אנשים רגילים / דב בהט

אנשים רגילים / דב בהט
הוצאת טוטם
151 עמודים

רוב האנשים בעולם אינם אנשים שיש להם סיפור מעניין שיכול להכיל ספר שלם, רוב האנים בעולם קמים בבוקר, הולכים לעבוד, מתקיימים מעבודתם המשעממם והשבלונית, חוזרים הביתה למשפחה המונוגמית שלהם, הולכים לישון ולמחרת קמים לאותו היום בדיוק,לכאורה מה כבר יכול להיות מעניין בחיים בורגנים מדי, שבלוניים ורגילים למדי אבל לטעמי זה בדיוק מה שדב בהט ניסה להעביר בספר הזה, לכל אחד יש סיפור וגם את סיפורים של האנשים הרגילים אפשר להעביר בצורה מעניינת.
האם הסיפור של המשפחה בספר הוצג בצורה מעניינת? לטעמי כן.
הספר הזה קריא מאוד ומראה די בפשטות חיים של אנשים, של משפחה, של זוג וילד שמנסים להתקיים בעולם הזה, למצוא את מקומם, למצוא עבודה, מקום לגור, חיים לחיות.
הקשיים היומיומיים, המורכבות של חיי המשפחה והנסיון לשרוד בג'ינגל העירוני הקשוח, המורכבות בגידול ילד, הפחדים והחששות מהמצב הכלכלי ומהיומיום הם חלק מהחיים של רובנו.
חיים אפורים של זוג אפור בעולם אפור אבל זה רק לכאורה, המון צבע יש בספר והמון מורכבויות שהופכות את החיים של כל אחד מאיתנו למעניינים ועשירים גם אם נדמה לנו שלא.
החיים של הזוג צחי וליאת עם בנם עמנואל הם החיים של רובנו כאן וזה מה שהופך את הספר הזה לקטן אולי אבל עם המון כח ומשמעויות מורכבות מאחוריו.
ספר קטן וצנוע של חיים פשוטים ומורכבים כאחד.

מלחמת האדם הזקן / ג'ון סקאלזי

מלחמת האדם הזקן / ג'ון סקאלזי
הוצאת אופוס
288 עמודים
מאנגלית : רז גרינברג וצפריר גרוסמן
את מלחמת האדם הזקן סיימתי ביום אחד.
זה ספר מדע בדיוני סוחף ומרתק.
החיבור בין ספר פעולה בדיוני לבין נושא כה מורכב כמו הזקנה וההשלכות שלה עושה פה עבודה נפלאה וג'ון סקאלזי ראוי לכל השבחים.
אני לא קורא הרבה מדע בדיוני יחסית לשאר הדברים שאני קורא ומסקר אבל כשאני קורא ספרים מהז'אנר אני מאוד נהנה.
ג'ון פרי הוא אדם בן 75 לא בקו הבריאות, הוא חי לבדו לאחר שהתאלמן מאשתו.
ביום הולדתו ה75 הוא מקבל החלטה שתשנה את חייו, החלטה שאין דרך חזרה ממנה.
הוא מחליט לעזוב את כדור הארץ להצטרף למושבות האדם בכוכבים להתגייס לצבא ולהילחם נגד גזעים אחרים של חייזרים.
השינוי הזה כולל לא רק מעבר למקום חדש אלא גם שינוי גופני.
ג'ון פרי יחזור לחיות בגוף של בן 20.
בספר הזה יש את כל מה שאתה מצפה לראות בספר מד"ב קלאסי.
טירונות מפרכת, חברות אמיצה, צל"ש וקרבות שמתוארים נפלא.
אבל הספר לחלוטין לא קלישאתי, הוא ספר שהשיח בו על הזקנה על זוגיות על זיכרון ואהבה נותנים לו את העומק הדרוש כדי להפוך לספר מצוין בז'אנר ולא רק.
ג'ון פרי יגלה במהלך שהותו כחייל צעיר כוחות שהוא לא הכיר שיש בו.
גם כחייל וגם כאדם צעיר שוב.
הספר מצאר סיטואציות של מלחמה קיומית, מלחמה על נחלות ושליטה על כוכבי לכת.
קצת זורק אותנו לסיטואציה המזרח תיכונית המוכרת.
שם לא פותרים בדרכי שלום המלחמות אכזריות. זה לפחות המסר שסקאלזי מעביר לנו דרך הספר.
כמו שאמרתי, את הספר סיימתי כשלוש שעות קריאה בערך. ספר סוחף מגניב ומרגש.
גם למי שמד"ב הוא לא הז'אנר האהוב עליו יהנה מספר קליל ומיוחד.
אהבתי. ברור שאהבתי ואני ממליץ בחום.

