המיועד / חיים פוטוק

תמיר / סנדיק

358 עמודים

מאנגלית: שי סנדיק
ליהדות פנים רבות, כמו לאנשים.

לעיתים אנחנו מכירים רק את מה שמולנו, מה שמוכר לנו וידוע לנו, ומאוד קשה לנו להתחבר לאנשים שונים מאיתנו בתכלית, אבל משהו בכל זאת מחבר, לכל בני האדם יש מכנה משותף מסוים שיכול לחבר אפילו קצוות.

כך גם בסיפור הנפלא הזה של החברות רבל השנים בין ראובן מלטר יהודי אורתודוכסי מודרני כפי שמכנים אותו בכריכה האחורית לבין דני סונדרס, נער חרדי, בנו של מנהיג קהילה גדולה בברוקלין ומי שמיועד להיות האדמו"ר הבא, היורש של אביו.

ההכרות בין מלטר לסונדרס לא היתה אמורה להתרחש אבל היא התרחשה בכל זאת.

דרך מקרה מצער במשחק בייסבול נפגשו השניים וממקום של איבה דווקא נוצרת חברות בלתי צפויה בין יהודי מודרני לבין חרדי מקהילה קנאית שמתקשה לקבל זרים.

החיבור הזה בין שני הנערים שהוא מרכז הסיפור המרתק הזה מביא אותנו גם לחוות את התקופה הסוערת שבה הסיפור מתרחש, אמצע מלחמת העולם השניה, היטלר במסע כיבושים, מימדי השואה עדיין לא ידועים ואמריקה סוערת.

האירועים ההסטוריים החשובים בקרב היהודים בארצות הברית, מלחמת העולם הראשונה, מימדי השואה שהתגלו והותירו את כולם בהלם וכמובן תהליך ההכרה בצורך במדינה יהודית הם הליבה של הסיפור.

בין לבין מדובר בשני נערים סקרנים ובעיקר החיפוש העצמי של הנער המיועד דני סונדרס.

מה בעצם הוא רוצה מעצמו? סקרנותו לא יודעת גבולות ובניגוד לרצון אביו סונדרס מוצא עצמו מבלה שעות בספריה וקורא על אבולוציה וקורא על פרויד ומחפש את עצמו, האם הוא רוצה בכלל להיות אדמו"ר? הרי זו חובתו.

החברות נמשכת גם באקדמיה שם מתחוללים שינויים רבים אצל שני הנערים.

כמו שבנו של הרב מתעניין בפסיכולוגיה ובפרויד כך ראובן מלטר מתעניין בגמרה והעולמות מתחברים כמו גם החברות האמיצה והמיוחדת.

זהו ספר מאוד מעניין של חיים פוטוק שכתוב היטב, יש בו עומק רק ואין ספק שלמחבר היתה הכרות עם העולם החרדי באותה התקופה ואנחנו יכולים ללמוד זאת מהטקסט.

מאוד אהבתי את החלק הראשון של הספר שמתאר את משחק הבייסבול כמעט לאורך חמישים עמוד ואת ההכרות של שני הנערים.

זהו ספר מאוד יהודי שיש בו נקודות חיבור חשובות בהסטוריה של יהדות ארצות אברית במאה העשרים וכמו גם עם השפעות השואה, הציונות והקמת מדינת ישראל, צמתים חשובים ומשמעותיים מאוד.

זהו לא רק ספר אמיץ ומרגש אלא גם חשוב לטעמי.

כל כך נהניתי מהחלק הראשון של משחק הבייסבול ולקרוא ספר שונה במקצת ועם זאת מצוין ומהנה.

תמיר סנדיק ממשיכים בבחירות המיוחדות שלהם והפעם חידשו קלאסיקה וגם לבחור את הקלאסיקה הנכונה לחידוש ותרגום חדש צריך לדעת.

מומלץ בחום רב.

