סוסים איטיים / מיק הרון

סוסים איטיים / מיק הרון
הוצאת לסה
339 עמודים
מאנגלית: נעה שביט

סוסים איטיים זה ספר מתח מהנה מאוד, להבנתי מדובר בסדרה די מצליחה שהופכת לסדרת טלויזיה אז אם היא תהיה שנונה ומותחת כמו הספר הזה אז יש למה לצפות.
בית סלאו הוא מקום שבו מרגלים ואנשי ביון בריטים שכשלו בתפקידיהם או שמסיבות כאלו ואחרות נפלטו אל מחוץ לארגון מוצאים את מקומם מחדש בתפקידים לא מבצעיים, די זניחים ואולי אף כמן סימן שמקומם בארגון לא נחוץ יותר.
ההרכב האנושי של האנשים שמייאשים את בית סלאו מגוון מאוד והסיבות של אותם סוכנים להמצאותם שם מגוונת לא פחות ולכולם יש איזושהי תקווה שאולי יום אחד הארגון יחזיר אותם שוב לשירות והם גם מוכנים להקריב לא מעט על מנת שזה יקרה.
כשארגון לא מזוהה חוטף נער, מהגר פקיסטני צעיר ומאיים לערוף את ראשו אותם סוכנים רדומים ומנודים מחליטים לקחת יוזמה ולנסות להציל את הנער ועל הדרך גם את הקריירה שלהם, החצי הראשון של הספר היה קצת איטי עבורי אבל מרגע החטיפה הוא מקבל תאוצה והופך להיות יותר מעניין, מותח ומסחרר והתוצאה ספר מתח משובח.
כמו ברוב ספרי המתח שאני קורא אני אמנע מספוילרים אבל אומר שמדובר במותחן משובח וקצבי.
כדאי לקרוא.

מרפי / סמואל בקט

מרפי / סמואל בקט
הספריה החדשה
215 עמודים
מאנגלית: עמרי אשר

תמיד רציתי לקרוא את בקט, מלבד עיון לא מעמיק ב"מחכים לגודו" לא יצא לי להתעמק בכתביו ומרפי הוא סוג של משהו מאוד מיוחד עבורי כאחד שקורא ספרים, מרפי הוא ספר שנועד לקריאה איטית, יצירה אקזיסטנציאליסטית לא פשוטה לקריאה ודמותו של מרפי מרתקת במיוחד בעיקר בסטטיות שלה.
די הדהים אותי שזוהי היצירה הראשונה של בקט, יצירה עם כזה עומק דורשת השכלה רחבה ותפיסה פילוסופית חברתית עמוקה ונראה שבקט כתב כאן יצירה בשלה, משעשעת לעיתים ולעיתים אבסורדית.
מרפי הוא בטלן, הוא אינו עובד ומתפרנס מתרומות והוא כבר בפרק הראשון מתואר כיושב על כסא הנדנדה שלו, קשור אליה מה שמעורר שוב שאלות לגבי החירות האישית, מצד אחד אינו עובד ומצד שני כבול לכסא נדנדה.
מרפי מנהל שיחות עם חברו נירי ומנסה לברוח מכל פעולה כולל אהבה או קשר זוגי אבל מפתח קשר לא ברור עם יצאנית בשם סיליה שמעודדת אותו לצאת מהקבעון שלו וללכת לעבוד בבית חולים לחולי נפש בלונדון ושם במקום הזה העלילה מתפתחת והופכת להיות אבסורדית יותר אך ממחישה אולי את חוסר המהות בחייו של מרפי, אפילו משחקי השחמט ההזויים שהוא משחק עם אחד השוהים בבית החולים לא נועד על מנת לנצח.
נראה שבדיוק כמו בתפיסה האקזיסטנציאליסטית שבה הקיום קודם למהות כך זה מתבטא אצל מרפי ומצד שני הקשירה לכסא מסמלת אולי חירות פנימית ולא דווקא החיצונית.
הדיאלוג הזה בין הגוף לרוח מתבטא היטב בטקסט ולמעשה זוהי פרוזה אבל הרבה יותר מזה זוהי פרוזה פילוסופית אקזיסטנציאליסטית שמתארת מצב אבסורדי אנושי דרך דמותו של מרפי.
ביאורי הטקסט בעמודים השונים לעיתים תרמו להבנת הטקסט המורכב ולעיתים פחות אבל בחלק מהמקרים הם עזרו לי להבין מושגים ותובנות.
את מרפי קוראים לאט, מתענגים ובעיקר מהרהרים.
ספר מיוחד, למיטיבי לכת.

