בשבח המלחמה / עילי ראונר
הוצאת דביר
222 עמודים

אחרי שקוראים ספר כמו הספר הזה צריך לקחת קצת אויר ולעכל, עילי ראונר מכניס את הקורא למן מערבולות של אלימות חברתית שנראית שהולכת ומתעצמת ברומן ריאליסטי נוקב וחזק, אולי אחד הספרים הישראלים החשובים והטובים שנכתבו כאן בשנים האחרונות.
הספר הזה זרק אותי לכל מני אסוציאציות ותזכורות לאירועים או ספרים דומים, האירוע הראשון הוא המקרה של המורה אדם ורטה שעקב דיעותיו ה"שמאלניות" הפך למוקד בתקשורת ופוטר מבית הספר שבו לימד.
האסוציאציה השניה היא ספרו של אנתוני ברג'ס, "התפוז המכני" שמתאר אלימות חברתית קשה והנסיון של החברה לדכא אותה באמצעים אלימים לא פחות.
כל האירועים באלו, הספרותיים והמציאותיים מתרחשים בחברה שמידרדרת לשנאה וקיטוב קשים וכתוצאה מכך זה משפיע על כולם, חברתית ופוליטית.
עלילת בשבח המלחמה מתרחשת בתקופת צוק איתן ולאחריה ומתארת הידרדרות חברתית קשה שמתבטאת בכמה דמויות, דמות המורה לספרות, דמות מנהלת בית הספר ודמות הנערים בבית הספר, כאשר המורה לספרות מלמדת את הילדים את על השחיטה של ביאליק וטקסטים נוספים שהם סימבוליים לתקופה הסוערת של המלחמה המבצבצת והאלימות החברתית הנוקבת המורה ודיעותיה נמצאים במרכז העניינים כאשר היא הופכת לקורבן לאונס וללינץ קשה והאלימות שמשתוללת ברחובות ובבית הספר היא סימבול נוסף לאלימות המשתוללת בשדה הקרב.
בין לבין נמצאת המנהלת שמנסה למצוא פתרון לאלימות אך בדרך מעניינת היא הופכת בעצמה למשהו אחר.
בשבח המלחמה זהו ספר מטלטל שמתאר מצב של קריסה חברתית מוחלטת, שנאה שמתחילה מהנוער ונגררת והופכת כמעא לאנרכיה נוקבת.
בשפה גבוהה עילי ראונר נותן לנו מכה בבטן וזהו באמת ספר שאינו נותן מנוח.
מומלץ לקרוא אבל עם אזהרה שהוא לא קל לעיכול והוא לא ספר קיץ אלא ספר שגורם לך להרהר ולחשוב על המציאות היומיומית.

אחר הצהריים של החיים / טלי נתיב עירוני
הוצאת פרדס
362 עמודים

מהו הגיל השלישי ואיך מתמודדים עם האתגרים שעומדים בפני האנשים שנמצאים בשלב הזה בחיים?
מעט מאוד ספרים נכתבו על נושא זה.
על בני הגיל הזה טבע קרל יונג את הביטוי "אחר הצהריים של החיים" דור הבייבי בום שנולד לאחר מלחמת העולם השניה ומתמודדים עם החיים שלפני הזקנה.
אין זה ספר פסיכולוגי שמתנח את התקופה מנקודת מבט מקצועית, זהו לא ספר עיון קלאסי של איש מקצוע שבא לספר לנו את התובנות שלו ממרומי ידיעתו המקצועית רבת השנים וממחקרים רבים שערך, זהו ספר שהוא אוסף עדויות וראיונות עם אנשים שנמצאים בשלב הזה של החיים ולפניהם עוד שנים רבות של עשייה לפני שהזקנה תשתלט עליהם.
מגוון המרואיינים רב ומשתרע על פני כל החברה הישראלית כל גווניה הרבים, יש בספר זה תובנות רבות על זקנה, על הורות, על הדאגה להורים הזקנים שפתאום הם הופכים להורים של ההורים, על החשש מהמוות והבלתי ידוע, על הרצון להמשיך ליצור ולהגשים את ההווייה של כל אחד.
אחר הצהריים של החיים מדבר על נושאים חשובים ומדבר עליהם בראיה מפוקחת ואמיצה, בסיפורים מרגשים על התמודדויות שונות על התבוננות קדימה, אחורה ואף אל הכאן ועכשיו, בעיני מדובר בספר מקסים ומעניין שגורם לנו להרהר רבות עלינו בגילאים האלו ועל תובנות רבות של הורות ועשייה.
כדאי לקרוא.

