לורנס בחצי האי ערב \ סקוט אנדרסון

לורנס בחצי האי ערב / סקוט אנדרסון

הוצאת עם עובד

648 עמודים

מאנגלית: כרמית גיא
ב30 באוקטובר 1918 הוזמן קולונל תומס אדוארד לורנס לארמון בקינגהאם לפגישה עם המלך.

המלך והמלכה נכנסו ולפניהם דרגש עם שלל עיטורים.

לורנס ידע מה הולך לקרות והוא חלם על הרגע הזה כל חייו.

אך לורנס לא כרע ברך בפני המלך והמלכה, הוא הודיע שהוא מסרב לקבל את העיטורים.

לסרב לקבל תואר אבירות לפני גיל 30?

אבל לורנס עשה זאת ויצא מהארמון מול זעמה של המלכה מרי.

הסיפור הזה שאיתו בחר סקוט אנדרסון לפתוח את הספר הזה מראה יותר מכל את אכזבתו של לורנס מהקולוניאליזם הבריטי ומהבטחות שלא קוימו כלפי תושביהם הערבים של המזרח התיכון.

הסכם סייקס פיקו חילק את המזרח התיכון בין הבריטים לצרפתים למרות מאמציו של לורנס לקדם עצמאות.

עד קריאת ספר זה ידיעתי על לורנס הסתכמה בקריאת ערכים אנציקלופדיים ובצפייה בסרט הקולנוע עטור הפרסים משנות השישים.

אבל "לורנס איש ערב" כך הוא כונה היה אגדה עוד בחייו.

אחת הדמויות השנויות במחלוקת של מלחמת העולם הראשונה ואחד האחראים לכך שהמזרח התיכון נפטר מהשלטון העותמאני וקיבל שלטון מסוג אחר אבל שקידם במידה רבה את המזרח התיכון כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

לורנס היה ארכיאולוג בריטי שהתעניין מאוד במזרח התיכון והתחבר למנטליות ולשפה של התושבים הערבים באזור ולאחר הצטרפותו למלחמה כישוריו וקשריו הביאו אותו להתחבב על מנהיגי המרד הערבי כנגד השלטון העותמאני ובסופו של דבר גם להפוך לאחד המנהיגים של המרד ולהוביל את השבטים לנצחונות אדירים כשאחד מהם "הקרב על עקבה" זכור עד היום כאחד מהקרבות החשובים וההירואיים ביותר.

אבל למרות שלורנס הוא הדמות המרכזית בספר זה בחר סקוט אנדרסון להתמקד בכמה דמויות משנה חשובות שיש להם חלק חשוב בסיפור.

קורפ פרופר, מרגל גרמני, איש מודיעין של הקייזר שניסה לעזור לעותמאנים כמה שיכל.

ויליאם ייל, נציגה של חברת הנפט האמריקאית סטנדרט אויל שנשאר לבסוף כקצין מודיעין ואולי הדמות שהכי ריתקה אותי היתה דמותו של אהרון אהרונסון ממקימי ארגון המודיעין ניל"י שעזר לבריטים להוציא מכאן את העותמאנים.

אהורונסון היתה דמות מרתקת וגם שמה של שרה מוזכר בספר הזה, שרה שבסופו של דבר נתפסה ונרצחה בעינויים על ידי העותמאנים.

לאהרונסון היו כמה פגישות מרתקות עם לורנס
"עתיד ארץ ישראל הסביר אהרונסון, אינו כשטח חסות בריטי, שהמיעוט היהודי בו יזכה להגנה, אלא במדינה יהודית דה פקטו. זו תושג באמצעים מדיניים וכלכליים גם יחד, כאשר הציונים פשוט יקנו את כל האדמות בין עזה לחיפה ויגרשו את הפלאחים מהן. תגובתו של לורנס היתה בוטה לא פחות. ליהודי ארץ ישראל יש שתי אפשרויות, אמר לאגרונום: לחיות בדו קיום עם הרוב הערבי או שגרונותיהם ישוספו." 

עמ' 413

לאהרונסון וגם למנהיגים ציונים אחרים בהם חיים וייצמן היה אינטרס שהמרד הערבי יצליח כי כך יגורשו העותמאנים ויכנסו הבריטים וגם הצהרת בלפור נתנה להם תקווה שזה הדבר הנכון ביותר.