מה שאבד בזמן / נורית גרץ

מה שאבד בזמן / נורית גרץ
הוצאת דביר
224 עמודים

היה מעניין עבורי לקרוא את הספר הזה של נורית גרץ דווקא אחרי ספר אחר שנכתב על עמוס עוז מנקודת מבט שונה לחלוטין, היה מעניין בלב הסערה דווקא להתייחס לכל ספר כספר ולא ככתב אישות או ביקורת אלא כספר בפני עצמו אז לפני שאתחיל התחושה שלי היתה שלמעשה יש כאן ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה בספר אחד, נורית גרץ כתבה כאן על החברות רבת השנים שלה עם עוז אבל למעשה מספרת גם על עצמה, על ילדותה על חייה עם עמוס קינן ועל משפחתה וילדיה ויש בספר לא מעט נקודות משיקות בין הביוגרפיה לאוטוביוגרפיה, סיפור של שני אנשים שנעשו חברים טובים ועברו דברים ביחד ולחוד אבל לפני זה בכלל הספר הזה כמו הספר הקודם שקראתי על עוז זורק אותי לילדותי שלי ושוב אני מגלה שיש בין הביוגרפיה שלי לביוגרפיה של עוז לא מעט נקודות משיקות.
גם אני התייתמתי מאם בגיל צעיר, גם אני מצאתי את עצמי בקיבוץ וגם לי יש סיפור אישי עם הסרטן.
ואם נתנתק כרגע מהסיפור האישי שלי אז נאמר שהספר הזה ריגש אותי, הוא כתוב ביד טובה ורגישה שמספרת סיפור של שניים, הלידה של הילדים, הספרים של עוז ושל גרץ שנראה כאילו יש ביניהם איזה חיבור מעניין ויש בו בספר הזה מציצנות גם כן, סיפורים על חייהם של השניים ביחד ולחוד.
אני אהבתי את הכתיבה בספר זה שאינה ביוגרפיה סיפורית אלא ישנו כאן מעברים בזמן, דיאלוגים וזהו כמעט כמעט ספר משותף, זה מחזיר אותנו לספרים של עוז, לחוויות ילדותו וגם במידה מסוימת לקיבוץ שלטוב ולרע מסתמן כמקום של נקודת מפתח בחיי עוז בכל הטקסטים שנכתבו עליו בשנה האחרונה.
הספר הזה כמו הקודם זרקו אותי לילדות בקיבוץ ולחוויות טובות יותר ומורכבות יותר ואולי דרך הספר של נורית גרץ אני מקבל תמונה יותר מלאה על חיי עוז וגם במידה מסוימת על חיי ועל ישראל בתקופות שונות שחייו של עוז משיקות בה.
ספר מומלץ.

