מחשבות על השאלה היהודית / ז'אן־פול סארטר

מחשבות על השאלה היהודית / ז'אן־פול סארטר
ספרי עליית הגג
217 עמודים
מצרפתית: מולי מלצר
אחרית דבר: יהודה מלצר

הספר הזה, יותר נכון המסה הזו שכתב סארטר לאחר שחרור צרפת מידי הנאצים זו מסה חשובה מאוד כי כשאתה קורא אותה אתה מבין כמה היא רלוונטית להיום, כמה היא רלוונטית לחיים שלנו כאן וכמה אנטישמיות היא מילה כוללנית של גזענות ושנאת האחר ולאו דווקא כלפי היהודים, אני מצאתי בה המון נקודות דמיון לגבי החיים שלנו כאן ולגבי היחס של יהודים ללא יהודים שמתבטא בצורה של אנטישמיות.
אבל עד כאן פוליטיקה ודיעות אישיות או תחושות אישיות מחוויית הקריאה במסה פילוסופית זו ונדון על מה בעצם כתב סארטר בקצרה.
אפשר להתחיל מהנקודה החשובה שפותחת את הספר והוא בעצם אותר שאנטישמיות אינה דיעה ,
"אם אדם מייחס את האסונות של ארצו או שלו עצמו – כולם או חלקם – לנוכחות של יסודות יהודים בקהילה, אם הוא מציע לתקן את מצב העניינים הזה על ידי כך שימנעו מן היהודים זכויות מסוימות או יסלקו אותם מתפקידים כלכליים או חברתיים מסוימים או יגרשו אותם מן הארץ או אף ישמידו את כולם – אומרים שיש לו דיעות אנטישמיות.
יופי של מילה, דיעות…"

סארטר מנסה לנתח את מקורות האנטישמיות ולנסות להבין את מערכת היחסים בין האנטישמי ליהודי, וזהו כתב הגנה על היהודי וכנגד האשמות אנטישמיות שגרמו לאסון הכבד של השואה ושל יהודי אירופה בעקבות שנאת יהודים גוברת.
סארטר מדבר על כך שאצל האנטישמים אין רק את הצורך לשנוא אלא גם להרגיש עליונות חברתית ובעצם על ידי סילוק היהודי האנטישמי מרגיש שהוא תורם לחברה תקינה יותר.

הספר היה בין השאר מן קריאת התעוררות לצרפתים ולחשוף אותם למיתולוגיה ולמניעים של האנטישמי שחלקם ראו בהם גיבורים ומצילי העם ואולי לעשות תיקון ביחס ליהודים ששרדו את הנאצים ואת השליטה הגרמנית בצרפת.
זו מסה חדה, קריאה ומעניינת מאוד והיא מומלצת.
מומלץ לקרוא את ההקדמה החשובה של ארלט אלקיים סארטר ואת אחרית הדבר של יהודה מלצר.
ספר חשוב.

חשבונות פתוחים / מרטין קוהן

חשבונות פתוחים / מרטין קוהן
תשע נשמות
176 עמודים
מספרדית: ארז וולק

לפני כמה שנים הגה ביבי נתניהו בהקשר אחר לחלוטין מהנראטיב של הספר את הביטוי "החיים עצמם" וכשסיימתי לקרוא את הספר הזה שאני כותב עליו כרגע זה הביטוי שעלה לי בראש כי מה שעובר על גיבורנו ליטו חימנס הקשיש זה בדיוק "החיים עצמם".
מכל סדרת פה לאוזן שרובה באמת מעולה הספר הזה די דיכא אותי, הוא מעניין ומעורר שאלות רבות, פותח נושאים רבים לדיון על מצבו של האדם ובדידותו, החיפוש הנואש אחר ריגושים בכל מחיר כדי קצת להפיג את המצב המייאש של החיים, ריגושים מיניים, ריגושים ספורטיביים, כל דבר שיכול להציא אותו מהדכדוך של הבדידות והניכור שהוא נמצא בו.
כאלה הם חייו של ליטו חימנס שמתקיים מקצבת זקנה וחי בעוני, כמה קומות מעליו חיה אשתו בנפרד, וחייו נראים כמו קיום מדכא במיוחד.
הספר הזה מתאר מציאות כואבת ואכזרית של בדידות וניכור של החברה שלנו והזכיר לי ספרים אחרים בנושא שמדברים על הקושי של האדם למצוא ריגושים כשהוא מנסה למצוא קצת חיים בתוך העוני, הקושי והבדידות הזו.
חימנס הולך לזונה האהובה עליו לקבל חלק מאותו ריגוש אבל גם זה לא מספיק.
עולם שלם נמצא בדירתו של חימנס, עולמו שלו, יחסיו עם הדיירים בבנין שם הקשיש מבלחה את רוב זמנו מראים את העליבות של חייו והאמת היא שכאב לי, כאב לי שקוהן מתאר כך את הזקנה ואת חייו של אדם שהכל כבר מאחורי ואולי רק המוות לפניו אבל קוהן חיפש את הריאליזם ואת תיאור המציאות אולי כדי לעורר אותנו קצת ולחשוף את המציאות האמיתית והלא מתייפייפת.
ספר קודר למדי שמעורר שאלות רבות.

