הנבחר / ברניס רובנס

הנבחר / ברניס רובנס
פן הוצאה לאור
256 עמודים
מאנגלית: רחל פן

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר הזה חשבתי לעצמי איך ייתכן שספר כל כך יהודי שעוסק בהתפוררותה של משפחה יהודית מאנגליה וכתוב כך תורגם רק עכשיו 48 שנה לאחר צאתו לאור.
"הנבחר" מתאר למעשה משפחה יהודית במשבר כשבמרכז המשבר ובמרכז העלילה נמצא נורמן, ילד פלא בעברו, שבצעירותו טופח בעקשנות ובהתמדה על ידי אם המשפחה והפך לעורך דין מצליח וכיום לאחר מות האם נורמן בגיל ארבעים פלוס עובר התמוטטות נפשית ומוצא את עצמו מאושפז בבית חולים לחולי נפש.
אמנם נורמן הוא הדמות הדומיננטית ואולי הסימבול לכל מה שקורה במשפחה זו אבל הוא לא היחיד, בלה אחותו של נורמן עדיין גורבת את גרבי הילדות שלה ואסתר האחות השלישית מנודה מהמשפחה עקב כך שהתחתנה עם גוי והאם ניתקה עימה כל קשר.
אב המשפחה הרבי צווק, אדם שמרן ודתי מהדור הישן שעלה מאירופה מתקשה עם כל המודרניות והשינויים שחלים במשפחתו ועם חוסר הנוכחות הפיזית של אשתו הדומיננטית.
עד כמה דומיננטית האם בסיפור? מאוד, למעשה רובנס לקחה את דמות האם למקום קיצוני מאוד כאם שתלטנית במיוחד שקובעת כל דבר, הקידום של נורמן בתור ילד הותיר מאחור את הבנות.
הלחץ והציפיות ממנו הן חלק מהסיבות שהביאו אותו להתמוטטות, רוחה של האם והשפעצתה לא פגו ממנו גם בגיל ארבעים פלוס.
בתחילת הספר אנחנו חווים את נורמן בביתו, ישן במיטת האם לשעבר מכור לסמים ורדוף על ידי דגיגי כסף דמיוניים.
כל דמות במשפחה מקבלת בספר טיפול ויחס ורובנס מראה לנו שלב שלב את ההתפרקות שהמשפחה הגיעה אליה ועושה זאת ברגישות רבה ובחמלה רבה.
רובנס נותנת מקום רב לתקופה בה נורמן היה בבית המשוגעים ומראה לנו קצת את האווירה במקומות האלו שלפעמים הופכת אותך אף ליותר משוגע ממה שהיית קודם.
האם מגלמת את האם היהודיה מהסרטים שאנחנו מכירים, הדורסנית, שלא נותנת מקום לאף אחד מלבדה, הציפיות ובסופו של דבר ההשלכות לכל מה שקורה לאחר מכן.
כמו שהסיפור התרחש באנגליה הוא היה יכול להתרחש בברוקלין, פולין או ירושלים של אותה תקופה.
זהו ספר נפלא שאני שוב מעלה את השאלה איך לא חשבו לתרגם אותו לפני, מעבר לאיכויותיו זהו ספר שהרבה יהודים יכולים להזדהות איתו.
מומלץ בחום רב.
29597247_1386707964762439_4377097071658613613_n

 

המוח הטיפש / דין ברנט

המוח הטיפש / דין ברנט
הוצאת כתר
316 עמודים
מאנגלית: ניצן לפידות

יש תחושה שהמוח הוא תחום שמתעדכן כל הזמן כי לא מפסיקים לגלות עליו דברים חדשים, על התפקוד שלו ועל חלקיו, הרי נאמר שהאדם מנצל כעשרה אחוזים מהמוח ולא יותר.
דין ברנט שהוא מדען מוח מכניס אותנו למה שנמצא בכל אחד מאיתנו אבל אנחנו לא באמת יודעים עליו מספיק וחושף אותנו לתהליכים של חשיבה וניתוח של דברים שאנחנו חווים ביום יום אבל לא באמת מייחסים לכך חשיבות ומנסה להסביר לנו איך הדברים האלו באמת עובדים.
בשפה קלה ובכתיבה הומוריסטית אך מנומקת ברנט מספר לנו על האיבר הכה חשוב הזה שבלעדיו אין לנו זכות קיום וכמה כל פגיעה בו משפיעה על תפקודנו.
ברנט מנסה להקיף כמעט כל דבר שהמוח אחראי אליו ולנסות להסביר לנו הקוראים בצורה די קלילה את אותו תחום אחריות.
לדוגמא הזכרון, ברנט מפריד בין זכרון לטווח ארוך לבין זכרון לטווח קצר או מדוע אנחנו זוכרים פרצופים אך לא זוכרים שמות, לכל הדברים האלו יש סיבה וברנט מנמק לנו אותה.
ברנט נוגע בתחומים רבים כמו אהבה, כאב, עונג ועוד דברים רבים.
אני עצמי כאדם שיש לו הפרעות קשב וריכוז שמקורם בתפקוד המוח מבין את החשיבות של הבנת האיבר הזה ותפקודו.
בסך הכל מדובר בספר עיון מעניין מאוד ומרתק עם עובדות ונתונים חשובים מאוד.
מומלץ בחום.
29791487_1389967091103193_3499972345613778944_n

