שלום לך עצלות / קורין מאייר

שלום לך עצלות / קורין מאייר
הוצאת בבל
112 עמודים

אין ספק שהספר הזה הוא מאוד שנון ועוקצני, הוא כל כך קצר שסיימתי אותי בפחות מיום, הבעיה עם שלום לך עצלות שהוא לא (לפחות בעיני) נתן לי איזו תובנה חדשה שלא ידעתי, אני חושב שאפילו העובדים בארגונים הגדולים יודעים את זה אבל אולי הם זקוקים לספר כזה שיטיח להם את האמת בפרצוף, בעיני קורין מאייר לא נותנת פה מידע חדש או תובנה חשובה לחיים, היא פשוט מספרת את מה שכולם יודעים שהעבודה בארגונים הגדולים היא סוג של עבדות מודרנית, עולם של ניצול וליקוקי תחת.
מאייר לוקחת את זה לקיצון ומדברת על הארגונים הגדולים כמו על 1984 של אורוול ואפילו משתמשת בביטוי "שיחדש".
מאייר באה ואומרת שלא שווה לעבוד קשה ולהתקדם בארגונים הגדולים, שהכסף הוא לא חזות הכל וששווה לתת לעצלות להכנס פנימה דרך החלון.
הספר הזה נכתב בשנת 2009 כשהרשתות החברתיות עדיין לא היו במקום המטורף שהם היום ומעניין איך עשור לאחר שהספר נכתב האם מאייר היתה מתבוננת מחדש על עולם הארגונים, אני חושב שהיא היתה אף חריפה יותר אם הספר היה נכתב היום.
תובנה מעניינת שקיבלתי מהספר, תאריך התפוגה של העובד הממוצע מתחיל להסתיים בגיל 45 שזה בערך הגיל שבו פוליטיקאים מתחילים לנסוק.
לא ספר חובה אבל בכל זאת מצאתי בו עניין, לא חידוש אלא עניין.

החיה בבטן / ערן צור

החיה בבטן / ערן צור
הוצאת כנרת זמורה
222 עמודים

אני לא בטוח שערן צור התכוון לזה כי הרי מי יכול להתכוון לזה אבל הספר שלו שמדבר על האמן, על קשיי האמן וההתפתחות שלו כמו גם הנסיון להתפרנס מאמנותו והמורכבות הרגשית של האמן מגיעה בתקופה שבה אמנים מתקשים להתפרנס ומתקשים להתקיים כי אין להם הופעות או אירועים עקב מחלת הקורונה וההגבלות, החשיפה של מצוקת האמנים מעוררת שאלות לגבי אורח חייהם והרצון שלהם להתקיים בכבוד מאומנותם ואמנם הספר לא מדבר על התמודדות של אמן בצל מגיפה אבל הוא כן מדבר על התמודדות של אמן שאמנותו היא חייו, היא הווייתו, היא השתקפות כל מה שהוא וכל מה שהוא רוצה לעשות וזה מתחבר לי לרלוונטיות של התקופה האחרונה.
ערן צור כותב על גלגוליו של אמן צעיר בשם רז, נגן בס, בן לניצולי שואה שרוצה להצליח כאמן ומצטרף ללהקה עם סולנית ממוצא רוסי ולומד בבית ספר למוזיקה, כך לפחות החלק הראשון ואם משהו בביוגרפיה הזו מתחבר לכם עם הביוגרפיה של המחבר אז אינכם טועים כי יש המון קווים נושקים בין דמות הגיבור בספר לבין תחילת הקריירה של ערן צור כחבר בלהקת טאטו (אלונה דניאל) ונראה שערן צור בעצם כתב ספר פרוזה שבתוכה מתחבאת אוטוביוגרפיה שכל מי שמכיר את ערן צור כמוזיקאי כבר יעשה את החיבור בעצמו.
דמותו של רז היא דמות מורכבת ובעלת סטיות מיניות מוזרות כמו גניבת בגדי נשים מחבלי כביסה, מציצנות ועוד.
בחלק השני של הספר רז כבר נשוי בצורה לא חיובית כל כך עם קשיים רבים גם במערכת היחסים וגם כאמן מתבגר שכבר לא מעניין את הדור הצעיר ולא מצליח למשוך קהל.
החלק השלישי הוא החלק שבו בעצם אשתו של האמן מתאבדת ורז נקרא לזהות את גופתה וערן צור מצייר לנו תמונה קודרת של חיים די מדכאים ואומללים והזיוף שבחיי האמן שמעבר לחיי הזרקורים מתוארת מציאות די קודרת.
ערן צור כותב כאן ספר מאוד מורכב ואינטימי שלדעתי חושף את דמותו האישית בצורה מובהקת וזהו ספר אמיץ מאוד וחודר לנימי הרגש.
המעריצים של צור יהנו מהספר מאוד ויזהו בו את האוטוביוגרפיה האישית ואלו שפחות מעריצים ופחות מכירים יהנו מפרוזה חודרת ונוקבת.
מומלץ.

