סדרת אדום דק של הקיבוץ המאוחד היא פשוט סדרה נפלאה, הספרים מגוונים מאוד, בין יצירות מרתקות שנותנות חשיפה לתרבויות ולסופרים ממקומות שטרם נחשפתי אליהם כמו הספר שאני סוקר כרגע לבין ספרות מקומית מעניינת ומיוחדת.
הפורמט הקטן שמתאים לכיס והעיצוב המיוחד מקרטון שמזכיר מחברת פשוטה ונותן לזה תחושה עממית נוחה וייחודית, כל אלו יוצרים סדרתיות מעניינת ומיוחדת ללא קשר כרגע לתוכן ולאיכות הספרים.
מעבר לכך זו הזדמנות ראשונה עבורי (מעניין כמה ספרים עד כה תורגמו מהשפה הזו) לקרוא ספר שתורגם ישירות משפת האורדו.
אורדו הוא ניב של הינדוסטנים המזוהה עם מוסלמים בדרום אסיה, זו אחת מהשפות הלאומיות של פקיסטן ומדוברת מאוד גם בהודו.
סעאדת חסן מנטו 1912-1955 נחשב לאחד מאמני הסיפור הקצר בהודו ופקיסטן ולאחד מגדולי הסופרים בהסטוריה של המדינות האלו.
לפי התרשמותי מהסיפורים של מנטו וגם מאחרית הדבר המצוינת והמלמדת של המתרגם אחיה ענזי ודוד לנדא מנטו היה סופר של האנשים הפשוטים והרבה לעסוק בנושאים פוליטיים שקשורים בעיקר לחלוקה של פקיסטן והודו והקונפליקטים הרבים כמו גם הטרגדיות הגדולות שנוצרו בעקבות חלוקה זו.
הסיפורים המצוינים ברובם של מנטו הם קצרים מאוד ונעים בין בדיה למציאות, בין אוטוביוגרפיה ואירועים מההסטוריה שלו כסופר לבין דמיון וכקורא שלא מכיר את הביוגרפיה של מנטו לא ידעתי להבחין מהו מה.
אבל האמת היא שזה פחות עניין אותי אם זו בדיה או מציאות.
כתיבתו של מנטו חשפה אותי לתקופה הסטורית קריטית של הודו ופקיסטן, תקופה של כיבוש קולוניאליסטי. חלוקה של גבולות ויצירת מדינות שהפרידה משפחות ויצרה כאוס גדול.
ובתוך זה יוצר מנטו את הסיפורים שלו, את הסיפורים על האנשים הפשוטים, את נושא הגבולות והנזקים שהן גורמים, את הכאב והקושי וגם את רגעי השמחה בתוך מציאות פוליטית לא פשוטה.
מנטו עצמו חי גם בהודו וגם בפקיסטן ולאחר החלוקה עבר לפקיסטן עם משפחתו ללאום חדש, מדינה חדשה ומציאות אחרת.
בסיום הספר ישנה אחרית דבר של הסופר שהנושא שלו הוא "מדוע אני כותב סיפורים קצרים"
ניכר שיש בכתיבתו הרבה הומור וסרקזם. דרך נוספת בה אפשר להתמודד עם כאב וגבולות שמפרידים בין אנשים ולא רק בין תרבויות.
מומלץ בחום רב.

לפני שאתייחס לתוכן הספר ברצוני לומר כמה דברים על השילוב המרתק הזה בין שתי ההוצאות האלו.
קודם כל הן מניבות סדרת ספרים נפלאה, קלאסית ומרתקת ואני מאוד מתחבר עד כה לכל הספרים שיצאו מהחיבור הזה.
אני מאוד אוהב את עיצוב הכריכות המעניין והצבעוני שבולט מאוד על מדף הספרים ברשתות ומגרה את העין ויוצר סקרנות אצל הקונים ואוהבי הספרים אז זה לפני הכל, ואם צריך להחמיא אני מחמיא.
בטיימינג מאוד מעניין הספר הזה יצא כמעט במקביל להוצאה המחודשת של המאמר הכה חשוב של אמיל זולא "אני מאשים" שבו זולא יצא נגד האשמים האמיתיים בפרשת דרייפוס ועורר סערה גדולה מאוד בצרפת, מירבו התייצב לצד דרייפוס בפרשה ההיא והחיבור בין הרומן החתרני והמצוין הזה לבין פרשת דרייפוס בהחלט קיים ואף מוזכר בספר.
התקופה בה מדובר היא סוף המאה ה19, תחילת המאה העשרים בצרפת וסלסטין בחורה צעירה שמחליטה לעבוד כמשרתת ועבדה בפריז בבתים של אצילים ובורגנים מגיעה לעיירה קטנה בנורמנדי לשרת זוג עשיר וכותבת את קורותיה ביומן.
הספר הוא ביקורת חברתית נוקבת על החברה הצרפתית, על בעלי הממון והמעמדות בצרפת, על היחס לחלשים ועניים.
בעלי המעמד הגבוה רואים עצמם מורמים מעם, שחצנים וחסרי מוסר.
סלסטין מבינה את מעמדה אבל גם מבינה את כוחה ואת המשחק שהיא צריכה לשחק כשהיא נמצאת בסביבת בעלי הממון.
מדאם ומסייה המעסיקים שלה הם אנשים שונים מאוד אחד מהשני והיחס בעיקר של המאדאם כלפי סלסטין והעובדים הנוספים הוא משפיל במיוחד.
באותה תקופה בעקבות פרשת דרייפוס הגזענות בצרפת עולה ומתעצמת ומירבו מזכיר בספר זה את הפרשה דרך הגזענות והשנאה של האנשים כלפי היהודים באותה התקופה.
מירבו הוא סופר מצוין שחשוב לתרגם עוד מספריו שכן הביקורת החברתית שלו חשובה ורלוונטית מתמיד.
ספר מעניין שכתוב נפלא ומתורגם טוב מאוד על ידי אסנת יקירה.
מומלץ מאוד.