הר הקסמים / תומאס מאן

הר הקסמים / תומאס מאן
ספרית פועלים
685 עמודים
מגרמנית: רחל ליברמן

הרבה זמן חיכה לי הספר הזה בספריה שלי, הרבה זמן אני התבוננתי בו וחיכיתי לקרוא אותו אבל הבנתי שאני לא אוכל לקרוא משהו אחר בזמן שאני קורא אותו וידעתי שיקח לי זמן לסיים אותו אז דחיתי, ושוב דחיתי.
בחודש שעבר קרתה לי הזדמנות, עבודה חדשה שמאפשרת לי לקרוא ולהתנתק מכל דבר אחר אפשרה לי לשלוף את שני הכרכים שלו מהספריה שלי ולהתחיל לקרוא, יש משהו מרתק בלקרוא ספר כזה כאשר שום דבר לא מפריע לך, אני הופנטתי אל הספר ואל הקריאה, אל תאורי הנוף של דאבוס ואל הסיפור.
אני חשבתי שהספר ייגע אותי, יתיש אותי, גיליתי בדיוק ההיפך, מעולם לא סיימתי שני כרכים של כמעט 700 עמודים בכזו מהירות, הר הקסמים הוא לא רק אחד הספרים עבי הכרס שקראתי הכי מהר אלא גם אחד הטובים שקראתי.
בסוף הספר מובא הרצאה של תומאס מאן בפני סטודנטים בפרינסטון ושם הוא אומר שאת הר הקסמים צריך לקרוא יותר מפעם אחת ואני נוטה להסכים איתו הקורא נשאר אחרי קריאה אחת עם תחושה שהספר הוא בעל כל כך הרבה עומקים ושכבות שקריאה נוספת תוכל לתת מימד נוסף לגביו.
חשבתי, קלאסיקה כזו, מה אני יכול לחדש בסקירתי, עוד מאמר ארוך?עשו את זה כבר, עשו יותר מזה, זה ספר שיכול למלא מחקרים ואני? נוטה לעשות סקירות קצרות אבל האם סקירה קצרה תוכל לתת לקורא הסקירה את היכולת להבין את החוויה בקריאת ספר כזה?
בכל זאת אתאר את הסיפור בקצרה למי שעוד לא קרא ומתעתד לקרוא.
אומר רק שחלק מהקריאה המהירה שלי בו נבעה בין השאר מהתרגום המצוין, לא קראתי את התרגומים הישנים אך הבנתי שהתרגום הזה נגיש יותר וקריא הרבה יותר וזה בהחלט תרם לי.
בשנת 1912 שהה תומאס מאן לצד אשתו בבית מרפא בשווייץ, הוא התקרר שם והיה חשש לשחפת והרופא המליץ למאן להשאר אך מאן ויתר על התענוג והוא מספר שאולי אם היה נשאר שם אולי לא היה נכתב הר הקסמים.
גיבור הספר, האנס קסטורפ שהגיע לבית המרפא "ברגהוף" לבקר את בן דודו יואכים צימסן שמחלים משחפת ונשאר שם לבסוף שבע שנים שלמות.
בשבע השנים האלו יתקל וישוחח קסטורפ עם אנשים רבים, חולים ומחלימים, אורחים, יחלה בעצמו במחלה ויתמודד עם אתגרים וחוויות מעניינות אך מה שהדהים אותי בספר זה הפסיפס המרתק שיצר תומאס מאן בספר הזה, פסיפס של חברה אירופית מגוונת ומעניינת, נדמה שכל דמות בספר מייצגת איזו תת תרבות אירופית, איזו משנה או תפיסת עולם שונה והמקום הזה בדאבוס, בית המרפא הזה הוא מן תיבת נוח של תמצית החברה האירופית.
הספר הזה עוסק בנושאים כה רבים שהעסיקו את החברה האירופית לפני מלחמת העולם הראשונה, העיסוק באקזיסטנציאליזם ובקיום האנושי, המבט דרך המחלה אל העולם, הרחמים העצמיים, שיח על אמנות ותרבות ועוד.
הספר הכה מורכב הזה והכה מעניין הזה גורם לי להרגיש שהנסיון שלי לתמצת אותו עושה לו עוול כי אין ביכולתי להעביר גרם אחד מעושרו האינטלקטואלי והספרותי ועם זאת אני מנסה בסקירה זו להעביר חוויה, חוויית קריאה.
תומאס מאן יצר כאן יצירה בשלה ובוגרת שנדמה כי אדם צעיר יתקשה להבין אותה ואילו אני, טוב שקראתי אותה בגילי כי אם הייתי קורא אותה בגיל 25 אפילו הייתי נוטש והיום לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר הזה.
יצירת מופת ספרותית שמקומה בין הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים מובנת לי בהחלט.
ספר נפלא ועמוק.

