נדידה / מיכל ברנע־אסטרוג

נדידה / מיכל ברנע־אסטרוג
הוצאת פרדס
248 עמודים

נדידה הוא ספר רוחני ופיוטי שצריך להיות במן תקופה מסוימת כדי להתחבר אליו, לשקט הפנימי שלו ולכתיבה הכנה.
זו פרוזה שבמידה מסוימת מזכירה לי ספרים רוחניים על תקשור עם ישויות או ספרות דתית אפילו אבל זו פרוזה ויש לה המון שקט פנימי בכתיבה וככזו היא מלאה בתיאורים ארוכים ומלטפים על החיבור בין הישות שנוכחת בספר לאדמה ולסביבה החדשה שלה כמעט כמו ילד שמרים לראשונה גוש אדמה בידיו או מלטף לראשונה עלה שנשר מהעץ.
הדאיאנה היא ישות שמימית שכח הכבידה פועל עליה והיא מוצאת עצמה על האדמה, היא אינה מבינה מה קרה לה ולמה היא כאן ולאט לאט היא חוקרת את אמצאותה כאן ואת מקומה החדש ומתחזקת מיום ליום.
במקביל לדאיאנה שהיא דמות רוחנית יש את סיפורם של מרים ואולריך, דמויות אנושיות.
מרים מנהלת ארכיון מתקופה אפלה בתולדות האנושות שנקרא הנחשול הגדול, אירוע שהשפיע על האנושות במובנים רבים וישנו את אולריך, הוא מוזיקאי מוכשר שירד מגדולתו וחי בבדידות באי קטן.
הקשר בין כל הדמויות יתברר בהמשך.
הספר הוא ספר שצריך שקט פנימי כדי לקרוא אותו ולהתחבר אליו והוא מיוחד מאוד ושונה מאוד.
לי קצת היה קשה להתחבר אליו ולקח לי זמן להכנס להווייה שלו, למסר שלו וליופי שלו.
בהחלט שונה ומיוחד.

מעט תקווה / אדוארד סנט אובין

מעט תקווה / אדוארד סנט אובין
ספרית פועלים
139 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

אני שומר מקום של כבוד בספריה הביתית שלי לסדרת פטריק מלרוז, בעיני אחת מסדרות הספרים המשובחות ביותר שקראתי בשנים האחרונות, סדרה שמעוררת בך בו בזמן חיוכים רבים מההומור העוקצני והסאטירה החברתית הנושכת של סנט אובין ומצד שני רגעים מכמירי לב וקורעי נשמה מחייו של פטריק מלרוז ומה שהוא עבר וההתמודדות עם טראומות הילדות שלו.
הספר הראשון והשני היו מעולים שבמעולים ואני לא מצפה שכל הסדרה תמשיך ברמה הזו ואכן הספר השלישי לא עומד בציפיות וברף של שני הספרים הראשונים ועדיין מדובר בספר טוב מאוד שמתנהל בקצב קצת אחר, הרבה יותר דיאלוגים ושיחות סלון וביקורת חברתית על המעמד הגבוה בבריטניה ועל הפלצנות שלה.
רוב הספר מתרחש באותה מסיבה נוצצת של המעמד העליון בהם גם הנסיכה מרגרט והדיאלוגים המשעממים והמרדימים שלהם ולמעשה הספר מתנהל בקצב מאוד איטי עד שפטריק מלרוז נכנס שוב לתמונה והוא אולי הדמות היחידה בספר הזה שיש בה עומק ועניין ונראה כי פטריק שכבר נקי מסמים ומאלכוהול ופטריק גם מקבל החלטה, הוא הולך לשתף לראשונה את חברו במה שקרה לו בילדותו, הוא לראשונה מנסה לעשות איזה תיקון לנפש ולשחרר את הטראומה, את ההתעללות ואת מה שהוא עבר כילד.
אני הרגשתי שהכל כאן מכוון, שיחות הסלון והרכילויות האיומות, העבשות והרדידות שבשעמום הפלצני הבריטי בארוחות מהסוג הזה ומצד שני את התחבטויות הנפש של פטריק מלרוז ואת הרצון שלו סוף סוף לשתף ולנסות לפתוח משהו חדש בחייו.
הספר הזה כמו שאמרתי נופל מקודמיו בסדרה אבל קודם כל הוא ראוי לקריאה כי הוא חלק מסדרת מופת בעיני ודבר שני כי הוא טוב ומעניין אבל זה לא ספר שעומד בפני עצמו, מי שמעוניין לקרוא את זה צריך לקרוא את שאר ספרי הסדרה ולהתחיל מהראשון כי יש המשכיות ויש עלילה שמתפתחת.
תענוג של סדרה וכך אני מתייחס לספר הזה כאל חלק מסדרה.
מומלץ.

