שיר ענוג / לילה סלימני

שיר ענוג / לילה סלימני
הוצאת מודן
175 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

ההערכות הן שהספר הזה של סלימני, צרפתיה ממוצא מרוקני (מהגרת בעצמה) נכתב בהשראה של מקרה אמיתי שאירע בשנת 2012 בניו יורק שבו אומנת רצחה את שני הילדים שבהם טיפלה.
למעשה אין כאן באמת ספוילרים כי הספר מתחיל מהסוף.
הוא מתאר את הילדים ברגעיהם האחרונים כבר מההתחלה, הילד כבר היה מת והילדה נלחמה עד הרגע האחרון, כך שהקורא למעשה יודע מה הולך לקרות ועכשיו העלילה מתחילה כאשר המחברת מנסה לתאר לנו את מערכת היחסים התלותית והמורכבת בין הורי הילדים לבינה ובינה לבין הילדים עצמם.
האמת שהנושא עולה כל הזמן לכותרות, כמה נוכל לסמוך על מטפלת ילדינו? האם נוכל לצאת בבטחה לעבודה ולדעת שילדינו בטוחים.
מרים מחליטה לחזור לעבודתה במשרד עורכי דין ולחפש אומנת ראויה לילדיה, לאחר חיפושים רבים מרים מגיעה ללואיז אשר מקסימה את המשפחה ונוצר קשר תלותי בין השילוש הזה.
הספר הזה מדבר על החברה המודרנית, על הורות, על הרצון לחופש ועצמאות, על חינוך ועל השקפות עולם שונות והמתח נוצר ונבנה לאט לאט למרות שאת סופו אנחנו יודעים.
המוות ידוע מראש, הטרגדיה ידועה מראש, הפחד ידוע מראש ועם זאת סלימני משאירה אותנו כל הזמן במתח לקראת הסוף הצפוי.
העלילה בנויה מעניין והספר הקצר הזה מעלה שאלות רבות על הרצון שלנו או היכולת שלנו לסמוך על אחרים כשאנחנו מפקידים את ילדינו אצלם.
הספר נפתח בשני ציטוטים מאוד חזקים של רודיארד קיפלינד ודוסטוייבסקי שמיד מכניסים אותנו לאווירת הספר עוד לפני תיאור הרצח בפרק הראשון.
לא ספר פשוט אבל קריא וברור ועם זאת לא בטוח שנכון היה לפתוח דווקא ברצח.
אבל כך הסופרת החליטה.
ספר מעניין ומעורר שאלות רבות.

 shir_master

כבאים / קייטי דיינס

כבאים / קייטי דיינס
הוצאת דני ספרים
סדרת ראשית מידע
32 עמודים
איורים: כריסטיאן פוקס

סדרת ראשית מידע היא סדרת ספרים אנציקלופדית קצרה ותמציתית שמתמקדת בכל ספר בנושא אחר בעולם הסובב אותנו ונותן לילדים מידע על אותו נושא שעליו אפשר להרחיב לאחר מכן בשיחה משותפת או בכל דרך מחקר אפשרית.
הפעם הספר עוסק בנושא מקצוע הכבאות ועבודת הכבאים.
הילדים לומדים דרך הספר בצורה תמציתית על העבודה המורכבת של הכבאים שהיא לא רק לכבות שריפות ועל הדרישות מהמקצוע המורכב הזה.
אני מחבב את הסדרה הזו באופן כללי כי יש בה משהו מאוד ממוקד שקל מאוד לילדים להבין ולהתחבר אליו.
טקסט מתומצת עם איורים וצילומים מרהיבים וגדולים.
בסך הכל הנושאים הם מגוונים מאוד וילדים נהנים להוציא כל פעם ספר אחר בסדרה מהספריה ולשבת ולקרוא עליו לבד או ביחד עם אחד ההורים.
קל, כיף, מעניין ומאפשר לילדים סקרנות ללמוד עוד ולחקור בעצמם.