להציל את דובי הקוטב / דולב מור

להציל את דובי הקוטב / דולב מור
הוצאת שוקן
368 עמודים

אולי אומרים את זה בסוף ביקורת בדרך כלל אבל הפעם אקדים ואומר למרות שאנחנו רק בתחילתו של החודש השלישי של 2021 שזה בינתיים הספר הישראלי הטוב ביותר שקראתי מאז תחילת השנה, זהו ספר ביכורים של אדם שיודע לכתוב ויודע להעביר סיפור, קשה היה לי עם הספר הזה כי הוא מדבר על גזענות וטירוף.
מה שמתנהל בהתחלה בצורה רגועה הופך לאט לאט למסע פסיכוטי מטורף שכל מה שאספר אקלקל לקורא את החוויה אבל אנסה בכל זאת מבלי לקלקל כי מדובר בספר שהחוויה של הקריאה בו היא המשמעותית.
אנחנו מלווים במהלך הספר ילד בשם אופק מסוף שנות השמונים אל תחילת שנות האלפיים, אופק ילד בהיר מאוד שעקב צבע עורו סובל מהקנטות ודחייה חברתית לא פשוטה, התקופה היא סוף שנות השמונים וירדנה ארזי היא הכוכבת הבלתי מעורערת במוזיקה הישראלית יחד עם עופרה חזה, את ירדנה אמא של אופק מעריצה במיוחד וכך גם אופק, התקופה היא תקופה של מהפכים פוליטיים והרבה דברים במדינה משתנים יחד עם התבגרותו של אופק, הוריו לא ערים למה שמתחולל בליבו ובנפשו של ילד אומלל ודחוי חברתית נראה שהמדינה לא רק עוברת מהפכים פוליטיים אל גם מהפך חברתי ושינוי של ממש מבחינה תרבותית, התחזקות הימין ושינוי המעמד של בני עדות המזרח במדינה משפיע חברתית, מוזיקלית, פוליטית ואופק עובר תהליכים אישיים מורכבים בבית הספר, בבית ומשתנה אל מול עיניו של הקורא, המחבר מעביר אותנו את החוויה התרבותית והפוליטית של אותה תקופה ומול זה את ההתפתחות והמסע האישי של אופק מילד דחוי לנער דחוי ולאט לאט אנחנו מובלים אל מול אותו רגע בה הכל ישתנה אצל אופק ובאותו הרגע שבו אופק יקבל החלטה שתשנה אותו ותטלטל כל מי שיקרא את הספר הזה.
קשה לתאר את התהליך ואת רגע המשבר אבל מאתו הרגע הספר הזה עובר טרנפורמציה מספר יחסית רגוע שאמנם מתאר מצוקה והתבגרות אל ספר שהוא מסע ברכבת הרים ללא חגורת בטיחות, כמעט שני ספרים שונים לחלוטין.
הכתיבה של דולב מור אמיצה, הספר והנושא שהוא בחר להעביר אותו והדרך שהוא בחר להעביר אותו הם אמיצים ומטלטלים במיוחד.
טירוף וגזענות ונסיון להיות חלק מהחברה בכל מחיר הם הטריגרים לספר המיוחד הזה שלא יוצא לי מהראש עדיין.
לכו לקרוא, הוא יפתיע אתכם ולא תשכחו אותו תקופה ארוכה.

תגיד לי עוד / ורדה אליעזר

תגיד לי עוד / ורדה אליעזר
הוצאת עמדה
101 עמודים

אני אוהב את שיריה של ורדה אליעזר ואני אוהב את הכמיהה שלה אל השירה ואת דרת הביטוי שלה דרך הטקסטים, יש בה המון תשוקה ורגש, את התשוקה הזו אני גם רואה בכריכה של הספר שהנושא העיקרי שלו הוא האהבה, בכריכה אני רואה מרפסת או חלון פתוח צופה לעבר גינה או איזור מיוער וירוק ובעיני יש בצפייה הזו איזו מן כמיהה לצאת למקום חדש, להנות מניחוח הטבע והחופש ומצד שני יש גם את האופציה להיות במקום הבטוח שלנו ורק לצפות בטבע וביופי שמסביבנו, אהבה זה לרצות ולהרגיש מקרוב את היופי, את הירוק, את הניחוח, את מגע העלים אך אהבה זה גם לשמור על מרחק בטחון, לא להפגע, לראות ולדעת שזה שם מחכה לי.
תמיד צילומים כאלו מחברים אותי לטקסטים יש בהם איזו אמירה ואיזו משמעות בעיני והאהבה שהוא נושא כה רגיש ועמוק שכבר כתבו עליו ויכתבו עליו והוא נושא עם נוכחות בעולם השירה אבל תמיד כל משורר יכול למצוא בו את החיבור הזה לעצמו ואת המילים שנכונות רק לו וכך בעיני עושה ורדה אליעזר, השירה שלה נוגעת ומחוברת למה שהיא מרגישה, לאהבה שהיתה, לנשיות שלה, ורדה כותבת ממקום פניני מלא תשוקה ורגש .
כל נושא שורדה אליעזר תיגש אליו יהפוך להיות שלה, יבוא מהמקומות העמוקים שלה.
ספר שירה מרגש.

