האל החושני / אביעד קליינברג

האל החושני / אביעד קליינברג
ספרי עליית הגג
269 עמודים

למרות שאני אתאיסט ואולי דווקא בגלל שאני אתאיסט הנסיון להבין את תפיסת האל מרתקת בעיני ואני מוצא את עצמי קורא על כך לא מעט.
הספר של אביעד קליינברג הוא בדיוק הספר שעוסק בתכנים אלה ומעניין אותי ומצאתי אותו מרתק למדי.
אותנו לימדו שהאל המונותיאיסטי הינו חסר גוף, צורה, ריח טעם ולא נתפס בחושים שלנו ועם זאת בתרבויות עתיקות כבר ניסו להאניש את האל, לתת לו צורת אדם זקן ועוד.
הרי בתקופת המקרא ניסו גם אז לתת לאל צורה ןלנסות לאפיין אותו דרך החושים שלנו וקליינברג ממחיש לנו זאת בספר זה.
יש לא מעט דוגמאות בספר גם בנצרות וגם ביהדות איך האדם/ המאמינים ניסה לתת לאל משמעויות פיזיות חושניות על מנת להקל על האמונה באותו אל ועל מנת להמחיש אותו.
כך אנחנו רואים בנצרות באמצעות סעודת הלחם כשאר הנוצרים טועמים מדבו ובשרו של ישוע בנו של האל.
ביהדות מומחש לנו קולו של האל במעמד הר סיני לא רק אל משה אלא גם אל הכהנים שעלו איתו את ההר ושמעו את קולו של האל.
קליינברג מדבר גם על חוש הרי שמופעי במקרא כאשר האל מוזכר או מופיע ישנו ריח אחר ועוד.
הספר עצמו מדבר לא רק על הנושאים החושיים אלא גם על האמונה, מהי אמונה, מה פירוש להאמין במשהו על חושי והקושי באמונה מסוג זה ועוד.
למרות העיסוק בעיקר באל המונותאיסטי ובדתות המונותאיסטיות שמתי לב שהאסלאם לא מוזכר בספר זה וזה מעניין להבין למה האסלאם נעדר מהדוגמאות שאותם בחר קליינברג להביא.
ספר מרתק מאוד ולפחות עבורי חידש לא מעט.
כדאי מאוד לקרוא.

 36200055335b

שירת המסע / גיל אלון

שירת המסע / גיל אלון
הוצאת עולם חדש
74 עמודים

גיל אלון באמת אדם מיוחד, זן מאסטר, שחקן, במאי ואיש תיאטרון ידוע
אין ספק ששירתו מיוחדת מאוד גם אם לא מאוד תקשורתית, זה מורגש כאילו אלון כותב את השירה בצורה מאוד אינטואיטיבית, מאוד פנימית.
כשם שאנו הולכים ומטיילים בעולם או כאן בארץ וחווים רגעים שעוד שניה יהיו זכרון חולף כיוון שמיד המשכנו הלאה, מבטים חטופים על אנשים, ריחות, תרבויות, צבעים, רעשים וכל דבר שהחושים שלנו יכולים לקלוט חולפים לדברים אחרים שחושינו קולטים, שמסרינו התת מודעיים מקבלים וזהו.
ממשיכים הלאה לעבר המשך המסע, כך גם גיל אלון, כך אני חוויתי את ספרו.

"הדברים נכנסו ויצאו.
והמים נפלו והתרסקו.
והשמש בלעה את שמשות היקום.
והדרך לפתה את הראש.

מומבאי, הודו"

לאחר כל שיר גיל אלון מציין את מקום כתיבת השיר או את המקום בו החוויה נקלטה בתודעתו.
רוב השירים דורשים קריאה חוזרת, יש בהם משהו אניגמטי מאוד, שונה ומעורפל מחשבתית לאדם שלא חווה והיה באותו המקום שגיל אלון היה ולכן דורש מאיתנו נסיון להבין את הפאזל של השירה הזו, של החוויה העל חושית שהשירה של גיל אלון מנסה להעביר לנו.
זה למעשה אתגר כמעט בכל ספר שירה אבל אצל אלון החוויה היא ויזואלית שמנסה להיות מועברת באאמצעות מילים ולכן זו חוויה אחרת.

