לילית ואחרים / פרימו לוי

לילית ואחרים / פרימו לוי
הספריה החדשה
235 עמודים
מאיטלקית: מירון רפופורט

פרימו לוי הוא אחד הסופרים האהובים עלי, היכולת שלו למצוא את הטוב בסיטואציות ובמורכבות של חייו היא מדהימה ופרימו לוי הוא בעיני הרבה יותר מניצול שואה שהיטיב לתאר את הזוועות, פרימו לוי הוא הוגה דיעות מבריק שמתוך הכאב הצמיח תפיסת עולם וחשיבה מרתקת אך הוא גם בעיני אחד הסופרים הכי גדולים במאה העשרים והוא לא רק אותו סופר ריאליסטי שכתב על אושוויץ אלא גם כאן בקובץ הסיפורים הנהדר הזה הוא מראה שהוא סופר שמיטיב לכתוב סיפורים בדיוניים מבריקים ומרתקים ומשלב בין מציאות לבדיה ואף מדע בדיוני ופנטזיה.
אך אי אפשר להכחיש שאושוויץ נמצאת בכל אחד מהסיפורים, טוב, לא פיזית מוזכרת שם אבל הרוח שלה, הרוח של הכאב והדברים שחווה פרימו לוי נוכחים בכל הסיפורים בספר הזה אם בגלוי ואם בדרך המשל או בסאב טקסט.
למעשה קובץ הסיפורים בספר הזה מחולק ל3 חלקים או כותרות.
החלק הראשון נקרא "עבר קרוב" והוא מתאר סיפורים מאושוויץ, מן המשך לכתביו האחרים של לוי אך כאן הוא מביא את הצד האנושי ושגרת חיים ולמעשה הזוועות והכאב נמצאים ברקע, מה שנמצא במרכז אלו האנשים והסיפורים האנושיים עד כאב שמתאר אותם לוי בכתיבתו הפיוטית והנוגעת.
בכותרות האחרות של ספר זה "עתיד אפשרי" ו- הווה נוכח" הסיפורים שחלקם שייכים לתחום המד"ב או הפנטזיה וחלקם אף דיסטופיים מטרידים מאוד לא דווקא מדברים על מה שהיה אלא על מה שעתיד להיות וכאן לוי מתאר לנו עולמות ואירועים עוכרי שלווה ומטרידים.
לוי מציג בספר הזה כתיבה עתירת דמיון ויצירתיות שמעידה בעיני על גדולתו כסופר.
פרימו לוי לא אכזב אותי עד כה באף ספר שקראתי מכתביו, הוא נוגע בי ומחדד את המחשבות שלי על תפיסת השואה, על זוועות אושוויץ ועל האנושיות שבאדם לצד התחושה והחשש שהאנושות עלולה להיות רעה יותר ממה שנדמה לנו.
מרתק ויפייפה.

אני צ'קלקה / שירה קוריאל

אני צ'קלקה / שירה קוריאל
מרום תרבות ישראלית
108 עמודים

הספרון הקטן הזה בכריכה האדומה המינימליסטית ועליה קורי עכביש תופסים את הקורא כפי שעכביש לוכד ברשתו את הטרף.
אני לא יודע אם הדימוי הנכון הוא לתאר את הקורא כטרף ואת המחברת כטורפת אבל יש כאן איזו לכידה בטקסטים הבאמת מיוחדים ומורכבים דווקא בצמצום שלהם.
לא הכרתי את הדף של שירה קוריאל בפייסבוק "צרצר לשבת", הכרתי אותו לאחר שנחשפתי לספר אבל לשירה יש יכולת מיוחדת ככותבת להעביר רגשות ותחושות בצורה עמוקה, מינימליסטית ועם זאת העומקים שהטקסטים שלה לוקחים את הקורא הם עמוקים ונרחבים הרבה יותר מהמילים שכתובות בדף.
שירה לא מתייפייפת, לא מנסה ליפות את המציאות, היא דוקרת את הקורא בליבו עם טקסטים חושפניים מאוד.
נראה שכל טקסט כזה הוא עולם ומלואו, כל דף מתאר משהו מליבה של המחברת, משהו ממחשבותיה, הספר מלא ברגשות מתפרצים, אהבה, נטישה, כאב, תשוקה, מיניות, אובדן, דכאון וכל קטע כתוב בחן ובכשרון.
נראה שבכל קטע שאורכו לא יותר מחצי עמוד צריך לעצור לרגע, לנשום ולעכל.