החיים שאנו קוברים / אלן אסקנס

החיים שאנו קוברים / אלן אסקנס
ידיעות ספרים
310 עמודים
מאנגלית: ניצה פלד

המותחן הזה בא לי בדיוק בזמן, ספר מותח ומעניין שברגע שנכנסים לתוכו מסיימים אותו בחצי יום קריאה, לפעמים זה בדיוק מה שצריכים.
ג'ו טלברט הוא סטודנט צעיר שבא ממשפחה מתוסבכת במיוחד, אם עבריינית ובית מפורק והוא רק מחפש לברוח משם ולמצוא שקט בחייו, בין הקורסים שהוא בוחר לקחת היה קורס לספרות ואחת המשימות בקורס זה היה למצוא איש מבוגר עם סיפור חיים מרתק, אדם שזר לו לחלוטין ולכתוב את הביוגרפיה שלו.
קרל מוצא איש כזה בבית אבות מקומי, אדם בשם קרל אייברסון שסיפורו מזעזע, קרל ישב כשלושים שנה בכלא על רצח, אונס ושריפה למוות של ילדה בת 14 וכיום הוא גוסס מסרטן בבית האבות וממתין למותו.
ג'ו מתחיל בתחקיר שלו וככל שהוא נכנס לעומק הסיפור הוא מגלה שייתכן שקרל הוא בכלל לא הרוצח והוא לא מצליח להבין את המניעים לרצח הזה.
קרל שהיה גיבור מלחמת וייטנאם ועשה מעשים הירואיים נראה כדמות שהופללה.
ג'ו מחליט שחקר האמת חשוב לו ונכנס לעומק הסיפור על מנת להוכיח את חפותו של קרל.
האם הוא יצליח? את זה תקראו אבל אני חייב לומר שהספר הזה גרם לי הנאה רבה, אסקפיזם טהור של מתח מרתק ומעניין וחיבור מרתק לא פשוט בין בחור צעיר למבוגר ומה נעשה על מנת להגיע לחקר האמת.
אם אתם מחפשים ספר מתח טוב לימי חג הפסח הקרב ובא אז הספר הזה יכול להיות אופציה נהדרת עבורכם.

