להציל את דובי הקוטב / דולב מור

להציל את דובי הקוטב / דולב מור
הוצאת שוקן
368 עמודים

אולי אומרים את זה בסוף ביקורת בדרך כלל אבל הפעם אקדים ואומר למרות שאנחנו רק בתחילתו של החודש השלישי של 2021 שזה בינתיים הספר הישראלי הטוב ביותר שקראתי מאז תחילת השנה, זהו ספר ביכורים של אדם שיודע לכתוב ויודע להעביר סיפור, קשה היה לי עם הספר הזה כי הוא מדבר על גזענות וטירוף.
מה שמתנהל בהתחלה בצורה רגועה הופך לאט לאט למסע פסיכוטי מטורף שכל מה שאספר אקלקל לקורא את החוויה אבל אנסה בכל זאת מבלי לקלקל כי מדובר בספר שהחוויה של הקריאה בו היא המשמעותית.
אנחנו מלווים במהלך הספר ילד בשם אופק מסוף שנות השמונים אל תחילת שנות האלפיים, אופק ילד בהיר מאוד שעקב צבע עורו סובל מהקנטות ודחייה חברתית לא פשוטה, התקופה היא סוף שנות השמונים וירדנה ארזי היא הכוכבת הבלתי מעורערת במוזיקה הישראלית יחד עם עופרה חזה, את ירדנה אמא של אופק מעריצה במיוחד וכך גם אופק, התקופה היא תקופה של מהפכים פוליטיים והרבה דברים במדינה משתנים יחד עם התבגרותו של אופק, הוריו לא ערים למה שמתחולל בליבו ובנפשו של ילד אומלל ודחוי חברתית נראה שהמדינה לא רק עוברת מהפכים פוליטיים אל גם מהפך חברתי ושינוי של ממש מבחינה תרבותית, התחזקות הימין ושינוי המעמד של בני עדות המזרח במדינה משפיע חברתית, מוזיקלית, פוליטית ואופק עובר תהליכים אישיים מורכבים בבית הספר, בבית ומשתנה אל מול עיניו של הקורא, המחבר מעביר אותנו את החוויה התרבותית והפוליטית של אותה תקופה ומול זה את ההתפתחות והמסע האישי של אופק מילד דחוי לנער דחוי ולאט לאט אנחנו מובלים אל מול אותו רגע בה הכל ישתנה אצל אופק ובאותו הרגע שבו אופק יקבל החלטה שתשנה אותו ותטלטל כל מי שיקרא את הספר הזה.
קשה לתאר את התהליך ואת רגע המשבר אבל מאתו הרגע הספר הזה עובר טרנפורמציה מספר יחסית רגוע שאמנם מתאר מצוקה והתבגרות אל ספר שהוא מסע ברכבת הרים ללא חגורת בטיחות, כמעט שני ספרים שונים לחלוטין.
הכתיבה של דולב מור אמיצה, הספר והנושא שהוא בחר להעביר אותו והדרך שהוא בחר להעביר אותו הם אמיצים ומטלטלים במיוחד.
טירוף וגזענות ונסיון להיות חלק מהחברה בכל מחיר הם הטריגרים לספר המיוחד הזה שלא יוצא לי מהראש עדיין.
לכו לקרוא, הוא יפתיע אתכם ולא תשכחו אותו תקופה ארוכה.

