אוסף צדפים / דניאל עוז
ידיעות ספרים
120 עמודים

לעניות דעתי הכנה לא הספר של דניאל עוז ולא הספר של גליה עוז היו צריכים לצאת לאור, בעיני זו רכילות צהובה גם הספר של גליה וגם הספר של דניאל, אבל מהרגע שהספר של גליה יצא לאור אין יותר מוצדק ממה שדניאל עשה כאשר בא והציג את הצד השני של הסיפור מבחינתו.
אני מודה, עוד כשקראתי את הספר של גליה עלו בי תחושות פקפוק רבות לגבי סיפורה, זה לא מקומי לקבוע מה היה או לא היה אבל לא ראיתי בו הורות מרעילה ולא ראיתי את הדמות הדמונית שניסו להציג בה את עמוס עוז דרך התיאורים של גליה שלמעשה מתמקדת בכמה אירועים בודדים שניתן לספור אותם על אצבעות כף יד אחת וגם הם לא היו חריגות במיוחד אולי למעט אותו אירוע בו היא מתארת מקרה אלימות של עמוס כלפי אשתו נילי.
אך כאן העדות של דניאל ושאר בני המשפחה סותרים את מה שגליה מספרת ואז נשאלת השאלה מי דובר אמת והאמת היא שלא מתפקידנו לקבוע זאת.
עקבתי במשך שנה אחרי השיפוטיות הרבה שעברו דניאל, פניה ונילי ברשתות החברתיות וראיתי איך אנשים רבים ברשתות הפכו אותם למשפחה מרעילה ומשפחה שמתכחשת להורות מרעילה ומשפחה מכחישת אלימות וכאב לי עליהם.
דניאל יודע לכתוב והוא כותב את הספר הזה מדם ליבו, הוא לא בא לומר שאביו היה קדוש אלא לתאר את האירועים כפי שנצפו מנקודת מבט אחרת שלו בין אם היה ונוכח ושל אחותו או אחרים.
הספר הוא למעשה כתב הגנה לכל דבר.
דניאל מתאר את היחסים עם אחותו, את היחסים עם אביו, את קורות האירועים המדוברים עליהם בספר של גליה.
לטעמי האישי שני הספרים יעלמו מהתודעה ולא יתפסו מקום לא במורשת עוז ולא בשינוי של תודעתו הציבורית, כי אין בהם שום דבר משמעותי שמעיד שעמוס עוז היה שונה מאלפי הורים בשנות השבעים והשמונים בקיבוץ שרובו ככולו היה מוגבל ובעייתי בכל מה שקשור לקשרי משפחה ומורכבויות של משפחה ואני יודע כי גדלתי בקיבוץ של הלינה המשותפת בתחילת שנות השמונים בשני קיבוצים שונים ובמידה מסוימת חוויתי אלימות וניכור בעיקר במשפחה הראשונה אליה הגעתי.
עמוס לפי עדות גליה לא היה דמוני ולא היה שונה מהורים אחרים בתקופה ההיא והספר של דניאל רק חידד אצלי את הנקודה הזו.
האם הספר ראוי לקריאה? אני חושב שללא קריאת הספר של גליה אין לו משמעות כי הוא מחובר אחד לשני ולכן מי שקרא את הספר של גליה ראוי שיקרא ספר זה.
נגע לליבי הסיפור וכל מה שהמשפחה עוברת וכולי תקווה שכולם שם יזכו לקצת נחת בהמשך.

