צ'פינה / נגה אולמרט
הוצאת ארגמן מיטב
107 עמודים

כבר בכריכה אפשר לזהות כמה מוטיבים שמלווים את המשוררת בספר הרגיש הזה, הציור היפה בכריכה של רגינה אולמרט מתאר ככל הנראה מלאכת אריגה שנראית מאיזור דרום אמריקה וכשקוראים על המשוררת מבינים שהיא נולדה בגוואטמלה וכמו כן זיהיתי המון נשיות בכריכה, המון עדינות, רגש וחום והספר של נגה אולמרט עוסק בין השאר בהורות ובנשיות וכן בקשר שלה לגוואטמלה אבל זו רק אחת מהתמות בספר הזה.
התמה המרכזית בעיני והיא לב ליבו של הספר זו ההתמודדות של נגה אולמרט עם מחלת הטרשת הנפוצה וההתמודדות שלה היא מה שמוציאה את היצירתיות בשירים היפים שבספר זה.
אולמרט מיטיבה לבטא את הכאב וההתמודדות עם המחלה הלא פשוטה הזו אך גם מביאה את היופי שבתקווה ובדברים היפים בחיים והמשפחתיות, ההורות והרצון פשוט לחזור להיות מי שהיא היתה לפני.
משברים מוציאים מאיתנו את האמנות החזקה ביותר, את המילים הנוקבות ביותר ואת בכח שיש במילים כדי להביע כאב, תחושות ורגש.
מרגישים שהספר הזה נובע מעומק הלב שלה ומתוך הכאב והקושי צומחים פרחים של תקווה ואהבה לכל מה שטוב.
ספר רגיש, עדין, נשי, אימהי ונוגע.

"אינני יודעת
כמה כח
נותר בגופי.

עזבו 'גיבורה',
עזבו 'השראה'.
חשש מצמית.
ימים של אימה.

ביני לביני-

בשביל מה?"

"פעם היו לי תשובות להרבה שאלות.
פעם יכולתי לעוף מעל הרבה גגות,
בהרבה ערים, בהרבה מדינות.
פעם יכולתי לטפס על הרים בכל הגבהים,
לכבוש פסגות, לנפץ תקרות שקופות,
פעם הרגשתי יפה, הרגשתי אישה,
הרגשתי.

פעם רציתי לחיות, רציתי עוד,
רציתי בלי די-

ודי."

עין תחת שן / ריקרדו סטרפאסה
הוצאת תשע נשמות
75 עמודים
מספרדית: רינת שניידרובר

זה הספר השני של רוקרדו סטרפאסה שמתורגם ויוצא לאור בהוצאת תשע נשמות ואין ספק שכמו בספר הקודם " הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום" גם כאן אנחנו נחשפים לכשרון של הסופר הארגנטינאי הקצבי והמיוחד שמייצר כאן סאטירה על ספרות בלשית והוא לוקח אותה למחוזות האבסורד והטירוף.
זו נובלה קצרה שלא נותנת מנוח לקורא בה, סטרפאסה לא מרפה מקורא לכל אורך הנובלה והתרחשות רודפת התרחשות ואתה קורא אותו ללא עצירה כאילו אתה צופה בסרט מתח מלא אשקן וחושש שברגע שתעצור או תלך לשירותים אתה תפספס משהו.
הנובלה מספרת על בלש בשם נבארו, הוא מתכנן לצאת לגמלאות אך סדרת מעשי רצח וחלקי גופות שמפוזרים בבואנוס איירס מעכבים את התכניות שלו.
למעשה מדובר בשני רצחים סדרתיים, הראשון מבתר את הגופות שלו והשני חונק את קורבנותיו באמצעות גרביונים של נשים.
האנדרלמוסיה בעיר הולכת לגדלה ונראה שיש איזו תחרות סמויה בין הרוצחים אבל גם הבירוקרטיה ובתי המשפט מקשים על החקירה ועל העבודה הבלשית.
מדובר בספר הזוי במובן החיובי של המילה, כיפי, חסר מנוחה ומטריד באותה המידה שהוא כיפי.
הביקורת של המחבר על השלטונות והבירוקרטיה מורגשת והיא חדה ונוקבת אבל אם אתם מחפשים ספר שהוא גם ביקורת חברתית, סאטירה על ספרי בלשים וכזה שתענוג לקרוא אותו כמן אסקפיזם נקי וטהור אז זה הספר שחיפשתם.
שונה ומטורף כפי שרק סטרפאסה יכול לכתוב.