הספר הקטן הזה נע בין שירה לא מנוקדת להגיגים, רצף מחשבות, קטעי זכרונות, מסע אל הנפש ואולי זה הכל מהכל.
לא קל לחשוף, להפתח, להפצע לקוראים, לנסות להכנס ללב של אנשים זרים דרך טקסטים חושפניים וכואבים ונראה ששירה קוריאל עומדת במשימה.
הספר שלה נפלא, אני אוהב את המארז שלו, את הכריכה הקשה, את הסימניה של השרוך, את הדימום האדום של הכריכה, צבע חזק ולפעמים מרתיע ועם זאת כאן הוא כל כך מדויק.
ספר מומלץ בחום, לא שגרתי, בערך כמו המחברת שלו.

ההיסטוריה הכי קצרה של סין / לינדה ג'יווין
הוצאת דביר / הקיפוד והשועל
284 עמודים
מאנגלית: תום דולב

סין היתה, הווה ותהיה אחת המדינות המרתקות בעולם, השינויים שחלו בה עם השנים, התהפוכות, המיתוסים והעבר אל מול ההווה מסקרנים מאוד.
אין לדעת לאן סין תתפתח בהמשך וכמה ההשפעה שלה על העולם תהיה עוצמתית אבל אנחנו חווינו את סין ואת המורכבות שלה בשנים האחרונות בצורה מאוד חזקה עם הקורונה שהתפשטה ממנה אל העולם ושינתה אותנו.
כמה באמת אנחנו יודעים על סין? כמה אנחנו מכירים את ההסטוריה שלה לעומת ההסטוריה של המערב?
רובנו לא לומדים על סין, על הקיסרויות שלה, על השושלות שלה, על הפילוסופיה שהתהוותה ממנה ועוד.
הספר הזה מביא לנו תמצות של ההסטוריה של סין עד למקום בו אנחנו נמצאים כרגע בהווה בצורה מרתקת ותמציתית.
על כל שושלת אפשר היה לכתוב לפחות ספר שלם כמו הספר שאני סוקר כרגע ועם זאת לינדה ג'יווין מביאה לנו תמצות מרתק ומדויק של סין וסוקרת באופן כרונולוגי את התרבות, ההסטוריה, המנהיגים, הפילוסופיה, ההמצאות, הכיבושים והכל באופן שמייצר ספר שתענוג לקרוא בו.
סין היא אניגמה, שנים רבות היתה מרוחקת מהמערב ועם זאת המערב ניצל את אוצרותיה ולמד ממנה המון, כובשים באו, סוחרים נסעו והסיפורים נערמו.
מי שרוצה להבין את ההסטוריה של סין בתמצות הספר הזה בשבילו.
אני באופן אישי אוהב לקרוא על סין, סקרתי ספרים שונים על המדינה הזו, נבואות, כלכלה, עבר והווה ונראה שתמיד אפשר ללמוד עוד.
מאוד מומלץ.

סיפור הצלחה / רינת שניידובר

סיפור הצלחה / רינת שניידובר
הוצאת אפיק
94 עמודים

הנובלה המצוינת הזו של רינת שניידובר לוקחת אותנו למחוזות של ספרות קלאסית מהמאה העשרים, אותם נובלות נהדרות והגותיות של ז'ורז' קרל הוימסמנס, אלבר קאמי ונוספים שבאים להציג לנו תפיסת חיים ניהיליסטית/ אקזיסטנציאליסטית של חיפוש איר משמעות בעולם הזה.
רוב רובה של הנובלה הזו מתרחשת במוחו של אדם אחד שעולה על גג בנין פנורמה ומתלבט האם לקפוץ ולסיים את חייו או שבכל זאת יש לו סיבה לחיות.
לכאורה לאדם זה יש הכל, כסף, הצלחה, נשים, קריירה ולמרות הכל אותה ריקנות וחוסר משמעות עיטפת אותו, עוטפת אותנו, את הקוראים.
הספר משליך אותנו לעולמם של אנשים שיש להם הכל אבל אין להם כלום ונראה שהחיים חסרי משמעות עבורו.
גם אנחנו הקוראים עוברים את התהליך ביחד עם הגבר הזה, נעים בין תחנות חייו ומנסים להרכיב את הפאזל הזה, מנסים להבין איך אדם כזה מאס בהכל, באהבה הריקנית, בקריירה, באמנות ובכסף.
הספר כתוב בקצב מסחרר, נקרא מהר ומשאיר חותם על הקורא.
כתיבה חכמה שלא משאירה את הקורא אדיש.
מאוד מומלץ.