"תראו את המחר מתפורר לי בידיים.
תסתכלו על הפרצוף שמתמודד עם השעות.

וינטיאן, לאוס"

שירה מיוחדת של אדם מיוחד ומרתק.

 d7a9d799d7a8d7aa-d794d79ed7a1d7a2-d797d796d799d7aa

ארגונאוטיקה / אפולוניוס איש רודוס

ארגונאוטיקה / אפולוניוס איש רודוס
הוצאת מאגנס
307 עמודים

אני אוהב מאוד קלאסיקות יווניות וזה לא סוד.
הסיפורים בתרבות היוונית הקלאסית מרהיבים ומרתקים ומצד שני זו ספרות מאוד לא קלה לקריאה.
המבנה המורכב של הכתיבה הזו שמזכירה לא מעט את האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס דורשת ריכוז והעזרות בהערות שוליים שבאות יחד עם הטקסט.
אותי עניין מאוד הבנה מוקדמת יותר של הסיפור שמקדים לסיפור הארגונאוטיקה, הסיפור של גיזת הזהב ולכן גם ישבתי וקראתי קצת על סיפור זה.
הסיפור של הארגונאוטיקה הוא למעשה פואמה ארוכה מאוד של אפולוניוס איש רודוס על קורותיו של יאסון וחבורת הגיבורים שיתו אשר הפליגו בספינה ארגו כדי לחפש את גיזת הזהב.
אחד הסיפורים הארוכים והמרתקים בתולדות המיתולוגיה היוונית.
גיזת הזהב שייכת לאייל מופלא שהרמס שלח כדי להציל את פריקסוס והלה ילדיו של המלך אתאמס.
הסיפור הזה במבנה המקורי שלו כפי שהוא מובא בספר זה לא קל לקריאה אך מרתק ומעניין מאשר כל תקציר שבנמצא.
מעניין לראות את הכתיבה הלירית המורכבת הזו ולחקור את הסיפורים של אותה תקופה, הרפתקותיהם של יאסון וצוותו היוו השראה רבה.
במסע ישנם הרפתקאות רבות ובראשם אהבתם של יאסון ומדיאה.
אני חושב שהיצירות הקלאסיות היווניות על אף מורכבותם והמבנה הספרותי הלא פשוט אל הפואמות הם ספרי חובה לכל מי שאוהב ספרות קלאסית וסיפורי מיתולוגיה.
ההקדמה בספר של המתרגם אברהם ארואטי חשובה מאין כמותה ועוזרת לקורא להבין את הטקסט המורכב ואת הסיפור וכמו כן את ההקדמה לסיפור של גיזת הזהב.
ספר מורכב ומעניין שאני גאה שהוא נמצא בספרייתי.