שנות לימוד / גיש עמית

שנות לימוד / גיש עמית
הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת מכון מופ"ת
137 עמודים

לפעמים אני אומר לעצמי שאני יכול ללמוד על חינוך ועל עשייה חינוכית הרבה יותר דרך ממוארים מהסוג הזה מאשר ספרי עיון תיאורטיים שבאים לתת לי ידע על עבודה חינוכית כי בעיני עבודה חינוכית אפשר ללמוד מניסיון, נסיון של עצמי ונסיון של אחרים.
רק היום חזרתי מיום מתיש מאוד בבית הספר בו היו לי שני מקרים להתמודד איתם ואת המטען לקחתי איתי הביתה, קטע אחד בו שתי תלמידוךת התחצפו אלי וזה הגיע לטונים גבוהים ושיחות אישיות וקטע שני בו נאלצתי לעשות בירור בין שני תלמידים שהלכו מכות וכל הדברים האלו קרו במהלך השיעור שלי ואם אנחנו רוצים להבין איך העבודה של מורה או מנהל מתנהלת בשטח ומה הקשיים הרגשיים, המורכבויות וגם ההצלחות הקטנות אז החומר התיאורטי לא רלוונטי כאן כמו להבין ולקרוא דרך חוויות וגיש עמית מנגיש לנו בספר חשוב מאוד בעיני, ספר חינוכי שהקורא יוצא ממנו עם המון חומר למחשבה, חומר לעיכול, חומר להתמודדות אישית בין אם הוא איש חינוך ובין אם הוא אדם מן השורה או אולי הורה לילד במערכת החינוך שמקבל פרספקטיבה וזו פרספקטיבה חשובה.
גיש עמית מספר לנו חוויות מהיותו מורה בבית ספר לפליטים מצד אחד ולאחר מכן את החוויות שלו כמנהל בבית ספר אנתרופוסופי, שתי תפיסות חינוכיות וגישות חינוכיות שונות מאוד אחת מהשניה אבל כאן החוויה היא לא רק דרך ההבנה של התמודדות בשתי מערכות חינוך שונות אחת מהשניה אלא גם דרך משקפיים של מורה מצד אחד ושל מנהל מצד שני.
גיש עמית מתאר לנו חוויות, חוויות שהן כמעט ויזואליות בתיאור שלו, עכמעט אפשר להרגיש את עצמי שם כאיש חינוך, בסיטואציות המורכבות, במחשבות של המורה ומעבר לכך אנחנו חווים את איש החינוך כאדם, כאדם פגיע, כאדם מתמודד עם מורכבויות החיים, עם אבל, פרידה כואבת, פיטורין, בן אדם, זו המילה, בן אדם.
לפני שבועיים בערך השתתפתי בכתבה במוסף סוף השבוע על המורכבות שלי כאיש חינוך שצריך לעבוד כשומר לילה כדי להתפרנס וחשפתי את עצמי בפני כל מי שקורא את המוסף הזה שהוא אחד הפופולרים בישראל, החשיפה הזו לא קלה והיא לא קלה בין אם זה בכתבה ובין אם זה בממואר, לפעמים אנחנו שוכחים שמדובר בבני אדם פגיעים וחשופים והעבודה החינוכית היא קשה מאוד, מורכבת מאוד ואמיצה מאוד.
הספר הזה ילמד אתכם להיות אנשי חינוך טובים יותר כי הוא נכתב מהמקום הכי אמיץ ורגיש, מהמקום האנושי.
ספר חשוב ומצוין.

