13 דקות / שרה פינבורו

13 דקות / שרה פינבורו
דני ספרים
415 עמודים
מאנגלית: חגי שור

לא מעט אנחנו שומעים בתקשורת וקוראים בספרות עד כמה עולמן של נערות הוא מסובך, מלא תככים, קנאויות, נקמנות ועוד דברים אכזריים.
תקופת גיל הנעורים מסובכת מאוד ושרה פינבורו מביאה לנו כאן ספר מתח שמכניס אותנו לעולמן של נערות בתיכון ותעלומה אחת שהיתה יכולה להיגרם אחרת.
נטשה היא נערה מהמקובלות, יפה ומתרועעת עם נערות יפות ופופולריות כמוה ויום אחד אותה נטשה מתעוררת בבית חולים לאחר שנמשתה מנהר קפוא, לנטשה אין מושג מי זרק אותה ואיך היא הגיעה לנהר. היא יודעת שהיא לא ניסתה להתאבד ולא נפלה בטעות.
נטשה פונה אל חברתה לשעבר בקה כדי שתעזור לה להבין מה קרה.
בקה היתה חברתה הטובה של נטשה מילדות אך נטשה זרקה אותה לטובת נערות פופולריות יותר.
הסיפור נע בכמה רובדים, הוא מתאר את נטשה והתהליך שהיא עוברת, את התחקיר, את התכתבויות הבנות ברשתות החברתיות ובטלפון.
בעיני לספר זה יש פוטנציאל גדול אבל משהו בו גרם לי לחוסר עניין בו.
הוא לא זרם לי כפי שציפיתי וכשספר מתח לא זורם לי אני מתייאש.
ספר מתח אמור לאורך כל הדרך להשאיר אותי מפוקס, מסוקרן ולא לרצות לעזוב אותו ולו לרגע וכאן זה לא קרה לי.
כמובן שלא אגלה לכם את הסוף וההתפתחויות ואני חושב שיהיו כאלו שימצאו בו עניין יותר ממני.
נושא גיל הנעורים הוא נושא שאפשר לכתוב עליו אינסוף סיפורים טובים יותר וטובים פחות וכאן זה פחות עבד לי.

32336651_1422375931195642_6997541163104206848_n

פנקסי התבוסה / שירה כהן

פנקסי התבוסה / שירה כהן
57 עמודים

כשאני קורא שירה חשובים לי כמה דברים, הראשון הוא שהשירה תיגע בי, תכנס עמוק לתוכי, לתוך הקרביים שלי, תעורר בי משהו אחר, תחריב ותשקם חדרים בליבי ממש כך.
הדבר השני הוא שאני לא מחפש שירה נוחה וקלה, פשוטה ועממית, אני מחפש שירה שתגרום לי להבין מה רוצים ממני וכך לחזור ולקרוא בה שוב ושוב עד שאבין.
שירה צריכה להיות כמו יצירת אמנות, כמו ציור בגלריה שגורמת לך לחשוב מה מתרחש כאן.
שירתה של שירה כהן משולה עבורי לציורים של ג'קסון פולוק, דה קונינג ודומיהם,עבודות שאתה מתבונן בהם אבת אתה נעצר אתה לא מבין מה באמת קורה שם בציור, יש תחושת בלבול וחוסר נוחות או תחושה של אדם שהוציא את נשמתו ויישותו אל תוך הקנווס, ציור שאפשר לשבת ולהתבונן בו שוב ושוב ושוב.
שירתה של שירה כהן מאתגרת, לא נוחה, לא נעימה, לא מסבירת פנים, היא דוקרת, היא גורמת לך להתבונן בחייך, להסתכל פנימה.
דרך מבטה של שירה כהן על עולמה אנחנו לומדים משהו על עצמנו.
שירתה ארוכה ונעה בין דימויים ואסוציאציות שנראים אינטואיטיביים אבל מחושבים מאוד. הם באים מבפנים והם חודרים ודוקרים.
שירה כהן מרבה לשוטט במרחבים שבחייה, המרחבים הפנימיים כגון זכרונות, משפחה, קולות לבין המרחב החיצוני העירוני של חייה.
חיפה נוכחת מאוד בכתיבתה של שירה כהן, עיר מורכבת, מזדקנת, מזוהמת אבל יפה ומרתקת.
שירה כהן מחוברת לחי, כותבת עליו ונוגעת בספר זה בהמון נושאים שמרכיבים את חייה האישיים אך כמה שכתיבתה אישית היא גם מחברת אותנו אל עצמנו.