תגיד לי עוד / ורדה אליעזר

תגיד לי עוד / ורדה אליעזר
הוצאת עמדה
101 עמודים

אני אוהב את שיריה של ורדה אליעזר ואני אוהב את הכמיהה שלה אל השירה ואת דרת הביטוי שלה דרך הטקסטים, יש בה המון תשוקה ורגש, את התשוקה הזו אני גם רואה בכריכה של הספר שהנושא העיקרי שלו הוא האהבה, בכריכה אני רואה מרפסת או חלון פתוח צופה לעבר גינה או איזור מיוער וירוק ובעיני יש בצפייה הזו איזו מן כמיהה לצאת למקום חדש, להנות מניחוח הטבע והחופש ומצד שני יש גם את האופציה להיות במקום הבטוח שלנו ורק לצפות בטבע וביופי שמסביבנו, אהבה זה לרצות ולהרגיש מקרוב את היופי, את הירוק, את הניחוח, את מגע העלים אך אהבה זה גם לשמור על מרחק בטחון, לא להפגע, לראות ולדעת שזה שם מחכה לי.
תמיד צילומים כאלו מחברים אותי לטקסטים יש בהם איזו אמירה ואיזו משמעות בעיני והאהבה שהוא נושא כה רגיש ועמוק שכבר כתבו עליו ויכתבו עליו והוא נושא עם נוכחות בעולם השירה אבל תמיד כל משורר יכול למצוא בו את החיבור הזה לעצמו ואת המילים שנכונות רק לו וכך בעיני עושה ורדה אליעזר, השירה שלה נוגעת ומחוברת למה שהיא מרגישה, לאהבה שהיתה, לנשיות שלה, ורדה כותבת ממקום פניני מלא תשוקה ורגש .
כל נושא שורדה אליעזר תיגש אליו יהפוך להיות שלה, יבוא מהמקומות העמוקים שלה.
ספר שירה מרגש.

לֹא בָּא לִי כָּל הַחוּץ שֶׁשָּׁם
נִשְׁאַר כָּאן כָּל הַיּוֹם
אַתָּה תַּגִּיד רוֹצָה
אֲנִי אֶעֱנֶה לְךָ כֵּן
אָז נִתְרַפֵּק בִּזְרוֹעוֹת עוֹטְפוֹת
עַל כָּל שֶׁנָּכוֹן עוֹד לִקְרוֹת.
לֹא בָּא לִי כָּל הַבַּחוּץ הַזֶּה שֶׁשָּׁם


הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ עַד קְצֵה עוֹלָם
בֵּין שְׁכָבוֹת הַסְּסָנִיּוֹת שֶׁל מְבוּכָה בֵּישָׁנִית

הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ עַד קְצֵה הָעוֹלָם
לְהֵעָטֵף בַּשֶּׁקֶט הַמְּזֻכָּךְ מִכָּל רַע

