מלכי שנגחאי / ג'ונתן קאופמן
הוצאת מטר
316 עמודים
מאנגלית: צילה אלעזר

הידע שלי על משפחות כדורי וששון היו קלושים מאוד.
מלבד אזכור שמם פה ושם לא שמעתי כמעט עליהם ולא קראתי עליהם ונראה לי שהרבה מאוד מהישראלים לא מכירים את המשפחות החשובות האלו שעבדו ושלטו בהרבה מאוד מהסחר במזרח הרחוק ובעיקר בהודו ובסין ולהערכתי מי שלא מכיר את משפחות ששון וכדורי כמוני זו קריאה מרתקת למדי וידע חדש ומעניין.

ג'ונתן קאופמן מדבר על היריבות בין המשפחות, אני לא ראיתי את זה כך מקריאת הספר, בעיני לא היתה יריבות אלא שושלות מקבילות שלא תץמיד התחרו זו בזו.

הספר מתאר את סיפורם של המשפחות העשירות האלו מההגירה מבגדד עקב התנכלויות ואנטישמיות ומעבר למזרח שם הם ביססו אימפריה מטורפת, חלשו על עסקים והיו מעורבים בפוליטיקה הסינית, גרפו רווחים ממלחמות האופיום, מלונאות, נדל"ן ועוד ועוד.

מדובר בספר שנעשתה בו עבודת תחקיר מעמיקה ומפורטת, אולי אפילו מפורטת מדי שכן יש בו לא מעט חלקים לא מעניינים או מתישים לקריאה, קאופמן נכנס לפרטים ולא תמיד מביא אובייקטיביות בתיאורים שלו.
במקביל לסיפורם של ההשונים והכדורים אנחנו חווים את התפתחותה של העיר שנגחאי ואיך ששנגחאי נראית היום יש למשפחות היהודיות חלק נכבד בכך.

הספר גם לא מתעלם מההשפעה או אי ההשפעה של המשפחות האלו לרעיון הציוני ולתרומה לארץ ישראל.
אפשר לומר שהכדורים הראו יותר מעורבות אבל שני המשפחות תרמו להבאת פליטים יהודים שברחו מגרמניה ואוסטריה לשנגחאי בזמן מלחמת העולם השניה.

ספר מרתק והסטורי שהיה לי מאוד מעניין וחשף אותי לעשייה הרבה של המשפחות האלו, להסטוריה המשפחתית, לדמויות הפועלות, לנשים ולגברים והוא בהחלט מרתק למרות שהוא קצת מתיש פה ושם אם מתבוננים בראיה כוללת מדובר בספר חשוב מאוד.

השמיים של חאם / אורי גרשט
הוצאת תשע נשמות
172 עמודים

בעקבות קריאת הספר לקחתי על עצמי ללמוד קצת על חאם, חאם או בשמו המקורי האם, היה שימפנזה שנחטף על ידי בני אדם ביערות קמרון, נמכר לנאס"א ושימש כשימפנזת ניסויים, אולף לשם מטרה עיקרית שהיא לטוס לחלל החיצון ולמעשה היה ההומיניד הראשון ששוגר לחלל כחלק מתכנית מרקורי של נאס"א.

עד כאן הפרטים האינפורמטיבים היבשים על האם שסיים את חייו בגן חיות.
בסוף הספר מציין אורי גרשט שיש להתייחס לשמיים של חאם כאל רומן בדיוני שמסתמך לפרקים על אירועים הסטוריים.
אני מקבל את ההערה הזו וחושב שהשמיים של חאם הוא מהספרים המפתיעים שיצאו השנה.
קשה להגדיר את הספר הזה, האם זו ביוגרפיה של שימפנזה, האם זהו סיפורו של המין האנושי שמנצל יצורים שונים למטרותיו מבלי לחשוב על ההשלכות לכך, האם זהו רומן אנושי ומורכב על בני אדם ועל חברות מיוחדת בין אדם לשימפנזה, אולי זה הכל מהכל.
מה שבטוח זה שהספר הזה לא קיבל את ההד שמגיע לו והוא צריך לקבל.

