משחק הוגן / טובה ינסון
קרן הוצאה לאור
111 עמודים
משוודית: דנה כספי

אני אוהב את טובה ינסון אבל לא הייתי בקיא בביוגרפיה לה ולא ידעתי למשל שהיא חלקה את חייה עם אישה אחרת ונראה שהספר הנהדר והצנוע הזה הוא למעשה קובץ סיפורים חצי אוטוביוגרפי כי נראה שבספר מתוארות במידה מסוימת טובה ובת זוגתה.
הספר הזה הוא קובץ סיפורים אנושי ורגיש שמתאר אירועים מחיי היומיום של האמנית יונה והסופרת מארי, חיים משותפים ונפרדים אך חולקים ביחד סיפורים ואירועים שהם די פשוטים ויומיומיים בחלקן.
המנהגים המשותפים, השיחות, האהבה, האהבה הצנועה בין שתי חברות, אמניות כל אחת בתחומה, זהו ספר לא רק על אהבה וחברות אלא על אהבת האמנות, אהבת העיסוק, החיבור בין אנשים.
הסיפורים בספר זה הם קצרים והם נוגעים בפשטותן, אין בהם תחכום ואין בהם איזה משהו גרנדיוזי, הצניעות והווי היום יום הם מה שמייצר את הקסם בספר זה.
טובה ינסון ידועה בעיקר בזכות סיפורי המומינים שלה אך הוצאת קרן דואגת להוציא לאור כתבים רבים שלה ולחשוף אותנו לרגישות ולפשטות של הסופרת הנהדרת הזו ולקסם שבכתביה כמו גם ליופי שבהן.
משחק הוגן הוא ספר נהדר של סופרת נהדרת.
מומלץ.

פנגיאה / גילה ג. שחר
הוצאת כרמל
198 עמודים

ספר מרתק של גילה ג. שחר שבעצם משחזרת את סיפור משפחתה מרסיבי זכרונות, שיחות משפחתיות ומידע נוסף שהתגלה לה ועל מנת חהשלים את הסיפור היא יצרה תערובת של עדות ובדיון ולפנינו הספר הקריא והמעניין הזה.
פנגיאה, היבשת הקדומה היא סימבול למה שאירע ךמשפחת גינסברג, יבשת שלמה ואחידה שחיים שגשגו בה ורעש גדול ביקע אותה וטלטל אותה ופיזר אותה לכל חלקי הפלנטה ליבשות שאנחנו מכירים היום.
הסימבול היפה והטרגי הזה של היבשת הקדומה הוא סיפורה של המשפחה שחיה בפולין ושגשגה והשינוי שחל באירופה חל גם על המשפחה הזו הספר מתחיל ברציחתם של בני הזוג מרקוס וג'יזה במלחמת העולם השניה אך הולך הרבה אחורה למאה ה19 ועובר לאט דרך המחצית הראשונה של המאה ה20, לתקופה שבין המלחמות.
האירועים עצמם בספר הם אמיתיים אך הדיאלוגים שיוצרים את העניין בספר וכתובים היטב הם פרי הדמיון של המחברת.
הפרקים הם קצרים ומאפשרים לנו להכנס לעלילה ולא מייגעים את הקורא.
הספר מעניין מאוד וסיפורה הטרגי של התפרקות המשפחה.
נהניתי מאוד מקריאת ספר זה ואני כוהב ספרים הסטוריים שמבוססים על אירועים אמיתיים ויש בהם גם אלמנט ממוצא.
אין סוף לסיפורים שעוסקים בנושא השואה ובהתפרקות קהילות ומשפחות יהודיות באירופה המפורקת ובשנאת היהודים בה.
ספר שהוא גם זכרון לנרצחים בבית הקברות היהודי בנובי טארג.
ספר מומלץ.

