זכרונות מרושעים של ילד רחוב / מנסו׳ר א־סוּוַיִּם

זכרונות מרושעים של ילד רחוב / מנסו׳ר א־סוּוַיִּם
הוצאת עם עובד
196 עמודים
מערבית: אילנה המרמן

מעניין עבורי היה להיחשף לספרות סודנית, אני בכלל אוהב לקרוא תרגומים ממדינות שבדרך כלל לא נהוג לתרגם מהן והספרות שלהן לא מוכרת לקורא הישראלי וכשכבר מתרגמים אני מקווה בכל מאודי שהספר הוא טוב כי החשיפה לספרות ממדינות שמתורגמות פחות מעשירה אותי כקורא, גורמת לי להיחשף לתרבויות חדשות, להתייחסות לאירועים שונים מנקודות מבט אחרות ואני שמח על כך וגם כאן ובאחרית הדבר המתרגמת מתייחסת לכך לספרות הסודנית העכשווית שהיא חדשה יחסית ומחברת בין המסורת והתברבות המנקומית לבין הנסיון לייצר ספרות מודרנית שמתחברת למציאות.

הספר הזה מדבר על החיים בעיר חרטום דרך נקודת המבט של ילד רחוב, אדם כסחי שמו ויש בספר הזה בעיני המון מוטיבים של החיים בעיר סודנית גדולה והרחובות שלה אבל גם זיהיתי המון מוטיבים של השראה מסיפורי רחוב נוספים כגון אלאדין או ספרי דיקנס אבל כאן יש חיבור חזק מאוד לעיר האפריקאית ולסודן עצמה.
את סיפורו מספר אדם כסחי הבוגר כאשר הוא נמצא בחדר נוח ובתנאים טובים אבל את גלגוליו כילד רחוב, קבצן ונכה הוא מתאר מהרגע הראשון כשעוד היה צמוד לאמא שלו ממנה הוא נפרד עקב מותה וכך מוצא עצמו אדם הצעיר עם רגליים משותקות והליכה על ידיו בג'ונגל העירוני של חרטום מנסה למצוא את דרכו ומתחבר לילדי רחוב אחרים.
התלאות שהוא עבר והגלגולים הרבים בדרכו מתוארים בצורה מאוד ריאליסטית וחודרת עצמות בכתיבה ישירה ולא מתייפייפת ולמעשה כל מה שרע בחיים ברחוב מהקבצנות ועד ניצול של מבוגרים ופושעים למטרות רווח שונות מתוארות כאן.
בעיני זהו ספר קורע לב וחזק שלא משאיר את הקורא אדיש והספר עצמו עצוב מאוד וגורם לנו לחשוב על השרדות, על המציאות ועם חיים שהם שקופים לרובנו.

