סוף הרומן / גרהם גרין

סוף הרומן / גרהם גרין
עם עובד
234 עמודים
מאנגלית: עפרה אביגד

גרהם גרין כתב כאן רומן מלנכולי ומהורהר ולא קל לקריאה שכן הוא מעורר שאלות מורכבות על אמונה, זוגיות ובגידה ולמרות שהוא לא קל לקריאה הוא שווה את המאמץ, זהו ספר טוב של סופר גדול ששווה להכירו ולהיחשף אליו.
מוריס בנדיקט סופר במקצועו ושרה מיילס מנהלים רומן חשאי ובשנת 1944 עם התקפת טילים על לונדון קרה אירוע קשה בו שרה חשבה שמוריס נהרג אך למרות שגילתה שנשר בחיים שרה החליטה לנתק את הקשר.
שנתיים לאחר מכן פוגש מוריס את בעלה של שרה מיילס. הנרי שמשתף אותו בחששותיו ששרה בוגדת בו עם גבר אחר מה שמעורר במוריס את תחושות הקנאה מחדש והוא שוכר בלש פרטי שיעקוב אחרי שרה. לבסוף מתגלה מה שעבר על שרה לאחר שחשבה שמוריס מת ואולי זה בעצם ליבו של הספר והחשיבות שלו והוא נושא האמונה, האמונה באלוהים או אי האמונה באלוהים.
שרה נושאת תפילה לאותו אל שעד אז לא האמינה בו שאם מוריס יצא בחיים היא תחל להאמין בו.
מה שלא היה ברור למוריס וגם לקוראים מדוע שרה נטשה את מוריס ולא נתנה לו הסבר מניח את הדעת לנטישה שלה. כמו ששרה גילתה את האלוהים מוריס מתעב אותו יותר ומתרחק ממנו ונראה שהאמונה או אי האמונה הם הגרעין החשוב בספר הזה ומה שהופך אותו לכבד קצת.
משולש האהבים הזה, ההסתרות, הקנאה השאלות שעולות מכך הם מרתקות והספר מרתק ומעורר מחשבה אך האמונה או האי אמונה הם בעיני הופכים את הספר למשהו אחר ומרתק יותר.
קריאה לא קלה של ספר מצוין.
הספר המרתק הזה מעלה שאלות מעניינות על אהבה ואמונה

מסמרים / מיכל בסן

מסמרים / מיכל בסן
הוצאת קתרזיס
317 עמודים

אין הרבה כריכות שמדייקות כל כך באוירת הספר כמו ב"מסמרים".
הציור הזה של אולה קרבצ'נקו מדייק את האוירה, את הדמות של דנה גיבורת הספר ומכניס אותנו לאוירה.
ההתפתחות של הוצאת קרתזיס מרשימה והבחירות של ספרי הפרוזה שהיא בוחרת להוציא נבחרות בקפדנות ועד כה מרשימות מאוד.
כאמן בעצמי מצאתי את עצמי מזדהה מאוד עם גיבורי הספר, אמן הוא גמות לא יציבה מעצם היותו אמן יוצר, אתה לא יכול ליצור מהקרביים שלך אם אין לך משהו בעברך או איזה מקום בעייתי באישיות שלך, ציור ואמנות בכלל באים ממקום פנימי עמוק והתהליכים אותם עוברים יהלי ודנה ביחד ולחוד גרמו לי להזדהות איתם ולהתחבר אליהם במקומות רבים.
הדמויות המרכזיות בספר זה הם יהלי ודנה, יהלי הואכוכב עולה בשמי האמנות המקומית, ילד פלא במובן מסוים אך גם הוא לא יציב, בן יחיד לאם רוסיה ושתלטנית ויש את דנה, בחורה מורכבת מאוד, צלמת מוכשרת שמודעת לחיצוניות המרשימה שלה ומנהלת מערכות יחסים מורכבות ואלימות עם גברים.
דנה לא שומרת את יצירותיה, שורפת אותן ובין דנה ויהלי שמכירים מכיתת הרישום בנערותם נוצר קשר מחודש, קשר אהבה רומנטי מורכב מאוד שמיצר דינמיקה חדשה ומורכבת.
הספר נכתב בשני קולות, פרק מנקודת המבט של יהלי ופרק מנקודת המבט של דנה וכן הלאה.
אני חוזר לציור הכריכה של אולה שכן החיבור אליו בסיפור לא נוגע רק לתחושת האמן ולרגש האמן אלא גם להתמודדות הנפש והספר נוגע גם בנקודה הזו, באמנות ואהבה מהמקום של פוסט טראומה והתמודדות עם קשיי הנפש והרצון למצוא מזור בעולם הזה.
מסמרים הוא ספר טוב, חזק ונוקב שמביא בכתיבה יפה את הסיפור של דמויות שהאמנות היא עבורם מפלט אך גם המועקה והחיפוש אחר אהבה של שני נפשות אבודות.
מומלץ.