כן / תומס ברנהרד
ספריית רות
135 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

כמה חיכיתי לקרוא טקסט של תומס ברנהרד, לצערי עד היום לא יצא לי ואני שמח שסוף סוף התאפשר לי ואיזה טקסט משובח זה, כמה עומק וכאב יש בספר הדק הזה וכמה מחשבות הוא משאיר בקורא ותובנות ותהיות על החיים ועל האנושות ועל בדידות.
ברנהרד הוא כותב בחסד עליון.
קשה לומר שיש בספר הזה איזו עלילה מובנית, העלילה היא למעשה איזה מן תירוץ לדיאלוגים שמתרחשים בספר, למונולוגים ולמחשבות של הדמות הראשית בה, איש רוח שחי בבדידות מחוץ לעיר ומתיידד עם מוריץ, סוכן נדל"ן שחי לא רחוק ממנו והאדם היחיד כמעט שאיתו הוא מתקשר, מלבד מוריץ חייו של גיבורנו חי בין כתיבת מאמרים לבדידות מבחירה וכמעט התנזרות מהאנושות.
אל מוריץ מגיעים זוג שווייצרי שמעוניין לעשות איתו עסקים בקשר לנדל"ן זוגתו של הגבר היא פרסייה ובינה לבין איש הרוח שלנו מתחיל להיווצר קשר רוחני עמוק, טיולים, שיחות עומק ומחשבות ונראה שמין מצא את מינו והחיבור ביניהם כמו גם דברים נוספים שאנחנו מתוודעים אליהם בהמשך מובילים את הספר אל השיא הכואב שלו שמגיע לקראת הסוף והותיר אותי כקורא מטולטל ומבולבל.
הרנהרד מכניס אותנו לחיבוטי הנפש של הדמויות, לבדידות ולנסיון למצוא מקום לאחסן את הכאב והקושי.
עלילה ניהיליסטית, הגותית עמוקה ומייסרת.
ספר נפלא.

מעוף הלילית / איילת שמעוני
הוצאת ספרי עיתון 77
79 עמודים

הרבה פעמים הכריכה של הספר משדרת לי את מה שמתחולל בשירים עצמם ואני מתמקד בה ומתעמק בה וכשאני צולל לתוך השירים אני מוצא את החיבור הזה ודווקא בספרי שירה בהם בניגוד לפרוזה הכוונה מרומזת, מתומצתת יש לכריכה הרבה יותר משמעות בעיני וכאן התגלה לי כבר בכריכה עולם קסום, עולם של נשיות, עולם של פנטזיה, עולם של דמיון ומציאות מעורבבים להם יחדיו.
אישה בשמלה שחורה מרחפת לה מעל שדה, פרפרים צבעוניים ושמים צבעוניים, קסם של עולם ותחושה של חוויה מיוחדת, של ניתוק מהקרקע, של דמיון ומציאות ואז אני צולל לשירים ומגלה את אותם הדברים, שירים שהם צמיחה, התפתחות, נשיות וחיבור לעולם פנימי עמוק, שירים בגובה העיניים ברובם, רוחניים מאוד ותחושה שהמשוררת כתבה אותם ממקום פנימי עמוק של חיבור עצמי או נסיון לחיפוש אחר החיבור הזה.
בעיני מדובר בספר שירה מיוחד שכיף לקרוא בו.

"לשעה קלה רציתי להניח לדברים להתרחש,
סתם כך, יד על יד, רוח קלילה.
אולי התהום נעלמה.
צריך להחזיק חזק כדי לנוח מעט, אסור ליפול, כי…
זו פזיזות להניח לדברים לקרות סתם כך,
האין זה כך?
אבל זה כל כך נחמד,
אולי לא אפול למטה אלא למעלה, או לצד?"