אורי גרשט שהוא צלם ואמן נחשב מאוד מחוץ לישראל, חי ועובד בלונדון רקח כאן רומן ביוגרפי מרהיב ומרגש בעיני שמתאר בעצם את כל מה שכתבתי.
הבסיס לסיפור הזה הוא חאם, אותו שימפנזה שנחטף מיערות קמרון בעודו גור, נלקח מאימו המתה אל יעד לא ידוע מבחינתו ואל חיים שישתנו מקצה אל קצה והפך לחיית ניסויים במעבדות נאס"א הוא סיפור מרגש על האנושיות שבחיה וגרשט לוקח אותו אל הקצה כשהוא מחבר אותנו אל חייו ודרכו מהרגע שנחטף ועד מותו בגן החיות.

וזהו סיפורו של בארדלי, שמסופר באופן מרגש, נוגע ומעורר מחשבה, בראדלי שהיה שם עם השימפנזה, התחבר אליו, הקשר שנוצר ביניהם הם משמעותי עבור שניהם ונתן לכל אחד מהם את הכח להתמודד עם המורכבות של אי האנושיות מחוץ לחדרי הניסויים והאימונים.
בראדלי הוא דמות טראגית בעיני, מלאת כאב וחמלה.

אורי גרשט יצר כאן רומן ביוגרפי הסטורי נוגע מאוד שיש בו מן הכתיבה החדשה והמדויקת, יש בה מן האינפורמטיביות היבשה עם אנושיות ופילוסופיה קיומית נוגעת ומעוררת מחשבה, ויש בה מן התעודיות העוצמתית.
גרשט שילב בספר צילומים של חאם, של בראדלי מה שמייצר לנו את האותנטיות בסיפור, את החיבור לטקסט ואף מייצר לנו הזדהות עם סיפורו הטראגי של חאם.
מחבר אותנו לאנושיות שבנו וקשה מאוד להתעלם מכך שבכל אחד מאיתנו יש את התחושה הזו של ניצול הטבע והחי לטובת צרכי האדם.

גמעתי את הספר הזה והרגשתי שהסיפור הזה מחבר אותנו לנפש שלנו, לאנושיות שבנו.

השמיים של חאם זהו ספר מרגש מאוד.

באומגרטנר / פול אוסטר
עם עובד
211 עמודים
מאנגלית: משה רון

אני אוהב את פול אוסטר, אוהב מאוד.
בעיני אחד הסופרים האמריקאים המעניינים והמקוריים ואחרי ספרו עב הכרס 4321 מגיע ספר צנום יחסית שנראה במידה רבה כמו ספר אחר לחלוטין ממה שאנחנו רגילים לקרוא ממנו.
ספר שמשדר רוגע וכמעט שאין בו עלילה שזה לא בהכרח דבר רע.
ספרים בלי עלילה מובנית שיש בהם מחשבות, זכרונות והשלמה מסוימת עם המצב יכולים להיות טובים והספר הזה של פול אוסטר לא רע, בכלל לא רע אבל הוא גם לא פסגת היצירה של הסופר הטוב והמיומן הזה.
אז מסתבר שגם זרם תודעה הוא יודע לכתוב ונכון שבאומגרטנר לא ייזכר כיצירת מופת של פול אוסטר ולא יכלל בין ספריו הטובים ביותר אבל הוא בהחלט ספר טוב שאפשר להתמסר אליו ולהנות ממנו.

הספר עוסק בבדידות והשלמה עם אובדן ונסיון להמשיך הלאה בחיים לאחר האובדן והגיבור שלנו הוא סיי באומגרטנר, פרופסור לפילוסופיה לקראת יציאה לגמלאות שמתמודד עם אובדן אשתו שנהרגה בתאונת שחיה, הוא לא במיטבו, מתרחשות לו כל מני תאונות מוזרות והספר נפתח עם סיר שהושאר על הכיריים וכמעט גורם נזק גדול.
אך באומגרטנר לומד לחיות מחדש, אפילו להתאהב מחדש ותוך כדי נזכר ברגעים מחייו, ברגעים עם אשתו המנוחה, חוזר אל ילדותו ואל חיי אביו בפולין וכך אנחנו למדים להכיר אותו.
אנחנו למדים גם להכיר אשתו המנוחה דרך ממואר שהשאירה ליד שולחן הכתיבה כך שיש לנו סיפור בתוך סיפור.

