השפה / מרטין היידגר

הוצאת פרדס

75 עמודים

מגרמנית: דנית דותן ומיכאל פרידמן
אני לא חושש מאתגרים ספרותיים, אני אוהב לגשת לטקסטים לא צפויים, קשים לקריאה שמפעילים את גלגלי המוח שלי.

היידגר הוא קשה במיוחד עבורי ואני חושב שלא רק עבורי.

הטקסטים שלו לא קריאים גם עבור מי שקורא פילוסופיה והגות לא מעט.

אבל למרות הכל ניגשתי לספרון הזה כי אני מחפש להבין קצת מהגותו של האיש .

זה הספר הראשון שאני סוקר כשצמוד לכל עמוד שקראתי הסתובב איתי מארקר.

למעשה הטקסט הזה הוא הרצאה שהיידגר העביר בנושא השפה.

המהות והעיקר בטקסט הזה ואולי מילות המפתח בו הם "השפה מדברת"

לא האדם הוא המדבר אלא השפה.

היא זו שעומדת במרכז בניגוד למה שאנחנו רגילים לחשוב.
"השפה היא ביטוי — שהאדם מוציא לפועל — של רחשי לב פנימיים ושל השקפת העולם המנחה אותם. האם ניתן לשבור את מוסרות הקסם של דימוי זה על אודות השפה? מדוע ראוי לשבור אותם? השפה במהותה איננה ביטוי ואף איננה פועל של האדם. השפה מדברת. אנו מחפשים כעת את הדיבור של השפה בשיר" 

עמ' 26
איך בעצם היידגר מתכוון להוכיח את טענתו?

היידגר בוחר שיר של גאורג טראקל שנקרא "ערב חורף" ומפרק אותו לגורמים.

מנתח מילה במילה בו כדי להוכיח את טענתו "השפה מדברת"
ערב חורף
שלג צונח כנגד החלון פתיתי,

פעמוני ערבית ארוכות מהדהדים,

השולחן מוכן ומזומן לרבים

והבית – מאוןרגן למופתי.
אל השער בשבילי אפלה

יבוא לא אחר מנדודים.

בזהוב פורח עץ החסדים

מהעסיס הקר של האדמה.
בדממה נכנס נווד;

כאב איבן את סף הדלת.

שם על השולחן קורנת

אורה טהורה מיין ומפת.
למעשה מה שמגדיר את האדם היא שפתו.

האדם מדבר כך אנחנו תמיד הבנו אבל היידגר טוען משהו קצת אחר.

"השפה היא זו שמדברת והאדם הוא זה שנענה לדיבורה.

אני מודה שתוכן הטקסט בהרצאה זו לא פשוט להבנה אבל זה מה שהיידגר מנסה להוכיח לנו והוא עושה זאת באמצעות ניתוח שיר והוא עושה זאת בצורה מעוררת התפעלות.

עם זאת אני אהיה חייב לחזור על הספר הזה עוד כמה פעמים כדי להבין אותו לעומק ואני חושב שהיידגר הוא פילוסוף שמחייב פרשנות צמודה.

הספר הוא למעשה ספר דו לשוני  גם בגרמנית וגם בעברית.

למי שכן החליט להתמודד עם הספר הזה אני ממליץ מאוד לקרוא בעיון את פתח הדבר של המתרגמים.

היידגר לא קל בכלל.

למעשה הוא אחד הפילוסופים הכי קשים להבנה ועם זאת ככל שיותר קשה כך יותר מרתק אותי להבין אותו יותר.

הקריאה לשיקולכם.

ספר עיוני קשה מאוד לקריאה.

​הקונפורמיסט / אלברטו מורביה

הוצאת פן

359 עמודים

מאיטלקית: עתליה זילבר
תמיד רציתי לקרוא ספר של מורביה ואף פעם לא הצלחתי להגיע אליו והנה אחרי קריאת הקונפורמיסט אני יכול לומר שבהחלט ההמתנה היתה שווה.

הקונפורמיסט הוא ספר חזק ומעורר מחשבה.

תמיד כשאני סוקר קלאסיקות אני מנסה לחשוב על ערך המוסף שיש לי לתת כי הרי כבר נכתב כמעט הכל, נעשה סרט, נכתבו מאמרים ומה לא?

אבל תמיד יש כאלה שנחשפים פעם ראשונה ליצירה והחשיפה הזו חשובה כי הספר הוא חשוב.

קונפורמיות לפי ההגדרה היבשה היא "הליכה בתלם, הסתגלות, שינוי בהתנהגות או אמונות של אינדיבידואלים בהתאם לנורמות או כללים הנהוגים בחברה או בקבוצה." כך גם גיבור הספר הזה מרצ'לו קלריצ'י.

הספר מתאר את חייו של מרצ'לו עד לנקודה מסוימת.