איש בגן החיות / דייויד גארנט
תשע נשמות
111 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

דייויד גארנט היה סופר שכתב ספרים שקשה להשאר אדיש אליהם, כמו באישה ושועלה המרתק ומעורר המחשבה גם באיש בגן החיות הספר הקורא יוצא ממנו מהורהר ומלא מחשבות, הנובלות של גארנט הן נובלות מוסריות חזקות מאוד ואולי אפשר לומר שגארנט הקדים את זמנו ואולי בספר זה יש כאן רעיון לא רע לסטארט אפ ריאליטי עתיר רייטינג ואני לא אתפלא אם זה אכן יקרה.
ג'ון קרומרטי וג'וזפין לאקט, זוג מאוהב מסתובב לו בגן החיות ומתבונן בחיות הכלואות מסביבם ומתחילים לנהל ויכוח סוער על אהבה והתמסרות, בעוד ג'ון טוען שחברתו צריכה להתמסר רק לו הבחורה טוענת את ההיפך, הויכוח מתלהט וג'וזפין אומרת בשיא הויכוח שאם כך חושב ג'ון אולי מוטב לו להשאר בגן החיות בין הקופים.
ג'ון הנסער והמתוסכל חושב על מה שג'וזפין אמרה לו ובאותו הערב כותב מכתב למנהל גן החיות ומציע לו לעשות ניסוי ולהיות כלוא בכלוב מרצונו לתקופה בלתי מוגבלת.
ג'ון אכן נכנס לכלוב ייעודי בין הקופים עם תנאים שמתאימים לאדם וחווה את מה שהחיות חוות, את המציצנות את הריכולים את העובדה שהוא הפך לאובייקט ללא פרטיות ממש כמו הריאליטי של ימינו רק אז במאה ה19 התקשורת היתה מן הסתם שונה.
ג'וזפין שרוצה לעזוב אותו נתקלת בקושי אחרי שאירוע מסוים וקשה מאוד שאירע לג'ון בגן החיות משנה את התמונה.
הספר הזה מעורר שאלות רבות על המוסר של גני החיות על העובדה שאינינו שונים בסופו של דבר מן החיה הכלואה ומטשטש את המושג של מיהו אדם ומיהי החיה.
ג'ון שמחפש חברה מתיידד בגן החיות עם קרקל שגם מחלץ אותו ממצב קשה מאוד, הבדיקה הזו המוסרית שגארנט מעלה על מקום האדם בקרב החיות ועל הניסוי של כליאת אדם מרצון בכלוב כאשר הוא נהפך לאובייקט מציצנות ורכילות מקדים בכמה שנה את עולם הריאליטי המציצני והצהוב.
ספר מרתק ומעורר מחשבה שנתון לפרשנויות רבות.
מומלץ מאוד.