בחילה / ענן קניג

בחילה / ענן קניג
הוצאה עצמית
107 עמודים

בחילה הוא לא מסוג הספרים הנוחים לקריאה, הוא לא ספר שירה שאתה לוקח ביד ומתענג, בחילה הוא מסע אל החיים ומסע אל המוות, נראה שיש כאן כוונה מראש לייצר אי נוחות, האי נוחות הזו מתחילה עם הכריכה, היא לא מושכת והיא מעוצבת כך בכוונה תחילה, היא נראית כמו קיר מתקלף, מתקלף ממה? מהעבר? מנסיון לקלף ממך את הכאב, את התסכול? הכריכה היא כתם, כתם שקשה להסיר, היא התמודדות והיא חוסר נוחות בדיוק כמו ההתמודדות עם הכאב של האובדן.
לפני שש שנים בערך איבדתי את אבי הביולוגי ולפני ארבע שנים בערך איבדתי עוד אבא, את האבא שאצלו גדלתי באומנה, שני אבות בתקופה כה קצרה, ההתמודדות שלי היתה שונה מאב לאב ועד היום נשאר כתם בלב, כתם שונה מהאובדן של אימי כשהייתי ילד, אבל האובדן מותר בנו משקעים וכתמים אך מעודד אצלנו את היצירתיות והרצון לשחרר דרך הכתיבה, דרך השירה.
חוסר הנוחות בספר ממשיכה בפנים, שירים בפונט קטן, צפוף, שיר צמוד לשיר, אין אויר לנשימה, תחושת מחנק, כל חוסר הנוחות הזה לא מושך לקריאה, הוא מייצר אצל הצופה תחושה לא נוחה אבל אם יש סיבה לרכוש ספר כזה אז זה התוכן שלו, השירים המיוחדים והמורכבים שמייצרים אצל הקורא חוויה, גם חווית חוסר הנוחות היא חוויה, היא אולי לא מושכת מבחינת האריזה אבל היא מייצרת חוויה מעניינת מאוד.
במקביל לספר הזה של ענן קניג יצא במקביל ספר שירה של אביו המנוח שגם אליו אני אגיע בהמשך ועלתה בי המחשבה אולי אכתוב על שניהם יחד כי נדמה שישנו חיבור אך החלטתי לתת את הכבוד לכל ספר בנפרד ואני מאמין שזו החלטה נכונה.
ספר חונק ומדכא, קשה לקרוא בו וקשה להתחבר אליו אך כשכן מתחברים מגלים משורר מנוסה, שיודע לכתוב ולהביע את עצמו, מאוד ישיר ומאוד עצוב אני חושב.

אי־נחת, נחת // ענן קניג
הַגֵּרוּד הַזֶּה
מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי
נוֹחֵת עַל שְׁתֵּי רַגְלַי
נֶעֱמָד זָקוּף
וּמַבִּיט בּוֹ
הוּא מִתְגָּרֵד עַל רַגְלַי
מַתְרִיס
כְּמוֹ חָתוּל שׁוֹלֵף אֶת צִפָּרְנַי
וּמְגָרֵד וּמְגָרֵד
וְהָעוֹר מִתְקַלֵּף נוֹטֵף
הַבָּשָׂר נִשְׂרָט
הַדָּם נוֹזֵל
וְהַגֵּרוּד נִפְסָק
הַכְּאֵב צוֹרֵב אֶת עֲצַבַּי
וְהַזְּבוּבִים שׁוֹתִים דָּמִי
הַנֶּחָמָה לָקְחָה אֶת הַגֵּרוּד
וַאֲנִי אֵינִי טָרוּד

