מוזיאון הצמחים / קאת'י ויליס
הוצאת שוקן
איורים : קייטי סקוט
95 עמודים

הספר הזה הוא תענוג אחד גדול בעיני, כאחד שמגדל צמחים בגינה שלו, מחובר לטבע ואוהב כאותו אני חושב שהספר הזה יוצר חוויה ויזואלית עבור מי שפותח אותו.
אל תטעו, זהו אינו מגדיר, הוא אינו ממפה אלפי צמחים אלא נותן סקירה כללית מעניינת על ]י משפחות.
צמחים חיים בכל מקום בעולמנו, על היבשה, בים, כל דבר שנובט ממקום מסוים, מייצר שורשים, מנביט, מפיץ את צאצאיו על פני האדמה ובדרך כלל נשאר במקומו לכל חייו, הצמח קיים מצורות מיקרוסקופיו. זעירות ועד עצים ענקיים בגודלם, האדם עדיין לא גילה ובספק אם יגלה אי פעם את מספר הצמחים על פני כדור הארץ, ישנם יערות גשם שכמות הצמחיה שם היא בלתי נתפסת, הנה מידע מרתק מהספר, בשטח של 800 דונם ביער ריו פלאנקה שבקולומביה חיים 1030 מיני עצים שונים, לשם הדוואה, בכל רחבי בריטניה יש כ 1380 מינים של צמחים בעלי זרעים, בישראל יש 2500 מינים של צמחי בר אך פחות ממאה מהם הם עצים.
המידע הזה ועוד מידע רב אחר קיים בספר המעולה הזה והענק בגודלו.
החלוקה למשפחות עוזרת להבין את ההתפתחות של כל צמח ותנאי הגידול שלו בטבע אבל מה שעושה את הספר כה מיוחד אלו האיורים המדהימים של קייטי סקוט, איורים באמת מדהימים שאפשר פשוט לתלוש מהספר (אל תעשו זאת ) ולמסגר על הקיר וזו יצירת אמנות.
ספר מומלץ ביותר גם לכל אוהבי הטבע וגם לילדים ובני נוער שמסוקרנית מהטבע סביבנו.

בואי / אורלי סיגל
כנרת זמורה
240 עמודים

"בואי" הוא ספר אניגמטי, שלושת הנובלות שבספר הזה שואבים אותך, הם מכניסים אותך לנפש הדמויות ולסערת הרגשות שהדמויות נמצאות בו, אורלי סיגל יצרה כאן דמויות עם עומק שמתמודדות עם אתגרים לא פשוטים שמסמלים שינו או תיקון בחייהם.
קשה להשאר אדיש לסיפורים האלו ולעומק של הדמויות כמו גם לאתגרים שהם ניצבים בפניהם, סוד, סוד שדורש תיקון, חיפוש אחרי אהבה וחום, חיפוש אישי של איחוד מחדש עם הזהות שלנו, עם מי שאנחנו בפנים.
בנובלה הראשונה בספר אנחנו מתוודעים לשרה, שמנסה לטפל בחממות שהשאיר לה בעלה המנוח, שרה שסוחבת איתה כאב מהילדות שגורם לקשיים עם הדור הנוכחי ועם ילדיה, ובעיקר עם ביתה.
הנובלה השניה הכי נגעה בי ובעיני היא הטובה בשלישיית הנובלות כאן, סיפורה של קצינה נשואה שהולכת לטיפולי פוריות, בניסיון ללדת ילד בריא, הקשיים שהיא עוברת והפחדים שלה לוקחים אותה למקומות חדשים בחיים ולגילוי עצמי מורכב שמצד אחד מייצר תיקון בחייה ומצד שני מייצר משבר קשה בזוגיות שלה.
סיפור מורכב ונוגע.
הסיפור השלישי מספר על שף בשם עומר שפגש כשלמד בפאריז את סופי הצעירה ועכשיו כשהוא מצליח ובעל משפחה אוהבת אמה של סופי מגיעה לבקר בישראל ואיתה סיפור כואב שמשאיר את עומר בצומת קבלת החלטות מורכבת וכואבת.
כל הגיבורים מתמודדים עם מצבים מורכבים ועם קבלת החלטות מורכבת ולא פשוטה אבל מעצימה ובעלת השלכות.
הסיפורים כתובים נפלא והם זורמים ומהנים למרות המורכבות הלא פשוטה של הסיפורים.
ספר טוב מאוד.

