אין מקום לטעויות / שגית פסטמן

אין מקום לטעויות / שגית פסטמן
הוצאה עצמית
104 עמודים

הספר השנון הזה מצא חן בעיני מהרגע הראשון, הוא כולל חמישה סיפורים קצרים שמחוברים לעולמות שבין המיסטיקה למציאות היומיומית והתוצאה של זה היא סיפורים שמעלים חיוך וגם מחשבה על המציאות שלנו כאן.
הסיפורים עצמם הם סיפורים שמחוברים לז'אנר הפנטזיה ועוסקים בעולמות העליונים והתחתונים כאשר מעורבים כאן השטן, אלוהים, מלאכים ובני אדם והחיבור ביניהם במאה ה21.
הספר מתחיל בהקדמה של השטן שכביכול הוזמן על ידי הסופרת להביע את דעתו על הספר וממשיך בסיפורים כאשר הסיפור הראשון הכי מצא חן בעיני.
הוא נקרא "אין מקום לטעויות" כמו שם הספר ומתאר מה קורה כשהאלגוריתם משתבש ולא יודעים לאן אדם שמגיע השמיימה אמור להשלח, לגן עדן או לגהינום.
סיפור אחר מוצלח מתאר את חייו של ילד שהוא חצי יצור שמיימי וחצי יצור אנושי.
מה שהופך את הספר הזה למעניין ומוצלח זו הכתיבה של המחברת והחיבור המעניין בין הריאליזם לפנטזיה ויש בהם מוטיבים של אימה מצד אחד וסרקזם מצד שני.
אפשר לומר שאהבתי את הספר השנון הזה והקריאה בו קולחת ומהנה מאוד.
אני דם מאוד אוהב את הכריכה הצבעונית שמושכת עין, את הבחירה בפונט ובכלל האריזה הכללית של הספר גורמת לנו לרצות לקרוא בו.

הערבי האחרון וסיפורים אחרים

הערבי האחרון וסיפורים אחרים
הוצאת אפיק
202 עמודים
תרגמו: ברוריה הורוביץ, אילנה המרמן, איציק שניבוים.

אסופת הסיפורים הנפלאה הזו היא מיוחדת כי היא דו לשונית לכל אורכה, מההקדמה, כולל הסיפורים ולמעשה כל טקסט בו כתוב גם בעברית וגם בערבית והוא נגיש לקוראי שתי השפות ובעיני זה נפלא ומיוחד.
הסיפורים עצמם חובקים את כל העולם הערבי ומביאים כותבים צעירים יותר וצעירים פחות אך כולם כותבים מהעשורים האחרונים, הכותב היחידי שהכרתי מהאסופה היה אמיל חביבי הישראלי וכל השאר היו חדשים לי וכך נחשפתי לסיפורמם מהעולם הערבי שחלקם נוגעים בכתיבה המסורתית המוכרת לנו מספרות ערבית אך חלקם נפתחים למקומות יותר מערביים, יותר מודרניים, יותר עכשויים, יחסים מיניים, חד מיניים, נושאים אחרים ליברלים כאלו ואחרים ומענימנים כותם.
הסיפורים קצרים מאוד ברובם, ממוקדים וכל טקסט שונה מקודמו בהתאם לסגנון של הסופר.
הנסיון לדעתי היה להביא מגוון שפות וסגנונות מהספרות הערבית העכשווית.
15 סיפורים מרתקים ומעניינים.
מומלץ מאוד.