עוזב הולך / עדו חפץ
הוצאת שתים
192 עמודים

עדו חפץ כותב כאן ספר מאוד גברי אבל כמה שהוא גברי הוא גם ספר מאוד רגיש.
למעשה יש כאן שתי נובלות שהתמה המרכזית שלהם הוא מערכות יחסים בין אב לבן וזה מה שמוביל את הספר ואת החשיבה סביבו.
בגלל איכות הכתיבה העובדה שזהו ספר ראשון מרשימה מאוד שכן הכתיבה לא רק בוגרת ועוסקת בנושאים מורכבים אלא היא כתיבה ברמה גבוהה ודורשת מהקורא חיבור לעלילה, ריכוז וזהו ספר שנקרא בקצב איטי.
כאב לבן אני מדי פעם חרד כלפי עצמי איך יהיה ומה יקרה כשהוא יתבגר ויצא לדרך עצמאית, עד כמה הקשר בינינו ימשיך להיות חזק והאם הוא יכעס עלי על טעויות העבר ועוד כל מני מחשבות.
הספר הזה עוסק גם בתיקון גם בחיפוש אחר תיקון.
הנובלה הראשונה, "עוזב הולך" מתאר מן מערכת מסובכת של אבות ובנים ובמרכזה אב שמחפש קשר מחודש עם בנו ואותו בן דוחה כל נסיון של האב לייצר קשר מחודש. במקביל בן אחר מנסה להתחקות אחר אביו שעזב את משפחתו ואת הארץ והקים משפחה חדשה בסקנדינביה.
הסיפורים מצטלבים זה בזה ומייצרים מארג מסובך של מערכות יחסים של אבול ובנים.
הנובלה השניה "חלון" מתארת אב מבוגר שמנסה לחדש את הקשר עם בנו שמטייל בעולם אך המאמצים לייצר קשר מחודש נכשלים.
והוא מנסה למלא את חייו בהתבוננות דרך החלון על משפחה ולומד דרכם על חייו.
שתי הנובלוך מורכבות ואיטיות ועם זאת חזקות ונוקבות ודורשות קריאה והתבוננות נוספת, כמו החלון בנובלה השניה כך הספר מאפשר לקורא חלון למציאות שלו.
כמה מורכב ככה מעניין.
הוצאת שתים הולכת ונעשית הוצאה חשובה ומרתקת גם בבחירות הספרים וברמתם.

ג'וני שב משדה הקרב / דלטון טרמבו
אחוזת בית
230 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

אני חושב שג'וני שב משדה הקרב הוא הרבה יותר מספר אנטי מלחמתי, הוא משל אנטי מלחמתי, זה ספר שהוא סימבול, הוא לוקח את אכזריות המלחמה לקיצון של הקיצון ומתאר מתב כמעט בלתי אפשרי כדי להמחיש עד כמה אכזרית היא המלחמה.
זהו ספר קשה, כמעט בלי דיאלוגים, כולו מונולוג שמתחולל בראשו של אדם אחד, ג'וני והוא קשה לקריאה, קשה מאוד וקשה מאוד להשאר אדיש אליו, אני חושב שרק אנשים שמוחם וליבם אטום יכולים לקרוא ספר זה באופן אדיש.
הייתי מאוד מתלבט לתת לנער מתבגר לפני גיוס לקרוא את הספר הזה שכן אם אני רוצה שהילד ילך לצבא הספר הזה לא בשבילו, לעומת זאת אם אני רוצה שהילד לא יתגייס אז אתן לו לקרוא את הספר הזה שכן הוא בהחלט יכול לייצר פציפיזם.
דלטון טרמבו כתב ספר חזק מאוד וקורע לגזרים, זוועות המלחמה לא גרפיות כמו "במערב אין כל חדש" או "מלכוד 22" ועוד אלא אנחנו חיים במוחו של ג'וני אחרי שהוא נמצא בבית החולים ואינו מבין את מצבו ולאט לאט אנחנו נחשפים יחד איתו למצבו הבלתי אפשרי.
ג'וני מבין שהוא לכוד בגופו, גוף שאינו שומע, אינו רואה וגם אינו יכול לדבר ולאט לאט ג'וני מגלה שבנוסף לכל אלו אין לו לא ידיים ולא רגליים.
ג'וני לא יודע מי מסביבו, מי נמצא בחדר, מי מטפל בו, הוא לא יודע כלום.
הדבר היחידי שקיים ופעיל אצלו זה המוח והמחשבות מתרוצצות בראשו, הוא נזכר בחייו, בעברו, בתקופת ילדותו ובתקופה שלפני המלחמה והמונולוג שהוא לב ליבו של הספר אלו מחשבותיו ואנחנו חווים זאת יחד איתו.
לאט לאט ג'וני מנסה בדרכים יצירתיות לנסות וליצור קשר עם מי שנמצא סביב מיטתו, הוא מחפש בכל מחיר את הדרך והדרך קשה ומייסרת.
הספר מתאר את טראומת המלחמה בצורה כואבת וקשה, הנסיון לשמור על אנושיות במצב שהוא קשה יותר ממוות, בסיטואציה שהיא לא אנושית בשום דבר.
ג'וני שב משדה הקרב זו יצירה חשובה מאוד ואחד הספרים הכי חזקים שקראתי על טראומות המלחמה ועל תוצאות המלחמה, זה ספר נוקב וקיצוני אך הקיצוניות הזו מעוררת בנו את המחשבות הכי קשות ומורכבות על המלחמה והאכזריות שבה.
בישראל אנחנו נחשפים כל הזמן למאבקם של נכי צה"ל וההכרה בזכויותיהם לחיות חיים טובים יותר אחרי ששלחנו אותם לשדה הקרב והשארנו אותם נכים בגופם ובנפשם.
מאוד מומלץ אבל באמת לא לכל אחד.