המחצית הטובה יותר / שרון מועלם

המחצית הטובה יותר / שרון מועלם
הוצאת אריה ניר
271 עמודים
מאנגלית: עדי מרקוזה הס

כותרת המשנה של הספר "על העליונות הגנטית של נשים" מעוררת אמוציות לא מעטות אצל שני המגדרים גם הגבריים וגם הנשיים אבל היא גם מעוררת את החשק לפתוח את הספר ולצלול לתוכו ולא משנה באמת מה אנחנו מרגישים כלפיו וזו כבר נקודת חוזקה בספר מסוג זה, הוא מעורר סקרנות.
סקרנות זו מילת מפתח בקריאה של ספר עיוני מסג זה.
שרון מועלם הוא מדען, פיזיקאי ומומחה למחלות גנטיות והספר הזה בא קודם כל להציג עובדות, עכשיו למרות כותרת המשנה המסקרנת ומעוררת הרגשות גם אצל גברים וגם אצל נשים אבל נדמה לי שבעיקר אצל גברים היא מעוררת אמוציות ולמה זה?
אנחנו גדלנו בחברה פטריארכלית מעמדית, לפחות כך בעולם המערבי, זו חברה שמחנכת אותנו שיש מין חלש ויש מין חזק והמין החזק הוא המין הגברי והוא השולט והוא הדומיננטי והוא הקובע ולכל מין יש תפקידים מוגדרים ולמעשה כך היה מאז ומתמיד.
עכשיו, אם בוחנים את זה מבחינה פיזית גופנית אז נכון, הגברים חזקים יותר פיזית, ההישגים הספורטיביים שלהם טובים יותר עקב כך ומאז כמעט שחר האנושות הגבר קבע את סדרי העולם אבל לא על נתונים פיזיים מדבר שרון מועלם אלא על גנטיקה, על השרדות, על נתונים אבולוציונים.
הספר של מועלם שהוא ספר מאוד מעניין נותן לנו נקודת מבט אחרת לגמרי על המין האנושי והוא נכנס עמוק יותר לתוך כל מה שקשור השוני הכרומוזומלי בין גברים לנשים ובעצם זה המפתח ואת הדברים האלה כמעט לא מלמדים ולא שמים על זה דגש.
ההבדלים בין נשים שמחזיקות בכרומוזומים xx נותנים להן יתרון על פני גברים עם כרומוזומים xy.
נשים שורדות יותר, חיות יותר שנים, למעשה מערכת החיסון שלהן עוזרת להן להלחם טוב יותר במחלות כגון סרטן ואף הקורונה ונראה שמבחינה גנטית נשים חזקות יותר פיזיולוגית.
הספר הזה מעניין ונותן לנו השקפת עולם נוספת לגבי ההבדלים בין המינים והוא עשיר בדוגמאות גם מההסטוריה, גם מחוויות שונות ומבוסס על מחקרים ועל עדויות.
מומלץ מאוד.

חובו של היום ללילה / יסמינה חדרה

חובו של היום ללילה / יסמינה חדרה
ספריית רות
455 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