לִשְׁמֹעַ אֶת טַפּוּת שְׁנוֹתֵינוּ
מִתְנַגְּנוֹת עַל אֶדֶן הַזְּמַן

דבר שמתחפש לאהבה / גליה עוז

דבר שמתחפש לאהבה / גליה עוז
כנרת זמורה
107 עמודים

התלבטתי הרבה אם ומתי לקרוא את הספר הזה, חשבתי שכדאי לתת לרוחות ולפולמוס ברשת להירגע ואז להתייחס אליו אבל הסקרנות הרגה את החתול וגם גרמה לי לרכוש ולקרוא את הספר מוקדם מהצפוי. אני מנתק את הביקורת שלי מכל הפולמוס ומכל הימין ושמאל ומתרכז נטו במה אני חושב על הספר, כשקראתי את הדיונים עליו התחושה היתה שמדובר בלא פחות ממפלצת וכשקראתי את הספר זה זרק אותי לילדותי בקיבוץ, התיאורים של גליה עוז על אביה ייתכן ומזעזעים מי שלא הכיר את החיים בקיבוץ המשותף בשנות השבעים והשמונים אבל הייתי שם, בחלק מהזמן בעיקר כשהגעתי לקיבוץ הראשון בו הייתי אחרי שהתייתמתי מאימי ואני ואחותי הגענו לקיבוץ הראשון שם חיינו באומנה ( המשפחה השניה כבר היתה חוויה חיובית הרבה יותר ) סבלתי מההורים האפוטרופוסים בצורה שמאוד הזכירה לי את החוויות של גליה עוז אבל אני הכרתי ילדים רבים בקיבוץ שמערכת היחסים בינם לבין ההורים היתה מינימלית וכשהיתה היתה איומה ומנכרת.
חיפשתי את המפלצת ולא מצאתי ומה שכן מצאתי היה אב מנכר שלא אהב את בתו כפי שהוא היה אמור וכפי שילד רוצה שיאהבו אותו, מעטים הטקסטים בספר שמדברים על אלימות פיזית של ממש ובעיקר המחברת מתמקדת בניכור ובשיח שלטענתה היה יומיומי של חוסר אהבה, קללות וגידופים.
בשיחותי עם ילדים אחרים שגדלו בקיבוץ הם סיפרו לי על חוויות דומות שאני מתאר כאן בסקירה.
הסיפור האישי של המחברת לא טלטל אותי, הוא אינו יוצא דופן בעיני אבל כן דורש אומץ מסוים כדי לכתוב אותו ולהתמודד עם ההשלכות של הוצאתו לאור אבל לספר הזה יש ערכים אחרים בעיני, הערך הראשון הוא שאין דבר כזה פרות קדושות ויש משהו בניפוץ המיתוס העמוס עוזי של יפה הבלורית והתואר בעל הערכים המושלמים, זה פשוט לא קיים יותר ולכל אדם יש שדים שהוא מסתיר ותדמית לשמור עליה, ההתפכחות של אותם אלו שראו בעמוס עוז מגדלור חשובה להמשך השיח.
הערך השני של הספר הוא לאו דווקא בממואר עצמו בו לא מצאתי שום דבר חדש או מזעזע במיוחד אלא בחיבור בין הממואר לבין המסר שבספר, המסר הוא שאנחנו לא חייבים לשמור בבטן את הכאב שלנו מהילדות ואם גליה יכלה להתמודד עם עוז אז כל אחד יכול לפתוח את הכאב.
בעיני יש קצת סלט שלא היה מספיק ברור לי בין בציטוטים של המחברת מספרות עיונית שעוסקת בטראומות ילדות, הורות מרעילה ופמיניזם, מצד אחד משגל של אנדריאה דבורקין ומצד שני טראומה והחלמה של ג'ודית לואיס הרמן נראה שעוז ניסתה לעבות את הספר בחיבור שבין העיוני לממואר ולרוב זה הרגיש לי מאולץ.
אני אפילו לא נכנס לשאלת האני מאמין או לא מאמין, אין לי ספק שגליה עוז מתארת את מה שקרה ומה שהיא חוותה ואני מאמין לה לחלוטין וזו אפילו לא שאלה שצריכה להשאל אני לא חש זעזוע או לא ראיתי בעמוס עוז את המפלצת שהוא הפך להיות ברשת בשבוע האחרון, יש כאן אב מנכר שלא יודע להעניק אהבה לבתו, בעל חסכים רגשיים אבל אלימות יוצאת דופן לא ראיתי כאן.
העדות המתוארת בספר אינה חריגה ואני כרגע מדבר גם מנקודת מבטי כילד שעבר דבר או שניים בחיי בחברה הקיבוצית המורכבת והמנתקת בין הילד להורה ובין ההורה לילד ולא נתנה כלים להורים להתמודד עם המורכבות הזו.
בסך הכל זהו ספר מעניין ואני חושב שהוא ראוי לקריאה, עוז כותבת מצוין, כותבת מהלב ומורגשת החשיבות של כתיבת ספר זה עבורה אבל הוא לא זעזע אותי, אני מצטער.
כדאי לקרוא.

