שקרים הכרחיים / דיאן צ'מברליין
הוצאת עם עובד
415 עמודים
מאנגלית: שירי שפירא

שקרים הכרחיים הוא ספר מרתק מאוד, קראתי אותו והמחשבות שלי על העלילה היו רבות כי הנושאים שהוא עוסק בהם לא קלים בכלל לעיכול, מדובר בשנות השישים של דרום ארצות הברית, איזור שעדיין שקוע עמוק בגזענות, בחברה פטריארכלית מאוד, מעמדית מאוד, איזור שבחלקו עדיין ראו בתורת ה אאוגניקה כמשהו שישפר את החברה, תורת האאוגניקה למי שלא מכיר היא תורה גזענית שרעיונותיה היו קיימים עוד הרבה לפני תקופת שלטון המפלגה הנאצית ומטרתה היתה בין השאר עיקור נשים שעלולות להחליש את הגזע האנושי, יש אנשים עם תורשה טובה ויש אנשים עם תורשה "פגומה" לפי תפיסת האאוגניקה ואת אותן נשים או חלקן עברו עיקור ממוסד.
האאוגניקה הוא חלק מהבסיס לספר זה אולם התחלתו הואבאישה בשם ג'יין.
ג'יין הצעירה הסתדרה בחיים, היא התחתנה עם רופא ילדים ולכאורה פרנסתו היתה מספיקה למחיה של משפחתה הצעירה והיא לא היתה חייבת לצאת לעבוד, אמנם בתקופה ההיא חלק מתפקידיה של האישה היה להיות בעיקר רעיה טובה לבעלה וללוות אותו לאירועים חברתיים, להיות עקרת בית טובה ובקיצור להיות סוג של קישוט ואם עתידית אך ג'יין לא רצתה בזה, היא חיפשה לתרום לחברה והחליטה להיות עובדת סוציאלית.

ג'יין בעבודתה מתייחסת מאוד ברצינות ומעורבת בחייהן של המטופלות שלה ואחת מהן היא נערה צעירה בשם אייבי, אייבי גרה בבקתה רעועה בלב מטעי הטבק עם אחותה, סבתה ובן אחותה שסובל מפיגור קל, אייבי היא נערה הישרתותית, לוחמת קטנה עם שאיפות צנועות בחיים והמפגש בינה לבין ג'יין שבוחרת לעבוד עם תושבי מטעי הטבק העניים מייצרת קשר מיוחד מאוד והן נאלצות לסמוך זו על זו במסכת שקרים והסתרות בסיטואציות שונות ומורכבות שהקוראים יקראו ויגלו.
הספר נורא ריגש אותי ונגע לליבי, הסיפור המורכב הזה עוסק בנושאים חשובים כמו העצמה נשית בתקופה של דיכוי נשי ועולם פטריארכלי והרצון להיות אם בעולם שלא רוצה שתהיי כזו מסיבות של השבחות גזע ושיפור המין האנושי לכאורה.
לפי הסופרת זה מבוסס על סיפור אמיתי וזה לא מפתיע כי אירועים כאלו אכן קרו בעבר בארצות הברית.
ספר מרתק ומעניין במיוחד.

