את המוות את רוצה לראות בעיניים / אורית וולפיילר

את המוות את רוצה לראות בעיניים / אורית וולפיילר
הוצאת הקיבוץ המאוחד
159 עמודים

יש משהו במקצוע הספרנות שמשדר בדידות, אדם מוקף ספרים כל היום, הספרים הם עולמו והם חייו ולעיתים הבחירה להיות מוקף בספרים יכול לשדר סוג של אסקפיזם, התנתקות מהעולם הקשה והמורכב שעובר על אדם והניסיון ליצור לעצמו סוג של בועה ששומרת עליו ומגינה עליו מפני הקשיים בעולם החיצוני.
מעניינת בעיני הבחירה של המחברת בבחירת המקצוע של גיבורת הספר "מירי", כי ככל שהתעמקתי בספר הבנתי את החיבור ובעיני הוא לא מקרי.
מירי כדמות כל חייה חיפשה הגנות, מגננות, לא סתם היא לבד, אבל מירי היום צריכה להתמודד עם משהו שקצת גדול עליה והיא לסעוד את הוריה הנזקקים, זה דורש ממנה לחשוב מחוץ לקופסא על פתרון יצירתי ומעניין כי לבד היא לא מסוגלת גם בנוכחות המטפלת של הוריה היא מרגישה לבד.
מירי מקצצת את משרתה בספריה ורוכשת באינטרנט בובת מין מתנפחת בשם קונצ'יטה אריבדרצ'י.
הבובה המתנפחת הופכת להיות נוכחת בבית ולמרות הפאסיביות שלה ההורים של מירי נקשרים אליה כל אחד בדרכו ומתייחסים אליה כאל בת בית ושותפה לעזרה.
מירי רואה בה כתומכת בתקופה הקשה, והנוכחות שלה עוזרת למירי לתת את היחס הראוי והנחוץ להישרדותם ואולי גם להישרדותה.
אנחנו נזרקים אחורה לסיפור עלייתם של ההורים להתמודדותם בתקופה קשה בעברם ולחיבור של זה לאיך שמירי גודלה וחונכה והתחושה שלה שהיא חייבת ליצור סוג של המשכיות להוריה.
הטיפול של מירי בהוריה הוא התיקון הנחוץ עבורה להמשך תקין של חייה.
למרות שהספר יחסית דק הקריאה בו איטית, קשה ומורכבת, גם בגלל השפה הגבוהה והנושא המורכב והלא פשוט.
אורית וולפיילר עומדת בזה בגבורה ומביאה ספר לא קל לעיכול, לא מתחנף ולא מנסה לרצות את הקוראים אלא לתת להם להתמודד עם נושא קשה שרבים מאיתנו עברו כשהיינו צריכים לסעוד את הורינו ולטפל בהם.
ספר מלא חמלה ורגש, משפחתיות ואהבת אדם, אהבת אם ואב ואהבתם לביתם.
מומלץ.