ילדת הפרפרים / רנה דנפלד

ילדת הפרפרים / רנה דנפלד
הוצאת דני ספרים
262 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

אני כבר רגיל לקרוא ספרי מתח עבים יותר אבל אולי הספר הזה פחות מ300 עמודים ועדיין העיסוק והנושא שהוא נוגע בו הוא נושא קשה ומורכב של התעללות בילדים ושל רוע שקיים בעולם בכל מה שקשור לפגיעה בילדים.
זה הספר השני שאני קורא בסדרת מאתרת הילדים של רנה דנפלד וגם כאן הפעם הגיבורה היא הבלשית הפרטית נעמי שנחטפה בילדותה והצליחה לברוח ועכשיו היא מקדישה את חייה לאיתור ילדים שנעלמו.
הפעם היא מחליטה לא לקחת שןם מקרה נוסף עד שתמצא את אחותה שנחטפה ילד איתה כשהיתה ילדה, נעמי הצליחה לברוח וחיתה בבית יתומים אך לא היה ידוע לה מה עלה בגורל אחותה.
במהלך החיפושים נעמי מגיעה למקום שבו מסתובבות ילדות רחוב חסרות בית וביניהן ילדה אחת בשם סיליה שברחה מאמה האלכוהוליסטית ואביה המתעלל מינית ומה שמחזיק אותה ברחוב אלו הפרפרים בדמיונה, הביקורים בספריה שם היא יושבת ומתבוננת בספרים על פרפרים ואותה תחושה עוזרת לה להחזיק מעמד.
נוצר חיבור מיוחד בין שני הנשמות האלו וביחד הן מנסות לפתור את תעלומת אחותה של נעמי ביחד עם בעלה של נעמי ג'רום.
זהו אולי סיפור בלשי אבל הוא לא העיקר כאן, העיקר כאן זה הנושא הכואב והמורכב ורנה דנפלד מנצלת את סיפור המסגרת כדי לגעת בנושא הכואב וזה עובד.
אהבתי.

רוח התקופה / דודו גואטה

רוח התקופה / דודו גואטה
הוצאת פרדס
277 עמודים

קודם כל אני חייב לפרגן לכריכה, היא מעניינת, מושכת ויזואלית ובולטת על המדף וזה חשוב כשמדובר בסופר שאינו מוכר וזהו ספרו הראשון, הבולטות והעניין מושכים את הקורא על המדף לקחת את הספר ולהתעניין, בנוסף התקציר על גב הכריכה מעורר עניין ומתומצת היטב ואין ספק שיש כאן ספר שמעורר סקרנות רבה וזו התחלה טובה.
עכשיו לתוכן, גם אותו אהבתי, סאקו גיבור הספר שנזרק מביתו על ידי אשתו והוא לא הבין על מה ולמה מוצא את עצמו מתכונן למשפט בירושלים ויש לו עשרה ימים לשם כך, סאקו מתכנן לעלות לירושלים ולהעביר בה את עשרת הימים עד למשפט ובדרך הוא עוצר בתחנות ביניים שונות כגון רמלה, לוד ומודיעין.
אך רוח התקופה משתנה ועמה גם סאקו שמנסה להתאים עצמו לסיטואציות ולדמויות שהוא פוגש במסעו.
לכאורה סאקו תכנן היטב את מסעו אך נראה שהחיים עצמם סידרו לו מסלול אחר משתכנן.
דרך אותו מסע של עשרה ימים סאקו לומד להסתדר עם רוח התקופה, מחפש אהבה ונראה שאין רגע דל בחייו.
הסיפור מפתיע, משתנה מפרק לפרק ונותן לנו הצצה לגיבור שעולמו קרס עליו ומחפש דרך לעולם מחדש דרך החיפוש הקיומי וחיפוש זהותו.
דודו גואטה בספר ביכורים מרתק בעיני מייצר עניין לכל אורך העלילה ומציב לנו מראה למציאות שאנו חיים בה, לאנשים ולמקומות שסאקו מטייל בהם.
ספר שונה ומעניין.