ברגד / עודד ידעיה

ברגד / עודד ידעיה
הוצאת אפיק
328 עמודים

הספר הזה שהוא ספר פוליטי מאוד גרם לי לחשוב על הדיסוננס שחיים בו בחברה הישראלית, על תהליך הכחשה של חיים בבועה בעוד אנחנו או לא מסוגלים או לא רוצים להבין מה זה אומר לשלוט על אוכלוסיה אזרחית ומה זה אומר להיות חייל ששולט על אוכלוסיה אזרחית כזו וזה הקונפליקט שנמצא בו עמירם שהוא גם ברגד או לפחות משנה את שמו מעמירם לברגד מהרגע שהוא נהפך לפעיל פוליטי ומשתתף בהפגנות כנגד חיילי צהל יחד עם ארגונים לזכויות אדם.
אבל לפני שהוא הפך לברגד הוא היה שנים לוחם וביצע את משימותיו כחייל והספר נע בין אותם זמנים וזכרונות, בין המבט שלו היום כצלם שמתלווה אל פעילות פוליטית מחאתית לבין אותה תקופה כחייל.
האם ברגד הפעיל הפוליטי ראה דברים שעמירם החייל לא ראה? השינוי לא היה כה קיצוני וחד מימדי שכן עוד בהיותו בפעילות מבצעית עלו בו שאלות מוסריות לגבי הפעילות הצבאית שהוא היה מחויב לעשות.
אבל כן יש כאן התפכחות שכן הוא מבין שעמירם חייב לעשות תיקון ולכן גם תהליך שינוי השם וההבנה שהוא מחויב לעשות שינוי.
הביקורת היא כלפי כל החברה הישראלית, כלפי האטימות וכלפי העובדה שאנחנו לא מודעים או מעדיפים לעצום עין ולחיות לכאורה בנוחות שלנו.
עד כמה השליטה בעם אחר היא אסונית לשני הצדדים ומשמרת מצב בלתי אפשרי של עימות נצחי, של הפיכת כל אזרח משני הצדדים לאויב ושל כאב גדול.
נקודת המבט הצילומית היא מעניינת, הרי עודד ידעיה הוא צלם וברגד שלו הוא גם צלם והצילום יש לו נוכחות, הוא מקפיא אירוע ומשמר אותו בתודעה והצילום ימשיך להתקיים הרבה אחרי האירוע אך האם הצילום משנה את המציאות?
ספר לא פשוט לקריאה במציאות שלנו בכאן ועכשיו אך הוא מעניין וכתוב היטב.

קרל מרקס, פילוסופיה ומהפכה / שלמה אבינרי

קרל מרקס, פילוסופיה ומהפכה / שלמה אבינרי
הוצאת עם עובד
203 עמודים

אפשר לאהוב את משנתו של מרקס ואפשר לתעב אותה, בדרך כלל אין כאן אמצע אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שקרל מרקס ומשנתו היו מההוגים המשפיעים ביותר על המאה העשרים וגם עד היום וזה ניכר בלא מעט מקומות, מדינות, משטרים ותנועות פוליטיות וחברתיות.
הספר הזה הוא ספר צנום יחסית שלא מתיימר להביא לנו את כל העושר בכתביו אבל הוא כן מביא לנו ומאיר לנו את חייו של מרקס ואת התהליכים שהובילו אותו לכתוב את הקפיטל ואת המניפסט הקומוניסטי ועוד, אך באותה המידה התרשמתי שיצאתי עם תחושה מבולבלת קצת וזהו ספר לא מאוד מאורגן וגם לא תמיד נוח לקריאה.
הספר מספר את הביוגרפיה של מרקס מילדותו והמרת דת המשפחה, דרך לימודיו, ההשפעה של הגל עליו, דרך סקירה של כתביו הידועים ועד למותו בלונדון.
רבינרי כותב גם על יחסו של מרקס ליהדות, שאלת היהודים, התמיכה באמנסיפציה ועוד נושאים חשובים.
אם אפשר לסכם את הספר הזה בקצרה אפשר ללמוד על מרקס ועל הגותו בספר הזה אבל אחת התחושות שקיבלתי ממנו זה מן כתב הגנה על האיש שכמו שהוא אחד ההוגים המשפיעים הוא גם אחד ההוגים המושמצים בהסטוריה ובעיני זה אחד הפגמים של הספר הזה.