ספר דרך / אליק פלמן

ספר דרך / אליק פלמן
הוצאת אסיה
167 עמודים

ספר דרך משחק על כמה ז'אנרים, מצד אחד הוא ספר הגות מרתק שכן נראה כי האמרות שמלוות אותו ושאגיע אליהם עוד מעט הם הליבה של הספר הזה שכן הן כמו מחשבות שנתלשות מתוך המוח ויוצאות החוצה אל הדף אבל יש להם מן סדר וארגון.
מהצד השני זהו ספר שמתאר דרך חיים מסוימת, הוא מתאר את התהליך המחשבתי מאחורי תפיסת עולם של חיים בצורה מאוד מסוימת, אקולוגית, אוטרקית והוא סוג של ספר מסע.
אולי אפילו אפשר לשלב ולומר שזהו ספר מסע הגותי. המסע הוא מסע בזמן, אנחנו מלווים את אליק פלמן כותב הספר בתהליך שלו ליצירת אורח החיים המיוחד שלו.
אליק פלמן שהוא מרצה לפילוסופיה אך גם איכר חי חיים כמעט נטולי טכנולוגיה או כאלו שגורמים בצורה ישירה או עקיפה נזק לסביבה.
פלמן מגדל את האוכל שלו בעצמו, מייצר את החשמל שלו בעצמו, ומעט מאוד מצרכים הוא רוכש בסופרמרקט. את אורח החיים המיוחד הזה ואת התהליך גם המחשבתי וגם הטכני ליצירת מציאות כזו אליק פלמן כותב בספר המיוחד הזה.
למעשה הספר מחולק לפרקים כאשר כל פרק מלווה בהגיגים פילוסופים, קטעי מחשבות שמתחברות לנושא הפרק ובסופו של על פרק אליק מתאר חלק מהתהליך המרתק של יצירת החיים האוטרקיים מבנית הבית ועד יצירת החשמל, גידול התוצרים החקלאיים ועוד.
בעיני לפחות מדובר בספר מרתק מאוד גם באופן הכתיבה של אליק בחיבור בין פילוסופיה לפרקטיקה וגם בנושא ובקידום אורח חיים נטול פגיעה בסביבה.
ספר מיוחד מאוד.

להבות / רובי ארנוט

להבות / רובי ארנוט
הוצאת עם עובד
213 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן־ברוך

להבות הוא ספר מיוחד, הוא לא קל לקריאה והוא דורש ריכוז ומיקוד ועם זאת הוא ספר מאוד מומלץ בעיני כי הוא ספר חווייתי, פרוזה חווייתית.
קודם כל מדובר בטסמניה, זה אולי הרומן הראשון שאני קורא שמתרחש בטסמניה, האי הקטן ליד אוסטרליה ומעבר לכך הספר נע בצורה מאוד מיוחדת בין ריאליזם לסוריאליזם, נראה שחלק מההתרחשויות עוסקות בעל טבעי, במכושף, ועם זאת זהו ספר ריאליסטי עד כאב שעוסק במשפחה מפורקת, במערכות היחסים בתוך המשפחה ומדבר על האנשים באי הזה.
נתחיל מהכריכה שמצד אחד מושכת מאוד וזורקת אותנו אולי לנופים באי ומצד שני היה לי קשה לחבר אותה לעלילה ועם זאת היא משכה אותי להחזיק את הספר ולפתוח אותו.
ליווי ושארלוט מקאליסטר הם אחי שחיים באי טסמניה, אביהם נטש ועבר למקום אחר ומרוחק. במשפחה יש איזו קללה או איזה מימד על טבעי שבו הנשים שנפטרות קמות מן הקבר כדי לפתור עניינים לא פתורים וכך קרה גם עם האם שנפטרה וקמה לחיים.
ליווי מחליט למנוע את הקללה הזו מאחותו ומחליט לבנות לה ארון קבורה למרות שהיא צעירה ובריאה.
שרלוט המזועזעת מחליטה לקום ולברוח מהמעשה של אחיה ומהגורל המוזר הצפוי לה.
בבריחתה היא נתקלת באנשים שונים באי, בתופעות לא מוסברות ודרכה אנחנו מתוודעים לתושבי האי ולחיים שם.
אנחנו גם מתוודעים לבונה ארונות קבורה, איש מוזר מאוד וגם איתו יש איזה עניין מרתק.
הספר המיוחד הזה הוא כזה שהקריאה בו באמת חווייתית ולוקחת אותך למחוזות אחרים והוא כתוב בצורה מעניינת מאוד, הקריאה בו כמו שציינתי נעה בין מחוזות הפנטזיה לריאליזם ועושה זאת בצורה נהדרת.
ספר באמת אחר ומומלץ מאוד בעיני.