השמאל כפי שהסברתי לנכדתי / אורי וובר

השמאל כפי שהסברתי לנכדתי / אורי וובר
הוצאת ספרי ניב
99 עמודים

הספר הקצר יחסית הזה הוא בעצם דיאלוג בין סב לנכדתו בנסיון להסביר איך עובדת הפוליטיקה הישראלית ומה ההבדל בין שמאל לימין מבחינה חברתית, מדינית וכלכלית.
המחבר וובר מסביר את החשיבות של הנגשת המושג שמאל במיוחד בימים אלו בהם השמאל נחשב כבוגד ומוקצה והשנאה בין המחנות הפוליטיות חרגה מפרופורציות.
בני נוער מושפעים מאוד מהשיח האלים, לא באמת מבינים מה זה שמאל ומה זה ימין.
כשהמחבר מטייל עם שני, נכדתו בת ה14 והשיח מתחיל בכך ששני שומעת שאנשי שמאל הם בוגדים כאן מתחיל המחבר והסב להסביר לה מה זה שמאל וימין, איך זה התחיל ומה ההבדלים בין השמאל בעולם לשמאל בישראל.
ספר קצר שכתוב בצורה נגישה וברורה מאוד ויכול לעזור להנגיש את המושג לבני נוער.

רצח במעון הכומר / אגתה כריסטי

רצח במעון הכומר / אגתה כריסטי
הוצאת עם עובד
328 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

עם עובד מקפיד כל שנה להוציא ספר נוסף של אגתה כריסטי וממשיך לשמור על פורמט ספרי הכיס בעיצוב רטרו מגניב ששווה לשמור בספריה הביצית.
השטאנץ של ספרי כריסטי נשמר ומה שהתחלף זה הבלש, מהרקול פוארו עברנו למיס מארפל, קשישה חקרנית, חטטנית וחריפה שמצליחה לפתור תעלומות מורכבות.
כאן למשל רצח שאירע בכפר מגוריה של מיס מארפל ובמעון הכומר, הנרצח? קולונל פרותרו, הרוצח? קשה לדעת כשלאדם יש כל כך הרבה שונאים ולכולם כמעט יש מניע.
מיס מארפל מתערבת בחקירה, האם היא תצליח לפתור את התעלומה?
כהרגלה של כריסטי העלילה מגיעה לפיק שלה ממש לקראת הסוף ותמיד מפתיעה.
מודה שאני פחות מתחבר לדמותה של מארפל, לא כמו שהתחברתי לפוארו אבל בכל זאת יש בה משהו חינני שעובד.
מומלץ.

המלכים של אירופה / דור רומנו

המלכים של אירופה / דור רומנו
ספרי ניב
418 עמודים

מאז ומתמיד היו לי שתי קבוצות כדורגל באירופה שהערצתי, ריאל מדריד וליברפול, את ריאל אני זוכר עוד מהאייטיז עם בוטרגניו והוגו סאנצ'ס ומאז נשביתי בקסמה והיריבות הנצחית עם ברצלונה.
דור רומנו עיתונאי ומנהל אתר האוהדים של ריאל בארץ הוציא ספר די מקיף שאוהדי הקבוצה בטוח יהנו ממנו ובה הוא מסקר את ההסטוריה של המועדון, את הקבוצה, השחקנים הגדולים, השערוריות והתארים.
כמובן שהיריבות עם ברצלונה מתיארת כאן, יריבות שאינה רק ספורטיבית אלא פוליטית וטעונה מאוד.
בסך הכל ספר שאוהדי הקבוצה יהנו, הרבה צילומים כתוב בפשטות כמו שספר על ספורט צריך להיות.
לא מומלץ לאוהדי ברצלונה.

מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו

מדריך לציור ולקליגרפיה / ז'וז'ה סאראמאגו
הספריה החדשה
253 עמודים
מפורטוגזית: מרים טבעון