איך לעצור את הזמן / מאט הייג
כנרת זמורה
336 עמודים
מאנגלית: אביגיל בורשטיין

אני לא יודע למה אבל הספר הזה זרק אותי אסוציאטיבית לסרט "איש הנצח" עם שון קונרי, ולמה הוא זרק אותי בעצם לסרט הזה, בגלל נושא הנצח.
יש להרבה מאוד אנשים איזו פנטזיה של חיי נצח, אולי מפחד מהמוות ואולי מהרצון לנצל כמה שיותר את העולם הזה, יכולים להיות סיבות רבות וטום הזרד גיבור הספר הוא אדם שחי מאות שנים עקב תסמונת נדירה שיש למעטים, התסמונת הזו אמנם לא נותנת לו חיי נצח אבל היא מזקינה אותו לאט לאט, הרבה יותר לאט מאנשים רגילים, למעשה טום הזרד ששמו השתנה רבות במהלך חייו חי מעל ל400 שנה.
לקבוצת האנשים שחיים בקרבנו עם התסמונת הזו קיימת אגודה סודית ששומרת על הסוד הזה מכל משמר ואחד החוקים המשמעותיים ביותר היא שאסור להתאהב.
זה בעצם הבסיס לספר הזה שנע בין ההווה לעבר, בין המציאות העכשוית של טום הזרד כמורה להסטוריה בתיכון שמתחיל להקשר למורה קולגה שובת לב בבית ספרו לבין זכרונותיו של טום ופלאשבקים לעברו שמתחיל כ400 שנה לאחור.
תיאורי העבר הם החלק היפה והמוצלח בספר הזה כשבמקביל טום מתעמת עם מנהיג האגודה.
אנחנו מלווים את טום בחייו מתקופת ילדותו בצרפת, ההריגה של אמא שלו בגלל חשד שהיא מכשפה, התאהבות ראשונה ובעקבותיה ילדתו היחידה של טום שמתגלה בהמשך שגם היא לוקה בתסמונת הנדירה הזו.
הספר כתוב היטב ומעורר שאלות רבות, קיומיות ומעשיות ותובנות מעניינות.
ספר מיוחד ומעניין.