ישראל מוזכרת לא מעט בספר זה ולורנס היה נוכח כאן לא מעט.

אפשר לומר שדמותו גם אחרי קריאת ספר זה נשארה חידתית ויש לא מעט שאלות לא פתורות לגביו.

אבל זו ביוגרפיה מעולה ומקיפה, מעניינת ומרתקת בכל מובן.

הרבה זמן לקח לי לקרוא אותו אבל זה היה שווה את זה.

ספר מומלץ מאוד.

ביוגרפיה מעולה על איש מרתק וחידתי וככל הנראה זה יישאר כך.

מפלצת הזכרון \ ישי שריד

מפלצת הזיכרון / ישי שריד

הוצאת עם עובד

136 עמודים
ישי שריד עוסק בנושאים פוליטיים רגישים דרך פרוזה, דרך הכתיבה שלו.

מה שאני אוהב בכתיבתו של שריד זה שהוא נוגע בנקודות קשות ורגישות בחברה הישראלית והפעם הוא בחר את השואה כנושאה לעסוק בו, אבל זה לא רק השואה כנושא אלא תהליכים חברתיים שקורים בימינו שמראים שאולי השואה לא היתה שיעור מספיק חשוב.

הסטוריון צעיר כותב ליו"ר יד ושם מכתב שבו הוא מספר על המאבק במה שהוא מכנה מפלצת הזכרון, הוא מספר במכתבו איך הוא התחיל לעבוד כחוקר נושא השואה.

לאחר שסיים את הדוקטורט שלו הוא התחיל להדריך ישראלים ובני נוער במחנות ההשמדה.

הזוועות חודרות אליו וזה הופך להיות חלק בלתי נפרד מחייו, הוא שומע קולות וחווה חוויות רגשיות קשות שפוגעות גם בחייו האישיים כאשר הוא מוצא עצמו מאיים על ילד בגן של בנו בגלל אלימות כלפי בנו מצד הילד.

החוקר שצעיר שם לב לתהליכים קשים בחברה שלנו של אדישות כלפי חלשים, של חוסר אכפתיות, האשמות וגזענות כלפי צדדים בחברה ואמירה אחת של נער אחד שאמר שאנחנו צריכים להיות קצת נאצים כי רק ככה נשרוד. בעולם אין מקום לרחמים, אין מקום לחלשים.

האם בני הנוער שעטופים כל כך יפה בדגלי ישראל ובוכים במחנות אבל כשהם חוזרים למלון הם משתכרים ומתנהגים בחייתיות ומדברים בגזענות ושנאת האחר, האם הם למדו משהו?

שריד נוגע בעצבים החלשים בחברה הישראלית ושוחט פרות קדושות כדי להעביר מסרים חשובים בעיניו.

הפרוזה שלו קצת יבשה לפעמים אבל חודרת, קודרת ומעוררת מחשבה.

קשה שלא לצאת אחרי ספריו בתחושה קודרת ומדכאת לגבי העתיד שלנו.

כך יצאתי אחרי קריאת "השלישי" וכך אני יוצא מקריאת ספר זה.

ספר מעניין וחודר.

מומלץ לקרוא.

בלונדיניות גבוהות \ ז'אן אשנוז

בלונדיניות גבוהות / ז'אן אשנוז

הוצאת לוקוס

238 עמודים

מצרפתית: ארז וולק
אני אוהב ספרים כמו בלונדיניות גבוהות, הוא ספר קיץ קליל ומתוחכם עם קריצה לז'אנרים שונים. הוא בא מבחינתי בזמן.

סלבדור הואמפיק תכניות דוקו ריאליטי בטלויזיה שיוצר סדרת תכניות על בלונדניות גבוהות מפורסמות ויש לו גם חלוקה לסוגי בלונדיניות.

 הוא להוט למצוא את סטלה, כוכבת לשעבר שנעלמה לחלוטין מעיני הציבור כאשר לאחר תהילתה נכלאה באשמת רצח ולאחר שחרורה החליטה מסיבותיה להעלם.

סלבדור להוט למצוא אותה ושוכר בלש פרטי שיחפש אותה.