אני לא צריכה אקדח / יפית בק

אני לא צריכה אקדח / יפית בק
מרום תרבות ישראלית
עורך: אלי אליהו
83 עמודים
הכריכה משכה אותי מאוד וממנה צללתי פנימה, אבל למה משכה אותי הכריכה? יש בה משהו מהפשטות של אנשים שכותבים, נייר מקומט זה כל כך פשוט אבל גם יש בו משהו מדויק ואותנטי, כמה ניירות מקומטים נזרקים לפח כמו קטעי זכרונות, כמו דברים שהעדפנו לשכוח, כמו שירים שלא הצליחו.
ואז צללתי לספר וגיליתי כל מני קטעי זכרונות מהילדות שאפילו אני זוכר, אני עצמי גדלתי בחיפה, המשפחה שלי התגוררה בחליסה ונווה שאנן ואני למדתי בחיפה בויצו שבחנה סנש והתגוררתי בלאון בלום ופתאום השירים של יפית בק זרקו אותי כמו אל ילדותה של המשוררת אל הזכרונות שלה כילדה בחיפה.
אבל לא רק חיפה נמצאת שם אלא המשוררת משתפת אותנו על תהליך הכתיבה שלה, על ההשראה, על הילדות שלה ועל ההורים שלה ועל רגעים קטנים של היום יום ומחשבות, יש בספר הזה הרבה רגעים יפים וקסומים של כתיבה אותנטית וכנה.
ספר שירה שהוא מסע לתוך המשוררת ולתוך החוויות שלה.

"הסינר שלא הוסר
בין אולם השמחות
לבית,
כתמי האוכל וזעת המצח
חרשו תלמים חומים
בבד המכובס.

אל תספגי את השמן,
זה הזכרון היחיד
שישאר ממנה."

המועדים / בני מר

המועדים / בני מר
הוצאת אפרסמון, הו כתב עת לספרות
182 עמודים

יש לי חיבה לממוארים, בעיקר כשהם כתובים טוב והנושא שמלווה את הממואר, סיפור החיים הוא משהו שאני מתחבר אליו.
כאן בני מר מייצר ממואר מעניין שמספר על זכרונות ילדות שלו מהתקופה בה הוא חי אורח חיים דתי כנער במשפחה ניצולת שואה ודרך נקודת מבטו העכשוית אנחנו יכולים לראות את הפרשנות שלו לאותה תקופה ואיך הוא רואה זאת כיום.
הספר מחולק למועדים שרובם מועדים שקשורים לחגים הדתיים שלנו ודרך אותם אירועים שזכורים בתודעתו הוא מבקר את החברה, נזכר ומבקר, נזכר וכותב באופן פרשני ולא רק תודעתי של הזכרון.
כדתל"ש כיום כל האירועים האלו נראים היום אחרת.
אבל לא רק מועדים שקשורים ליהדות יש כאן, בני מר כותב על יום העצמאות הפולני למשל שיש לו קשר לזכרון המשפחתי או על חג המולד ויום העצמאות הבלגי.
נראה שבני מר לא חוסך בביקורת על הכיוון של ההקצנה בחברה הישראלית ועל עצמו כנער שאולי לא השכיל לראות את מה שהוא רואה היום.
הממואר הביקורתי הזה של בני מר הוא מרתק וכתוב היטב ויכול במידה רבה לחולל גם רגשות רבים בצורה הדידקטית והמטיפה שלו כלפי מי שקורא אותו ואת הדרך בה מר כותב על ילדותו.
בעיני זהו ספר מרתק שכתוב היטב ואני ממליץ עליו.