3100066747b

לונדון קולינג / משה מורד

לונדון קולינג / משה מורד
מרום תרבות ישראלית
145 עמודים

משה מורד מצטרף לקבוצה טובה ואיכותית של שדרני רדיו וחוקרי מוזיקה שמוציאים את הידע שלהם לאור וכולם דרך מרום תקבות ישראלית שדואגת לא רק לתוכן משובח אלא גם לאיכות ויזואלית בעיצוב הספר, בעימוד שמתאים סגנונית לז'אנר והתוצאה היא ספר שזורק אותנו שוב לשנות השמונים באנגליה עם כל הסגנונות המוזיקליים, הבארים האפלים, הכוכבים שהתוו את הדרך לפופ, שהתוו סגנונות אופנה ושעשו את מה שהם אוהבים.
שנות השמונים במוזיקה באנגליה היו מאוד צבעוניים, תוססים, אנשים חיפשו סגנונות חדשים, חיפשו לעשות מוזיקת מחאה, לצעוק, להביע דיעה ופשוט להנות וליצור ומשה מורד היה שם נפגש עם האמנים, אסף את הראיונות ושמר אותם והחליט להוציא אותם לאור ובכך להחזיר אותנו למוזיקה התוססת ולאווירה בלונדון של תחילת שנות השמונים.
מורד לוקח אותנו למסע מוזיקלי שמאחורי השירים, למסע שבו אנחנו מכירים את המוזיקאים ואת הסגנונות, חלק מהלהקות זכורות וועלות עד היום, חלק התפרקו ונשארו בתודעה של מי שזוכר את התקופה. אנחנו פוגשים את סיימון לה בון מדוראן דוראן שמספר גם על התקוה שלו בקיבוץ ועל השיר "תל אביב", את בוי ג'ורג' ולהקת מועדון תרבות, את עולם הפאנק מג'וני רוטן, יו קורנוול וסוזי מסוזי והבאנשיז וכמובן את רוברט סמית מהקיור, וגם את קייט בוש, ג'ון אנדרסון מיס ואת מייק אולדפילד ועוד.
הראיונות קצרים ומרתקים ונותנים לנו חשיפה לעולם המוזקה דאז, האיורים בספר של המוזיקאים נהדרים וצבעוניים וקטעי הפרסום הנוסטלגיים בספר שמפרסמים את הווקמן, פרסום הועות, קטעי מגזינים ועוד יוצריםן משהו שהוא מעבר לספר אלא אלבום מוזיקלי צבעוני ועשיר.
קחו את הספר אבל במקביל תפתחו יוטיוב ותחזרו לשמוע את הקטעים שמוזכרים בספר ואת המוזיקה של התקופה.
אהבתי מאוד.

51669873_1773304369436128_3869542727972552704_n

 

דוקטור מריגולד / צ'ארלס דיקנס

דוקטור מריגולד / צ'ארלס דיקנס
תשע נשמות
74 עמודים
מאנגלים: יותם בנשלום
איורים: ענת עינהר

דוקטור מריגולד זו נובלה צנועה וקסומה של אהבת אדם ואהבת ילד, יש בה המון קסם וחן אבל לפני שאתחיל לספר על חוויית הקריאה שלי אני חייב לפרגן להוצאה על האיורים הנפלאים שמלווים את הנובלה הזו ושנעשו על ידי ענת עינהר.
האיורים הנפלאים מחוברים בסגנונם לרוח התקופה ולסגנון האיור שאפיין את ספריו של דיקנס וספריןם אחרים באותה התקופה והבחירה בהוספתם לנובלה הזו הופכת אותו להרבה יותר עשיר ומעניין ונותנת לקורא חוויה ויזואלית של העלילה.
דוקטור מריגולד הוא איש צנוע, הוא יודע לדבר, יודע למכור וזה עיסוקו והוא מספר על עצמו בגוף ראשון, את שמו קיבל כמחווה לרופא המיילד, הוא מספר על עצמו, על עיסוקו, על אנשים שהוא פוגש, על הקשיים שבחייו ועל האובדן שחווה.
בתוך כל הכאב והעצב בחייו הוא עוזר לילדה חירשת אילמת והם די מצילים אחד את השני ונותנים תקווה לעולם טוב יותר ומכיל יותר.
אולי כי הסיפור יצא לאור בתקופת חג המולד יש בו מן תחושה של אווירת חג עם האופטימיות המיוחדת שלו ששורה בתוך עצב גדול אבל עם סוף שנותן תקווה רבה.
בעיני זהו אחד הספרים ההומניסטיים שקראתי בתקופה האחרונה, כולו טוב לב ואהבת אדם ויש המון מה לקחת ממנו בחיינו שלנו.
זו הסקירה הראשונה מתוך ספרת פה לאוזן של תשע נשמות ויהיו עוד סקירות בהמשך כמובן. אל תפספסו את דוקטור מריגולד.