דרך ציפור / ג'ניפר אקרמן

דרך ציפור / ג'ניפר אקרמן
הוצאת אסיה
395 עמודים
מאנגלית: תום דולב

בצעירותי לקחתי חלק בחוג צפרות, אני זוכר היטב את הציפיה ממההמתנה לציפור, רק לראות אותה במשקפת, ציפורי מים, עופות דורסים, ציפורי שיר, לכל ציפור יש מאפיינים שונים אחת מהשניה והמגוון הוא באמת עצום ומיוחד.
הספר הזה של ג'ניפר אקרמן ריתק אותי כי הוא לימד אותי המון דברים חדשים שלא ידעתי על התנהגות ציפורים.
דרך ציפור זה ספר עיון נפלא ומעשיר וכזה שאפשר לחזור אליו ולקרוא בו שוב והוא נותן לנו נקודת מבט אחרת לגמרי כשאנחנו צופים בציפורים שמסביבנו.
הספר הנהדר הזה חוקר שלל התנהגויות של מיני ציפורים שונות ומפגן יכולות שלא האמנו שיש לציפורים ונראה שאנחנו למדים עוד ועוד על התנהגות הציפורים והחקר כל הזמן מתרחש.
למעשה הספר מחולק לחמש חלקים שונים שמתמקדים בהתנהגויות הציפורים,
שיחה, עבודה, משחק, אהבה והורות, בכל חלק יש כמה פרקים שמתארים בהרחבה התנהגויות מופלאות ושונות למשל למדתי שישנן ציפורים שלמדו איך להצית אש לא פחות מכך, הן ניגשות ליער או איזור שיש בו שריפה, מרימות ענף בוער ומשליכות אותו לאיזור שעדיין לא נשרף ומציתות אותו והמטרה היא בעיקר להכריח את המכרסמים מהמחילות שלהם וככה להשיג אוכל בקלות.
אם בעבר היינו בטוחים שלעשות מניפולציות על אש או להבעיר אותה זה נחלת המין האנושי בלבד זנים של ציפורים הוכיחו לנו אחרת.
פרק השיחה עוסק בקולות הציפורים ובתקשורת שלהן והיא מופלאה וכל כך מגוונת.
פרק המשחק הוא נפלא בעיני עצמו ומתאר משחקים של ציפורים, יש למשל סרטון נפלא ביוטיוב שמתאר עורב שעולה לגג מושלג עם חישוק מפלסטיק ומשתמש בו כמגלשה ולאחר שסיים לגלוש על הגג המושלג הוא מעופף למעלה עם החישוק ושוב גולש לו.
הספר הזה עשיר במידע, ממצאים ומחקרים על עולם הציפורים.
יופי של ספר עיון, כתיבה יפה, תרגום נפלא והוא מומלץ מאוד.

הסגן נים / יורי טיניאנוב

הסגן נים / יורי טיניאנוב
הוצאת קתרזיס
91 עמודים
מרוסית: דוד ישראל ארונשטם

אני מאוד אוהב את הספרים האלו, ספרים שמתארים את את הבירוקרטיה במערומיה ויש משהו מיוחד בספר הזה מעבר לעלילה עצמה וזה התקופה בה היא פורסמה, מן חלון הזדמנויות שבו אפשר היה עוד לנצל את העובדה שהצנזורה הסובייטית עדיין לא היתה כה חזקה ומגובשת ובתקופה של כעשור פורדמו כמה יצירות שספק גדול אם היו מאושרות לפרסום מאוחר יותר ואחת מן היצירות האלו היא הסגן נים של יורי טיניאנוב, נובלה סאטירית שמבוססת על חצאי שמועות ומעלה חיוך לא קטן על השפתיים.
התקופה היא המאה ה18, תקופת שלטונו של הקיסר פאבל, שלטון רודני ומהלך אימים של קיסר שכל הנחיותיו הן בגדר פקודה ועובדה ובתקופה זו טעות של פקיד הופכת לפארסה מצחיקה וטראגית בו זמנית, בגלל טעות בניסוח מכתב הפקיד שולח אל מותו התיאורטי קצין מוערך ומייצרת קצין חדש שאינו קיים ומעולם לא היה קיים, אותו סגן נים.
מכאן מתחיל מסע אבסורדי והזוי שבו אותו סגן נים חסר שם, חסר פנים, איש אותו צעולם לא ראו או פגשו מתקדם בסולם הדרגות, מתפתח, מקודם בתפקידים, נענש, נשלח לסיביר ועוד אירועים הזויים, מהצד השני אדם חי לחלוטין מוכרז כמת ולמעשה לא קיים עוד על הנייר.
האמת היא שספרים על טעויות בירוקרטיות ותוצאותיהם נכתבו לא מעט, סיפור כזה נקרא בספרו של ירוסלב האשק "היהירות האנושית" או ב"מחול שדים" של בולגקוב, שניהם תורגמו לעברית בשנה האחרונה וגם שם מתוארים פארסות משעשעות.
ספר משעשע ומרתק, יצירה קטנה שנקראת בזמן קצר ומשאירה טעם טוב.
תרגום טוב של דוד ישראל ארונשטם.
מומלץ.