ספר הביכורים של סאראמאגו למעשה חותם את סדרת התרגומים המופתיים לספריו בהוצאת הספריה החדשה, למרות שזהו הספר הראשון שהוא כתב הוא פרסם אותו רק 30 שנה לאחר מכן והכתיבה בספר הזה שונה לחלוטין מספריו האחרים.
זהו ספר מצד אחד לא קל לקריאה, הוא רובו הגיגים, מחשבות ותובנות של אמן באמצע שנות חייו ומצד שני לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו, כמיט כמו זרם תודעה מחשבתי של אמן שמחפש זהות שמחפש את האמת בתוך האמת.
כתיבה בגוף ראשון אינה מאפיינת את הרומנים המעולים של סאראמאגו וכאן הספר הזה חורג מסגנונו הייחודי ועם זאת עדיין קל לזהות את סאראמאגו במוטיבים, בדימויים ובאיכות הכתיבה.
גיבור הספר הוא צייר בינוני שמתפרנס מציור דיוקנאות לבני ליסבון, כאלו שיש להם כסף לשלם עבור דיוקן, יום אחד מגיע אליו תעשיין עשיר ששמו בספר הוא ס', הצייר מצייר את ס' כפי שהלקוח רצה אך בתוכו לא היה מרוצה ויוצר בסתר דיוקן שני של התעשיין כפי שהוא הצייר רואה אותו.
גם ממנו, מהציור השני הצייר לא היה מרוצה והוא החליט לעבור לכתיבה, אולי בכתיבה הוא יצליח למצוא את מה שמטריד את מנוחתו ואת מה ומי שהוא בעצם, אולי הוא ימצא את התערים שבין שני הציורים ואת זהותו שלו.
הכתיבה עצמה שהיא מהות הספר נעה בהמון מרחבים, המרחב האמנותי, המרחב הנפשי הפסיכולוגי, המרחב הפיזי והקריאה בחלק זה של הספר מרתקת.
הספר עוסק בנושאים רבים כמו מדינה, חברה, אמנות וציירים, אהבה ועוד ונראה שמרכזת כל דבר שהאמן יכול כדי למצוא את זהותו ואת מה שהוא לא מצא דרך הדיוקנאות ובמיוחד דרך הדיוקן האחרון.
בין לבין הצייר מפתח רומן עם מזכירתו של התעשיין וחבר שלו נעצר על ידי הדיקטטורה הסאלאזרית והוא מעונה בכלא.
ספר מרתק, לא קל לקריאה ועם זאת מרתק ביותר.
מומלץ.

אני כמו אפרסק / נעם פרידמן

אני כמו אפרסק / נעם פרידמן
הוצאת קתרזיס
71 עמודים

לפני שניגש לספר נדבר קצת על הכריכה ועל הדימוי הזה אפרסק ולא כמו שהמשוררת חווה אותו אלא כמו שאני חווה אותו כי אפרסק הוא הפרי האהוב עלי.
הכריכה יש בה משהו מסתורי וכמעט מבויש, הצבע הוא אכן צבע אפרסקי והאיור נמצא בקצה השמאלי למטה, כמעט שקוף כמעט נחבא אל הכלים.
בכלל יש הרבה צניעות בכריכה הזו שיש אותה גם בשירים.
אפרסק הוא פרי מחוספס מבחוץ אבל רך, מבפנים הוא רך עוד יותר, מתמסר בפה, מתמסר במגע, ברגע שמקלפים את החספוס הפרי נמס בפה אבל באותה המידה זה פרי שמתקלקל ונרקב יחסית מהר אם לא שומרים עליו, אם לא עוטפים אותו כמעט כמו ביחסי אהבה, ההקבלה כאן היא כפי שאני הסוקר מבין אותה מדימוי האפרסק וכפי שחוויתי את השירה של נעם פרידמן שמדברת חוויות ורגשות ורוב שירה מתארים את אותם תחושות שהיא חווה בשפה לירית פשוטה ונגישה.
הליריקה של המשוררת לא מתוחכמת מדי, היא כמו שאמרתי נגישה ועם זאת היא שולטת ברזי השפה ובמבנה השירים ואני התחברתי.
יש משהו צעיר בשירה, אך החוויות הן כמעט אוניברסליות ועוסקות בנושאים שמשוררים צעירים רבים עוסקים בהם ומבטאים זאת דרך המילים.

תִּבְכֶּה בִּשְׁבִילִי

אוֹ לְפָחוֹת
תָּשִׁיר בִּשְׁבִילִי

אוֹ רַק
תַּשְׁאִיר בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לִבְכּוֹת עָלָיו
אִם לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תִּשָּׁאֵר בִּשְׁבִילִי
לֹא יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לָשִׁיר עָלָיו

זכרונותיו של חתול נודד / הירו אריקווה

זכרונותיו של חתול נודד / הירו אריקווה
הוצאת הכורסא
215 עמודים
מיפנית: אירית ויינברג

