הדרך הארוכה אל החכמה / יאן פיליפ סנדקר

הדרך הארוכה אל החכמה / יאן פיליפ סנדקר
הכורסא הוצאה לאור
234 עמודים
מגרמנית: יוסיפיה סימון

האמת היא שלא קראתי אף ספר של פיליפ סנדקר עד היום כולל אמנות ההקשבה לפעימות הלב, לא יצא פשוט ואולי אקרא יום אחד.
אני יודע שהוא סופר אהוב במיוחד ואני יודע שספריו הם הצלחה כבירה ועל זה אין עוררין ואת זה צריך להעריך.
אני גם מעריך שספר זה אינו אינדיקציה לרמת כתיבתו כי למעשה ספר זה הוא בעצם ספר שבו סנדקר אוסף אגדות עם תוצרת בורמה ומאגד אותם לספר אחד.
במהלך תקופה של כמה שנים ביקר סנדקר בבורמה מספר פעמים כדי לערוך תחקירים לספריו ושמע מפי תושבי בורמה הרבה מאוד אגדות וסיפורי עם שונים, הוא שמר אותם והחליט להוציא אותם לאור מאוגדים בספר אחד שזה הספר הזה.
הסיפורים עצמם בצורה לא מפתיעה במיוחד מזכירים בחלקם סיפורים שהם מכירים מתרבות המערב, מאגדות ועוד.
הבורמזים השתמשו רק בחיות שבאות מהעולם שלהם כגון טיגריסים ופילים ולא רק בחיות שאנחנו מכירים מתרבותינו.
חלק מהאגדות חדשות לקורא ומעניינות מאוד ומתחברות לא מעט לתרבות המקומית.
חלקן מאירות עיניים וחלקן הקורא אומר לעצמו "נו, אני מכיר את זה".
זהו ספר חביב שמאגד אגדות מקסימות מתרבות שונה וחביבה אבל מי שמצפה כאן לקבל את פיליפ סנדקר מספריו הקודמים עשוי לחוש אכזבה שכן זהו אינו ספר של סנדקר אלא יוזמה יפה לאסוף אגדות עם בורמזיות.
חשוב לציין זאת.
33635780_1436192999813935_4067751839435587584_n

 

אפוקליפסה של חג / ישי (אישי) רון

אפוקליפסה של חג / ישי (אישי) רון
הוצאת גרף
303 עמודים

אחד הדברים שתפסו את עיני עוד לפני שבכלל נכנסתי לעומקי הסיפור זו הכריכה האחורית, וכך מתואר בו הסופר "דיסגרף, כותב בשגיאות כתיב, לא יודע את לוח הכפל ולא סיים את בית ספר התיכון עם תעודת בגרות"
לאחר התיאור הזה מגיעים התיאורים של ההישגים של המחבר והם רבים וזה מעניין כי לפעמים נדמה שהקוטביות הזו בין הצלחה לכישלון מקורה באיזה טריגר אחד, משהו אחד שמניע אותנו ומשנה את כל מהלך חיינו לטוב ולרע.
אני לא יודע מה גרם למחבר להבין שלמרות כל אותן חסרונות או קשיים במחצית הראשונה של חייו הוא בכל זאת הוציא ספרים, הקים חברה, הקים משפחה וכו', משהובשלב מסוים גרם לשינוי לקרות.
גיבור ספרו של המחבר הוא דמות שנדמית ככישלון מוחלט, שומר לילה ברמת החיים בתל אביב, כתב כבר חמישה ספרים שאף אחד מהם לא יצא לאור, נדמה שחייו לא מתקדמים לשום מקום, אימו השתלטנית רודה בו ללא הפסקה וממררת את חייו, הוא מתבונן מהצד על הצלחתו של אחיו, יש לו רק חבר אחד וגם מערכת היחסים ביניהם קצת משונה ונדמה שהגיבור ששמו מנחם רק נופל לתהום ללא תחתית וללא שינוי נראה לעין.
אלא שאז משום מקום בעצם מגיע גמד מוזר אשר מתנגש במכוניתו ומכניס את מנחם למערבולת מטורפת וסוריאליסטית של חוויות ואירועים שישנו את חייו, יגעו במקומות הכואבים וישנו את כל תפיסת עולמו.
המסע ההזוי הזה שעובר מנחם הוא מסע מאוד ישראלי, מאוד אוניברסלי ועם זאת מאוד אישי, הוא משהו שכל אחד יכול להזדהות בו והוא נע בין צחוק פרוע לרחמים ולכאב.
זהו ספר שנע על קצוות מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה ואי אפשר להתעלם מהרגשות שהוא מחולל בקוראים.
קראתי את הספר הזה לאט והוא ספר מחלחל שיש בו דיכוטומיות חזקה של הומור וכאב.
מרתק ומומלץ, ספר מיוחד מאוד.