אתנחתא לנביחות / שייח'ה חליווא

אתנחתא לנביחות / שייח'ה חליווא
אפיק ספרות ישראלית
68 עמודים
מערבית: אילנה המרמן

לכאורה הספרון הזה של 68 עמודים שכולל 17 סיפורים קצרים מאוד יחסית נראה כאילו אפשר לשבת ולסיים אותו בשעה אך לא כך הדבר, מדובר בסיפורים שדורשים מהקורא מאמץ, מאמץ אינטלקטואלי מסוים לקרוא, להפנים את העולמות המרתקים, את המציאות הקרובה רחוקה לנו, כמעט מיסטית, חוויה מיוחדת מייצרת לנו המחברת עם הסיפורים שהקורא הושלך אליהם והם לא ברורים לגמרי בקריאה ראשונה ואולי בגלל שזה ספר יחסית קצר הוא מאפשר לקורא קריאה נוספת כדי להבין את האניגמה המרתקת בסיפורים הקצרים של חליווא.
שייח'ה חליווא היא סופרת ומשוררת בדואית שמתגוררת ביפו וכותבת בערבית וזהו קובץ הסיפורים הראשון שלה שתורגם לעברית, הספרים שלה זוכים בפרסים בינלאומיים וספר זה זכה בפרס אלמולתקא בתחרות הסיפור הקצר בכוויית.
מבחינתי הסיפור הראשון בספר בשם "ביקור לילי" עשה עלי את הרושם החזק ביותר, סיפור אניגמטי שנע בין מציאות לחלום, בין החיים למוות ומשאיר את הקורא עם הרבה סימני שאלה לגבי מה בדיוק הוא קרא כאן, הסיפורים עוסקים במיסטיקה, בקו הדק בין מציאות לדמיון, בתרבות הערבית והמסורת וחלקן נראה כאילו לקוחות מאיזה ספר מסתורין אבל הם מייצרים פסיפס מרתק של שפה ספרותית שאני אהבתי ונשאבתי אליה, כתיבה שאני כמעט לא מכיר בסיפור הקצר ואהבתי, אהבתי שזה לא ברור לי מדי, שזה מעורר בי שאלות ותהיות וזה גורם לי להכנס אליו שוב, זה ספר שמשאיר אותך עם דלת פתוחה והאור שלו גורם לך לרצות להכנס אליו שוב ולחקור מחדש כדי לקבל תובנות חדשים והתובנות האלו יבואו ויהיו שונות מהקריאה הראשונה.
ספר זה הוא חלק מסדרת 9 ירחים של הוצאת אפיק של ספרות ערבית מתורגמת והוא אחד מתוך 2 ספרים שיצאו עד כה בסדרה.
מומלץ, מיוחד ביותר.

הבת היחידה / אברהם ב. יהושע

הבת היחידה / אברהם ב. יהושע
הספריה החדשה
165 עמודים

בשנים האחרונות פחות ופחות אהבתי את ספריו של א.ב. יהושע נראה שעם הגיל גם הכתיבה הפכה להיות פחות מעניינת, פחות עמוקה ובכלל פחות טובה בטח בהשוואה ליצירות הטובות והמורכבות שלו אבל הספר הזה למרות שאיננו מורכב ועמוק מדי גם כן יש בו מן רעננות בכתיבה ויופי תמים שאהבתי, כן, זה עדיין לא א.ב. יהושע שאני מצפה אבל הספר הזה עשה לי טוב ונהניתי מאוד מקריאתו ואם מתעלמים לרגע מהילתו של הסופר ומהציפיות ממנו אז אפשר לומר שמדובר בספר מוצלח למדי.
הסיפור הוא סיפור התבגרות של ילדה בת 12 בשם רקלה בת יחידה לאב יהודי ולאם נוצריה והמשפחה מתגוררת בעיירה ליד ונציה.
רקלה ילדה סקרנית ופקחית ובמהלך הספר היא בעיקר מתעסקת הזהותה ובמקומה בעולם כילדה מעורבת בחברה נוצרית מאוד, ההתמודדות השניה והמורכבת של רקלה היא מחלתו הקשה של אביה, נראה כי המורכבות בחייה של רקלה גם מעוררת בה לא רק שאלות קיומיות ושאלות זה זהות אתנית אלא גם שאלות בנוגע לקיומו של אלוהים.
מצד אחד זהותה היהודיה מצד האבא מה שגורם לאבא לסרב ולאפשר לרקלה לגלם את תפקיד אם האלוהים בהצגה בבית הספר ומצד שני אם נוצריה וסבתא אתאיסטית לחלוטין, סבא מצד אבא ניצול מלחמת העולם והבלבול הזה משפיע על חייה של רקלה ועל החיפוש שלה לגבי מיקומה בעולם הזה ומיקומו של האל בעולמה.
הכתיבה של יהושע רעננה והוא נכנס לתחושות ולרגשות של ילדה צעירה ועושה זאת בצורה נהדרת בעיני, הדמויות הרבות המרכיבות את הפסיפס בו חיה רקלה הופכים את הסיפור הזה למעניין יותר ועשיר יותר.
מדובר בסך הכל בספר קצר ועם זאת יש בו מורכבות של ילדה בגיל ההתבגרות שמתמודדת על גיבוש זהות דתית, תרבותית ורגשית בתקופת מעבר חשובה, חששות מפני איבוד האב ורצון להתבגר לתוך מקום בטוח ומאושר יותר עבורה.
ספר מיוחד ומעניין של יהושע.

