אחוזה / סרחיו ביסיו
הוצאת תשע נשמות
100 עמודים
מספרדית: סוניה ברשילון
סרחיו ביסיו הוא אחד הסופרים המרעננים והטובים ביותר שנתקלתי בהם בשנים האחרונות.
יש בספריו משהו מפתיע משהו שונה תמיד ומשהו בלתי צפוי.
ספריו הם הבלתי צפוי והבלתי ברור.
למעשה הרגשתי באחוזה בדיוק כמו שהרגשתי בספרו הקודם שקראתי "בורחסטיין" שאני לא באמת יודע מה הולך לקרות.
כן, ברורה לי העלילה וברור לי סיפור הבסיס אבל זהו, זה הדבר היחידי שברור.
בדיוק כך מתנהלת הנובלה הזו "אחוזה".
והסיפור בסיס הוא די פשוט.
משפחה יוצאת מהעיר הגדולה ונוסעת ונופש בכפר, היא הוזמנה למשפחה באחוזה באחד הכפרים ולשם מועדות פניה.
מרקוס ובת זוגתו ריטה וביתם אירינה בת ה12.
אבלאצל סרחיו ביסיו שום דבר לא קורה בצורה צפויה.
משהו משתבש כבר מהרגע הראשון, הם מגיעים לאחוזה הנכונה כך הם חושבים.
אבל אין אף אחד בבית.
למעשה זה הדבר היחידי שאגלה לכם מהעלילה כי כל השאר יהיה ספויילר שיהרוס לכם את הספר והרי כל מהות הספר היא הדברים שקורים בו שהופכים אותו לספר גאוני, לא פחות.
ההתפתחויות נעות בין תחושת אימה בלתי צפויה לאירוניה חדה כמו תער שמשאירה את הקורא המום ולפעמים אף צוחק צחוק גדול וכל זה תוך תחושת אימה בלתי מוסברת.
הצלחתי לבלבל אתכם? גם אני הייתי מבולבל במהלך הקריאה אבל נפעם מהיצירתיות של ביסיו ומהדמיון המיוחד והמקורי שלו.
זה ספר שתסיימו תוך כדי שתיית קפה בבית קפה סמוך, בנסיעת רכבת קצרה ממקום למקום, לפני השינה.
זה כל מה שהוא דורש.
אבל הוא כל כך טוב שהוא יישאר אתכם בזיכרון.
ובכלל אם כבר דיברתי על בורחסטיין בתחילת הסקירה, זה עוד ספר של ביסיו שאתם חייבים לקרוא.
אני ממליץ בחום על הספר ועל הסופר הייחודי והמעולה הזה.
אחוזה זה כמו חטיף מרענן, כמו כוסית ויסקי משובחת. היא מסתיימת מהר יחסית אבל הטעם נשאר בזיכרון.
מומלץ בחום.

בינת השכווי / אביגדור דגן
הוצאת עם עובד
183 עמודים
מאנגלית: צבי ארד
אני מאוד אוהב את החידושים שעם עובד עושים לקלאסיקות שלהם.
אני לא יודע אם הייתי מגיע לבינת השכווי אם עם עובד לא היו מחדשים אותו, מעצבים אותו מחדש ומשווקים אותו.
למעשה לא שמעתי על הספר עד לאחרונה וזה גם מראה קצת על החור בהשכלה הספרותית שלי ולכן אני מודה לעם עובד על החידוש הזה.
חשפתם אותי לספר נהדר באמת.
לספר הזה יש כמה עומקים ששווה לדבר עליהם אבל לפני הכל בינת השכווי הוא ספר אנושי מאוד.
הוא מדבר קודם כל על בני אדם, הוא מדבר על זקנה, הוא מדבר על בדידות ועל אבלות, הוא מדבר על התמודדות עם אובדן אבל יותר מכל זהו ספר על ידידות.
זהו ספר על ידידות עמוקה בין תרנגול זכר לרופא זקן.
אותו רופא זקן בכפר אי שם באירופה אשר איבד את היקר לו מכל, את אשתו מתמודד יום יום עם הצער ועם אותו אובדן.
עוזר לו בהתמודדות ידידו הטוב, תרנגול זכר יפייפה בשם דון פדרו.
דון פדרו מתלווה אל הרופא במסעותיו בכפר ובעזרה לכל אותם אנשים אשר זקוקים לרופא.
לטיפולו, לעצה טובה, לשיחה טובה, לתמיכה.