52287200_1778077682292130_60780152379932672_n

הבוזזים/ ויליאם פוקנר

הבוזזים/ ויליאם פוקנר
הוצאת פן
335 עמודים
מאנגלית: שרון פרמינגר

ספרו האחרון של פוקנר הוא אולי גם ספרו הקליל יחסית, כשאני אומר קלילי יחסית אני מתכוון שיש כאן מן רוד טריפ והמורכבות בעלילה פחות מסובכת מספריו האחרים בעיני.
אבל למה יחסית? כי בתוך הסיפור הקליל לכאורה ישנה מורכבות רבה של יחסים בין גזעיים, מעמד האישה ועוד.
התקופה היא תקופה שבה המכוניות רק התחילו לנוע בכבישים, הכל חדש יחסית, מעט מאוד מכוניות נוסעות בכבישים וגם הן איטיות מאוד ומסורבלות מאוד ולכן יש כאן פתח לעידן חדש ומרתק, אך בין השילוב של העולם החדש לעולם הישן יש לנו כאן מסע בגרות, חניכה, התפקחות של ילד צעיר, לושס פריסט בן 11 שנוסע במכונית שגנב מסבו ביחד עם נד, גבר שחור, קרוב משפחה של הילד כתוצאה ממערכת יחסים של אחד מאבותיו עם שפחה שחורה ועם, שכיר במשפחה וביחד הם נוסעים לממפיס אל בית בושת שם נמצאת אהובת ליבו של בון.
זהו ספר שהוא מסע חניכה, בגרות והתבגרות וחברות שמלמד את הילד המון על העולם ומסופר מנקודת מבטו של לושס המזדקן שמספר מזכרונות ילדותו.
העולם בעיקר בדרום בטנסי הוא עולם גזעני מאוד שם נד נחשב עדיין לנחות, מעמד האישה בחברה פטריארכלית מאוד הוא מעמד נמוך ולושס יתבגר ויצא אדם אחר מהמסע הזה.
העולם בתחילת המאה העשרים משתנה במהירות, מעמד האישה בהתפתחות, מעמדם של השחורים הולך ומשתנה, העולם נעשה מהיר יותר, קצבי יותר, תעשייתי יותר, המכוניות יצברו תאוצה וקידמה והכל מתפתח בקצב מסחרר ופוקנר מעביר לנו את העולם הזה, בחיבור בין העולם הישן והמתכלה לעולם החדש, את הרצון של השחורים להשתלב ולהיות שווים כשזכרונות העבדות מאחוריהן והשאיפה להיות בני אדם שווי זכויות עוד לפניהם.
ספר מקסים של פוקנר, סופר נפלא שהעביר את אווירת הדרום בארצות הברית טוב יותר מכל סופר אחר.
מומלץ.
52643739_1779358652164033_786933043368558592_n

יומנו של בן חמישים / הנרי ג'יימס

יומנו של בן חמישים / הנרי ג'יימס
תשע נשמות
72 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