זכרונות מרושעים של ילד רחוב / מנסו׳ר א־סוּוַיִּם
הוצאת עם עובד
196 עמודים
מערבית: אילנה המרמן

מעניין עבורי היה להיחשף לספרות סודנית, אני בכלל אוהב לקרוא תרגומים ממדינות שבדרך כלל לא נהוג לתרגם מהן והספרות שלהן לא מוכרת לקורא הישראלי וכשכבר מתרגמים אני מקווה בכל מאודי שהספר הוא טוב כי החשיפה לספרות ממדינות שמתורגמות פחות מעשירה אותי כקורא, גורמת לי להיחשף לתרבויות חדשות, להתייחסות לאירועים שונים מנקודות מבט אחרות ואני שמח על כך וגם כאן ובאחרית הדבר המתרגמת מתייחסת לכך לספרות הסודנית העכשווית שהיא חדשה יחסית ומחברת בין המסורת והתברבות המנקומית לבין הנסיון לייצר ספרות מודרנית שמתחברת למציאות.

הספר הזה מדבר על החיים בעיר חרטום דרך נקודת המבט של ילד רחוב, אדם כסחי שמו ויש בספר הזה בעיני המון מוטיבים של החיים בעיר סודנית גדולה והרחובות שלה אבל גם זיהיתי המון מוטיבים של השראה מסיפורי רחוב נוספים כגון אלאדין או ספרי דיקנס אבל כאן יש חיבור חזק מאוד לעיר האפריקאית ולסודן עצמה.
את סיפורו מספר אדם כסחי הבוגר כאשר הוא נמצא בחדר נוח ובתנאים טובים אבל את גלגוליו כילד רחוב, קבצן ונכה הוא מתאר מהרגע הראשון כשעוד היה צמוד לאמא שלו ממנה הוא נפרד עקב מותה וכך מוצא עצמו אדם הצעיר עם רגליים משותקות והליכה על ידיו בג'ונגל העירוני של חרטום מנסה למצוא את דרכו ומתחבר לילדי רחוב אחרים.
התלאות שהוא עבר והגלגולים הרבים בדרכו מתוארים בצורה מאוד ריאליסטית וחודרת עצמות בכתיבה ישירה ולא מתייפייפת ולמעשה כל מה שרע בחיים ברחוב מהקבצנות ועד ניצול של מבוגרים ופושעים למטרות רווח שונות מתוארות כאן.
בעיני זהו ספר קורע לב וחזק שלא משאיר את הקורא אדיש והספר עצמו עצוב מאוד וגורם לנו לחשוב על השרדות, על המציאות ועם חיים שהם שקופים לרובנו.

דרך ציפור / ג'ניפר אקרמן
הוצאת אסיה
395 עמודים
מאנגלית: תום דולב

בצעירותי לקחתי חלק בחוג צפרות, אני זוכר היטב את הציפיה ממההמתנה לציפור, רק לראות אותה במשקפת, ציפורי מים, עופות דורסים, ציפורי שיר, לכל ציפור יש מאפיינים שונים אחת מהשניה והמגוון הוא באמת עצום ומיוחד.
הספר הזה של ג'ניפר אקרמן ריתק אותי כי הוא לימד אותי המון דברים חדשים שלא ידעתי על התנהגות ציפורים.
דרך ציפור זה ספר עיון נפלא ומעשיר וכזה שאפשר לחזור אליו ולקרוא בו שוב והוא נותן לנו נקודת מבט אחרת לגמרי כשאנחנו צופים בציפורים שמסביבנו.
הספר הנהדר הזה חוקר שלל התנהגויות של מיני ציפורים שונות ומפגן יכולות שלא האמנו שיש לציפורים ונראה שאנחנו למדים עוד ועוד על התנהגות הציפורים והחקר כל הזמן מתרחש.
למעשה הספר מחולק לחמש חלקים שונים שמתמקדים בהתנהגויות הציפורים,
שיחה, עבודה, משחק, אהבה והורות, בכל חלק יש כמה פרקים שמתארים בהרחבה התנהגויות מופלאות ושונות למשל למדתי שישנן ציפורים שלמדו איך להצית אש לא פחות מכך, הן ניגשות ליער או איזור שיש בו שריפה, מרימות ענף בוער ומשליכות אותו לאיזור שעדיין לא נשרף ומציתות אותו והמטרה היא בעיקר להכריח את המכרסמים מהמחילות שלהם וככה להשיג אוכל בקלות.
אם בעבר היינו בטוחים שלעשות מניפולציות על אש או להבעיר אותה זה נחלת המין האנושי בלבד זנים של ציפורים הוכיחו לנו אחרת.
פרק השיחה עוסק בקולות הציפורים ובתקשורת שלהן והיא מופלאה וכל כך מגוונת.
פרק המשחק הוא נפלא בעיני עצמו ומתאר משחקים של ציפורים, יש למשל סרטון נפלא ביוטיוב שמתאר עורב שעולה לגג מושלג עם חישוק מפלסטיק ומשתמש בו כמגלשה ולאחר שסיים לגלוש על הגג המושלג הוא מעופף למעלה עם החישוק ושוב גולש לו.
הספר הזה עשיר במידע, ממצאים ומחקרים על עולם הציפורים.
יופי של ספר עיון, כתיבה יפה, תרגום נפלא והוא מומלץ מאוד.

