סיפורים מהכיס / סעדאת חסן מנטו

סיפורים מהכיס / סעאדת חסן מנטו
הוצאת הקיבוץ המאוחד
סדרת אדום דק
120 עמודים
מאורדו: אחיה ענזי

סדרת אדום דק של הקיבוץ המאוחד היא פשוט סדרה נפלאה, הספרים מגוונים מאוד, בין יצירות מרתקות שנותנות חשיפה לתרבויות ולסופרים ממקומות שטרם נחשפתי אליהם כמו הספר שאני סוקר כרגע לבין ספרות מקומית מעניינת ומיוחדת.
הפורמט הקטן שמתאים לכיס והעיצוב המיוחד מקרטון שמזכיר מחברת פשוטה ונותן לזה תחושה עממית נוחה וייחודית, כל אלו יוצרים סדרתיות מעניינת ומיוחדת ללא קשר כרגע לתוכן ולאיכות הספרים.
מעבר לכך זו הזדמנות ראשונה עבורי (מעניין כמה ספרים עד כה תורגמו מהשפה הזו) לקרוא ספר שתורגם ישירות משפת האורדו.
אורדו הוא ניב של הינדוסטנים המזוהה עם מוסלמים בדרום אסיה, זו אחת מהשפות הלאומיות של פקיסטן ומדוברת מאוד גם בהודו.
סעאדת חסן מנטו 1912-1955 נחשב לאחד מאמני הסיפור הקצר בהודו ופקיסטן ולאחד מגדולי הסופרים בהסטוריה של המדינות האלו.
לפי התרשמותי מהסיפורים של מנטו וגם מאחרית הדבר המצוינת והמלמדת של המתרגם אחיה ענזי ודוד לנדא מנטו היה סופר של האנשים הפשוטים והרבה לעסוק בנושאים פוליטיים שקשורים בעיקר לחלוקה של פקיסטן והודו והקונפליקטים הרבים כמו גם הטרגדיות הגדולות שנוצרו בעקבות חלוקה זו.
הסיפורים המצוינים ברובם של מנטו הם קצרים מאוד ונעים בין בדיה למציאות, בין אוטוביוגרפיה ואירועים מההסטוריה שלו כסופר לבין דמיון וכקורא שלא מכיר את הביוגרפיה של מנטו לא ידעתי להבחין מהו מה.
אבל האמת היא שזה פחות עניין אותי אם זו בדיה או מציאות.
כתיבתו של מנטו חשפה אותי לתקופה הסטורית קריטית של הודו ופקיסטן, תקופה של כיבוש קולוניאליסטי. חלוקה של גבולות ויצירת מדינות שהפרידה משפחות ויצרה כאוס גדול.
ובתוך זה יוצר מנטו את הסיפורים שלו, את הסיפורים על האנשים הפשוטים, את נושא הגבולות והנזקים שהן גורמים, את הכאב והקושי וגם את רגעי השמחה בתוך מציאות פוליטית לא פשוטה.
מנטו עצמו חי גם בהודו וגם בפקיסטן ולאחר החלוקה עבר לפקיסטן עם משפחתו ללאום חדש, מדינה חדשה ומציאות אחרת.
בסיום הספר ישנה אחרית דבר של הסופר שהנושא שלו הוא "מדוע אני כותב סיפורים קצרים"
ניכר שיש בכתיבתו הרבה הומור וסרקזם. דרך נוספת בה אפשר להתמודד עם כאב וגבולות שמפרידים בין אנשים ולא רק בין תרבויות.
מומלץ בחום רב.