נדידה / מיכל ברנע־אסטרוג

נדידה / מיכל ברנע־אסטרוג
הוצאת פרדס
248 עמודים

נדידה הוא ספר רוחני ופיוטי שצריך להיות במן תקופה מסוימת כדי להתחבר אליו, לשקט הפנימי שלו ולכתיבה הכנה.
זו פרוזה שבמידה מסוימת מזכירה לי ספרים רוחניים על תקשור עם ישויות או ספרות דתית אפילו אבל זו פרוזה ויש לה המון שקט פנימי בכתיבה וככזו היא מלאה בתיאורים ארוכים ומלטפים על החיבור בין הישות שנוכחת בספר לאדמה ולסביבה החדשה שלה כמעט כמו ילד שמרים לראשונה גוש אדמה בידיו או מלטף לראשונה עלה שנשר מהעץ.
הדאיאנה היא ישות שמימית שכח הכבידה פועל עליה והיא מוצאת עצמה על האדמה, היא אינה מבינה מה קרה לה ולמה היא כאן ולאט לאט היא חוקרת את אמצאותה כאן ואת מקומה החדש ומתחזקת מיום ליום.
במקביל לדאיאנה שהיא דמות רוחנית יש את סיפורם של מרים ואולריך, דמויות אנושיות.
מרים מנהלת ארכיון מתקופה אפלה בתולדות האנושות שנקרא הנחשול הגדול, אירוע שהשפיע על האנושות במובנים רבים וישנו את אולריך, הוא מוזיקאי מוכשר שירד מגדולתו וחי בבדידות באי קטן.
הקשר בין כל הדמויות יתברר בהמשך.
הספר הוא ספר שצריך שקט פנימי כדי לקרוא אותו ולהתחבר אליו והוא מיוחד מאוד ושונה מאוד.
לי קצת היה קשה להתחבר אליו ולקח לי זמן להכנס להווייה שלו, למסר שלו וליופי שלו.
בהחלט שונה ומיוחד.

מעט תקווה / אדוארד סנט אובין

מעט תקווה / אדוארד סנט אובין
ספרית פועלים
139 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

אני שומר מקום של כבוד בספריה הביתית שלי לסדרת פטריק מלרוז, בעיני אחת מסדרות הספרים המשובחות ביותר שקראתי בשנים האחרונות, סדרה שמעוררת בך בו בזמן חיוכים רבים מההומור העוקצני והסאטירה החברתית הנושכת של סנט אובין ומצד שני רגעים מכמירי לב וקורעי נשמה מחייו של פטריק מלרוז ומה שהוא עבר וההתמודדות עם טראומות הילדות שלו.
הספר הראשון והשני היו מעולים שבמעולים ואני לא מצפה שכל הסדרה תמשיך ברמה הזו ואכן הספר השלישי לא עומד בציפיות וברף של שני הספרים הראשונים ועדיין מדובר בספר טוב מאוד שמתנהל בקצב קצת אחר, הרבה יותר דיאלוגים ושיחות סלון וביקורת חברתית על המעמד הגבוה בבריטניה ועל הפלצנות שלה.
רוב הספר מתרחש באותה מסיבה נוצצת של המעמד העליון בהם גם הנסיכה מרגרט והדיאלוגים המשעממים והמרדימים שלהם ולמעשה הספר מתנהל בקצב מאוד איטי עד שפטריק מלרוז נכנס שוב לתמונה והוא אולי הדמות היחידה בספר הזה שיש בה עומק ועניין ונראה כי פטריק שכבר נקי מסמים ומאלכוהול ופטריק גם מקבל החלטה, הוא הולך לשתף לראשונה את חברו במה שקרה לו בילדותו, הוא לראשונה מנסה לעשות איזה תיקון לנפש ולשחרר את הטראומה, את ההתעללות ואת מה שהוא עבר כילד.
אני הרגשתי שהכל כאן מכוון, שיחות הסלון והרכילויות האיומות, העבשות והרדידות שבשעמום הפלצני הבריטי בארוחות מהסוג הזה ומצד שני את התחבטויות הנפש של פטריק מלרוז ואת הרצון שלו סוף סוף לשתף ולנסות לפתוח משהו חדש בחייו.
הספר הזה כמו שאמרתי נופל מקודמיו בסדרה אבל קודם כל הוא ראוי לקריאה כי הוא חלק מסדרת מופת בעיני ודבר שני כי הוא טוב ומעניין אבל זה לא ספר שעומד בפני עצמו, מי שמעוניין לקרוא את זה צריך לקרוא את שאר ספרי הסדרה ולהתחיל מהראשון כי יש המשכיות ויש עלילה שמתפתחת.
תענוג של סדרה וכך אני מתייחס לספר הזה כאל חלק מסדרה.
מומלץ.