בשלב הזה של הסזפר מתחיל מרדף אחר המצאה של סטלה שחוצה יבשות ומדינות.

סטלה מצד שני מודעת לזה שמחפשים אותה אך לא יודעת מי ולמה ועושה הכל כדי לחמוק מאותם אנשים כך שהסיפור הופך למשעשע במיוחד כאשר כל אחד מהצדדים עובר חוויות משלו.

זה סוג של מותחן פשע מסוגנן ומשעשע שכיף לקרוא.

הוא קליל ומצד שני אשנוז מרבה להכניס לנו דימויים מעולם תקשורת ההמונים ותרבות הפופ.

לעיתים הרגשתי שאני קצת הולך לאיבוד בתוך העלילה אבל בסופו של דבר זה פחות הפריע לי כי נהניתי מקריאת הספר החביב הזה.

ארז וולק תרגם היטב ואם אתם מחפשים ספר מתח קצת אחר עם קריצה הומוריסטית וחביבה אתם תהנו ממנו.

טיפוסים תיאופראסטוס

טיפוסים / תיאופראסטוס

הוצאת כרמל

84 עמודים

מיוונית: חנה כהנא
הספר הזה צד את עיני עוד לפני שנה כשביקרתי באחת הרשתות והפעם החלטתי לרכוש אותו.

מעבר לכך שאני אוהב את הוצאת כרמל ואוהב ספרות יוונית קלאסית משהו בתיאור הדמויות מאוד מצא חן בעיני.

יש בהם מאפיינים קריקטוריסטיים, מלאי הומור וביקורת על החברה היוונית באותה התקופה אבל לא רק על אותה התקופה אנחנו יכולים ללמוד מתיאופראסטוס אלא גם על תקופתנו אנו כי טבע האדם לא באמת השתנה ואותן חולות רעות קיימות גם בתקופה זו ויהיו קיימות גם עוד מאה שנה מהיום.

דרך הישירות של המחבר אנחנו יכולים לשים לב עם מנהגים והתנהגויות של היוונים באותה התקופה וההערות בגוף הספר לצד הטקסט של המתרגמת חנה כהנא מחדדים לנו את מה שתיאופראסטוס מתאר בשלל הטיפוסים המתוארים בספר.
המתחזה, החנפן, הלהגן, עם הארץ, המתרפס, הנעדר שיקול דעת, הדברן, רוקח השמועות, עז המצח, הצייקן, המעורר סלידה, חסר הרגישות, הנלהב יתר על המידה, קהה החושים, הזעפן, בעל האמונות התפלות, הנרגן, החשדן, המבחיל, סר הטעם, השאפתן הקטנוני, הקמצן, הרברבן, היהיר, הפחדן, האוליגרך, האיש שרכש השכלה באיחור, המלעיז, שוחר הנוכלות, החמדן העלוב.

תיאופרסטוס חי 300 שנה לפני הספירה ועם זאת כל אחד כשיקרא בספר זה ימצא בין שלל הדמויות הרבה דמיון להווה בין הפוליטיקאים שלנו, אנשים שהוא מכיר מהיום יום ועוד.

כמה דוגמאות מתוך הספר ותיאורי שלל הדמויות.
הדברן "אחרי שהתיש אנשים בודדים אחד אחד, יהיה מסוגל לתקוף גם את אלה העומדים יחד בקבוצה ולגרום להם להימלט מבלי שסיימו את ענייניהם"
הזעפן "בפני אנשים שיבקשו לכבדו וישלחו לו מתנות לחג, יצהיר שאין דבר כזה – מתנות חינם."
אחד הדברים המעניינים שלמדתי מספר זה הוא היחס בין האדון לעבדו שתיאופראסטוס מרבה לתת כדוגמאות והתנהגות בין אנשים וכיבוד או אי כיבוד האחר כפי שהיוונים ראו זאת.

ספר קטן אך מרתק בעיני.

קורות חיים / אמנון דביר

קורות חיים / אמנון דביר
הוצאת עולם חדש
198 עמודים.