כך היה אושוויץ / פרימו לוי

כך היה אושוויץ / פרימו לוי
הוצאת דביר
221 עמודים
מאיטלקית: אלון אלטרס

כשקראתי לראשונה את "הזהו אדם" ידעתי לאחר קריאתו שמעטים הספרים אשר ישפיעו עלי כך בעתיד, זהו ספר השואה הכי קשה, נוקב ומרתק שיש מכל בחינה.
פרימו לוי מתאר בצורה אינטיליגנטית, אכזרית וקורעת לב את החיים הקשים של האנשים שחיו באושוויץ, את שגרת החיים הקשה והוא ממחיש יותר מכל ספר אחר שקראתי מה באמת היתה השואה.
לאחר ספר זה רכשתי מיד כשיצא את הביוגרפיה שנכתבה על פרימו לוי מאת ברל לאנג שמתארת את חייו לפני אושוויץ ואחרי אושוויץ ועד להתאבדותו בשנת 1987 בטורינו.
הביוגרפיה על חייו והטרגדיה של האיש המבריק הזה שהפך להיות אחד מהוגי הדיעות והסופרים החשובים במאה העשרים המחישה לי יותר מכל כמה העדות על השואה כה חשובה.
בספר חשוב זה אשר אותו אני סוקר כרגע מפורסמים עדויותיהם של פרימו לוי ולאונרדו דה בנדטי, רופא יהודי ניצול אושוויץ, עדויות אשר היוו בין השאר את הבסיס לכתיבת ספרו "הזהו אדם" אבל מעבר לכך הם עדויות ראשוניות על החיים באושוויץ ועל סיפורם של השניים שמתואר אמנם בצורה יחסים יבשה ותיעודית אך מרתקים כי הסיפור של מחנות ההשמדה כואב מאוד לכל אדם הומניסט אשר קורא את הטקסטים האלו והכל כך משמעותיים.
הם נוגעים בהכל, התזונה, בחיילים הנאצים, בצעדות המוות, ביוזף מנגלה ועוד.
הטקסטים האלו כל כך חשובים ומהווים בסיס לכל המשך חייו וכתביו של לוי ואנחנו רואים גם בסוף הספר סדרת מכתבים שהוא כתב קרוב לשנות חייו האחרונים ופרימו לוי מחדד את המסר שהאלימות שאנו חווים כיום היא בין השאר תולדה של האלימות אותה הוא חווה וממנה הוא גם ניצל.
יש לא מעט חזרתיות בטקסטים ובעדויות השונות כי הן נאמרו בזמנים שונים מול אנשים שונים אבל זה לא מפריע לרצף הקריאה ולהתרגשות מחדש כל פעם כשאנחנו קוראים זאת.
כי זה לא רק הדרך שבה היא כתובה אלא כי עדויות כאלו מצמררות כל פעם מחדש.
ספר חובה לכל מי שמתעניין בשואה ולכל מי שאוהב את כתביו של פרימו לוי.
30265016_1392339637532605_5066559433446785024_n

מאתרת הילדים / רנה דנפלד

מאתרת הילדים / רנה דנפלד
דני ספרים
266 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