הדס בקצה הלילה / גלי מיר־תיבון
הוצאת עם עובד
244 עמודים

כבר כשהתחלתי לקרוא את הספר שיערתי לבד מה יהיה בסופו למרות שקיוויתי לסוף אחר, ציפיתי לו ולדעתי כמעט כל מי שקרא את הספר ידע מה יקרה להדסה בגלל המצב הבלתי אפשרי שהיא היתה בו אבל זה לרגע לא גרע מהעלילה המרתקת ובוודאי ובוודאי את הטוויסט הכי משמעותי בספר שהופיע רק בסופו. את הקשר בין הדסה למחברת הספר.
בעיצומו של קרב לטרון, הדסה בחורה צעירה ולוחמת מסתתרת בזחל"ם פצוע כאשר כל חבריה נהרגו והלגיון מתקרב אליה יותר ויותר, הדסה מחזיקה בידיה רימון מוכנה לכל אפשרות, כך הספר מתחיל ומשם אנחנו מבינים את מצבה של הדסה אבל עדיין לא את סיפורה ואת סיפורם של דמויות נוספות בספר, וזה סיפורם של שני גברים שרוצים אותה וחושקים בה ומחזרים אחריה ויעשו כל מה שאפשר כדי שהיא תהיה שלהם.
וזה סיפורה של הדסה מילדי טהראן שמנסה להשתלב בקיבוץ ונתקלת בקשיים להאקלם בקיבוץ המנוכר.
הספר לא פוסח על גירוש הערבים מהכפרים בזמן מלחמת העצמאות ומנסה לתת דגש על אירועים רבים שהתרחשו באותה התקופה.
לא בטוח שהפיזור הזה היה נכון לספר אבל זו בחירת המחברת ובסך הכל למרות הפיזור הזה מדובר בספר די מעניין שמתאר את המלחמה מנקודת מבטם של כמה דמויות שמייצגות את הישראליות של אותה התקופה.
כדאי לקרוא.

קיסרות אדומה / ניצן דוד פוקס
ספרי ניב
339 עמודים

לפני כמה שנים קראתי את שני הכרכים שכתב מרטין ז'אק על סין ונקרא "כשסין תשלוט בעולם" הספר של ז'אק מנסה לנבא במידה מסוימת בהתאם להתפתחויות העולמיות איך יראה העולם כשסין תהיה המעצמה הבכירה והספר הזה של ניצן דוד פוקס מתאר סיפור אחר לגמרי, הוא מתאר את סין דהיום, את שאיפותיה הפוליטיות והכלכליות בהווה אל מול התפתחותה של סין למה שהיא היום דרך סקירת ההסטוריה המודרנית שלה.
הספר הזה של פוקס הוא ספר מרתק, סין השתנתה מהרגע שהמפלגה הקומוניסטית השתלטה עליה וכמו שסין השתנתה גם הרצון שלה להשפיע על העולם השתנה.
בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על סין כמעט בכל היבט ולא רק בהיבט הכלכלי, חברתי, פוליטי, לצערנו העולם משתנה בגלל סין גם בזכות או בגלל הנגיף שתשפיע על חיי כולנו ונראה שהכל מגיע מסין, כלכלה וגם השפעות ביולוגיות כאלו ואחרות. הספר לא עוסק בכלל בקוביד אלא אך ורק בסיקור ההסטוריה המודרנית של סין בעבר ובהווה כדי שנבין יותר טוב את שאיפותיה.
פרק נכבד מהספר מתייחס להווה ולמנהיגותו של שי ג'ינפינג.
דרך מנהיגותו של ג'ינפינג אנחנו לומדים על התנהלות סין כיום, על פגיעה בזכויות אדם ועל המפלגה הקומוניסטית, המבנה שלה והרצונות שלה לשמור על כוחה בכל מחיר.
נראה כי המפלגה הקומוניסטית כאן כדי להשאר ועושה הכל כדי לשמר את כוחה ובניגוד לתחזיות עבר שחשבו שסין בדרך למשטר אחר ליברלי יותר ודמוקרטי יותר, לכן הבנת ההווה טובה יותר מחיזור העתיד עם כל הכבוד לספרו המרתק של מרטין ז'אק.
הספר דן ביחסים מול ארצות הברית וגם להבין למה סין פועלת כל כך בישראל, חופרת מנהרות תת קרקעיות ומעורבת בטכנולוגיה ותחבורה, סין מבקשת גם ללמוד מאיתנו, לצרף אותנו לדרך המשי החדשה, ישראל גם היא מבקשת להתקרב לסין וכל זאת מבלי לפגוע בברית המיוחדת עם ארצות הברית שמקיימת תחרות מסויימת עם הסינים.
הספר של ניצן דוד פוקס מרתק ומעניין, עשיר באינפורמציה ומלמד המון על סין ונראה שנעשה כאן מחקר מרתק של ממש.
מומלץ לקרוא.