מודה שיש לי חולשה להוצאה הזו, לספריית רות, אני מחכה לספר הבא שהם יוציאו וככה היה כמעט מהספר הראשון, הבחירות המעניינות שלהן והלא שגרתיות שלרוב מעיגות על רמה גבוהה ובחירה קפדנית של טקסטים וגם של המתרגמים ללא ספק מייצרים ציפייה גבוהה.
גם הספר הזה לא אכזב אותי.
יסמינה חדרה הוא שם העט של הסופר האלג'ירי מוחמד מולסהול ובגלל הצנזורה הוא בחר לפרסם את ספריו בשמו של רעייתו יסמינה חדרה.
הספר הוא ספר התבגרות, סיפור שנפרש על פני 70 שנה ומציג לא רק את התבגרותו וסיפורו של יונס גיבור הספר אלא גם את סיפור עצמאותה של אלג'יריה, את נזקי הקולוניאליזם ואולי במידה מסוימת את סיפורה של כל צפון אפריקה הערבית.
הסיפור של יונס מתחיל כשהוא ילד בשנות ה30 באלג'יריה, משפחתו חיה בחווה והחיים שלהם בסך הכל לא מעידים על הדרמה והשינוי הגדול שעומד להתרחש בחייהם, אך כאשר שריפה גדולה פורצת ואביא של יונס לא מסוגל להחזיר את חובותיו המשפחה עוזבת את חייה בחווה ועוברת לגור בעיר אוראן בשכונת עוני.
בזמן השריפה רואה יונס פעם ראשונה את אביו כדמות חלשה, שבירה ובתקופה בעיר גם מתחולל שינוי שכן אביו של יונס, אדם גאה מאוד רואה שהוא מתקשה להעניק ליונס את צרכיו וההתמודדות קשה מאוד ולכן הוא פונה לאחיו האמיד שמתגורר בחלק העשיר של העיר ומבקש ממנו שיאמץ את יונס וכאן חייו של יונס הצעיר משתנים שוב, החיים אצל דודו גם מלאים מהפכים ובשלב מסוים אחיו שפעיל בתנועה הלאומית האלג'יראית נעצר ולבסוף מחליט לעבור עם משפחתו מאוראן לעיירה ריו סלאדו, עיירה קולוניאליסטית, ססגונית עם אופי אירופאי ועם המעבר גם יונס משתנה לאט לאט, שמו הופך לז'ונאס ונראה שהזהות הערבית שלו לאט לאט נעלמת.
סיפור זהותו של ז'ונאס הוא חלק משמעותי בספר ואולי חלק מהחיפוש הכללי אחר מה שאלג'יריה שואפת להיות או לא להיות.
ז'ונאס הצעיר מתחבר לקבוצת צעירים ומייצר קשרים אמיצים של חברות שתלך איתו קדימה לאורך חייו ושם גם הוא פוגש את אמילי ויתאהב בה.
לצד השינוי של ז'ונאס אנחנו רואים את השינוי שחווה אלג'יריה כאומה.
נראה שז'ונאס לא מוצא את מקומו מבחינת הזהות האישית באופן מלא, האם הוא ערבי שחי בקהילה אירופית או אולי הוא אירופי מרגע האימוץ שלו ומוצאו הערבי כבר לא רלוונטי למקום בוא הוא נמצא כרגע.
הספר כתוב היטב, מתורגם היטב, מהנה ונותן לנו הצצה לאלג'יריה ולשינוי שחל בה.
בהחלט מומלץ לקרוא ולהיחשף להוצאה הנהדרת והחשובה הזו למי שעדיין לא מכיר אותה מספיק.

אשכב לישון בצהרים / סטיבן האגרד

אשכב לישון בצהרים / סטיבן האגרד
הוצאת אפרסמון
123 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

סטיבן האגרד, שחקן, מחזאי וסופר בריטי נפרד בשנת 1940 מאשתו וילדיו, שלח אותם לאמריקה למען בטחונם ולפני שהוא מתגייס לשירות צבאי הוא יושב בדירה שבלונדון המופצת וכותב מכתב לילדיו.
למעשה המכתב הזה הוא מניפסט מרשים של הומניזם וראיית העולם של האגרד, הוא מספר על עצמו, על חייו, על הדברים שעיצבו אותו בילדותו ועל ערכיו, הוא כותב בצורה מעוררת רגש על איזה עולם הוא היה רוצה שילדיו יחיו בו ועל שנאתו לגרמנים ולהיטלריזם.
האגרד ושלח את ילדיו והולך להלחם למען עקרונותיו, למען מה שהוא רואה כצדק ואולי גם להקריב את חייו למען הבטחת עתיד טוב יותר לילדיו.
הטקסט הזה הכל כך חזק של האגרד רלוונטי להיום ולמעשה לכל תקופה בה אנחנו עומדים מול רוע ומול עם נכבש ועם כובש ושומעים קולות שאם העם הנכבש היה נכנע לא היו הרוגים והמלחמה היתה מסתיימת והטקסט הזה של האגרד, המכתב הזה לילדיו נכתב ב24 ביוני 1940, היום בו צרפת חתמה על הסכם הכניעה לגרמניה.
לטקסט הנפלא הזה של האגרד מופיעים שני נספחים, הראשון הוא מכתב נלוה שכתב חברו של האגרד, כריסטופר האסל, טקסט מרגש ויפה שמוסיף עומק ועניין לטקסט של האגרד ומבהיר קצת פרטים על חייו וגם על מותו.
החלק הנוסף אלו שירים של האגרד שאולי על החלק הזה אפשר היה לוותר גם כי השירים הם בעיני פחות מעניינים אבל גם כי נראה שהספר היה ראוי להסתיים עם המכתב ועם העוצמות שלו ולהשאיר את הקורא עם המחשבות על הטקסט החשוב הזה.
מומלץ מאוד.

