זכרונות מחיים אחרים / דייויד וייטהאוס
הוצאת אריה ניר
319 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

זכרונות מחיים אחרים הוא ספר מאוד מיוחד מהמיוחדים שתקראו ובבסיסו של הסיפור נמצא פרח נדיר ומיוחד אבל הסיפור הוא לא רק על פרח אלא על חיבור בין אנשים שנמצאים במקומות שונים בעולם ועל קשר מסתורי שמחבר אותנו אחד לשני, למעשה יש בספר הזה שלושה סיפורים שונים, הסיפור הראשון עוסק במטוס שמתרסק בקרקעית הים והקופסא השחורה שלו נמצאת לאחר שלושים שנה, הסיפור השני עוסק בבחור בשם דאב, מוקדן של אמבולנסים שעונה לאנשים ומותן להם תמיכה ראשונית בריאותית אבל דאב רדוף בחזיונות וזכרונות שאינם שלו ואחד מהם הוא זכרון שרודף אותו חזק על פרח בשם סיגל הביצה ועל אדם שחיפש את הפרח הזה וטרגדיה שינתה את תכניותיו והאדם השלישי הוא פיטר שמוצא פרח נדיר בבית שאותו ניקה והולך לחקור אודותיו ומגלה בספריה דרך מחקרו מכתב אהבה עם רשימת פרחים והולך לחפש אותם.
פיטר ודאב הם שני אנשים שמחפשים משמעות לחייהם הריקניים והבודדים ולכל אחד מהם יש איזו מטרה ויעד לגלות תעלומה, אבל התעלומות האישיות של כל אחד מתחברות ומייצרות סיפור אחד מעניין שגם לקופסא השחורה במטוס ולמה שיש בה יש קשר.
ספר חמוד ומקסים בסך הכל, תעלומה יפה ומקורית שכתובה היטב.
אפשר לקרוא.

גרסת הבמאי / אינה איזנברג
הוצאת כתר
356 עמודים

ספר מאוד מיוחד ומעניין עם כריכה מושכת מאוד של בחורה שצוללת לתוך ספק מיטה ספק מכונת כביסה ונכנסת לתוך מערבולת שהיא עצמה מטאפורה נהדרת לסערת רגשות ובלבול ואכן זה מאפיין מאוד טוב את רוח הספר.
אינה איזנברג היא מחזאית ודרמטורגית שכותבת כאן ספר על עולם בתי הספר למשחק והמתחולל בתוכם ומכניסה לתוך זה תככים, שקרים ניצול וגם המון תשוקה.
עולם התיאטרון הוא עולם תובעני מאוד ותחרותי מאוד, עולם שיש בו המון תהילה מצד אחד אך גם המון רקבון מצד שני ויש לזה מחיר.
אלי חיפשה את המקום הזה של התהילה
בחורה עם ציונים שהיו יכולים להכניס אותה לבית ספר לרפואה ולאכזבת הוריה החליטה ללכת על ההרפתקאה ולהירשם לבית ספר למשחק.
אלי לא התלמידה הכי מוצלחת בבית הספר בלשון המעטה, לא מאוד מבטיחה ולא מאוד מקיימת אבל זה משתנה כשהיא מתחברת לבן ורוני, סטודנטים מבטיחים ודברים מתחילים להשתנות אצלה ובתוך כל זה ובנסיון לשרוד ולהצליח בבית הספר מתרחשים אירועים דרמטיים מאוד, אחתד התלמידים נהרג בתאונה קשה ומשם העניינים מתחילים להיות הפכפכים ומורכבים ומאחורי הקלעים נראה שהכל חשוך ורקוב.
זה הבסיס לספר החביב הזה שמלא דרמות ותככים וקרע התמימות וכניסה לחיים עצמם, לתחרותיות ולשנאה ולרקבון.
מלא אקשן ורגש בספר שנדמה כי נכתב על ידי מחברת שמכירה את העולם הזה מבפנים ומבחוץ ומתאים לא רק לחובבי תיאטרון אלא לכל מי שלמד אומניות הבמה או כל תחום אמנותי אחר ימצא בו נקודות הזדהות.
מיוחד מאוד.