אחד הפחדים המשותפים כמעט לכל הורה באשר הוא זה העלמות הילד, זהו פחד שקיים כמעט תמיד ולכל מקום שבו אנחנו הולכים עם הילדים ובעיקר במקומות הומי אדם.
המחשבה שהילד שלנו לא יימצא ויגיע לידיו של פסיכופת או פדופיל זוהי מחשבה שגורמת לסיוטים רבים מאוד.
על בסיס המחשבה הזו נכתב ספר המתח המצמרר הזה שכתוב היטב ומותח מאוד.
מדיסון קאלבר ילדה בת חמש נעלמה לאחר שיצאה עם הוריה ליערות אורגון לבחור עץ לחג המולד, השלג הרבה שנערם הקשה על מציאתה והילדה נעלמה.
הוריה בטוחים לחלוטין שמישהו חטף אותה ושלוש שנים לאחר ההעלמות הם פונים בייאושם לנעמי, בלשית פרטית שמכונה גם בשם "מאתרת הילדים" הם יודעים שאין תקוה מלבדה.
נעמי מחפשת את הילדה ובודקת כל רמז ולו הקטן ביותר, היא יודעת שהמקרה הזה גם סוגר סוג של מעגל עבורה.
במקביל לסיפורה של נעמי אנחנו מקבלים גם את סיפורה של הילדה מנקודת המבט שלה בבית החטוף והסיפור מסופר בשני קולות.
סיפורה של הילדה מסופר מנקודת מבטה והיא מכנה עצמה ילדת השלג.
הדינמיקה שלה מול החוטף ומול מה שהיא עוברת מצמרר ומרתק, במקביל היא מדמיינת את חייה כמדיסון בסוג של אגדה שהיא מספרת לעצמה וכך היא שומרת על שפיות ושומרת על עברה ונזכרת במשפחתה.
השילוב הזה בין סיפורה של הבלשית לסיפורה של הילדה משאירים את הספר מעניין ומותח והופכים אותו לספר מתח טוב ואפקטיבי.
חובבי ספרות המתח יהנו ממנו מאוד.
30516162_1393569000743002_3047340516975837184_n

הכל בראש שלך / סוזן או'סליבן

הכל בראש שלך / סוזן או'סליבן
הוצאת מטר
237 עמודים
מאנגלית: דרורה בלישה

עולם הרפואה הוא עולם מרתק להבנה ולמחקר וכקורא אני שמח לקרוא ספרים רבים שמעשירים את הידע הבסיסי מאוד שלי.
אני חושב שאין אדם שלא סבל בעבר מתסמינים של מחלות פסיכוסומטיות כאלו ואחרות שזה מרתק בפני עצמו כי הרי כולנו סבלנו מחרדות וקשיים רגשיים ופתאום קמנו בבוקר עם חולשה ברגליים או עם פעימות לב חזקות והרגשנו חלשים אבל לא באמת היינו חולים אלא זה נבע ממצבים רגשיים כאלו ואחרים.
המילה פסיכוסומטי מתייחסת לתסמינים גופניים שנובעים מכל מני סיבות פסיכולוגיות, אלו יכולות להיות דברים קטנים כמו תחושת בחילה או דפיקות לב חזקות והם יכולים לפגוע ממש בתפקוד היומיומי שלנו עד כדי שיתוק או סוגי נכות שונים.
על פי המחברת שהיא נוירולוגית בכירה כשליש מהאנשים שפונים לרופא משפחה סובלים מתסמינים שאין להם הסבר רפואי.
בספר המעניין הזה או'סליבן חושפת אותנו לסיפורים חריגים במיוחד של מקרים אמיתיים של אנשים שלקו בתופעות פסיכוסומטיות חמורות מאוד והיא מתארת את דרכי ההתמודדות שלה כרופאה עם אותם מקרים חריגים ומיוחדים שחלקם משאירים את הקורא המום לחלוטין.
אחד הדברים וההתמודדויות הכי קשות לרופא זה לומר לחולה שהוא מדמיין את המחלה, שאין לו תסמינים ואין דרך לעזור לו מבחינה רפואית, הרי החולים לא באמת ממציאים הם מאמינים שיש להם שיתוק, עיוורון אפילפסיה או כל מחלה אחרת שמתוארת בספר זה וכאן ההתמודדות של הרופאים היא מסובכת יותר כי הטיפול הוא לא כמו במחלה רגילה.
הסיפורים מעניינים מאוד, מורכבים מאוד והכניסה לעולם הרפואה דרך הנפש והרגש הוא מעניין במיוחד.
ספר טוב מאוד ומחכים.
30572319_1394234480676454_5740961739499896832_n

ירושה / קרן אלקלעי־גוט

ירושה / קרן אלקלעי־גוט
הוצאת ה.לייוויק
73 עמודים

יש משהו ביידיש שזורק אותנו אחורה לתקופה שעברית לא היתה מדוברת כמו היום, זכרונות ילדות, שפת הבית, תקופות אחרות.
היום מי שמשמר את השפה הזו כשפה מדוברת הם בעיקר ותיקים וקהילות חרדיות מסוימות שממשיכות ללמד את השפה הזו ולהשאיר את העברית כשפת קודש בלבד.
בתחילה כשפתחתי לראשונה את ספרה של קרן אלקלעי־גוט שאלתי את עצמי למה ליצור ספר שירה דו לשוני כאשר מרבית האנשים אינם דוברי יידיש ולא מסוגלים לקרוא זאת, למה זה באמת נחוץ?
לאחר מחשבה הבנתי את המשמעות של השארת שפת הכתיבה במקור, אם אנחנו מתץבוננים בכריכה אנחנו רואים ציור שמשדר זכרון, כאב, משהו מאוד מלנכולי של כאב שנמצא קרחוק מאיתנו ועם זאת לא מרפה, כמו מוזיקה.
הדמות לא מנגנת בכינור, היא אוחזת בו במבט שפוף, עיניים סגורות ומכניסה אותנו למקום של געגוע, זכרון, עצב.
המכתב שנמצא על עמדת התווים היא המוזיקה, המילים הם המוזיקה, הכאב הוא השירה.
הדמות הרחוקה עם הפסנתר היא צללית ללא פנים רחוקה מאיתנו, נמוגה, מטושטשת.
הרבה כאב יש בכריכה הזו והרבה געגוע, בדיוק כמו שפת היידיש, בדיוק כמו השירים של המשוררת.
קרן אלקלעי־גוט חושפת כאן קרביים, זכרונות ילדות, כאב שנחשף לעיני כל מי שפותח את הספר הזה, אובדן ורגש, שמחה מהולה בזכרון.