לֹא בָּא לִי כָּל הַחוּץ שֶׁשָּׁם
נִשְׁאַר כָּאן כָּל הַיּוֹם
אַתָּה תַּגִּיד רוֹצָה
אֲנִי אֶעֱנֶה לְךָ כֵּן
אָז נִתְרַפֵּק בִּזְרוֹעוֹת עוֹטְפוֹת
עַל כָּל שֶׁנָּכוֹן עוֹד לִקְרוֹת.
לֹא בָּא לִי כָּל הַבַּחוּץ הַזֶּה שֶׁשָּׁם


הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ עַד קְצֵה עוֹלָם
בֵּין שְׁכָבוֹת הַסְּסָנִיּוֹת שֶׁל מְבוּכָה בֵּישָׁנִית

הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ עַד קְצֵה הָעוֹלָם
לְהֵעָטֵף בַּשֶּׁקֶט הַמְּזֻכָּךְ מִכָּל רַע

לִשְׁמֹעַ אֶת טַפּוּת שְׁנוֹתֵינוּ
מִתְנַגְּנוֹת עַל אֶדֶן הַזְּמַן

דבר שמתחפש לאהבה / גליה עוז

דבר שמתחפש לאהבה / גליה עוז
כנרת זמורה
107 עמודים

התלבטתי הרבה אם ומתי לקרוא את הספר הזה, חשבתי שכדאי לתת לרוחות ולפולמוס ברשת להירגע ואז להתייחס אליו אבל הסקרנות הרגה את החתול וגם גרמה לי לרכוש ולקרוא את הספר מוקדם מהצפוי. אני מנתק את הביקורת שלי מכל הפולמוס ומכל הימין ושמאל ומתרכז נטו במה אני חושב על הספר, כשקראתי את הדיונים עליו התחושה היתה שמדובר בלא פחות ממפלצת וכשקראתי את הספר זה זרק אותי לילדותי בקיבוץ, התיאורים של גליה עוז על אביה ייתכן ומזעזעים מי שלא הכיר את החיים בקיבוץ המשותף בשנות השבעים והשמונים אבל הייתי שם, בחלק מהזמן בעיקר כשהגעתי לקיבוץ הראשון בו הייתי אחרי שהתייתמתי מאימי ואני ואחותי הגענו לקיבוץ הראשון שם חיינו באומנה ( המשפחה השניה כבר היתה חוויה חיובית הרבה יותר ) סבלתי מההורים האפוטרופוסים בצורה שמאוד הזכירה לי את החוויות של גליה עוז אבל אני הכרתי ילדים רבים בקיבוץ שמערכת היחסים בינם לבין ההורים היתה מינימלית וכשהיתה היתה איומה ומנכרת.
חיפשתי את המפלצת ולא מצאתי ומה שכן מצאתי היה אב מנכר שלא אהב את בתו כפי שהוא היה אמור וכפי שילד רוצה שיאהבו אותו, מעטים הטקסטים בספר שמדברים על אלימות פיזית של ממש ובעיקר המחברת מתמקדת בניכור ובשיח שלטענתה היה יומיומי של חוסר אהבה, קללות וגידופים.
בשיחותי עם ילדים אחרים שגדלו בקיבוץ הם סיפרו לי על חוויות דומות שאני מתאר כאן בסקירה.
הסיפור האישי של המחברת לא טלטל אותי, הוא אינו יוצא דופן בעיני אבל כן דורש אומץ מסוים כדי לכתוב אותו ולהתמודד עם ההשלכות של הוצאתו לאור אבל לספר הזה יש ערכים אחרים בעיני, הערך הראשון הוא שאין דבר כזה פרות קדושות ויש משהו בניפוץ המיתוס העמוס עוזי של יפה הבלורית והתואר בעל הערכים המושלמים, זה פשוט לא קיים יותר ולכל אדם יש שדים שהוא מסתיר ותדמית לשמור עליה, ההתפכחות של אותם אלו שראו בעמוס עוז מגדלור חשובה להמשך השיח.
הערך השני של הספר הוא לאו דווקא בממואר עצמו בו לא מצאתי שום דבר חדש או מזעזע במיוחד אלא בחיבור בין הממואר לבין המסר שבספר, המסר הוא שאנחנו לא חייבים לשמור בבטן את הכאב שלנו מהילדות ואם גליה יכלה להתמודד עם עוז אז כל אחד יכול לפתוח את הכאב.
בעיני יש קצת סלט שלא היה מספיק ברור לי בין בציטוטים של המחברת מספרות עיונית שעוסקת בטראומות ילדות, הורות מרעילה ופמיניזם, מצד אחד משגל של אנדריאה דבורקין ומצד שני טראומה והחלמה של ג'ודית לואיס הרמן נראה שעוז ניסתה לעבות את הספר בחיבור שבין העיוני לממואר ולרוב זה הרגיש לי מאולץ.
אני אפילו לא נכנס לשאלת האני מאמין או לא מאמין, אין לי ספק שגליה עוז מתארת את מה שקרה ומה שהיא חוותה ואני מאמין לה לחלוטין וזו אפילו לא שאלה שצריכה להשאל אני לא חש זעזוע או לא ראיתי בעמוס עוז את המפלצת שהוא הפך להיות ברשת בשבוע האחרון, יש כאן אב מנכר שלא יודע להעניק אהבה לבתו, בעל חסכים רגשיים אבל אלימות יוצאת דופן לא ראיתי כאן.
העדות המתוארת בספר אינה חריגה ואני כרגע מדבר גם מנקודת מבטי כילד שעבר דבר או שניים בחיי בחברה הקיבוצית המורכבת והמנתקת בין הילד להורה ובין ההורה לילד ולא נתנה כלים להורים להתמודד עם המורכבות הזו.
בסך הכל זהו ספר מעניין ואני חושב שהוא ראוי לקריאה, עוז כותבת מצוין, כותבת מהלב ומורגשת החשיבות של כתיבת ספר זה עבורה אבל הוא לא זעזע אותי, אני מצטער.
כדאי לקרוא.