סדרת מפה לאוזן של תשע נשמות מתגלה כסדרה מאוד אינטימית ואיכותית, זה הספר השני שאני קורא בסדרה אחרי דוקטור מריגולד של דיקנס והפעם עוד נובלה קלאסית של סופר גדול מהמאה ה19.
הנרי ג'יימס מביא בנובלה זו את סיפורו של אדם בשנות החמישים לחייו שחוזר לפירנצה ומנסה לתקן טעויות עבר על ידי מניעת אחרים לעבור שוב את אותו המסלול שהותיר בו פצע גדול.
המספר פוגש בסטאנמר גבר צעיר, בן גילו של המספר בשנים בהם חי בפירנצה שמאוהב באישה צעירה שהיא למעשה ביתו של האישה בו המספר היה מאוהב בזמנו.
הוא חש תחושת דז'ה וו כמעט כאילו שחזור של עברו.
מהמקום בוא הוא נמצא היום הוא מתערב בחיי הזוג הצעיר ובהחלטותיהן וגורלן אך נדמה לו שלא משנה מה יקרה התוצאות יהיו זהות.
האם זה באמת כך? האם לכל סיפור יש את העלילה שלה ולכל אדם יש את סיפור החיים שלו והאם צריך להתערב כדי למנוע אומללות וכאב או לתת לאדם אחר לחוות ולהתנסות בעצמו ולכתוב את סיפורו שלו?
דרך הניסיון שלו להתערב בהחלטות בני הזוג הוא גם מנסה לשחרר את אותה מועקה שיושבת לו בלב כבר שנים רבות.
הספר הקצר אך המדויק הזה שכתוב היטב ומתורגם היטב על ידי ארז וולק נוגע בגורל, בזכרון, בשחרור ובהבנה שחייו של אחד לא בהכרח יהיו חייו של אחר גם אם הסיפור לעיתים דומה.
נובלה מעניינת ומעוררת מחשבה של סופר גדול.

52828214_1783659271733971_8117314943344181248_n

הפאשיזם הנצחי / אומברטו אקו

הפאשיזם הנצחי / אומברטו אקו
הוצאת תשע נשמות
70 עמודים
מאיטלקית: יונתן פיין

הסקירה הזו נכתבת ביום הולדתו של אוברטו אקו שנפטר לפני כשלוש שנים והחיבור הזה תורגם לעברית בטיימינג ממש לא מפתיע ואולי אף מכוון מצד ההוצאה בדיוק לפני שאנחנו משלשלים את בחירתנו הדמוקרטית בקלפי וחושבים על השלכות הבחירה שלנו.
אקו מביא לנו כאן חיבור מניפסטי חד מאוד על כך שאולי הפאשיזם כפי שאנחנו מכירים מתקופת מוסוליני כבר לא קיים יותר אבל סממני פאשיזם קיימים בכל חברה כמעט ואסור לנו להתעלם ממנה.
14 הנקודות שמסמנות את קדם הפאשיזם כבר פורסמו בעבר ברשתות החברתיות אבל החיבור המלא מתורגם כאן לראשונה והוא חשוב ביותר כי אקו מנסה לעורר אותנו ולבקש מאיתנו לשים לב לאותם סימנים או אותם "תהליכים" בחברה כפי שיאיר גולן אמר בנאומו בעבר.
אקו מתחיל את החיבור שלו בזכרונות ילדותו מתקופת מוסוליני וממשיך בהסבר על מהו פאשיזם כפי שהתבטא במשטרים טוטאליטריים בעבר ומהם הסימנים לפאשיזם היום.
14 הנקודות בקצרה הן
1: פולחן המסורת
2:דחייה של המודרנה
3:פעולה לשם פעולה
4:אי הסכמה פירושה בגידה
5: הפחד הטבעי מן השונה
6:תסכול אישי או חברתי
7: אובססיה של מזימה להפלת השלטון
8: האויב חזק מדי וחלש מדי בעת ובעונה אחת
9: הפציפיזם הוא חבירה לאויב
10: בוז כלפי החלשים
11: חינוך לאור הגבורה
12:מאצ'ואיזם
13:פופוליזם איכותני
14: השיח החדש או כמו שאורוול כינה בספרו "1984" "שיחדש"

אין צורך לראות בך את כל הנקודות, מספיק נקודה אחת כדי לעורר בנו את המודעות שאולי הפאשיזם מתעורר גם אצלנו ואת זה אקו בא לומר, זה החלון שהוא פותח עבורנו.

בנוסף לחיבור של אקו ישנו מאמר חשוב של מרדכי בר און שנקרא "מבחן ערכים" שבו הוא מדבר על מאמרו של אקו בהקשר המקומי שלנו, מאמר מעניין וחשוב ביותר.
ממליץ בחום לא לדלג על הספר הזה.
מאיר עיניים וחשוב.