"לצייר עד שייכתב –
עד שהעט כמעט מרחף
יעצור פתאום את עצמו
פתק; תודה, אני בסדר גמור
פתק; נכון, ידעתי מראש
פתק; אני כבר כמעט מוכנה
רק להביט בקומקום החשמלי
(זו חיבה לחפצים שיש בהם רעש)
לפני שיתגלה שלא חם ולא קר
ולהמשיך עוד לכמה דקות
ולחזור לשרבט על הדף
וכבר לדחות את זה
למחר"

"רק ההריון מדומה
כל השאר
נושר אל הארץ"

ספר קשה, לא מתחנף וחודר.

32475812_1423695371063698_7971669522845270016_n

 

חנות הספרים / פנלופי פיצג'רלד

חנות הספרים / פנלופי פיצג'רלד
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
146 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

לפני הכל אני חייב לתת פרגון לחיבור בין הכורסא ותשע נשמות שעד עתה הבחירות שלהן היום מוצלחות מאוד לא רק מבחינת התוכן אלא גם מבחינת עיצוב הכריכות, בתוך השממה העיצובות של עולם הספרות הישראלי הצבעים החזקים והאיורים המסוגננים בולטים לטובה וכשאתה נמצא בעולם תחרותי כמו עולם הספרים בולטות עיצובית חשובה מאוד למכירות כי אנשים לא פעם נוטים לקחת מהמדף את הספר שבולט לעין מבחינה עיצובית עוד לפני שהם בכלל קראו את תקציר הספר והבינו אם הוא לטעמם.
פלורנס גרין היא אישה, אלמנה שחיה בעיירה שקטה ומשועממת ששמה הרדבורו, פלורנס מחליטה לעשות צעד משמעותי עבורה וסוג של הגשמת חלום ולפתוח בעיירה חנות ספרים בבית ישן ונטוש בעיירה שאותו היא מתכוונת לרכוש, התקופה היא סוף שנות החמישים והקשיים שמערימים עליה לא פשוטים בכלל.
חוסר האמון של אנשים בעיירה במיזם מסוג זה, חוסר האמון באישה לא צעירה כבר, שוביניזם ולא מעט דעות קדומות לא עוצרות בעדה מלהגשים את חלומה.
ההתמודדות של פלורנס היא לא רק עם הבנק ועם הספקנות של תושבי העיירה אלא גם עם העובדה שמכעמדה בעיירה לא חזק מספיק והלחצים עליה לא להקים את החנות כי מישהי אחרת נחשבת ממנה חושקת בבית זה למטרות אחרות.
בין כל זה הספר דן בשמרנות והיפוקרטיות המקומית כאשר לוליטה של נבוקוב נמכר בחנות ומעורר שאלות רבות ומחאה בעקבות הנושא הטעון שלו .
הספר מעניין, כתוב היטב, מתורגם היטב על ידי יותם בנשלום ומתאר היטב את התקופה ואת מורכבות המצב בעיירה מנומנמת כזו שכל רעש קטן מעיר אותה לחיים.
זו מלחמתה של אישה על הגשמת חלומה, על ספרים, שאפתנות וקידמה מול שמרנות.
בקרוב אגב יוצא לאקרנים סרט שמבוסס על הספר המקסים הזה.
מומלץ.
32489681_1424633867636515_5787095447810080768_n