לילה במנהרה / רועי שוע־חיים
הוצאת מטר
135 עמודים

הווי לוחמים, כל כך הרבה ספרים מקומיים נכתבים על זה, על חוויות בקרב, במארבים, ביחידה, נראה שכל חייל חווה זאת אחרת, מרגיש אחרת, נראה שחוויה היא משהו סובייקטיבי, כל אדם חווה משהו בצורה שונה ורואה דברים בצורה שונה ובכלל נדמה שהצבא הוא משהו טראומטי עבור לוחם, המון משקעים וכאב מעבר לחברות ולהווי, לגיבוש ולהכרות עם אנשים שונים ממך כל חייל נושא עמו איזו טראומה לא פשוטה.
המחבר הוא יהודי אמריקאי שבא לארץ לגרעין והשתקע בקיבוץ שמיר (כותב הביקורת גדל כל חייו בעמיר כך שאנחנו סוג של שכנים ) ובתקופה שגר שם גם היה בצבא והחיים בארץ היו עבורו טריגר לכתוב את הספר הזה.
זהו ספר קצר וזוהי אינה ספרות מופת אבל הכתיבה הפשוטה והחיננית שכתובה בשפת היומיום, הפשוטה , הנכונה, הרגילה, עם הקללות והביטויים והסלנג, המחבר מנסה לחבר את הקורא למציאות ולהשתמש בשפה המוכרת לו ולא בשפה ספרותית גבוהה שתייצר ניכור בין הקורא לעלילה ויש כאן בעיני עריכה טובה וחשיבה טובה.
הספר הקצר הזה מתמקד באירוע מרכזי אחד של חטיפת חייל והנסיון וההתמודדות של הצוות והחברים לצאת מהערב הזה בשלום , המחבר מנסה לייצר עבור הקורא אווירה חזקה שתהפוך את הקורא לחלק מהאירוע, המוות, הכאב, הקושי, הבדידות, הכל שם ובכתיבה פשוטה.
אין מה לעשות, ספרים על צבא וחיילים נכנסים לנו לרגש ומשפיעים עלינו, אנחנו חיים את זה כל הזמן ביום יום, ברחוב, בתקשורת, החיילים ומה שהם חווים וכולנו כמעט היינו שם הם חלק מאיתנו.
ספר שכתוב טוב, מחובר ככל האפשר לאווירה היומיומית של החיילים והמציאות ונקרא מאוד מהר ובעניין.

קריסה / אברהם אלטמן
הוצאת פרדס
284 עמודים

קריסה זה ספר מתח פסיכולוגי מרתק שהקריאה בו עוברת במהירות והוא מהנה אבל כמו שהוא מהנה הוא גם מטריד, למה מטריד? הוא מראה לנו עד כמה עמוקה ומסובכת יכול להיות השחיתות ועד אילו דרגים היא יכולה להגיע.
כשיגאל מקבל הודעה באמצע היום שבתו הדס נרצחה בתקרית ירי בתל אביב הוא לא מסתפק בחקירה המשטרתית שלא מספקת את דעתו ויוצא למסע עצמאי.
יגאל הוא איש משפחה צנוע שעוסק באבטחת מידע והוא מוצא את עצמו במסע שהוא לא תיאר לעצמו עד כמה עמוקה השחיתות.
למעשה יגאל מגלה עולם בתוך עולם, המשטרה שחוקרת את נסיבות הרצח ומנסה להבין האם הדס נרצחה בטעות או שהיתה מטרה של ארגוני הפשע במרכז ויגאל שנעזר בהמשך באלכס חברו לעבודה ובאמנון מגלה בעצם שהעולם שבו אנחנו חיים הוא רק למראית עין, המציאות היא שמתחת לפני השטח ישנו פשע שאי אפשר לדמיין, שחיתות ועבריינות שעלולה להביא אף להתמוטטות שלטונית.
קריסה עוסק בעולם הטכנולוגי של היום, הרשתות החברתיות והמדיה שנמצאת בכל מקום ומשפיעה על חיינו.
קריסה הוא ספר מתח מוצלח ומותח שמשאיר אותך עירני עד סופו.
מומלץ בחום.

