ריקוד של לבנים / פול בייטי

ריקוד של לבנים / פול בייטי
הוצאת עם עובד
305 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

פול בייטי מסתמן כסופר מעולה, גם הספר הקודם שלו שתורגם לעברית "המשת"פ" היה ספר טוב והספר הזה שהוא למעשה ספר הביכורים של בייטי מצטיין בסגנון כתיבה ייחודי ונראה שהוא מצליח לכתוב בצורה נושכת ומשמעותית.
גונאר הוא ילד שחור שגדל בשכונה מעורבת ורב תרבותית בסנטה מוניקה ומסיבות שונות עובר לגור עם מפחתו בשכונה די קשוחה במערב לוס אנג'לס.
גונאר מנסה להשאר כפי שהוא אך מגלה שזה לא כל כך פשוט במקום החדש.
הוא אינו דובר את שפת הגטו, הוא קורא ספרות קלאסית וכותב שירים ונראה שבשכונה החדשה הוא או ילך לאיבוד או יהפוך למוקד להטרדות והשפלות כי בשכונה הזו לא מקבלים אאוטסיידרים.
בבית הספר גונאר מתחבר עם ילד בשם סקובי ועד מהרה הדרך להשתלבותו של גונאר בקהילה היא דרך הכדורסל, גונאר מתגלה ככשרון עילוי בספורט הזה
גונאר כותב חלק משיריו שהם שירי מחאה על גבי הקירות וקונה לו מעמד מסוים בקהילה למרות שבמידה מסוימת הוא עדיין נשאר אאוטסיידר.
לצערו גונאר מסתבך בכל מני אירועים וונדליזם בחסות הכנופיות המקומיות .
בסופו של דבר כשרונותיו השונים הובילו את גונאר לחיזור אחרי האוניברסיטאות, ספר השירה שלו הפך הצלחה כבירה וגונאר בדרך לא דרך הופך להיות מבשר בשורה עבור הקהילה האפרו אמריקאית.
ריקוד של לבנים הינו ספר סאטירי, ביקורת נוקבת על החברה האיריקאית ועל החברה האפרו אמריקאית שאולי שבויה בסטריאוטיפים ומחפשת מוביל דרך.
ספר מרתק שכתוב בצורה מיוחדת ובשפה מיוחדת.
מומלץ.

100 דברים שלא אומרים לגייז / נואל רוזנברג

100 דברים שלא אומרים לגייז / נואל רוזנברג
ספרי ניב
114 עמודים

נראה שהספר הזה נכתב ממקום מאוד אמוציונלי של אדם בקהילת הלהט"ב ונראה עוד יותר לפי הספר הזה שכמעט בכל אחד מאיתנו מסתתר הומופוב קטן או גדול, אני אישית זוכר שבשנים עברו גם אני שאלתי שאלות כאלו ואחרות אנשים בעלי נטיה מינית שונה ממני אם זה מתוך סקרנות או מתוך חוסר ידע ואני גם חושב שאנחנו חיים היום בתקופה שיש בה מודעות גדולה הרבה הרבה יותר לסביבה ותקופה בה אנחנו אמורים להכיל קבוצות שונות בחברה.
נואל רוזנברג ששייך לקהילה הלהטבית אגר כבר מגיל צעיר מאוד את המשפטים והשאלות חסרות הטאקט שכתובות בספר הזה והתוצאה היא ספר שמעורר מגוון רחב של תחושות אצל הקורא, מצחוק (נואל משתמש הרבה בהומור כדי לענות על השאלות ולהסביר אותן), מהעצב על חברה חסרת רגישות בה אנחנו חיים וממשיך בכעס על כך שאדם בישראל לא יכול לחיות בשקט מבלי שיחטטו לו בחייו, יתגזענו עליו וישאלו אותו על חיי המין שלו.
המחבר מפרשן כל שאלה ומסביר בצורה חיננית על הדרך בה הוא עונה וכן הלאה.
בסך הכל מדובר בספר חמוד מאוד שכל מי שקורא אותו יכול להנהן בראשו ולומר ממממ…. גם אני שאלתי את זה פעם והרגשתי מטומטם.
בתוך תוכנו לכל אחד מאיתנו היו רגעים מביכים שנבעו מבורות, סטיגמטיות וחוסר ידע ואנחנו לא השכלנו להבין ויש כאלו שגם היום לא משכילים להבין שבצד השני יש אדם שרוצה שיניחו לו לחיות את חייו גם אם חייו שונים מחיי אחרים במובנים שונים.
ואם רוצים להבין למה אנחנו עדיין זקוקים למצעד הגאווה הספר הזה הוא דוגמא טובה לכך.