ימים פרועים של חול / מלכה קיני־קפלן
הוצאת עולם חדש
79 עמודים

אהבתי את ספר שיריה הקודם (במערב מרצד בי כחול) של מלכה קיני קפלן ואני גם אוהב את הספר הזה, ואם בספר הקודם המשוררת עסקה בתנועה אז גם הספר הזה עוסק בתנועתיות אבל תנועתיות אינה חייבת להיות רק הגוף תנועה היא החיים עצמם, הנפש, הרגש, היכולת להשתנות ולזוז ממקום למקום.
השירים של המשוררת עמוקים ונוגעים, מדברים על החיים, על בחירות, התבוננות על העולם.
ספר שני של משוררת שמתקדמת מספר לספר ומתפתחת כמשוררת.
הכריכה עצמה היא מעניינת כיוון שיש כאן מבט של פוקוס על נקודה מסוימת שהיא הקיר ודווקא הצמחים לא בפוקוס והם אלו שנעים בהתאם לכיוון הרוח במקומם, נטועים אבל נעים גם יחד ואפשר לקחת את זה לכיוונים רבים.
ספר שירה נוגע.

"את לא לבד ביער
ילדה קטנה
אני רואה אותך
מבעד לשנים
רואה את
אוצרותיך
את עניך
הם היו שלי
תמיד
אתך הייתי"

"בכל חורף
הכלנית הראשונה
שמופיעה מול עיני
היא נס
ומעליו
תלויה
צעקה"

מה ששייך לך / גארת' גרינוול
הוצאת עם עובד
200 עמודים
מאנגלית: ליה נירגד

וואו איזה ספר, ואני יודע שהפתיחה הזו של הסקירה מעוררת ציפיות אבל וואו איזה ספר.
בשנים האחרונות אנחנו נחשפים לספרות הומוסקסואלית מאוד ישירה וקשה, מורכבת וריאליסטית מאוד שלא פוחדת להתמודד עם טראומות עבר ועם מורכבויות של זהות מינית וזהות מגדרית וראינו את זה בספריו של אדואר לואי גם ב"הסוף של אדי" וגם ב"הסטוריה של אלימות" ואנחנו רואים את זה גם בספר הזה ואני חייב לומר, יש משהו מאוד מרגש בעני כבלוגר וכמבקר לקבל ספרים כאלו כי החשיפה לספרות מהסוג הזה היא חשובה והחשיבות שלי כמבקר להפיץ אותה ולהמליץ עליה היא חשובה.
זהו רומן הביכורים של גארת' גרינוול וזהו רומן קשה לעיכול מצד אחד ומצד שני פואטית ועמוקה, זהו רומן ביכורים של אדם מיומן בכתיבה וזהו רומן אמיץ.
גיבורנו הוא אמריקאי, מורה בבית הספר האמריקאי אשר בסופיה שבבולגריה וכבר בהתחלת הרומן אנחנו נחשפים לזהותו המינית של גיבור הספר יורד לגבר זר בשירותים ציבוריים תמורת תשלום וכך אנחנו נכנסים בעוצמה לסיפור.
לצעיר הזר קוראים מיטקו והוא מקומי, נער ליוי מלא קסם ופראי.
למעשה החלק הראשון של הספר פורסם כנובלה עצמאית ורק לאחר מכן גרינוול השלים את הספר המלא והחלק הזה מדבר על ההתאהבות במיטקו, מערכת יחסים מורכבת שאינה רק מינית והמערכת הזו זורקת את גיבורנו ואת הקוראים לזכרונות ילדות של הגיבור האמריקאי שלנו בדרום ארצות הברית ואת מערכת היחסים המורכבת של גיבורנו חסר השם עם משפחתו השמרנית בעולם שבו להיות הומו זו קללה וכמעט כמו להיות מצורע.
והחלק השלישי של הספר שוב מחזיר אותנו לבולגריה ולמערכת היחסים עם מיטקו ממקום קצת אחר ולקשרים אחרים של גיבורנו.
לספר יש מוטיבים אוטוביוגרפיים מובהקים ומורגש שגרינוול כתב אותו ממקום אישי ועמוק מלא כאב ורגש.
זהו ספר ששואב אותך ומצד אחד לא קל לקריאה ועיכול ומצד שני כל כך פואטי ומהורהר ששואב את הקורא.
ספר נפלא בעיני

