאים למוזיאון היא תענוג צרוף, כן, הם גדולים ותופסים מקום בספריה אבל הם מסוג הספרים שלא רק ילדים יכולים ללמוד מהם, הספר האחרון שסקרתי מסדרה זו "מוזיאון הצמחים" הוא ספר שילדיי עדיין נכנסים וקוראים בו ולומדים ממנו ונהנים ממנו, הספר הזה אותו הדבר ואולי אף במידה רבה מעניין אף יותר, עולם החלל והכוכבים תמיד מסקרן ילדים ומבוגרים, עולם מסתורי, כל איור בספר הגדול הזה יכול להיות גם פוסטר על הקיר וזה מה שהופך אותו למרשים כל כך ומצדיק את הגודל שלו.
הספר הזה נוגע בקצרה על כל נושא בסיסי שמעניין אותנו בנוגע לחלל ומלווה באיורים המרהיבים שסיפרתי עליהם, מבט על החלל, מערכת השמש, השמש, שמי הלילה והכוכבים של הכדור הצפוני והדרומי, סוגי כוכבים, כוכב נולד, מותם של כוכבים, גלקסיות, המבנה שלהם, המפץ הגדול, תחזית לסוף היקום ועוד.
ההסברים קצרים ולא מייגעים ומה שבעיקר עושה את העבודה כאן אלו האיורים המעלפים והכח של הפורמט הגדול.
כל הסדרה הזו היא פשוט מצוינת.
מומלץ.