הלב איננו / קיארה ולריו
הוצאת רימונים
211 עמודים
מאיטלקית: יעל קריצוק

איזה ספר מעניין ושונה, השם שלו כבר מעורר איזה מסתורין וסקרנות ואני אוהב ספרים שמעוררים בך מחשבה על החיים ועל המשמעויות של החיים או האיברים בגופנו וחסרונם, יש בספר הזה איזו אלגוריה מסוימת על הדברים החשובים בחיים והקריאה בו לא פשוטה למרות שהוא יחסית ספר צנום, לדעתי כדי להבין אותו לעומק ראוי אפילו להקדיש לו יותר מקריאה אחת ואולי אעשה זאת בהזדמנות כי הוא הותיר בי איזה מן מחשבה שמשהו בקריאה לא היה שלם עד הסוף או הותיר בי מחשבות שאולי לא הספקתי לרדת לעומקם של המשמעויות החבויות בו.
אנדראה הוא פרופסור למיתולוגיה והסטוריה באוניברסיטה אשר מתעורר יום אחד ומגלה שהלב שלו איננו, ממש כך, אין לו לב במובן הפיזי של המילה, האיבר הזה חסר בגופו, תופעה מסתורית ביותר וכאן מתחיל בעצם סיפורו של אנדראה והנשים בחייו, אותו אביר חסר מעורר מחשבות על מערכות היחסים שאנדראה היה בהן, המשמעויות של כל אישה עבורו ודברים שצצים מהעבר.
עקב היותו של אנדראה פרופסור למיתולוגיה הוא מעלה כל מני אנקדוטות בספר מסיפורי המיתולוגיה כדי להמחיש את הדברים שמתרחשים בחייו .
"הלב איננו הוא ספר מעניין ומלא תובנות על החיים ועל אהבה.
מומלץ לקרוא.

בתוך הרעש הגדול / יפעת גדות
הוצאת קתרזיס
94 עמודים

יש איזה דיסוננס בין הכריכה היפה של הספר לבין שמו, בכריכה יש כל כך הרבה שקט, אישה מטיילת ביער, מלבדה אין נפש חיה לכאורה, שקט ושלווה ואנחנו בתוך הרעש הגדול שהוא שם הספר אבל זה מסתדר לי למרות הדיסוננס כי בתוך הרעש הגדול נמצאים השירים, הטיול ביער, האסקפיזם, הבועה הזו שמאפשרת לנו להתנתק מהכל ולכתוב, להתבטא, ללטף עצים, למצוא את השקט הפנימי.
אין לספר הזה איזו נקודת אחיזה, איזה נושא מרכזי שמוביל אותו, זה ספר שלוקח אותנו למסע הפנימי של המשוררת לעצמה, שירים שנוגעים בהרבה נושאים של החיים וכל אחד או אחת יכולים למצוא בו נקודה שמחברת אותו לספר.
הכתיבה של יפעת היא שירה נוחה, שיכולה להגיע לכל אדם ולכל קורא, אין בה בעיני משהו מתיימר מדי או בשפה גבוהה מדי או בחריזה מתוחכמת מדי, זו שירה נגישה, מכילה, מדברת על נושאים שאנחנו כולנו חווים ומרגישים, אהבה, געגוע, קורונה, חיפוש עצמי, משפחה ועוד ועוד.
הספר הזה הוא ספר שירה נוגע ורגיש שכתוב היטב והשירים בו מחוברים לחיים של כולנו ומעוררים מחשבות ותהיות.

"אני רוצה להקנות משמעות
לשעות המתות של הנפש,
לרגעי הלאות של הגוף.

אני רוצה לעורר
זכרונות של מחר,
לשתול בי תשוקה אל הדרך
וגם כשאני בשוליה
לרצות בלי כנפים,
לעוף."