33992777_1437726406327261_3285533321538306048_n

צבע השמים שלנו / אמיטה טראסי

צבע השמים שלנו / אמיטה טראסי
הוצאת אריה ניר, הוצאת מודן
372 עמודים
מאנגלית: רחלי לביא

נושא הקסטות בהודו הוא נושא מרתק וטרגי כאחד, אנשים שמשלימים עם גורלם ונולדו לתוך מציאות מסוימת בידיעה שאין ביכולתם לשנות אותה
חלק נולדו לגורל טוב יותר וחלק נולדו לחיים מלאי סבל, האנושיות שבנו מראה שגם בתוך מעמדות ושמרנות כה נוקשה יכולות להיווצר חברויות ויכולה להיות חמלה.
מחברת הספר אמיטה טראסי מראה לנו זאת בספר זה, ספר שעוסק בעיקר בחברות כשדרכה אנחנו חווים את התרבות בהודו ואת הקסטות.
מוקטה נולדה לקסטה נמוכה היא מיועדת מגיל צעיר להיות זונת מקדש, זה ייעודה, כך היו אימה וסבתה, זהו גורלה.
למרות זאת ולמרות הסבל הכרוך בידיעה על העתיד שמצפה לה מנסה משפחתה להצילה מגורל זה ולאחר מות אימה ואונס שהיא עברה היא מתגלגלת בעזרת כמה נשמות טובות לעבוד כמשרתת בבית של משפחה מקסטה גבוהה.
בבית זה נוצרת חברות אמת של כמה שנים בין מוקטה לטארה ביתו של אשוק אב הבית וראש המשפחה.
החברות הזו מאפשרת למוקטה להכיר עולם וחוויות שלא ציפתה לעולם להכיר.
פיגועי תופת בעיר מומבאי בשנת 1993 גרמו להרס רב ולקורבנות רבות ביניהן חלק ממשפחתה של טראה ולאחר מכן גם מוקטה נחטפה.
בעקבות כך אשוק וטארה מהגרים לארצות הברית בתקווה לעתיד טוב יותר.
לאחר אחת עשרה שנה חוזרת טארה חזרה להודו על מנת לגלות מה עלה בגורלה של מוקטה חברתה הטובה והיא הולכת וחווה את העולם התחתון של הודו, בתי הבושת ועולם הסחר בנשים הקשה והאכזרי.
הספר מסופר בשני קולות, קולה של טארה וקולה של מוקטה ונע אחורה וקדימה בזמן .
הנושא מרתק וחזק ובעיקר חשוב, הספר בינוני למדי והכתיבה לא מספיק מעניינת לכל אורך הספר.
אני כן חושב שזה ספר שראוי לקריאה בגלל הנושא הכה מורכב והעלאת המודעות לנושא הסחר בנשים וההתאכזרות שבעולם זה.
למרות בינוניותו אני חושב שכדאי לקרוא אותו.
32855339_1427903867309515_4336926575271346176_n