אשת הברזל / רובין האריס
הוצאת שיבולת
536 עמודים
מאנגלית: אילן חזותי, צבי חזנוף, יאיר לוינשטיין, ימימה עברון, אורי רדלר, אור בן צבי רייף
אין ספק שמרגרט תאצ'ר היתה אישה מאוד משפיעה, היא שינתה את התדמית של אנגליה והיתה חלק מעשור פוליטי מרתק מאוד, מלא בתהפוכות, מהפיכות, משברים ושינויים.
אנגליה של אחרי תאצ'ר ואנגליה של לפני תאצ'ר לא נראתה אותו הדבר.
הביוגרפיה הזו של רובין האריס שהיה כותב הנאומים של תאצ'ר ויועץ מדיני שלה ובכלל אחד המקורבים לה היא ביוגרפיה מקיפה ומעניינת ברובה.
הספר הזה פורש את תולדות חייה של תאצ'ר ומתאר את ההתקדמות המעניינת שלה במפלגה השמרנית ובתפקידים השונים שכיהנה בהם עד שנוצרה ההזדמנות להתמודד על ראשות המפלגה ומשם לראשות הממשלה, הוא מתאר את מדיניותה הכלכלית, את העמידה שלה אל מול הארגונים המקצועיים וניהול משבר שביתת הכורים, את מלחמת פוקלנד (פרק שעניין אותי במיוחד) את תהליך הדעיכה שלה עד פרישתה מהשלטון וגם את חייה שלאחר הפרישה.
אני חושב שזו ביוגרפיה מאוד הוגנת כלפי תאצ'ר כי הספר לא מתאר אותה רק כאישה בעלת הישגים אלא האריס גם חושף את המורכבויות שבחייה, את הקשיים מבית, את מערכת היחסים שלה עם בעלה דניס ומול ילדיה ועוד.
כמו כן הספר מדבר על היחסים הבינלאומיים המעניינים שניהלה תאצ'ר אל מול גורבצ'וב ואל מול רייגן ובכלל העשור הפוליטי של שנות השמונים היה עשור מרתק ונראה שלבריטניה ולתרצ'ר היה חלק נכבד בו.
לספר הזה מתלווה הקדמה של איילת שקד והייתי יכול להתחבר אליה ובעיני זו הקדמה טובה ומעניינת אלמלא בסוף ההקדמה איילת שקד עסקה בקידום עצמי של ההוצאה ושל ספרות שמרנית, לי אין בעיה עם ספרות שמרנית הרגע סקרתי ספר כזה אבל בעיני ההקדמה הזו היתה צריכה להיות נטו קשורה לספר ולדעתה של שקד על הספר ועל דמותה של תאצ'ר.
הייתי שמח להבין למה צריך שישה מתרגמים לאנגלית בספר של 500 עמודים, קצת מוזר לי העניין הזה.
הביקורת כלפי תאצ'ר לאורך ההסטוריה וגם כיום היא מובנת, אין דמות פוליטית נקיה ממחלוקות ואין דמות פוליטית שאפשר רק לפרגן לה וכך גם תאצ'ר שפעלה על פי תפיסת עולמה המדינית והכלכלית ועם זאת אם אתייחס עניינית לביוגרפיה ופחות להשקפת עולמי הפוליטית מדובר בספר מהנה ומעניין מאוד על דמות חשובה בהסטוריה הפוליטית של בריטניה, בהסטוריה הפוליטית של המאה העשרים וגם כדמות נשית חזקה ומשפיעה שמתווה דרך לבאות אחריה בפוליטיקה העולמית.

מכתב של אלמונית / שטפן צוויג
הוצאת תשע נשמות
77 עמודים
מגרמנית: הראל קין

קשה להתאכזב מצוויג, אני כמעט לא זוכר שקראתי ספר שהוא כתב ואמרתי לעצמי"אהה, זה בינוני" אין אצלו ספרים כאלו, כל ספר שלו משאיר בקורא איזשהו חותם, העומק הפסיכולוגי שהוא מכניס בדמויות שלו והאניגמה בעלילה שככל שאתה קורא יותר כך אתה מוצא את עצמך מנסה להבין עוד ועוד מופיעים גם בספר הזה.
לכאורה נובלה קטנה של 77 עמודים אבל הסיפור מטלטל.
יש כאן איזה משהו מעניין, הסיפור הוא כמעט כולו מכתב שכתבה אישה לאדם נערץ עליה ונוצר מצב שהקורא, כלומר קורא הספר וה אדם שקורא את מכתב המעריצה קוראים ביחד ולראשונה את אותו מכתב ונחשפים אליו לראשונה.
הסיפור הוא די פשוט, סופר מפורסם חוזר מחופשה לביתו בוינה ופותח מכתבים שקיבל, אחד המכתבים הוא מאישה אותו הוא לא הכיר והיא כותבת לו מכתב די ארוך, כתריסר עמודים בו היא חושפת בפניו את התאהבותה בו מגיל 13 ועד היום, אהבה אובססיבית שנמשכת לאורך שנים אותה הסופר לא ידע מעולם, לא היתה לו כל אינטראקציה עם אותה גברת לפי מה שהוא זוכר והיא משתפת אותו במות בנה משחפת ואת מחלתה שלה עצמה ומכאן הולך הסיפור עד לסוף שאותו איני יכול לספר לכם אבל אני כן יכול לומר שזה אחד מסיפורי האהבה המרתקים והדוקרים שקראתי, מכמיר לב ועצוב מאוד.
וצוויג כמו צוויג חודר לנפש הקורא ולנפש הדמויות מצליח להעביר את ייסורי האישה המאוהבת ואת הרגש שבדבריה ובמכתבה.
נובלה נפלאה במיוחד של צוויג מרגשת בצורה יוצאת דופן וקורעת לב.
מומלץ, בטח שמומלץ.