 39000030694b

מרד המציאות / שטפן צווייג

מרד המציאות / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
78 עמודים
מגרמנית: הראל קין

צווייג היה סופר גדול, לא בטוח שצריך לחזור על כך כל פעם מחדש אבל אני חוזר על כך לאלה שנתקלים בו לראשונה (אני בספק אם יש כאלו)
הוצאת תשע נשמות מוציאה את הנובלות שלו ואני מאוד אוהב את הנובלות שלו כי הן מדויקות מאוד, הן נוקבות מאוד וחודרות לנפש.
זה לא מקרי כי צווייג יודע בכתיבתו לחדור לנפש הקורא, לערער את תפיסת עולמו ולגרום לו לחשוב מחדש על מה שהכיר והבין עד כה על העולם, על אהבה, על רגשות, על מוסר ועוד.
משום מה הנובלה הזו זרקה אותי לשיר מרתה של טום ווייטס, איש זקן מתקשר לאישה זקנה ונזכר בימים שהכירו ואהבו לפני 40 שנה ובוכה יחד איתה בטלפון על הפספוס של אותה אהבה ולמרות שכל אחד מהם המשיך בחייו הוא לא שכח את אותם רגעים ואת אותן הרגשות שעדיין קיימות בתוכו.
גם כאן הספר מדבר על אהבה שהוחמצה, על נסיבות הגורל שגרמו להחמצה הזו, על הניסיון אולי לכפר עליה.
הם נפגשו לראשונה כשהוא היה צעיר והיא מבוגרת יותר, היא זוגתו של הבוס שלו והם התאהבו, אהבה לא ריאלית אבל מלאת תשוקה ותקווה.
אותה אהבה נקטעה כשהבחור נאלץ לנסוע למשך שנתיים למקום אחר וממשיך בחייו וכך גם היא.
לאחר תשע שנים הם נפגשים שוב, לאחר מלחמה, לאחר שנים רבות, לאחר שכל אחד מהם המשיך בחייו ועבר את מה שעבר, והשיג את מה שהשיג, הוא כבר לא עני וגם מבוגר יותר.
האם אפשר לתקן ולשקם? האם אפשר לחדש את התשוקה? האם הפערים הצטמצמו, לאן זה יקח אותם?
הנובלה הקצרה הזו אך הנוקבת מעלה שאלות רבות על אהבה ועל משמעותה, האם האהבה חזקה מהמכשולים?
האם לעבר יש משמעות בהווה ועוד.
צווייג כהרגלו בנובלה מדויקת וחודרת.
ספר נהדר בעיני.

 22539883_1232322490200988_1443926534058549503_n

פיגמליון / ברנרד שו

פיגמליון / ברנרד שו
הוצאת מאגנס
174 עמודים
מאנגלית: דבורה גילולה

אני כמעט ולא סוקר מחזות, לא יוצא לי לקרוא הרבה מחזות ולאחרונה התחלתי יותר, פיגמליון של ברנרד שו הוא למעשה סיפור על טרנספורמציה, שינוי פנימי וחיצוני וברנרד שו קרא למחזה שלו פיגמליון על שם סיפור פיגמליון של אובידיוס מיצירת המופת שלו "מטמורפוזות"
פיגמליון בספרו של אובידיוס היה פסל אשר התאהב בפסל שלו וביקש מאפרודיטה שתחיה את הפסל וכך קרה, הפסל בדמות אישה ששמה גלתיאה קמה לחיים והגשימה את חלומו של פיגמליון.
את פיגמליון של ברנרד שו רובנו מכירים כ"גברתי הנאווה" וכאן בדמות פגמליון נמצא פרופסור היגינס שמתערב שיוכל להפוך מוכרת פרחים עילגת לדבר ולהתנהג כמו דוכסית.
לייזה דוליטל, מוכרת הפרחים היא חומר הגלם של הפרופסור המומחה לפונטיקה.
מעבר למחזה הנפלא שרובנו מכירים ברנרד שו הנפלא מעביר מסרים חשובים בעיני על שחרור האישה, על עצמאות ועל חופש דרך המקום של השכלה.
זהו מחזה מאוד דידקטי ושו מבהיר שגם דידקטיקה יכולה להיות אמנות ובעיני הוא צודק, כל עוד המסר מועבר אמנות יכולה להיות דידקטית.
מעמד האישה באותם זמנים באנגליה היה לא כפי שהוא היום ודוליטל משתנה, דרך ההשכלה והגינונים החברתיים יש רצון לפרק את המעמדות וליצור חברה שיוויונית יותר.
אלייזה דוליטל הפכה להיות אישה עצמאית ומשוחררת המחליטה על גורלה בעצמה והופכת להיות מי שהיא בוחרת ולא מי שהחברה קובעת עבורה.
מצד שני וכך אני רואה זאת החינוך וההשכלה שקיבלה גם קצת כולא אותה ומגביל אותה האמירה שרק דרך חינוך והתאמה לחברה תגיע הגאולה לנשים היא בעיני מגבילה לא פחות מחוסר השכלה ובעיני חינוך לחופש ועצמאות יכול לבוא בכל מצב, אבל מדובר בתקופות שונות ודרך התבוננות שונה מכפי שאנו רואים זאת היום.
אני חייב לציין את המבוא ואת הפירושים מאירי העיניים של המתרגמת דבורה גילולה שנותנים ידע חדש ומעשירים את הקורא.
מחזה קלאסי ומרתק בעיני.