הראשונות / שהרה בלאו
כנרת, זמורה, דביר
202 עמודים

שהרה בלאו היא סופרת מצוינת, אני מאוד אוהב את כתיבתה אבל בספר הזה כתיבתה מקבלת זוית שונה ומיוחדת, שהרה בלאו מגלה על עצמה ואת עצמה דרך נשות התנ"ך.
הכתיבה היא אישית, פתוחה יותר, השפה היא קלה יותר ונגישה יותר ופתאום אנחנו מגלים בספר לא רק נקודות מבט חדשות על אותן נשים אלא גם על מחברת הספר וזה בעיני אחד הדברים היפים שגיליתי בספר הזה.
התנ"ך הוא ספר גברי מאוד, גברים כתבו אותו, ערכו אותו ונתנו משקל רב יותר לדמויות הגבריות בו ועם זאת היו נשים רבות בסיפורים, חלקן מוכרות יותר וחלקן לא מוכרות בכלל או מוכרות חלקית ואפילו ידועות לשמצה.
באה שהרה בלאו ופותחת לנו צוהר לנשים האלו אבל מנקודת מבט אחרת, פתאום אנחנו מגלים צדדים נוספים על אותן נשים, משהו בפאתוס נשבר, משהו מורכב יותר מתגלה לקוראים.
אם תשאלו אדם רגיל כמה נשים הוא מכיר מהתנך סביר להניח שהוא לא יזכיר את יהודית או את אבישג, גם לא את ערפה או את אסנת ואנחנו למדים להכיר גם אותן .
הספר הזה כה חינני שהוא העלה בי חיוך הרבה פעמים בזמן הקריאה, מאוד מיוחד, מאוד נעים לקריאה, שפה עכשוית, יומיומית, מלאת הומור וחן ובעיקר מכניסה אותנו לעומק הדמויות בטקסטים קצרים, פסקאות קצרות שבתוכן מסתתר עומק גדול.
יופי של ספר, כזה שאפשר לקרוא לא ברצף, לחזור לדמות שמוצאת חן בעינינו. נקודת מבט פמיניסטית, נשית וכנה על הנשמם שגדלנו עליהן ולמדנו על חלקן.
אהבתי מאוד.