המשפט האחרון / סקוט טורו
הוצאת אריה ניר
427 עמודים
מאנגלית: נעה בן פורת

מעניין שהספר הזה יצא קצת לפני שהקורונה התחילה וכל הדיונים על ה fdaהפכו לרלוונטיים יותר מתמיד כי הספר הזה של סקוט טורו עוסק בעולם התרופות ואישורי התרופות וסקוט טורו הוא סופר שספריו עוסקים בעולם המשפט בהיבטים שונים ומשלבים מתח ודרמה.
אני מודה שאיני חובב גדול של ספרי מתח משפטיים, לרוב הדיונים משעממים אותי ואני מתחבר למעטים אבל מהספר הזה נהניתי ברובו, הוא כתוב טוב, הנושא רלוונטי ובסך הכל למעט מריחות בכל הקשור לדיונים בבית המשפט ולדעתי האישית שספר זה היה יכול להיות קצר יותר באיזה 60-70 עמוד עדיין מדובר בספר שחובבי הז'אנר יעופו עליו.
ד"ר קיריל פאפקו הוא רופא, חתן פרס נובל לספרות שהתגלית הכי משמעותית שלו היא תרופה למחלת הסרטן אך נראה שהתרופה בעצם עושה את התהליך ההפוך וחלק מהמטופלים מתים ממנה והרופא הידוע מואשם ברצח, בשוחד, מרמה וכן בסחר מניות תוך שימוש במידע פנימי לפני שערך החברה ירד.
קיריל יוצר קשר עם חברו הותיק עוד מהתקופה שהם היו בארגנטינה עורד דין סנדי סטרן, סנדי הוא עורך דין קשיש וזהו ככל הנראה משפטו האחרון והוא מנהל אותו עם בתו מרתה ונכדתו פינקי והם מנסים לעשות את הבלתי אפשרי כמעט ולחלץ את ד"ר פאפקו מהכלא ולהביא לזיכויו.
רוב הספר מתרכז בבית המשפט ומדי פעם יוצא החוצה ועובר לתאר ולספר על הדמויות ועל עברן אבל בגדול הספר הוא ספר משפטי שהדרמה המתחוללת בו היא בבית המשפט.
יחסית לאחד שלא ממש מתחבר לספרי מתח משפטיים אפשר לומר שהוא די עניין אותי ודי נהניתי ממנו ואני חושב שחובבי הז'אנר יהנו ממנו אף יותר ממני.

עולמו של מקיאוולי / הלי זמורה
הוצאת מאגנס
278 עמודים

עולמו של מקיאוולי הוא בעיני אחד מספרי העיון הכי חשובים שקראתי השנה והוא הרבה יותר מביוגרפיה על חייו וזה מה שהופך אותו למעניין כי ככל שקוראים ומבינים את מקיאוולי ואת כתביו מבינים שהוא הבין את העולם הפוליטי מאז ועד היום הרבה הרבה יותר טוב מאשר הרבה מאוד פוליטיקאים שלנו.
מקיאוולי הוא אחד ההוגים הפוליטים המושמצים ביותר בהסטוריה אולי רק קרל מארס משתווה לו בכמות התיעוב כלפיו ואף מקיאווליזם הפך לכינוי גנאי בכל מה שקשור לפוליטיקה נכלולית וכוחנית אבל במובנים רבים אפשר לומר שמקיאוולי צדק וזו לא ססמא ואולי זו נקודת המפתח בכל מה שקשור לתפיסות של הנהגה פוליטית שכן מבחינתו של מקיאוולי יש בחירה חדה וברורה בין מוסר לפוליטיקה ולמראית עין עם כל הצער וכל מה שאנחנו רואים זה שמקיאוולי הבין את פני השטח והבין איך מנהיגות מודרנית נראית או איך אפשר לשלוט.
מקיאוולי לא אהב את האנושות, הוא היה מה שאנחנו קוראים לו היום מיזנטרופ, הוא טען שאין ניצוץ של טוב בטבע האנושי בגלל האנוכיות שלנו ושקונפליקטים חברתיים לא בלתי נמנעים אלא רצויים.
הספר המעולה הזה סוקר את חייו של מקיאוולי, את עלייתו למקומות גבוהים במנגנון הפוליטי של עיר המדינה פירנצה , כמו שהיתה לו עליה גם היתה לו נפילה ומקיאוולי שהואשם האשמות לא קלות נכלא ועונה קשות בידי משפחת מדיצ'י שחזרה לשלוט בעיר ולאחר שחרורו הוא התחיל לכתוב את הנסיך, אולי החיבור המשפיע ביותר שלו ואחד החיבורים הפילוסופים החשובים שנכתבו מאז ומעולם שכן ההשפעה שלו על חיינו ועל הפוליטיקה המודרנית היא עצומה.
מכאן והלאה הספר הולך ומתאר את מה שכתוב בנסיך ומנתח אותו וכן ממשיך ומתאר את השפעת הגותו של מקיאוולי על מגוון תחומים בחיינו.
עולמו של מקיאוולי הוא ספר מעשיר בצורה בלתי רגילה, מעניין, מקיף ומלמד המון ואנחנו לא חייבים לחשוב כמו מקיאוולי או להסכים איתו אבל אפשר לראות איך הוא קרא את המפה הפוליטית כבר לפני 500 שנה והבין לאן האנושות הולכת ומה צריך להיות כדי לשלוט ואין כמו מה שקורה היום בעולם כדי לראות שתפיסתו הכתה שורשים כמעט בכל מקום מכאן ועד רוסיה.
ספר חשוב ביותר ולא פחות מכך, מעניין מאוד.