כשהייתי אני לא הייתי / אידו גרוסמן

הוצאת רימונים

158 עמודים

קראתי בשנים האחרונות לא מעט ספרים שכתבו דתל"שים ועל המעבר החד שלהם או ההדרגתי שלהם מעולם הדת לעולם החילון, כאן זהו ספר שירה ששירה בעיני היא תמצות של רגשות ותחושות לכדי שורות בודדות שמחזיקות בתוכן עומק רב והפעם הנושא של השירים אינו רק הדתל"שיות של המשורר אלא גם היותו הומו והוא מדבר על זה, השירים מדברים על זה, על השוני, על המקורות שלו שהן חלק ממנו ונראה דרך השירים שכאביו של אידו, תחושותיו ורגשותיו צפים דרך השירים, דרך המילים והם מלווים בטקסטים מהמקורות שלא נשכח מאיפה המשורר מגיע.

הכתיבה של אידו נוגעת ומחברת אותנו לעולמו הפנימי ועולמו החיצוני. הכריכה גם היא מחברת אותנו לניגודיות של עולמו והתוצאה היא ספר שירה רגיש ומיוחד.

"תבוא אלי עייף מעל שנים,

בעצב שתי עיניך הריקות,

חגור מילים וסער של שתיקות

חיוך אפל פרוש על הפנים.

תבוא אלי לקול קריאות תנים

וארפא פצעיך לנשיקות,

ואל נא, אל תתנני לחכות,

לשים אותי לך תחנונים."

מכשפות מאז ולעולם / אליקס א. הארו
תמיר הוצאה לאור
599 עמודים
מאנגלית: לי עברון

אתחיל מזה שאהבתי את הספר הקודם של המחברת "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" ונראה שהסגנון שלה בא לידי ביטוי גם בספר הזה, יש משהו בחיבור הזה בין עולמות שונים, בין אגדות למציאות והכתיבה של הארו טובה ומעניינת לרוב.
הספר הזה הוא ספר שאפשר להתבונן עליו מכמה נקודות מבט וכל נקודות המבט הן נשיות, הן על מאבקן של נשים, אחדות נשית בעולם גברי מנוכר ולא שיוויוני והוא מאידך ספר פנטזיה שלוקח אותך לעולם האגדות ולעולם הדמיון ומתד שני הוא לא פחות נוקב כשהוא מתאר את סיפורה התנועה הסופרג'יסטית במאה ה19, והוא לוקח אותך אל ציד המכשפות וזורק אותך להסטוריה והוא ספר פנטזיה ריאליסטי פמיניסטי, כן הרבה מושגים בתיאור אחד אבל לא יכולתי לתאר אותו אחרת.
האחיות ג'יימס ג'וניפר, אגנס אמרנאת וביאטריס בלדונה גדלו ללא אם ועם אב מנכר ומסכסך, בשלב מסוים האחיות הגדולות עזבו את הבית והצעירה הצטרפה אליהן ועברה לעיר ששמה ניו סיילם שהוקמה לא רחוק מאותו מקום שנקרא סיילם שמוכר בתור הישוב של ציד המכשפות.
מתוך הילדות צמחה חברות ואחוות אחיות.
האחיות מצטרפות לתנועת הסופרג'יסטיות מה שעורר מחדש את שנאת הנשים ואת עניין המכשפות והכח שלהן.
אין ספק שהספר הזה בא עם מסר חשוב ועם המאבק לזכויות האישה ולשיוויון שנמשך עד עצם היום הזה.
לספר יש כח ודרך סיפורן של האחיות, והסופרג'יסטיות והאגדות שעברו איזו נקודת מבט שונה מייצרות את הנראטיב של הספר הזה שהוא חשוב ומעניין ובהחלט ראוי לקריאה לא רק על ידי נשים אלא על ידי כל מי שמתחבר לספרות הפנטזיה ורוצה לחוות דרכה גם את המציאות הלא פשוטה של המאבק לשיוויון.
הבעיה שלי עם הספר הזה שהוא פשוט ארוך מדי ובחלק גדול מהקריאה הרגשתי שאני לא מתקדם לשום מקום והייתי בלי ספק חותך ממנו לא מעט ומשאיר אותו דק יותר אבל עם אותו מסר.
מלבד זאת מדובר בספר שהנראטיב שלו עניין אותי וכך גם הסיפור והכתיבה של הארו כמו שאמרתי בהתחלה מעניינת.
מומלץ.