המידות הקטנות / נטליה גינצבורג
תשע נשמות
174 עמודים
מאיטלקית: יונתן פיין

קראתי עד היום רק ספר אחד של גינצבורג הנפלאה ומאוד אהבתי את הרגישות שלה כסופרת פרוזה, הכתיבה שלה נוגעת וחודרת.
אני שמחתי לגלות שגינצבורג לא מאכזבת גם בכתיבת מסות, לא רק שהיא לא מאכזבת היא אפילו מצליחה לחדור יותר עמוק ומשאירה חותם גדול.
גינצבורג היא סופרת מופלאה בעיני, כמה עומק ופתיחות יש לה בכתיבה, כמה אומץ וצניעות, היא סופרת צנועה, אפשר להביא כל כך הרבה ציטוטים מהספר המקסים הזה שכל מסה בו מספרת פרק אחר בחייה של גינצבורג, מביאה אותנו לעולמה, לטרגדיות שלה, לסיפורים מבדרים ונחמדים, מחשיבה על חינוך, על הפאשיזם, על המלחמה העקובה מדם והשפעתה עלינו בני האדם הפשוטים, כל מסה מחברת אותנו למשהו אחר, משהו שמשאיר בנו חומר למחשבה ונותן לנו פרספקטיבה נוספת.
הציטוט הנפלא הזה מהמסה האחרונה בספר נחרט בליבי, יש לו משמעות כה עמוקה ויפה, “אני מאמינה שצריך לחנך את ילדינו לא למידות הקטנות, אלא למידות הנעלות. לא לחסכנות, אלא לנדיבות ולאדישות כלפי כסף; לא לזהירות, אלא לאומץ ולבוז לסכנה; לא לעורמה אלא לכֵנות ולאהבת האמת; לא לנימוס, אלא לאהבת הזולת ולביטול עצמי. לא לשאיפה להצליח, אלא לשאיפה לדעת ולהיות. (עמ' 139)
המסה עליה ועל בן זוגה שנרצח על ידי המשטר צמרר אותי, גינצבורג יודעת להעביר רגשות ותחושות ועושה זאת בכשרון רב ובצניעות, יש בכתיבתה המון ענווה וכנות.
אני חושב שזה ספר נפלא לשבת בו בסופ"ש חורפי, להתענג עליו, מכל מילה ומכל מסה, מומלץ בחום רב.

הערים הסמויות מעין / איטאלו קאלווינו
ספרית פועלים
150 עמודים

כשאנחנו מסתובבים בערים שלנו, איך אנחנו חווים אותם, איך אנחנו חשים את החוויה, את האנשים, את הארכיטקטורה, את המדרכות והרעשים, איך אנחנו מצליחים אם בכלל מצליחים לשים לב לפרטים.
קאלווינו מביא לנו כאן פרוזה פילוסופית / לירית על האדם ועל החיבור בין האדם למקום בו הוא חי, דרך תיאורי ערים שאינן קיימות, ואת הערים האלו הוא מתאר דרך מרקו פולו שמספר ל קיסר הסיני קובלאי חאן את מסעותיו באותן ערים דמיוניות.
אותן ערים מחולקות על פי מרקו פולו לתבניות מסוימות
ערים וזכרון
ערים ותשוקה
ערים ואותות
ערים דקיקות
ערי מסחר
ערים ועיניים
ערים ושמות
ערים ומתים
ערים ללא תחום
ערים חבויות
לכל הערים יש שמות של נשים, שמות נקביות, תמרה, זורה,פדורה, ארמילה וכו'.
בין תיאורים של ערים יש דיאלוג מרתק בין פולו לקובלאי חאן שמלמד אותנו הקוראים על מערכת היחסים בין הדמויות המפורסמות.
התיאורים של מרקו פולו מפי קאלווינו מופלאים וקל להסחף אחריהם, זהו ספר שהוא אגדה ריאליסטית שהיא אלגוריה לאנושות, לחיים שלנו.
דמיינו שאתם מגיעים לראשונה לעיר חדשה, מנסים להבין אותה, לחוש אותה, להכיר את האנשים בה, להבין את ההבדל התרבותו והאנושי מהמקום ממנו באתם ולמקום שאתם משם ממשיכים, החוויה היא נפלאה, אנחנו מנסים להבין כל דבר, להרגיש כל ריח ואווירה ולהתענג מהיופי החדש לנו, להבין את הסמטאות, להקשיב לרעשים, עולם חדש.
קאלווינו כתב יצירה לירית מיוחדת ומפעימה בעיני.
ספר שהוא חוויה.