22554877_1236004899832747_1733973982946603079_n

הילד הזה / יהודה אטלס

הילד הזה / יהודה אטלס
הוצאת עם עובד
330 עמודים

יהודה אטלס הוא אחד מגיבורי הילדות של כמעט כל אחד כאן שעבר את גיל 20, "הילד הזה הוא אני" הוא מספרי הילדים הכי מצליחים כאן מאז ומעולם ועדיין נמכר בצורה מעוררת כבוד.
אטלס היטיב להבין ילדים בשיריו וסיפוריו כפי שהרבה הרבה אחרים לא הצליחו ובכך נגע בלבבות רבים.
כתיבתו למבוגרים מוכיחה שהוא יודע לכתוב, לא רק לילדים, לא רק שירים אלא יודע לכתוב.
הספר האוטוביוגרפי הזה שמבוסס על זכרונות ילדותו הוא נהדר בעיני.
יש בו קסם של פשטות ואותנטיות.
אטלס כותב בצורה מאוד פשוטה בסגנון של זכרונות ילדות על החוויות שלו כילד במושב עין עירון ומהסביבה שהיא איזור כפרי קסום ויפה בתקופה שלפני קום המדינה. הספר כולל זכרונות יפים ורגישים מבית הספר, מאנשים שליוו את ילדותו, מהחיים ביישוב הכפרי, מהוריו מהשטויות שעשה כילד ואהבתו לספרות ומההשראות שליוו אותו בהמשך חייו.
נראה שבכתיבתו של אטלס הוא לא מתאמץ אלא כותב כפי שאנחנו כותבים זכרונות במחברת ויש בזה משהו מאוד לא מאולץ או מתוחכם ואולי בגלל זה התאהבתי בספר הזה.
אטלס גם מציין בהתחלה שהוא לא חשב להוציא את זה לאור אלא כדי להשאיר זכר, שהדברים פשוט יהיו. אולי במשפחה, אולי ברשת, כך הוא כותב ועם זאת טוב שהוא הוציאו לאור לבסוף כי כתיבתו האוטוביוגרפית היא לדעתי בית ספר לכתיבה פשוטה ונכונה.
מוכיח לי שכתיבה יכולה להיות נקייה ואותנטית וכך זה באמת.
"הילד הזה" הוא ספר מקסים ופשוט על ילדות פשוטה של ילד פשוט במקום פשוט שבסופו של דבר צמח להיות אחד מסופרים והמשוררים הכי זכורים כאן על כל ילד שלאחר מכן הפך להורה בעצמו ועדיין זוכרק בעל פה חלק מהשירים בספרו הקלאסי.
מומלץ בחום.

 עטיפה_-_הילד_הזה(2)

על חבל דק / שלי הרשקו, עמלה עינת

22405979_1232885810144656_3136241145079542862_nעל חבל דק / שלי הרשקו, עמלה עינת
הוצאה גלילית
109 עמודים
מאז ומתמיד סבלתי מבעיות קשב וריכוז, תוסיפו לכך היפראקטיביות וקבלו ילד בלתי נסבל בעליל שתמיד מוציא את המורות מדעתן, לא מסוגל לשבת בכיתה ולא מסוגל ללמוד.
כל דבר קטן הסיח את דעתי, גרם לי לצאת מפוקוס ולא להיות נוכח.
הבנתי עם השנים שאני חייב למצוא את עצמי במקום שיכול להכיל את כל זה ומצאתי את זה באמנות.
גיליתי שהחסרונות שלי במקצועות אחרים הופכים ליתרונות במקצועות היצירה.
הדמיון הרחב שלי, החוסר מיקוד, קלטתי דברים שאחרים לא מסוגלים לקלוט, ראיתי תדרים שאחרים לא מסוגלים לקבל, החוסר מיקוד שלי גרם לי לראות דברים בצורה אחרת.
זה בא לידי ביטוי ביצירות שלי, בעבודות הסטודנטיאליות שלי באקדמיה לעיצוב ויצו קנדה בחיפה שאפילו שם הייתי מאוד שונה, העבודות שלי היו פחות מאורגנות ומסודרות אבל קריאטיביות, מלאות דמיון וראיה שונה של הדברים.
להיות אמן עם בעיות קשב זה לפעמים יתרון, להיות אדם עם בעיות קשה בעולם כל כך אינפורמטיבי וויזואלי זה מורכב מאוד.
הספר הזה שהוא יותר קטלוג אמנותי מנסה להביא את אותם אמנים שסובלים מאותם בעיות כמוני לנסות להסביר את הקושי שלהם ולהראות את האמנות שלהם שבאה לבטא את אותו הדבר שהם סוחבים כל חייהם.
אצל אמנים עם בעיות קשב העבודות מקבלות נפח שונה, יש בהם משהו אחר.
סטודנטים לאמנות בבצלאל פותחים בפנינו כאן צוהר לעולמם הפנימי המורכב והסוער וליצירתיות המתפרצת שלהם.
כל העבודות בספר הן חלק מקורס שמוקדש לנושא "ליקויי למידה ויצירתיות"
אני מאוד מזדהה עם זה כי אני באתי מאותו מקום, מאותו עולם פנימי.
למדתי ארבע שנים באקדמיה גבוהה לעיצוב ואמנות והרגשתי כמה זה מורכב וקשה להיות סטודנט כזה וגם למדתי להביא את החוזקות שלי דרך אותן נקודות חולשה כביכול.
מאמין שהרבה סטודנטים ומעצבים יזדהו עם מה שכתבתי ועם הקטלוג והמאמרים כאן.