מרצ'לו תמיד חיפש להשתייך ולהתאים עצמו לנורמות המקובלות בזמנו.

הספר מתחיל בילדותו של מרצ'לו בו הוא מגלה נטיות אלימות של התעללות בחיות , שקרים וסודות. דברים שילוו אותו גם בחייו הבוגרים.

בשלב מסוים הוא נתקל באדם אשר רוצה לתת לו אקדח בתנאי שיעשה משהו עבורו, מעשה שמטריד את מרצ'לו גם בחייו כבוגר.

אותו נער אלים מתפתח כסטודנט מבריק לפילוסופיה שבסופו של דבר מוצא עצמו כעובד עבור המשטרה הפשיסטית.

עולמו משתנה ורצונו להשתייך מתעתע בו.

מרצ'לו קלריצ'י מקבל משימה לרצוח את המרצה שלו לשעבר בשם המשטר שמגלה נטיות אנטי פשיסטיות.

מרצ'לו מנצל את ירח הדבש שלו עם אשתו החדשה כדי לבלוש אחרי אותו מרצה ומתוודע לאשתו היפה של המרצה, מתאהב בה אך לאישה יש כוונות אחרות לחלוטין.

את המשך העלילה תקראו בעצמכם אבל הספר בעיני חשוב מאוד.

לא רק בגלל שהוא מראה כמה קל להיסחף אחרי זרם וללכת אחרי הרוע.

בסופו של דבר זו נטייה אנושית נורמלית להיות שייך, לא להיות אאוטסיידר.

הקונפורמיסט הוא ספר חשוב ועמוק, כתיבה משובחת ועלילה סוחפת.

ספר נהדר וקלאסי.

מסעות בחדר הכתיבה / פול אוסטר
הוצאת עם עובד
140 עמודים
מאנגלית: משה רון

אוסטר כתב ספרים רבים, עד היום קראתי בערך חמישה מספריו ואת רובם אהבתי מאוד (בעיקר את מר ורטיגו ואת מוסיקת המקרה)
אבל יכול להיות שלא קראתי מספיק ממנו כי בכריכה האחורית של ספר זה כתוב שחובבי אוסטר הנאמנים יזהו בעלילת הספר הזה רמזים על ספרים אחרים שלו ואני הרגשתי שאולי או שלא הבנתי את הספר הזה כראוי או שאולי אני לא זוכר את הספרים שלו שקראתי בעבר.
כך או כך הספר הזה שונה מאוד מספריו האחרים ואוסטר קצת הצליח לבלבל אותי.
באתי עם ציפייה מסויימת לקבל את אוסטר שאני מכיר וקיבלתי ספר מסקרן מאוד אך שונה מספריו האחרים.
אני חושב שאוסטר הוא סופר מאוד מוכשר, מאוד מגוון ובעל יכולת כתיבה פנומנלית שמסוגלת לקחת כל רעיון ולהפוך אותו לספר מרתק.
הספר הזה התחיל בצורה קצת מוזרה אך מסקרנת מאוד, איש בשם בלנק מתעורר בחדר לבן שבו רק חפצים מעטים, הוא לא זוכר מיהו ומה היה בעבר ומתקשה בפעולות פשוטות.
לאט לאט לחדר נכנסים אנשים שונים שמרמזים לו על עברו.
כמו כן בחדר ישנה מכונת כתיבה, כתבי יד ותצלומים ישנים שמהם הוא אמור להסיק למה הוא בחדר ומי הוא היה בעבר.
הספר לאט לאט חושף רבדים מאישיותו של מר בלנק ולאט לאט אנחנו נחשפים וסיפורים ולהתרחשויות מהעבר ואיך זה קשור לעובדה שהוא בחדר ומי הם האנשים שבאים אליו.
אין טעם כמובן לחשוף מה יקרה בהמשך הספר בסקירה זאת אך אומר שהספר הזה מסקרן ועם זאת לא ריגש אותי יותר מדי.
לטעמי זה לא אחד הספרים הטובים של אוסטר למרות שיש בו ייחוד.
הוא כן מפתיע, הוא כן נבנה בצורה מעניינת ומתפתח יפה ומסקרן ועם זאת אולי בגלל שאני יודע מה לצפות מאוסטר אני קצת הופתעתי.
זה ספר דק מאוד שאפשר לסיימו ביום ובסך הכל אני חושב שחובבי אוסטר יהנו ממנו.
זהו ספר טוב, ספר מעניין אני ציפיתי ליותר מאוסטר אבל אתם לא חייבים להסכים איתי.
מילה אחרונה על הכריכה.
בעיני היא מעניינת מאוד והיא מרמזת על העלילה בצורה זו או אחרת.
אני אוהב כריכות שמשאירות אותך מסוקרנות וזו דוגמא טובה לכריכה כזו.