בסך הכל מדובר בספר לא רע.
שוב, לא מדובר ביצירת מופת של אוסטר אבל סופר מיומן כמוהו יודע לגשת לכל טקסט ולכל סיפור ולהוציא ממנו את המיטב.
בהחלט אפשר לקרוא.

אהבה בקריות / מיקי מלץ
הוצאת שתיים
285 עמודים

השנה היא 1977, אני הייתי אז בן שנתיים וגרתי בבת ים ועם השנים למדתי לשנוא את מכבי תל אביב אפילו שכולם אהבו אותה אבל גם בשנות השמונים כשהתחלתי להתעניין בכדורסל מכבי היתה הקבוצה של המדינה (עד עונת הדובדבנים הזכורה של פיני גרשון בגליל בערך 15 שנה לאחר אותה אליפות אירופה הסטורית) וכולם ידעו ודיברו על אותה עונת אליפות הסטורית והנצחונות המזהירים על צסקא מוסקבה ומובילג'ירג'י וארזה.
ניכר כי המחברת מיקי מלץ עשתה כאן עבודת תחקיר עמוקה ורצינית שכן אפילו עכבר כדורסל כמוני לא עקב אחרי כל המשחקים של מכבי אז וזה בהחלט עשה לי את הקריאה מעניינת יותר.

אבל נעזוב כרגע את מכבי, עוד נחזור אליה כי יש לה חשיבות משמעותית בספר הזה ונדבר על ג'ימי.
נער בן 17 מקרית מוצקין שיודע כבר אז שהוא הומו, בארון כי במיוחד בתקופה הזו לצאת מהארון היה מורכב הרבה יותר מאשר היום שיש מודעות גדולה יותר ותמיכה גדולה יותר.
את הסיפור מספר לנו ג'ימי במן יומן כזה, כתיבה בגוף ראשוןואנחנו עוקבים אחרי החיים שלו ואחרי ההתאהבויות שלו והנסיון למצוא את זהותו ולמצוא את אהבתו.
אבל ג'ימי מאוהב בגיא שהוא חבר של עמי שהיא חברת הילדות של ג'ימי.
מה עושים עם זה?
ג'ימי לא מסתדר עם הוריו ומרגיש לא מובן וזה מסבך אותו והוא נמצא בהמון הרהורים ומחשבות קיומיות ואנחנו עוקבים אחרי מה שמתרחש איתו בעניין רב.

אז כולם יודעים שיש רק ערוץ אחד בטלויזיה וכמובן שכשמכבי משחקת באירופה יש לה מאה אחוז רייטינג וזו עונה הסטורית והסטרית.
אנחנו עוקבים אחרי העונה של מכבי באירופה דרך הסיפור של ג'ימי ודבר מעניין קורה וזה שכשלג'ימי טוב מכבי מפסידה וכשרע לו מכבי מנצחת.

זו שנה משמעותית ומרתקת עבור ג'ימי, עבור מכבי וזהו ספר התבגרות מעניין ומרתק שכיף היה לי לצלול לתוכו.
לא הכל מעניין במידה שווה וייתכן שהייתי מוריד פה ושם בעריכה קטעים מיותרים ולפעמים קצת טרחניים אבל בסיכומו של עניין מדובר ביופי של ספר.

מומלץ.

מעשים לא טהורים, אמאדו מיו / פייר פאולו פזוליני
הוצאת אפרסמון
243 עמודים
מאיטלקית: אלון אלטרס
קודם על אני אתחיל מהכריכה ובכלל בפרגון לעיצובים המוקפדים והמדויקים בכריכות הוצאת אפרסמון שנעשות בידיה המופלאות של המעצבת טליה בר.
גם כאן הכריכה מעבירה כל כך יפה את העלילות של שתי הנובלות המקסימות והעדינות האלו בכתיבה מאוד נוגה ורגישה של פזוליני.