עד ראיה / ולדימיר נבוקוב
הוצאת אפרסמון
110 עמודים
מרוסית: דינה מרקון

נבוקוב הוא אחד הפספוסים הספרותיים שלי כי אני מרגיש שלא קראתי מספיק מכתביו ואני מרגיש שהסופר האניגמטי והוירטואוז הזה יכול לתת לי הרבה כקורא.
גם בספר הזה שהוא מיצירותיו המוקדמות הרגשתי שאני נתקל בכותב מחונן במיוחד ביכולת שלו לתעתע בקורא ולהכניס אותו בין מציאות לבדיון, מן איזור הדמדומים כזה אבל בכתיבה הרבה יותר טובה ולא קלה לקריאה.
נראה שאת עד ראיה צריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי להבין עד הסוף, זו כתיבה למיטיבי לכת גם בסגנון וגם במבנה הספרותי, לכאורה נובלה קצרה אבל חשוב להתעכב על כל עמוד ולהבין לעומק לאן מוביל אותנו נבוקוב ואת החיפוש המורכב של הגיבור אחרי דמותו שלו עצמו.
מומלץ מאוד לקרוא את פתח הדבר שכתב נבוקוב עצמו ומתאר איך הוא הגיע לכתיבת הספר ומה הניע אותו לכתוב יצירה כזו.
סמורוב, הדמות הראשית נתקל כבר בתחילת הספר האירוע אלים אותו הוא חווה לאחר שבעלה של אישה שסמורוב שכב איתה הגיע והשפיל אותו באלימות, ,
סמורוב שאינו יכל לשאת את ההשפלה החליט לשים קץ לחייו.
הגיבור מוצא את עצמו דווקא לאחר הירייה במן עולם של חיים לאחר המוות בו הוא מנסה להתחקות אחר דמותו של סמורוב ומכייוון שהוא לא מצליח לגמרי הוא מנסה לגלות עליו דרך דמויות אחרות, הוא מתערה בחברת גולים רוסים בברלין שם מתרחשת העלילה, מחטט במסמכים ומוצא פנים רבות לאותו סמורוב.
עד ראיה זו חוויה ספרותית יוצאת דופן ומרתקת שקריאה אחת לא תספיק, מכיוון שזו נובלה קצרה אפשר גם אפשר לקרוא שוב ולנסות להבין לעומק וזה מה שאני מתכוון לעשות וסקירה זו נעשתה לאחר קריאה אחת בלבד ואניגמטית מאוד.
ספר מרתק, כתיבה מעולה ולא פשוטה לקריאה.