 4503011679b

חיבוק גדול / רומן גארי

חיבוק גדול / רומן גארי
הוצאת עם עובד
244 עמודים
תרגום: דורית שילה

רומן גארי הוא שמו האמיתי של הסופר הגדול הזה אשר פרסם את רוב ספריו תחת השם הבדוי אמיל אז'אר.
חיבוק גדול הוא למעשה הספר הראשון שגארי פרסם תחת שמו האמיתי אך כניסוי באמת מעניין לראות איך החברה הצרפתית הגיבה לכך שפתאום התגלה רומן גארי בשמו האמיתי והיחס בין הקבלה של ספריו בשמו הבדוי לספר זה שהוא ספר ייחודי ומעניין מאוד.
כבר שמתי לב שיש חלק שמאוד אהבו אותו ויש חלק שהתקשו מאוד עם זרם התודעה של כתיבתו ואני נמנה על אלו שאהבו את הספר הזה.
מסיה קוזן הוא אדם בודד שחי לבדו בדירה פריזאית והוא חוזר יום אחד מטיול באפריקה יחד עם פיתון גדול אשר הוא מכנה אותו בשם "חיבוק גדול"
הפיתון הזה הופך להיות בן לוויה של מסיה קוזן וחברו האמיתי והוא אולי סמל גדול לבדידותו של מסיה קוזן ואולי לבדידותו של האדם בעיר הגדולה.
מסיה קוזן חוזר מעבודתו לביתו ולפיתון שלו הוא לוקח אותו לטיולים בעיר עד שהמשטרה אוסרת עליו זאת.
מלבד אהבתו לפיתון הענק קוזן מאוהב במספרים ובזה הוא עובד ביומיום.
אבל חייו האומללים ובדידותו משוועים לחיבוק גדול ו הפיתון מעניק לו מטאפורית את החיבוק הזה, הוא מצפה לימים בהם הנחש משיל את עורו וחי מחדש, מתרענן מחדש ועובר שינוי ומסיה קוזן מקנא בנחש על כך.
מסיה קוזן לא מוצא את עצמו בכרך הגדול ומרגיש בודד עוד יותר בפאריז וחיפושו אחר אהבה ונחמה מביא אותו להזיות ומחשבות, פנטזיות על אהבה ובת זוג וחיפוש של אסקפיזם מתוך הבדידות הכה מעיקה.
רוב רובו של הספר בנוי כרצף מחשבות ולכן אני יכול להבין את ההסתייגות של חלק ממבקרים והסוקרים מהספר כי לא תמיד קל להתחבר לסגנון כזה.
עם זאת מצאתי את עצמי מזדהה עם מסיה קוזן ועם החיפוש אחר רגעי אושר קטנים ומישהו שיחבק אותך, הרצון לברוח מהכרך אאו למצוא את מקומך שם.
רומן גארי כתב סוף שונה לספר ולבסוף הכניס אותו כנספח שאותו גם אהבתי.
מומלץ גם לא לפסוח על אחרית הדבר המעניינת של המתרגמת .
מומלץ.

 עטיפה_-_חיבוק_גדול(2)

די כבר עם השקרים שלך / פיליפ בסון

די כבר עם השקרים שלך / פיליפ בסון
הוצאת אריה ניר
160 עמודים
מצרפתית: דורית דליות

פיליפ בסון הוא סופר, תסריטאי ומחזאי צרפתי
לא הכרתי אותו לפני הספר הזה אבל הספר הצנוע והמרגש הזה נגע בי מאוד וגורם לי לרצות לחקור וללמוד עוד עליו.
למעשה הספר נע קדימה ואחורה בזמן ומתאר חלק אוטוביוגרפי בחייו של פיליפ בסון שמתחיל מאירוע שהתרחש בשנת 2007.
פיליפ בסון יושב בלובי של בית מלון ומתראיין לרגל צאת ספרו החדש לפתע הוא מבחין בדמות של גבר שעובר סמוך, הגבר מוכר מאוד לבסון והוא נתקף בפרץ רגשות ונוסטלגיה, הוא ניגש לבחור וקורא לעברו בשם "תומא" הבחור אינו עונה ובסון ניגש אליו ונוגע בכתפו ואז הוא מסתובב ומכאן מתחיל הסיפור.
משם אנחנו נזרקים ל1984 ולסיפור של פיליפ ותומא, נערים בבית ספר תיכון אלי וינה בבארבזייה.
תומא ופיליפ שונים זה מזה אבל החיבור ביניהם היה מההתחלה ומתחיל ביניהם רומן מסעיר וסוחף בין שני נערים מבולבלים ומחפשי זהות מינית, רומן שמשאיר המון זכרונות וכאב, המון תסכול ורגש כמו אותן תחושות שהספר משדר לקורא.
תומא מסתיר את זהותו המינית מכולם ורק פיליפ מאהבו יודע זאת.
פיליפ העז והמשיך לצאת מהארון ולא הסתיר את זהותו המינית אך תומא המשיך בחייו בסופו של דבר עם הסתרת זהותו המינית האמיתית.
מצד אחד זהו ספר מאוד קל לקריאה, מאוד זורם ומאוד מעניין ומצד שני קשה לקרוא אותו בגלל העצבות שבו, בגלל תחושת חוסר המימוש של האהבה, של העצמי, של התשוקות והרצון שלך בסופו של דבר להיות מי שאתה באמת ואינך יכול כתוצאה מדרישות החברה שבמקרה של תומא בא ממשפחה קתולית שמרנית דבר שהקשה עליו מאוד.
מי האדם אותו פגש בסון באאותו מלון? האם זה היה תומא? ומה הזכיר לו את אותו אדם?
בסון כותב ספר אוטוביוגרפי מרגש וכואב, מלא רגש ומרתק.
מומלץ בחום.