הקץ של קץ העולם / ג'ונתן פראנזן
הוצאת עם עובד
208 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן

לפראנזן יש 2 פנים כסופר, האחד הוא ספרי הפרוזה המעולים ועבי הכרס שלו והשני זה ספרי המסות שלו, אני מאוד אוהב את המסות ואני חושב שפראנזן הוא מסאי מחונן ואדם שמביע את דעתו על נושאים רבים וחשובים, האיש למדן וחוקר ובספר הזה הוא מתמקד בכמה נושאים כשהעיקריים שבהם הם מצב כדור הארץ והציפורים.
ישנה תחושה מאוד קודרת בקריאת הספר הזה מבחינת פראנזן כי נראה שאנחנו הולכים בדרך ללא מוצא, הסוף ידוע מראש והוא יקרה ונראה שפראנזן לא אופטימי לגבי עתיד הציוויליזציה ומצב האקלים כאן אך תמיד אפשר לכתוב על זה ולמצוא משמעות לחיינו גם במציאות הקודרת הזו.
פראנזן הוא כותב שאכפת לו מאוד מהמצב ואכפת לו מאוד מהחי כאן אבל אם יש איזו אהבה גדולה עבור הסופר הזה זו האהבה לציפורים.
האמת היא שאני יכול להזדהות איתו, במשך כל שנות ילדותי הייתי בחוג צפרות בקיבוץ ועקבנו אחרי ציפורים, המתנו בסבלנות להגעתן, צפינו בנדידתם של העופות ויש משהו שובה לב בכל ההתעסקות הזו וההמתנה הזו לרגע המיוחל ולציפור שתגיע אולי הנדירה, זו שחיכית לה.
פראנזן כותב על ציפורים בתשוקה גדולה, הוא מחבר את החיבה שלו לציפורים עם הדאגה שלו למשבר האקלים וכמובן על ההשפעה של אותו המשבר על הציפורים אבל התשוקה שלו והמסעות שלו ברחבי העולם במרדף אחר ציפורים נדירות נכתבות בתשוקה נפלאה וזה בעיני השיא של הספר הזה, קובץ מסות שכל צפר בעולם יתמוגג מהם ויפגין דאגה כלפי העתיד לא פחות.
בכלל מדובר בספר מסות מעניין ועשיר וגם בו פראנזן לא זונח את כתיבתו על ספרות וסופרים למרות שהפעם נראה שעיקר המיקוד הוא על עתיד הכוכב גם שאר המסות שלו בספר זה מעניינות.
פראנזן כמו פראנזן הוא כותב מחונן ומרשים והספר הזה מומלץ מאוד.