הרופא נמצא שם והתרנגול איתו.
הרופא משוחח עם התרנגול, נזכר יחד איתו באשתו האהובה שהלכה ממנו, נזכר בחייו.
התרנגול נותן לרופא את הטעם לחיים.
לעיתים כך נראה דון פדרו והרופא ממש משוחחים ביניהם.
התרנגול הוא העוגן של הרופא, הוא מחזיק אותו עומד והוא נמצא שם כנראה מהסיבה הנכונה עבור הרופא.
אנחנו לומדים להכיר את האנשים השונים בכפר, את הסיפורים היפים והטראגיים כאחד.
המון חמלה ואנושיות יש בספר הקסום הזה שרובו מחולק לפרקים קצרים ולרגעים לא ארוכים אך כאלה שאתה כקורא מוצא את עצמך חוזר אליהם ורוצה להבין אותם יותר לעומק כי בכל אפיזודה כזו ישנו סיפור חיים מלא ומגוון.
אותי הספר הזה זרק לספר אחר, ישן יותר ומפורסם יותר שמדבר על הקשר בין בן אנוש לחיה "פלאטרו ואני" של חואן ראמון חימנז
כמו בידידות בין הילד לחמור באנדולוסיה של תחילת המאה גם כאן הקשר עמוק והשפה של אביגדור דגן נהדרת.
בינת השכווי הוא ספר מלא חום ומלא רגש.
יש בו עצב ושמחה גם יחד ויש כאן עומק של טקסט נהדר שכתוב היטב ונוגע מאוד.
אני כאחד שמרגיש קשר עמוק לבעלי חיים הרגשתי שהספר הזה הוא מסוג הספרים ששווה לנצור בלב.
אני גם רוצה לתת קצת מידע על המחבר.
אביגדור דגן הוא למעשה שמו העברי של ויקטור פישל.
יהודי צ'כי שעלה לישראל ב 1950 ושירת את משרד החות הישראלי בכמה וכמה מדינות.
דגן לא כתב בעברית וספרו בינת השכווי הוא הספר המפורסם ביותר.
למרות שספריו לא נכתבו בעברית אני בהחלט רואה בדגן סופר עברי ואני חושב שראוי שנכיר אותו יותר וגם את ספריו האחרים.
אני ממליץ בחום רב על הספר הנפלא הזה.
התרגשתי מאוד

בית יעקוביאן / עלאא אל אסוואני
הוצאת טובי
240 עמודים
מערבית: ברוריה הורביץ
את הספר הזה קראתי לאט.
לקח לי כשבוע לסיים אותו ואני מוצא את עצמי עדיין חושב עליו, חושב על הדמויות וחושב על מצרים.
מדינה שנמצאת לא רחוק מכאן, למעשה חולקת איתנו גבול משותף.
אחרי קריאת ספר זה שיצא לאור בשנת 2002 הרבה לפני האביב הערבי והמהפיכה שקרתה במצרים אפשר קצת להבין למה קרתה המהפיכה.
קיים בספר זה ייאוש רב, למעשה כך אני התרשמתי רוב הדמויות חיות בסוג של ייאוש ומחפשות לעצמן נתיב למילוט מהמצב שלהם או נתיב לחיפוש מחדש של מציאות שונה.
בית יעקוביאן הוא רומן מצוין בעיני והוא בעיקר כזה כי המחבר לא חשש לתאר את המציאות במצרים כפי שהוא רואה אותה וזה לא דבר שמובן מאליו במדינה כמו מצרים.
בבית הדירות יעקוביאן אשר בלב קהיר אפשר למצוא את המיקרוקוסמוס של החברה המצרית פערי המעמדות ניכרים והאוכלוסיה מגוונת.
בבית הדירות עצמו גרים העשירים ולמעלה על הגגל חיות המשפחות העניות.
והדמויות מעניינות ומגוונות.
טאהא לדוגמא הוא בנו של שוער בנין שחלומו הגדול להתקבל לאקדמיה לשוטרים נכשלת בגלל מעמד אביו.
המכתבים שהוא שלח והרצון שלו לפרוץ את  בעיית המעמד שלו לא צולחת.
טאהא המדוכא מוצא מפלט באסלאם הקיצוני שם הוא מוצא בית חם.
אנחנו גם זוכים להכיר את חאתם ראשיד, עורך עיתון הומוסקסואל שעבר התעללות מינית בילדותו והוא מאוהב בבחור צעיר.