מפגש גורלי / אהוד דיסקין

מפגש גורלי / אהוד דיסקין
ידיעות ספרים
368 עמודים

אהוד דיסקין מרבה לעסוק בספריו בימיה הראשונים של מדינת ישראל או לפני כן, כמו זאב בודד בירושלים גם הספר הזה עוסק בתקופה הזו וגם כאן כמו בספר שציינתי הגיבור הוא עולה מבלארוס שמגיע לישראל ודרך הסיפור אנחנו נחשפים לסוג של מורשת קרב ולפיסת הסטוריה מקום המדינה.
התקופה היא התקופה שלאחר החלטת האו"ם והערבים עושים מצור על ירושלים ומקשים על העברת סחורות ומזון.
גיבור הספר הוא דוד, עולה חדש מבלארוס שמתגייס להלחם באויב ובעיקר בנסיון להתנקש במנהיג והמרצח אל חוסייני.
בין הלוחמים שמצטרפים למשימות האלו נמצאת גם שושנה אהובתו של דוד וברקע מתנהל סיפור האהבה שלהם והנסיון של דוד לשמור על שושנה שהיא מצידה רוצה מאוד לקחת חלק במאבק נגד האויב.
סיפורם של דוד ושושנה והרצון שלהם לסיים את המאבק ולהקים משפחה תוך כדי התבוננות על העבר ואל העתיד הוא סיפור יפה ובסך הכל.
הספר עצמו הוא ספר קליל, כתוב בצורה קריאה ומעניינת ודיסקין יודע לייצר מתח ועניין כמו גם לשמור על אותנטיות בעלילה ולהתאימה לרוח התקופה.
הספר עצמו חביב, אני חושב שהוא לא מתיימר להיות יותר מזה, הדמויות לא עמוקות מספיק ונראה שדיסקין התמקד בנסיון לשדר את התקופה והשאיר את הדמויות קצת פלקטיות אבל כך היה גם בספר הקודם אז נראה שזו מגמה אצל המחבר.
בסך הכל ספר מהנה למדי.

אמון: סבא שלי היה יורה בי / ג'ניפר טגה, ניקולה זלמאייר

אמון: סבא שלי היה יורה בי / ג'ניפר טגה, ניקולה זלמאייר
ספרית פועלים
211 עמודים
מגרמנית: דפנה עמית