שנות לימוד / גיש עמית

שנות לימוד / גיש עמית
הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת מכון מופ"ת
137 עמודים

לפעמים אני אומר לעצמי שאני יכול ללמוד על חינוך ועל עשייה חינוכית הרבה יותר דרך ממוארים מהסוג הזה מאשר ספרי עיון תיאורטיים שבאים לתת לי ידע על עבודה חינוכית כי בעיני עבודה חינוכית אפשר ללמוד מניסיון, נסיון של עצמי ונסיון של אחרים.
רק היום חזרתי מיום מתיש מאוד בבית הספר בו היו לי שני מקרים להתמודד איתם ואת המטען לקחתי איתי הביתה, קטע אחד בו שתי תלמידוךת התחצפו אלי וזה הגיע לטונים גבוהים ושיחות אישיות וקטע שני בו נאלצתי לעשות בירור בין שני תלמידים שהלכו מכות וכל הדברים האלו קרו במהלך השיעור שלי ואם אנחנו רוצים להבין איך העבודה של מורה או מנהל מתנהלת בשטח ומה הקשיים הרגשיים, המורכבויות וגם ההצלחות הקטנות אז החומר התיאורטי לא רלוונטי כאן כמו להבין ולקרוא דרך חוויות וגיש עמית מנגיש לנו בספר חשוב מאוד בעיני, ספר חינוכי שהקורא יוצא ממנו עם המון חומר למחשבה, חומר לעיכול, חומר להתמודדות אישית בין אם הוא איש חינוך ובין אם הוא אדם מן השורה או אולי הורה לילד במערכת החינוך שמקבל פרספקטיבה וזו פרספקטיבה חשובה.
גיש עמית מספר לנו חוויות מהיותו מורה בבית ספר לפליטים מצד אחד ולאחר מכן את החוויות שלו כמנהל בבית ספר אנתרופוסופי, שתי תפיסות חינוכיות וגישות חינוכיות שונות מאוד אחת מהשניה אבל כאן החוויה היא לא רק דרך ההבנה של התמודדות בשתי מערכות חינוך שונות אחת מהשניה אלא גם דרך משקפיים של מורה מצד אחד ושל מנהל מצד שני.
גיש עמית מתאר לנו חוויות, חוויות שהן כמעט ויזואליות בתיאור שלו, עכמעט אפשר להרגיש את עצמי שם כאיש חינוך, בסיטואציות המורכבות, במחשבות של המורה ומעבר לכך אנחנו חווים את איש החינוך כאדם, כאדם פגיע, כאדם מתמודד עם מורכבויות החיים, עם אבל, פרידה כואבת, פיטורין, בן אדם, זו המילה, בן אדם.
לפני שבועיים בערך השתתפתי בכתבה במוסף סוף השבוע על המורכבות שלי כאיש חינוך שצריך לעבוד כשומר לילה כדי להתפרנס וחשפתי את עצמי בפני כל מי שקורא את המוסף הזה שהוא אחד הפופולרים בישראל, החשיפה הזו לא קלה והיא לא קלה בין אם זה בכתבה ובין אם זה בממואר, לפעמים אנחנו שוכחים שמדובר בבני אדם פגיעים וחשופים והעבודה החינוכית היא קשה מאוד, מורכבת מאוד ואמיצה מאוד.
הספר הזה ילמד אתכם להיות אנשי חינוך טובים יותר כי הוא נכתב מהמקום הכי אמיץ ורגיש, מהמקום האנושי.
ספר חשוב ומצוין.