 26734008_1315462355220334_147694142877040934_n

מדעי הרוח / פבלו דה סנטיס

מדעי הרוח / פבלו דה סנטיס
הוצאת תשע נשמות
237 עמודים
תרגום: יוסי טל

בעיני יש משהו טבעי מאוד בחיבור שבין ספרים לבין עולם הבלשות או הפשע.
הרי ספרות, ספרים עתיקים, סופרים נעלמים או בדויים, ישן, אפל, טחב, כשאני חושב על ספרות אני חושב על דברים כאלה.
מתוך הספרים אנחנו, הסיפורים שלנו המסתורין שלנו מגיע אז כמה טבעי זה כשמישהו מחבר את הנואר לספרות וכותב נואר על עולם הספרות והסופרים.
פאבלו דה סנטיס עושה זאת וסוחב אותנו לתוך פרשייה אפלה ומסתורית ומראה לנו שעולם הספרות רחוק מלהיות יבש ואקדמאי אלא מלא מסתורין, אניגמטי ואפילו אלים.
עלילת הספר מתחקה אחרי דמותו של סופר בשם הומרו בורקה, מי הוא היה ואיך זה שכל כך מעטים קראו את ספריו?
למה אנשים שמתחקים אחריו נעלמים ונרצחים?
העלילה מתרחשת בבנין מתפורר ומט ליפול של הפקולטה למדעי הרוח לשעבר והשמועות אומרות שבקומה החמישית של בנין זה מסתתר הסיפור האחרון שנותר מכתיבתו של בורקה אם אכן היה קיים.
הסיפור מפיו של אסטבן מירו שעבד תחת פרופסור קונדה אולי האדם שהכי הכיר את יצירותיו של בורקה אך קונדה אינו היחיד שמתעניין בכתב היד של בורקה והעלילה מתפתלת ונהיית אלימה יותר ואפילה יותר.
מאוד אהבתי את הרעיון של הבאת עולם הספרות לעולם המתח הפשע והאפילה כי הרי זה באמת טבעי כמו שכתבתי בהתחלה ועדיין יש כאן משהו מרענן ובלתי צפוי והספר מרתק ושולח אותנו למרחבי הספרות הדרום אמריקאית הקלאסית ולמקומות שהם ספרים וסופרים נשכחים.
אל תוך התחב והריקבון, אל האפילה והמתח.
קראתי את הספר הזה ביום חורפי במיוחד ואין יותר מתאים מכך יחד עם כוס משקה ושמיכה חמה זה הופך את הקריאה לחווייתית במיוחד.
מומלץ.

 988487

פגישה על ענן / דבורה עומר

פגישה על ענן / דבורה עומר
דני ספרים
48 עמודים

דבורה עומר תמיד היתה קסומה בעיני, תמיד הצליחה לגעת בי עם ספריה ולחבר ילדים בכתיבתה שהצליחה לחדור את נפש הילד ולרגש וגם לרתק.
כילד שגדל בקיבוץ חוויות ילדותי היו רבות ואני הגעתי לקיבוץ עמיר בתפר שבין הלינה המשותפת ללינה המשפחתית.
ההווי של הילדים, החוויות, ההרפתקאות השונות, כל ילד שגדל בקיבוץ מכיר אותן ולכל אחד יש סיפור משלו וחוויות משלו.
דבורה עומר בספר זה נוגעת בחוויות ובהרפתקאות הילדות באמצעות סיפורים קצרים של יחסים בין ילדים, יחסים בין ילדה להוריה והספר מצליח לרגש ולתאר היטב את חוויות היומיום של הילדים.
דני ספרים הוציאו את הספר הזה מחדש ועשו דבר נפלא בעיני כי חשוב מאוד לחשוף את סיפוריה של דבורה עומר גם לילדים של היום ולכאלה שלא גדלו על סיפוריה.
אבא שיוצא למלחמה ומציע לבתו פגישה על ענן, ילדה שעם חבריה מאמצים חומט קטן שנמצא ליד בית הילדים והופכים אותו לחברם הנוסף בחבורתם עד שהחומט ממשיך לדרכו.
חוויותיה של ילדה קיבוצניקית בעיר הגדולה והתדהמה שלה מהפער והשוני בין העיר לקיבוץ שמתבטא בחוויות משעשעות ועוד ועוד סיפורים קסומים ונפלאים.
יש בזה משהו נוסטלגי שמצד אחד ילדים של היום יתקשו להבין ומצד שני לספר סיפורים על הוויי החברות של הקיבוץ מפעם נותן גם תחושה נוסטלגית על קשרים בין אישיים בעידן שבו לא היו סמארטפונים ובקושי רדיו וטלוויזיות.
התום של פעם, החום והרגש הם חלק בלתי נפרד מהסיפורים האלו וזה מקסים.
לטעמי הפורמט הענק של הספר הזה קצת פחות נוח מבחינת הקריאה בו אבל זה יחסי זניח כי הסיפורים מקסימים.
כמובן שמומלץ.