דמעות כחולות / יהודה אטלס

דמעות כחולות / יהודה אטלס
הוצאת עם עובד
95 עמודים

אני אוהב שירי הייקו, בתימצות ובחוקיות שלהם יש משהו מאוד חזק שמעביר תחושות ורגשות בצורה מאוד מעניינת.
אני גם אוהב את יהודה אטלס, מהמוכשרים שבכותבים כאן ולא רק לילדים.
יהודה אטלס הוא גם משורר מוכשר וכותב מוכשר וביחד בדרך כלל יוצאים לו דברים טובים שחלקם הפך לנכס צאן ברזל של הספרות המקומית.
אטלס החליט בספר זה לנסות לכתוב הייקו או לפחות לנסות לכתוב בסגנון ההייקו אבל שמחברים את הקוראים לחיים כאן, למציאות כאן, לחוויות שהוא חווה ברחוב והכל בתמציתיות שמאפיינת את ההייקו אבל לא הייקו עצמו (שלוש שורות עם 5-7-5 הברות בלבד במקור היפני)
את הספר הזה מעטרים לא רק השירים הקצרים של אטלס אלא גם צילומיה היפים של רונית שני שהיא גם זוגתו של אטלס.
עד כאן הכל יפה ומעניין ועם זאת יש לי קצת בעיה עם הספר הזה כי אין לו למעשה שום ייחוד בעיני.
השירים של אטלס הפעם לא ריגשו או נגעו בי, ונדמה קצת כאילו הם פשוט חלפו ליידי, לא מצאתי בהם ייחוד חוץ מהעובדה שהם קצרים ומנסים ליצור הייקו מקומי ללא חוקיות ברורה.
חלק מהשירים כן נגעו בי למשל השיר הזה

"ביום שאשתי
כמעט מתה
ישבו אלפי אנשים
בבתי הקפה
כאילו כלום."

שיר שמדבר על חוויה אישית טרגית שלא נוגעת לאף אחד מהאנשים שממשיכים את חייהם הרגילים ולא מודעים למה שעובר אצל האינדבידואל,

או השיר הזה

"כבר חמש דקות
הנייד לא צילצל
איש לא אוהב אותי"

אבל רוב השירים חביבים ככל שיהיו לא תפסו אותי והרגשתי שהניסיון ליצור הייקו מקומי לא עובד מספיק טוב.
דבר שני, הפורמט של אלבום תמונות מהודר בנייר כרום בצבע קרם הופך את זה מספר שירה לספר מתנה ואני לפעמים חש שספר מתנה קצת הופך זאת למוצר זול ופחות איכותי וזה נדמה כאילו אטלס מנסה לשלב את שניהם, ליצור ספר שירה שהוא גם ספר מתנה אז זה לא שם ולא שם לטעמי.
הצילומים יפים זה כן, האריזה עצמה מושקעת אבל בחבילה עם מה שציפיתי לקבל ומה שקיבלתי בסוף יצאתי עם תחושה קצת מוחמצת וחבל.

זה לא מוריד מכשרונו של אטלס ומיכולת כתיבתו אבל כאן לדעתי הייתי מוציא זאת אחרת.
מי שאוהב ספרי מתנה בטח גם יאהב את הספר הזה.

32956649_1428810360552199_8693726389423046656_n

 