סקיצות תל אביביות / אברהם בלבן, עמי שנער

סקיצות תל אביביות / אברהם בלבן, עמי שנער
הוצאת עם עובד
איורים: עמי שנער
עיצוב: דפנה גרייף
174 עמודים

החיבור בין איש המילה הכתובה אברהם בלבן לבין האמן עמי שנער יצרו אלבום מרתק שמילה וציור משולבים ביניהם בצורה מאוד מיוחדת,זה ספר נפלא שלוקח אותנו למסע אל תל אביב של היום, של פעם, של ההווה, העבר וגם העתיד.
הייחוד בספר הזה הוא ששנער ובלבן אינם באים להציג לנו דווקא את פינות החמד של תל אביב ואת המקומות המוכרים והתיירותיים אלא לוקחים אותנו למקומות שבהם יש סיפור מעניין, חוויה מעניינת, אנקדוטה הסטורית ואנשים, כן, האנשים שעושים את העיר הזו מה שהיא, אותם אנשים פשוטים בשכונות, בשווקים, הפליטים, העובדים הזרים, הרוכלים, השקופים.
והציורים של עמי שנער מלווים את המילים של בלבן, ציורים בצבע, אקוורל נשפך ונוזל, חצי שקוף, חצי אטום, רישומים בקו, בכתם שנותנים לנו מבט מיוחד לעיר הזו שרבדיה, עומקיה ושכבותיה אין להם סוף.
לא סתם ציינתי את המעצבת של הספר ובדרך כלל איני עושה זאת בספרים אותם אני בוחר לסקור והסיבה שעשיתי זאת הפעם זה העיצוב המוקפד כמעט כמו התייחסות לקטלוג אומנותי, לקטלוג של תערוכה שנותן לספר הזה את המקום המיוחד שלו כאלבום שכדאי לשמור בספריה הביתית ותמיד ניתן לחזור אליו.
ספר נהדר ממש ועושה חשק לטייל בעיר ולהכיר את כל הפינות הנפלאות שמתוארים בה דרך הספר הזה.

הלב איננו / קיארה ולריו

הלב איננו / קיארה ולריו
הוצאת רימונים
211 עמודים
מאיטלקית: יעל קריצוק

איזה ספר מעניין ושונה, השם שלו כבר מעורר איזה מסתורין וסקרנות ואני אוהב ספרים שמעוררים בך מחשבה על החיים ועל המשמעויות של החיים או האיברים בגופנו וחסרונם, יש בספר הזה איזו אלגוריה מסוימת על הדברים החשובים בחיים והקריאה בו לא פשוטה למרות שהוא יחסית ספר צנום, לדעתי כדי להבין אותו לעומק ראוי אפילו להקדיש לו יותר מקריאה אחת ואולי אעשה זאת בהזדמנות כי הוא הותיר בי איזה מן מחשבה שמשהו בקריאה לא היה שלם עד הסוף או הותיר בי מחשבות שאולי לא הספקתי לרדת לעומקם של המשמעויות החבויות בו.
אנדראה הוא פרופסור למיתולוגיה והסטוריה באוניברסיטה אשר מתעורר יום אחד ומגלה שהלב שלו איננו, ממש כך, אין לו לב במובן הפיזי של המילה, האיבר הזה חסר בגופו, תופעה מסתורית ביותר וכאן מתחיל בעצם סיפורו של אנדראה והנשים בחייו, אותו אביר חסר מעורר מחשבות על מערכות היחסים שאנדראה היה בהן, המשמעויות של כל אישה עבורו ודברים שצצים מהעבר.
עקב היותו של אנדראה פרופסור למיתולוגיה הוא מעלה כל מני אנקדוטות בספר מסיפורי המיתולוגיה כדי להמחיש את הדברים שמתרחשים בחייו .
"הלב איננו הוא ספר מעניין ומלא תובנות על החיים ועל אהבה.
מומלץ לקרוא.