מדריך לחילוני / אביעד קליינברג

מדריך לחילוני / אביעד קליינברג
222 עמודים

וידוי קטן, באחד הימים בהם קראתי את הספר ישבתי לי בחדר המורים בקרית ארבע ואמרתי לאחד המורים, אם אני בקרית ארבע די ברור מהי אמונתו של אותו מורה "שמע, אתה חייב לראות איזה ספר אני קורא" כשהוצאתי את הספר הוא היה קצת בשוק ואז התחלנו להתפלמס עליו קצת והוא אמר לי משהו מאוד מעניין, "אם חילוני צריך שמישהו אחר יאמר לו מה לחשוב או איך לנהל ויכוח זו בעיה, כי בסופו של דבר הספר מייצג את המחבר ולא את החילוני שקורא אותו, אדם צריך לגבש דיעה משלו ולהתמודד עם כל דיון בעצמו ובעצם כאן הוא נעזר בדעתו של אחר" אמרתי לאותו דתי שהרי כך גם דתיים, כי הרי הם נעזרים בתפיסה מסוימת שאותה הם לומדים וזו לא בדיוק דיעה חופשית אבל הדיון הזה היה מרתק מבחינתי, האם אנחנו זקוקים למדריכים כדי להביע את דעתינו?
זו אחת השאלות שעלתה לי מקריאת הספר הזה והיא שאלה מהותית, למה אדם חילוני לא יודע להגן על עמדתו?
כאן מגיע אביעד קליינברג ומנסה לעזור לגבש שורה של נושאים שקשורים בדיון של דת מול אתאיזם או דת מול חילון שאנשים שאינם מאמינים יוכלו לנהל דיון שווה בשווה מול המאמין הדתי שבד"כ בניגוד לחילוני בקיא בשני העולמות.
קליינברג מביא בספר הזה מספר טיעונים מעניינים שכבר באו בעבר בספרים אחרים והוא בעצם מעלה אותם כאן לדיון אבל הוא גם מדגיש שהספר הזה לא מדבר על אתאיזם אלא על חילוניות כי אדם יכול עדיין להאמין או להיות אגנוסטי ובעצם לבחור בחיים חילוניים ולא דתיים ולנסות לנמק את בחירתו, אין כאן משנה אתאיסטית, כן יש דיון על נושאים כמו אמת מהי, מעמד הר סיני היה או לא היה, מוסריות הדת בסימן שאלה ונושאים רבים שקשורים לבחירה של אנשים ככיצד לחיות, מהי עגלה ריקה או עגלה מלאה כפי שאמר חזון איש והאם כפי שהדתיים טוענים החילונים הם עגלה ריקה או לאו.
נושאים שעלו בספרים אחרים כמו ספריו של דוקינס למשל וסוגיית השעון שכפי שיש לו בורא עם כל מורכבות וכך גם לאדם ולפלנטה שלנו שזה נושא אהוב מאוד בדיונים עם דתיים קליינבג מתייחס בהרחבה, סוגיית העולם הבא, זהות יהודית מהי, זהות ישראלית מהי ונושאים רבים.
אמנם אין כאן חידושים אבל הספר נוגע בנושאים רבים ונותן פתח להבנה בסיסית במגוון נושאים שיכולים לבאר לנו קצת את המחשבה בנושא ולאפשר לאדם חילוני לקיים דיון.
ספר חשוב ומעניין, קליינברג כותב היטב ומתבטא בצורה בהירה וטובה והספר מומלץ.

ארבע שעות ביום / אוריין צ'פלין

ארבע שעות ביום / אוריין צ'פלין
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום דק
174 עמודים

אני הגעתי לקיבוץ בגיל 8 כילד חוץ והייתי שנתיים בלינה בבית הילדים, שנה במרום גולם ושנה בעמיר, אבל אני הגעתי כילד גדול יחסית עם קשיים אחרים והלינה המשותפת לא הותירה בי חותם לשלילה או לחיוב, היו לי קשיים אחרים כילד בקיבוץ.
הספר הזה פחות עוסק בלינה המשותפת מבחינת הילד אלא נוגע בנושא שפחות עסקו בו עד היום וזה ההשפעה על האמהות, אותן אמהות בקיבוץ שלא זכו לישון עם הילדים, אותן אמהות שזכו לראות ולבלות עם הילדים ארבע שעות ביום וכל האחריות הטיפולית נפלה על כתפי המטפלת שהיא היתה האוטוריטה על החינוך והגידול כמעט מכל בחינה.
אוריין צ'פלין, בת קיבוץ שריד מביאה מונולוגים של נשים בנות קיבוץ, אמהות, מתקופות שונות עד בערך שנות השבעים וכל אמא מספרת את החוויה שלה, את המשקעים שזה הותיר בה, את הקושי או החוויה ההורית השונה כל כך בחברה סגורה וסוציאליסטית הארד קור כמו שהקיבוץ של פעם היה.
הספר הזה הוא מחקר מרתק על אמהות, על הורות, על חלוקת האחריות בקיבוץ של פעם, הוא מלווה ברישומים אותנטיים מיומני המטפלות לאורך השנים ומייצר ספר שכל בן קיבוץ שגדל בלינה המשותפת יכול להזדהות ולהבין.
גם אחרית הדבר של פרופסור אריאלה פרידמן מעניין מאוד ומעשיר.
כדאי לקרוא.