חאג' מוחמד עזאם הוא אדם עשיר מאוד שעשה את כספו בדרכים מפוקפקות ועכשיו חולם לפוליטיקה.
אנחנו מכירים את בותיינה שהיתה אהובתו של טאהא שהגיעה למקום עבודה שבו המעסיק מטריד מינית באופן קבוע את עובדותיו.
החוויות שבותיינה עוברת בעבודתה והדרך שבה היא רואה את העולם מחדש מרחיקות אותה מטאהא כמו גם מדרכו החדשה באסלאם הקיצוני.
מצרים מתוארת כמדינה עמוסת בעיות, שחיתות וזימה.
ישנם הבדלים עצומים במעמדות ואם אתה לא שייך למעמד הנכון אתה מוגבל מאוד.
למעשה בית יעקוביאן הוא סמל למצרים שלפני ההפיכה.
מדינה שבה יש הכל מהכל אבל גםהמון כאב ותסכול.
תסכול מהשלטון המושחת ותסכול מהעובדה ששום דבר לא צפוי להשתנות וצריך לקבל את המצב הקיים ולהשלים איתו.
זהו ספר עוצמתי מאוד ואני רואה בו מסמך חשוב מאוד שנותן לנו קודם כל הצצה לחברה המצרית אבל אם אני מצרי שקורא את הרומן הזה הייתי מרגיש רע מאוד שאני חי במדינה כל כך מתוסכלת ומיואשת.
אין ספק שזה מסוג הספרים שגורמים לך לתהות האם אני מוכן לקבל מציאות כזו.
אני חושב שמעבר לריאליזם ולנושא הכל כך עוצמתי הספר כתוב מצוין.
התרגום הנהדר מוסיף לקריאות אבל זהו ספר מאוד איכותי ומאוד ראוי.
14 שנה לקח עד שמצאו דרך לתרגם אותו לעברית דרך הוצאת טובי האמריקאית והיה שווה לחכות לו.
ספר חשוב ורב עוצמה.
כדאי מאוד לקרוא אותו, לא תשכחו אותו במהרה.

השנה החסרה של חואן סלווטיירה / פדרו מאיראל
הוצאת קרן, הוצאת ליברוס
111 עמודים
מספרדית: ליה נירגד
את הנובלה הזו סיימתי בשעה וחצי של קריאה אבל הרושם שהיא השאירה עלי תישאר הרבה הרבה אחרי.
מאוד ריגשה אותי הכתיבה של פדרו מאיראל והסיפור הצנוע והרגיש הזה נגע בי מאוד.
אולי חשתי כך לא רק בגלל שהסיפור מצא חן בעיני אלא גם בגלל הנושא של הספר.
החיפוש אחרי זכרונות אבודים הרצון לשמר את ההיסטוריה המשפחתית והרצון להבין איש משפחה שתמיד חי חיים של מסתורין, חיים לא סגורים.
חואן סלווטיירה הפסיק לדבר בגיל תשע עקב תאונת רכיבה שגרמה לו לסדקים בגולגולת באגן ובלסת.
אף אחד לא ידע מה גרם לו להפסיק לדבר, האם זו בעיה נפשית או פיזית אבל מאז ועד מותו חואן סלווטיירה לא הוציא מילה מפיו.
לאט לאט סלווטיירה מצא מפלט דרך עולם האמנות, היא השאירה אותו שפוי.
כל בוקר קם סלווטיירה בשעה שבע וצייר עד שעה עשר, לאחר מכן הלך לעבודתו בדואר וחזר לצייר עד השעות המאוחרות של הלילה וכך הוא גידל גם משפחה.
במשך שישים שנה צייר חואן סלווטיירה על גבי בדים ענקיים את מה שעבר עליו, הטראומות, השמחות, החלומות, הכל.
בדיו יצרו רצף  של ציר חיים והכל היה מגולגל במחסן שבו הוא עבד.
לאחר מותו של חואן סלווטיירה בניו חוזרים מבואנוס איירס לכפר כדי לטפל בירושה ובין השאר גם בציוריו.
כאשר אחד מבניו שהוא גם המספר פותח את הבדים המגולגלים הוא מגלה את סיפור חייו של אביו לאורך שישים שנה גם ילדותו של המספר מתוארת שם ילדותו של אביו וגם מותו של ביתו של סלווטיירה מטביעה.
הציורים מעבירים את סיפור חייו ולמעשה מתעדים זאת במקום מילים, במקום המילים שלא יצאו מפיו.