הסגן נים / יורי טיניאנוב
הוצאת קתרזיס
91 עמודים
מרוסית: דוד ישראל ארונשטם

אני מאוד אוהב את הספרים האלו, ספרים שמתארים את את הבירוקרטיה במערומיה ויש משהו מיוחד בספר הזה מעבר לעלילה עצמה וזה התקופה בה היא פורסמה, מן חלון הזדמנויות שבו אפשר היה עוד לנצל את העובדה שהצנזורה הסובייטית עדיין לא היתה כה חזקה ומגובשת ובתקופה של כעשור פורדמו כמה יצירות שספק גדול אם היו מאושרות לפרסום מאוחר יותר ואחת מן היצירות האלו היא הסגן נים של יורי טיניאנוב, נובלה סאטירית שמבוססת על חצאי שמועות ומעלה חיוך לא קטן על השפתיים.
התקופה היא המאה ה18, תקופת שלטונו של הקיסר פאבל, שלטון רודני ומהלך אימים של קיסר שכל הנחיותיו הן בגדר פקודה ועובדה ובתקופה זו טעות של פקיד הופכת לפארסה מצחיקה וטראגית בו זמנית, בגלל טעות בניסוח מכתב הפקיד שולח אל מותו התיאורטי קצין מוערך ומייצרת קצין חדש שאינו קיים ומעולם לא היה קיים, אותו סגן נים.
מכאן מתחיל מסע אבסורדי והזוי שבו אותו סגן נים חסר שם, חסר פנים, איש אותו צעולם לא ראו או פגשו מתקדם בסולם הדרגות, מתפתח, מקודם בתפקידים, נענש, נשלח לסיביר ועוד אירועים הזויים, מהצד השני אדם חי לחלוטין מוכרז כמת ולמעשה לא קיים עוד על הנייר.
האמת היא שספרים על טעויות בירוקרטיות ותוצאותיהם נכתבו לא מעט, סיפור כזה נקרא בספרו של ירוסלב האשק "היהירות האנושית" או ב"מחול שדים" של בולגקוב, שניהם תורגמו לעברית בשנה האחרונה וגם שם מתוארים פארסות משעשעות.
ספר משעשע ומרתק, יצירה קטנה שנקראת בזמן קצר ומשאירה טעם טוב.
תרגום טוב של דוד ישראל ארונשטם.
מומלץ.

