נטע זר / שרית פליין

נטע זר / שרית פליין
יצא בהוצאה עצמית
191 עמודים

זהו אמנם ספר ביכורים אבל הוא אינו מרגיש כך והסיבה היא פשוטה, שרית פליין היא בלוגרית ספרים ותיקה שכתבה על מאות ספרים ואני אישית חשתי לאורך כל הספר שמדובר כאן באדם שיודע לכתוב היטב, הכתיבה אינה בוסרית, היא בטוחה, יציבה והספר בנוי היטב ומהודק והרבה פעמים בספרי ביכורים אנחנו חשים באותה בוסריות, באותו חוסר הידוק, במן ניסוי ותהיה או חוסר סדר וכאן שום דבר מאלה לא היה נוכח אז זה לא מורגש כמו ספר ביכורים בכלל.
דבר שני, הספר הזה זרק אותי לילדות שלי, אני גדלתי במשפחה ממוצא בולגרי ואחד הדברים שאני הכי זוכר זה את אמא שלי שרה לי בלדינו.
אמנם כשהמשכתי הלאה בחיי ולצערי ללא אימי המנוחה הלדינו קצת נשכח ממני אבל הזכרון הזה צף ועולה בכל פעם כשאני שומע או קורא על השפה המיוחדת הזו אז זה נורא ריגש אותי.
השם של הספר יש לו כפל משמעות ומשחק מילים מעניין שמביא בתמציתיות את מה שקורה בספר הזה,
נטע, גיבורת הספר היא מטפלת רגשית, חיה בישראל ונשואה באושר עם ילדה ודרך עבודתה עם מטופליה נטע חוזרת לסיפור ילדותה וסיפור משפחתה שמתחיל בטורקיה, באיסטנבול ועובר דרך דורות של הורות, של נשים, של תרבות.
הספר נע אחורה ולהווה ובחזרה ומלווה בזכרונות ובהצפה רגשית של הגיבורה שכשמה כן היא, נטע וגם תחושת הזרות או חוסר השייכות שמרחפת אצל הדמויות.
הספר מנווט יפה בין השפות שמתאימות לדמויות ולתקופות והוא מקסים בעיני, פשוט, אותנטי, יפה ומרגש.
מומלץ בחום.

בית גולדן / סלמאן רושדי

בית גולדן / סלמאן רושדי
הוצאת כנרת זמורה
414 עמודים
מאנגלית: ארז אשרוב

אני אוהב מאוד את סלמאן רושדי, לדעתי אחד הסופרים החיים הגדולים ביותר כשכמה מספריו הם לא פחות מיצירות מופת ואחרי רומן פנטזיוני שמושפע מסיפורי אלף לילה ולילה רושדי חוזר קצת לריאליזם אם כי גם כאן הוא מכניס בתוך המציאות מוטיבים פנטזיונים שעוד אגיע אליהם.
הספר מתחיל עם השבעתו של הנשיא אובמה כאשר משפחה בשם גולדן מגיעה לארצות הברית מהודו ומשתקעתצ בגריניץ וילג' ניו יורק, בראש המשפחה עומד נירו גולדן המבוגר ושלושת ילדיו פטיה, אפו ודי, כולם קיצרו את שמותיהם עם וכל אחד שונה מהשני ועם שאיפות שונות.
מדובר במשפחה עשירה מאוד שחיים באחוזה מפוארת וחיים חיי עושר לא יאומן, אין אישה במשפחה עד שמגיעה אישה צעירה ויפה בשם וסיליסה ומערערת את הסדר הקיים.
את כל זה רואה מהצד שכן שלהם בשם רנה שהוא גם קולנוען והוא משום מה רואה במשפחה הזו חומר גלם לסרט תיעודי והוא עורך עליהם תחקיר תוך כדי צפייה.
בתוך כל זה מפציעה דמות חדשה בשמי אמריקה ומתמודדת על הנשיאות והיא לא פחות מהג'וקר, כן ההוא מבאטמן שחי חיי עושר מופלגים, דמות וולגרית ואקסצנטרית וכל זה מנסה להציג את אמריקה המנותקת והמתנשאת קצת ומוטיבים נוספים.
כתיבתו של רושדי נשארה כתיבה טובה ומעניינת אבל לטעמי הספר הזה מבולבל מדי ועמוס מדי והלכתי בו לאיבוד, בעיני הוא לא בטופ ספריו של הסופר המצוין הזה ועדיין כתיבתו העשירה והיכולת שלו לשחק עם ריאליזם ופנטזיה משאירה עניין בספר הזה והוא ראוי לקריאה אבל אל תפתחו ציפיות גדולות מדי לטעמי.