"תגמרו לאכול,"
היתה סבתי קוראת לילדיה
בתקוה לנקות את השולחן
לארוחה הבאה. אבל הם
היו צוחקים וממשיכים לכרסם את לחמם
"כשגומרים לאכול,
מתים."

ליידיש יש משמעות כשפה שאינה מתה עדיין וכל דרך להשאירה רלוונטית, בועטת, קיימת ונושמת היא חשובה.
היא השפה של הרבה מאוד מהורינו, מהורי הורינו וכן הלאה.
כמו כל שפה חשוב לשמר ולהזכיר אותה וחשוב להראות את המקורות שלנו.
מקורותיה של המשוררת הם יידיש, השפה המדוברת היא עברית וביחד הן יוצרות את התמהיל היהודי הנכון עבורה.
ספר שירים מרגש ונוגע.

"יושב ליד החלון.
מה כבר יש לראות?
קיר שקט
חלקת אדמה ריקה
בלי עצים בלי פרחים בלי דשא
בלי סוף.

יושב
ליד החלון
ומחכה
ומביט

ואני יושבת בוהה בו ומחכה.

wg8an2c0b784sage4dc2

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי

תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי / אלינה ברונסקי
332 עמודים
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
מגרמנית: נועה קול

רוזה אחמטובה היא דמות שהקורא לא יודע האם לתעב אותה או להעריץ אותה, יש בה משהו מאוד מפוקפק, זו אישה שלא יודעת נחת, מחפשת כל הזמן איך לדחוף את האף שלה לעניינים שלא שלה, מתערבת בכל דבר וכך גם לא יודעת שקט בחייה שלה.
האמת היא שאני מכיר כמה טיפוסים כמו רוזה אחמטובה אבל נראה שאלינה ברונסקי המחברת לוקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ומקצינה את דמותה של גיבורת הספר וכך יוצאת דמות מאוד מפוקפקת וקשה לעיכול ואנחנו מרוויחים ספר נפלא ואנרגטי במיוחד.
הימים ימי רוסיה הקומוניסטית ורוזה נשואה לחבר מפלגה אבל גם כאן היא לא מרוצה, הוא לא מפעיל מספיק את קשריו במפלגה לדאוג למשפחתו.
רוזה נראית מעולה ודואגת להתלבש היטב ולהיות מעורה בחברה ואוהבת את החיזורים אחריה ומעבר להכל לרוזה יש בת בשם סולפיה שלדעת רוזה היא טיפשה ומכוערת.
למעשה סיפורנו מתחיל כשסולפיה נכנסת להריון בלתי מתוכנן וסולפיה מתכננת לשמור את ההריון לא לוותר ולהביא ילד לעולם למרות נסיונותיה של אחמטובה שסולפיה תפיל הפעם היא לא מצליחה במשימתה.
וכך באה לעולם אמינט, ילדה טטארית מקסימה ושחורת עיניים ומכאן והלאה כל חייה של רוזה אחמטובה מוקדשים לנכדה, היא תעשה הכל אבל הכל כדי שאמינט תצא מידיה של סולפיה ותעבור לחזקתה.
כשסולפיה מתאהבת בבחור יהודי שמתכנן לעלות לישראל רוזה מנסה מה שהיא יכולה כדי למנוע את הגזרה ולאחר מכן מנסה לעשות הכל כדי להבריח את הבת איתה לגרמניה ולעזוב את רוסיה הסובייטית.
הספר נהדר ומתקדם בקצב מהיר ודינמי והדמות של אחמטובה לא משעממת לרגע.
יופי של ספר קומי טרגי על דמות אחת דומיננטית ומעצבנת מצד אחד אך בעיני גם ראויה להערכה על המסירות שלה וחוסר הרצון שלה לעצור ממטרותיה טובות או רעות? זה כבר עניין של נקודת מבט.

 hottestdishes_master