מינימי / רונית ידעיה

מינימי / רונית ידעיה
אפיק ספרות ישראלית
199 עמודים
היה לי קצת קשה להתחבר למינימי אני מודה, ספר תזזיתי שהרגיש לי קצת כמו זרם תודעה אבל הוא לא באמת כזה, הוא פשוט קופץ בין זמנים ובגדול הוא ספר על בדידות ועל נסיון למצוא את מקומה של אישה מסוימת בעולם גברי מאוד עולם היהלומים והבורסה ליהלומים.
לוסיאנה עובדת בבורסה ליהלומים שם היא גם פוגשת את בעלה לשעבר והיא מתארת את הבורסה כעולם של גברים שוביניסטים, צעקניים ותאבי מיניות שחלק מהתיאורים משעשעים וחלקם פרובוקטיביים מאוד.
היא גרה בדירת חדר אותה קיבלה בירושה ולאחר שפוטרה מהבורסה לוסיאנה מנסה למצוא את עצמה בעולם האמנות וחולמת על תערוכה של דמויות מוקטנות מהטיפוסים של הבורסה.
הספר עצמו עוסק בנושא מעניין אבל משהו ברצף הקריאה פחות אבד לי והרבה פעמים מצאתי את עצמי הולך לאיבוד.
משהו בגישה שלו מאוד מעניין, כריכה מינימליסטית ללא תקציר בכריכה האחורית וללא הסבר לאיזה עולם הקורא עומד להכנס וזה כשלעצמו מגרה ומסקרן.
ספר שפחות מצאתי את עצמי איתו אבל אולי אחרים כן.

עטיפת ספר ספרות ספרים ספר עטיפה ספריית נוודים

שנות האושר המאושרות, פרולטרקה / פלר יאגי

שנות האושר המאושרות, פרולטרקה / פלר יאגי
הוצאת עם עובד
187 עמודים
מאיטלקית: יערית טאובר

כמה עדינות ועם זאת כאב וזכרונות חונקים יש ביצירה הרגישה הזו של הסופרת השווייצרית פלר יאגי, שתי נובלות כה יפות וכה נוסטלגיות של זכרונות נעורים מלאות בכאב וכמיהה לאהבה, הנובלות הן בדיוק כמו הפרולטרקה(הספינה בנובלה השניה) שטות להם בים הזכרונות והגעגועים, בכמיהה למשהו שיש בו תום, רגש, עצב וגם רצון למגע, אהבה, הורות, אבהות וחברות נפש.
הנובלה הראשונה "שנות האושר המאושרות" מדברת על תקופתה של הסופרת בפנימיה לבנות בשווייצריה, מצד אחד נוקשות וכללי משמעת לא פשוטים עם חוקים וגבולות ברורים ומצד שני נסיון להתחבר עם נערה חדשה שהגיעה לפנימיה בשם פרדריק ובסוף הנובלה נדע מה עלה בגורלה. פנימיה שמגיעות אליה נערות מכל מני מקומות בעולם, קשיי שפה וקשיחות, רחוק מהמשפחה יש בה מוטיב של בדידות וניכור ומצד שני גם רכעי חסד מופלאים, השם האוקסימורוני, שנות העושר המופלאות משקף היטב את היצירה.
הנובלה השניה "פרולטרקה" מתארת מסע של המספרת בת ה15 עם אביה אותו היא כמעט לא הכירה וגם מכנה אותו בשמו הפרטי יוהנס, המסע הזה מתאר התפוררות משפחה ונסיון להחיות את מה שאולי כבר נגדע מזמן, בעיני סיפור עצוב ועדין מאוד.
נובלות מקסימות ורגישות, ספר מומלץ.

חוות החיות / ג'ורג' אורוול

חוות החיות / ג'ורג' אורוול
הוצאת עם עובד
132 עמודים
מאנגלית: אברהם יבין

קודם כל צריך לפרגן להוצאת עם עובד על הבחירה ביוסי למל לעיצוב כתבי ג'ורג' אורוול הנוכחיים, מדובר עדיין באחד המעצבים הטובים בארץ והכריכה המצוינת הזו בתקופה בה כריכות נראות כמו שכפול אחד של השני, כריכה טיפוגרפית, נקיה, בחירת הפונט הנכון עם בחירת הצבע המדויקת ועם המשחק של שווה לא שווה היא גאונית ומושכת עין אז כבר על זה שאפו להוצאה וליוסי למל.
ועכשיו לספר עצמו, קודם כל אם עדיין לא קראתם את הנובלה החשובה הזו של אורוול אז לכו לקרוא ומיד, אחת הנובלות החשובות ביותר במאה העשרים,מה כבר אפשר לכתוב עליה שלא נכתב בעבר באלפי ביקורות בעיתונים ובבלוגים השונים אבל אספר את תמצית הסיפור בקצרה ואתמקד בחשיבות שלה ובהקדמה שהציע אורוול לספר ובאחרית הדבר של אלי שאלתיאל.
חוות החיות זוהי אלגוריה פוליטית נוקבת על השלטון הקומוניסטי בברית המועצות והיא מתרחשת בחווה באנגליה.
קבוצת חיות בחווה של האדון ג'ונס מגבשת חזון שבו הם הופכים מעם משועבד לעם חופשי ומורדת באדון החווה, האדון ואשתו בורחים מהחווה והחיות הופכות אותה לביתן.
הן קבעו לעצמן שבעה דברות
1:כל הולך על שתיים הוא אויב
2: כל הולך על ארבע או בעל כנפיים הוא ידיד
3: לא ילבש בעל חיים בגדים
4: לא יישן בעל חיים על מיטה
5: לא ישתה בעל חיים משקה משכר
6: לא יהרוג בעל חיים שום בעל חיים אחר
7: כל בעלי החיים שווים