סקיצות תל אביביות / אברהם בלבן, עמי שנער

סקיצות תל אביביות / אברהם בלבן, עמי שנער
הוצאת עם עובד
איורים: עמי שנער
עיצוב: דפנה גרייף
174 עמודים

החיבור בין איש המילה הכתובה אברהם בלבן לבין האמן עמי שנער יצרו אלבום מרתק שמילה וציור משולבים ביניהם בצורה מאוד מיוחדת,זה ספר נפלא שלוקח אותנו למסע אל תל אביב של היום, של פעם, של ההווה, העבר וגם העתיד.
הייחוד בספר הזה הוא ששנער ובלבן אינם באים להציג לנו דווקא את פינות החמד של תל אביב ואת המקומות המוכרים והתיירותיים אלא לוקחים אותנו למקומות שבהם יש סיפור מעניין, חוויה מעניינת, אנקדוטה הסטורית ואנשים, כן, האנשים שעושים את העיר הזו מה שהיא, אותם אנשים פשוטים בשכונות, בשווקים, הפליטים, העובדים הזרים, הרוכלים, השקופים.
והציורים של עמי שנער מלווים את המילים של בלבן, ציורים בצבע, אקוורל נשפך ונוזל, חצי שקוף, חצי אטום, רישומים בקו, בכתם שנותנים לנו מבט מיוחד לעיר הזו שרבדיה, עומקיה ושכבותיה אין להם סוף.
לא סתם ציינתי את המעצבת של הספר ובדרך כלל איני עושה זאת בספרים אותם אני בוחר לסקור והסיבה שעשיתי זאת הפעם זה העיצוב המוקפד כמעט כמו התייחסות לקטלוג אומנותי, לקטלוג של תערוכה שנותן לספר הזה את המקום המיוחד שלו כאלבום שכדאי לשמור בספריה הביתית ותמיד ניתן לחזור אליו.
ספר נהדר ממש ועושה חשק לטייל בעיר ולהכיר את כל הפינות הנפלאות שמתוארים בה דרך הספר הזה.

הלב איננו / קיארה ולריו

הלב איננו / קיארה ולריו
הוצאת רימונים
211 עמודים
מאיטלקית: יעל קריצוק

איזה ספר מעניין ושונה, השם שלו כבר מעורר איזה מסתורין וסקרנות ואני אוהב ספרים שמעוררים בך מחשבה על החיים ועל המשמעויות של החיים או האיברים בגופנו וחסרונם, יש בספר הזה איזו אלגוריה מסוימת על הדברים החשובים בחיים והקריאה בו לא פשוטה למרות שהוא יחסית ספר צנום, לדעתי כדי להבין אותו לעומק ראוי אפילו להקדיש לו יותר מקריאה אחת ואולי אעשה זאת בהזדמנות כי הוא הותיר בי איזה מן מחשבה שמשהו בקריאה לא היה שלם עד הסוף או הותיר בי מחשבות שאולי לא הספקתי לרדת לעומקם של המשמעויות החבויות בו.
אנדראה הוא פרופסור למיתולוגיה והסטוריה באוניברסיטה אשר מתעורר יום אחד ומגלה שהלב שלו איננו, ממש כך, אין לו לב במובן הפיזי של המילה, האיבר הזה חסר בגופו, תופעה מסתורית ביותר וכאן מתחיל בעצם סיפורו של אנדראה והנשים בחייו, אותו אביר חסר מעורר מחשבות על מערכות היחסים שאנדראה היה בהן, המשמעויות של כל אישה עבורו ודברים שצצים מהעבר.
עקב היותו של אנדראה פרופסור למיתולוגיה הוא מעלה כל מני אנקדוטות בספר מסיפורי המיתולוגיה כדי להמחיש את הדברים שמתרחשים בחייו .
"הלב איננו הוא ספר מעניין ומלא תובנות על החיים ועל אהבה.
מומלץ לקרוא.