 55000002455b

הארת שוליים / אמיר סומר

הארת שוליים / אמיר סומר
הוצאה עצמית הוצאה לאור
103 עמודים

אני אישית מאוד אוהב לראות כל הזמן משוררים צעירים קמים ומפרסמים את שיריהם והולכים עד הסוף עם האמת שלהם ואמיר סומר הוא אחד כזה, הוא בחור צעיר באמצע שנות העשרים לחייו אבל ככל הנראה לפי השירים חווה ועבר המון.
אני אתחיל דווקא מהכריכה שבה יש סוג של יד מתפללת ופונט סריפי שמשדר מבחינתי חיבור למסורת, אבל איזו מסורת?
סומר בכריכה הפנימית מדגיש כמה דברים חשובים, סמלי שלושת הדתות ואת עורך הספר גבריאל מוקד.
מוקד כבודו במקומו מונח אבל דעתי היא שמקומו של העורך גדול וידוע ככל שיהיה לוקח מהמשורר את המקום שהוא ראוי לו.
אמיר סומר לא כותב שירה במובן הקלאסי שלה, כך אני לפחות חווה זאת.
אני קורא למה שסומר כותב "הגות פואטית"
סומר מספר לנו את דעתו על העולם, דעתו על החברה, חוויות מהחיים האורבניים, חוויות ילדות, פוליטיקה, יחסו לדת, לדתות וכל זה בטקסטים ארוכים ומנוקדים.
לעיתים הטקסטים של סומר מעניינים ונקודת המבט שלו על העולם מעניינת ולעיתים זה קצת מעיק עקב עודף טקסט והמבנה כמו גם סגנון הכתיבה.
את רוב הקטעים אהבתי, הם מעניינים וסומר הוא לחלוטין לא אדם רגיל אלא בעל נקודת מבט מעניינת מאוד על העולם, על אהבה, על החברה
סומר זועם ואוהב גם יחד, הוא מפגין אכפתיות מהנעשה כאן, זועם על היחס של החברה לאנשים מסוימים, הקדיש שיר שלם ללוסי אוהריש.
סיפור חייו המרתק של סומר בהחלט ראוי לאוטוביוגרפיה גם בגיל כל כך צעיר הרגשתו ויחסו לשלושת הדתות המונותאיסטיות מעניינת ובכלל נראה שסומר הוא אדם רוחני מאוד, אדם שאני אישית הייתי שמח להתסובב איתו ולהקשיב לו, כתיבתו היא לא פשוטה, היא עמוקה ומורכבת ושירה מעידה לא מעט על האדם שכתב אותה.
אחד השירים שנגעו בי נכתב דווקא על רחוב מסדה בחיפה והוא נגע בי כי בתור סטודנט גרתי שם ואף מילצרתי בבית קפה מקומי ברחוב.
אבל ככה סומר, הוא מצליח לגעת כמעט בכל מי שקורא את ספרו כי הוא נוגע בתחומים רבים.
מי שמחפש ספר שירה סטנדרטי אז סומר הוא לא הכתובת אבל מי שמחפש ספר הגותי פואטי של אדם צעיר ושונה ומחפש לראות השקפת חיים אחרת דרך כתיבה מנוקדת ופואמות ארוכות ימצא את מבוקשו בספרו של סומר.
כך או כך ספרו הוא חוויה אחרת של קריאה.
כמו בכל ספר ישנם קטעים טובים יותר וטובים פחות אבל בהחלט יש בספר זה משהו שנותן לקורא נקודת מבט אחרת וייחודית על החיים וכל אחד ימצא את זה דרך הפריזמה האישית שלו.
בסוף הספר, בכריכה האחורית נכתב אולי הקטע המשמעותי ביותר שאולי בו סומר משחרר את כל הזעם שלו.
"לכל מי שאמר לא
לכל מי שלא האמין
לכל מי שזילזל
לכל מי שלא הבין
לכל מי שלא ניסה
לכל מי ששבר כנף
ולכם."