וריאציות על מחאה / גיא עינת

וריאציות על מחאה / גיא עינת
הוצאה עצמית
27 עמודים

אני חייב לומר שאני מאוד אוהב את האבולוציה הגרפית והאבולוציה המו"לית שעוברת הוצאה עצמית, יש בה מגמת בתפתחות שהיא מעבר לשירה צעירה, היא לוקחת את הבחירות בתכנים שהיא מוציאה כמה צעדים קדימה ובוחרת תכנים ומשוררים של שירה מניפסטית, שירת מחאה, טקסטים, עולם המחזות ועולם האקטיביזם הספרותי ונראה שהם לאט לאט מרחיבים את המנעד הספרותי והלירי ואני אוהב את זה.
אני גם אוהב את ההתפתחות בשפה הגרפית, נראה שיש כאן המון העזה ובחירות אמנותיות בעיצובי הכריכה, כריכות טיפוגרפיות, יותר נקיון עיצובי, יותר מינימליזם ואני נהנה לראות זאת.
הספר שאני כותב עליו כרגע הוא דוגמא קלאסית לאותה התפתחות אבולוציונית ספרותית בשתי הנקודות שהעליתי בתחילת הסקירה, הספרון הזה של גיא עינת בא כחלק ממארז של שני ספרים,שהוא מארז גרפי מרשים ומעוצב עם המון מחשבה ולא רק בכריכה אלא גם בטיפוגרפיה הפנימית של הספר.
אין שפה טיפוגרפית אחידה, יש טקסטים מסודרים מאוד ויש צפיפים מאוד ויש כאלו שנראים כמו תפזורת ויש כאלו שנראים כמו פשקוויל, אני לא יודע אם אני מת על הגיוון הזה אבל אני חושב שהוא נותן לספר המון אופי, היתה לי את האפשרות לכתוב על כל המארז של שני הספרים שנראים באים ביחד ואפילו עם חובק מעוצב אבל בחרתי לכתוב על כל אחד בנפרד.
אין שפה אחידה בספר לא רק טיפוגרפית אלא גם טקסטואלית וגיא עינת לא באמת כותב כאן שירה הוא כותב מדם ליבו על מצב החברה, הטקסטים שלו קשים, חלקם ישירים ובוטים עד כדי כאב ממשי של הקורא וחלקם אניגמטיים, אין כמעט עוולה חברתית שלא מוזכרת בספר הזה, מגזענות ועד פדופיליה, גיא עינת שופך את הקרביים שלו בטקסטים האלו שהם לא נוחים לקריאה ולא בטעות, הם מאלצים את הקורא להתאמץ להבין אותם, להיות חלק מהטקסט טלא להיות רגוע ושליו, זה לא ספר שירה שקוראים עם כוס תה ביד ומוזיקת ג'אז ברקע, זה ספר שלא נותן מנוח.
הבחירה בכריכה מינימליסטית טיפוגרפית של טקסט אדום על נייר לבן היא מעניינת, החספוס של הכריכה גם היא מחושבת ומדויקת ואני לא יודע אם הייתי קורא לספר הזה ספר שירה, אלו טקסטים על מחאה, חלקם פואטיים חלקם פחות אבל אלו טקסטים נוקבים ועוצמתיים.
כדאי לקרוא אבל תתכוננו לזעזוע.

מוזיאון החלל / כריס וורמל ורמאן פרינג'ה

מוזיאון החלל / כריס וורמל ורמאן פרינג'ה
הוצאת שוקן
91 עמודים
אייר: כריס וורמל

סדרת ברוכים הבאים למוזיאון היא תענוג צרוף, כן, הם גדולים ותופסים מקום בספריה אבל הם מסוג הספרים שלא רק ילדים יכולים ללמוד מהם, הספר האחרון שסקרתי מסדרה זו "מוזיאון הצמחים" הוא ספר שילדיי עדיין נכנסים וקוראים בו ולומדים ממנו ונהנים ממנו, הספר הזה אותו הדבר ואולי אף במידה רבה מעניין אף יותר, עולם החלל והכוכבים תמיד מסקרן ילדים ומבוגרים, עולם מסתורי, כל איור בספר הגדול הזה יכול להיות גם פוסטר על הקיר וזה מה שהופך אותו למרשים כל כך ומצדיק את הגודל שלו.
הספר הזה נוגע בקצרה על כל נושא בסיסי שמעניין אותנו בנוגע לחלל ומלווה באיורים המרהיבים שסיפרתי עליהם, מבט על החלל, מערכת השמש, השמש, שמי הלילה והכוכבים של הכדור הצפוני והדרומי, סוגי כוכבים, כוכב נולד, מותם של כוכבים, גלקסיות, המבנה שלהם, המפץ הגדול, תחזית לסוף היקום ועוד.
ההסברים קצרים ולא מייגעים ומה שבעיקר עושה את העבודה כאן אלו האיורים המעלפים והכח של הפורמט הגדול.
כל הסדרה הזו היא פשוט מצוינת.
מומלץ.