בתוך הרעש הגדול / יפעת גדות

בתוך הרעש הגדול / יפעת גדות
הוצאת קתרזיס
94 עמודים

יש איזה דיסוננס בין הכריכה היפה של הספר לבין שמו, בכריכה יש כל כך הרבה שקט, אישה מטיילת ביער, מלבדה אין נפש חיה לכאורה, שקט ושלווה ואנחנו בתוך הרעש הגדול שהוא שם הספר אבל זה מסתדר לי למרות הדיסוננס כי בתוך הרעש הגדול נמצאים השירים, הטיול ביער, האסקפיזם, הבועה הזו שמאפשרת לנו להתנתק מהכל ולכתוב, להתבטא, ללטף עצים, למצוא את השקט הפנימי.
אין לספר הזה איזו נקודת אחיזה, איזה נושא מרכזי שמוביל אותו, זה ספר שלוקח אותנו למסע הפנימי של המשוררת לעצמה, שירים שנוגעים בהרבה נושאים של החיים וכל אחד או אחת יכולים למצוא בו נקודה שמחברת אותו לספר.
הכתיבה של יפעת היא שירה נוחה, שיכולה להגיע לכל אדם ולכל קורא, אין בה בעיני משהו מתיימר מדי או בשפה גבוהה מדי או בחריזה מתוחכמת מדי, זו שירה נגישה, מכילה, מדברת על נושאים שאנחנו כולנו חווים ומרגישים, אהבה, געגוע, קורונה, חיפוש עצמי, משפחה ועוד ועוד.
הספר הזה הוא ספר שירה נוגע ורגיש שכתוב היטב והשירים בו מחוברים לחיים של כולנו ומעוררים מחשבות ותהיות.

"אני רוצה להקנות משמעות
לשעות המתות של הנפש,
לרגעי הלאות של הגוף.

אני רוצה לעורר
זכרונות של מחר,
לשתול בי תשוקה אל הדרך
וגם כשאני בשוליה
לרצות בלי כנפים,
לעוף."

המשפט האחרון / סקוט טורו

המשפט האחרון / סקוט טורו
הוצאת אריה ניר
427 עמודים
מאנגלית: נעה בן פורת

מעניין שהספר הזה יצא קצת לפני שהקורונה התחילה וכל הדיונים על ה fdaהפכו לרלוונטיים יותר מתמיד כי הספר הזה של סקוט טורו עוסק בעולם התרופות ואישורי התרופות וסקוט טורו הוא סופר שספריו עוסקים בעולם המשפט בהיבטים שונים ומשלבים מתח ודרמה.
אני מודה שאיני חובב גדול של ספרי מתח משפטיים, לרוב הדיונים משעממים אותי ואני מתחבר למעטים אבל מהספר הזה נהניתי ברובו, הוא כתוב טוב, הנושא רלוונטי ובסך הכל למעט מריחות בכל הקשור לדיונים בבית המשפט ולדעתי האישית שספר זה היה יכול להיות קצר יותר באיזה 60-70 עמוד עדיין מדובר בספר שחובבי הז'אנר יעופו עליו.
ד"ר קיריל פאפקו הוא רופא, חתן פרס נובל לספרות שהתגלית הכי משמעותית שלו היא תרופה למחלת הסרטן אך נראה שהתרופה בעצם עושה את התהליך ההפוך וחלק מהמטופלים מתים ממנה והרופא הידוע מואשם ברצח, בשוחד, מרמה וכן בסחר מניות תוך שימוש במידע פנימי לפני שערך החברה ירד.
קיריל יוצר קשר עם חברו הותיק עוד מהתקופה שהם היו בארגנטינה עורד דין סנדי סטרן, סנדי הוא עורך דין קשיש וזהו ככל הנראה משפטו האחרון והוא מנהל אותו עם בתו מרתה ונכדתו פינקי והם מנסים לעשות את הבלתי אפשרי כמעט ולחלץ את ד"ר פאפקו מהכלא ולהביא לזיכויו.
רוב הספר מתרכז בבית המשפט ומדי פעם יוצא החוצה ועובר לתאר ולספר על הדמויות ועל עברן אבל בגדול הספר הוא ספר משפטי שהדרמה המתחוללת בו היא בבית המשפט.
יחסית לאחד שלא ממש מתחבר לספרי מתח משפטיים אפשר לומר שהוא די עניין אותי ודי נהניתי ממנו ואני חושב שחובבי הז'אנר יהנו ממנו אף יותר ממני.