בכריכה האחורית של ספר זה כתוב שהוא יוצא דופן הן בצורתו הספרותית והן בתכניו הנפשיים ואני מסכים עם הנאמר, זהו אכן ספר יוצא דופן.
יש בו משהו כמעט מופשט מן עלילה ללא מנוחה שנעה מההווה לעבר ולזכרון ללא הפסק.
זה ספר מאוד עמוס ומאוד אינטנסיבי שתכניו לא משאירים את הקורא אדיש לגביהם אבל אולי בגלל זה לא פשוט לסקור אותו.
למעשה קורות חיים הוא סיפורו של חיים אשר מאושפז בכפייה במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש.
תיאוריו של חיים את קורותיו בבית החולים וההתמודדויות הנפשיות שלו, רצונו להחלים ולצאת מהמקום שכולא אותו ואת נפשו האומללה מביא אותו לאסקפיזם דרך זכרון ופנטזיה, בריחה למחוזות הנפש הפנימיים ביותר, זכרונות ילדות, אהבות, אנשים שהיו והלכו, הוריו שנעלמו והשאירו אותו להתמודד עם כל מה שעובר עליו ובתוך זה גם אותם רגעים טובים, זכרונות עבר, נקודות האור שמחזקות אותו ונותנות לו תקווה.
הספר סוחף אך גם נותן תחושה של פיזור, של נדידה מהווה לעבר מזכרון ודמיול למציאות הכואבת והקשה, לקשיים הרגשיים בטיפול ובבית החולים, להתמודדויות ולמשברים.
ספר מרתק ומעניין אבל קצת עמוס לטעמי.
בסך הכל כדאי לקרוא, זו חווית קריאה שונה ומעניינת.

 130700000502b

מלון המולדת / יוסוף אטילגן

מלון המולדת / יוסוף אטילגן
ספרית פועלים
146 עמוד
מטורקית: שרון שדה

באחרית הדבר של הספר המעניין הזה שכתבו המתרגמת שרון שדה ונגה אלבלך מסופר שיוסוף אטילגן הוציא במהלך חייו רק שני ספרים אבל היה אחד הסופרים המשפיעים ביותר על גדול סופרי טורקיה אורהן פאמוק.
הספר הספציפי הזה הנחשב שאחד מאבני הדרך של הספרות הטורקית המודרנית ובקריאתו אני בהחלט יכול להבין למה הוא נחשב כך.
זהו ספר מטריד, ספר שנקרא באיטיות כמעט כמו חייו של גיבורו זברג'ט.
זברג'ט הוא אדם בודד, הוא מנהל את המלון שקיבל בירושה ממשפחתו, מלון שנקרא "מלון המולדת"
חייו מתנהלים בשגרה כמעט בלתי נסבלת, קבלת האורחים, ארוחת הבוקר, הכל בשעות קבועות וידועות מראש, שום דבר בלתי צפוי, שום דבר חריג.
יוסוף אטילגן לא רק מתאר את חייו השגרתיים של זברג'ט אלא אף גורם לנו לחוש אותם בכתיבתו, יש תחושה שהספר כמעט לא מתקדם לשום מקום אבל יש בקריאה של ספר כזה משהו מהפנט ולא משעמם, הוא בדיוק ההיפך ממשעמם, הוא מרתק.
השגרה מתנפצת חלקית כשלמלון מגיעה אורחת ששובה את ליבו של זברג'ט ומציתה את דמיונו ומחיה אותו בצורה מסוימת.
האורחת יוצאת מהמלון וזברג'ט מצפה לשובה מהרכבת, המגבת שהיא השאירה מאחוריה מדליקה אצל גיבורנו נורות שנשרפו ממזמן.
היא עוררה משהו כבוי, הסעירה את ליבו ואת מחשבותיו וזה לא נותן לזברג'ט מנוח.
זברג'ט לא נוגע בחדרה של האורחת ולא מרשה לאיש להתקרב אליו והוא מתחיל לפתח סוג של שיגעון שנובע מהשגרה ומהטירוף שהכניסה אותו אליו אותה אישה מסתורית שאפילו לא מודעת לכך.
בשלב מסוים זברג'ט רוצח את המנקה ואת החתול בחדר וזה בעצם השיא של הטירוף אליו הגיע זברג'ט.
החיים המונוטוניים שלו, היבשים והמשעממים שלא השתנו שנים פתאום נשברו לרסיסים כמו גם אמות המוסר שלו.
אולי במידה מסוימת ספר זה מציג לנו את המונוטוניות בחיים האנושיים והקלות שבה אדם יכול להדרדר לשיגעון.
זה ספר שמתחיל באיטיות מהפנטת ומתחיל להפוך למותח ומסקרן ככל שהוא מתקדם.
בסך הכל זהו ספר צנום יחסית אבל יש בו עוצמה בלתי רגילה שמתבטאת בכתיבה הנהדרת של אטילגן ובסיפור יוצא הדופן.
בטורקיה השוו את הספר הזה ל"הזר" של אלבר קאמי ואני יכול למצוא לא מעט נקודות דמיון שמסבירות את ההשוואה ליצירת המופת של קאמי ועם זאת זו יצירה שעומדת בזכות עצמה וזה ספר מיוחד מאוד שלא קוראים הרבה כמוהו, לא בסגנון ולא בהתפתחות העלילה.
רציתי לומר שזה ספר למיטיבי לכת אבל אחרי שחשבתי על זה עוד קצת זה ספר שכדאי לכל אחד לקרוא.
הוא לא קל לקריאה עקב סגנונו המיוחד אבל הוא חשוב ומרתק.
מעורר מחשבה.
מומלץ.