הסיפור של ג'ניפר טגה הוא באמת אחד הסיפורים המדהימים, הספר הזה לא היה בתכנון שלי וכשהוא יצא בזמנו פחות התעניינתי בו אני לא יודע לשים את האצבע למה בדיוק אבל כמה שנים לאחר מכן הוא הגיע לידי והחלטתי שהגיע הזמן לקרוא אותו ואני לא מצטער לרגע, לאורך כל הקריאה הייתי מהופנט, גם מדמותה של ג'ניפר טגה והתהליך שהיא עברה וגם מהכתיבה הביקורתית, עיתונאית, אוטוביוגרפית, הסיפור הוא מטלטל, הוא מיוחד והוא מסופר על ידי אישה באמת מיוחדת במינה.
אמון גת זכור לכולנו מהסרט רשימת שינדלר, את דמותו של גת, מפקד גטו פלאשוב גילם בצורה מעולה רייף פיינס , גת היה רוצח אכזר, סדיסט וחלאת אדם שהרג יהודים רבים, טבח בהם בשביל הספורט ואחראי למותם של רבים אחרים ישירות ובעקיפין, אמון גת כך תגלה בהמשך המחברת היה גם הסבא שלה, התגלית הזו שהתרחשה די במקרה כי מה הסיכויים שלקצין הנאצי האיום הזה תיוולד נכדה שחורה גרמה לזעזוע עצום בחייה של ג'ניפר טגה שהחליטה לחקור את משפחתה, את העבר ולהתמודד עם ההשלכות של תגלית זו.
טגה חוקרת את משפחתה, את אימה הביולודית, ביתו של אמון גת, את סבתה, אשתו של גת, נוסעת לקרקוב, נוסעת לישראל ולמעשה עושה סוג של תיקון כי הרבה לפני אותה תגלית ג'ניפר טגה היתה סטודנטית בישראל וחיה כאן תקופה.
טגה שנמסרה על ידי אימה הביולוגית לאימוץ בגיל ארבעה שבועות לא שמרה על קשר עם משפחתה הביולוגית בכלל והתגלית לגבי עברה האירה בה מחדש את אותו מסע שורשים כואב ואת החקר שהיא עשתה על מנת להבין דברים על סבה, על אימה, על סבתה ועוד.
היא חוקרת את קשר ההשתקה וההדחקה, מדברת עם ניצולי שואה ומסע החקר הזה מרתק לכל אורכו.
ניקולה זלמאייר העיתונאית מוסיפה משלה לטקסט ומתארת מנקודת מבטה את המסע של טגה ואת החקר בכתיבה עיתונאית מסוגננת.
ספר לא פשוט לקריאה כי יש כאן מסע לא פשוט של אישה שהגילוי על עבר משפחתה משנה לחלוטין את מי שהיא ומי שהיא היתה ובעיקר את מי שהיא עתידה להיות בהמשך חייה.
מומלץ מאוד.

הפרח האדום / וסבולוד גרשין

הפרח האדום / וסבולוד גרשין
הוצאת תשע נשמות
130 עמודים
מרוסית: טינו מושקוביץ

די במקרה עוד לפני שתכננתי לכתוב היום את הסקירה על הפרח האדום סיימתי ריטריט במכון מנדל למנהיגות כשהנושא היה השראה וכחלק מהסמינר צפינו בסרט קן הקוקייה של מילוש פורמן, לאחר צפיית הסרט פתאום חזר לי הסיפור הפרח האדום שנושא את שם הספר של גרשין ואת אחד מסיפוריו המפורסמים ושני הסיפורים, גם קן הקוקייה וגם הפרח האדום עוסקים בשיגעון ובטירוף ועל השאלה מי המטורף כאן, ספרים או סיפורים שעוסקים בטירוף יש להם מימד סוריאליסטי בעולם ריאליסטי והסיפורים של גרשין מפתיעים באיכותם בעיקר כי פשוט לא הכרתי אותו לפני כן, זוהי הפעם הראשונה שסיפוריו מתורגמים לעברית.
גרשין שנולד ב1855 והתאבד ב1888 הותיר אחריו 20 סיפורים בלבד ולפי מה שהבנתי גם הם יתפרסמו בעתיד בתשע נשמות ואני מצפה לכך כי הסיפורים שלו החזירו לי את הניחוח הנפלא של הספרות הרוסית הקלאסית שאני כל כך אוהב.
סיפור נוסף שממש אהבתי בספר הזה זה סיפור שנקרא "המפגש" שבו מורה מורה צעיר פוגש חבר שהפך לאדם עשיר ומספר למורה על פרשת שחיתות שהוא מעורב בה.
סיפור מרתק שקטע הסיום בו מעורר מחשבות רבות והופך את הסיפור הזה לטוב ביותר בקובץ הנפלא הזה.
קראו את גרשין, קובץ סיפורים משובחים ביותר.