על מותו של כלב קטן / מוריס מטרלינק
הוצאת נהר ספרים
100 עמודים
מצרפתית: אביבה ברק־הומי

כל טקסט של מוריס מטרלינק הוא תענוג עבורי, לדעתי זה כבר תרגום שלישי לטקסט של מטרלינק בשנת 2022 ואחרי "חיי הדבורים" הנפלא מגיע גם הספרון הזה שמאגד בתוכו 3 מסות מרתקות של מטרלינק וכולם עוסקים בישירין או בעקיפין בעולם הטבע.
חלק עוסקים בקשר בין הטבע לאדם למשל המסה הראשונה שכולה שיר הלל לכלבו של מטרלינק, כלב צעיר שלא הספיק לחוות מספיק את העולם ועל הדרך מטרלינק מדבר על הקשר בין הכלב לאדם, אולי היצור היחידי שכרת איתנו ברית אמיתית.
יש כאן איזו ביקורת לאדם וליחס שלו לעולם החי ועל כך שהכלב למעשה בוגד בכל יצורי החי האחרים שהפנו לנו עורף ודי בצדק.
את הדבורים הספקנו כבר להכיר (מי שקרא) בספרו המופתי "חיי הדבורים" וגם כאן הם מעסיקים אותו והוא מביא לנו אנקדוטות נוספות ומעניינות על הדבורים ואורח חייהם.
המסה השלישית עוסקת בעולם הצמחים ובין השאר על צמחים שמשתנים בכל מה שקשור להמצאות בסביבתם של האדם או באיזור מחיית האדם.
בעיני התרגום קצת נוקשה ולא תמיד מזמין אך כתיבתו של מטרלינד היא פיוטית ועם ביקורת חברתית קשה על האדם ונראה שהוא עושה את החיבור המיוחד והמעניין בין הטבע לאדם ומוצא הקשרים וחיבורים ברורים ביניהם.
אני אוהב את מטרלינק וחושב שהוא סופר גדול שראוי לקרוא אותו.

לילית ואחרים / פרימו לוי
הספריה החדשה
235 עמודים
מאיטלקית: מירון רפופורט

פרימו לוי הוא אחד הסופרים האהובים עלי, היכולת שלו למצוא את הטוב בסיטואציות ובמורכבות של חייו היא מדהימה ופרימו לוי הוא בעיני הרבה יותר מניצול שואה שהיטיב לתאר את הזוועות, פרימו לוי הוא הוגה דיעות מבריק שמתוך הכאב הצמיח תפיסת עולם וחשיבה מרתקת אך הוא גם בעיני אחד הסופרים הכי גדולים במאה העשרים והוא לא רק אותו סופר ריאליסטי שכתב על אושוויץ אלא גם כאן בקובץ הסיפורים הנהדר הזה הוא מראה שהוא סופר שמיטיב לכתוב סיפורים בדיוניים מבריקים ומרתקים ומשלב בין מציאות לבדיה ואף מדע בדיוני ופנטזיה.
אך אי אפשר להכחיש שאושוויץ נמצאת בכל אחד מהסיפורים, טוב, לא פיזית מוזכרת שם אבל הרוח שלה, הרוח של הכאב והדברים שחווה פרימו לוי נוכחים בכל הסיפורים בספר הזה אם בגלוי ואם בדרך המשל או בסאב טקסט.
למעשה קובץ הסיפורים בספר הזה מחולק ל3 חלקים או כותרות.
החלק הראשון נקרא "עבר קרוב" והוא מתאר סיפורים מאושוויץ, מן המשך לכתביו האחרים של לוי אך כאן הוא מביא את הצד האנושי ושגרת חיים ולמעשה הזוועות והכאב נמצאים ברקע, מה שנמצא במרכז אלו האנשים והסיפורים האנושיים עד כאב שמתאר אותם לוי בכתיבתו הפיוטית והנוגעת.
בכותרות האחרות של ספר זה "עתיד אפשרי" ו- הווה נוכח" הסיפורים שחלקם שייכים לתחום המד"ב או הפנטזיה וחלקם אף דיסטופיים מטרידים מאוד לא דווקא מדברים על מה שהיה אלא על מה שעתיד להיות וכאן לוי מתאר לנו עולמות ואירועים עוכרי שלווה ומטרידים.
לוי מציג בספר הזה כתיבה עתירת דמיון ויצירתיות שמעידה בעיני על גדולתו כסופר.
פרימו לוי לא אכזב אותי עד כה באף ספר שקראתי מכתביו, הוא נוגע בי ומחדד את המחשבות שלי על תפיסת השואה, על זוועות אושוויץ ועל האנושיות שבאדם לצד התחושה והחשש שהאנושות עלולה להיות רעה יותר ממה שנדמה לנו.
מרתק ויפייפה.