52469168_1785146351585263_703861319232651264_n

חמדת / טוני מוריסון

חמדת / טוני מוריסון
הספריה החדשה
328 עמודים
מאנגלית: ניצה בן ארי

אני לא אגזים אם אומר שחמדת הוא לא רק הספר הכי טוב של טוני מוריסון בוודאות אלא גם בעיני הספר הכי טוב במחצית השניה של המאה העשרים ואחד הספרים הכי טובים באותה מאה.
חמדת כה מטלטל כי מעבר לכתיבה המהפנטת של טוני מוריסון הוא נע בצורה מופלאה בין ריאליזם נוקב ודוקר לסוריאליזם שמותיר אותך חסר מילים.
מוריסון נוגעת בנושאים קשים וכואבים ולא פוחדת להוליך אותנו לתוך הספר ולגרום לנו לזעזוע ותחושות קשות שמלוות את הקורא שנים לאחר קריאתו.
מוריסון מצליחה להעביר לנו את עוולות העבדות בצורה שקראתי במעט ספרים העוסקים בנושא, הספר עוסק באהבת אם, בטראומה ובכמה רחוק יכולה להגיע אהבת אם שרוצה לגונן על ילדיה מגורל אכזר ללא תקווה וחירות.
זהו ספר מופתי שזיכה את מוריסון בפרס פוליצר וחמש שנים לאחר כתיבתו גם בפרס נובל על מכלול יצירתה.
הספר יצא במהדורה חדשה עם אותו התרגום מלבד תיקונים קטנים בעיקר בשמות הדמויות כמו למשל סת' הפכה לסת'ה.
הספר מתחיל בשנת 1873 ומוריסון זורקת אותנו במשפט הפתיחה של הספר ישר לעניינים "124 היה זדוני, חדור ארס של תינוקות."
מה היה זדוני בבית 124 שם התגוררה סת'ה?
124 היה זדוני כי סת'ה האמינה שרוח נמצאת בבית, רוחה של התינוקת המתה שלה, אותה תינוקת שהיא עצמה הרגה בזמן בריחתה מבית השיעבוד שלה כשפחה כדי שלא תסבול מאותו גורל שלה ולא תחיה כל חייה כשפחה, סת'ה רצתה להרוג את שאר ילדיה אך הצליחו לעצור בעדה.
על המצבה של התינוקת היה רשום חמדת, סת'ה רצתה שייכתב שם חמדת ליבי אך התשלום לה הספיק ונותר השם חמדת.
שנים לאחר מכן סת'ה החופשיה מתגוררת בביתה של בייבי סאגס הזקנה יחד עם בתה דנבר, שאר ילדיה עזבו את הבית.
אל ביתם מגיע פול די, עבד לשעבר שהיה באותה חווה בשם האירוני "נווה חסד" שם גרה גם סת'ה שרוצה לפתח קשר רומנטי עם סת'ה ועוזר לה לגרש את הרוח המתגוררת בבית 124.
יום אחד מגיעה אל הבית בחורה צעירה ומוזרה מאוד שטוענת ששמה הוא חמדת, אף אחד לא יודע מאיפה היא הגיעה ומה רצונה אך היא נשארת בחווה וסת'ה משוכנעת שחמדת היא בתה.
הסיפור מסופר על ידי כמה דמויות וכמה נקודות מבט ומוריסון יוצרת כאן פסיפס שלם של סיפור עגום על העבדות הקשה ועל הטראומות שמלוות את המשוחררים שנים לאחר מכן.
הספר מבוסס על סיפורה של השפחה מרגרט גארנר שרצחה את תינוקה על מנת למנוע ממנו חיי עבדות בזמן שנמלטה מהבית בו שועבדה.
זו קריאה שניה שלי של הספר הזה וקריאה זו רק חידדה את איכותו המדהימה של הספר המופתי הזה. כדאי לקרוא, בטח שכדאי.
50985895_1758043444295554_7869445285406048256_n