אל תשקר לי / גרג הורביץ

אל תשקר לי / גרג הורביץ
הוצאת דני ספרים
448 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

גרג הורביץ יודע להוציא תחת ידיו ספרי מתח אפקטיביים ומותחים, הספרים שלו הם בדיוק האתנחתא שאני צריך בין כל מני ספרים כבדים יותר שאני קורא.
גם הפעם מדובר בספר מתח טוב שהעביר לי את הזמן בצורה מושלמת.
דניאל בראשר הוא פסיכולוג ויועץ שעובד עם אסירים משוחררים בשיקום, דניאל מתכנן שינוי בעבודתו בעיקר כדי לבלות יותר זמן עם אשתו שמחלימה מסרטן קשה בין שאר בשינויים הוא מבקש שאת הדואר ישלחו לביתו.
יום אחד דניאל מקבל בתיבת הדואר מכתב שלא ממוען אליו ובמכתב כתוב "תודה במה שעשית או שתבכה על זה בדמעות של דם" ועל המכתב ישנו תאריך שבו ככל הנראה יבוצע הפשע, דניאל הולך עם המכתב למשטרה אך מגלה לצערו שהרצח בוצע בדיוק בתאריך הנקוב.
בהמשך מקבל דניאל עוד מכתבים כאלו וכל הרציחות מבוצעים בדייקנות בתאריך שרשום על כל מכתב, דניאל מתחיל גם לחשוש קצת לחייו.
החשש הופך להיות מוצדק כאשר המכתב הבא מיועד לדניאל עצמו וכאן מתחיל מירוץ נגד הזמן כדי לנסות ולגלות מי כתב את המכתב, מי רוצה לרצוח את דניאל, האם זה קשור לקבוצת האסירים שהוא מנחה?
כרגיל בספרי מתח אסור לגלות יותר מדי ספוילרים אז נשאיר את זה ככה וההמלצה היא שאם בא לכם ספר מתח טוב לסופ"ש אז הנה אחד שמומלץ בחום.
לא מתוחכם מדי אבל מעביר את הזמן בהנאה וזה גם חשוב.

אריה / נזנין הוזאר

אריה / נזנין הוזאר
הוצאת אריה ניר
430 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

איראן של תקופת השאה היתה תקופה מרתקת עבור המדינה הזו אבל לא פחות מרתקת מהדרך שהיא עברה בעשרים השנים שלפני המהפיכה האיסלאמית ועד אחרי המהפיכה, המדינה הזו השתנתה לבלי הכר והתהליכים שהובולו לשינוי הזה הם מרתקים מאוד.
את הסיפור של איראן בתקופה ההיא אנחנו הקוראים חווים דרך עיניה של אריה, סיפורה מתחיל באיראן של שנות החמישים שם היא ננטשת על ידי אמה בהיותה תינוקת בת כמה ימים ונמצאת על ידי בהרוז, נהג צבאי שמרחם עליה ולוקח אותה לביתו.
אריה גדלה תחת ידיה של זהרה אשתו של בהרוז שלא סבלה אותה והתעללה בה ומשם היא עוברת לגור בגיל שבע על ידי פרשטה העשירה שמהווה דמות נשית בוגרת נוספת בחייה.
הדמות השלישית היא דמותה של מהרי, אישה עניה שתהפוך לדמות חשובה ביותר בחייה של אריה כמו גם לגילויים רבי משמעות עבורה.
שלושת הדמויות האלו מייצגות במידה מסוימת את איראן של אותה תקופה ואת חייה של אריה שבעצמה מחפשת את זהותה ואת מקומה בעולם הזה.
איראן של תקופת השאה היא סלט של תרבויות ודתות, טהראן של אותה תקופה היתה בית לזרתוסטראים, בהאים, נוצרים, יהודים ומוסלמים, מצד אחד מסורתית ומצד שניה חופשיה ומערבית.
לאט לאט איראן עוברת שינוי, מתחילים לדבר על מנהיג דת גולה בשם חומייני ואריה כמו שדרכיה הצטלבו עם נשים שונות בעלות משמעויות שונות עבורה דרכיה גם יצטלבו עם אנשים שונים שקשורים לשינוי שעוברת איראן משני צדדי המתרס, התומכים והמתנגדים בשינוי ההולך וקרב.
יש כאן איזו אודסיאה איראנית מרתקת שבמרכזה דמות אישה טרגית מה שהופך את הספר הזה למעניין מאוד בעיני.
אריה הוא ספר מעניין, קריא וכתוב היטב שעוסק בתקופה מאוד מעניינת.
ספר מומלץ שירתק אתכם.