אתנחתא לנביחות / שייח'ה חליווא

אתנחתא לנביחות / שייח'ה חליווא
אפיק ספרות ישראלית
68 עמודים
מערבית: אילנה המרמן

לכאורה הספרון הזה של 68 עמודים שכולל 17 סיפורים קצרים מאוד יחסית נראה כאילו אפשר לשבת ולסיים אותו בשעה אך לא כך הדבר, מדובר בסיפורים שדורשים מהקורא מאמץ, מאמץ אינטלקטואלי מסוים לקרוא, להפנים את העולמות המרתקים, את המציאות הקרובה רחוקה לנו, כמעט מיסטית, חוויה מיוחדת מייצרת לנו המחברת עם הסיפורים שהקורא הושלך אליהם והם לא ברורים לגמרי בקריאה ראשונה ואולי בגלל שזה ספר יחסית קצר הוא מאפשר לקורא קריאה נוספת כדי להבין את האניגמה המרתקת בסיפורים הקצרים של חליווא.
שייח'ה חליווא היא סופרת ומשוררת בדואית שמתגוררת ביפו וכותבת בערבית וזהו קובץ הסיפורים הראשון שלה שתורגם לעברית, הספרים שלה זוכים בפרסים בינלאומיים וספר זה זכה בפרס אלמולתקא בתחרות הסיפור הקצר בכוויית.
מבחינתי הסיפור הראשון בספר בשם "ביקור לילי" עשה עלי את הרושם החזק ביותר, סיפור אניגמטי שנע בין מציאות לחלום, בין החיים למוות ומשאיר את הקורא עם הרבה סימני שאלה לגבי מה בדיוק הוא קרא כאן, הסיפורים עוסקים במיסטיקה, בקו הדק בין מציאות לדמיון, בתרבות הערבית והמסורת וחלקן נראה כאילו לקוחות מאיזה ספר מסתורין אבל הם מייצרים פסיפס מרתק של שפה ספרותית שאני אהבתי ונשאבתי אליה, כתיבה שאני כמעט לא מכיר בסיפור הקצר ואהבתי, אהבתי שזה לא ברור לי מדי, שזה מעורר בי שאלות ותהיות וזה גורם לי להכנס אליו שוב, זה ספר שמשאיר אותך עם דלת פתוחה והאור שלו גורם לך לרצות להכנס אליו שוב ולחקור מחדש כדי לקבל תובנות חדשים והתובנות האלו יבואו ויהיו שונות מהקריאה הראשונה.
ספר זה הוא חלק מסדרת 9 ירחים של הוצאת אפיק של ספרות ערבית מתורגמת והוא אחד מתוך 2 ספרים שיצאו עד כה בסדרה.
מומלץ, מיוחד ביותר.