עולמו של מקיאוולי / הלי זמורה

עולמו של מקיאוולי / הלי זמורה
הוצאת מאגנס
278 עמודים

עולמו של מקיאוולי הוא בעיני אחד מספרי העיון הכי חשובים שקראתי השנה והוא הרבה יותר מביוגרפיה על חייו וזה מה שהופך אותו למעניין כי ככל שקוראים ומבינים את מקיאוולי ואת כתביו מבינים שהוא הבין את העולם הפוליטי מאז ועד היום הרבה הרבה יותר טוב מאשר הרבה מאוד פוליטיקאים שלנו.
מקיאוולי הוא אחד ההוגים הפוליטים המושמצים ביותר בהסטוריה אולי רק קרל מארס משתווה לו בכמות התיעוב כלפיו ואף מקיאווליזם הפך לכינוי גנאי בכל מה שקשור לפוליטיקה נכלולית וכוחנית אבל במובנים רבים אפשר לומר שמקיאוולי צדק וזו לא ססמא ואולי זו נקודת המפתח בכל מה שקשור לתפיסות של הנהגה פוליטית שכן מבחינתו של מקיאוולי יש בחירה חדה וברורה בין מוסר לפוליטיקה ולמראית עין עם כל הצער וכל מה שאנחנו רואים זה שמקיאוולי הבין את פני השטח והבין איך מנהיגות מודרנית נראית או איך אפשר לשלוט.
מקיאוולי לא אהב את האנושות, הוא היה מה שאנחנו קוראים לו היום מיזנטרופ, הוא טען שאין ניצוץ של טוב בטבע האנושי בגלל האנוכיות שלנו ושקונפליקטים חברתיים לא בלתי נמנעים אלא רצויים.
הספר המעולה הזה סוקר את חייו של מקיאוולי, את עלייתו למקומות גבוהים במנגנון הפוליטי של עיר המדינה פירנצה , כמו שהיתה לו עליה גם היתה לו נפילה ומקיאוולי שהואשם האשמות לא קלות נכלא ועונה קשות בידי משפחת מדיצ'י שחזרה לשלוט בעיר ולאחר שחרורו הוא התחיל לכתוב את הנסיך, אולי החיבור המשפיע ביותר שלו ואחד החיבורים הפילוסופים החשובים שנכתבו מאז ומעולם שכן ההשפעה שלו על חיינו ועל הפוליטיקה המודרנית היא עצומה.
מכאן והלאה הספר הולך ומתאר את מה שכתוב בנסיך ומנתח אותו וכן ממשיך ומתאר את השפעת הגותו של מקיאוולי על מגוון תחומים בחיינו.
עולמו של מקיאוולי הוא ספר מעשיר בצורה בלתי רגילה, מעניין, מקיף ומלמד המון ואנחנו לא חייבים לחשוב כמו מקיאוולי או להסכים איתו אבל אפשר לראות איך הוא קרא את המפה הפוליטית כבר לפני 500 שנה והבין לאן האנושות הולכת ומה צריך להיות כדי לשלוט ואין כמו מה שקורה היום בעולם כדי לראות שתפיסתו הכתה שורשים כמעט בכל מקום מכאן ועד רוסיה.
ספר חשוב ביותר ולא פחות מכך, מעניין מאוד.

מיסות שחורות. לורד ליליאן / ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן

מיסות שחורות. לורד ליליאן / ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן
הוצאת אפרסמון
232 עמודים
מצרפתית: הוד הלוי

כדי להבין את הספר המיוחד הזה והכל כך מורכב לקריאה צריך להבין את ההסטוריה של המחבר ולמעשה ההקדמה למהדורה העברית של המתרגם כל כך חשובה להבנה ולכן לדעתי כה ארוכה אך שווה להשקיע בה שכן היא מתארת את הספר הזה שהוא סוג של אוטוביוגרפיה בדיונית, אולי ממואר בדיוני, רומן חניכה ואולי ספר שמתאר תקופה או סצנה בחברה הצרפתית בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20 ובעצם הספר הזה נותן הצצה לחייו של המחבר.
הברון ז'אק ד'דלסוורד ־פרסן היה סופר ומשורר צרפתי של תחילת המאה העשרים, הוא הגיע מרקע של משפחה עשירה מאוד ומשפחתו די אפשרה לו להתהולל כאוות נפשו וזה מה שקרה בפועל, זה התבטא לא רק בהוללות אלא גם בכתיבה ובשירה אך ב1903 הוא היה מעורב בשערוריה מינית שהיו מעורבים בה קטינים יחד עם אנשים שונים מהחברה הגבוהה בצרפת ולצערו של פרסן הוא התפרסם לא מהסיבות הנכונות.
המקרה הזה פילג את הקהילה ההומוסקסואלית בפריז, חלק גינו אותו, חלק תמכו בו ולבסוף פרסן גלה את עצמו מרצון לאי קפרי שם הוא חי כל חייו.
הסיפור הזה של המחבר חשוב להבנת הספר שכן לורד ליליאן הוא למעשה בן דמותו של פרסן לכאורה ותיאור חיי ההוללות שבספר והם למעשה אולי שחזור חייו של פרסן עצמו.
הספר עצמו מתאר את חיי ההוללות בפריז ואת המורכבות והשאלות הרבות שעולות על ידי לורד ליליאן עצמו לגבי חייו, לגבי מי שהוא.
ליליאן נע במקומות שונים בעולם ובין החברה הגבוהה לנמוכה של פריז באותה התקופה והספר לא חוסך ביקורת חברתית וגם ביקורת על הקהילה ההומוסקסואלית עצמה ועל חוסר האחדות שבה ונראה שבמידה מסוימת זו חוויה שפרסן עצמו חווה לאחר השערוריה שהוא היה מעורב בה.
לביקורת החברתית יש חלק חשוב בספר המהנה הזה והאיכותי וכמו שאמרתי זהו ספר שצריך להתמסר אליו, הוא לא קל לקריאה או לעיכול ועם זאת בעיני איני מחפש נוחות בספרות אלא ספרות שמלמדת אותי ומאירה לי עיניים וזהו ספר די מרתק לקריאה.
זהו בעיני ספר למיטיבי לכת וכאלה שמחפשים ספר טוב אך לא פחות מכך מאתגר.

