היכן היית בלילה / קלאריס ליספקטור

היכן היית בלילה / קלאריס ליספקטור
הספריה החדשה
110 עמודים
מפורטוגזית: מרים טבעון

אין לי כל כך דרך להגדיר את הכתיבה של קלאריס ליספקטור אבל אני קורא בצמא בלתי מובן כל ספר מתורגם שלה והיא אולי הסופרת האישה האהובה עלי ביותר, אני אומר את זה ואני בעצמי חושב מה גורם לי לאהוב את ליספקטור כל כך, הסיפורים שלה מסובכים, לעיתים חסרי עלילה, הכתיבה שלה היא זרם תודעתי שייחודי רק לה, ליספקטור לוכדת רגעי נפש דרך סיטואציות יומיומיות ולעיתים בנאליות להחריד ועם זאת הופכת את אותם רגעים ליצירות מופת של מחשבות לא מסודרות. הקריאה בסיפורים הקצרים שלה היא כמו מערבולת, אתה נסחף ולא יכול לצאת ממנה.
ליספקטור מתחילה בקובץ הסיפורים הזה בצורה ברורה וקוהרנטית ושני הסיפורים הראשונים לגמרי מובנים ומיצרים חווית קריאה גם אם מורכבת מאוד אבל יש בה איזה מין צלילות והבנת הסיטואציה, הסיפור הראשון הוא על אישה בת 70 שקובעת להפגש עם ידידים ומוצאת את עצמה מסתבכת במסדרונות אצטדיון המאראקנה והסיטואציה הזו גורמת לאישה להתבונן על חייה בצורה יוצאת דופן, הסיפור השני הוא מפגש בין שתי נשים ברכבת שונות זו מזו ועם זאת המפגש הזה מייצר איזה חיבור וגורל משותף. הסיפור השלישי מתחיל לשדק אוונגארד שמאפיין את ליספקטור, הסיפור נקרא "סקירה יבשה על סוסים" סיפור מוזר שהוא בדיוק ההיפך מסקירה יבשה אלא חוויית קריאה משוחררת ומלאת אסוציאציות, כתיבה מפעימה ומעוררת השתאות.
ליספקטור מתעסקת המון בנשיות, בנשים, הסיפורים קצרים מאוד אבל לא קלים לקריאה ועם זאת אתה יוצא מספר זה משתאה ונפעם מהעוצמה של הסופרת הזו ומהגאונות שבשליטתה במילה הכתובה וביכולת לתאר רגשות ותחושות לכאורה במצבים יומיומיים ובנאליים.
ליספקטור היא בו זמנית הסופרת האהובה עלי והכי לא מובנת, ככל שהיא יותר אניגמטית כך אני רוצה לקרוא עוד ועוד ממנה.

בלפור / אמיר השכל

בלפור / אמיר השכל
הוצאת סער
332 עמודים

לא הייתי הרבה פעמים בבלפור בהפגנות, הייתי חמש או שש פעמים ולמעשה הפעם הראשונה שהייתי ומה שגרם לי להגיע ולקחת חלק בהפגנות היה מעצרו של אמיר השכל, נראה שהמעצר הזה העיר את השטח והביא לבלפור אנשים שלא באו קודם. הרגשתי באותו הרגע שאני צריך להיות שם ולקחת חלק במאבק האזרחי העצום הזה.
הספר הזה של אמיר השכל לא בא לדבר בשם כל הקבוצות שהיו בבלפור כי לאט לאט נוצרו קבוצות נוספות ותנועות חברתיות מגוונות מאוד, אמיר בא לתאר את תנועת "אין מצב" ולמעשה זה לא רק יומן אישי אלא מבחינתי זה ספר מנהיגותי של אדם שקם ועשה בהתחלה לבד אבל לאט לאט יצר מאבק אזרחי מהחשובים שהיו במדינה הזו.
אמיר מתאר את המאבק מההתחלה, מהרגע הראשון ולמעשה הספר בכלל מתחיל במעצרו, אותו מעצר שגרם לי ולעוד רבים לקום מהספה ולצאת לשטח במוצאי שבת.
מחאת בלפור תילמד בספרי האזרחות, כוחם של אזרחים הוא עצום כשהם מתגבשים ביחד ולא מוותרים, נלחמים על מה שחשוב להם ועושים את תפקידם האזרחי, לצאת ולמחות על מה שמפריע, על שלטון תקין, על חברה תקינה, על היעדר שחיתות.
אמיר כותב בצורה גלויה, בצורה יפה, מתאר את המאבק שהלך וגדל ופיתח אדוות והתרחב.
ספר חשוב.

כשרון דיבור / שרי שביט

כשרון דיבור / שרי שביט
הוצאת אחוזת בית
107 עמודים

כשרון דיבור הוא ספר שכיף להחזיק ביד, יש בו מינימליזם, דיוק בעיצוב הכריכה וכריכה קשה והכל מתחבר לי לתוכן, המינימליזם, הצבי הצבע האדום הזועק, מוצר שכיף להחזיק ביד והמינימליזם הזה מתבטא בתוכן, בסגנון הכתיבה, בסיפור האהבה עצמו.
זו נובלה קצרה, כתובה עם מעט מילים, כמעט כמו שירה ואולי זו שירה בפרוזה, תיאור של מפגשים, של אהבה לא ממומשת, רגעי זכרונות ורגש בין שני אנשים, היא סטודנטית לספרות והוא סופר ותיק שנוסע לדרום להתבודד ולכתוב והוא מצטרף אליה לנסיעה, הוא איש משפחה נשוי, היא צעירה רווקה והשיח ביניהם מוביל לעוד מפגש ומתפתח סיפור אהבה, רומן סודי, מה יוצא מהקשר הזה לאן הוא מתפתח? האם בכלל יש לו סיכוי? האם היא מחפשת בו אולי את דמות האב, מה הוא מחפש בה, הקשר מתנתק ועשרים שנה לאחר מכן הם נפגשים שוב באקראי, היא כבר סופרת בעלת שם והוא סופר מזדקן.
סגנון הכתיבה של הספר מיוחד, קטוע, מעט מילים, משפטים קצרים, שברי זכרונות,, קול אחד, קולה שלה, פיוטי מאוד, עדין, נוגע ללב.
שרי שביט כותבת בחסד, ספר מיוחד, משהו ממנו נשאר בך אחרי הקריאה בו, לא משהו שניתן תמיד להסביר אבל זה ספר שלוקח ממך משהו ומשאיר משהו אחר.
קריאה מיוחדת בספר מיוחד ושונה בנוף.