רואים בחושך / חגי דגן

רואים בחושך / חגי דגן
הוצאת פרדס
517 עמודים

אתחיל בסקירה שלי דווקא מהכריכה, בעיני היא מהממת, עיצוב נכון ומדויק גם בבחירת הטקסטורה של הכריכה וגם בעיצוב המלא מסתורין שלה כיאה לנושא עליו היא מדברת.
זה לא הספר הראשון בשנים האחרונות שעוסק ביחידת 8200, דב אלפון בספרו "לילה ארוך בפריז" עסק ביחידה ההיא וביוצאי היחידה וגם כאן היחידה הזו תופסת נפח בספר עב הכרס של חגי דגן.
יש בספר הזה גם פרשיית ריגול וגם סיפור ארצישראלי שגיבורו תמיר בינדר גדל והתחנך בקיבוץ בן לניצול שואה וסיפורו הוא הסיפור של ישראלים רבים שעברו דרך מהחינוך הקיבוצי ליחידות מובחרות ומשם לאקדמיה וכאשר הוא נקרא שוב לדגל הוא מתייצב ומתמודד עם פרשייה מורכבת.
סיפור מאוד ישראלי ובתוכו פרשיית ריגול מרתקת ומעניינת שמעורבת בה גם לוחמת פלסטינית מסוכנת הרבה מעבר לזה איני ארחיב עקב חוסר רצון לחשוף אתכם לספוילרים.
בין סיפורו של תמיר ומסלול חייו משובצים בספר מכתבים של אותה לוחמת פלסטינית בשם דלאל איסקנדר ודרכם אנחנו נחשפים גם למסלול חייה ולגיבוש תפיסת עולמה.
רוב הספר מעניין אם כי אני לא מוצא הצדקה לעוביו, בחלקו הוא היה מייגע אבל אם לסכם אני חושב שמעלותיו עולים על חסרונותיו.
יש כאן סיפור ריגול מרתק ובתוכו סיפורו של הישראלי השורשי הטוב וסיפורה של הישראליות או לפחות חלק ממנה.
לכו לקרוא.

חוג החברים של ברנהרד / אנמארי שוורצנבך

חוג החברים של ברנהרד / אנמארי שוורצנבך
הוצאת רימונים
219 עמודים
מגרמנית: חנה לבנת

זהו הספר השני של אנמארי שוורצנבך שמתורגם השנה לעברית ואני חושב שראוי שהסופרת המוכשרת והייחודית הזו תקבל את המקום שלה
המראה האנדרוגיני הייחודי שלה, התקופה המורכבת בה היא פעלה, יחסיה עם משפחתו של תומאס מאן ובמיוחד עם בתו אריקה מאן ועוד היוו חלק נכבד מהכתיבה שלה ומהאופי המיוחד שלו, גם הספר הזה שהוא למעשה ספר הביכורים של שוורצנבאך, ספר ביכורים שיש בו המון בגרות אך גם מורגשת הבוסריות שלה כסופרת.
זהו ספר של נערים ונערות מבולבלים בתקופה מאוד סוערת שמחפשים את עצמם, מחפשים את זהותם, אין בספר הזה עלילה מובנית עם התחלה אמצע וסוף מוגדרים, יש כאן פסיפס תרבותי של אנשים צעירים עם חיפוש עצמי וזהותי מרתק ובמרכזם נמצא ברנהרד.
ברנהרד, בחור צעיר ומבולבל, יפה תואר שאינו מוצא את עצמו בין חבריו ומרגיש זר וכך גם כל חבריו שמרגישים זרים זה לזה, מאוהבים בסתר, רגשות עם חיפוש של זהות מינית חלקם נסתרים וחלקם גלויים. החבורה הזו, חוג החברים הזה שנע בין גילאי 17 ל45, אמנים, מוזיקאים, אקדמאים ועוד.
שוורצנבאך נותנת מקום לכל דמות בספר וכותבת עליו ונראה שהיא מנסה לאפיין דרך החבורה הזו את הבלבול שחשו האנשים בגרמניה במחצית הראשונה של המאה העשרים המאופינת בשינויים רבים בוודאי בגרמניה.
זהו ספר שיש בו עומק פנימי וחיצוני, רגיש מאוד וכתוב בעיני בבגרות רבה.
בסך הכל מסמך מאוד מעניין של תקופה מרתקת שכתוב בידי סופרת מרתקת ואשיות מעניינת וייחודית.
כדאי לקרוא.