על חוד הסיף / אלן קושנר

הוצאת גרף

347 עמודים

מאנגלית : יעל אכמון
אני לא קורא הרבה ספרי פנטזיה או הרפתקאות לא כי אני לא מחובר לז'אנר, אני מחובר אלא שפשוט לרוב אני מעדיף ז'אנריח אחרים אבל כשיוצא לי ונופל לי לידיים ספר טוב אני בהחלט מברך על כך.

אני לא בטוח לחלוטין שזהו ספר פנטזיה אלא משהו בין לבין כי אין בו משהו פנטזיוני והוא זרק אותי לספרות הרפתקאות כמו ספריו של אלכסנדר דיומא וסופרים דומים.

אבל אם נצא לרגע מהרצון להגדיר את הז'אנר הספציפי של הספר ונתעסק בתוכנו יש בספר הזה הרבה יותר מקרבות סיף וגיבורים אלא יש בו מסרים חברתיים חשובים ועוד אגיע אליהם.

הספר מתאר עיירה בשם ריברסייד לא מוגדר זמן ולא מוגדרת מדינה אבל באותה עיירה פותרים סכסוכים באמצעות קרבות סיף לחיים ולמוות ולא רק בסכסוכים אלא בכל מני סיטואציות אחרות.

הבולט בין אותם סייפים הוא ריצ'ארד סנט ויר, איש יפה תואר ובלתי מנוצח שמסתבך בקנוניה רצינית שעשויה להפיל את כל הישגיו ותאריו וההדר שהשיג ולהוריד אותו למקום הנמוך ביותר שאפשר.

סנט ויר מתמודד לא רק על כישוריו כסייף אלא גם אולי על חייו ועל מעמדו.

ריצ'ארד סנט ויר חי בזוגיות עם בחור בשם אלק ולאלק יש תפקיד חשוב בסיפור הזה ובעיני גם המסר החשוב של הספר הזה.

באותו עולם זוגיות חד מינית לא נחשבת כמשהו חריג והמחברת לא חוששת להראות ולהביא את המקום הזה שבו זוגיות חד מינית נראית טבעית.

מעבר לתככים ולמזימות ולפוליטיקה המכוערת שיכולה להפיל אנשים ישרים בפח יש כאן אמירה שגם גבריים מאוד יכולים לקיים מערכת יחסים עם גבר וזה טבעי לחלוטין.

מעבר לכך שזהו ספר הרפתקאות מעניין שכתוב היטב המסרים החברתיים שבו תפסו את תשומת ליבי כקורא והפכו את הספר הזה לייחודי גם בז/אנר הספציפי שאליו הוא שייך.

בהחלט ספר לא שגרתי ומיוחד ששווה קריאה.

מומלץ.

מסע / שושנה צינגל

הוצאת אסטרולוג

288 עמודים
מסע הוא למעשה ספר שמתעד ראיונות שנעשו עם דור שני ושלישי של ניצולי שואה ובזה יש לו ערך חשוב מאוד.

חלק מהעדויות מראות את השפעת השואה על חייהם של הדורות הבאים גם אם הם לא היו שם הנוכחות של השואה היתה נוכחת בחייהם ונוכחת היטב בעשייה שלהם ובזיכרון שלהם.

חלק מהעדים באו מעולם האמנות, הקולנוע, השירה והספרות והרבה מאוד מהעשייה האמנותית שלהם נגעה בזיכרון, בשואה, בהשפעתם של ההורים או הסבים שלהם שבאו משם וניצלו והשפעת סיפור חייהם על הדורות הבאים ניכרת בהחלט.

שושנה צינגל בחרה במודע אנשים שונים מאוד אחד מהשני מתחומים שונים ובטווחי גילאים מגוונים כדי לבחון את ההשפעה של השואה בחייהם כדורות הבאים, הסיפורים והעדויות חזקים ונוגעים.

לטעמי הספר לכל אורכו לא מאוד מעניין ואף מתיש קצת ובשלב מסוים הרגשתי שהספיקו לי מספר עדויות וראיונות כדי להבין את רוח הספר ואולי כאן הבעיה שלו.