הַצִּדה/ תמר ברגר

הַצִּדה/ תמר ברגר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום
212 עמודים

הספר של תמר ברגר הוא סוג של ספר מסע תיעודי, אבל הוא מסע אל המקומות שלכאורה נדחקו הצידה, מקומות שברובם לא אטקרטיבים בלשון המעטה אבל המסע אליהם הוא מסע אל ישראל.
זה משעשע כי בשנים האחרונות התקבע איזה מושג שחזר לתודעת השפה העברית והמושג הוא "ישראל השניה" וכשקראתי את הספר הזה זה זרק אותי לאותו מושג "ישראל השניה" אבל ישראל השניה כאן הוא לא רק האנשים או היחס של החברה לאותם אנשים שמרגישים שהם לא שווי ערך למה שמכונה ישראל הראשונה אלא כאן המושג הזה לפחות בעיני כי בספר לא נתקלתי בו הוא ישראל השניה של המקומות.
מסע שעובר בחצרות אחוריות, מזבלות, כפרים ערבים, שכונות עוני, כפרים לא מוכרים, ממשיך לחורבות תעשיתיות, בתי כלא, אתרי הטמנה ועוד בוחר להסתיים בגוף האדם, בהזדקנות העור ובבתי קברות, מן מסע שכזה שמתחיל ונמשך באתרים זניחים או צדדים ומסתיים באתר שיש לנו כולנו, הגוף.
כאילו יש כאן איזו אמירה פילוסופית מצד המחברת על תהליך ההתבלות הטבעי לנופים ולאנשים כאחד, מן מארג אורגני שמאחד את כל מה שקורה כאן.
המסע הזה של תמר ברגר הופך לקריאה מרתקת שכן היא גם מתרחשת כמעט בנשימה אחת, אין כמעט עצירה בין פרק לפרק, הכל עובר במהירות ממקום אחד למשנהו.
הרגשתי שהספר הזה יכול בהחלט להיות סדרה תיעודית מרתקת.
הספר מתאר לא רק את המקומות אלא גם את האנשים החיים בקרבתם ומתייחס לסיפורים מאחורי המקומות, חלקם הסטוריים חלקם מגובים בנתונים ומספרים, מתי הוקמו, סיבות ההקמה ועוד כך שהספר נע בין נתונים יבשים למסע תיעודי באמת מיוחד ואחר.
לישראליות יש מרחבים רבים של התבוננות והמבט הזה של ברגר הוא ייחודי ומעשיר ונותן לקורא פרספקטיבה אחרת ומבט נוסף שונה על המקום בו הוא חי.
כדאי לקרוא.