ירח / דורי פינטו
עם עובד
315 עמודים

ישנו איזה ביטוי שמאוד מתאים לתיאור הספר הזה, ביטוי קצת קלישאתי אבל כשקראתי את הספר הזה חשבתי עליו "החיים עצמם" ודורי פינטו די מתעתע בקוראים עם שם הספר כי כשלמעשה הנושא הכי מסקרן ובוער באותה תקופה בה הספר מדובר הוא אותה טיסה של אפולו 11 לירח והמתנה לנחיתה עליו של ניל ארמסטרונג וצוותו בעצם כאן על פני הקרקע בפלנטה שלנו איפה שאנשים לא ממריאים בחלליות מתרחשת מציאות.
ופינטו בחר למקם את המציאות בשכונה ירושלמית קטנה בה הוא מספר את סיפורם של כמה תושבים ביום אחד גורלי והסטורי כשמעל כולם מרחף עורב.
מעניינת הבחירה בעורב דווקא כציפור שמלווה את הסיפור כי לעורב יש משמעויות רבות וחלקן מיסטיות.
אחד מתכונות העורב לפי התרבות השמאנית נאמר היא שהעורב היא צופור מאזנת בין חוקי החברה לבין הקיום והבריאה ובספר זה יש איזו חלוקה כזו מעניינת בין מה שקורה על פני הקרקע באותה שכונה ירושלמית ואותן דמויות לבין ארמסטרונג, אולדריך וקולינס שמרחפים להם שם לקראת הנחיתה על הירח.
הדמויות עצמן בסיפור שונות זו מזו ומאפיינות את המיקרוקוסמוס של החיים הירושלמיים באותה התקופה, ילד קטן, עולה חדשה, פועל ערבי אילם ועוד, כל דמות מתנהלת בחייה ופינטו נותן לנו הצצה לחיים פשוטים של אנשים רגילים כמוני וכמוך כשברקע ההילה הזו, הציפייה הזו למה יקרה אלפי קילומטרים מאיתנו.
זה ספר שאין בו באמת עלילה מסודרת ובכל זאת זה מתחבר לנו לספר שלם שהוא אמנם ספר ביכורים אבל התחושה היא של בשלות.
לא ספר שגרתי ולא שבלוני, הוא אחר והוא מומלץ.

מים אפלים / רוברט ברינדזה
הוצאת רימונים
368 עמודים
מאנגלית: דפנה ברעם

מים אפלים הוא מסוג ספרי המתח שקשה מאוד להסיר מהם את העיניים ואתה מוצא את עצמך נשאב בקריאתו אל השעות הקטנות של הלילה, לא קראתי את הספרים הקודמים של ברינדזה שזהו הספר השלישי שלו שמתורגם בסדרת ספריו על הבלשית אריקה פוסטר והאמת היא שלא צריך לקרוא לפי הסדר, כל ספר הוא פרשייה בפני עצמה.
אריקה פוסטר היא בלשית שעוסקת בחקר של עסקת סמים והיא מקבלת מידע על סמים שטמונים במעמקי מחצבה נטושה בדרום לונדון אך מה שמתגלה במחצבה מזעזע פי כמה, שלד אנושי של ילדה שלאחר בדיקה מתגלה שזו ילדה שנעדרה מאז 1990 בשם ג'סיקה קולינס.
אריקה מקבלת לידיה את תיק החקירה ומנסה לחבר את הפאזל, היא חוקרת פדופילים שנחקרו בעבר ואף את החוקרת המשטרתית שהיתה אחראית על הפרשה באותו זמן שהילדה נעלמה.
התיק הזה פותח כמה תיבות פנדורה והחקירה הופכת להיות מפתיעה ביותר מרגע לרגע.
כמובן שלא אוכל לגלות לכם מה קרה כי ספוילר אבל לכו לקרוא, זהו ספר נפלא לתקופה הזו של הסגר והבידוד והוא יספק לכם שעות של מתח והנאה.
מומלץ בחום.

כשהחוטים נפרמים / יונית קורן גרינברג
הוצאה עצמית
48 עמודים

כבר אמרתי בעבר שבספרי שירה מאוד מעניינים אותי הכריכות, יש בכריכות איזה משהו שמכניס אותך עמוק לתוך השירה ולפעמים הכריכה היא תמצית השירה עצמה ואצל יונית קורן גרינברג זה בולט כי כשאתה מתבונן בכריכה ואז מתבונן בשירה אתה בעצם מבין הכל.
האיור שבכריכה היא מן דמות שנמצאת במן תנועה עם ידיה למעלה, כמו מן תנועת ריקוד שכזו, החוטים אמנם דקים מאוד, לא יציבים, נראה כאילו ניתן בקלות לחתוך אותם ולהפר את האיזון שהדמות מנסה ליצור, מן איזון ויציבות מצד אחד ומצד שני שבריריות רבה, עדינות רבה והרבה כאב, הדמות בכריכה מחוברת מאוד לעצמה, מחוברת לנפש, לפנימיות, יש בה המון רכות וכנות אבל תפר אותה, תמתח חוט אחד יותר מדי וזה עלול להתפורר לרסיסים.
לכאורה נראה שאני מנתח את האיור ולא את הספר אבל זה בדיוק זה, אני מנתח את הספר, אני מתחבר לשירים דרך אותה דמות קוית אפילו קצת פיקסואית.
גרינברג עוסקת בנושאים של בניה מתוך הריסה, של יופי פנימי ושל חיבור לטבע, יש המון עיסוק בזכרון ובעצב או אולי באבל וגעגוע ויש המון מוטיבים של טבע והתחדשות ונראה שגרינברג לוקחת את חייה ודרך יכולת הכתיבה וההתבטאות שלה היא מכניסה אותנו לתוך נשמתה.
זהו ספר שירה קטן אבל המון רגש ועוצמות יש בשירים שבו.
המון כנות והמון אומץ.