קבוצת החזירים בראשות נפוליאון לוקחת על עצמה את עול השלטון בטענה שהן החיות האינטיליגנטיות ביותר והם מציגים זאת כעול ועבודה מפרכת ולא מומלצת.
החיים בחווה נראים אוטופיים, לכאורה הכל מתנהל בצורה נכונה ובשיתוף פעולה והחיות נהנות מעבודתן אך לאט לאט מתפתח לו שלטון עריצות כתוצאה משכרון הכח, חילוקי דיעות בנושא בניית טחנת הרוח גורם לנפוליאון להבריח מהחווה את החזיר סנובול ועורך מסע טיהורים בחווה ומתחיל להוציא להורג מתנגדים.
טחנת הרוח נבנית בכל זאת ומתחיל קשר עם בעלי החוות השכנות שהן בני אדם ולאט לאט הדיברות הפכו לא רלוונטיות.
נפוליאון משנה את שבעת הדיברות לפי רצונו וחיות מסוימות מקבלות זכויות יתר מעל האחרות ומתחילים להיווצר מעמדות.
החזירים, בעלי הכח מתחילים להתנהג כבני אדם עם לבישת בגדים והליכה על שתיים עד שכבר אי אפשר להבדיל מי החזירים ומי בני האדם.
ההקדמה של אורוול לספר היא מעניינת מאוד, הוא מספר על הנסיבות שהביאו אותו לכתוב את הנובלה ואת התהליך של ההוצאה לאור כאשר האבה מוציאים לאור סירבו להוציא אותו בגלל הקשרים בין בריטניה לרוסיה הקומוניסטית.
אחרית הדבר של אלי שאלתיאל גם נוגעת בנושאים אלו והחלק הזה מעניין מאוד.
זהו ספר חובה בעיני, הוא עוצמתי במסר שלו ולטעמי גם היום הוא מאוד רלוונטי.
קראו, אל תוותרו.

רעב / רוקסן גיי

רעב / רוקסן גיי
הוצאת בבל
266 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

רעב הוא לא מניפסט על השמנה במאה ה21, הוא לא בא להטיף לנו כחברה על היחס שלנו לשמנים והשמנה, רעב הוא ממואר מרגש ביותר של אישה שמתמודדת והתמודדה על משקל גופה ושמעסיק אותה הרבה והופך במידה מסוימת להיות מי שהיא, הוא חלק מהאישיות שלה.
הספר הזה מרגש ועוצמתי כי הוא בעיקר מאוד חושפני, מאוד כנה, רוקסן גיי מכניסה אותנו לעולמה כדי שנבין את המשמעויות של ההשמנה בחייה, איך זה התחיל ולמה זה הפך עבורה עם השנים, מה הציל אותה מה חיזק אותה ומהן הסיבות למי שהיא היום, לתפיסת עולמה ולאישיות המורכבת שלה.
רוקסן גיי נאנסה אונס קבוצתי בגיל 12 ומאז השתנו חייה, היא כיפרה על הכאב והצלקת הנפשית הגדולה שלה באוכל, הוא מילא את הצורך הזה, התחושה שמישהו חדר לגופה ללא רשותה ולקח משהו ממנה ועכשיו היא צריכה להחזיר את הגוף לרשותה דרך האוכל.
אנחנו חיים בעולם שמקדש רזון, אנחנו מדברים על רזון, אוכלים המון ומכפרים על רגשות האשם של המזון דרך ספורט, אנחנו חברה שמנופובית, אדם שמן מאוד שהולך ברחוב הוא כבר לא אדם אנונימי, הוא נבחן על ידי האנשים, הוא מבוקר על ידי עשרות עיניים שחושבות מה שחושבות עליו וכך גי הרגישה ואולי אף עדיין מרגישה.
גיי חיפשה שנים מזור דרך עבודה בשיחות סקס, דרך מערכות יחסים הרסניות וניצול גופה בצורה כזו או אחרת והיא מתארת בצורה כואבת את היחס הציבורי לשמנים.