לה אסקואליטה / אליסיה פרטנוי

לה אסקואליטה / אליסיה פרטנוי
הוצאת רעב
120 עמודים
תרגמו לעברית: יעל דקל וערן צלגוב

גדלתי במשפחה ארגנטינאית בקיבוץ ואיפשהו אני מרגיש חיבור לסיפורים שסופרו על השלטון הצבאי המדכא שהיה בארגנטינה ובמדינות נוספות בדרום אמריקה, למרות שבדמי לא זורם דם ארגנטינאי כאחד שגדל במשפחה כזו אני מרגיש שייך.
אליסיה פרטנוי, חוותה את אותה דיקטטורה חסרת רחמים שחטפה אנשים מבתיהם ולקחה אותם למחנות, חלק מהחטופים נעלמו ולא חזרו לעולם וחלק חזרו אחרים משנכנסו.
המשטר הדיקטטורי הצבאי בארגנטינה חטף את מי שרצה ומתי שרצה בטענות שונות ולקח אותם למחנות חינוך מחדש כך הוא קרא להם "לה אסקואליטה" והתיאור של אליסיה פרטנוי הוא תיאור של חיי השגרה במחנה הזה, בניגוד להרבה ספרים שעוסקים במחנות ריכוז או במחנות שבויים אולי סטייל ספרי עדות מהשואה שזה התחום החזק בז'אנר ספרי העדות הקשים בספר הזה דווקא הצליחו לעלות לי פה ושם איזה חיוך קטן, אני חושב שבדרכה הייחודית אליסיה פרטנוי מצליחה להראות שגם ברגעים הקשים הומור ואופטימיות משאירים אותנו אנושיים.
הספר בנוי כמן יומן עם פרקים קצרים כאשר כל פרק מתאר חוויה אחרת מאותה שהות בלה אסקואליטה עם הבלחות לעבר ולרגעים שלפני החטיפה, המחשבות על בתה התינוקת שנשארה מאחור וחזרה לשגרה הקשה והמדכאת של המחנות האלו.
אבל המסר של פרטנוי, יהודיה שהיא בת למהגרים אוקראינים שיש לה גם חיבור טבעי לשואת היהודים ולמחנות ההשמדה והגטאות כיהודיה וכבת למהגרים אירופאים שברחו מאירופה לדרום אמריקה כמו אגב הרבה יהודים בתקופה של אחרי מלחמת העולם השניה, המסר של פרטנוי הוא חזק ועוצמתי בעיני הרבה יותר, המסר הוא שלקיחת חירות האדם אינה תלוית תקופה אלא רלוונטית לכל מקום ולכל תקופה ומתרחשת גם בזמננו ופרטנוי לא חוסכת מהקורא את דעותיה הפוליטיות ואת השקפתה גם לגבי העוולות שמתרחשות כאן אצלנו.
דיכוי מתרחש כל הזמן ומתרחש כמעט בכל מקום והספר הזה הוא איזה מסר של פרטנוי לכל מי שקורא, אל תעצמו עין, זה קורה גם קרוב לבית שלכם.
אני אהבתי את עיצוב הספר ואת הבחירה הקונספטואלית שלו לייצר תחושה שאני מחזיק ביד מחברת פשוטה, מלוכלכת, לא אסתטית, חשיבה עיצובית קונספטואלית שנותנת לקורא תחושה שהוא מחזיק ביד מוצר אותנטי חי ולא מוצר תעשייתי שבלוני ומשעמם.
ספר חשוב.