"יסודות הבניה קלים לפירוק
ברגע שמגלה האדמה את המבנה.
השבירה מובנת מאליה,
יש רק להחליט להשבר יחדיו.
ואולי אין זו החלטה.
לאהוב אינה החלטה,
אילו רק היתה…"

"הליבה שלי רועדת כמו היתה מחוצה לי,
ואינה מבחינה בין יציב ורעוע.
אני לא יכולה לעצור את הנפילה.
נמהרת, רודפת אחרי הארנב הלבן
ועדיין מאחרת להבין מדוע
נפשי אינה יכולה לנוח,
והתשובה סביבי-הפנים כמו החוץ."

ולס וליירי / גודמונדור אנדרי תורסון
הוצאת לסה, ספרות צפונית
198 עמודים
מאיסלנדית: שי סנדיק

אני חושב שדרוש אומץ להקים הוצאה חדשה בתקופה כה מורכבת ואני מעריך כל יוזמה כזו לחשוף את הקורא הישראלי וקריאה חדשה ובלתי מוכרת שיש לה קונספט מוגדר, וכתיבה מעניינת ולא שגרתית, כזו שמביאה תרבות אחרת, כתיבה אחרת, אוירה אחרת וההוצאה החדשה של שי סנדיק היא כזו וזו הסנונית הראשונה אבל לפני שאני מדבר על הספר תנו לי להחמיא לאריזה הנהדרת, הספרים הם ספרי כיס בפורמט קטן, קו עיצובי נקי, מינימליסטיף טיפוגרפיה יפה, תשמת לב לכל פרט מבחירת הפונט ועד לאיור אקוורל, הניגוד בין הציור נוף היפה והאקוורלי כמעט שקוף לטקסט שנמצא בתוך ריבוע גרפי מקופל מייצר משהו שנעים להחזיק ביד, אריזה מוקפדת ומעוצבת עם חשיבה עמוקה על האריזה וההשפעה שלה על הקורא.
ולס וליירי הוא ספר כמעט מדיטטיבי, מאוד עדין ומאוד הומניסטי, כשקראתי אותו הרגשתי את הרוח הסקנדינבית, את השפה, את האוירה הכפרית, ספר מאוד פואטי, ספר של אנשים, על אנשים עבור אנשים.
בשיטוטיה בכפר על אופניה קטה שלבושה בשמלה פרחונית לוקחת אותנו למסע בה היא כמעט ולא נוכחת אבל דרך ברכיבה של קטה על אופניה אנחנו זוכים להכיר את אנשי הכפר וליירי.
הספר לוקח אותנו להכירות עם אנשי הכפר, כל אחד וסיפורו הוא, כל אחד והתמודדויותיו והמסע הוא עמוק, הוא רגיש, הוא אנושי והוא מיוחד. אפשר להרגיש את צניעות האנשים, את גלי הים ואת איסלנד כמו שהוא אותנטית, פשוטה ומיוחדת.
אני מאוד מעריך את הבחירות הספרותיות של סנדיק בין אם הוא מוציא לאור ובין אם הוא מתרגם וגם כאן הבחירה להתמקד בספרות סקנדינבית היא מרתקת ואני מחכה לספרים הבאים לראות אילו עוד פנינים הוא ידוג לנו מהים הצפוני.