כל המסות/ דן צלקה

כל המסות/ דן צלקה
חרגול הוצאה לאור, מודן הוצאה לאור
597 עמודים

יותר מחצי שנה לקח לי לסיים את הספר הזה שזו גם ההכרות הראשונה שלי עם דן צלקה, זה היה שווה את הזמן שהשקעתי.
זה גם יהיה עוול לכתוב סקירה קצרה מהסוג שאני כותב על ספר כה עמוס במידע אבל אשתדל להצמד לסגנון שלי.
העומס האינטלקטואלי בקובץ המסות הזה שהוא בעצם איחוד כל ספרי המסות והטורים שצלקה כתב הוא עצום, צלקה היה אינטלקטואל מזן אחר
לפעמים במהלך הקריאה הרהרתי לעצמי מאיפה אדם מצליח להשיג כל כך הרבה ידע במהלך חייו, כל כך הרבה אינפורמציה ותחומי עניין שבו הוא מצליח לכתוב עליהם בצורה כה רהוטה ומעשירה וזה מעורר קנאה.
העומס הוא עצום וצלקה כותב הרבה כמעט על כל נושא, הוא הולך בעקבות סופרים שהוא מצא לנכון לכתוב עליהם והוא מרבה בנסיעות בעולם ומתאר את מסעותיו בצורה אינטלקטואלית ומרשימה.
אפשר לכתוב על הרבה מסות שם סקירה וניתוח ובאמת זה יהיה עוול לנסות לבחור דוגמא אחת על פני השאר.
אין בקובץ הזה איזה סדר מסוים או מבנה שבו מסה אחת קשורה לשניה, כמעט ולא, רוב המסות הן עצמאיות וכל מסה יש לה את הכח שלה.
ההבנה שלו באמנויות מסוגים שונים אם זה קולנוע או אם זה אמנות פלסטית או מוזיקה היא מיוחדת ודרך הניתוח שלו מיוחדת.
הכתיבה שלו מאוד מאוד אינטלקטואלית ולא קלה לקריאה או ניתוח, ולפעמים הייתי צריך לעצור את המסע העצמי שלי בספר זה ולעבור לקרוא דברים אחרים והיו גם שבועות שהנחתי אותו בצד ושוב חזרתי אליו.
בעצם מה שאני עושה בסקירה זו זה לנתח את החוויה של קריאה בספר מסוג זה כי מה שקורה כאן זו חוויה אינטלקטואלית כמעט כמו לשבת בכיתה להקשיב להרצאות ולאגור את החומר בראש ושוב לחזור ולשמוע את אותן הרצאות כך גם הספר הזה.מאגר עצום של ידע.
אני חושב שאין דרך לתאר קריאה מסוג זה.
מסוג הספרים ששומרים בספריה ומדי פעם מעיינים בהם רק כדי לספוג קצת מהידע העצום שהיה לצלקה.

לילה ארוך בפריז / דב אלפון

לילה ארוך בפריז / דב אלפון
הוצאת זמורה ביתן
349 עמודים

לילה ארוך בפריז מביא את 8200, היחידה הישראלית הידועה לעולם ספרות המתח, דב אלפון ששירת שם והיום גם מכיר את פריז היטב כתב ספר מתח מסוגנן ומהיר, מאוד קצבי ומאוד דחוס לטעמי ועדיין מדובר בספר מתח שקל לשקוע בו ולהסחף בקריאתו וזה חשוב.
סטראטאפיסט ישראלי בשם יניב מידן נחטף ביציאה משדה התעופה בפריז, המניעים לחטיפה אינם ברורים ועל מנת לברר מה קרה מתגייסים מספר גופים ביניהם קצינה צעירה ואמביציוזית, אלוף משנה זאב עבאדי מי שאמור להתמנות למפקד יחידת 8200 ועוד גורמים שונים ומשונים.
המון דברים לא הגיוניים קורים במהלך החקירה וגופות ממשיכות לצוץ וראש הממשלה עסוק עם איזה תורם אוסטרלי מושחת.
העלילה עצמה מתרחשת בפרק זמן קצר יחסית של פחות מיממה ודב אלפון מיומן בכתיבה ויודע לסחוף אותנו למעמקי הסיפור.
גם החשיפה של דברים שכביכול קורים בתוך היחידה הסודית הזו היא מרעננת ומסקרנת.
כמובן שכמו בספרי מתח לא חושפים ספוילרים אני יכול לומר שמאוד נהניתי.
אלפון לא חוסך ביקורת פנימית פוליטית, גם לכיוון ראש הממשלה וגם לכיוון גורמים נוספים ולא קשה לזהות זאת.
בסך הכל אחלה ספר מתח.