אהבה / מעין איתן
הוצאת רסלינג
87 עמודים

אני לא זוכר מתי קראתי ספר מקומי עם 87 עמודים שהותיר בי רושם כה עוצמתי, לכאורה קראתי את הספר הזה בפחות מיום, למעשה הרהרתי בו זמן רב לאחר סיום הקריאה ובעיקר חשבתי על הריקנות שבכריכה ועל המילה אהבה, המון דיסוננס בכריכה אחת שכשנכנסים לעומק הספר מנסים להבין לעומק את המשמעויות שבבחירה של כריכה העם ריבוע לבן שלמעשה אפילו מזמין אותי כקורא להשלים את התמונה לבד עם עפרון או בדמיון והמילה אהבה, כל כך הרבה משמעויות לה ואיפה זה בא לידי ביטוי בספר העוצמתי והמטלטל הזה.
זה מסוג הספרים שדורשים מהקורא לקרוא אותו שוב ושוב כי האניגמה בו גדולה מהכתוב, המשמעויות שנמצאות בין השורות אינן חד משמעיות ודורשות לפחות בעיני קריאה נוספת אחת לפחות.
הסיפור בספרון הזה הוא על ליבי, אישה צעירה שעוסקת בזנות והחלק הראשון שבו מרגיש כמו רכבת הרים חסרת מעצורים, אישה צעירה יוצאת ונכנסת מהרכב והולכת מקליינט לקליינט, פוגשת נשים וגברים, סרסורים וזונות קולגות אבל לא רק הן, לגיבורה יש חיים מחוץ לעבודה והנסיון לייצר איזו נורמליות של חיים היא כמעט בלתי אפשרית כאשר אנחנו מרגישים כל הזמן מי חושב עלינו ומי מתבונן בנו ומה הם יודעים ומה הם לא.
הכל כתוב נורא מהיר ותזזיתי כמעט כמו חיי הלילה של תל אביב כמעט כמו חיי הזנות הבלתי נתפסים של אותן נשים, פרקי יומן, תיאור בגוף ראשון שמעצים את העלילה והופך אותה לקשה עבור הקורא.
החלק השני היה יותר אניגמטי עבורי ושמו באמת נקרא אהבה, הוא היה קצר יותר ונראה שבא לתת איזו השלמה לחלק הראשון הסוער והמורכב ולתת איזה שקט לקורא, לנסות למלא את הפאזל בעצמו.
החלק השני הוא חלק שעוד אחזור אליו בעיקר כדי להבין יותר מיהי ליבי ומהי אהבה בשבילה כי אהבה היא מילה בעלת הפרשנויות הרבות ביותר שאפשר לעשות על מילה אחת והבחירה בה בהקשר של הסיפור כאן הופך את הספר לחזק ומורכב הרבה יותר.
הסיפור הזה עושה לי חשק לקחת גיר פחם ולצייר את הרגשות שהסיפור העביר לי על הריבוע הלבן הריק והשטוח שבכריכה, זה כאילו מתבקש כי הדיסוננס הזה בין הכריכה האנמית מתוך החלטה מובהקת לבין התוכן המטלטל מייצרת תחושת פעולה אצל הקורא וכאמן זה הדבר שבא לי לעשות.
קראו את הספר המצוין הזה.

אבא ארך רגליים /ג'ין ובסטר
הוצאת צילי
189 עמודים
מאנגלית: לי עברון

הספר הקלאסי הזה שתורגם כבר כמה פעמים ותורגם מחדש עכשיו נראה כי לא נס ליחו, הוא תמיד רלוונטי ותמיד מעניין, האמת היא שקשה לי להשוות לתרגומים בעבר כי אין עוד עותק ברשותי וקראתי את הספר לאחרונה בשנות העשרה של חיי ועם זאת התרגום של לי עברון הוא טוב וכריכת הספר המחודשת יפה מאוד, אני חושב שמעטים האנשים שאינם מכירים את הספר הזה בין אם קראו אותו בילדותם או לא ומשום מה הוא מסווג כספרות "בנות" כדוגמת נשים קטנות וכו', אני איני רואה בו ככזה, אני רואה בו רומן התבגרות יפה וקלאסי בעידן המעמדות ויש בו איזה מוטיב של גבר עשיר שנותן את חסותו לנערה עניה וצמאה להשכלה.
בעצם על מה הספר למי שלא מכיר (ואני בספק) ג'רושה (ג'ודי) אבוט היא נערה שגדלה כל חייה בבית יתומים ומקבלת הצעה מפתיעה ללכת וללמוד להיות סופרת בקולג' במימון מלא של אדם עשיר שאינו נחשף בפניה והתנאי היחידי ללימודיה ולמימונו הוא שג'ודי תכתוב לו כל חודש מכתב ותספר לו על עצמה ועל לימודיה.
וכך בעצם מתנהל לו הספר, חלופת מכתבים חד צדדית בין ג'ודי ולמממן שאותו היא מכנה אבא ארך רגליים.
ג'ודי משתלבת לאט בסביבה הלא מוכרת לה, בלימודים, משתפת את הנמען המממן בחוויותיה.
במהלך לימודיה ג'ודי מתוודעת למר פנדלטון בן משפחה של אחת מחברותיה לדירה והיא מבקרת באחוזתו ונוצר ביניהם קשר שמתפתח לאיטו במהלך הספר עד להפתעה שבסוף.
אני אוהב את הספר הזה, הוא מקסים, רומנטי ומלא חן ויש כאן תהליך התפתחות של סופרת כמו שלי עברון מציינת באחרית הדבר שהיא כותבת ואני מסכים, התהליך היפה הזה של בחורה שלא כתבה לפני כן מעולם לכדי ספר ותוך כדי המכתבים שהיא שולחת שגם הם מתפתחים ומשתפרים הם תהליך התבגרות של נערה שמתוודעת לעולם, מתוודעת לכישוריה והופכת להיות אישה שיודעת מה היא רוצה ומהן שאיפותיה.
אבא ארך רגליים היה ספר מקסים ועודנו כזה.