החיים הנסתרים של העצים / פטר וולבן

החיים הנסתרים של העצים / פטר וולבן
הוצאת אסיה
257 עמודים
מגרמנית: ניב סבריאגו

גילוי נאות, הדבר הראשון שעשיתי לאחר קריאת ספר זה היה ללכת חמש דקות מביתי ליער מיתר ולהתבונן בעצים, פתאום אתה לומד להיות קשוב יותר, מבין יותר, להעריך יותר, זה נשמע מוזר אבל הספר הזה עוזר לנו להתחבר יותר לעצים.
וולבן כותב בתחילת הספר כך
"אך מדוע עצים הם יצורים חברתיים כאלה, מדוע הם חולקים את מזונם עם בני מינם, ולעיתים אף מזינים את המתחרים שלהם? הסיבות לכך זהות לקהילות האדם: יש יתרונות לפעולה משותפת.
עץ אינו יער, הוא אינו יכול ליצור בכוחות עצמו אקלים מקומי יציב, הוא נתון לחסדי הרוחות ומזג האויר, אבל ביחד, עצים רבים יכולים ליצור מערכת אקולוגית, הממתנת מצבי חום וקור קיצוניים, אוגרת כמות גדולה של מים ויוצרת לחות רבה באויר.
בסביבה כזאת עצים יכולים לחיות בצורה מוגנת ולהגיע לגיל מופלג. על מנת להשיג זאת, הקהילה מוכרחה לשמור על קיומה בכל מחיר."
ייתכן שזה נשמע מופרך וספקולטיבי שלעצים יש יכולת ליצור מערכת חברתית ושעצים מתקשרים ביניהם אבל תוציאו מהראש את הפנטזיות על עצים כפי שאתם מכירים מספר פנטזיה ואגדות לא על זה מדובר, וולבן מסביר בצורה נפלאה את כל התהליכים שעוברים על עצים ביערות, על היכולת שלהם באמצעות שורשים לתמוך אחד בשני, וולבן מחבר אותנו לעולם שלא הכרנו, עולמם של העצים והתוצאה היא ספר מרתק ומעניין שחובבי טבע חייבים לקרוא, הוא יפתח לכם את המחשבה ולא משנה אם תקבלו את התובנות של וולבן או שתראו בהן סוג של פנטזיה לא מבוססת או מחקר לא מבוסס.
כותב הספר ללא ספק אוהב את עבודתו כיערן ומחובר לעצים לחיות היער, לפטריות ולכל מה שמסביב ואת אהבתו הוא מעביר בספר המרתק והשונה הזה.
מומלץ בחום ועכשיו סלחו לי הלכתי לחבק עץ.

הוצאת אסיה
257 עמודים
מגרמנית: ניב סבריאגו

גילוי נאות, הדבר הראשון שעשיתי לאחר קריאת ספר זה היה ללכת חמש דקות מביתי ליער מיתר ולהתבונן בעצים, פתאום אתה לומד להיות קשוב יותר, מבין יותר, להעריך יותר, זה נשמע מוזר אבל הספר הזה עוזר לנו להתחבר יותר לעצים.
וולבן כותב בתחילת הספר כך
"אך מדוע עצים הם יצורים חברתיים כאלה, מדוע הם חולקים את מזונם עם בני מינם, ולעיתים אף מזינים את המתחרים שלהם? הסיבות לכך זהות לקהילות האדם: יש יתרונות לפעולה משותפת.
עץ אינו יער, הוא אינו יכול ליצור בכוחות עצמו אקלים מקומי יציב, הוא נתון לחסדי הרוחות ומזג האויר, אבל ביחד, עצים רבים יכולים ליצור מערכת אקולוגית, הממתנת מצבי חום וקור קיצוניים, אוגרת כמות גדולה של מים ויוצרת לחות רבה באויר.
בסביבה כזאת עצים יכולים לחיות בצורה מוגנת ולהגיע לגיל מופלג. על מנת להשיג זאת, הקהילה מוכרחה לשמור על קיומה בכל מחיר."
ייתכן שזה נשמע מופרך וספקולטיבי שלעצים יש יכולת ליצור מערכת חברתית ושעצים מתקשרים ביניהם אבל תוציאו מהראש את הפנטזיות על עצים כפי שאתם מכירים מספר פנטזיה ואגדות לא על זה מדובר, וולבן מסביר בצורה נפלאה את כל התהליכים שעוברים על עצים ביערות, על היכולת שלהם באמצעות שורשים לתמוך אחד בשני, וולבן מחבר אותנו לעולם שלא הכרנו, עולמם של העצים והתוצאה היא ספר מרתק ומעניין שחובבי טבע חייבים לקרוא, הוא יפתח לכם את המחשבה ולא משנה אם תקבלו את התובנות של וולבן או שתראו בהן סוג של פנטזיה לא מבוססת או מחקר לא מבוסס.
כותב הספר ללא ספק אוהב את עבודתו כיערן ומחובר לעצים לחיות היער, לפטריות ולכל מה שמסביב ואת אהבתו הוא מעביר בספר המרתק והשונה הזה.
מומלץ בחום ועכשיו סלחו לי הלכתי לחבק עץ.