תפוח מורעל / אמיתי מור

תפוח מורעל / אמיתי מור
הוצאת ניב
166 עמודים

מעולם לא הייתי בניו יורק, ניו יורק העיר המתוארת בסרטים, בספרים ובקולנוע ככליל השלמות, כעיר המושלמת למצוא את עצמך אבל העיר עצמה היא ככל עיר אחרת, ככל עיר גדולה יש לה גם תחתיתי והיא לא תמיד נעימה, המקום בו אתה רוצה לחפש את עצמך ולשרוד לפעמים עוברת במקומות לא תמיד נעימים ואמיתי מור בספר תוסס, מהיר, בכתיבה טובה ואנרגטית מביא לנו סיפור של צעיר בניו יורק, אולי אוטוביוגרפיה ואולי לא אבל לפי איך שהמחבר מתאר אין ספר שהוא בילה בניו יורק זמן מה מחייו.
נראה שהעולם התחתון או הרצון לשרוד מביא אותך ללא מעט תהומות ולא סתם בכריכה המעניינת של הספר יש שורת קוק כי לסמים לאלכוהול ולזונות יש חלק חשוב בסיפור הזה שכבר בפרק הראשון גיבורנו מתאהב בזונה.
המחבר לא מחפש להתייפייף יותר מדי או לנסות לעדן את תיאוריו בספר ואת המקום שלו בניו יורק, הסמים, הזיונים, היחס לנשים כמוצר צריכה הם חלק מהעלילה וחלק מהתקופה ומה שהגיבור חווה וכך הוא כותב זאת ומצד שני עדיין מדובר בספר צעיר ומהנה שמשלב בין הביקורת הבלתי מתפשרת על חיים קצת הרסניים בעיר מאוד הרסנית וספר שהוא כיפי מאוד.
העולם שמתאר גיבור הספר אינו מפתה במיוחד, אינו סקסי במיוחד ואפילו קצת מעורר דחיה אבל הספר בדיוק ההיפך, מדובר בספר שכתוב בצורה כשרונית מאוד וערוך היטב והתוצאה היא ספר שכדאי מאוד לקרוא.

על הקריאה / מרסל פרוסט

על הקריאה / מרסל פרוסט
הוצאת כרמל
107 עמודים
מצרפתית: ארזה טיר־אפלרויט

פרוסט אינו קל לקריאה, לא כשמדובר בחיבורים קצרים מסוג זה שאני כותב עליו כרגע ובוודאי לא מספרים אחרים שלו כגון בעקבות הזמן האבוד.
החיבור הזה של פרוסט נכתב כהקדמה לספר של ג'ון ראסקין שנקרא שומשום ושושנים ולמעשה זוהי מסה בפני עצמה של פרוסט על תפקיד הקריאה בחייו של האדם, על משמעות הקריאה ולספר זה יש תובנות רבות ומעניינות.
הקורא בספר לפי פרוסט אינו קורא רק את המחבר אלא קורא את עצמו, הקריאה מעצבת את אישיות הקורא ומפגישה אותו עם עצמו ועם חייו.
פרוסט כתב את המסה הזו לפני שהתפרסם ולפני יצירת המופת שלו בעקבות הזמן האבוד והמסה הזו מחולקת לשני חלקים, החלק הראשון בו פרוסט מתאר את חוויות הקריאה שלו בתור ילד, את חדוות הקריאה ולוקח אותנו למחזות ילדותו דרך התיאורים היפים שלו את עצמו כילד קורא.
החלק השני יותר הגותי ובעיני פחות ברור ועם זאת עדיין לקחתי ממנו תובנות רבות, פרוסט משווה בין הקריאה לבין חברים, הוא מתאר את הקריאה כחוויה רוחנית שמכניסה אותנו לעולמות שלא היינו יכולים להכנס בלעדיה ועוד.
בסך הכל מדובר במסה חביבה ומעניינת ודרך נהדרת לומר שקראת פרוסט.
בעיני יצירה חביבה ומעשירה.