ריקוד המציאות / אלחנדרו חודורובסקי

ריקוד המציאות / אלחנדרו חודורובסקי
הוצאת בבל
516 עמודים
מספרדית: מיכל שליו

אלחנדרו חודורובסקי הוא אישיות ידועה מאוד בדרום אמריקה, אמן, יוצר, איש רוח, מרפא שמאני, מומחה לטארוט, במאי, מחזאי, מחבר ספרי קומיקס, מורה רוחני ומה בעצם לא, הוא גם יהודי, יהודי שמשפחתו היגרה מאוקראינה לצ'ילה והשתקעה שם, בנוסף לכל אלו חודורובסקי גם כותב ספרים ואחד מהספרים שהוא כתב זו האוטוביוגרפיה יוצאת הדופן שמונחת כאן לפני ושאני כותב עליה כרגע.
חודורובסקי עצמו מתאר את הביוגרפיה הזו כתרגיל באוטוביוגרפיה דמיונית והוא מבדיל בין בידיון לדמיון שהקורא חלילה לא יתבלבל כי כל האירועים, המקומות והדמויות אכן היו קרו והתרחשו ועם זאת חודורובסקי היה עסוק כל חייו בחיבור בין הדמיון למציאות כי כדי להתחבר למציאות המורכבת והחיפוש אחר זהותו כאדם, כיוצר, כאמן ולמצוא את האחיזה שלו הוא היה צריך למצוא זאת דרך הדמיון וקוראי ספר זה מוצאים עצמם לא פעם מתעסקים בשאלות האם החוויות הפנטסטיות של חודורובסקי בספר אכן קרו? או שאולי הוא בודה חלק מהן על מנת להפנט את הקוראים.
הדמיון הוא כלי לריפוי, כלי טיפולי, כלי שיקומי וכלי יצירתי ודרך הדמיון ודרך חווית תפיסת המציאות השונה שלו חודורובסקי מחבר אותנו לחייו דרך ילדותו והאירועים שעיצבו אותו, המורכבות של אביו ואימו ומורכבותו כילד ודרך תחנות רבות בחייו מקבוצות התיאטרון שהקים, דרך סרטיו ועבודתו כמטפל פסיכושמאני ופסיכומאגי ועבודתו כמטפל דרך קלפי הטארוט.
זהו לא ספר אוטוביוגרפי רגיל, זהו ספר הגות של אדם שמנסה לתת כלים לאחרים להתמודד עם חייהם דרך פיתוח הדמיון והחוויה.

"דמיון פעיל הוא עמוד התווך של התבוננות מקיפה: הוא מאפשר לנו להביט בחיים מנקודות מבט שאינן שלנו, לדמיין רמות תודעה שונות, גבוהות משלנו.
מה הייתי אומר אילו הייתי הר, או כוכב לכת, או יקום? מה היה אומר מורה גדול? ואילו אלוהים היה מדבר מגרוני, מה היה המסר שלו? ומה אילו הייתי המוות? אותו מוות שגילה לי הכלב שהניח לרגלי אבן לבנה, המוות שהפריד אותי מהאני האשלייתי שלי, גרם לי לברוח מצ'ילה ודחף אותי לחפש נואשות משמעות לחיים. המוות הזה, שמאויב מטיל מורא הפך לבן לוויה אהוב."
עמ' 490

ספר מיוחד מאוד ומומלץ

32590526_1426285820804653_3271521145353928704_n

להבין קומיקס /סקוט מקלאוד

להבין קומיקס / סקוט מקלאוד
הוצאת כנרת והוצאת הקיבוץ המאוחד
215 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