אהבה רחוקה / יוכבד בת מרים

אהבה רחוקה / יוכבד בת מרים
הוצאת הקיבוץ המאוחד
158 עמודים

מודה שלא מספיק הכרתי את שיריה של יוכבד בת מרים עד היום, אולי נתקלתי בשיר פה או שיר שם אבל לא הכרתי אותה מספיק והספר הזה גם גרם לי קצת ללכת לד"ר גוגל ולחקור קצת ולהתעניין באותה התקופה ובשיריה וגיליתי אוצר שלם של שירים יפה וכתיבה יפה.
הספר הזה הוא ספר מעניין כי הוא מחולק לכמה חלקים ומבוסס על גילוי ארכיוני מאוחר של מכתבים שכתבה יוכבד בת מרים בצעירותה אל אהובה , הסופר חיים הזז.
הספר הזה, המכתבים האלו זורקים אותנו חזרה לתקופה ההיא של תחילת המאה העשרים ואל האהבה שהיתה בינה לבין הזז, המכתבים כתובים מדהים ונורא מרגשים ונוגעים אבל בנוסף אליהם מצורפים 24 שירים של יוכבד בת מרים שנכתבו באותה התקופה, שירי המחזור "מרחוק" והשירים יחד עם המכתבים נותנים לנו הצצה לחייה המוקדמים של יוכבד בת מרים.
לספר הזה ישנם עוד כמה חלקים מעניינים שמוסיפים עומק לתוכן והם הקדמה ארוכה כמעט כמו המכתבים של רות קרטון בלום שמספרת על המכתבים ועל השירים בצורה מעמיקה, עיונית ותקופתית.
"בין פיוט ומציאות" הערות הסטוריות בשולי איגרותיה של יוכבד בת מרים אל חיים הזז שכתב גיל וייסבלאי וראיון עם מרייסה בת מרים כצנלסון, בתה של יוכבד בת מרים.
ספר מיוחד ומעניין.

לקחי ההסטוריה / ויל ואריאל דוראנט

לקחי ההסטוריה / ויל ואריאל דוראנט
הוצאת כנרת זמורה והוצאת סלע מאיר
176 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן ברוך

ויל ואריאל דוראנט, זוג הסטוריונים שהוציאו כמה ספרים פופולריים מאוד בשם תולדות התרבות הוציאו גם את הספר הזה שזכה למחמאות אפילו מבנימין נתניהו והוא מאוד עניין אותי.
מה שמנסים הזוג דוראנט לעשות בספר הזה הוא לשקף לנו איך אנחנו יכולים ללמוד מן ההסטוריה האנושית ולהפיק לקחים מטעויות עבר, ללמוד מן העבר ולראות איך אנחנו יכולים ללמוד ממנו ולהפיק לקחים בעתיד.
הם עושים זאת בצורה תמציתית מאוד, ולא מעמיקים בכוונה ואני חושב שכאן זה נעשה בחוכמה כי זה מקל על הקריאה והספר אינו כבד מדי ונקרא מהר.
הרבה מהלקחים מעוררי מחשבה ומעלה שאלות על התנהגות אנושית לאורך השנים ועל אירועים והם מנסים להפיק כמה שיותר נושאים כמו שיטות משטר או מה יהיה עתיד הדתות בעולם, איך מידרדרים לדיקטטורה ומה יהיה עתידנו בסופו של דבר.
צריך לזכור שהספר הזה נכתב בשנות השישים של המאה העשרים והעולם עבר שינויים דרסטיים מאז ועבר מהפיכה גדולה ומשמעותית כמעט כמו המהפיכה התעשייתית והיה יכול להיות מעניין לראות איך הספר הזה היה מקבל מסקנות חדשות בעידן האינטרנט,הרשתות החברתיות וצמצום הכפר הגלובלי.
בסך הכל ספר קצת מיושן ועם זאת עדיין מעניין מאוד, מעשיר ומעלה שאלות חשובות.