זו דרך מאוד יפה ופיוטית להתחבר לרגע לכתיבה של פזוליני שאותה טרם הכרתי וגם בסרטיו לא צפיתי וכאן מדובר בכתיבה מוקדמת של היוצר המוכשר והרגיש הזה.

פזוליני היה הומוסקסואל והנובלות עוסקות בהתאהבויות של גברים בוגרים לנערים צעירים מהם ובמידה רבה אני יכול להבין למה פזוליני ביקש שנובלות אלו יראו אור לאחר מותו ואני חושב שכמה טוב שנובלות אלו פורסמו ואנחנו זוכים להנות מיצירותיו המוקדמות ומהכתיבה הכנה והיפה שלו.
יש בספר סממנים אוטוביוגרפים מובהקים שמתארים דרך דמויות אחרות את קורותיו של פזוליני הצעיר במחוז פריולי שם הוא התגורר בזמן מלחמת העולם השניה.

הנובלה הראשונה והטובה מבין השניים מתארת אהבה בלתי ממומשת בין גיבור הסיפור, בחור בן 20 לנער צעיר.
כתיבה מלאת תשוקה ורגש שכתובה נפלא ומעבירה לקורא בצורה נפלאה את תחושותיו והתלבטויותיו של המחבר.

הסיפור השני הוא על מורה צעיר שמרגיש משיכה חזקה לצעירים במחוז לצד הרצון שלו להנחיל להם את אהבת השירה.
בעיני "מעשים לא טהורים" טוב יותר אבל אני חושב שהספר כיצירה שלמה מתארת בצורה נפלאה את העולם באותה התקופה, את הרצון מחד להתחבר למי שאתה וההוויה שלך בתקופה בה הומוסקסואליות היא דבר מאוד לא תקין והיית צריך להסתיר את רגשותיך ותשוקותיך.

הכתיבה הפיוטית, תיאור חיי והווי הכפר שכתובים בצורה נפלאה, תיאור המלחמה ברקע, כל אלו מייצרים אצל הקורא חוויה נהדרת שנשארת הרבה לאחר הקריאה.
מומלץ.

לא סופרים את היהודים / דייויד באדיל
פן הוצאה לאור
152 עמודים
מאנגלית: אילן פן

גזענות ושנאת יהודים קיימים אלפי שנים, זה לא חדש לנו כעם לחוות את זה ולהכיר את זה.
למדנו על הגזענות, על הפוגרומים, על האינקוויזיציות, על תאוריות וקונספירציות מופרכות וספרי שנאה ושנאה שהגיעה לשיא שלה בשואה בה הנאצים לקחו את השנאה הרבה מאוד צעדים קדימה להשמדת עם ולאחר השואה התחלנו לחוות אנטישמיות מסוג שונה ועד המלחמה הנוכחית מי שחי כאן ולא כל כך יודע מה קורה בשיח העולמי אולי לא היה מודע לאנטישמיות החדשה שמתחוללת בעולם ולשיח הזהותני הזה עד המלחמה הנוכחית בו זה התפרץ.
כן, היו בעשרות השנים האחרונות לא מעט אנטישמיות באירופה ובארצות הברית אבל בהיקף של חצי השנה האחרונה לא היה וזה גרם לנו להבין איך העולם רואה אותנו לא את הישראלים אלא את היהודים.
באדיל בספר חשוב מאוד, ספר עיון לא מורכב לקריאה בא ומביא לנו דוגמאות מתחומים רבים כדי לחשוף אותנו ולגרום לנו להבין איך נראית האנטישמיות החדשה, מה השיח בעולם כרגע כלפי היהודים.

הדוגמאות שבאדיל מביא הם מתחומים שונים כגון ספרות, קולנוע, פוליטיקה ואפילו בספורט ובכולם הוא כותב בבהירות ומביא את הדוגמאות כך שהוא מראה לנו שפוליטית הזהויות מתייחסת שונה למיעוט של היהודים מאשר למיעוטים אחרים.

המחשבה שיהודים הם עשירים ושולטים בתקשורת ובפוליטיקה היא מחשבה שנובעת מסטריאוטיפים ומדיעות לא מבוססות וכן גם משנאה.
כנ"ל לגבי עניין הצבע וכאן גם הגזענות משמעותית לכך שהיהודים תמיד נתפסים כלבנים.