בתוך הרעש הגדול / יפעת גדות

בתוך הרעש הגדול / יפעת גדות
הוצאת קתרזיס
94 עמודים

יש איזה דיסוננס בין הכריכה היפה של הספר לבין שמו, בכריכה יש כל כך הרבה שקט, אישה מטיילת ביער, מלבדה אין נפש חיה לכאורה, שקט ושלווה ואנחנו בתוך הרעש הגדול שהוא שם הספר אבל זה מסתדר לי למרות הדיסוננס כי בתוך הרעש הגדול נמצאים השירים, הטיול ביער, האסקפיזם, הבועה הזו שמאפשרת לנו להתנתק מהכל ולכתוב, להתבטא, ללטף עצים, למצוא את השקט הפנימי.
אין לספר הזה איזו נקודת אחיזה, איזה נושא מרכזי שמוביל אותו, זה ספר שלוקח אותנו למסע הפנימי של המשוררת לעצמה, שירים שנוגעים בהרבה נושאים של החיים וכל אחד או אחת יכולים למצוא בו נקודה שמחברת אותו לספר.
הכתיבה של יפעת היא שירה נוחה, שיכולה להגיע לכל אדם ולכל קורא, אין בה בעיני משהו מתיימר מדי או בשפה גבוהה מדי או בחריזה מתוחכמת מדי, זו שירה נגישה, מכילה, מדברת על נושאים שאנחנו כולנו חווים ומרגישים, אהבה, געגוע, קורונה, חיפוש עצמי, משפחה ועוד ועוד.
הספר הזה הוא ספר שירה נוגע ורגיש שכתוב היטב והשירים בו מחוברים לחיים של כולנו ומעוררים מחשבות ותהיות.

"אני רוצה להקנות משמעות
לשעות המתות של הנפש,
לרגעי הלאות של הגוף.

אני רוצה לעורר
זכרונות של מחר,
לשתול בי תשוקה אל הדרך
וגם כשאני בשוליה
לרצות בלי כנפים,
לעוף."

המשפט האחרון / סקוט טורו

המשפט האחרון / סקוט טורו
הוצאת אריה ניר
427 עמודים
מאנגלית: נעה בן פורת

מעניין שהספר הזה יצא קצת לפני שהקורונה התחילה וכל הדיונים על ה fdaהפכו לרלוונטיים יותר מתמיד כי הספר הזה של סקוט טורו עוסק בעולם התרופות ואישורי התרופות וסקוט טורו הוא סופר שספריו עוסקים בעולם המשפט בהיבטים שונים ומשלבים מתח ודרמה.
אני מודה שאיני חובב גדול של ספרי מתח משפטיים, לרוב הדיונים משעממים אותי ואני מתחבר למעטים אבל מהספר הזה נהניתי ברובו, הוא כתוב טוב, הנושא רלוונטי ובסך הכל למעט מריחות בכל הקשור לדיונים בבית המשפט ולדעתי האישית שספר זה היה יכול להיות קצר יותר באיזה 60-70 עמוד עדיין מדובר בספר שחובבי הז'אנר יעופו עליו.
ד"ר קיריל פאפקו הוא רופא, חתן פרס נובל לספרות שהתגלית הכי משמעותית שלו היא תרופה למחלת הסרטן אך נראה שהתרופה בעצם עושה את התהליך ההפוך וחלק מהמטופלים מתים ממנה והרופא הידוע מואשם ברצח, בשוחד, מרמה וכן בסחר מניות תוך שימוש במידע פנימי לפני שערך החברה ירד.
קיריל יוצר קשר עם חברו הותיק עוד מהתקופה שהם היו בארגנטינה עורד דין סנדי סטרן, סנדי הוא עורך דין קשיש וזהו ככל הנראה משפטו האחרון והוא מנהל אותו עם בתו מרתה ונכדתו פינקי והם מנסים לעשות את הבלתי אפשרי כמעט ולחלץ את ד"ר פאפקו מהכלא ולהביא לזיכויו.
רוב הספר מתרכז בבית המשפט ומדי פעם יוצא החוצה ועובר לתאר ולספר על הדמויות ועל עברן אבל בגדול הספר הוא ספר משפטי שהדרמה המתחוללת בו היא בבית המשפט.
יחסית לאחד שלא ממש מתחבר לספרי מתח משפטיים אפשר לומר שהוא די עניין אותי ודי נהניתי ממנו ואני חושב שחובבי הז'אנר יהנו ממנו אף יותר ממני.