אבולוציה, ספר הפעלה וצביעה / סבינה רדווה

אבולוציה, ספר הפעלה וצביעה / סבינה רדווה
הוצאת שוקן
55 עמודים
מאנגלית: אורה דנקנר
עיצוב ואיור: סבינה רדווה ואיגליקה קוג'קובה

הספר הכיפי והאינטראקטיבי הזה הוא המשך לספר "מוצא המינים" של סבינה רדווה שמנגיש את נושא האבולוציה ואת הספר של דרווין ורעיונותיו לילדים.
מוצא המינים של דרווין של המחברת היה ועודנו ספר נהדר עם איורים נפלאים שמלווים גם את ספר ההפעלה המיוחד הזה.
הרעיון של הספר הוא כמו ספרי צביעה וחידונים שונים לילדים אך כאן הוא דידקטי ומלמד על תורת האבולוציה אבל הפעם יותר באמצעות משחק ויצירה ופחות דרך הסברים.
יש כאן כמובן צביעה, מציאת הבדלים,זיהוי, משימות חיפוש, ציור, התאמה ועוד ועוד.
הרעיון הנחמד הזה ביחד עם הציורים שמזוהים עם הספר מוצא המינים הופכים אותו לספר משלים למוצא המינים אך אפשר להנות ממנו גם מבלי לקרוא את מוצא המינים לילדים.
נושא האבולוציה מונגש לילדים זה חשוב בעיני ועכשיו גם מעניין ומונגש.
מומלץ.

אל האבדון / אריך קסטנר

אל האבדון / אריך קסטנר
ספרית פועלים
216 עמודים
מגרמנית: אילנה המרמן

אריך קסטנר שכולנו מכירים מספרי הילדים המופתיים שלו כמעט ולא מופיע כאן ובעיני זה מרגש לקרוא ספר של קסטנר למבוגרים אבל איזה ספר זה, כלומר אפשר לומר שיש כאן את קסטנר לילדים אבל זה בעיקר בנגיעות, בסגנון הכתיבה שלו קסטנר מוכיח שמי שיודע לכתוב טוב פשוט יודע לכתוב טוב וזה לא משנה אם הספר הוא ספר ילדים שנוגע בלבבות מליונים או ספר מדכא ומעורר מחשבה כמו "אל האבדון".
קשה לתאר את הספר הזה, העלילה שלו לפות מבחינתי יצרה תחושה של תקיעות, של ספר שלא הולך לשום מקום, שאין התקדמות בעלילה שגיבוריו תקועים במן לופ של ייאוש וחוסר מוטיבציה לכלום אולי כמו שגרמניה באותה תקופה היתה בה, תחושה של מורכבות דיכוטומית, מצד אחד הדמוקרטיה של וויימר שניסתה לשקם את גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה ההרסנית ומצד שני הדכאון הלאומי, אינפלציה מטורפת, עוני, אבטלה ואומללות מצד אחד ומצד שני חיי הוללות, קברטים ומסיבות.
דיכוטומיה, ניגודים קיצוניים של חיים וחיפוש עצמי, חיפוש של זהות מחדש, לאומית ואישית, גרמניה שמחפשת את עצמה ואת זהותה ואנשים בודדים שמחפשים את אותו הדבר.
ובמציאות הזו שני גיבורי הספר, יקוב פביאן אקדמאי שעובר לגור בברלין וחברו לבודה, גם הוא אקדמאי בן למשפחה עשירה והם מחפשים את עצמם בעיר ברלין המשתקמת ומחפשים זהות, מטרה, חיים חדשים, אהבה ותקווה.
החיפוש שלהם והחוויות שהם עוברים הם הסימבול לגרמניה של אותה התקופה.
ספר מרתק של סופר גדול באמת.
מומלץ לקריאה איטית, עמוקה וביקורתית.