איך ייתכן שבעוד שגזענות אחרת לא עוברת חלק באוזן כלפי מיעוטים או בעלי צבע עור שונה אצל היהודים זה מחליק בגרון ועוד נתפס כמשהו שהוא בסדר? זו אחת השאלות המרכזיות בספר הזה.

הספר מלא בציטוטים וצילומי מסך מציוצי טוויטר או מאמרים שונים שבאים לחזק את הטענה של באדיל בספר הזה וזה מוסיף עניין והופך את הספר לקל יותר לקריאה ומובן יותר.

דייויד באדיל כתב הקדמה מעניינת לספר במיוחד למהדורה בעברית עם התייחסות מעניינת ורלוונטית ל7.10 והאם הוא שינה משהו ביחס של יהודי העולם אל ישראל.

ספר חשוב ומעניין מאוד שחובה לקרוא אותו שכן כיהודים, לפני שאנחנו ישראלים הוא מאיר לנו את האנטישמיות המודרנית שהיא שונה ממה שהכרנו בעבר.

למה בטהובן / נורמן ליברכט
הוצאת דביר, סדרת הקיפוד והשועל
414 עמודים
מאנגלית: שאול לוין

גילוי נאות, בטהובן הוא המלחין האהוב עלי, היצירות שלו חקוקות לי בזכרון ובמחשבה ואין כמעט מלחין שהצליח להגיע אלי ולעניין אותי כמו בטהובן.
אולי זה בגלל שהוא הפך למן דמות אקסצנטרית אחרי מותו והאישיות שלו כמו סיפור חייו ואובדן השמיעה שלו הפכו לאייקוניים.
כמעט כולם יודעים על אובדן השמיעה של בטהובן ותשאלו את עצמכם כמה מלחינים מכירים אנשים שאינם עוסקים במוזיקה או לא מאזינים למוזיקה קלאסית, אם תשאלו שמות של מלחינים בטהובן יעמוד בראש הרשימה הזכורה סביר להניח.
אבל למה בכל זאת בטהובן?
לפי נורמן ליברכט לא היה מלחין שגאוניותו זוהתה בן רגע והוכרה לאורך זמן בשלמותה.

מלחין עם כריזמה, אקסצנטרי באישיותו, יצירות על זמניות, גאוניות שאין שניה לה ואופי בעייתי מאוד שגם ניכר בביוגרפיה הזו.

אבל זו לא ביוגרפיה רגילה כשם שבטהובן לא היה אדם רגיל.
הספר הזה מחולק ליצירות, כל פרק הוא יצירה שדרך הסיפור שלה אנחנו למדים על בטהובן, על הסיפור מאחוריה, על הסיפור מאחורי, על הנגנים שניגנו את היצירות.

בספר הזה יש מאה יצירות של בטהובן, לכל יצירה ולכל פרק יש ברקוד כאשר אנחנו סורקים אותו אנחנו יכולים להאזין ליצירה בשלמותה, וכך אנחנו מכירים את היצירה, את הסיפור מאחוריה ואת הסיפור של בטהובן דרך היצירות שלו כי זה מה שהוה היה, הוא והמוזיקה היו אחד, והדרך המעניינת בה בחרו להציג לנו את סיפורו של בטהובן דרך היצירות הוא נפלא ומקורי וכתוב היטב.

ביוגרפיה מרתקת, משכילה, מרעננת ומעוררת השראה.

בין לבין / אל-עד כהן קניגסברג
הוצאת מטר
215 עמודים

התחלתי לקרוא את הנובלה הגרפית הזו במחשבה להתחיל איתו, לקרוא קצת ואז להניח אותו לעיסוקים אחרים ולחזור אליו מאוחר יותר.
התוצאה היא שנסחפתי כל כך בקריאתו שסיימתי אותו בנשימה אחת ללא יכולת לעצור.