אמזלג / יוסי סוכרי
הוצאת עם עובד
179 עמודים

אמזלג הוא ספר עמוק ומלא משמעויות אבל לפני שאתייחס לתוכן אני רוצה להתייחס לכריכה, יש כאן בחירה מודעת לעצב את הכריכה כמו ספר הגות, זוהי פרוזה בתחפושת הגות כי מה זה משנה איזה איור או צילום יהיה על הכריכה, הריקנות שלה היא המסר, החיפוש, המחשבה, לה אין אימאג', היא הכל ולא כלום, היא דף חלק, היא דרך חדשה היא נתיב של חיפוש עצמי, חיפוש זהות, נסיון להבין מי אני ומה מקומי בעולם ואימאג' מסוים היה מקבע את הדמות ומקבע את הקורא, מנטרל לנו את המחשבה החופשית וגורם לנו לקבוע דיעה על גיבור הספר עוד לפני שהפכנו את הדף הראשון.
אבל זהו אמזלג, עמנואל אמזלג, איש של ניגודים, מזרחי בזהותו אבל איש רוח ותרבות, איש פילוסופיה ותרבות גבוהה שבימים או בזמנים אחרים לא היה מהווה ניגוד אבל בחברה הישראלית זה יוצר קונפליקט מסוים של זהות מול העדפות צריכה.
אמזלג עובר משבר, הוא מתגרש ונתון לביקורת מכל עבר, ביקורת מילדיו שהוא אוהב כל כך ומסביבתו.
הגירושין ופירוק המשפחה גורמים לאמזלג לחפש שוב את זהותו בעולם, מיהו, מאיפה בא, הוא מנסה ליצור קשר עם שורשיו, משפחתו וכל זה מבלי לאבד את הווייתו כיום, את מי שהוא ואת מה שהוא.
האם אפשר להיות גם מזרחי וגם לא להתנתק מהחיים שיצר לעצמו ואולי דווקא מהמקום האינטלקטואלי שבו הוא נמצא שם נמצא הנתיב לחיבור לעבר ולשורשים.
משבר ובעיקר משבר זוגי פותח לנו את האופקים ואת הדרך לחיפוש העצמי של מי אנחנו ומה אנחנו ולמה אנחנו כאן, אמזלג נמצא בחיפוש הזה מתוך לא רק בדידות וצמא לאהבה חדשה אלא גם מתוך משבר זהות והספר הזה של סוכרי שהוא עצמו בא מאותו עולם מרתק, מעניין ומעורר שאלות של זהות קיומית וזהות אתנית אל מול בחירה בדרך חיים מסוימת.
מרתק.

לעולם אל תיתן לי ללכת / קזואו אישיגורו
הספריה החדשה
295 עמודים
מאנגלית: אלינוער ברגראני חושב שאם אפשר לתמצת את הספר הזה לפתגם אז אין יותר מתאים מאשר "מים שקטים חודרים עמוק" כדי לתאר את הספר המצוין הזה של אישיגורו.
בכתיבה צנועה, מינימליסטית, עדינה אישיגורו מראה לנו מציאות מטרידה מאוד, כזו שלא מרפה מהקורא זמן רב לאחר סיום הספר.
למרות שהספר מתאר מציאות מקבילה לאנגליה של ימינו, מציאות אלטרנטיבית אין מדובר בספר מדע בדיוני, אישיגורו מתאר לנו את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה אך השינוי היחידי שמתואר והוא משמעותי הוא בעצם השינוי שבנו, בבני האדם.
קשה מאוד להסביר מה קורה בספר הזה מבלי לתת ספוילרים אז אתאר בעיקר את שלד העלילה ואז אתמקד בחוויית הקריאה.
הספר מתאר ילדים שלומדים במוסד בשם היילשם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, באותה מציאות מקבילה חוסלו מחלות הסרטן ומחלות הלב כבר בשנות השישים וזה מידע שחשוב לציין אותו, גם לנו בהתחלה לא ממש ברור מהו המוסד הזה, מוסד לימודי, בית יתומים, לאט לאט אנחנו למדים על מציאות החיים במוסד, על אורח החיים שם ועל הנפשות הפועלות, עד שמתגלה לנו ביחד עם הילדים הסיבה להמצאותם במוסד הייחודי הזה.
אישיגורו בונה את העלילה לאט לאט, מכניס את הקורא שלב שלב לתוך העולם, לתוך החוויה ולתוך ההבנה שלנו יחד עם הילדים לגבי מטרתם בעולם הזה.
זה ספר שעוסק במוסר אנושי, בעתיד האנושות ובנסיון להבין מהי האנושות ולאן היא הולכת.
בעיני מדובר בספר הכי מטריד שקראתי השנה והוא מטריד לא רק בגלל התוכן שמעלה שאלות מוסריות הומניות קשות אלא בגלל שהכתיבה המעולה של אישיגורו מביאה אותנו לתובנות או למחשבה עליהם דווקא מתוך הכתיבה השקטה שלו, אישיגורו מעלה הילוך כל פעם קצת עד שאנחנו מחסירים פעימה לנוכח ההתפתחויות.
אם הייתי ממליץ על ספר אחד שקראתי עד כה ב2019 אני חושב שזה הספר שהייתי ממליץ עליו.
נפלא ומטריד.