נדידה / מיכל ברנע־אסטרוג
הוצאת פרדס
248 עמודים

נדידה הוא ספר רוחני ופיוטי שצריך להיות במן תקופה מסוימת כדי להתחבר אליו, לשקט הפנימי שלו ולכתיבה הכנה.
זו פרוזה שבמידה מסוימת מזכירה לי ספרים רוחניים על תקשור עם ישויות או ספרות דתית אפילו אבל זו פרוזה ויש לה המון שקט פנימי בכתיבה וככזו היא מלאה בתיאורים ארוכים ומלטפים על החיבור בין הישות שנוכחת בספר לאדמה ולסביבה החדשה שלה כמעט כמו ילד שמרים לראשונה גוש אדמה בידיו או מלטף לראשונה עלה שנשר מהעץ.
הדאיאנה היא ישות שמימית שכח הכבידה פועל עליה והיא מוצאת עצמה על האדמה, היא אינה מבינה מה קרה לה ולמה היא כאן ולאט לאט היא חוקרת את אמצאותה כאן ואת מקומה החדש ומתחזקת מיום ליום.
במקביל לדאיאנה שהיא דמות רוחנית יש את סיפורם של מרים ואולריך, דמויות אנושיות.
מרים מנהלת ארכיון מתקופה אפלה בתולדות האנושות שנקרא הנחשול הגדול, אירוע שהשפיע על האנושות במובנים רבים וישנו את אולריך, הוא מוזיקאי מוכשר שירד מגדולתו וחי בבדידות באי קטן.
הקשר בין כל הדמויות יתברר בהמשך.
הספר הוא ספר שצריך שקט פנימי כדי לקרוא אותו ולהתחבר אליו והוא מיוחד מאוד ושונה מאוד.
לי קצת היה קשה להתחבר אליו ולקח לי זמן להכנס להווייה שלו, למסר שלו וליופי שלו.
בהחלט שונה ומיוחד.

מעט תקווה / אדוארד סנט אובין
ספרית פועלים
139 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

אני שומר מקום של כבוד בספריה הביתית שלי לסדרת פטריק מלרוז, בעיני אחת מסדרות הספרים המשובחות ביותר שקראתי בשנים האחרונות, סדרה שמעוררת בך בו בזמן חיוכים רבים מההומור העוקצני והסאטירה החברתית הנושכת של סנט אובין ומצד שני רגעים מכמירי לב וקורעי נשמה מחייו של פטריק מלרוז ומה שהוא עבר וההתמודדות עם טראומות הילדות שלו.
הספר הראשון והשני היו מעולים שבמעולים ואני לא מצפה שכל הסדרה תמשיך ברמה הזו ואכן הספר השלישי לא עומד בציפיות וברף של שני הספרים הראשונים ועדיין מדובר בספר טוב מאוד שמתנהל בקצב קצת אחר, הרבה יותר דיאלוגים ושיחות סלון וביקורת חברתית על המעמד הגבוה בבריטניה ועל הפלצנות שלה.
רוב הספר מתרחש באותה מסיבה נוצצת של המעמד העליון בהם גם הנסיכה מרגרט והדיאלוגים המשעממים והמרדימים שלהם ולמעשה הספר מתנהל בקצב מאוד איטי עד שפטריק מלרוז נכנס שוב לתמונה והוא אולי הדמות היחידה בספר הזה שיש בה עומק ועניין ונראה כי פטריק שכבר נקי מסמים ומאלכוהול ופטריק גם מקבל החלטה, הוא הולך לשתף לראשונה את חברו במה שקרה לו בילדותו, הוא לראשונה מנסה לעשות איזה תיקון לנפש ולשחרר את הטראומה, את ההתעללות ואת מה שהוא עבר כילד.
אני הרגשתי שהכל כאן מכוון, שיחות הסלון והרכילויות האיומות, העבשות והרדידות שבשעמום הפלצני הבריטי בארוחות מהסוג הזה ומצד שני את התחבטויות הנפש של פטריק מלרוז ואת הרצון שלו סוף סוף לשתף ולנסות לפתוח משהו חדש בחייו.
הספר הזה כמו שאמרתי נופל מקודמיו בסדרה אבל קודם כל הוא ראוי לקריאה כי הוא חלק מסדרת מופת בעיני ודבר שני כי הוא טוב ומעניין אבל זה לא ספר שעומד בפני עצמו, מי שמעוניין לקרוא את זה צריך לקרוא את שאר ספרי הסדרה ולהתחיל מהראשון כי יש המשכיות ויש עלילה שמתפתחת.
תענוג של סדרה וכך אני מתייחס לספר הזה כאל חלק מסדרה.
מומלץ.