נדיר שספרים מצליחים להזיל ממני דמעה, גם ספרים שנחשבים מזילי דמעות לא מצליחים לגרום לי לכך והספר הזה הצליח, התשובה לשאלה למה דווקא הספר הזה מעבר לכך שהוא ספר מרגש זה כי החיבור שלי לחתולים הוא חיבור מיוחד, כבר עשרים וחמש שנה שחתולים מלווים אותי, מאז בגרותי תמיד היה לי חתול שליווה אותי ולפעמים יותר מאחד והקשר שלי לחיה הזו הוא קשר מרגש ונוגע ובעיקר הרבה מעבר לחברות.
לחתול יש משהו מיוחד שרק מי שמגדל חתולים יכול להרגיש זאת, זה שונה מחיבור בין אדם לכלב, זה חיבור של אמון אמיתי, חיבור מרצון אמיתי.
היפנים אוהבים לכתוב על חתולים ולכתוב מנקודת מבטם של חתולים כמו הספר "אני חתול" של נטסומה סוסקי וכן בספר הזה יש את נקודת המבט של החתול ושמו ננה ואת נקודת המבט של סטורו הבעלים האהוב שלו.
הספר מתאר את הקשר המיוחד והמיסטי בין ננה לסטורו, את המפגש הראשון, את החיבור של סטורו לננה דרך חוויית זכרון של חתול שהיה לו בילדותו ומשם הדרך לקחת את ננה לבית היתה קצרה ומיוחדת.
התפנית חלה כאשר סטורו לוקח את ננה איתו למסע וחיפוש אחר בית חדש לחתול.
סטורו אינו יכול יותר לגדל את ננה ואנחנו הקוראים עדיין לא יודעים למה ונגלה בהמשך.
דרך המסע הם פוגשים מאמצים פוטנציאליים שסטורו מכיר מעברו, מחייו, לכולם יש איזה סיפור שקשור לחתולים, לכולם יש איזו חוויה או זכרון שקשורים לסטורו ועל רקע המפגשים האלו אנחנו חווים את יפן, את התרבות שלה, את האנשים שבה וגם מנקודת מבטו של ננה.
ספר זה נגע בי מאוד ואני לא יכול שלא להמליץ עליו, אוהבי חתולים יבינו בדיוק על מה אני מדבר כשיקראו את הספר וכמובן מפאת ספוילרים אני לא יכול לשתף בחוויה שריגשה אותי אבל מי שיקרא יגלה לבד.
ספר מקסים, כריכה מהממת, קנו אותו ותהנו כמוני.

מעבר לים / תמר רותם

מעבר לים / תמר רותם
הוצאת שוקן
287 עמודים

יש לי איזה סיפור אישי מרתק עם נחום גוטמן, בבית שלי נמצאת רפרודוקציה של ציור שלו, ציור של ירושלים, חתום בכתב ידו לאימי המנוחה שטיפלה בו, נחום גוטמן העניק לה את הרפרודוקציה וכתב באחת מפינות הציור "לטובה בהוקרה, נחום גוטמן" כל פעם כשאני מתבונן על הציור הזה שהוא האוצר הקטן של משפחתי אני נזכר באמן הזה, בילדותי אהבתי מאוד את לובנגולו מלך זולו, אולי ספר הילדים שהכי אהבתי ורק כשהפכתי להיות אמן בעצמי, לצייר, גיליתי את ההשפעה שלו על האמנות שלי והכל התחבר.
עד כאן האנקדוטה האישית שלי ועכשיו לספר המצוין הזה של תמר רותם, נראה שיש כאן כמו שכתב ג'יימס ג'ויס איזה מן "דיוקן האמן כאיש צעיר" הרי נכתבו על גוטמן ביוגרפיות בעבר אך המחברת התמקדה בתקופה מסוימת בשנות העשרים לחייו בהם גוטמן עדיין לא התגבש כאמן, עדיין לא מצא את הסגנון הייחודי לו והוא נסע לאירופה, לספוג השראה, ללמוד ולצייר ונראה ששנים אלו היו משמעותיות עבורו והספר מעביר את אותן שנים היטב.
גוטמן מתנסה באירופה במגוון סגנונות אמנות, מתחבר לאמנים אחרים ומושפע מאמנים שבאותה תקופה פרחו כמו אגון שילה, מאטיס ועוד.
המחברת תמר רותם משלבת בסיפור דמויות רבות מההסטוריה העברית ודמויות שהיוו השפעה על גוטמן ואולי הדוגמא הגדולה ביותר היא דמותו של ביאליק שהכיר את גוטמן עוד כשגוטמן היה ילד באודסה, הצייר הצעיר גם צייר את דיוקניו של המשורר הלאומי שבאותן שנים חי בגרמניה.
זוהי ביוגרפיה חלקית מאוד בתקופה מסוימת אך תקופה חשובה בחייו של הציר העברי החשוב הזה שהשפיע כל כך הרבה על האמנות בישאל לאורך דורות ועד היום.
ההסטוריה של גוטמן שזורה בהסטוריה של ישראל וההתפתחות שלו כאמן צעיר באירופה היא חלק חשוב באותה התפתחות אמנותית והשראה חברתית ופוליטית.
ספר מרתק על אמן מרתק וחשוב.
מומלץ.