זהו רומן התבגרות שמביא את סיפורו של נער חרש שבמקביל להבנה שלו ולחיפוש המקום שלו בעולם נמצא גם החיפוש של הזהות המינית ואנחנו פוגשים את אבי-אל בנקודה משמעותית בתהליך ההתבגרות שלו, ההשלמה עם החרשות והקשיים החברתיים, ההתמודדות עם המורכבות בבית, התחושה שהוא נמצא בין הכסאות, לא מוצא את מקומו בין השומעים אבל גם מתקשה למצוא את מקומו בין החרשים וזה מביא את הנער לבלבול וחיפוש עצמי.

הנובלה הגרפית הזו היא כזו שכתובה כך שגם מבוגרים וגם בני נוער יכולים להנות ממנה, יש בה נושאים שבני נוער יוכלו להתחבר אליה אבל העיסוק במורכבות הזו והדרך בה המחבר מביע את התחושות, התהיות ומכניס אותנו לנפשו של הנער מובא בצורה כזו שמבוגרים יוכלו להנות ממנו מאוד.

התקופה היא שנות השמונים, אבי-אל הוא נער חרש במשפחה שומעת שמתקשה אל מול אחיו והוריו והסיפור מביא לא רק את הנער אל קשמת הבמה אלא מתאר את ההתמודדות של הוריו אל מול הקשיים, את התהליך שהם עברו כדי למצוא לו את המקום המתאים, ההתעקשות לתת לו ללמוד בבית ספר רגיל ולא בית ספר לחרשים.

אבי- אל מתפתח בספר הזה, מתבגר, מוצא את העוגנים שחשובים לו, ואנחנו רואים בספר את התהליך הזה ונכנסים יחד עם המחבר לדמות שהיא בת דמותו של המחבר שהוא חירש והומו.

דבר נוסף שמאוד אהבתי בספר אלו דווקא הדפים השקטים, בהם יש דמות ואין בועת דיבור ואנחנו מרגישים מה מתרחש שם.
יש כמה עמודים כאלו בספר והם עוצמתיים והראו לי עד כמה מוכשר המחבר שיצר עבורנו רגעים שקטים שההבעה בהם עצומה.

בין לבין זו נובלה גרפית מרגשת מאוד שאי אפשר היה להפסיק ולקרוא בה.
מומלץ מאוד.

עין וירח / ליאת מורבצ'יק
הוצאת קתרזיס
79 עמודים

לקח לי זמן להחליט מה אני כותב על הספר הזה וקראתי אותו לפני כמעט חודש וזה לא קורה לי הרבה שאני מתעכב ככה עם סקירה וחשבתי מה לכתוב שכן ליאת כותבת כל כך עמוק והליריקה שלה יש בה המון רבדים סמויים ועמוקים שלא הכל רואים במילים עצמם אלא בין המילים ולכן אתייחס לחוויית הקריאה שלי מהספר.

אתחיל דווקא מהכריכה כי הספר עצמו המשוררת מתכתבת עם משוררים רבים כגון פדריקו גרסיה לורקה, חדוה הרכבי, קוואספיס, אנה הרמן ועוד וכשראיתי את הכריכה הרגשתי שהיא מתכתבת עם קספר דוד פרידריך ועם הציור הנודע שלו "הטייל מעל לים הערפילים" רק שבמקום הגבר ניצבת אישה וזהו אחד הציורים המייצגים של הזרם הרומנטי באמנות ויש לו משמעויות רבות על האדם אל מול הטבע, קטנותו, בדידותו והמתח הזה שבין הנפש הפנימית לבין העולם שבחוץ.

והספר הזה שיש לו לא מעט רגעים שמתכתבים בנושא שבין בדידות לחיבור פנימי הרגישו לי שאין כאן מקריות בבחירות הדימוי שבאיור הכריכה.

הנושאים שהספר הזה עוסק הם רבים והם עוסקים במשפחה, בבדידות, באהבה ובזהות עצמית ואין לו קו סגנוני אחיד יש כאן חקר, חקר של שירה, חקר עצמי דרך המילים, חקר למקורות בסגנון הכתיבה, יש כאן שפות שונות של שירה שמראות שליטה של המשוררת בשפה ובמבנה הלירי וחיפוש עצמי של עצמה דרך המילים.