היום בו יתחילו שירי לדבר / יונה אלון

היום בו יתחילו שירי לדבר / יונה אלון
תשע נשמות
89 עמודים

מאוד אהבתי את ספרו הקודם של יונה אלון בתשע נשמות, יונה אלון היה איש המילה הכתובה והשאיר תחתיו רשימות רבות, מילים רבים והפעם אחרי הספר ההגותי/ פילוסופי הקודם כאן נאספו שירים רבים של איש המילה הכתובה, ספר שתענוג לשוטט בין השירים ולתהות על קנקנו של הטיפוס המתבודד והמרתק הזה.
הספר הזה מניח קצת את השאלה "מהי שירה" השירים בספר הזה הם כמעט כמו משפטי זן או שירת הייקו, קצרים, מתומצתים ועולם ומלואו נמצא מאחורי כל אחד מהם.
הכתיבה של אלון מינימליסטית כמעט כמו חייו, אדם צנוע שלא חיפש תהילה ופרסום וכתב לשם הכתיבה, לשם עצמו, לתקן את נפשו הפצועה, למצוא נתיב לחייו ומזור לכאביו.
השוטטות בין השירים היא כמעט שוטטות בין מסלולי חייו של אלון, הזכרונות, הגעגועים, הטראומות ועוד.
זהו ספר מסע באמצעות שירים קצרים, ממוקדים ומדויקים.

"תמיד ללכת
אל הארץ המובטחת
ואליה לא לבוא"


"על כורסה בבוקר
עייף אל תוכי
רך אהבה

אני צומח אגרוף
להכות במכים בי"

כלומים / גיא יוספן

כלומים / גיא יוספן
הוצאת בודהיספרא
128 עמודים

כלומים הוא ספר שקוף על אנשים שקופים, יש בו משהו קצת אחר, למעשה אחר מאוד ואוירה מאוד מאוד מיוחדת כאילו המחבר מבקש להעביר לנו איזו חוויה שיוצאת מהקופסא שאנחנו מכירים ומאפשר לנו לחוות מה זה בעצם להיות לרגע במקום קצת אחר ולראות ולהבין את חיים של אנשים בעלי תסמונת דאון בהוסטל שהוא עבד בו.
ההוסטל הוא מן עולם בתוך עולם, נפרד, מנותק יש לו חיים משלו והחוויה של הספר היא חוויה רוחנית כמעט, זה ספר שקשה קצת לנתח אותו שכן הוא חווייתי מאוד, רצוף החוויות מיוחדות כאלו שנצרבות בזכרון אבל גם כאלו שלוקחות אותך למסע לתוך עצמך ואולי גם הסקירה הזו תהיה רוחנית במובן מסוים.
מה זה בעצם הכלומים, מאיפה המושג הזה הגיע ובעיני יש בו איזה ייחוד, אפשר להתייחס לכלומים כאל אותם אנשים שעבור הרבה אנשים הם כאלו שלא מקבלים את היחס הראוי להם, השקופים, המנודים במובן מסוים, המנותקים מהעולם, אנחנו פוחדים מהשונה עד כדי כך שנחנו לא מסוגלים להתבונן עמוק יותר לתוכנו ולראות את עצמנו ככלומים בעצם.
המחבר נמצא בהוסטל ומפתח קשר ייחודי עם שני דיירים, גיל ולילה, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו והחוויות הקצרות שמתוארות בספר הן חוויות שאפשר לחוות רק עם מבוגרים שהם בעצם ילדים בנשמתם ואף במוחם, החיים נשארים איפשהו באותו מקום והזמן נעצר והחיים חולפים על פני הזמן שנעצר והילדים נשארים ילדים אבל בגוף גדול יותר.
לרגע ילדים, לרגע פילוסופים של החיים עם תובנות וראיית עולם מצחיקה, משעשעת ושונה וגיא יוספן מעביר לנו את החוויה הזו בכתיבה מאוד כנה ומעניינת, יש איזו פתיחות נעימה שמחברת אותך לספר הרגיש הזה והלא שגרתי ובכלל מדובר באריזה שנורא נעים להחזיק ביד מרמת הכריכה ועד האיורים הנהדרים של גיא יוספן שמעבירים לנו בצורה מינימליסטית את התחושות והרגשות בספר דרך עיניו של המחבר.
ספר מאוד שונה והרגשתי שככל שאנחנו לומדים להתנתק מכל מה שאנחנו מכירים או יודעים לכאורה עולם אחר נפתח לנו שהוא משהו שלא ראינו עד כה, כמו שנצמצם עיניים ונראה אצבעות בין האצבעות, אם נשכיל להביט על העולם בצורה שונה נגלה את הכלומים, נבחין בדברים שעד כה חשבנו אותם לשקופים,
מיוחד מאוד.