 4700002333b

אני מאשים / אמיל זולא

אני מאשים / אמיל זולא
הוצאת קמין-ברזילי
122 עמודים
מצרפתית: הדר קלונובר

פרשת דרייפוס היא אחת מהאירועים המכוננים בתולדות הציונות.
אירוע שבו קצין יהודי בכיר הואשם על מעשה שלא עשה ושילם על כך שנים עד זיכויו המלא וחזרתו לצבא הצרפתי.
אבל הוא לא רק סמל של הציונות, ודוגמא מובהקת לאנטישמיות באירופה בסוף המאה ה19 אלא גם סמל למאבק על המוסר והצדק.
הוצאת קמין-ברזילי תרגמו מחדש את המאמר הכה חשוב של הסופר אמיל זולא "אני מאשים" מאמר שלא רק בא להלחם על זיכויו של אדם חף מפשע אלא על המוסר והצדק האנושי.
זולא ידע שכל מה שהוא כתב במאמר נכון והסתכן בתביעת דיבה.
הוא ביקש אף שיתבעו אותו כדי לחשוף את האשמים האמיתיים בפרשה והפך להיות עד היום סמל למוסר ולצדק.
המאמר הוא מכתב האשמה כנגד האשמים האמיתיים, כנגד קושרי הקשר, הוא מאמר עיתונאי של סופר גדול ויש לו חשיבות הסטורית גם היום כנגד שחיתות ורוע.
החשיבות שלו היא עצומה. הכתיבה של זולא באה ממקום של זעקה וכאב על ההדרדרות המוסרית של הנהגת הצבא והמדינה בה הוא חי.
המאמר עצמו הוא רק חלק מהספר כי מלווה למאמר פרשנויות רבות ומאמרים נלווים שמתארים את השתלשלות הפרשה, הפרשנויות בעקבותיה ולקחים מוסריים נוספים מהסיפור.
כמובן שהשפעת הפרשה על בנימין זאב הרצל ומה שבא בעקבות זה לא נעלמים גם מספר זה.
הבונוס הוא המאמר עצמו כפי שפורסם בעיתון ל'אורור
שנמצא בסוף הספר מודבק לפנים הכריכה האחורית.
ספר חשוב מאוד.
 26166493_1303735343059702_1958332563347946102_n

תנו לשירה בכורה / אורי פרסטר

תני לשירה בכורה / אורי פרסטר
הוצאה עצמית
52 עמודים

אני מעריך מאוד את הוצאה עצמית הוצאה לאור.
הסיבה העיקרית היא שמעבר לתוכן הספרים אם הוא טוב או לא טוב הם מייצרים חשיפה למשוררים צעירים שאולי הוצאות אחרות לאו דווקא משיקולים מקצועיים לא היו מוציאות את ספריהם.
מה שאני אומר הוא כמובן בגדר השערה בלבד ועדיין אני נחשף בזכותם למשוררים צעירים מוכשרים וזה בעיני דבר נפלא.
אורי פרסטר משוררת בתחילת שנות העשרים לחייה וזהו ספרה הראשון.
תמיד אני מתייחס לכריכה בספרי שירה כי הכריכה מרמזת לא מעט על התוכן.
רישום יפה של בחורה בסביבה אורבנית צועדת לכיוון מסוים עם הגב אלינו אבל פרסטר בשיריה לא מפנה לנו את הגב היא חושפת אותנו לעולמה הרוחני, הפנימי של צעירה מלאת תחושות ורגשות ושירה מאוד גלויים וכואבים בחשיפה שלהם כלפי העולם החיצוני.
פרסטר חושפת אותנו לפחדיה, להתמודדויות עם משברים, לאהבות נכזבות ועוד.

"בהלתך נכלאה
בין דלתות נעולות
וחלונות זכוכית,
בעילתך נבלמה על-ידי
חגורת בטיחות
אשר כרכה אותנו,
ומנעה משפתינו
להתנפץ."

יש בשיריה של פרסטר בוסריות מרעננת, תחושה שיש לאן לשאוף מבחינת השירים ותחושה שיש לה דרך ארוכה וטיפוס ארוך אבל גם בבוסריות הזו יש המון איכות.
דימויים מעולם התוכן הפנימי שלה, של אישה צעירה שמחפשת את מקומה בעולם, באהבה, בסביבה הטבעית שלה, מנסה להתמודד עם פחדים, קשיים, נפילות, חרדות.
שירתה של פרסטר חדרה אלי לפחות ומצאתי את עצמי מבין אותה ואת תחושותיה לא מעט למרות שאני מזמן לא בגיל 20+.

"בבבואתנו הרועדת על זגוגית משקפיך
ראיתי את הצלע ממנה נבראתי.
ההשתקפויות היו מעוררות אימה."

אורי פרסטר כותבת טוב ומעניין ואני סקרן לראות לאן שירתה תתפתח מכאן.
אני מאוד אהבתי.