כאשר המספר מחבר את הבדים אחד לשני הוא מגלה ששנה אחת חסרה.
הוא נחוש למצוא את הבד החסר ולהשלים את הפאזל לגבי מה קרה באותה השנה ולאן נעלם בד הקנווס.
האם הוא נעלם? האם לאביו היה מה להסתיר?
וכך מתחיל מסע החיפושים אחר הבד ואחר הסוד אם אכן יש כזה.
החיפוש הזה מעמת את בנו של חואן סלווטיירה עם העבר של אביו ועם דברים שונים שהיה חשוב לו לגלות.
מדובר בנובלה מרתקת שכתובה ברגישות יוצאת דופן ולא פשוט לרגש אותי.
בשנים האחרונות קראתי לא מעט ספרים שבאו מדרום אמריקה ואמריקה הלטינית ואני מאוד מחובר לכתיבה של הסופרים הצעירים מהאיזור.
כמעט כל ספר משם שתורגם בשנים האחרונות הצליח לעשות לי משהו.
אני שמח שקראתי את הנובלה הרגישה והמרתקת הזו ואני חושב שכדאי לכם לקרוא אותה.
אני חושב שהיא תיגע גם בכם.

גן התענוגות, האירוטיקה של האסלם / עלי אבן חזם האנדולוסי
הוצאת אסטרולוג
141 עמודים
תרגום: אבי דויטש
מה שאני אוהב בסדרת חור המנעול של אסטרולוג זו החשיפה ליצירות קלאסיות ופחות מוכרות של אירוטיקה על שלל גווניה מסביב לגלובוס.
את כל היצירות עד כה בסדרה טרם הכרתי והחשיפה הזו מעניינת מאוד.
על עלי אבן חזם האנדולוסי שמעתי לראשונה כשקיבלתי ספר זה ואני חייב לומר שהוא פתח לי חלון לראות את התפיסה של האירוטיקה כפי שהיא נתפסה בימי הביניים על פי האיסלאם.
ואני לא מופתע ממה שגיליתי בספר כי בסופו של דבר אותה תפיסה שמרנית לגבי מקומה של האישה  והתפיסה הפטריארכלית שהיתה מקובלת אז מקובלת גם היום בעיקר בקבוצות דתיות מסורתיות ובטח באסלאם המסורתי.
אני אגע קודם כל בדברים המעניינים והטובים בספר זה.
עלי אבן חזם למעשה הוציא תחת ידיו חיבור שבו הוא מנסה להסביר לקוראים בצורה מאוד מסודרת על נושא האהבה ועשיית האהבה וחשיבותו לפי תפיסתו ולפי תפיסת הדת המוסלמית.
הספר הזה מחולק לכמה חלקים ובעצם אמור להיות עזר לגבר בעיקר על מנת שילמד איך לספק את אשתו, איך עושים אהבה נכון, איך מגרים וגם על דברים שאסור ומותר.
הוא מתחיל בתיאור מבנה הגבר והאישה ותיאור אברי המין של האישה והגבר וההבדלים ביניהם.
משם הוא עובר לתיאור חשיבות ההזדווגות, תנוחות שונות וכמובן שהוא לא שוכח לספר לנו על עצמו ולהתגאות ביכולותיו.
הוא סוקר את מחלות המין וסטיות שונות ומשונות החל מנקרופיליה יחסי מין עם חיות וכמובן בצורה מאוד לא מפתיעה ההומוסקסואליות.
אני אישית לא מופתע מכך שהשפלת האישה והעובדה שבתקופה ההיא היא היתה רכוש לכל דבר עבור הגבר והיו לה מטרות מאוד ברורות מבחינת תפקידה וייעודה מצויין בספר ועם דגש חזק.
הדבר לא מאוד שונה גם היום וכמו שציינתי בתחילת הסקירה בחוגים מסויימים גם היום האישה היא קצת יותר מחפץ עבור הגבר.
כך האסלאם המסורתי ראה את הדברים, ההבדל הוא שהיום יש יותר מודעות בגלל שהתקופה שונה לחלוטין אבל היחס הוא אותו יחס ולכן אני מסרב להתרגש מכך גם אם זה מקומם.
גן התענוגות הוא מדריך אהבה משעשע מאוד ואם הייתי חי לפני 500 שנה הוא אפילו היה יכול לחדש לי משהו.
היום הוא לא יותר מגימיק וכך גם הספר הזה.