הבת היחידה / אברהם ב. יהושע

הבת היחידה / אברהם ב. יהושע
הספריה החדשה
165 עמודים

בשנים האחרונות פחות ופחות אהבתי את ספריו של א.ב. יהושע נראה שעם הגיל גם הכתיבה הפכה להיות פחות מעניינת, פחות עמוקה ובכלל פחות טובה בטח בהשוואה ליצירות הטובות והמורכבות שלו אבל הספר הזה למרות שאיננו מורכב ועמוק מדי גם כן יש בו מן רעננות בכתיבה ויופי תמים שאהבתי, כן, זה עדיין לא א.ב. יהושע שאני מצפה אבל הספר הזה עשה לי טוב ונהניתי מאוד מקריאתו ואם מתעלמים לרגע מהילתו של הסופר ומהציפיות ממנו אז אפשר לומר שמדובר בספר מוצלח למדי.
הסיפור הוא סיפור התבגרות של ילדה בת 12 בשם רקלה בת יחידה לאב יהודי ולאם נוצריה והמשפחה מתגוררת בעיירה ליד ונציה.
רקלה ילדה סקרנית ופקחית ובמהלך הספר היא בעיקר מתעסקת הזהותה ובמקומה בעולם כילדה מעורבת בחברה נוצרית מאוד, ההתמודדות השניה והמורכבת של רקלה היא מחלתו הקשה של אביה, נראה כי המורכבות בחייה של רקלה גם מעוררת בה לא רק שאלות קיומיות ושאלות זה זהות אתנית אלא גם שאלות בנוגע לקיומו של אלוהים.
מצד אחד זהותה היהודיה מצד האבא מה שגורם לאבא לסרב ולאפשר לרקלה לגלם את תפקיד אם האלוהים בהצגה בבית הספר ומצד שני אם נוצריה וסבתא אתאיסטית לחלוטין, סבא מצד אבא ניצול מלחמת העולם והבלבול הזה משפיע על חייה של רקלה ועל החיפוש שלה לגבי מיקומה בעולם הזה ומיקומו של האל בעולמה.
הכתיבה של יהושע רעננה והוא נכנס לתחושות ולרגשות של ילדה צעירה ועושה זאת בצורה נהדרת בעיני, הדמויות הרבות המרכיבות את הפסיפס בו חיה רקלה הופכים את הסיפור הזה למעניין יותר ועשיר יותר.
מדובר בסך הכל בספר קצר ועם זאת יש בו מורכבות של ילדה בגיל ההתבגרות שמתמודדת על גיבוש זהות דתית, תרבותית ורגשית בתקופת מעבר חשובה, חששות מפני איבוד האב ורצון להתבגר לתוך מקום בטוח ומאושר יותר עבורה.
ספר מיוחד ומעניין של יהושע.