המוח המאושר / דין ברנט
הוצאת כתר
337 עמודים
מאנגלית: ניצן לפידות

ספרו הקודם של דין ברנט שתורגם לעברית "המוח הטיפש" היה הצלחה, היכולת לכתוב ספר עיון פופולרי וקריא על נושא כה מורכב כמו המוח ולהביא גם לידי הבנה ובשפה פשוטה, קריאה והומוריסטית היה הצלחה ובצדק, ברנט קודם כל כותב עבורנו, האנשים שלא מבינים במדעי המוח ומסביר לנו על תהליכים של הבנת פעולה המוח וההשפעה של זה על חיינו ביומיום.
הפעם ברנט ממקד את הספר שלו על נושא האושר, אולי החיפוש האולטימטיבי של האדם הממוצע, החיפוש אחר האושר והגורמים לאושר, מה במוח או בפעילות המוח גורם לנו להרגיש תחושת אושר.
הספר הזה נגע בי במקום קצת אישי כי אני לא מאושר בלשון המעטה בשנים האחרונות עקב דברים רבים שאני עובר וחווה בחיי, דברים שנובעים מחוסרים רבים שאותם מנה בין השאר ברנט בספרו, כמו כסף, יחסי מין, זוגיות, בית יציב ועוד נושאים, האושר נובע מהרבה דברים שאנחנו רוצים או שאנחנו מקבלים בילדות ומשפיעים עלינו כמבוגרים, אושר הוא נושא קצת אמורפי להבין אותו ולחקור עליו כי באמת הוא סובייקטיבי, כל אדם חווה אושר מדברים שונים ולפי צרכים שונים.
הספר מחולק לנושאים כאשר על כל נושא ברנט מדבר ומרחיב עליו ומראה את השפעת הגורם על האושר,
ישנו פרק שמדבר על הורמונים שונים כמשפיעים על האושר כגון דופמין, אוקסיטוצין ועוד, ישנו פרק שמדבר על השפעת הבית במקור לאושר, יציבות במקום המגורים כמקור לאושר,
ישנו פרק שמדבר על מקום העבודה ועל השפעותיו של מקומות עבודה גרועים או טובים על האושר שלנו גם בין השאר כי חלקנו מבלה יותר במקום העבודה מאשר בבית למשל.
פרק מאוד מעניין עוסק בזוגיות שלנו כמקור לאושר, במיניות שלנו כמקור לאושר, הפרק הזה מעניין במיוחד ונרחב במיוחד וברנט מדבר עליו ומביא נקודות מבט מעניינות מאוד.
גם בספר הזה כמו במוח הטיפש ברנט מביא לנו עוד דרך להבין את המוח ואת הדרך בה חיינו משפיעים על האושר והוא גם מדבר על כך שחומרים כימיים או תרופות חימיות אנטי דכאוניות לא יכולות להשפיע על אושרנו אלא דרך חיינו והבחירות שלנו כבני אדם.
בסך הכל מדובר בספר עיוני מעניין מאוד ומעשיר.
מומלץ.

מבוך הכיסופים / חיים בר אור
הוצאה עצמית, סדרת פרולטריון-ספרות של העם
72 עמודים

הוצאה עצמית התחילה סדרה חדשה שנקראת פרולטריון, ספרות של העם, ולפי הספר הראשון שראיתי בסדרה, ספרות של העם היא בעצם סוג של שירה שהיא יותר חופשיה, יותר אינטואיטיבית, נראה שזו שירה שאולי מאפשרת לאנשים ששירה "גבוהה" קשה להם יותר לעיכול והם מחפשים משהו קל יותר להבנה, קל יותר לחיבור ואז נוצר הרעיון אולי של שירה לעם.
הספר הזה של חיים בר אור יש לי תחושה שהוא בדיוק השעטנז הזה בין הנסיון לייצר שירה עם חוקיות של שירה לבין לייצר משהו שיותר קל לעיכול ואולי אפילו נע בין שירה לפזמון, יש תחושה שאפשר אפילו להלחין חלק מהשירים כי החרוזים כל כך קליטים.
לכן אני מתלבט איזו שירה זו, אולי זה בכלל לא ספר שירים אלא ספר פזמונים עתידיים לאלבום שאולי יצא.
נראה שהמשורר כותב בצורה מאוד אינטואיטיבית וחופשית, יש תחושה שהשירים מאוד חופשיים.
עכשיו אני לא בא לומר מה נכון או לא נכון, אני לא מתיימר להיות במקום הזה, אני כן חושב שיש מקום לכל מי שרוצה להוציא שירים ואני חושב שיש מקום גם לשירה כזו שהיא כמעט מחברת כל אחד מאיתנו לחיי היומיום.
חלק מהשירים מעניינים יותר, בחלק מהם החריזה קצת עיצבנה אותי בבנאליות שלה ובקלישאתיות שלה אבל אני חושב שמדובר בספר שירה אותנטי מאוד, עממי מאוד, ואני חושב שיש מקום גם לזה.