גימיק חביב אבל לא בהרבה יותר מכך.

שירה גאולה / נועה ירון דיין
הוצאת עם עובד
317 עמודים
אין ספק שלנעה ירון דיין יש כישרון כתיבה והיא יודעת להעביר תחושות באמצעות טקסט.
המחברת גם יודעת היטב להעביר את התחושות של שני העולמות החילוניות והדתיות וגם את מה שביניהם.
הספר מבחינתי לפחות עוסק בדיוק כמו מקימי בחיפוש עצמי, בבדיקת הזהות שלי והחיבור של השייכות.
לאן אני שייכת? אני לכודה בין שני עולמות ואני מחפשת את עצמי.
שירה גאולה היא נערה יתומה מאב אשר אמא שלה החוזרת בתשובה התחתנה מחדש עם בחור חרדי.
שירה גאולה לא מוצאת את עצמה בחוקי הבית החדשים מורדת ועוזבת והולכת לרחובות ירושלים כאשר שם היא פוגשת טיפוסים שונים, נערים עבריינים, ואנשים שנפלטו ממסגרות חינוכיות דתיות ועוד.
תיאור השיטוט ברחובות והתלאות הרגשיות והאחרות אותן עוברת גיבורת הספר מתוארים היטב ועם זאת יש כאן תחושה שהמחברת מכוונת את הקורא למהו טוב ומהו לא טוב.
השלילי כמובן זה כל עולם החילון, העבריינות ועולם האמצע כמו שאני קורא לו, הבין לבין.
שם יש עבריינות וחוסר מוסר וחוסר צדק ועוד.
לעומת זאת וזה לא מפתיע דווקא העולם הדתי מספק את החום ההגנה והביטחון שלו הגיבורה כל כך זקוקה .
אני לא מתרשם יותר מדי מנעה ירון דיין ומספריה.
כן, היא כותבת יפה, כן היא מעבירה תחושות אבל היא לחלוטין מגוייסת וזה לא נוח לי עם זה.
הספר עצמו למרות הכתיבה היפה כבד מדי, עמוס במוסר סלקטיבי ובמסרים דיכוטומיים של טוב ורע שחלקם נסתרים וחלקם גלויים.
יש תחושה שגם הספר הבא של נעה ירון דיין יעסוק בדיוק באותם נושאים.
קטע בספר שכן אהבתי זה המכתבים שאימה של הגיבורה כותבת לה ומתאר חיבור בין אם לביתה לגעגועים וכמיהה לחזור ובכל זאת לגשר על הפערים למרות הקושי.
בספר זה ישנם קטעים טובים ומעניינים והוא לא ספר רע אך עם זאת הוא בעיני גם לא ספר טוב ואני חייב לומר את האמת.
אני כקורא לא אוהב שמטיפים לי ואני לא אוהב שמאכילים אותי בכפית.
הספר עצמו מתאר מציאות מסויימת שהיא אכן קיימת ולכן אפשר לקרוא אותו אך הייתי מצפה לתת לי לבחור בעצמי בין הטוב והרע אם באמת קיימים כאלה מאשר שידחפו לי את זה לגרון.
נ.ב יופי של כריכה.

הרוחות של בלפסט / סטיוארט נוויל
הוצאת תמיר סנדיק
429 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק
הרוחות של בלפסט אינו ספר מתח רגיל.
בתוך הסיפור שהוא מרתק כלשעצמו המחבר מביא לנו את הסיפור המסובך והלא פשוט מבחינה פוליטית בצפון אירלנד.
מכיוון שבסקירות ספרי מתח יש תמיד את החשש לעשות ספויילר אתאר בקצרה את הסיפור.
ג'רי פיגאן היה רוצח שכיר בשירות ה IRA
לאחר כשתים עשרה רציחות פיגאן נכלא כשצפון אירלנד מבחינה פוליטית היתה שקטה יותר אחרי הסכם בלפסט שנועד לשים סוף לסכסוך העקוב מדם במדינה שסועה זו.
אך פיגאן לא מוצא מנוח.
שתים עשרה האנשים אותם רצח רודפים אותו בחייו ומלווים אותו כרוחות רפאים לכל מקום שאליו הוא הולך.
הרוחות לא מניחים לו עד אשר ירצח את כל אלו ששלחו אותו לרצוח אותם.
על כל רצח שפיגאן מבצע אחת הרוחות נעלמת מחייו.