תשע דרכים להיפרד / סנונית ליס

תשע דרכים להיפרד / סנונית ליס
סנונית תוכן
164 עמודים

סנונית ליס היא כותבת נהדרת, אחרי שהוציאה פרוזה היא עכשיו הוציאה ספר שמורכב מתשעה סיפורים קצרים כשהנושא היעקרי שמוביל בכל הסיפורים הוא נושא הפרידות, כשמו של הספר.
אבל הספר הזה אמנם עוסק בפרידות על הספקטרום הרחב של המושג הזה אבל המיקוד של המחברת הוא בעידן הטכנולוגי וחלקו אף עתידני ומלא דמיון.
נראה שעידן המסכים הוביל אותנו לחשוב איך יראו מערכות יחסים בינאישיים בעידן בו התקשורת שונה ממה שהכרנו בעבר.
אבל לפני שאתייחס לסיפורים עצמם, אחרי שקראתי את הספר קראתי כמה כתבות שמספרות על כך שסנונית ליס עצמה השתמשה בטכנולוגיה ייחודית בגלל המגבלה הפיזית שלה ובעצם כתבה את הספר באמצעות העיניים כך שהטכנולוגיה והעולם העתידני והאפשרויות שהכלים האלו מספקים לנו הופכים את העולם הזה למעניין יותר, טכנולוגי יותר ועשיר יותר ובסופו של דבר אי אפשר לעצור את ההתקדמות אלא ללמוד לחיות איתה וזה כולל גם לנהל מערכות יחסים באמצעותה.
הסיפורים עצמם טובים ומעניינים ורובם מעוררי מחשבה.
מאוד אהבתי את הסיפור הראשון שמתאר שליח כמו שליח וולט רק שבמקום אוכל הוא בא לבשר על פרידה או עושה פעולות אחרות שמייצרות אינטראקציה בינאישית במקום האדם שאמור לעשות זאת.
ישנו עוד סיפור מצוין על זוג הורים שמספקים לילד שלהם תכונות גנטיות דרך מאגר גנטי ומחפשים להעניק לילד שלהם תכונות גנטיות חיוביות כל כך שהם מייצרים ילד מפחיד בגאוניותו.
ישנו עוד סיפור מעניין על בת קיבוץ חוזרת שמעוניינת להתקבל לחברות בקיבוץ כשההצבעה נעשית באמצעות לייקים או דיסלייקים וכך יוחלט עתידה.
ספר מעורר מחשבה, עתידני אך לא בדיוני.
מאוד אהבתי, מרתק ומעניין.