"אדם תולה את עברו על וו שמים
והרוח נושאת אותו בין שמים למים,
הלוך ושוב, הלוך ושוב,
בזכרונו.
אדם תולה את חלומו על וו שמים,
והרוח מרקידה אותו כגלי המים,
הלוך ושוב, הלוך ושוב.
כל מה שאין לו,
קיים במוחו, חי בדמיונו.
יבוא אולי היום
וזה יהיה שלו."

שלושה כוכבים ומטבע / ג'קי לוי
הוצאת זמורה
איורים: אבי בלייר

סיפור יפה ומקסים של ג'קי לוי עם איורים משגעים של אבי בלייר, באמת מקסים ומשובב לב על סיפור משפחתי משעשע במיוחד.
גל ואבא שלו הלכו לחנות הנעליים וחיכו שיגיע דוד אברם, לדוד אברם היתה שיטה מעניינת מאוד לבחור נעליים, הוא שם מטבע על הרצפה מניח אותה על הרצפה ומניח עליה נעל נעל עד שמצא את המתאימה.
ואבא של גל סיפר לה את הסיפור על דוד אברמיקו שבדרך חזרה מבית הכנסת ראה מטבע על הרצפה, מטבע של זהב, אך מכיוון שעדיין לא יצאה שבת ואברמיקו לא יכל להרים אותה הוא הניח את רגלו על המטבע ולא זז ממקומו עד שיצאו שלושה כוכבים.
החלום על המטבע שתעשה אותו ילד עשיר ומאושר לא הרפתה מאברמיקו אבל החיים מפתיעים וקורים בהם דברים מוזרים וכך גם לאברמיקו.
ומה שיקרה לו ולמטבע הילדים שלכם יקראו.
אבי בלייר מכניס איורים עם מלא אופי וצבע לספר החמוד הזה
ילדים יהנו ממנו.

רוחות טובות / עינת שמשוני
געש ספרים
259 עמודים

ספר מרתק ושונה של עינת שמשוני שזהו ספרה הראשון למבוגרים, עינת היא כותבת נהדרת לילדים והפוסטים שלה ברשתות החברתיות שנונים ומעניינים והיא לא אכזבה גם הפעם כי כשאדם יודע לכתוב זה בא לידי ביטוי בכל תחום.
זהו ספר מיסטי מאוד, שעוסק בחיפוש אחר הקיום ואחר המהות שלנו והדרך שלנו, העיסוק ברוחות לסופרת דתיה זה משהו לא שגרתי כי היהדות לא עסקת ברוחות אין באמת רוחות ביהדות במובן שמתואר בספר הזה וזה הזכיר לי כל מני סרטים הוליוודיים שעוסקים באנשים שמוצאים עצמם תקועים בעולם שבין החיים למוות או שכבר מתים אבל לא מצאו את הנתיב לעולם הבא ומחפשים את הדרך.
וזה בעצם סיפורה של נגה, ילדה בת 16 סקרנית ומבולבלת שהעיסוק בכל מה שקשור למוות מעניין אותה, בת להורים עשירים שלא נותנים לה מספיק תשומת לב ונגה מתעניינת בחיים ובמוות ובמהות קיומה עד שטעות טראגית אחת או חוסר מזל ונגה מוצאת את עצמה בבית נטוש בזכרון יעקב, לוקח לה זמן להבין שהיא בעצם התאבדה וכבר לא בין החיים.
בבית היא מוצאת כמה רוחות/ דמויות שנמצאות בבית כמוה,
מילכה, בעלת אוב מהתקופה המקראית שפוחדת מעולם המתים,
עובד, שודד דרכים נבטי במחפש את אוצרו האבוד, בני שהיה שחקן כושל ומתבייש בעברו, הלן שהיתה אחת אשתו של אחד מפקידי הברון רוטשילד ולאה, בת לאנשי העלייה הראשונה, היצתה המשרתת של הלן ורגשות האשם על שותפתה במזימת רציחתה של הלן לא נותנת לה מנוח.
כל אחת מהרוחות נמצאות בבית מסיבה מסוימת והדינמיקה ביניהם טראגית, משעשעת, שנונה ומעניינת בזכות הכתיבה של שמשוני.
נגה הצעירה מכולן בחוכמתה היא סוג של כח מאזן בבית, עוזרת לכל אחת מהדמויות להבין את מהותה ועצם נוכחותה בבית הזה.
הספר מאוד מעניין ועוסק בשאלות קיומיות רבות ועל הדרך חושף אותנו לכל מני תקופות בהסטוריה של ישראל מנקודת המבט של הדמויות, אני חושב שמדובר בספר מאוד מיוחד ואני נהניתי לקרוא אותו.
מומלץ גם לעקוב אחר הסופרת ברשת החברתית ולהנות מהגיגיה, דרכו נחשפתי לספר הזה ואני מצפה לראות מה עוד היא תוציא בהמשך.