מעשיו של פיגאן מלחיצים לא מעט אנשים בצפון אירלנד אשר חוששים כי מעשיו יפגעו בהסכמים וייצרו מחדש כאוס במדינה.
למה הספר הזה שונה מספרי מתח אחרים?
אני חושב שלראשונה אני נחשף דרך הספרות למצב המורכב של צפון אירלנד.
יש המון חשיבות לטעמי שהקורא הישראלי ייחשף למצב הפוליטי המורכב ולאלימות הרבה שליוותה את המדינה הזו שנים רבות.
אני חושב שהחשיפה היחידה שלי עד היום דרך הספרות לצפון אירלנד היתה דרך ספרו של טום קלנסי "משחקים פטריוטיים" שאח"כ עובד לסרט מצוין בכיכובו של האריסון פורד.
המצב המורכב במדינה זו פלוס ייסורי מצפונו של פיגאן יוצרים ספר מתח שכתוב היטב, עם דמויות מעניינות ותיאור של מצב פוליטי קשה ומדינה מדממת.
פיגאן היא לא דמות אהודה על ידי הקורא.
קשה להתחבר לדמות מיוסרת ונקמנית כל כך.
הדמויות שמלוות אותו כמו מצפון שלא נותן מנוח ריתקו אותי כקורא.
ספר מעניין ושונה.
חשוב מאוד כדי להבין יותר את הספר לקרוא היטב את אחרית הדבר של ד"ר גיא ביינר
הוא מסביר היטב את ההיסטוריה של הסכסוך בצפון אירלנד ועוזר לקורא להבין לא מעט את הספר.
בהחלט כדאי.

לכתוב ולגנוב / ענת שביט פנחסי
הוצאת מודן והוצאת חרגול
294 עמודים
בכריכה האחורית רשום שהמחברת למדה פסיכולוגיה ותקשורת ואכן בספר הזה מורגש היטב שהיא הביאה את שני עולמות התוכן שבהם היא עוסקת או למדה לתוך הספר הזה.
לכתוב ולגנוב הוא ספר מעניין ולא קל לקריאה.
לא קל לקריאה לא בגלל השפה, הוא דווקא קריא מאוד וזורם.
הוא לא קל לקריאה בכלל התוכן שהוא עוסק בו והכניסה לנכבי הנפש של גיבורי הספר.
כמו כן בצורה מאוד מאוד מעניינת אני לא מזדהה עם אף אחד מהדמויות בספר.
להיפך, לעיתים חשתי תיעוב כלפיהם ולמרות זאת קשה היה להפסיק לקרוא את הספר עד כשי כך שסיימתי אותו ביום קריאה אחד.
הסיפור עוסק בבגידה ובחיפוש מתמיד אחר המקום שלנו כבני אד מבחינה זוגית.
החיבור הרגשי לאדם אחר שהוא לא בן הזוג שלי והייסורים שמלווים אותנו בעקבות כך.
דריה היא תסריטאית לא מאוד מצליחה ורן הוא מפיק טלויזיה שחוברים יחד לעבודה משותפת.
דריה נשואה לנחומי ויש לה ילדה קטנה בשם יובל
רן נשוי לורדי ויש להם ילדה משותפת.
מה שמתחיל בעבודה משותפת מתפתח אט אט לקשר רגשי ולבריחה מהמציאות הקיימת עבור כל אחד מהם.
הקשר מפחיד אותם מערער את עולמם, גורם להם לחיות בפחד מתמיד מהגילוי ומההשלכות של הגילוי.
מה הגבול של הקשר האסור הזה? מתי הוא יעצר והאם הוא צריך להעצר?
עולמה המבולבל של דריה והרומן האסור אליו היא נסחפת בא לידי ביטוי גם בתסריט שלה והדמיון הופך למציאות.
המחשבות של שניהם נמצאות ללא הפסק בראשם אחד חושב על השני.
ספר שעוסק המון בתחושות, ברגשות, במחשבות.
המחברת מצליחה להעביר לקורא את כל זה והקורא נסחף עם הסיפור .
אני חושב שלכתוב ולגנובהוא ספר ביכורים מוצלח מאוד.
כתוב היטב והוא עוסק בנושא מורכב ולא פשוט של הסתרה של סודות של חיבוטי נפש.
זה ספר על תשוקה ועל כמיהה למשהו אחר ולשינוי.
למרות חוסר ההזדהות שלי עם הדמויות מאוד אהבתי את הספר.
כדאי לקרוא אותו.