"ביוש שמנים הוא עניין ממשי, קבוע וממוקד למדי. יש מספר מזעזע של אנשים שמאמינים שמותר להם פשוט לענות שמנים עד שירזו וימשטרו את הגופים שלהם או יעלימו את הגופים שלהם מהמרחב הציבורי. הם מאמינים שהם מומחים לרפואה, ומונים רשימה של בעיות בריאות המקושרות לשומן כעלבונות אישיים. המענים האלה מתעטפים בצדקנות כשהם מציינים את המובן מאליו – שהגופים שלנו סוררים, ממרים, שמנים. זאת אכזריות מוזרה, אכזריות של אזרחים טובים. כשאנשים מנסים לבייש אותי על היותי שמנה, אני מרגישה זעם. אני נמלאת עקשנות. אני רוצה להשמין עוד יותר כדי שהמביישים יראו מה זה, אם כי האדם היחיד שבאמת יראה מה זה הוא אני עצמי."
עמ' 164

רוקסן מרגישה כלואה בגוף שלה אבל השלימה ומקבלת את עצמה ועדיין זה מעסיק אותה מאוד וחלק בלתי נפרד מחייה.
רוקסן גיי מעבר לסופרת מוכשרת היא פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פרדו, פמיניסטית מוצהרת והספר הזה כתוב כה מעניין שלמרות הנושא הקשה סיימתי אותו בכמה שעות בלבד. הוא ריתק אותי ועניין אותי וגורם לי לחשוב על החברה המקולקלת שאנחנו חיים בה.
בעיני ספר חשוב ביותר.
מומלץ בחום.

פופולרי / מיטש פרינסטיין

פופולרי / מיטש פרינסטיין
הוצאת מטר
206 עמודים
מאנגלית: יעל ענבר

אני זוכר את עצמי בתור ילד לא מאוד פופולרי, היו לי שתיים שלוש חברים טובים ובזה זה הסתכם ואיתם ביליתי, בתקופתי לא היה אינטרנט או רשת חברתית או סמארטפון והיו ילדים פופולרים מאוד, אלה שהלכו אחריהם, אלה שהובילו, הבנות היפות שכולם וכולן רצו בחברתן ועוד.
תופעת הפופולריות לא נכונה רק לעידן שלנו אבל אני חושב שבעידן של היום זה התעצם פי כמה, התעצם כי ברשת החברתית יש הרבה יותר חשיפה והרבה יותר רצון להתבלט, האפשרויות הן בלתי מוגבלות מבחינת אפליקציות וחשיפה גלובלית אם זה ביוטיוב, וואטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם או סנאפצ'אט ואפילו בטוויטר למרות ששם זה קצת שונה.
אבל האם פופולריות עושה אותך מאושר? האם זה שאתה מקובל ואהוד גורם לך להיות מאושר יותר או להרגיש פחות בודד? הדינמיקה הזו בין פופולריות ואושר נבחנת בספר המאוד מעניין הזה של מיטש פרינסטיין אבל לא רק את ההקבלה הזו אלא בכלל המחבר מכניס אותנו לעולם הפסיכולוגיה של הפופולריות, איך אותה דינמיקה מגיל הנעורים ממשיכה איתנו לעולם העסקים, למערכות היחסים שלנו וגם על הבריאות שלנו.
האם הפופולריות שלנו או האי פופולריות בגיל הנעורים תשפיע עד כמה נהיה מאושרים בבגרותנו?
הספר נוגע בכמה נושאים של פופולריות, בוחן את הסוגים שלה ואת ההשפעות שלה עלינו, הוא בודק את הפופולריות בעידן של היום, בעידן הריאליטי והרשתות החברתיות, המרדף אחר הלייק והרצון להיראות.
פופולרי הוא לא ספר של פתרונות או עיצות איך להיות פופולרי, הוא ספר עיון פסיכולוגי שבוחן את התופעה והוא עושה את זה בצורה מעניינת מאוד, מרתקת מאוד והקריאה זרמה לי.
מומלץ בחום.Tag Photo