מיסות שחורות. לורד ליליאן / ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן
הוצאת אפרסמון
232 עמודים
מצרפתית: הוד הלוי

כדי להבין את הספר המיוחד הזה והכל כך מורכב לקריאה צריך להבין את ההסטוריה של המחבר ולמעשה ההקדמה למהדורה העברית של המתרגם כל כך חשובה להבנה ולכן לדעתי כה ארוכה אך שווה להשקיע בה שכן היא מתארת את הספר הזה שהוא סוג של אוטוביוגרפיה בדיונית, אולי ממואר בדיוני, רומן חניכה ואולי ספר שמתאר תקופה או סצנה בחברה הצרפתית בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20 ובעצם הספר הזה נותן הצצה לחייו של המחבר.
הברון ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן היה סופר ומשורר צרפתי של תחילת המאה העשרים, הוא הגיע מרקע של משפחה עשירה מאוד ומשפחתו די אפשרה לו להתהולל כאוות נפשו וזה מה שקרה בפועל, זה התבטא לא רק בהוללות אלא גם בכתיבה ובשירה אך ב1903 הוא היה מעורב בשערוריה מינית שהיו מעורבים בה קטינים יחד עם אנשים שונים מהחברה הגבוהה בצרפת ולצערו של פרסן הוא התפרסם לא מהסיבות הנכונות.
המקרה הזה פילג את הקהילה ההומוסקסואלית בפריז, חלק גינו אותו, חלק תמכו בו ולבסוף פרסן גלה את עצמו מרצון לאי קפרי שם הוא חי כל חייו.
הסיפור הזה של המחבר חשוב להבנת הספר שכן לורד ליליאן הוא למעשה בן דמותו של פרסן לכאורה ותיאור חיי ההוללות שבספר והם למעשה אולי שחזור חייו של פרסן עצמו.
הספר עצמו מתאר את חיי ההוללות בפריז ואת המורכבות והשאלות הרבות שעולות על ידי לורד ליליאן עצמו לגבי חייו, לגבי מי שהוא.
ליליאן נע במקומות שונים בעולם ובין החברה הגבוהה לנמוכה של פריז באותה התקופה והספר לא חוסך ביקורת חברתית וגם ביקורת על הקהילה ההומוסקסואלית עצמה ועל חוסר האחדות שבה ונראה שבמידה מסוימת זו חוויה שפרסן עצמו חווה לאחר השערוריה שהוא היה מעורב בה.
לביקורת החברתית יש חלק חשוב בספר המהנה הזה והאיכותי וכמו שאמרתי זהו ספר שצריך להתמסר אליו, הוא לא קל לקריאה או לעיכול ועם זאת בעיני איני מחפש נוחות בספרות אלא ספרות שמלמדת אותי ומאירה לי עיניים וזהו ספר די מרתק לקריאה.
זהו בעיני ספר למיטיבי לכת וכאלה שמחפשים ספר טוב אך לא פחות מכך מאתגר.