 

הנשף / אנה הופ

הנשף / אנה הופ
תמיר סנדיק
392 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

תמיר סנדיק בדרך כלל ניחנים בחושים ספרותיים ויודעים לבחור כתבי עת שיש בהם רגישות וסיפורים נוגעים ללב ומצד שני מעוררי מחשבה.
רוב הספרים שהם מוציאים לאור עוסקים בנושאים שמעבר למעטפת של הסיפור המרגש או המותח יש בתוכם נושא חברתי, הסטורי מעניין ומעורר דיון וגם על הדרך מלמד את הקורא משהו על אירועים או תנועות מסקרנות.
אחת מהם היא ההאוגנטיקה שהיא תנועה ביולוגית חברתית שעוסקת בחקר השפעות התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים מתוך רצון להשביח את הגזע האנושי, תנועה שהיתה קיימת בראשית המאה העשרים ולשמחתנו התפוגגה עם השנים.
התורה הזו בין השאר האמינה שעוני עובר בתורשה ועל מנת למגר את העוני יש צורך בסירוס ועיקור כחלק מהרצון להשביח את הגזע האנושי.
בתורה זו האמין ד"ר צ'רלס פולר שעבד במוסד הדמיוני שרסטון שמתואר בספר.
רופא פסיכיאטר עם אמביציה גבוהה להצלחה.
ד"ר פולר הוא הצלע השלישי בסיפור הזה.
החלקים הנוספים הם אלה פיי, בחורה שנשלחה לשרסטון עקב כך שניפצה חלון במוסד שבו היא עבדה.,
אלה בטוחה שהיא לא חולת נפש ועושה הכל כדי להיחלץ מהמוסד הזה.
ג'ון מליגן לעומת זאת שאיבד את ביתו מוצא בשרסטון בית חם עבורו ומקלט מהעולם האכזר והכאב הרב שהוא סובל ממנו.
בעת נסיון בריחה מהמוסד של אלה מליגן שעובד בחוץ נתקל בה ומשהו מתרחש בין שניהם.
מליגן מגלה פתח של אור עבורו ומתחיל להיקשר לאלה וכותב לה מכתבים.
אך בבית החולים הזה ישנה הפרדה בין נשים לגברים ומקום המפגש היחידי הוא בסופי שבוע באולם הנשפים שבבית החולים שבו החולים שמתנהגים יפה מקבלים את הזכות לרקוד בו.
שם מתרחשים המפגשים.
אם נחזור לצ'ארס פולר ולאאוגנטיקה אז פולר רואה במליגן בעיה ומבחין בקשר בין שניהם ומחליט לעשות מעשה קיצוני על מנת להפריד ביניהם.
מה יקרה בהמשך את זה הקורא יגלה לבד אבל מעבר לסיפור הרומנטי ותיאור החיים במוסד פסיכיאטרי הספר חושף אותנו לאותה תנועה הזויה, תורת גזע שבזמנו היתה בהחלט מקובלת. לשמחת המין האנושי תנועה זו כמעט ונמוגה לחלוטין והמדע התנער ממנה אבל החשיפה אליה דרך הספרות היא חשובה ומעניינת.
ספר מרגש שכתוב היטב, מעניין לכל אורכו ועם ערך מוסף של ידע חדש.
מומלץ.

  •  הנשף