כתיעוד הוא ספר חשוב ונחוץ אבל כספר, כיצירה שלמה הוא לא מספיק חזק ולא מספיק מעניין.

אפשר לקרוא את הראיונות  לא כאסופה שלמה אלא כל אחד בפני עצמו ואני חושב שכספר שלם הוא לא עובד.

עדיין הוא חשוב והכרחי כי הנגיעה לא בניצולים עצמם אלא בצאציהם חשובה מאוד, אנחנו בסופו של דבר לוקחים איתנו הלאה את מה שהדורות הקודמים משאירים עבורנו וחלק מזה אלו הזכרונות והכאבים, הם חלק מאיתנו ויהיו גם חלק מהדורות הבאים.

כאסופת ראיונות הספר הזה חשוב ולכן אני ממליץ עליו למרות חסרונותיו.

הוא הכרחי כי לא מספיקות לנו העדויות של הניצולים עצמן אלא הוא מראה לנו את הנוכחות של אסון כה גדול בחייהם של בני המשפחות וכמה הכאב הוא קולקטיבי ונוכח בחיי כולנו ובוודאי בחיי הדורות הבאים של אותם ניצולים.

ואנחנו רואים זאת באמנות, בספרות, בשירה, בזכרון, בתיעוד ועוד.

מוות הוא שם המשחק / דן ג' מארלו

הוצאת תשע נשמות

220 עמודים

מאנגלית: יותם בנשלום
ספרות פשע / נואר חביבה עלי מאוד, יש בה סוג של אתנחתא עבורי מהרבה ספרים יותר כבדים ורציניים שאני קורא בדרך כלל וזו בדרך כלל ספרות יותר אנרגטית, ומלאת אירועים.

גם הספר הזה לא חורג מאותה ספרות פשע אפלה ומסוגננת והיא מתחילה בשיא האקשן עם המלטות לאחר שוד בנק והקורא נכנס ישר לתוך הדרמה.

המשך העלילה הוא שכאשר שני השותפים לשוד הבנק, רוי ובאני נמלטים בשלב מסוים הם מתפצלים, רוי נפצע מיריות ומחפש רופא שיטפל בו ולא יסגיר אותו ובאני נמלט עם הכסף ועם התחייבות לשלוח בתשלומים שבועיים את החלק של רוי בשוד.

בשלב מסוים התשלומים מפסיקים להגיע ורוי מחליט לצאת למסע בעקבות באני כדי להבין מה קרה.

מכאן הסיפור הופך למסע של רוי באיזורים שוליים ונידחים של ארצות הברית כאשר הוא נתקל בטיפוסים מפוקפקים, עבריינים, שוטרים מושחתים והרבה אקשן פשע משובח.

עד כאן יש ספר פשע נוארי משובח ועם תבנית מוכרת אבל לדעתי מה שמארלו עשה כאן ועשה היטב זה שהוא מנסה להביא לנו תוך כדי העלילה את סיפורו של רוי מילדות וניסיון של הקורא להבין את סיפורו של רוי וגלגולו לעולם הפשע.

רוי הוא מיזנטרופ שלא סומך על אף אחד ומצא עצמו מאוכזב מהאנושות ומהחברה עוד מילדות עקב שורת אכזבות.

הניסיון הזה של מארלו מוצלח ולא מאולץ ומכניס לספר מימד נוסף עמוק יותר ואיכותי יותר.

הספר הזה הוא ספר גברי וקשוח, ואני מאוד נהניתי ממנו.

בכלל אני חושב שסדרת ספרי הנואר של תשע נשמות הם משב רוח מרענן להוצאה הטובה הזו גם בעיצוב המוקפד וגם בבחירת הספרים.

"מוות הוא שם המשחק" הוא ספר נהדר לאסקפיזם, ספר מהיר, קצבי וקשוח עם אותו מימד עמוק שהזכרתי.

ציון לשבח ניתן גם למתרגם יותם בנשלום שמעביר היטב בתרגומו את תחושת האוירה שהספר מעביר.

תרגום משובח.

לכו לקרוא.