הפואטיקה של החלל / גסטון בשלאר

הפואטיקה של החלל / גסטון בשלאר
הוצאת בבל
389 עמודים
תרגמה מצרפתית והוסיפה אחרית דבר: מור קדישזון

מעניין שעד כה לא תורגם אף ספר של בשלאר לעברית והפואטיקה של החלל הוא למעשה הספר של הפילוסוף המרתק הזה.
הספר הזה מלא בציטוטים מופלאים ורק איתו אפשר למלא סקירה שלמה אבל למרות שזה ספר פילוסופי כה עמוק וכה מעניין אני אנסה לתמצת את הסקירה הזו כדי להעביר לכם את הנקודות העיקריות שלה.
בשלאר בוחן מרחבים שמקיפים אותנו בצורה פנומנולוגית, בצורה מקורית ופואטית הוא חוקר את אותם מרחבים, את החללים הביתיים כמו הבית בשלמותו, המרתף, עליית הגג, המדרגות, פינות הבתים ואיך אותם מרחבים משפיעים על ההכרה שלנו, איך אותם חללים מאפשרים לנו להגדיר את עצמנו, הוא מתאר את המשמעויות החברתיות והתרבותיות של השפעת החלל עלינו ושאנחנו לוקחים כל פעם משהו איתנו מכל מקום שגרנו בו. הפרק המשמעותי והארוך ביותר בספר מתייחס לבית, הוא בוחן אותו יחד איתנו בדימויים פואטיים ויצירתיים איך הבית משפיע על החלימה שלנו, אינטימיות וזכרוןץ
אחד הדברים המעניינים שעושה בשלאר בספר הזה זה שהוא מביא את אותם דימויים מעבר לפנומנולוגיה שלו דרך שירה, הוא מביא ציטוטים מקטעי שירים של משוררים שמדברים על החללים האלו ומנתח אותם וכך מחבר את הקורא לפואטיקה בכל מה שקשור לתפיסת החללים בעיני בשלאר.
בשלאר מתמקד לא רק בחלל הבית על כל הביטיו אלא הולך למקומות כמו קן וקונכיה כדי לנסות לפענח את מושג החלל והבית הוא נע בצורה פואטית מן המרחב הגדול ביותר למרחב הקטן ביותר שהוא המניאטורה הוא הולך למגירות ולארונות ולתיבות ובכל אחד מהן הוא מביא את התובנות המעניינות שלו.
בשלאר הוא פילוסוף שמחובר לפואטיקה, לנשמה, לשירה ונראה שהוא מנסה להעביר אותנו חוויה אחרת לחלוטין כמו חיבור לפנימיות ולראשוניות כשאנחנו רואים חפץ לראשונה איך אנחנו מתייחסים אליו איך אנחנו מנתחים אותו וכך הוא מנסה לעשות עם החללים הכה מוכרים שלנו שקשה לנו כבר לראותם באור אחר.
מומלץ.

הסטוריה של אלימות / אדואר לואי

הסטוריה של אלימות / אדואר לואי
הוצאת עם עובד
185 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

הספר הראשון של אדואר לואי שפורסם בשנה שעברה בישראל היה בעיני אחד מספרי השנה וזו היתה אוטוביוגרפיה מטלטלת סיפור חיים של בחור שגדל במשפחה קשה ומצא את הדרך שלו לחיים ואת זהותו העצמית כהומוסקסואל, סיפור התבגרות קשה ונוקב ונראה שאדואר לואי ממשיך לקחת סיפורים קשים בחייו, סיפורים נוקבים ומטללים ולהפוך אותם לספרים שמוציאים את הקורא מוטרדים מאוד, זה לא קל לקחת אירוע שכמעט הביא למותך ולכתוב עליו ולואי עושה זאת הפעם בשני קולות.
אדואר לואי פגש את האדם אותו הוא מכנה רדה ברב חג המולד ברחוב, הרב הסתיים בכך שלואי נאנס וכמעט ונרצח על ידי אותו אדם.
הסיפור מסופר מפי המחבר מצד אחד ומצד שני הוא מסופר מפיה של אחותו של אדואר לואי שמספרת אותו בגרסתה לבעלה.
ההתמודדות עם האירוע, ההשלכות שלו על חייו של המחבר, יחס המשטרה לתלונתו של המחבר וההתמודדות של הוריו עם האירוע כל אלו מייצרים יצירה ספרותית מרתקת ונוקבת וקשה לקריאה וגם לעיכול.
אירוע האלימות והאונס מתוארים בצורה קשה וריאליסטית ומייצרים לנו חוויה קשה על סיטואציה מורכבת ואלימה.
אותו רדה אגב שזהו לא שמו האמיתי הואשם וכלוא כיום.
אדואר לואי ממשיך בסדרת אוטוביוגרפיות מורכבות וקשוחות וכמו כן אמיצות על חיים לא פשוטים של בחור צעיר וכותב סופר מוכשר ואינטיליגנט.
מומלץ.