מכונות כמוני / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
302 עמודים
מאנגלית: מיכל אלפון

מקיואן הוא סופר מאוד מאוד מוכשר, מעבר לכך שהוא מוציא ספרים בקצב מסחרר הוא מאוד יצירתי ומנסה לגעת בהמון נושאים שעוסקים באנושיות, במצבים של התמודדות אנושית עם אתגרים כאלו ואחרים כמו מחלות, כמו שברון לב, כמו אלימות וכו, הוא מאוד יצירתי ואתגר את המחשבה ואת הדמיון ואני חושב שגם בספר הנוכחי של הסופר עטור הפרסים הזה הוא הולך על משהו לטעמי קצת יומרני אפילו עבורו.
מכונות כמוני הוא ספר שהוא קצת הכלאה בין איש המאתיים (האדם הפוזיטרוני) של אסימוב לבין פרנקנשטיין של מרי שלי, ועבור זה מקיואן מקים לתחיה בשנות השמונים של המאה העשרים את המתמטיקאי הדגול אלן טיורינג, טיורינג שמת בשנות החמישים ואולי מוחנו הקודח יכול היה לדמיין את תרומתו לאנושות לו היה חי הוא כביכול אחד הגורמים לכך שבשנות השמונים של הספר, בזמן שאנגליה של תאצ'ר היתה עסוקה במלחמת פוקלנד האנושות הצליחה ליצור מן אנדרואיד, אדם וחוה שמם, חיים ומתפקדים כמעט כבני משפחה וכך עשה בחור בשם צ'ארלי שהשקיע את הירושה שלו ורכש לעצמו אדם כזה, מלאכותי, שאפשר היה לבחור לו אישיות וכך הוא עשה בשיתוף עם חברתו מירנדה.
אדם הוא דמות אינטיליגנטית שמנהלת שיח, עוזרת במטלות הבית ואף לתדהמתו של צ'ארלי מספקת מינית את מירנדה אבל אדם גם עוזר לצ'ארלי לחשוף סוד אפל מעברה של מירנדה.
הספר הזה שמקיואן טוען שהוא לא מד"ב בשום פנים ואופן הוא אכן לא מד"ב אבל מקיואן מנסה בעיני לגשש אל העולם הזה דרך הספרות שלו, ולגעת גם אם הוא לא מודה בכך בז'אנר הזה אבל בעיני הנסיון ליצור אדם פוזיטרוני מקיואני משלו הוא קצת מאולץ.
ולמרות החולשות האלו מקיואן כרגיל מעורר מחשבה בקוראים, מעורר בהם דילמות מוסריות וזו אחת המומחיות הגדולות שלו כסופר בעיני.
מכונות כמוני אינו הטוב בספריו אבל הוא גם לא רומן רע, באופן אישי נהניתי מהספר אבל כחובב מד"ב יצאתי עם חמצמצות קלה.

השורד / גרג הורביץ
דני ספרים
456 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

גרג הורביץ יודע לכתוב ספרי מתח זה לא חדש, הוא מוכיח את זה בסדרת האיש משומקום שרצה ומצליחה זמן רב וגם בספר הזה הוא מייצר סיפור מותח לכל אורכו ש450 העמודים שלו מסתיימים לפני שהרגשת, כאילו אתה צופה בסרט מתח טוב.
כאן הגיבור הוא נייט אדם שמרגיש שהכל אבד לו, הוא התגרש מאשתו ורחוק מבתו ומרגיש שאין טעם לחיים ומחליט להתאבד, הוא עומד מחוץ לחלון של בניין בן 11 קומות ומחחליט לקפוץ אך בעודו מתכונן לקפיצה הוא מבחין בשודדים שמתכננים לפרוץ לבנק, הוא שהיה חייל בצבא מצליח למנוע את הפריצה אך השודד האחרון מודיע לו שזו היתה טעות חייו ובהמשך הוא יבין גם למה, נייט נחטף על ידי ראש מאפיה אוקקראינית בשם פאבלו שארגן את הפריצה ההיא לבנק כדי להשיג חפץ שחשוב לו באחת מן הכספות והוא מציב בפני נייט את אולטימטום שאם הוא לא ימצא דרך לפרוץ לבנק ולהשיג את החפץ הוא יפגע במשפחתו ובבתו.
הדילמה הזו מציבה בפני נייט את המשימה הבלתי אפשרית כמעט לארגן שוד תוך ככה וככה ימים ולמנוע מפאבלו לפגוע במשפחתו.
תוך כדי הסיפור אנחנו מתוודעים לעברו של נייט וככל שהספר מתקדם הוא נהפך ליותר ויותר מותח.
חובבי ספרי המתח יהנו ממנו למרות אוסף הקלישאות הבלתי נגמר בו הוא מהנה ומהווה אסקפיזם נפלא לימי הבידוד.
מעבר לכך די! אולי די עם ספרי המתח שכל הכריכות שלהם נראים בדיוק אותו הדבר? איש עם הגב אלינו צועד לבדו לעבר האופק, תמיד חשוך, הוא תמיד מופיע בצללית, אם הספר מלא בקלישאות אולי זה בגלל חוסר היצירתיות של המעצבים.