חמלה / רונית ידעיה
הוצאת אפיק
168 עמודים

הקריאה בחמלה זו חוויה מרתקת של קריאה וכתיבה מעניינת במיוחד ולא שגרתית ולכאורה יש בספר הזה סיפור שגרתי שמוכר לנו של התפוררות מערעת יחסים זוגית כתוצאה ממשבר עמוק בין של הגיל ובין של תפיסות עולם מנוגדות.
זוג, שרון ואדם ובנם הפעוט עומרי עוזבים את תל אביב לפריפריה, שכונת גבעת אולגה בחדרה ומנסים למצוא לעצמם מקום מחדש.
בעוד אדם שלא מצליח למצוא את עצמו בעולם השיווק וחי בתסכול שרון מנסה להשתלב בחיים במקומיים ומצטרפת ליוזמה חברתית מקומית בשם "כריך למי שצריך".
אדם מנסה לחזור לקיבוץ בו הוא גדל ונראה שהשוני בין הרצונות של הזוג שגם ככה היה על סף קריסה מעמיק את הפער.
הדברים תופסים תפנית גדולה יותר כאשר שרון מחליטה לקחת את אלמז האריתראית כמן פרויקט עבורה.
רונית ידעיה לקוחת פה את תמצית המורכבות הישראלית, פריפריה, תל אביב, זוגיות בקריסה, קיבוץ ועוד ובעצם מחברת אותנו לעולם הפנימי של בני הזוג ובעיקר של שרון שמתעדת הכל באמצעות פוסטים או כתיבה אינטרנטית. הכתיבה והמחשבות של שרון מתועדים באמצעות #האשטגים ומילות מפתח שבאמצעותם אנחנו מפליגים לתוך עולמה הפנימי של שרון ומחשבותיה.
באמצעות הכתיבה המושחזת והלא מסוננת של ידעיה והיצירתיות בכתיבתה אנחנו מקבלים ספר מושחז, ציני שמתאר את המציאות היומיומית בצורה מרתקת מאוד.
ספר מרתק שכתוב היטב ובעיקר מעניק חוויית קריאה לא שגרתית.
מומלץ.

ד"ר התחכמות / מאיר אריאל
אריאל הפקות
205 עמודים

איזה כיף היה להיחשף לספר הזה, מבחינתי ד"ר התחכמות זה ספר לחזור אליו אבל אחרי הקריאה הראשונה של כולו הוא נהדר כספר טעימות, בא לך נשנוש קל, לשכב במיטה, לצחוק, להתעצב, לחייך מטקסט אז זה הספר כי מאיר אריאל הוא כותב מחונן ולא משנה אם זה שיר, סיפור או ספר טלפונים, כשאתה יודע לכתוב מעולה אז אתה יודע לכתוב מעולה ואתה מוציא פנינים מכל נושא.
ד"ר התחכמות מכיל קטעים רבים של מאיר אריאל בסגנונות שונים וחלקם רואים פעם ראשונה אור ולקוחים מעזבונו של מאיר אריאל לאורך שנותיו.
מעבר לטקסטים הנפלאים שחלקם אישיים מאוד וחלקם פחות בספר משובצים איורים של מאיר אריאל שמראים לפחות בעיני גם מנקודת מבטי כאמן שמאיר אריאל ידע לצייר נפלא, השרבוטים שלו מקסימים ומראים על יד טובה של אדם כשרוני מאוד גם בתחום הזה מסתבר.
בספר גם משובצים צילומים של מאיר אריאל עם אשתו, עם ילדיו, בקיבוץ משמרות ובעוד כל מני סיטואציות.
אפשר לומר שזה ספר שמציג את מאיר אריאל ברטרוספקטיבה של יצירה רחבה שהיא כמעט הכל מלבד השירים שמוכרים לנו מהקריירה המיוחדת שלו.
קטעי הומור, אהבה, קטעי הגות ואמונה שמראים צד מאוד מעניין של אריאל מבחינתי, מכתבים שהוא כתב שכוללים מכתבים לגרוסמן, דן בן אמוץ וגם מכתבים שקשורים לחייו האישיים, טקסטים על הקיבוץ, על ארץ ישראל, סיפורים קצרים ומשעשעים שמאיר אריאל סיפר לילדיו לפני השינה, כל מני ברכות והספדים שמאיר אריאל כתב ועוד.
אוהבי מאיר אריאל יעופו על הספר הזה וגם כל מי שאוהב טקסטים שנונים וחיבור למקום בו הוא חי ורוצה להתרפק על נוסטלגיה מקומית.
מאוד אהבתי.