כמעט גאוני / בנדיקט ולס

כמעט גאוני / בנדיקט ולס
ספרית פועלים
265 עמודים
מגרמנית : ארז וולק

על סוף הבדידות, הספר הקודם של בנדיקט ולס שתורגם לעברית היה הפתעה נהדרת עבורי, ספר נפלא של סופר רגיש וחכם וכשיש ציפיות אז אתה לא רוצה להתאכזב ולא התאכזבתי מהספר הנוכחי, בעיני הוא פחות טוב מעל סוף הבדידות אבל גם הוא ניחן ברגישות וחוכמה ומביא סיפור של תקווה, של גורל ושל עיסוק בגנטיקה.
למעשה מדובר בסוג של רוד טריפ כמו בסרטים אמריקאים, חבורת צעירים יוצאים למן מסע ברכב כדי להגיע מנקודה א לנקודה ב כאשר בנקודה ב יש איזה משהו שצריך לגלות או לפתור, אותי זה זרק לאותם סיפורי רוד טריפ קלאסיים.
פרנסיס לא ידע מי אביו האמיתי, אימו לא גילתה לו, דמות האב היחיד שהיה לו הוא אביו החורג שגם הוא נטש אותו.
אימו של פרנסיס בן ה18 התאשפזה לעיתים תכופות ופרנסיס ביקר אותה בכל םעם כשהיתה שם.
באחת הפעמים ניסתה אימו להתאבד והותירה לפרנסיס מכתב פרידה בה היא מחליטה לגלות לו מיהו אביו האמיתי ואת נסיבות הולדתו.
פרנסיס מגלה במכתב שייתכן כי אביו הוא סוג של גאון וזה גורם לו לחשוב שאולי גם הוא נושא את אותם הגנים של אביו מה שיעזור לו לצאת מאותו חור בו הוא גר.
כדי לצאת חמסע הזה פרנסיס לוקח איתו את חברו הטוב ונערה מתוסבכת איתה הוא התיידד בבית החולים לחולי נפש.
שלושה נערים, שונים אחד מהשני, מרקעים שונים יוצאים ביחד למסע ומה שיקרה בו ומה הם יגלו לא אוכל לגלות.
כן אומר שמדובר בספר מקסים שכתוב טוב מאוד.
מומלץ.

פק"ל געגוע / רונית רוטלוי

פק"ל געגוע / רונית רוטלוי
ברנש הוצאה לאור
352 עמודים

אני אוהב את כתיבתה של רונית רוטלוי, אהבתי את הספר הראשון ואוהב את התשוקה שלה לכתיבה ואת הנושאים המרתקים שבהם היא בוחרת להתעסק, הם מרתקים אותי גם כי הם באים מעולמות שונית בהם אני חי או מכיר.
בכתיבתה רונית שבעצמה באה מהחינוך הדתי ומהחברה הדתית לאומית לא מפחדת להעביר ביקורת נוקבת על אותה חברה אליטיסטית, גזענית ומתנשאת שמתקשה לקבל את השונה ממנה ואת הזר אליה.
אני יכול לשתף שכאיש חינוך בחרתי ללמד שנתיים בתלמוד תורה בקרית ארבע ויצא לי קצת להיחשף לאותה חברה דתית לאומית דרך הילדים ואנשי החינוך והספר הזה קצת זרק אותי לאותן שנים שלימדתי שם ולצד אנשים טובים שחיממו לי את הלב יותר מפעם אחת גיליתי את אותן מורכבויות שמתוארות בספר וקשורות לקהילה סגורה כמו הקהילה הזו.
הספר מתאר את חייהם של זוג בשם רננה ומוטי, הם חיים בישוב בשם נוה רעואל ויש להם ילד בן שש.
לכאורה החיים שלהם מתנהלים באופן רגוע יחסית, רננה עובדת כעורכת דין במשרד של אביה ומרגישה לא מוערכת לא בזוגיות ואף לא בבית.
החיים שלהם משתנים כאשר בקהילה מבקשים מהם לאמץ חייל בודד שיהיה אצלם כל סופש שני ומוטי מסכים לכך בהבנה שכך הוא תורם לקהילה ועוזר להם גם מבחינה כלכלית.
אל המשפחה מגיע חייל בשם אסף אפללו, אסף מגיע ממשפחה קשה מאוד ומחיים מורכבים מאוד ודווקא הגעתו למשפחה פותחת אצל רננה לאט לאט המון תיבות פנדורה, המון דלתות ומחשבות על חיים מוחמצים ועך תאוות ותחושות.
לאט לאט רננה משחררת עכבות ומגלה את עצמה מחדש, הגילוי הזה יוצר קרע משפחתי מורכב ומעניין שאותו תצטרכו לקרוא אבל דרך התהליך שרננה עוברת
והקשר שנוצר בינה לבין החייל המחברת מראה לנו את הביקורת שלה על אותה חברה דתית לאומית סגורה ובועתית על כל המורכבויות שלה שנוצרות בדרך כלל במשברים מסוג זה.
כתיבה טובה וספר סוחף שלא הסרתי מהיד למשך כל הקריאה.
מומלץ.