חמישייה צרפתית / ורן,פרוסט, בלזק, זולא, פראנס
הוצאת תשע נשמות
176 עמודים
תרגום: מיכל שליו, לי עברון, אחינעם ברגר, יותם בנשלום

אחרי הרביעייה האנגלוסקסית המצוינת תשע נשמות מביאה לנו חמישייה צרפתית טובה לא פחות ואפילו בעיני מגוונת יותר.
הקטעים בספר הזה מגוונים מאוד ונראה שנבחרו בקפידה כדי להפגין את האיכויות והסגנון של כל סופר כמו גם השוני בכתיבה של כל סופר.
כל הסופרים הצרפתים בספר זה הם מהמאה ה19, חיו פחות או יותר באותה תקופה זמן (בשביל להשלים סדרה מושלמת היה חסר לי כאן ויקטור הוגו)
זה מתחיל בז'ול ורן שגם בסיפור הקצר הזה מראה לנו את היכולת שלו לחזות את העולם העתידני בסיפור שנקרא "עיתונאי אמריקני ב2889"
חלק מהראיה העתידנית של ורן שמיוחדת לעתיד הרחוק יותר מאיתנו מיושמת כיום בצורה זו או אחרת כגון הטלפון או המחשב וזה נפלא לראות את החשיבה העתידנית של ורן כמו גם את היכולת שלו לכתוב סיפורים.
הסיפור השני הקצר הספר, ממש קצר ומצומצם של מרסל פרוסט מתאר את וידויה של אישה על ערש דווי בפני חבר על קשר אהבה לסבי אסור.
קצר, מתומצת ונוגע.
בלזק לא מביא כאן פרוזה אלא יותר מאמר על החומרים האסורים שיהרסו את האנושות ויפגעו באדם.
הוא מתאר את השפעותיהם המזיקות של הטבק, האלכוהול, התה, הקפה והסוכר.
בעיני המאמר הוא הפחות מוצלח מהסיפורים בספר זה אולי כי זה לא באמת בלזק של הסיפורים אלא יותר מאמר קצת שטחי אבל בכל זאת היה מעניין לקרוא.
אמיל זולא בסיפור הארוך בספר מביא את סיפורו של גבר ביישן שמתאהב בשכנה במעמד שונה ממנו ומנסה לממש את אהבתו אליה גם לנוכח היחס המזלזל והמתנשא שלה והבקשות המוגזמות שלה.
הסיפור האחרון של אנטול פראנס בספר זה מחזיר אותנו אחורה את פונטיוס פילאטוס שמשום מה אינו זוכר את ישו ודן עם חברו על היהודים והממשל הרומי, סיפור קצר ומעניין ביותר.
יש כאן חמישה חיבורים של סופרים דגולים כל אחד בסגנונו, מסע נהדר את צרפת במאה ה19 ואל טובי כותביה.
מומלץ.