חדשות רעות / אדוארד סנט אובין

חדשות רעות / אדוארד סנט אובין
ספרית פועלים
174 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

הספר השני בסדרת פטריק מלרוז קופץ 17 שנה לאחר אירועי הספר הראשון ופטריק הוא כבר בחור בן 22, אותי מאוד עניין למה הקפיצה הזו ומה בעצם קרה לאחר אירועי הספר הראשון המטלטל ואותו אירוע מחריד ששינה את חייו של פטריק הקטן. פטריק הבוגר אינו בחור יציב, הוא מכור כמעט לכל סם אפשרי ונמצא במן הדרדרות נפשית מתמדת, הוא גם שותה אלכוהול ורדוף קולות והתרחשויות שונות מעברו.
פטריק מקבל הודעה שאביו נפטר והוא צריך לטוס מלונדון לניו יורק ולזהות את גופת אביו הכה שנוא עליו.
במהלך היומיים האלו בין המעבר מלונדון לניו יורק אנחנו נתקלים בפטריק מלרוז במשבר קיומי רציני, הסמים הם המפלט שלו ומה שעושה כאן סנט אובין הוא תיאור מצמרר של התמכרות לסמים בצורה מצמררת באופן הכתיבה שלה, סנט אובין יודע להעביר אירועים טראגיים וסיפור כואב ומדכא במיוחד בצורה אפשר לומר קצת קומית ומעוררת חיוך בלא מעט קטעים, חיוך מהול בעצב כי הסיפור עצמו אינו מצחיק בכלל, מדובר בספר שהוא מן קומדיה שחורה טראגית של אדם מעורר רחמים, מדכא ומדוכא שהורס בשיטתיות את חייו שנפגש שוב עם אביו הפעם בדמות גופה אך הכאב והזכרונות, הפלאשבקים מהעבר לא מפסיקים להציף אותו.
הספר מלא בדיאלוגים שנונים ואנשים שבאים והולכים לתוך חייו של מלרוז, הוא נע בין מקומות מפוארים לסמטאות אפלות, עולם הפשע וסוחרי סמים.
ספר מצוין בסדרה פשוט מרתקת שכתובה מעולה.