על השעות השבורות / ריקי כהן

על השעות השבורות / ריקי כהן
הוצאת הקיבוץ המאוחד / סדרת אדום דק
124 עמודים

מה עושה ממואר לממואר טוב ולמה בעצם ממואר נוגע יותר מפרוזה נניח?
בעיני, ואני אחד שמאוד אוהב לקרוא ממוארים, פרקי זכרונות, פרקי חיים וסיפורים שנוגעים ברגש לא כל ממואר מצליח בכך.
הממואר הזה חדר אלי עמוק ללב ונראה שמה שעשה את העבודה זו הכנות בכתיבה של ריקי כהן, החשיפה של ילדותה בצל אמה חולת הנפש חדר אלי והסיבה היא שזה כתוב באותנטיות לא מתפשרת, בשפה שהיא לא מתייפייפת בשום צורה, שפה שלא מנסה לייפות את המציאות או לשדר איזה רחמים או לשים מייקאפ על פצעים, בדיוק ההיפך, הספר בא לרפא את הפצעים באמצעות החשיפה שלהם, לחשוף את הכאב ולדבר עליו בצורה הגלויה ביותר.
אבל לא רק כאב גיליתי כאן, גיליתי בספר אהבה, חמלה,עוצמה, זהו ממואר התבגרות שעוסק בזכרון ופותח אותו.
ריקי כהן כותבת יפה, כותבת נכון, היא יודעת לגשת למילים ולשדר באמצעותן את התחושות שעוברות בתוכה ולהוציא את התחושות, את הרגשות החוצה.
החיים בצל האם שמחלת הנפש לאט לאט התעצמה והשפיעה על הסובבים אותה, על ילדיה, על בן זוגה, ימי האשפוז, המעברים, הילדות שאינה ילדות שכן הכל סובב סביב הכאב, הטירוף והקיום.
החיטוט בחיים, ביומנים שכתבה האם הם יוצרים תחושה של זכרון עצוב, של נסיון להגיע להבנה ותיקון על אותה ילדות שהיא מה שמעצבת אותנו.
ריקי לוקחת אותנו למסע אל תוככי הנפש והיא מלווה את האם לאורך ילדותה ועד לעבר הלא רחוק ומזכירה לנו שמתמודדי נפש גם הם עברו תהליך של הכרה של מקום בחברה והספר הזה הוא לא רק ספר של כאב, הוא ספר של אהבה וחיבור לאמהות שבשלבים מסוימים היתה חסרה לילדה ההיא שחוותה אמא באשפוזים ובמצבים רגשיים קשים.
המחברת גם נותנת מקום לאב שהרי במשפחה יש גם את האב וההתמודדות שלו האמיצה עם המצב, האחריות על הילדים, המורכבות שלו בתפקוד היומיומי וצריך לתת לזה מקום גם כאן בסקירה הזו.
הספר הזה הוא מרגש ונוגע ואני חושב שדרוש אומץ לפתוח כך את הפצעים, ספר נפלא ומרגש.
בכלל הסדרה הזו של הקיבוץ המאוחד מוציא מתוכו ספרות כנה ואמיצה והספר הזה הוא מהטובים בסדרה.
מומלץ מאוד.

סוף הרומן / גרהם גרין

סוף הרומן / גרהם גרין
עם עובד
234 עמודים
מאנגלית: עפרה אביגד

גרהם גרין כתב כאן רומן מלנכולי ומהורהר ולא קל לקריאה שכן הוא מעורר שאלות מורכבות על אמונה, זוגיות ובגידה ולמרות שהוא לא קל לקריאה הוא שווה את המאמץ, זהו ספר טוב של סופר גדול ששווה להכירו ולהיחשף אליו.
מוריס בנדיקט סופר במקצועו ושרה מיילס מנהלים רומן חשאי ובשנת 1944 עם התקפת טילים על לונדון קרה אירוע קשה בו שרה חשבה שמוריס נהרג אך למרות שגילתה שנשר בחיים שרה החליטה לנתק את הקשר.
שנתיים לאחר מכן פוגש מוריס את בעלה של שרה מיילס. הנרי שמשתף אותו בחששותיו ששרה בוגדת בו עם גבר אחר מה שמעורר במוריס את תחושות הקנאה מחדש והוא שוכר בלש פרטי שיעקוב אחרי שרה. לבסוף מתגלה מה שעבר על שרה לאחר שחשבה שמוריס מת ואולי זה בעצם ליבו של הספר והחשיבות שלו והוא נושא האמונה, האמונה באלוהים או אי האמונה באלוהים.
שרה נושאת תפילה לאותו אל שעד אז לא האמינה בו שאם מוריס יצא בחיים היא תחל להאמין בו.
מה שלא היה ברור למוריס וגם לקוראים מדוע שרה נטשה את מוריס ולא נתנה לו הסבר מניח את הדעת לנטישה שלה. כמו ששרה גילתה את האלוהים מוריס מתעב אותו יותר ומתרחק ממנו ונראה שהאמונה או אי האמונה הם הגרעין החשוב בספר הזה ומה שהופך אותו לכבד קצת.
משולש האהבים הזה, ההסתרות, הקנאה השאלות שעולות מכך הם מרתקות והספר מרתק ומעורר מחשבה אך האמונה או האי אמונה הם בעיני הופכים את הספר למשהו אחר ומרתק יותר.
קריאה לא קלה של ספר מצוין.
הספר המרתק הזה מעלה שאלות מעניינות על אהבה ואמונה