אני אוהב קומיקס, תמיד אהבתי, מגיל צעיר נמשכתי לאסטריקס ולטינטין ולאחר מכן לגיבורי העל השונים ובעיקר באטמן, כשגדלתי התחלתי להתאהב במד ובנובלות גרפיות מורכבות יותר.
משום מה לקומיקס התפתחה תדמית ילדותית, אנשים שלא קוראים קומיקס רואים בה מדיה נחותה יותר, ילדותית שלא יכולה לעסוק בנושאים מורכבים עקב העובדה שזהו מדיום ספרותי מאוייר.
אבל מי שאומר זאת ואני שומע זאת לעיתים לא קרא את מאוס שעוסק בשואה, לא קרא את לוגיקומיקס שיצא לפני שנה שעוסק בניסיון להעביר נושא פילוסופי מורכב באמצעות קומיקס ובהחלט מצליח, לא קרא את הנובלות הגרפיות של קבוצת אקטוס המקומית ועוד ועוד.
מה שמיוחד בספר של סקוט מקלאוד זה שהוא מצליח להעביר את מורכבות המדיום באמצעות שימוש במדיום עצמו. מקלאוד הוא אמן קומיקס ולמרות שזהו לא ספר עלילתי אלא ספר עיון שעוסק בהבנת עולם הקומיקס ואמנות הקומיקס מקלאוד מעביר זאת באמצעות קומיקס.
דמותו המאויירת מלווה את הספר לכל אורכו כאשר הוא מעביר לנו את התכנים בצורה משכילה, בהירה ומרתקת.
מקלאוד מראה כמה הקומיקס ותיק עוד מתקופת המצרים העבירו סיפור באמצעות תמונות ולאחר מכן גם ברנסנס מי שמכיר למשל את הקפלה ארנה של ג'יוטו יודע על מה אני מדבר, סיפורו של ישו באמצעות תמונות שרצות לכל אורך הקאפלה.
הקומיקס תפס תאוצה ענקית בתחילת המאה העשרים כמעט במקביל להולדת הקולנוע והולדת האנימציה לאחר מכן ומקלאוד מראה איך הקומיקס מחבר אותנו לשאר המדיומים האמנותיים הויזואליים האחרים ואיך ישנו חיבור ביניהם.
הקומיקס זו אמנות לכל דבר , אמנות שמסוגלת להעביר תחושות ורגשות בצורה הרבה יותר טובה משאר המדיומים באמצעות הסיגור של הפריים, באמצעות הקומפוזיציה וכל ההסברים בספר מקבלים נוכחות ויזואלית בספר עצמו.
מקלאוד מראה איך קומיקס שהוא כלי פשוט לכאורה מסוגל להעביר רעיונות עמוקים ומורכבים בצורה מדויקת שמדיומים אחרים מתקשים איתם.
הוא סוקר את ההבדלים בין הקומיקס המערבי לקומיקס היפני ומראה כיצד מפשטים דמות מאיור ריאליסטי שמאפיין דמות ספציפית לאיור מופשט לחלואים שיכול להתאים למליונים, ההפשטה או המרכבות הריאליסטית, השימוש בקו או בכתם או מה שביניהם הם כולם כלי הבעה להעביר תחושות וסיפור ומקלאוד מראה זאת היטב בספר המעולה והחשוב הזה.
זהו ספר שיכול לשמש נהדר מרצים לקומיקס, מאיירים ואמני קומיקס, ספר נהדר לאנשים שחושבים שזוהי מדיה ילדותית ואולי אחרי שיקראו את הספר הזה הם יקנו בעצמם נובלה גרפית שתשנה את דעתם.
מומלץ בחום רב.

מרחק ביטחון / סמנתה שובלין

מרחק ביטחון / סמנתה שובלין
הוצאת עם עובד
112 עמודים
מספרדית: אדם בלומנטל

מרחק ביטחון הוא ספר מעורר מחשבה ועוסק במגוון נושאים חשובים שמעסיקים את האנושות לא מעט.
בראיון שקראתי ברשת דיברה הסופרת על בעיית הזיהום ואיכות הסביבה שאת המודעות שלה היא רצתה להעביר בספר זה ואכן הספר נוגע בבעיית איכות הסביבה כחלק מהעלילה, הבעיה היא שככל שהספר מתקדם נושא זיהום הסביבה והנהרות הולך לאיבוד ואנחנו מתחילים להתעסק בנושאים אחרים ועוד מעט אגיע לזה.
אז על מה בעצם העלילה?
העלילה היא בעצם דיאלוג בין אישה ששוכבת על ערש דווי באיזו עיירה כפרית שאליה היא נסעה לחופשה עם ביתה ועם ילד מסתורי בשם דויד, אין ביניהם קשר דם אבל יש קשר בעלילה והם מנהלים ביניהם דיאלוג על אירוע שהתרחש בעיירה הזו אירוע שבו דוד מעורב ולמעשה נפגע מהרעלה מסתורית שגורמת להשתלשלות אירועים מיסטית ומפחידה מאוד.
בעקבות אותם אירועים שאותם תקראו בספר אותה אישה גוססת בשם אמנדה מפתחת אובססיה של חרדה מהפחד שמשהו יקרה לביתה ושומרת על אותו מרחק ביטחון ממנה שלא תתרחק מעבר וחלילה יקרה אסון.
הפראנויה האימהית הופכת לחלק חשוב מאוד בעלילה שלפעמים איננו יכולים להבין מהי מציאות או דמיון בסיפור, מה התרחש או מה שמוחה הקודח של האם החולה.
אני לא אגלה יותר מחשש לספוילרים אני רק אומר שזהו ספר מטריד ועם זאת לטעמי מפוספס קצת כי הבחירה של המחברת בדיאלוג מהסוג הזה הופך בשלב מסוים להיות מעיק בעיני, אני יכול להבין את הבחירה אבל לטעמי משהו שם קצת התפספס.
ועדיין זהו ספר מטריד מאוד בתכניו ואני חושב שרבים ימצאו בו עניין רב.
32089720_1419302498169652_2606166329643761664_n