בית היפהפיות הנמות / יאסונרי קוובטה

בית היפהפיות הנמות / יאסונרי קוובטה
הוצאת כתר
139 עמודים
מיפנית: שונית שחל־פורת

כשמתבוננים בכריכה המינימליסטית של הספר הזה רואים בעצם שני כדורים בקערית, לאחר שצוללים לתוך הספר הנפלא והמצמרר הזה של קוובטה מבינים את המשמעות של הכדורים האלו, הנובלה הקצרה הזו נוגעת בנושאים כה רבים שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב תזה נפרדת.
אני בספק אם בעידן הפוליטיקלי קורקט של היום ספר כזה היה יוצא לאור אך גם כיום עצם הדיון והקריאה בו יכולה לעורר שדים רבים.
הספר מדבר על אגוצ'י, אדם שמכנה עצמו זקן למרות שבפועל הוא בשנות השישים לחייו אך ככל הנראה זקנה היא לא רק בגיל אלא בהרגשה, בתחושה ובתשוקה לחיים, אותו אג'וצ'י מגיע למקום מסוים בקיוטו, מן בית שעשועים לכאורה, הוא שמע על המקום מחבר שנהג לפקוד אותו ועכשיו הוא שם, סקרן.
אל המקום הזה מגיעים גברים קשישים, בודדים ותמורת סכום כסף הגון הם יכולים לבלות את הלילה לצד צעירה יפה כשהיא עירומה ומורדמת מסמים.
אסור לאגוצ'י לפגוע פיזית בנשים, אסור לו לחלל אותן, אגוצ'י אינו גבר בודד למעשה, יש לו שלוש בנות והוא נשוי אז מה יש לו לחפש במקום הזה, מה נותנת לו החוויה לישון לצד אישה שמורדמת כמו גוויה ואין לה יכולת לתקשר איתו?
אגוצ'י פוקד את הבית הזה מספר פעמים נוספות וכל פעם לצד אישה צעירה אחרת וכל פעם כשהוא מגיע לשם אגוצ'י חווה זכרונות, הנשים האלו מעוררות אצלו זכרונות נשכחים, מצליחות להחיות אצלו רגש אבוד, אולי הוא שוב מרגיש צעיר לצידן, הוא מדבר אליהן, משתף אותן וגם מתקשה להירדם ולכן נזקק לכדורי שינה אותם מציעה לו מנהלת הבית המשונה הזה ואז חזרתי לכריכה, לכדורים, יש שם שניים, כדורי שינה אבל למעשה שני הכדורים סימלו עבורי שני ישויות, את אגוצ'י הזקן ואת הצעירה המסוממת.
קשה שלא לצאת מספר כזה מוטרד או עם תחושות מעורבות לגבי הזקנה והנעורים ולגבי הבדידות והקושי להתמודד עם החיים וכמו גם לגבי הנערות האלו, כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מהקריאה בספר הנפלא הזה של קוובטה.
ספר כה מיוחד, עדין, פיוטי, רגיש ומלא כאב שהסוף שלו מצמרר באותה המידה שהקריאה בו מצמררת ומעוררת מחשבות.
מומלץ מאוד.