בית היפהפיות הנמות / יאסונרי קוובטה
הוצאת כתר
139 עמודים
מיפנית: שונית שחל־פורת

כשמתבוננים בכריכה המינימליסטית של הספר הזה רואים בעצם שני כדורים בקערית, לאחר שצוללים לתוך הספר הנפלא והמצמרר הזה של קוובטה מבינים את המשמעות של הכדורים האלו, הנובלה הקצרה הזו נוגעת בנושאים כה רבים שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב תזה נפרדת.
אני בספק אם בעידן הפוליטיקלי קורקט של היום ספר כזה היה יוצא לאור אך גם כיום עצם הדיון והקריאה בו יכולה לעורר שדים רבים.
הספר מדבר על אגוצ'י, אדם שמכנה עצמו זקן למרות שבפועל הוא בשנות השישים לחייו אך ככל הנראה זקנה היא לא רק בגיל אלא בהרגשה, בתחושה ובתשוקה לחיים, אותו אג'וצ'י מגיע למקום מסוים בקיוטו, מן בית שעשועים לכאורה, הוא שמע על המקום מחבר שנהג לפקוד אותו ועכשיו הוא שם, סקרן.
אל המקום הזה מגיעים גברים קשישים, בודדים ותמורת סכום כסף הגון הם יכולים לבלות את הלילה לצד צעירה יפה כשהיא עירומה ומורדמת מסמים.
אסור לאגוצ'י לפגוע פיזית בנשים, אסור לו לחלל אותן, אגוצ'י אינו גבר בודד למעשה, יש לו שלוש בנות והוא נשוי אז מה יש לו לחפש במקום הזה, מה נותנת לו החוויה לישון לצד אישה שמורדמת כמו גוויה ואין לה יכולת לתקשר איתו?
אגוצ'י פוקד את הבית הזה מספר פעמים נוספות וכל פעם לצד אישה צעירה אחרת וכל פעם כשהוא מגיע לשם אגוצ'י חווה זכרונות, הנשים האלו מעוררות אצלו זכרונות נשכחים, מצליחות להחיות אצלו רגש אבוד, אולי הוא שוב מרגיש צעיר לצידן, הוא מדבר אליהן, משתף אותן וגם מתקשה להירדם ולכן נזקק לכדורי שינה אותם מציעה לו מנהלת הבית המשונה הזה ואז חזרתי לכריכה, לכדורים, יש שם שניים, כדורי שינה אבל למעשה שני הכדורים סימלו עבורי שני ישויות, את אגוצ'י הזקן ואת הצעירה המסוממת.
קשה שלא לצאת מספר כזה מוטרד או עם תחושות מעורבות לגבי הזקנה והנעורים ולגבי הבדידות והקושי להתמודד עם החיים וכמו גם לגבי הנערות האלו, כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מהקריאה בספר הנפלא הזה של קוובטה.
ספר כה מיוחד, עדין, פיוטי, רגיש ומלא כאב שהסוף שלו מצמרר באותה המידה שהקריאה בו מצמררת ומעוררת מחשבות.
מומלץ מאוד.