לילית, יומן חוף הגלות / רזיה מזרחי
הוצאה עצמית
79 עמודים

אני אוהב כרגיל להתייחס לכריכות של ספרי שירה כי לכריכות יש משמעות לתוכן, הכריכה כאן היא עם רקע של קיר מתקלף ועל הקיר תמונה במסגרת בצד שמאל כשבתמונה ישנה ציפור בודדה הולכת לה, לאן בעצם? הציפור נראית קצת עצובה, האם זו האוירה של הספר?
אני קיבתי תחושה שהשירים בספר נעים בין אותה ציפור שרוצה לצאת מהתמונה ולחפש את החופש שלה לבין הציפור שמרגישה שהתמונה סוגרת אותה במסגרת שלא מתאימה לה.
שיריה של רזיה מאוד לא אחידים בחיפוש העצמי שלה אבל דווקא בפיזור הזה רזיה מזרחי בחרה לארגן לנו אותם לפי הא-ב כאילו בתוך הכאוס יש סדר מאורגן, בתוך המסגרת יש חופש מוחלט והמסגרת נותנת לנו איזה סדר וארגון אבל הנפש, היא מחפשת חופש.
השירים שלה

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת סְדָקִים בַּמְּצִיאוּת.
הוֹלֶכֶת עַל הַקַּוִּים, וְאָז
פּוֹרֶצֶת מֻחְלָט, טוֹרֶפֶת מַה שֶּׁזָּז.
לוֹקַחַת כָּל מַה
שֶּׁיְּרַוֵּחַ אֶת הַשְּׁכָבוֹת,
שֶׁיָּעִיף אוֹתִי
לְמָקוֹם
בּוֹ אוּכַל לִהְיוֹת אֲנִי.

יְצַרְתֶּם אוֹתִי
בֹּרֶג טוֹב. אֲמִינָה
אֲבָל לֹא מִסְתּוֹבֶבֶת עַד הַסּוֹף.
אֵין סַרְגֵּל שֶׁיִּמְדֹּד אוֹתִי,
נְשָׁמָה לֹא תּוּכְלוּ לִקְנוֹת.

מִי מַחֲזִיק אֶת הַקְּלָפִים?
מִי מַחֲלִיט עַל מְנַצֵּחַ אוֹ מַפְסִיד
פֶּתִי מַאֲמִין, וַאֲנַחְנוּ פְּתָיִים.
מִלִּים פִּתּוּנִי
לִשְׁלֹל הִגָּיוֹן פֹּה.

אֲנִי צְרִיכָה סְדָקִים
לִבְנוֹת בַּיִת.
—————–
אֲנַחְנוּ רְעֵבִים
וְאֵין דָּבָר שֶׁיַּשְׂבִּיעֵנוּ.
לֹא תַּרְבּוּת,
מִשְׁפָּחָה,
צַרְכָנוּת,
הִתְמַכְּרוּת –
זֶה לֹא מְסַפֵּק עוֹד.

מִתַּחַת לְאַלְפֵי מִזְרָנִים יֶשְׁנָהּ עֲדָשָׁה
בָּהּ לֹא נוּכַל לָגַעַת,
הִיא קוֹדַחַת תַּחַת גַּבֵּנוּ הַנֶּאֱנָק בַּלֵּילוֹת
וְהוֹפֶכֶת לַחֲלוֹם מַטְרִיד.
עֵינֵינוּ טְרוּטוֹת וַאֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים
דֶּרֶךְ, לָגַעַת בְּמֻשָּׂא תְּשׁוּקָתֵנוּ
וַאֲנַחְנוּ לֹא מְסֻפָּקִים, לְא מְרֻצִּים –
מְיֹאָשִׁים.
אֲנַחְנוּ יְבֵשִׁים כְּעַנְפֵי חֹרֶשׁ בִּשְׁרַב סְתָו,
מִתְלַקְּחִים מִגֵּץ מִלִּים שֶׁל רֵטוֹרִיקָן תּוֹרָן
שֶׁיִּגְאַל אוֹתָנוּ מֵהַצְּבִיעוּת
בִּהְיוֹת אָדָם.

הספר שירה הזה יעורר בכם מחשבות רבות, הוא בועט ויש לו נוכחות.
כדאי להחשף אליו.
מומלץ.