מיתוסים / סטיבן פריי

מיתוסים / סטיבן פריי
הוצאת הכורסא
378 עמודים
תרגום: תומר בן אהרון

אתחיל מההתחלה ומהמקום הכי פשוט, מדובר באחד הספרים הכי מהנים שקראתי על המיתולוגיה היוונית, סטיבן פריי מפשט את הסיפורים ואת המיתוסים שחלקנו מכירים יותר ומכירים פחות למקום הכי מהנה ומקום שכמעט כל אחד יכול להתחבר אליו.
מה כבר אפשר לחדש בסיפורים אלו? כל כך הרבה ספרים כבר נכתבו בנושאים אלו, ברמות שונות של ידע ושל ניתוחים ופרשנויות, הספרות בנושאי האגדות היווניות היא עצומה ועם זאת סטיבן פריי מנגיש זאת וכאן סטיבן פריי לא בא לפרשן כלום, לא בא לנסות ולנתח לנו את הסיפורים אלא פשוט לספרם, אולי כמו שאב מספר לבנו או כמו שיח מסביב למדורה ואולי כאן הייחוד של הספר הזה שכמו הכריכה הנהדרת שלו הוא מלא בצבע ועניין.
הספר עוסק בעיקר במיתוסים מתחילת הבריאה לפי המיתולוגיה היוונית ונראה שהיא ממשיכה מעבר לספר הזה והיא פחות עוסקת בגיבורים האנושים אלא יותר במיתוסים שקשורים לעולם האלים, האולימפוס, הנימפות והיצורים האגדיים ומתאר סיפורים שנובעים מאילן היוחסין של עולם האלים.
חלק מהסיפורים אנחנו מכירים יותר וחלק מהמיתוסים למדתי מקריאת ספר זה (כמו למשל מקור השם "אקו" או הד) סיפורים שמוכרים לכולם הם למשל סיפורו של סיזיפוס או סיפורו של אטלס או פרסאוס וכמובן כמובן, בריאת האדם שנוצר כתוצאה משעממו של זאוס ורצונו במשחק חדש.
הספר עשיר בסיפורים על סיפורים והוא מסוג הספרים שכיף לחזור אליהם, להתענג מהסיפורים הרבים שבו והאגדות.
למרות שהספר קליל וכתוב בצורה פשוטה ונגישה הוא לא בהכרח לדור הצעיר אלא מיועד לכולם ומלווה בהערות שוליים וסטיבן פריי ניחן בידע רב בנושא המדובר.
זהו ספר מומלץ בחום, הוא מהנה מאוד ופשוט תענוג לצלול אליו ולאגדות האלו שלא נס ליחם.

אני רוצה מטושטש בבקשה / רונית ג'אן קלטר

אני רוצה מטושטש בבקשה / רונית ג'אן קלטר
הוצאת קתרזיס
89 עמודים

אני אתחיל מהכריכה כי הרבה פעמים הכריכה בעיקר בספר שירה מחברת אותי לתוכן, למילים, למשמעות המילים, למנגינה הפנימית.
בכריכה אנחנו רואים ילדה שמנסה לגעת בכוכב, שואפת אליו, מושיטה יד.
כוכב מסמל איזה משהו גדול מאיתנו, רחוק מאיתנו, נראה אבל בלתי מושג, והוא גם מסמל געגוע, כמיהה ועוד.
אני חושב שהספר של רונית ג'אן קלטר עונה על המושגים האלו, אין לו איזה מיקוד או איזה נושא אחד שהמשורר לוקח אותנו למסע אליו, יש כאן כמה נושאים שמדברים על החיים של המשוררת, על השאיפות, על העבר, על המקום בו היא רוצה להיות והחיים עצמם.
לכאורה אלו קלישאות אבל הספר לוקח אותנו למסע פנימי אל חיי המשוררת.
אם למקד בכל זאת את השירים בספר אז אני חושב שהספר עוסק בנשיות, השירים עוסקים בהיבטים שונים של חייה של המשוררת כאישה, כבת אדם כאשת מילים.
כשמשורר כותב על כמיהה וגעגוע לאמא זה מחבר אותי מיד שכן אני חי את הכמיהה הזו יום יום בחיי.
זה ספר שיש בו הרבה קסם, חיבור עצמי, כנות ואמונה.
הוא רגיש וכתוב היטב והשירים בו נוגעים.

פְּנִימָה, בְּאֹפֶק לִבִּי,
רָאִיתִי אוֹר קָטָן
בִּדְמוּת חֲלוֹם, חֲמַקְמַק
בֵּין חֲשֵׁכוֹת וְאוֹרוֹת.
וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ
מִמֶּרְחָק,
וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ
עוֹד יוֹתֵר מִקָּרוֹב.
לֶאֱחֹז וְלִשְׁהוֹת.
וּבְלִבִּי לֹא רוֹדֶפֶת
אַחַר הָאוֹר הַבָּא,
מוֹדָה
עַל מְצִיאוּת שֶׁבָּהּ

אֵינִי מְחַפֶּשֶׂת חֹשֶׁךְ.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתְּ צוֹעֶדֶת
בְּמַעְגָּלִים,
אֵינֵךְ עוֹמֶדֶת בַּמָּקוֹם.
אַתְּ פָּשׁוּט מִתְקַדֶּמֶת
מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים
פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ עַצְמֵךְ
בְּקַוִּים
שֶׁאֵינָם יְשָׁרִים.

כדאי לקרוא.