33032528_1429663283800240_1907867207807795200_n

עד שאלמד לעוף / נילי דגן

עד שאלמד לעוף / נילי דגן
הוצאת פרדס
60 עמודים

ספר השירים הזה של נילי דגן הוא אינו רק ספר שירה אלא ספר מסע.
נילי לוקחת אותנו למסע דרך תחנות נפשה ודרך חוש הראיה.
המסע הוא נפשי ורגשי, מסע דרך נופים וטבע, דרך החי והצומח ומסע לתוך נפשע של המשוררת, מסע אל פנימיותה, רגשותיה, אהבותיה ותשוקותיה.

"לאן שלא תסתכל זה העולם שלנו
טובל באור.
אתה עוצם עין אחת
מותח קו מהשדות
עוצר בנקודה בה יורדת חשכה.
שם, במקום שהאדמה נעלמת
על מה יש עוד להלחם?"

"כבר אמצע היום.
החום מתפשט מהר מן האור וחוסם את האופק.
ציקדות מנסרות אויר צונחות מעולפות לרגלינו
פטריות נחבאות בסבך
כלבי ציד רצים בטירוף.
אתה מסתכן קדימה
אני נסוגה לאחור."

זהו ספר שירה לא מתחנף ועם זאת רגיש ואינטימי, מאוד נוגע, מאוד חושי, גם השירה הפוליטית של דגן נכתבת ממקום של הזדהות וחמלה, אני חשתי שאני נמצא שם ומרגיש את המילים, מרגיש את האוירה.
הפרק האחרון בספר מורכב מ36 שירי הייקו קצרים שהם מחווה ליצירתו של האמן קצושיקה הוקוסאי שיצר סדרת הדפסים שמתארים את הר פוג'י בעונות שונות של השנה.
דגן בהומאז' שלה מתארת בשירת ההייקו תובנות על נוף וזוגיות שירים קצרים ומתומצתים שכתובים מעניין.

"הצומת סואן מטריות שקופות
ממהרת אחרי
המעיל הצהוב שלך."

"רצית שניסע למקום רחוק
יצר ההרפתקנות שלי קבור
בספר שירה"

ספר שירה מקסים

33200326_1430550943711474_6250495648517324800_n

 

13 דקות / שרה פינבורו

13 דקות / שרה פינבורו
דני ספרים
415 עמודים
מאנגלית: חגי שור

לא מעט אנחנו שומעים בתקשורת וקוראים בספרות עד כמה עולמן של נערות הוא מסובך, מלא תככים, קנאויות, נקמנות ועוד דברים אכזריים.
תקופת גיל הנעורים מסובכת מאוד ושרה פינבורו מביאה לנו כאן ספר מתח שמכניס אותנו לעולמן של נערות בתיכון ותעלומה אחת שהיתה יכולה להיגרם אחרת.
נטשה היא נערה מהמקובלות, יפה ומתרועעת עם נערות יפות ופופולריות כמוה ויום אחד אותה נטשה מתעוררת בבית חולים לאחר שנמשתה מנהר קפוא, לנטשה אין מושג מי זרק אותה ואיך היא הגיעה לנהר. היא יודעת שהיא לא ניסתה להתאבד ולא נפלה בטעות.
נטשה פונה אל חברתה לשעבר בקה כדי שתעזור לה להבין מה קרה.
בקה היתה חברתה הטובה של נטשה מילדות אך נטשה זרקה אותה לטובת נערות פופולריות יותר.
הסיפור נע בכמה רובדים, הוא מתאר את נטשה והתהליך שהיא עוברת, את התחקיר, את התכתבויות הבנות ברשתות החברתיות ובטלפון.
בעיני לספר זה יש פוטנציאל גדול אבל משהו בו גרם לי לחוסר עניין בו.
הוא לא זרם לי כפי שציפיתי וכשספר מתח לא זורם לי אני מתייאש.
ספר מתח אמור לאורך כל הדרך להשאיר אותי מפוקס, מסוקרן ולא לרצות לעזוב אותו ולו לרגע וכאן זה לא קרה לי.
כמובן שלא אגלה לכם את הסוף וההתפתחויות ואני חושב שיהיו כאלו שימצאו בו עניין יותר ממני.
נושא גיל הנעורים הוא נושא שאפשר לכתוב עליו אינסוף סיפורים טובים יותר וטובים פחות וכאן זה פחות עבד לי.

32336651_1422375931195642_6997541163104206848_n