רציניקן / ירון פריד

רציניקן / ירון פריד
הוצאת רימונים
249 עמודים

מודה אני שאני לא גרופי של התיאטרון הישראלי, לא כי אני איני אוהב תיאטרון אלא בגלל שלא יוצא לי כמעט לצפות במחזות או לבקר במדיום האמנותי המופלא הזה וזה לא ייאמר לזכותי כל כך, אבל גם כאחד שממעט לבקר בתיאטראות קשה שלא להכיר את יעקב אגמון בטח לאדם בגילי שחי ונושם אמנות.
הספר הזה הוא ביוגרפיה של אגמון שמסופרת בצורה מאוד מעניינת, היא מבוססת על שיחות עם אגמון אבל לא רק שיחות איתו אלא גם אנשים שהיו חלק מהעשייה שלו בכל מני רמות של עבודה משותפת, בין אם שחקנים או אנשי הפקה או אנשים שהכירו אותו בצעירותו ועוד, השיחות האלו התפרשו על פני שנים וכך בעצם נאסף חומר רב של סיפור חייו של האיש הזה שכמעט מאז הקמת המדינה היה חלק בלתח נפרד מהתיאטרון הישראלי, הקאמרי, הבימה, בית ליסין ועוד ומוכר בין השאר כבן זוגה של גילה אלמגור.
אגמון חתום על כמה מההפקות הגולות ופורצות הדרך שנוצרו כאן במסגרת אמנות הבמה הישראלית, הוא לקח כמה הימורים גדולים ביותר והחוש שלו לקהל הישראלי ולמה שיכול לתפוס כאן היה ייחודי מאוד.
דרך חייו של אגמון ודרך השיחות וגם דרך כתיבתו של המחבר ירון פריד אנחנו לומדים להכיר לא רק את חייו של אגמון מילדותו אלא גם את ההסטוריה של התיאטרון הישראלי, התיאטראות שהוקמו בין אם אגמון הקים אותם או ניהל אותם ואת ההפקות הנפלאות שהוא היה אחראי עליהם.
ביוגרפיה שהיא ישראלית מאוד וקריאה מאוד.

הקסטה השחורה / ניר מטרסו

הקסטה השחורה / ניר מטרסו
הוצאת הקיבוץ המאוחד

היתה לי הזכות להיוולד בתקופת הקסטות, דור אחר לחלוטין של מוזיקה טובה ושל סצנה שונה, של עולם הטייפים ואני בכלל לא יודע אם מישהו עד גיל עשרים בכלל נגע אי פעם בטייפ והרומן הגרפי הזה שאני חייב לציין שהוא מעולה וקראתי אותו ברצף החזיר אותי קצת לתקופת הילדות שלי וטרום הבגרות שלי באייטיז ובניינטיז.
זה רומן גרפי שעוסק בחיפוש, בחברות, בתקופה ההיא, החיטוט בעבר, בנסיון להזכר ולשחזר.
ניר מטרסו דרך סיפור החיפוש אחר הקסטה השחורה ההיא מביא כאן סוג של אוטוביוגרפיה על חייו מבגרות ועל החברים שבדרך ועל המוזיקה שהוא שמע וכל מה שמסביב, דרך אהבה, אובדן, דרך אבני הדרך שליוו אותו וההשפעות שהביאו אותו לעשות את מה שהוא עושה היום.
קסטה שחורה שהיה בה מוזיקה אלטרנטיבית אבדה עם השנים , קסטה שחורה בלי כיתוב וניר מטרסו נזכר בה ומנסה לשחזר מה היה בה ועל הדרך הוא משחזר את חייו, הוא מתכתב עם חברים, נזכר במקומות, באנשים שפגש, באנשים שהלכו, בחייו, במוזיקה שהוא שמע ובאמנות שהוא יצר ולמעשה זהו ספר מסע, מסע בזכרון.
העיצוב של הספר לא פחות מנפלא בעיני, מהאיורים המגוונים והמסוגננים, עד הטיפוגרפיה, בחירת סוג הנייר ואפילו הפורמט של הכריכה הקשה בצבע שחור שמזכיר בצורה מסוימת את צורת הקסטה, כל דבר כאן עוצב בקפידה ומייצר אריזה שלמה ומסוגננת.
אפשר להאזין למוזיקה דרך ברקוד בספר, ואף המחבר ממליץ להאזין לה תוך כדי קריאה.
רומן גרפי מרתק ומעניין ביותר שמעוצב נפלא וכיף לדפדף בו.
מומלץ.