הפוך על ענף / ערן צלגוב
הוצאת עם עובד
40 עמודים
איורים: עמית טריינין

איזה כיף של ספר, רק מלהחזיק אותו ועוד לא לפתוח אותו הוא זורק אותך לשירי הילדים של פעם, יש בו מן תחושת רטרו נוסטלגית של שירי ילדים ואני לא נסחף אם אני זורק את השמות יהונתן גפן או יהודה אטלס כי הספר הזה עשו מאותם חומרים שהשירים האלו נכתבו, הם נכתבו עבור ילדים ובעולם הילדים והחריזה כמו גם גם החוויות (כמעט) הן אותם חוויות ואותה תחושה.
אחרי ערן צלגוב אני עוקב כבר זמן רב כמשורר וכאיש שמפזר את האמנות והשירה שלו בכל מקום ועכשיו גם התוודעתי לשירי הילדים שלו אז קודם כל האריזה עצמה, כריכה קשה, שפה גרפית ואיורית נפלאה מעשה ידיו של המאייר הנהדר עמית טריינין וכיף להחזיק מוצר כזה ביד.
לגבי השירים עצמם כתבתי בסוגריים כמעט לגבי החוויות של הילד בשיר שהם כמו החוויות של שירי ילדים מפעם כי ערן צלגוב לא חושש לכתוב גם על דברים שהם יותר ורלוונטיים לימינו ומעוררים שיח יותר מאשר בעבר כמו משפחות חד מיניות, חד הוריות, משפחות מאמצות ומשפחות אומנה וגם על טרנסג'נדרים והכל בשפה נעימה, מכילה ומקסימה.
בקיצור מדובר בספר נהדר שכיף להחזיק ביד ולקרוא לילדים.
הנאה מובטחת.

אין מה לראות פה / קווין וילסון
הוצאת עם עובד
244 עמודים
מאנגלית: שירי שפירא

ספר מסקרן עם כריכה מאוד מושכת ושם מרתק בפני עצמו שמייצר סקרנות כי כשאומרים לך שאין מה לראות אתה רק רוצה להציץ וזה נכון.
הכריכה עצמה מייצרת איזה דיסוננס כי אש ומים לא הולכים ביחד אבל הוא מתאר בצורה מדויקת את מה שקורה בספר.
ליליאן ומדיסון באו ממקומות שונים לחלוטין ושתיהן נפגשו בפנימיה יוקרתית, ליליאן היא בת לאם חד הורית, חכמה ובעלת רצון עז להצליח ומדיסון באה ממשפחה יוקרתית והן נמצאות באותו החדר ומתחילה חברות מיוחדת, חברות שתתנתק במהלך הפנימיה אחרי שליליאן נאלצת לעזוב אך מתחדשת לאחר הרבה שנים קדימה, מדיסון היא אישה מצליחה, מנהלת קריירה פוליטית ונשואה לסנטור וחיה חיים מפוארים ועשירים וליליאן עובדת כקופאית.
וכך לאחר הרבה שנים ליליאן מקבלת טלפון ממדיסון ובו היא מבקשת להיפגש איתה באחוזתה, במפגש הזה מדיסון מבקשת את עזרתה ומציעה לה גם עבודה.
העבודה היא טיפול ועזרה עם ילדיו של הסנטור מנישואיו הקודמים, תאומים מיוחדים עם תסמונת מאוד מיוחדת ושונה, הם מתחממים מהר, ממש כך, מתחממים פיזית, הגוף שלהם כמעט בוער.
ליליאן מסכימה ומסתבר שהטיפול בילדים ובכלל ההתנהלות בחיים החדשים שלה לא קלים והמצבים בהם היא נמצאת הם מורכבים ודורשים יצירתיות ואומץ.
יש בספר הזה המון ביקורת על החיים והצביעות והמסיכות מאחורי כל ההוד וההדר הזה ומאידך מסרים על חברות ונאמנות.
בעיני המימד המיסטי הזה של אותה תסמונת שלא באמת קיימת אצלי גרמה לבלבול, שאלתי את עצמי איזה סוג ספר זה, מיסטי פנטזיוני? ביקורת על הממסד והחיים של העשירים ואותה צביעות או שאולי זה ספר על חברות וקשר בין נשים לאורך השנים.
לא הרגשתי שאני במאה אחוז מחובר לספר ולמסריו.
אני חושב שהוא ספר שקל להתחבר אליו אבל אני יצאתי ממנו עם תחושת החמצה קלה.