 26196174_1304728312960405_2448878001089190213_n

צד מערב/ יצחק לאור

צד מערב / יצחק לאור
אפיק, ספרות ישראלית
277 עמודים

זה הספר השני של יצחק לאור שאני קורא, הראשון היה פרוזה וזהו ספר מסות. אני מודה שכתיבתו של לאור מסקרנת אותי ודווקא את הפרוזה שלו אהבתי יותר.
הנושא שמקיף את כל המסות בספר זה עוסר בפרובינציאליות שלנו, המרחק בין השאיפה למערביות בעוד שאנחנו חיים כאן, בתרבות המזרח תיכונית ומנסים מצד אחד להתקרב למערב ולנסות להידמות לה בכל דרך ומצד שני לנסות באותה המידה למצוא את מקומנו כאן במזרח התיכון.
הניסיון להכחיש את היותנו כאן בפרובינציה הזאת ולחפש את המהות האירופאית/ אמריקאית היא סוג של קונפליקט.
לאור מנסה להמחיש לנו את הקונפליקט הזה דרך חיפוש בתרבות ובגיבורי התרבות שלנו.
לאור במסות הראשונות קורא בשירתם של דוד אבידן, נתן זך, דליה רביקוביץ ומאיר ויזלטיר ומחפש בשירתם את החיפוש אחר הבריחה מהפרובינציאליות והשאיפה למערביות, במסה אחרת הוא קורא בקומדיות של חנוך לוין ומצד שני מביא לנו ניתוח של הסרט "מציצים" של אורי זהר בו הוא מוצא נקודת דמיון בין הקריאה במחזותיו של לוין לסרטי זהר ובעיקר מציצים בהכחשה להיותנו כאן במזרח התיכון והשאיפה למשהו אחר.
לאור גם מנתח בצורה מפורטת את ספרו של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך והנסיון שלו להראות שהוא חלק מתרבות המערב, כותב מסה על השואה והתפקיד שהיא ממלאת באירופה ומסיים במסה שמדברת על פייר פאולו פאזוליני ועל המרחק בין אירופה ללא אירופה כפי שהיא משתקפת ביצירותיו.
לאור כותב בשפה גבוהה ויצירותיו לא מיועדות לטעמי לכל אחד, הכתיבה מאוד מתאימה לאנשים שעוסקים בספרות או ניתוח יצירות או מכירים היטב את שירה ותרבות פופולרית ברמה היותר מעמיקה שלה.
לי אישית יש בעיה עם זה כי יש בכתיבתו של לאור משהו מאוד מתנשא ולא קריא וזה כאילו הוא אומר, אני לא כותב לכולם, ואני לא מתחבר לכתיבה כזו.
אני אוהב כתיבה ברורה ובהירה יותר, נעימה ומחברת יותר ופחות אליטיסטית.
כן, אני יודע שהמילה הזו יצאה מהקשרה בשנים האחרונות לא מעט אבל זו התחושה שלי כשאני קורא מהמסות של לאור.
ניתוחים מעניינים בסך הכל אבל מורכבים מאוד ולא נוחים לקריאה.
זו דעתי.

 26219917_1306320579467845_1656201659083524212_n

מדיאה / אוריפידס

מדיאה / אוריפידס
ספרי עליית הגג
150 עמ'
מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

זו הפעם הראשונה שאני קורא את המחזה הנפלא והקלאסי הזה אבל הסיפור של המחזרה התחבר לי היטב עם יצירה יוונית קלאסית שקראתי לא מזמן "ארגונאוטיקה" של אפולוניוס איש רודוס.
הארגונאוטיקה שמספרת את מסעם של יאסון וחבריו הגיבורים בניסיון להשיג את גיזת הזהב גם מספר על התאהבות יאסון במדיאה.
יאסון ומדיאה גידלו ילדים ומשפחה לתפארת עד אותה בגידה שממנה מתחיל המחזה הזה.
קודם כל חשוב לציין שבספר שלפנינו מתמקד במחזה ולאו דווקא כיצירה ספרותית אלא כבסיס להצגת התיאטרון והוא בנוי כמחזה קלאסי וכך גם תורגם.
זה הו]פך את הקריאה בו בעיני לקלה יותר ומובנת יותר.
מה שהופך את המחזה הזה לכה מרתק זו הנקמה האכזרית כל כך של מדיאה.
נקמה כואבת ונוראית מכל שמעוררת בצופים תחושות מעורבות שנעות בין כבוד אדיר והזדהות עם כאב הדמות לסלידה ממעשה הנקמה הכה אכזרי וחסר פרופורציות.
מדיאה היא דמות מעוררת מחלוקת שהלכה עד הסוף עם הכעס והזעם שלה על בגידתו של יאסון, על הזלזול בה ורוקמת לאט לאט את המעשה הנקמני שלה.
לא היתה לי הזדהות עם אף אחת מהדמויות, כולן טרגיות בעיני וזה מחזה כואב וקשה בעוצמת האי מוסריות שבו.
אני חושב שכיצירה קלאסית מדיאה הוא ספר נפלא ולמי שאוהב מחזות אז על אחת כמה וכמה.
תרגומו של שמעון בוזגלו מצוין כרגיל וגם ההארות בהדקמה למחזה מוסיפות המון ידע.
כמו רוב היצירות היווניות הקלאסיות שאני מאוד אוהב ונהנה מהן כך גם נהניתי ממדיאה.
מומלץ

26196233_1307336346032935_8447289918880727192_n