קריאה בספר הזה לא משאירים את הקורא אדיש ודורשות ממנו התעכבות בפיענוח המשמעות של השיר והמשמעות הנסתרת.
הוא לא קל אבל הוא שווה את ההשקעה וההתעמקות בו.

---

וּבַחֲלוֹם – נִשֵּׂאת הַנֶּפֶשׁ
וּבַחֲלוֹם – עֹרֶף קָמֵל
וּבַחֲלוֹם ¬– שְׁמוּרוֹתָיו אֲפֹרוֹת
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וְהַנֶּפֶשׁ – עֲתִירַת רִגְשָׁה
וּבַנֶּפֶשׁ – סוֹד גָּלוּי
וּבַנֶּפֶשׁ – פֶּתַח פָּרוּץ
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וּבַחַלּוֹן – שָׁמַיִם זֵידוֹנִים
וּבַחַלּוֹן – צִפּוֹר שׁוֹתֶקֶת
וּבַחַלּוֹן – פְּנֵי אָבִי הַמֵּת
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וּפְנֵי אָבִי – שְׁטוּפֵי זֹהַר
וּפְנֵי אָבִי – נִדְפֵי זֹהַר
וּפְנֵי אָבִי – פְּרוּעֵי זֹהַר
בִּשְׁעַת הָרָצוֹן הַכָּלוּא

וְהַשַּׁחַר – הוּא לֹא יִקְרַב לְכָאן
וְהַשַּׁחַר – תְּהִיָּה מִתְגַּבַּהַת
וְהַשַּׁחַר – צִלְצָל מֻזְהָב
בְּבֶטֶן הַחֲלוֹם.

המיתולוגיה הרומית / אפי זיו
כנרת, זמורה מוציאים לאור
303 עמודים

הספר הזה של אפי זיו הוא השלמה לטרילוגיה שעוסקת במיתולוגיות הרומית והיוונית וקדמו לה "סודות אלי האולימפוס", "גיבורי המיתולוגיה היוונית" ועכשיו "המיתולוגיה הרומית"
וכאן גם ההזדמנות לחדד את העניין שלא, היוונית והרומית הם לא אותו הדבר ולא אותה מיתולוגיה, יש השפעה הדדית אבל למיתולוגיה הרומית יש סיפורים משלה ודמויות משלה ואגדות משלה.
הספר בדיוק כמו קודמיו הוא מעניין מאוד, עשיר במידע וכתוב בצורה מאוד טובה וקריאה וזה מסוג הספרים שתמיד כיף לחזור ולעיין בו והוא בעיני סוג של מתנה לכל ספריה ביתית שכן היא עשירה בסיפורים, אגדות, וכמובן יצירות אמנות שמעטרות את העמודים בספר ומעניקות לנו ידע גם תרבותי וגם אמנותי מרתק במיוחד.

אני מאוד אוהב את העיצוב של הספר ושל הסדרה בכלל של אמרי זרטל וסיון טולדו. גם הכריכה הנהדרת וגם העיצוב הפנימי שמייצר לך שוטטות בין טקסטים לדימויים ותמונות והצבעוניות היא בכל מקום וזה תענוג לדףדף בו.

הספר מתחיל באיניאדה של ורגיליוס ובמסע של איניאס מטרויה לרומא וזה פחות או יותר מתאר את התקופה שבין מלחמת טרויה לייסוד רומא.
פרק נוסף ומרתק עוסק במלכי רומא השונים שחלקם הסטוריים ועל חלקם יש ספקות ובהחלט היה מהנה ללמוד ולהכיר אותם.

הפרק על פסיכה ואמור מרתק וכך גם הסיפורים הקצרים מתוך המיתולוגיה בפרק הבא ואז אנחנו מגיעים לאלי רומא הקדמונים, כמות די עצומה של אלים כמעט לכל דבר.
לאחר מכן אנחנו מגיעים לפרק על אלי רומא לפני שהוטמעו באלי יוון ואז לפרק מסכם שמדבר על המיתולוגיה והדת הרומית והשפעתה על הנצרות.

בהחלט מדובר בספר שאפשר לחזור אליו ולקרוא בו עוד ועוד ולהנות ממנו מאוד.
סדרה נהדרת של אפי זיו, כל הספרים.