זעם שחור באמריקה / מלקולם אקס, מרטין לותר קינג, רוזה פארקס
הוצאת נהר
91 עמודים
מאנגלית: רעיה ג'קסון

בסדרת "זמן לרעיונות" של הוצאת נהר זה הספר השני בסדרה, לפניו יצא ספר שבו מראיינים את פרויד ואת איינשטיין והסדרה הזו מעניינת ורלוונטית מאוד, מעוררת מחשבה ודיון ובקרוב גם אכתוב על הספר הראשון בסדרה זו.
הספר הזה מביא ראיונות ושיחות עם 3 אישים מרכזים במאבק נגד הגזענות באמריקה ולמעשה אפשר לחלק את זה לשני חלקים, מלקולם אקס בצד אחד ומרטין לותץר קינג ורוזה פארקס בצד השני, עם מלקולם אקס נערכו שני ראיונות, בראשון עם קנת' ב' קלארק מלקולם אקס מגלה צדדים מאוד אלימים ואנטישמיים באישיות שלו, והראיון לי אישית היה מאוד לא נוח בראיון השני עם יעל לוטן נשמע מלקולם אקס קצת אחרת ונראה שהוא שינה משהו בדרך בה הוא רואה את המאבק, נוסף לראיונות אלו ישנו חיבור של יעל לוטן שבו היא מתארת את חייו ואת הרעיונות שהובילו אותו.
הראיונות עם מרטין לותר קינג ועם רוזה פארקס שונים מאוד, קינג אינו מסכים עם דרכו של אקס וחושב שהדרך למטרה צריכה להיות שונה, קינג אז היה בשיא הכח שלו והפופולריות הציבורית ורוזה פארקס האישה שהתחילה את המאבק של קינג והמאבק לשיוויון, אותה אישה שסרבה לקום לאדם לבן באוטובוס עונה לשאלות תלמידים ברשת ומספרת להם על מאבקה ועל דרכה, פארקס אותנטית, אדם מן השורה ואינה מדברת כמנהיגה פוליטית ועם זאת לדבריה יש כח רב.
בימים סוערים באמריקה אחרי רציחתו של פלויד על ידי שוטר נראה לעיתים שהשחורים באמריקה עדיין מרגישים חוסר שיוויון ביחס כלפיהם ונראה שהמאבק נמשך רק שהוא מתעורר בזעם כל כמה זמן.
חשוב להבין את אותם אנשים שבדרכים שונות עם ערכים שונים פעלו למען אותו שיוויון ולמען הפסקת הגזענות.
ספר חשוב ומעניין.

השגיאה המופלאה / חמוטל בר יוסף
הוצאת הקיבוץ המאוחד
93 עמודים

אני תמיד אומר שאני לא מבקר שירה קלאסי, אני בוחן שירה כטקסט חווייתי ומנסה להסתכל עליו מה הוא עושה לי, מה הוא גורם לי להרגיש.
יש משהו מאוד מתעתע בספר הזה, הכריכה יש בה דלות, איור קווי של כלב מתמתח על רקע כתום אבל בפנים השירים אינם דלים כלל וכלל, הם מן רטרוספקטיבה לחיים של משוררת ובת אדם שמתבוננת על עצמה ומנסה להסתכל מחדש על דברים בחיים בהווה ובעבר.
זהו ספר של חשבונות נפש, של התבוננות פנימה, של כתיבה מאוד אינטימית וביקורתית של המשוררת כלפי עצמה אבל גם כתיבה מלאת חמלה ורגש עמוק.
בספר הזה המשוררת גם מספידה את עצמה, היא כותבת עשרה אפיטפים של הספד עצמי, שירים מרגשים ונוגעים, אני רק חושב על זה כמה קשה לאדם להספיד את עצמו ולדבר על עצמו בלשון עבר ויש כאן אומץ מסוים.
המשוררת משלימה עם זקנתה, אוהבת אותה, את גופה את עברה ואת ההווה.
זהו ספר שירה שאפשר לחזור ולעיין בו ואף לצטט ממנו, המון עומק ורגש של משוררת ותיקה רבת נסיון ושנים ובעיקר השלמה, התפקחות ואהבה של מי שהיא, של גילה, של אישיותה של טעיויות העבר ואהבת ההווה.
ספר שירה מקסים ונוגע.

אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר בְּמַקְהֵלָה,
לָכֵן קוֹלִי רוֹעֵד. לָכֵן הוּא בּוֹדֵד.
אֲבָל הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם
קוֹל שָׁר בְּקוֹלִי,
וְשָׁמַעְתִּי אוֹתִי בְּמַקְהֵלָה גְּדוֹלָה
שֶׁל הַשָּׁבִים מִן הַמֶָּוֶת
אֶל תְּשׁוּקַת הַחַיִּים.

מומלץ.

בשבח הצללים / ג'ונאיצ'ירו טניזקי
הוצאת אסיה
76 עמודים
מיפנית: דורון ב. כהן

מעניין איך טנזיקי היה מתייחס לעולם האסתטיקה אם היה מתעורר במאה העשרים ואחת בה בכל בית יפני יש פלזמה והבית מרושת באלקטרוניקה כאשר במסה הפיוטית הזו שלו הוא מתייחס ליופי שבפשטות היפנית, בעיצוב הבית היפני ובנקיון והשקט שהחללים בבית היפני מייצרים.
טנזיקי כתב את המסה היפה הזו בשנת 1933 וכבר אז הוא מדבר על אי התאמה של חפצים מסוימים מעולם המערב לחדר היפני המסורתי כך שאם הוא היה מתעורר היום יתכן וכל המסה הזו היתה נכתבת אחרת לחלוטין.
אבל היופי בתיאוריו של טנזיקי במסה המפורסמת הזו שלו זה בתיאוריו המיוחדים והפיוטיים, אנחנו נחשפים דרכו לא רק לאסטתיקה של הבית היפני המסורתי אלא לצלילים שמלווים אותו,טפטופי המים, קולות הצרצרים ורחשי הרוח, תיאור חדר השירותים היפני הוא תיאור פיוטי ויפה של חלל כמעט מדיטטיבי לפי תיאוריו של טנזיקי.
נראה שהמחבר מחפש לעורר מחדש את געגועיו למסורת היפנית והנסיון שלו להתרחק מהתיעוש והמודרניזציה שהציפו את יפן.
אין ממש ארגון במסה הזו, היא כתובה אסוציאטיבית ונראה אפילו שהמחבר מנהל סוג של דיאלוג עם הקורא, אני אהבתי את הכתיבה ואת התיאורים של המחבר שנותן לנו הצצה ליפן של פעם מול יפן המודרנית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
אני אדם שאוהב צללים, אוהב לשבת בצללים ולראות את המפגש שלהם עם האור והחיבור שלי לתיאוריו של טנזיקי בהקשר הזה היו מיוחדים מאוד.
מסה שכתובה מאוד מיוחד ונותנת לנו הצצה חטופה לסוג בניה וחיים מעוררי געגועים ולתרבות מסורתית ומיוחדת.

בקיצור / קים מונזו
הוצאת רימונים
156 עמודים
מקטלאנית: איתי רון

אני לא מאוד מתחבר לז'אנר הסיפורים הקצרים למרות שאני קורא לא מעט ספרים כאלו, קשה לי להתחבר לסיפורים של שלושים או ארבעים עמוד והם צריכים להיות ממש ממש טובים כדי שיכבשו את ליבי אבל כאן קים מונזו עשה לי טריק, הוא הביא לי סיפורים של עמוד וחצי עד חמישה שישה עמודים, סיפורים קצרים שמרגישים כמו מירוץ פורמולה אחת, הם נקראים כמו חטיף של אחר הצהריים אבל הם נהדרים והם בכלל לא חטיף הם מעוררי מחשבה.
לכאורה מונזו לוקח אירועים בנאליים ויומיומיים כאלו שיכולים להתרחש אצל כל אחד מאיתנו אבל מביא אותם למקומות מורכבים ומעוררי שאלות רבות אצל הקורא.
חלקם אף השאיר אותי לעצור רגע ולהרהר במה שקראתי עכשיו.
השפה של מונזו אינה אחידה בכוונה ומותאמת לסיטואציה, לדמויות, למיקום ועוד.
יש המון אנושיות בספר הזה, המון כאב ואין פשטות בכלל בפשטות האדם, ביומיומיות, יש המון כאב, המון תקווה, המון רגש ותשוקה.
היו כמה סיפורים שם שאקח איתי הלאה לדרך כמו הסיפור "חיבור" שמתאר יום בחייו של ילד עם סוף מצמרר ומפתיע.
ספר מרתק, מרענן, ומעורר מחשבה על חיינו הבנאליים.