שנות לימוד / גיש עמית
הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת מכון מופ"ת
137 עמודים

לפעמים אני אומר לעצמי שאני יכול ללמוד על חינוך ועל עשייה חינוכית הרבה יותר דרך ממוארים מהסוג הזה מאשר ספרי עיון תיאורטיים שבאים לתת לי ידע על עבודה חינוכית כי בעיני עבודה חינוכית אפשר ללמוד מניסיון, נסיון של עצמי ונסיון של אחרים.
רק היום חזרתי מיום מתיש מאוד בבית הספר בו היו לי שני מקרים להתמודד איתם ואת המטען לקחתי איתי הביתה, קטע אחד בו שתי תלמידוךת התחצפו אלי וזה הגיע לטונים גבוהים ושיחות אישיות וקטע שני בו נאלצתי לעשות בירור בין שני תלמידים שהלכו מכות וכל הדברים האלו קרו במהלך השיעור שלי ואם אנחנו רוצים להבין איך העבודה של מורה או מנהל מתנהלת בשטח ומה הקשיים הרגשיים, המורכבויות וגם ההצלחות הקטנות אז החומר התיאורטי לא רלוונטי כאן כמו להבין ולקרוא דרך חוויות וגיש עמית מנגיש לנו בספר חשוב מאוד בעיני, ספר חינוכי שהקורא יוצא ממנו עם המון חומר למחשבה, חומר לעיכול, חומר להתמודדות אישית בין אם הוא איש חינוך ובין אם הוא אדם מן השורה או אולי הורה לילד במערכת החינוך שמקבל פרספקטיבה וזו פרספקטיבה חשובה.
גיש עמית מספר לנו חוויות מהיותו מורה בבית ספר לפליטים מצד אחד ולאחר מכן את החוויות שלו כמנהל בבית ספר אנתרופוסופי, שתי תפיסות חינוכיות וגישות חינוכיות שונות מאוד אחת מהשניה אבל כאן החוויה היא לא רק דרך ההבנה של התמודדות בשתי מערכות חינוך שונות אחת מהשניה אלא גם דרך משקפיים של מורה מצד אחד ושל מנהל מצד שני.
גיש עמית מתאר לנו חוויות, חוויות שהן כמעט ויזואליות בתיאור שלו, עכמעט אפשר להרגיש את עצמי שם כאיש חינוך, בסיטואציות המורכבות, במחשבות של המורה ומעבר לכך אנחנו חווים את איש החינוך כאדם, כאדם פגיע, כאדם מתמודד עם מורכבויות החיים, עם אבל, פרידה כואבת, פיטורין, בן אדם, זו המילה, בן אדם.
לפני שבועיים בערך השתתפתי בכתבה במוסף סוף השבוע על המורכבות שלי כאיש חינוך שצריך לעבוד כשומר לילה כדי להתפרנס וחשפתי את עצמי בפני כל מי שקורא את המוסף הזה שהוא אחד הפופולרים בישראל, החשיפה הזו לא קלה והיא לא קלה בין אם זה בכתבה ובין אם זה בממואר, לפעמים אנחנו שוכחים שמדובר בבני אדם פגיעים וחשופים והעבודה החינוכית היא קשה מאוד, מורכבת מאוד ואמיצה מאוד.
הספר הזה ילמד אתכם להיות אנשי חינוך טובים יותר כי הוא נכתב מהמקום הכי אמיץ ורגיש, מהמקום האנושי.
ספר חשוב ומצוין.