העדויות / מרגרט אטווד

העדויות / מרגרט אטווד
מחברות לספרות
411 עמודים
מאנגלית: קטיה בנוביץ

גילוי נאות, את מעשה השפחה לא ממש אהבתי, לא התחברתי לספר ואני חושב שהוא אוברייטד ואטווד כתבה ספרים טובים יותר אבל את העדויות כן אהבתי, אהבתי מאוד והוא בעיני מהטובים בספריה של מרגרט אטווד.
יש האומרים שאולי הוא לא היה צריך להכתב ואולי הדרך בה הסתיים מעשה השפחה היה משאיר פתח לדמיון אבל נראה שהסדרה והרצון של הקוראים להבין קצת יותר מה באמת התרחש הביא לכתיבת הספר הזה ואטווד כתבה אותו בחוכמה והפכה אותו במקום ספר פרוזה עלילתי רגיל למן פרוטוקולים של תושבות גלעד.
הספר מתרחש למעשה כ15 שנה לאחר עלילת הספר הראשון ומובאות בו עדויות של שלוש נשים שונות, הראשונה היא של דודה לידיה, שמספרת את הסיפור שלה מהרגע שהמהפיכה התחילה ועד כמעט סוף הדרך ומאישה שבארצות הברית שלפני גלעד היתה אישה בודדה ומתוסכלת לאישה שגלעד די נתנה לה מעמד ומקום שבו היא זכתה לביטוי ובכלל הדודות מקבלות יותר עומק בספר הזה.
העדויות הנוספות הן של שתי ילדות אחת מהן גדלה בגלעד והשניה גדלה בקנדה.
אני בכוונה לא מספר מיהן הילדות כדי לא ליצור ספוילר אבל מי שקרא את הספר הראשון ועקב אחרי הסדרה יוכל להבין לבד על מי אני מדבר.
ג'ון (שלפרד) הדמות המרכזית בספר הראשון לא נוכחת כמעט בספר הזה למעט אזכורים קטנים כאיזו רוח של השראה על פעולותיה.
אין ספק שאטווד כתבה את הספר הזה נהדר, הוא סוחף הוא קריא והוא מעניין.
הוא פמיניסטי הוא נוגע והוא מעורר מחשבה.
כדאי לקרוא.

נשמות / רועי חן

נשמות / רועי חן
כתר ספרים
325 עמודים

ספר חביב מאוד של רועי חן, מאוד שנון ומעניין שמדבר על גלגול נשמות, במוקד הסיפור הזה נמצא גרישה, גבר, רווק בן 39 שחי עם אימו בדירת שיכון מתפוררת וגרישה מאמין שבגופו שוכנת נשמה של נער יהודי בשם גץ שחי במאה ה17 בעיירה פולנית בשם חורביצה ושם אותו גץ חווה משהו חוויה נוראית ומטלטלת.
משם נשמתו עוברת לונציה לנער יהודי בשם גדליה וממשיכה להתגלגל אך כאן גם נכנסת אימו של גרישה לתמונה ומנסה להציג תמונה מנוגדת, שבנה הוא לא לגמרי בסדר ושהוא מדבר שטויות ושכדאי לא להקשיב לו.
הטקסט בספר כתוב בשנינות רבה ובכל דמות בתקופות שונות רועי חן מכניס את האוירה שמיוחדת שלה ועם השפה והסגנון כתיבה, מאוד הזכיר לי או זרק אותו לכתיבתו של שלום עליכם בטקסט על הילד הפולני ומנדלי מוכר הספרים ובכלל הרבה עניין ושנינות, הרבה הומור וגם עצב יש בספר הזה שדרך הנשמות שעוברות בגלגוליהם עד גרישה אנחנו חווים את ההסטוריה של יהודים במקומות שונים עד שהם מגיעים לגבר הבודד והמשועמם שחי עם אימו בשיכון.
כל אחת מהדמויות משמשת סימבול לתקופה והגלגולים הם גלגוליהם של היהודים בהסטוריה האנושית עד ימינו.
ספר חביב ומקורי.
פחות התחברתי לכריכה אני מרגיש ששימוש בציורים הסטוריים לכריכות ספרים הן קצת לעוסות ומשומשות מדי שלא לומר בנאליות, מעבר לכך אחלה ספר.