 31-6384_M

מה למדת מהסיפור / גיורא פישר

מה למדת מהסיפור / גיורא פישר
הוצאת עם עובד
96 עמודים

גיורא פישר חברבוק שלי כבר זמן רב, כמה שנים טובות.
אני עוקב אחרי שיריו ותמיד הרגשתי סוג של חיבור מאוד מיוחד לשירה הפשוטה שלו, התחושה של שירה שבאה ממקום רגשי מאוד ומחובר מאוד לקרקע, כמו מספרת סיפור, כמו נותנת לנו תובנה לחיים, משהו לקחת לדרך.
שירה כזו לא מלמדים, היא באה מחוויות החיים וכך עושה פישר, מתאר לנו כמן יומן דברים שקורים לו שהוא לומד וחווה ועל הדרך מעביר לנו שיעור או חושף בפנינו את יומנו האישי ביותר.
כך אני חש כשאני קורא את שיריו.
גם הכריכה היא פשטנית מאוד, מינימליסטית כשבאמצעה צילום של נייר מקומט שעליו מתואר שיר מתוך הספר.
זה מתאר לנו על אישיותו של האדם, פשוט, עניו, צנוע, מלא כרימון ועשיר בתכנים.
הרי מה זו שירה כמו של פישר, לקחת את תובנות החיים או מחוויותנו ולזקק אותה למילים פשוטות שמעבירות לנו אותה ממקום רגשי.
שירה כמו של פישר זה או שאין לך את זה או שיש לך את זה, לא לומדים אותה בפקולטות לספרות ולא מלמדים אותה בסדנאות לכתיבת שירה ואולי בגלל זה הרגשתי אליה חיבור כי זה בדיוק מה שאני מחפש בשירה, לא משהו מכני אוטומטי אקדמי אלא משהו אותנטי, כמוני, פשוט, כפרי, רגיש, מלא תשוקה למילה הכתובה.
הספר הזה של פישר הוא בדיוק כזה והוא גרם לי להרגיש שוב מחובר למילה הכתובה ולהבין מחדש למה אני כל כך אוהב שירה.
כדאי מאוד.
הנה כמה שירים לדוגמא.

צפיתי בוידאו ישן
לא רואים בו כלום

עליה אין שום סימן למה שיכריע אותה
עוד שנתיים.
עלינו לא רואים שום סימן
למה שהכריע אותנו
לפני שנה.

לפעמים אני רוצה לכתוב ולהעניק
שיר לכל רגע.
כל כך הרבה רגעים קודמים היו
מונחים על כתפיו
ואנחנו חלפנו או דרכנו עליו
מבלי משים.

והיה בו סיכוי.

לאחר שהכל כובס
קופל והוכנס למגרות נוחות,
אי אפשר לחמוק
מפני הגרב הבודד
שנדחק לתחתית
הסל.

 20170805_171414