דעסא קרקוביאק ומחול הקורונה / רחלי אברהם איתן

דעסא קרקוביאק ומחול הקורונה / רחלי אברהם איתן
161 עמודים
הוצאה עצמית

הכריכה של הספר הזה משכה אותי מאוד שתי דמויות נשיות בריקוד, צמודות אחת לשניה, מתערבבות אחת בשניה ועם זה שונות לחלוטין כי הרי מה זה הדעסא קרקוביאק, ריקוד תימני מסורתי וריקוד פולני ביחד, קיבוץ גלויות וביחד עם זה הקורונה כאן, סוגרת אותנו, הספר יצא לאור בתקופת הסגרים ולכן הכמיהה לחופש מחדש, לתחושה של חיבור ואיחוד מורגש כאן, בכלל הריקוד מסמל חופש, מסמל תנועה, מסמל חיבור אל הרוח הפנימית והחיצונית בתקופה בה היה נדמה לנו שלנצח נישאר תקועים בלופ הנורא הזה של הקורונה.
אבל ספר השירים הזה לא עוסק רק בריקוד ובקורונה אלא גם במשוררת עצמה, בחיבור שלה אל משקעי עבר ואל התבוננות עמוקה פנימה, זהו ספר שירה אוטוביוגרפי שלוקח אותנו למסע אל חייה של המשוררת ואת דברים שהיא מתמודדת איתם בין אם זה משפחה, אובדן הורי, אובדן זוגי וכמיהה למשהו חדש ומחבק.
לא קל לנו להוציא החוצה את הדברים הפנימיים שלוחצים עלינו אבל בהספר הזה הרגשתי שהמשוררת צריכה להוציא את זה ושפתה היא שפת השירה.
ספר מיוחד, שונה גם בכתיבה, גם בדימויים, גם באריזה שלו ויש בו משהו שלוקח אותך פנימה אל מסע הנפש של המשוררת, מסע פנימי אך גם מסע חיצוני בעולם, מסע אל עולם טוב יותר, חופשי יותר ונעים יותר.

"שאלתן אם כל שירי
נדחפו בתעלת חבלי הלדה.
חשבתי על כל השירים
שנהרו בליבי משמחה
ולא נדחפו בצירי השיר
אל נמל תעופתם
כי ענייני השעה
דחקו יותר במנועים."
נ

מוזיאון גוף האדם / ג'ניפר פקסטון

מוזיאון גוף האדם / ג'ניפר פקסטון
הוצאת שוקן
96 עמודים
מאנגלית: עמנואל לוטם
איירה: קייטי וידמן

עוד ספר נפלא בסדרת המוזיאונים המופתית של שוקן.
אמנם הספרים גדולים ותופסים נפח בספריה אבל לטעמי הם ספרים פשוט נפלאים, מעשירים ומלמדים בצורה בלתי רגילה.
האיורים בכל אחד מהספרים בסדרה יכולים לשמש כפוסטר או כאיור ממוסגר בסלון הביתי, הם גדולים, הם מרשימים והם נותנים דגש חשוב ומעניין בפרטים הקטנים.
הספר הזה שהוא אחד המעולים בסדרה סוקר עבור הקורא את גופנו, כבר יצאו הרבה ספרים שעוסקים בפירוק והסברה של חלקי הגוף השונים אבל זה אחד הטובים שנתקלתי שמתייחס לגוף האדם, הוא אחד הטובים כי יש לו נוכחות, האיורים מפורטים וההסברים נוחים לקריאה, מתומצתים ומלמדים את הקורא על אותם דברים שמרכיבים אותנו.
מערכת השרירים והשלד, מערכת הלב וכלי הדם ומערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכת השתן, מערכת העצבים והחושים המיוחדים, המערכת החיסונית ומערכת הלימפה, המערכת האנדוקרינית ומערכת הרבייה, כל אלו מקבלים בהרחבה ובליווי האיורים הנפלאים של קייטי וידמן הסברים נפלאים ומאירי עיניים.
ספר שהוא תענוג.