פרחים מלאכותיים / לואיז רופאטו
ספריית רות
259 עמודים
מפורטוגלית: רמי סערי
נראה שבשנים האחרונות יש מן נסיון להחזיר אותנו לספרות של פעם, כך אני מרגיש, אם זה בפורמט של ספרי כיס או אם זה כמו שספריית רות עושה, כריכות קשות, מחוספסות, כמעט לכאורה נטולות עיצוב, משהו מאוד נקי נותן יותר מקום לתוכן ופחות לעיצוב כריכה כאילו אומר לקורא, התוכן מוכר יותר ואפילו הסימניה הפנימית של שרוך שמאפשר לקורא לסמן איפה הוא הפסיק ומאיפה להמשיך, הכל במן תחושה של חזרה למשהו שהיה פעם.
הספרים של ספריית רות נותנים המון מקום למתרגם, אם היום המתרגם לרוב נמצא בעמודים הפנימיים כאן הוא משני רק לשם הספר ושם הסופר ונמצא במקום מרכזי בכריכה, יש חשיבות, יש מקום של כבוד וגם הבחירה של המתרגמים בהוצאה הזו היא נהדרת וכאן את הספר הנפלא הזה תרגם רמי סערי שאני כבר איבדתי ספירה כמה שפות הוא יודע.
הספר הזה לוקח אותנו למסעות ולמעשה הסופר לואיז רופאטו מספר כאן את סיפוריו של דוריו פינטו, יועץ של הבנק הבינלאומי שבילה את ימיו במסעות ונפגש עם אנשים שונים, חווה חוויות שונות, מבואנוס איירס ועד ביירות וסיפוריו של פינטו מייצרים לקורא מארג נפלא של לכאורה ספר מסעות אבל הוא לא, הוא ספר של אנשים, ספר אנושי שמתאר סיטואציות שונות ומצבים מורכבים שבהם גיבורי הסיפורים נמצאים בהם.
הסיפורים שונים אחד מהשני, חושפים אותנו לתרבויות, מאכלים, מערכות יחסים מורכבות ומצבי רוח משתנים של גיבוריו.
קשה לקטלג את הספר הזה לאיזה ז'אנר, מדובר ביצירה מורכבת ומיוחדת מאוד שהיא אסקפיזם מוחלט ומעניין.
ספר שונה ומיוחד.
מומלץ מאוד.

צ'כוב / נטליה גינזבורג
הוצאת תשע נשמות
98 עמודים
מאיטלקית: שירלי פינצי לב

הכריכה המינימליסטית של ספר זה מלמדת המון על מה שקורה בתוך הספר, דיוקן בשחור לבן של אנטון צ'כוב, כמעט ללא פרטים, צנוע.
המינימליזם הזה הוא הספר ולכאורה נראה שהביוגרפיה הזו שהיא מרגישה קצת יבשה, קצת דיווחית, כמעט עיתונאית הרגישה לי ככתיבה של מעריצה למושא ההערצה שלה.
סופרת גדולה אחת כותבת על סופר גדול אחר.
חייו הקצרים של אנטון צ'כוב היו מיוחדים ורבו בשינויים רבים, רפואה, כתיבה, סיפורים, עיתונות, שחפת, חולי רב והמון סיפורים מעולים שרק גורם לנו להרגיש מה היינו יכולים לקבל מאנטון צ'כוב אם לא היה הולך מהעולם בגיל כה צעיר ועם זאת אני לא בטוח כמה אפשר לקרוא לספרון הזה ביוגרפיה כי מעבר לפרטים היבשים הכמעט מוכרים לנו אין איזה משהו מעבר לסיפורים שמעשיר את עולמנו וגורם לנו ללמוד משהו חדש על אנטון צ'כוב מלבד אולי העובדה שאת הטקסט הזה כתבה נטליה גינזבורג וכתיבתה או כשרונה לטעמי לא באו יותר מדי לידי ביטוי כאן.
מעבר לכך זה מרתק לקרוא שוב על צ'כוב וללמוד על סיפור חייו של אולי גדול כותבי הסיפור הקצר.
אני תוהה אילו את הספר הזה היה כותב מישהו פחות מוכר מנטליה גינזבורג האם היה לזה את אותו הערך ועם זאת עדיין נהניתי לקרוא על אנטון צ'כוב.
בסך הכל חביב אך אני מצפה ליותר.