הכשלונות הרבים שלנו ואני מכיר אותם אישית דרך סיפור חיי הם אבני הדרך שלנו להצלחה ולמקום שבו אם נתמיד בדרך שלנו נגיע גם לחלומות שלנו.
סומר ספג כשלונות רבים אבל דרכו להצלחה סלולה.
ספר מרתק ושונה.

 987891

המיועד \ חיים פוטוק

המיועד / חיים פוטוק

תמיר / סנדיק

358 עמודים

מאנגלית: שי סנדיק
ליהדות פנים רבות, כמו לאנשים.

לעיתים אנחנו מכירים רק את מה שמולנו, מה שמוכר לנו וידוע לנו, ומאוד קשה לנו להתחבר לאנשים שונים מאיתנו בתכלית, אבל משהו בכל זאת מחבר, לכל בני האדם יש מכנה משותף מסוים שיכול לחבר אפילו קצוות.

כך גם בסיפור הנפלא הזה של החברות רבל השנים בין ראובן מלטר יהודי אורתודוכסי מודרני כפי שמכנים אותו בכריכה האחורית לבין דני סונדרס, נער חרדי, בנו של מנהיג קהילה גדולה בברוקלין ומי שמיועד להיות האדמו"ר הבא, היורש של אביו.

ההכרות בין מלטר לסונדרס לא היתה אמורה להתרחש אבל היא התרחשה בכל זאת.

דרך מקרה מצער במשחק בייסבול נפגשו השניים וממקום של איבה דווקא נוצרת חברות בלתי צפויה בין יהודי מודרני לבין חרדי מקהילה קנאית שמתקשה לקבל זרים.

החיבור הזה בין שני הנערים שהוא מרכז הסיפור המרתק הזה מביא אותנו גם לחוות את התקופה הסוערת שבה הסיפור מתרחש, אמצע מלחמת העולם השניה, היטלר במסע כיבושים, מימדי השואה עדיין לא ידועים ואמריקה סוערת.

האירועים ההסטוריים החשובים בקרב היהודים בארצות הברית, מלחמת העולם הראשונה, מימדי השואה שהתגלו והותירו את כולם בהלם וכמובן תהליך ההכרה בצורך במדינה יהודית הם הליבה של הסיפור.

בין לבין מדובר בשני נערים סקרנים ובעיקר החיפוש העצמי של הנער המיועד דני סונדרס.

מה בעצם הוא רוצה מעצמו? סקרנותו לא יודעת גבולות ובניגוד לרצון אביו סונדרס מוצא עצמו מבלה שעות בספריה וקורא על אבולוציה וקורא על פרויד ומחפש את עצמו, האם הוא רוצה בכלל להיות אדמו"ר? הרי זו חובתו.

החברות נמשכת גם באקדמיה שם מתחוללים שינויים רבים אצל שני הנערים.

כמו שבנו של הרב מתעניין בפסיכולוגיה ובפרויד כך ראובן מלטר מתעניין בגמרה והעולמות מתחברים כמו גם החברות האמיצה והמיוחדת.

זהו ספר מאוד מעניין של חיים פוטוק שכתוב היטב, יש בו עומק רק ואין ספק שלמחבר היתה הכרות עם העולם החרדי באותה התקופה ואנחנו יכולים ללמוד זאת מהטקסט.

מאוד אהבתי את החלק הראשון של הספר שמתאר את משחק הבייסבול כמעט לאורך חמישים עמוד ואת ההכרות של שני הנערים.

זהו ספר מאוד יהודי שיש בו נקודות חיבור חשובות בהסטוריה של יהדות ארצות אברית במאה העשרים וכמו גם עם השפעות השואה, הציונות והקמת מדינת ישראל, צמתים חשובים ומשמעותיים מאוד.

זהו לא רק ספר אמיץ ומרגש אלא גם חשוב לטעמי.

כל כך נהניתי מהחלק הראשון של משחק הבייסבול ולקרוא ספר שונה במקצת ועם זאת מצוין ומהנה.

תמיר סנדיק ממשיכים בבחירות המיוחדות שלהם והפעם חידשו קלאסיקה וגם לבחור את הקלאסיקה הנכונה לחידוש ותרגום חדש צריך לדעת.

מומלץ בחום רב.