אל תשקר לי / גרג הורביץ

אל תשקר לי / גרג הורביץ
הוצאת דני ספרים
448 עמודים
מאנגלית: דפנה לוי

גרג הורביץ יודע להוציא תחת ידיו ספרי מתח אפקטיביים ומותחים, הספרים שלו הם בדיוק האתנחתא שאני צריך בין כל מני ספרים כבדים יותר שאני קורא.
גם הפעם מדובר בספר מתח טוב שהעביר לי את הזמן בצורה מושלמת.
דניאל בראשר הוא פסיכולוג ויועץ שעובד עם אסירים משוחררים בשיקום, דניאל מתכנן שינוי בעבודתו בעיקר כדי לבלות יותר זמן עם אשתו שמחלימה מסרטן קשה בין שאר בשינויים הוא מבקש שאת הדואר ישלחו לביתו.
יום אחד דניאל מקבל בתיבת הדואר מכתב שלא ממוען אליו ובמכתב כתוב "תודה במה שעשית או שתבכה על זה בדמעות של דם" ועל המכתב ישנו תאריך שבו ככל הנראה יבוצע הפשע, דניאל הולך עם המכתב למשטרה אך מגלה לצערו שהרצח בוצע בדיוק בתאריך הנקוב.
בהמשך מקבל דניאל עוד מכתבים כאלו וכל הרציחות מבוצעים בדייקנות בתאריך שרשום על כל מכתב, דניאל מתחיל גם לחשוש קצת לחייו.
החשש הופך להיות מוצדק כאשר המכתב הבא מיועד לדניאל עצמו וכאן מתחיל מירוץ נגד הזמן כדי לנסות ולגלות מי כתב את המכתב, מי רוצה לרצוח את דניאל, האם זה קשור לקבוצת האסירים שהוא מנחה?
כרגיל בספרי מתח אסור לגלות יותר מדי ספוילרים אז נשאיר את זה ככה וההמלצה היא שאם בא לכם ספר מתח טוב לסופ"ש אז הנה אחד שמומלץ בחום.
לא מתוחכם מדי אבל מעביר את הזמן בהנאה וזה גם חשוב.

אריה / נזנין הוזאר

אריה / נזנין הוזאר
הוצאת אריה ניר
430 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

איראן של תקופת השאה היתה תקופה מרתקת עבור המדינה הזו אבל לא פחות מרתקת מהדרך שהיא עברה בעשרים השנים שלפני המהפיכה האיסלאמית ועד אחרי המהפיכה, המדינה הזו השתנתה לבלי הכר והתהליכים שהובולו לשינוי הזה הם מרתקים מאוד.
את הסיפור של איראן בתקופה ההיא אנחנו הקוראים חווים דרך עיניה של אריה, סיפורה מתחיל באיראן של שנות החמישים שם היא ננטשת על ידי אמה בהיותה תינוקת בת כמה ימים ונמצאת על ידי בהרוז, נהג צבאי שמרחם עליה ולוקח אותה לביתו.
אריה גדלה תחת ידיה של זהרה אשתו של בהרוז שלא סבלה אותה והתעללה בה ומשם היא עוברת לגור בגיל שבע על ידי פרשטה העשירה שמהווה דמות נשית בוגרת נוספת בחייה.
הדמות השלישית היא דמותה של מהרי, אישה עניה שתהפוך לדמות חשובה ביותר בחייה של אריה כמו גם לגילויים רבי משמעות עבורה.
שלושת הדמויות האלו מייצגות במידה מסוימת את איראן של אותה תקופה ואת חייה של אריה שבעצמה מחפשת את זהותה ואת מקומה בעולם הזה.
איראן של תקופת השאה היא סלט של תרבויות ודתות, טהראן של אותה תקופה היתה בית לזרתוסטראים, בהאים, נוצרים, יהודים ומוסלמים, מצד אחד מסורתית ומצד שניה חופשיה ומערבית.
לאט לאט איראן עוברת שינוי, מתחילים לדבר על מנהיג דת גולה בשם חומייני ואריה כמו שדרכיה הצטלבו עם נשים שונות בעלות משמעויות שונות עבורה דרכיה גם יצטלבו עם אנשים שונים שקשורים לשינוי שעוברת איראן משני צדדי המתרס, התומכים והמתנגדים בשינוי ההולך וקרב.
יש כאן איזו אודסיאה איראנית מרתקת שבמרכזה דמות אישה טרגית מה שהופך את הספר הזה למעניין מאוד בעיני.
אריה הוא ספר מעניין, קריא וכתוב היטב שעוסק בתקופה מאוד מעניינת.
ספר מומלץ שירתק אתכם.