צילום מסך / ג'ייסון דנינו הולט
ספרית פועלים
160 עמודים

צריך לומר את האמת, הספר הזה לא מתאים לכל אחד, הישירות שלו והבוטות שלו הן בועטות בבטן ובמוסכמות, נראה שזה מן ממואר שנע בין זמנים ותקופות שנעות קדימה ואחורה ומתארות חיים הרסניים של נער צעיר שמגלה את המיניות ההומוסקסואלית שלו בגיל צעיר ונסחף ממקום למקום מגבר לגבר ממיטה למיטה.
"אני ילד יפה ואני בן שמונה" ככה מתחיל הספר והאני הזה חוזר לאורך כל הספר במן רשת של אסוציאציות וזכרונות.
תאווה גדולה לסקס, לסמים, לצריכה הרסנית של חוויות מרסקות נפש או בונות נפש, תלוי בנפש אני מניח.
נראה שבעידן המי טו ובעידן בו אנחנו שומעים על סיפורים של הטרדות וטראומות מיניות בילדות וחוויות מרסקות שאנחנו לוקחים איתנו לבגרות ולפעמים אותם רגעים ואותם חוויות הן החוק שמושך אותנו לחיים שהם מסכת ארוכה של ריסוק בנפש דרך מין וסמים וכאן דרך החוויות ההומוסקסואליות של גיבור הספר אנחנו למדים גם על העולם הזה בצורה הכי פרובוקטיבית וכנה.
כן זה ספר כנה מאוד, פרובוקטיבי ופרוורטי ולכן לא מתאים למי שמין לא עושה לו את זה ועם זאת דווקא בגלל שהוא כנה להחריד הוא מייצר אצלי את המקום של הסקרנות, אפילו המציצנות ולראות לאן המסע הזה יוביל את הגיבור שלנו ולאן הממואר הזה יוביל את הקורא.
צילום מסך הוא ספר מרתק, מן יומן של קטעים קצרים, בלוג של זכרונות שחלקם לעולם לא יוצא מהמגירה וכאן הוא יוצא בספר שלם ונוגע שמעבר למיניות ולסמים יש כאן חוויות משפחתיות והמון רגש.
מרתק וכמו שאמרתי לא לכל אחד.

שיתוק ילדים / קובי ניב
מרום תרבות ישראלית
166 עמודים

קובי ניב תמיד מפתיע בספרים שהוא מוציא מידיו גם בגיוון שלהם וגם במקוריות שלהם, תמיד יש בספריו משהו מפתיע ושונה וכך גם בספר הזה שכבר בכריכה הלא שגרתית שלו הוא מייצר עניין, גם לשם שלו יש איזה כפל משמעויות שמתייחס לנושאים בספר ולדמות המרכזית בה, פליישר, פנסיונר, נכה, צולע, עקב מחלת הפוליו ממנה הוא סבל בילדותו, המחלה הזו היא חלק מהזהות שלו, חלק ממה שהוא וזה ליווה אותו כל חייו כמו גם הצליעה שבאה בעקבות המחלה הזו שילדים רבים לקו בה בשנות הארבעים והחמישים של המדינה וגם בעולם.
פליישר התאלמן מאשתו האהובה ורד ולהם היתה אהבה משותפת, מוזיקת הרמבטיקה היוונית, פליישר מקדיש זמן רב מחייו ליצירת לקסיקון של המוזיקה הזו ונגניה, חייו של פליישר משתנים כאשר הוא מוצא עיסוק חדש ומסעיר, חתנו מביא לו גזרי עיתונים ובהם תעלומת היעלמותם של כמה נערים ונערות ופליישר מוצא עצמו נסחף אחרי התעלומה ומוצא עניין בחייו עד כדי אובססיה.
הסיפור והעלילה מקבלים תפנית אם החצי הראשון מוקדש לילדותו של פליישר, לאשתו, למוזיקת הרמבטיקה החצי השני של הספר הוא כמעט סיפור חדש לחלוטין.
פליישר סובל מדיסלקציה והמחבר מנסה לייצר אותנטיות שלדעתי גם מצליחה אם כי בהתחלה הפתיעה אותי כקורא לשבש את המילים כפי שדיסלקט היה כותב וזה מייתצר אותנטיות ושטף הקריאה לא נפגע אלא רק הופך את הקריאה בו למעניינת יותר.
סיפור חייו של פליישר, המורכבות עם אביו , הרמבטיקה, אהבתו לאשתו המנוחה והתפנית שהופכת אותו לבלש חוקר מייתרת ספר מרתק ומעניין מאוד ומפתיע לא פחות.