רפסודה / טובי סופר

רפסודה / טובי סופר
צבעונים הוצאה לאור
61 עמודים

ציור העטיפה, קטע מתוך ציור של ברויגל מתמקד באדם על רפסודה ורפסודה היא כלי שיט מיוחד, הוא פשוט, עשוי מחומרים מאוד בסיסיים, דורש מהאדם שיושב עליו ויוצא איתו לשיט עבודה קשה והקרבה, הרפסודה לרוב חשופה, לפגעי מזג האויר לסכנות האורבות בדרך ואפשר אם נרצה למצוא תובנות רבות שמתקשרות לדימוי הרפסודה וכך אני מתחבר גם לשירתו של טובי סופר אבל לא רק, החיבור שלי לספר נבע ממקום קצת אחר, מהמקום של האובדן.
איבדתי את אימי כשהייתי ילד ומאז הזכרון והכאב הולך איתי לכל מקום במסע הפרטי שלי, על הרפסודה הפרטית שלי וכשטובי סופר מקדיש שירים רבים בספר זה לאימו, לזכרון אימו הוא גם חושף אותי מחדש ונוגע בפצעים הפרטיים שלי.

פַּעַם הָלַכְתִּי / טוּבִי סוֹפֵר

פַּעַם הָלַכְתִּי לְבֵית הֶעָלְמִין
כְּדֵי לִפְקֹד אֶת קֶבֶר אִמִּי.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי
רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת אִמִּי
יוֹשֶׁבֶת לְיַד מַצַּבְתָּהּ
וּמַמְתִּינָה.
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: כְּדַאי שֶׁאֲמַהֵר
פֶּן אַחְמִיץ אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי
הָיְתָה אִמִּי כְּתָמִיד
וּמַבָּטָהּ עָטַף אֶת חַיַּי.
שָׂמַחְנוּ בִּפְגִישָׁתֵנוּ
כְּבִימֵי אָשְׁרֵנוּ הַגְּדוֹלִים.

אָמַרְתִּי לָהּ:
"אִמָּא, קוּמִי
וְאַסִּיעֵךְ לְבֵיתֵךְ,
כִּי אֵין לָנוּ צֹרֶךְ עוֹד
בְּמִדְבַּר הָאֲבָנִים הַזֶּה."

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לְבֵיתִי גִּלִּיתִי
כִּי אִמִּי חֲסֵרָה.
שָׁתַקְתִּי וְיָדַעְתִּי
כִּי מָה שֶׁרָאִינוּ אִמִּי וַאֲנִי
בְּאֶרֶץ הַיְּשִׁימוֹן הַהִיא
לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת מֵעוֹלָם
אִישׁ מִלְּבַדֵּנוּ.

השירים של טובי סופר יש בהם פשטות, חיבור לזכרון ולהתבוננות, המשורר מתבונן ברגעים חולפים, במאכילי יונים, במה שחולף על פניו וכך הדימויים מתחברים לזכרונות ולרגעים פשוטים ואינטימיים שיוצאים מהם שירים נהדרים בפשטותם.

מַאֲכִיל הַיּוֹנִים בְּכִכַּר אוֹרְדֵעַ / טוּבִי סוֹפֵר
מַאֲכִיל הַיּוֹנִים בְּכִכַּר אוֹרְדֵעַ
נוֹתֵן סִימָנִים בְּיוֹנָיו
וְקוֹרֵא לָהֶן בְּשֵׁמוֹת.
הוּא מְלַמְּדָן תִּקְוָה, וְהֵן מְבַשְּׂרוֹת.
וּבֵינוֹ לְבֵינָן יֵשׁ חִבָּה וְיֵשׁ הֶסְדֵּר:
גַּם בָּאַהֲבָה –
גַּרְגֵּר תְּמוּרַת גַּרְגֵּר.

ספר שירה מיוחד וכתוב נפלא.