מה זה?! יש בך שלד! / עידן בן ברק וג'וליאן פרוסט

מה זה?! יש בך שלד! / עידן בן ברק וג'וליאן פרוסט
הוצאת עם עובד
איורים : ג'וליאן פרוסט

אורט וטידלי נמצאים בדרך למסיבת יום ההולדת של נגה.
למרבה הצער, חלה תקלה קטנה, החללית שלהם התרסקה.
אורט וטידלי עובדי העצות נעזרים בילדים קוראי הספר כדי לתקן את החללית ובדרך הם לומדים על מבנה היד ומה מרכיב אותה, לא רק זה אלא מה התפקיד של כל חלק, אם אלו העצמות שבכף היד, השרירים שעוטפים אותה ומערכת העצבים שמאפשרת לנו להרגיש.
הספר מלא הומור ואינטראקטיבי וממשיך את הקו המשעשע של הספר הקודם של שני היוצרים היצירתיים "נא לא ללקק את הספר הזה".
הנגשת המדע לילדים קטנים עובד מצוין גם בסםר הזה.
לגבי חוויית הקריאה של הילד, קראתי אותו לבן 3 והוא התלהב מלשים את היד במקום שהספר דורש ומהסיפור אבל לדעתי לא הבין את הרעיון המדעי ועדיין זה ספר שיכול ללוות ילדים מגיל 3 עד גיל חמש בכיף.
חמוד מאוד.

המטבח האחורי / רומית סמסון

המטבח האחורי / רומית סמסון
הוצאת עם עובד
434 עמודים

נראה שספר כזה תמיד יהיה רלוונטי אבל בשנים האחרונות לפחות איך שאני זוכר אולי כי התקשורת יותר חדה ובעידן הרשתות החברתיות שום דבר לא מתחמק מאיתנו כמעט התככים והשחיתויות, העמדות הפנים והרמאויות גם הרשויות המקומיות וגם בפוליטיקה הארצית הרבה יותר מציפות אותנו.
מהו המטבח האחורי, איפה שלא רואים ולא שומעים, איפה שהלכלוך והכלים המלוכלכים, איפה שהעובדים הלא ייצוגיים נמצאים, איפה שהצעקות והאיומים לא נשמעים, הרי המטבח הפנימי השקוף הוא תמיד מבריק, נקי, אסתטי, ייצוגי ונעים למראה ואף מריח טוב אבל זו המסיכה שמסתירה אותנו ואת האמת הפנימית שלנו ואת מה שאנחנו בוחרים להסתיר ולהסוות.
בעיר חוף ישראלית, ללא שם או מיקום (אתם אולי יכולים לדמיין את העיר ואולי יש יותר מאחת כזו) יש מירוץ לתפקיד ראש העיר, ראש העיר המכהן והוא נמצא שלא נדע בעיצומו של סכסוך עם התושבים לגבי פרויקט בניה גדול ועם המון ציפיות שנעצר מסיבות רבות כמו כסף שנגמר וקבלן שנעלם וכו'.
את התושבים שכבר רכשו דירות בפרויקט מייצג מול העירייה עורך דין צעיר ונמרץ מלא מוטיבציה שחזר לעירו ומנסה להשתלב בפוליטיקה המקומית.
בין לבין נמצא מנכ"ל העירייה הבולדוזר ויועצת משפטית של העירייה שיש לה איזה סוד פרטי שנשאר סוד פרטי לגבי דברים שמתרחשים בביתה ובינה
ובין עורך הדין הצעיר מתפתח רומן מסקרן שיהיה מפתח בעלילה כמו גם המצפון והמוסר שמלווים אנשים בתפקידים האלו.
רומית סמסון מביאה סיפור על עיר לא מאוד גדולה אבל גם לא מאוד קטנה ומביאה את קולות האנשים בה, את התככים, את הסיפורים הקטנים, את הדיאלוגים ואת מה שקורה בחדרי חדרים.
זהו רומן בשל, קולח ונעים לקריאה, מהנה מאוד ומפתיע כי לכאורה מדובר בנושא קצת משמים, נדל"ן, מאבק משפטי ושחיתות ועם זאת הוא רומן מרתק.
מומלץ.