תשובה למכתב מהלגה / ברגסוין בירגיסון

תשובה למכתב מהלגה / ברגסוין בירגיסון
הוצאת לסה
132 עמודים
מאיסלנדית: שי סנדיק

יש משהו בתרבויות רחוקות שההבנה שלהם דרך הספרות או דרך הסיפור מרתקת לא פחות מהסיפור עצמו, דרך הסיפור אנחנו חווים תרבות של עם, מנהגים ותפיסות עולם כאלו ואחרות שאנחנו מהמקום שלנו ומהתרבות השונה שלנו יכולים להתקשות ולהבין אותה ואחד הדברים היפים בבחירות הספרותיות של הוצאת לסה זה שאנחנו חווים בהרבה מהספרים של ההוצאה את העולם המוצג לנו ואת התרבות המוצגת לנו דרך הסיפור ובתוך הסיפור, הסיפור הוא התוכן העירקרי אבל האוירה, הנופים, המנהגים, הם שם והם מועברים לנו הצורה שאי אפשר לפספס ואני חושב שבסיפור הזה אנחנו לומדים די הרבה על איסלנד, מדינה קטנה וקסומה עם מרחבים רבים ויישובים קטנים וחקלאיים ויש משהו מיוחד נוסף בספר שנגע בי וזה בדרך כלל סיפור על אהבה שנחמצה, הכאה על חטא, תשוקה רדומה והתבוננות רטרוספקטיבית על החיים שחלפו ועל הדברים שפוספסו וגם הכרת תודה על מה שיש, נשמע קלישאתי אבל זה לא, אלו החיים עצמם.
בסיפור הקצר הזה שהוא לא קל לקריאה בגלל הטקסט המאוד ישיר והעמוס בפרטים ובגלל הישירות והכנות של ביארני הזקן שכותב את המכתב אנחנו חווים סיפור שנקרא לאט אך נקרא בתשוקה בדיוק כמו שביארני כותב להלגה.
זהו סיפור על אהבה שהוחמצה אבל גם על אהבה אסורה, ביארני שהיה נשוי לאונור וניהל חוות כבשים קטנה ניהל מערכת יחסים אסורה על הלגה.
כולם ידעו מזה, גם אונור עצמה, הלגה התגוררה במקביל לביארני ובשלב מסוים עברה לגור בעיר הגדולה וגם ביארני התאלמן והלגה מציעה לו לעבור לגור איתה וביארני במכתב המםורט והארוך מספר לה למה הוא החליט לדחות את הצעתה. לצד תיאורי הנוף היפים ישנם תיאורי מין חזקים וישירים, הספר לא מתייפייף אם כי נראה שהמחבר מנסה לדחוף לנו בכח את התרבות האיסלנדית והמנהגים המקומיים אני יכול לסלוח לו על זה כי הסיפור המעניין מחפה על כך.
ספר יפה ונוגע.

בתחום מושבם של היהודים / א. פ. סובוטין

בתחום מושבם של היהודים / א. פ. סובוטין
הוצאת קדימה
192 עמודים
מרוסית: יונה גונופולסקי

אני אוהב את הוצאת קדימה, אני חושב שזו הוצאה חשובה מאוד ומעניינת ובעיקר מביאה ספרות רוסים שלא הכרנו כאן וזו חשיבותה הגדולה, הספרות הרוסית היא לא רק פרוזה היא ספרות ילדים וספרות מחקר ועוד.
הספר הזה זרק אותי משום מה לספרות של יצחק בשביס זינגר ושל שלום עליכם, מנדלי מוכר הספרים ועוד שהיטיבו לתאר את חיי היהודים בתחום המושב ברוסיה, הריחות, האנשים, חיי הקהילה, הכלכלה, התרבות, היהדות, המסחר ועוד ועוד היו מתוארים בצורה נפלאה בספרים האלה.
לכאורה מדובר בספר מאוד סכמטי עם תיאורים יבשים של חיים היהודים בתקופה ההיא ועם זאת זהו אינו ספר סכמטי בעיני, זהו ספר מרתק שגורם לך להרגיש את היהודים בתקופה ההיא והתיאורים של סובוטין הם מרתקים.
סוסוטין היה כלכלן רוסי שהחל לחקור את הקהילות היהודיות בעקבות פניה מאיש עסקים יהודי שיסייע לו בכתיבת מחקר על יהודי רוסיה האימפריאליסטית והספר הזה מתמקד ביהודי מינסק, וילנה וקובנה, התיאורים נעים מהתמקדות בכלכלה ומסחר וזה מלווה בגרפים ותיאורים סכמטיים ובהמשך ממשיך סובוטין וחוקר את הקהילות על לבושיהן, פולחני הדת, המזון שהם אוכלים ההבדלים בין משפחות אמידות יותר לאמידות פחות גם מבחינת המזון שעל שולחנם, חיי הקהילה, חינוך, שכנות ועוד מגוון רחב של נושאים שעליהם הוא הרחיב מי יותר ומי פחות.
פתח הדבר של גור אלרואי שהביא את הספר לדפוס מרתק לא פחות ומתמצת את מחקרו של סובוטין ומוסיף דברים חשובים מנקודת מבט מחקרית עכשוית.
אני חייב לדבר גם על אריזת הספר, הכריכה הקטיפתית הנעימה למגע משליכה אותנו קצת לספרים של פעם, כריכות קשות, גרפיקה מינימליסטית, מן ספרות יוקרה כזו שכיף להחזיק וכיף לדפדף בה.
מומלץ ומרתק מאוד.