ביקורת ראשונה שהתפרסמה במוסף התרבות של גלובס.
מצורף לינק.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001433870

אני צ'קלקה / שירה קוריאל
מרום תרבות ישראלית
108 עמודים

הספרון הקטן הזה בכריכה האדומה המינימליסטית ועליה קורי עכביש תופסים את הקורא כפי שעכביש לוכד ברשתו את הטרף.
אני לא יודע אם הדימוי הנכון הוא לתאר את הקורא כטרף ואת המחברת כטורפת אבל יש כאן איזו לכידה בטקסטים הבאמת מיוחדים ומורכבים דווקא בצמצום שלהם.
לא הכרתי את הדף של שירה קוריאל בפייסבוק "צרצר לשבת", הכרתי אותו לאחר שנחשפתי לספר אבל לשירה יש יכולת מיוחדת ככותבת להעביר רגשות ותחושות בצורה עמוקה, מינימליסטית ועם זאת העומקים שהטקסטים שלה לוקחים את הקורא הם עמוקים ונרחבים הרבה יותר מהמילים שכתובות בדף.
שירה לא מתייפייפת, לא מנסה ליפות את המציאות, היא דוקרת את הקורא בליבו עם טקסטים חושפניים מאוד.
נראה שכל טקסט כזה הוא עולם ומלואו, כל דף מתאר משהו מליבה של המחברת, משהו ממחשבותיה, הספר מלא ברגשות מתפרצים, אהבה, נטישה, כאב, תשוקה, מיניות, אובדן, דכאון וכל קטע כתוב בחן ובכשרון.
נראה שבכל קטע שאורכו לא יותר מחצי עמוד צריך לעצור לרגע, לנשום ולעכל.

הספר הקטן הזה נע בין שירה לא מנוקדת להגיגים, רצף מחשבות, קטעי זכרונות, מסע אל הנפש ואולי זה הכל מהכל.
לא קל לחשוף, להפתח, להפצע לקוראים, לנסות להכנס ללב של אנשים זרים דרך טקסטים חושפניים וכואבים ונראה ששירה קוריאל עומדת במשימה.
הספר שלה נפלא, אני אוהב את המארז שלו, את הכריכה הקשה, את הסימניה של השרוך, את הדימום האדום של הכריכה, צבע חזק ולפעמים מרתיע ועם זאת כאן הוא כל כך מדויק.
ספר מומלץ בחום, לא שגרתי, בערך כמו המחברת שלו.

ההיסטוריה הכי קצרה של סין / לינדה ג'יווין
הוצאת דביר / הקיפוד והשועל
284 עמודים
מאנגלית: תום דולב

סין היתה, הווה ותהיה אחת המדינות המרתקות בעולם, השינויים שחלו בה עם השנים, התהפוכות, המיתוסים והעבר אל מול ההווה מסקרנים מאוד.
אין לדעת לאן סין תתפתח בהמשך וכמה ההשפעה שלה על העולם תהיה עוצמתית אבל אנחנו חווינו את סין ואת המורכבות שלה בשנים האחרונות בצורה מאוד חזקה עם הקורונה שהתפשטה ממנה אל העולם ושינתה אותנו.
כמה באמת אנחנו יודעים על סין? כמה אנחנו מכירים את ההסטוריה שלה לעומת ההסטוריה של המערב?
רובנו לא לומדים על סין, על הקיסרויות שלה, על השושלות שלה, על הפילוסופיה שהתהוותה ממנה ועוד.
הספר הזה מביא לנו תמצות של ההסטוריה של סין עד למקום בו אנחנו נמצאים כרגע בהווה בצורה מרתקת ותמציתית.
על כל שושלת אפשר היה לכתוב לפחות ספר שלם כמו הספר שאני סוקר כרגע ועם זאת לינדה ג'יווין מביאה לנו תמצות מרתק ומדויק של סין וסוקרת באופן כרונולוגי את התרבות, ההסטוריה, המנהיגים, הפילוסופיה, ההמצאות, הכיבושים והכל באופן שמייצר ספר שתענוג לקרוא בו.
סין היא אניגמה, שנים רבות היתה מרוחקת מהמערב ועם זאת המערב ניצל את אוצרותיה ולמד ממנה המון, כובשים באו, סוחרים נסעו והסיפורים נערמו.
מי שרוצה להבין את ההסטוריה של סין בתמצות הספר הזה בשבילו.
אני באופן אישי אוהב לקרוא על סין, סקרתי ספרים שונים על המדינה הזו, נבואות, כלכלה, עבר והווה ונראה שתמיד אפשר ללמוד עוד.
מאוד מומלץ.