שעות הערב / חֵרַרְד רֵוֶה

שעות הערב / חֵרַרְד רֵוֶה
הוצאת עם עובד
263 עמודים
תרגם מהולנדית: רן הכהן

איזה ספר מיוחד ודווקא בגלל המיוחדות שלו הוא אינו קל לקריאה ועם זאת מפתיע ומהנה מאוד.
הימים הם הימים שאחרי המלחמה והספר מתאר עשרה ימים בחייו של בחורה הולנדי צעיר שחי עם הוריו המזדקנים, עובד בעבודה שאינה מעניינת במיוחד ובערבים מבלה עם חבריו, הם משוחחים על נושאים שונים, חלקם מוזרים מאוד וחלקם מטופשים והם מחפשים איך להעביר את הזמן, במקביל הוא מחפש משמעות לחייו הריקניים ונראה שדרך העיניים של אותו צעיר הולנדי אנחנו למדים לא מעט על מה שעבר על אירופה באותה התקופה.
השיחות עם הוריו בכלל משעממים ובנאליים ונראה שעוסקים בדברים של יומיום.
דווקא אותם אירועים בנאליים ושיחות סתמיות עם חבריו של הצעיר הופכים את הספר לייחודי, משעשע ועצוב בו זמנית.
אפשר לומר שזהו ספר קיומי, של בחור צעיר שמרגיש שחייו עוברים ללא משמעות או ערך חשוב במיוחד, מחשבותיו וחלומותיו מיוחדים ומעניינים מאוד ובכלל יש תחושה שהמחבר מנסה להעביר לנו הלך רוח מסוים ועושה את זה טוב.
ישנם הרבה רגעים מתים בספר אבל הם בעצם כמו חייו של פריץ, הצעיר ההולנדי הריקני.
ספר מאוד מיוחד ושונה עם קצב משלו ושפה משלו.
מומלץ ודורש סבלנות שמשתלמת.

מר ואלכה / גדעון הרן

מר ואלכה / גדעון הרן
הוצאת פרדס
151 עמודים

הטרילוגיה של גדעון הרן שמר ואלכה הוא הספר השלישי בסדרה היא ללא ספק אחת מהדברים המרעננים שמתרחשים בספרות הישראלית,מצד אחד הומאז' לספרות קלאסית כאשר כל ספר עוסק בגיבור אחר עם שינוי בעלילה אבל לכל הגיבורים (מר עכבר, מר למפל, מר ואלכה) יש איזה חיבור ביניהם, השפה של גדעון הרן היא עברית לא פשוטה ובחלק מהספרים בלתי קריאה ועם זאת למי שמתעמק ומתאמץ מתגלה עולם מאוד מעניין.
כל ספר בטרילוגיה הזו יכול להקרא בפני עצמו והקורא אינו זקוק לקרוא את מר למפל או את מר עכבר כדי להבין מה מתרחש בספר הזה ועדיין מר עכבר מופיע בספר זה והקשר קיים אך הקורא יכול להשלים ולהבין לבד.
ההתכתבות בין הספרים מעניינת מאוד ומייצרת דיאלוג מרתק בין הקורא לסופר ובין הדמויות, בקיצור זוהי טרילוגיה ששווה לשמור בספריה.
מר רוברט הוא למעשה אותו רופא מוכר מספרו של אריך קסטנר הכיתה המעופפת, בעקבות טרגדיה וחשש מעברו משנה מר רוברט את שמו וייעודו ועובר לכפר קטן עם שם חדש בשם מר ואלכה שם הוא עובד כדוור ומתאהב בצ'לנית מקסימה ואף מתחתן איתה.
אולם חייו אינם משתפרים וטרגדיה רודפת טרגדיה ורגשות אשם רודפות רגשות אשם.
גדעון הרן הוא סופר חריג בנוף שלנו, הספרות שלו אינה קלה לעיכול והוא מאתגר את הקוראים, יש המון מחוות לספרות ילדים קלאסית ויש המון מחוות לעולם המוזיקה ויש בספרים המון ניואנסים קטנים ומרתקים ששווה לעצור ולהבין אותם.
אפשר לומר שהטרילוגיה הזו היא למיטיבי לכת ועם זאת מדובר בספרים מאוד קצרים ולכן אפשריים להתמודדות.
אני אוהב את הסדרה הזו, היא מאתגרת אותי ואת הקריאה שלי, סדרה מרתקת.