 

איגרת אל הילדים / אלי אליהו

איגרת אל הילדים / אלי אליהו
הוצאת עם עובד
78 עמודים

לא הקשבתי עד כה לאלבומו של דודו טסה שחלק מהשירים בספר זה הולחנו על ידיו אבל זה בהחלט מסקרן אחרי קריאת ספר השירים המרגש הזה לראות איך מוזיקה מתחברת למילים ויוצרת משהו אחר או מימד נוסף.
יש בספר הזה המון אהבה ותקוה בטסקטים פשוטים, בשירה מינורית אך כה מלאת תום ואופטימיות.
אתייחס תחילה לכריכה המעניינת, בתחילה כתם הדיו לא ממה היה ברור לי, האם זה מן רורשאך? במבט מעמיק נוסף זיהיתי בו פרצוף, אבל הפרצוף הזה מחוק, ללא תוי פנים. מתרחב לו לצדדים, נמוג לאיטו ואולי יותר משהו חדש.
בכל מקרה ציור הדיו הזה של שריאל קסלסי מעניין אך הפעם לא מצאתי את החיבור בינו לבין השירים בספר.

שיר שהזדהיתי איתו מאוד נקרא "המעבר"

"היו דברים שלקחתי איתי
והיו דברים שהשארתי מאחור.
מה שיכולתי לזכור ארזתי, ומה
ששכחתי כבר לא אזכר.

היו הרבה ספרים, ודברים
שבירים, כמו שירים של אחרים.

היו דברים כבדים – שאדם אחד לא יכול לשאת לבדו.

הדבר הכבד מכל
היה העתיד לבוא."

השיר הזה מרגיש לי כאילו הוא נכתב על חיי ועל מה שאני עובר ועברתי ונגע בי עמוקות.

הגישה שלו בשירתו אל הילדים ואל עולמם, אל חינוך ותקשורת, חלומות ואהבות היא משהו שבעיני נפלא, המון חיוביות יש בכתיבתו אל ועל הילדים, המון אופטימיות, תקוה לעתיד, חום והורות.

"אנו מסתירים מפניהם את האמת.
איננו מדברים על המין, הדם, הפחדים.
ודאי שאין אנו אומרים דבר על המוות, על שברונות
הלב, על לילות הבדידות הארוכים. אחרי הכל,
אין הם אלא ילדים.

ואולי הם מיטיבים לדעת מאיתנו.
ראו כיצד הם אוחזים
בצעצועיהם, כאילו
חייהם תלויים
בזה."

בחלק השני של הספר אליהו נוגע בנושאים רבים כגון אהבה, פוליטיקה ומצב חברתי ונותן את השקפת עולמו דרך השירה שגם היא מלווה באופטימיות וחמלה רבה.
החלק האחרון של הספר הוא בעצם תרגומים של המשורר לשירים של משוררים שהוא אוהב.
משוררים כשארל בודלר, וולט וויטמן, ת"ס אליוט ועוד.
ספר נפלא של אלי אליהו, מרגש ונוגע.

31460929_1410487285717840_3046645733001265152_n