שמים מגינים מעל / פול בולס

שמים מגינים מעל / פול בולס
עם עובד
295 עמודים
מאנגלית: סמדר גונן

אודה ואבוש, לא ראיתי מעולם את הגרסה הקולנועית לספר הזה בבימיו של ברטולוצ'י ואולי טוב שכך כי באתי לספר הזה נקי, ללא פרשנות קולנועית וצללתי אליו.
אני תוהה איך זה שיצירה כזו תורגמה לעברית באיחור של שבעים שנה, לקח לי זמן להכנס אליו ולצלול לתוך העלילה שכן היא עלילה איטית בהתחלה ועמוסה בדיאלוגים אבל ככל שהספר המשיך אנחנו נשאבים לתוך העלילה האקזיסטנציאליסטית והמסרים בספר.
בתחילת הספר אנחנו מכירים את הזוג פורט וקיט מורסבי, זוג אמריקאים אינטלקטואלים שיוצאים למסע בסהרה בין השאר כדי לשקם את נישואיהם, אליהם מצטרף חברם האמריקאי בשם טאנר.
העלילה עוקבת אחרי בני הזוג במסע הזה והם לא באים כתיירים, הם אומרים שהם אינם תיירים אלא מטיילים ויש הבדל, הם באים לחוות ולא לתייר.
מעבר לנופים ולמה שיבוא בהמשך נראה כי הזוג מורסבי מחפש משמעות חדשה לחייהם, נסיון לשקם את חייהם ולחפש את עצמם ואת המקום שלהם בעולם ביחד ולחוד ואותם חיים או אותו טיול במרחבי הסהרה מביא אותם לגבולות הזוגיות והביחד או לחוד, בין האלכוהול והסקס יש גם בגידות ומערכת יחסים טעונה.
הספר לפחות מבחינתי מקבל תאוצה בשליש האחרון שלו, פול שמנסה לחיות חיים נטולי משמעות בסופו של דבר מאבד אותם עקב מחלת קדחת הבהרות ומשם מתחיל המסע של קיט כשהיא הרוסה מהמוות של בעלה ומכך שהאדם שהיא נשענה עליו לא נמצא שם יותר והמסע שלה הופך להיות הזוי ואקסצנטרי יותר כאשר היא נחטפת על ידי ערבי עשיר שמנצל אותה, מסרסר בה אך היא גם מתאהבת בו וחיה איתו תקופה בארמונו ומגלה שהוא חי חיים פוליגמיים.
ככל שהתקדמתי בספר התחלתי לרחם על בני הזוג מורסבי, הרגשתי שהם תלושים מדי, אומללים מדי גם ביחד וגם לחוד, מאסו בצוויליזציה אבל לא ידעו לקראת מה הם הולכים ובסופו של דבר הלכו לאבדון כל אחד בדרכו.
שמים מגינים מעל הוא ספר נהדר ממש, מהטובים שקראתי השנה אם לא הטוב שבהם, ספר שהוא לא רק רומן אקזיסטנציאליסטי אלא ספר שיש בו המון חומר למחשבה על טיולים מהסוג הזה ועל הנסיון שלנו לחפש משמעות בתוך חיים נטולי משמעות.
המרחבים של הסהרה, הנופים, התרבות מסביב, מערכת היחסים של הזוג מורסבי והכתיבה של פול בולס הפכו את הספר הזה ליצירה ששרדה את מבחן הזמן ונשארה יצירה זכורה ולא רק בזכות הסרט.
פול בולס שהוא סופר ומלחין ואיש שחי שנים רבות בצפון אפריקה הכיר את הנופים ואת התרבות המקומית וזה עזר לו לכתוב ספר שמחבר בין שני העולמות שלו, העולם האמריקאי אל מול נופי הסהרה והתרבות הצפון אפריקאית.
ספר נפלא, מטריד ומעורר מחשבה.

מוזיאון האוקיינוסים / לאבדיי טריניק

מוזיאון האוקיינוסים / לאבדיי טריניק
הוצאת שוקן
95 עמודים
איורים: טיגן וייט
מאנגלית: עמנואל לוטם

עוד ספר בסדרת המוזיאונים המעולה של הוצאת שוקן, סדרה גדולה תרתי משמע שמציגה עוד משהו מהעולם בו אנחנו חיים ומהיקום שמסביבנו, אז אחרי שכבר סקרתי את מוזיאון הצמחים, מוזיאון גוף האדם ומוזיאון החלל הגיע הזמן לאוקיינוסים שמסביבנו וגם הספר הזה הוא חוויה ויזואלית נהדרת. כמו הספרים האחרים גם הספר הזה שומר על הפורמט המרשים והאיורים המדהימים שכל אחד מהם יכול להיות פוסטר ממוסגר על הקיר, ההסברים מאירי פנים וקלים להבנה והספר נותן לנו מידע שהוא קצת יותר מבסיסי על מגוון החי במרחבי האוקיינוסים מפלנקטונים ועד הלווייתן הכחול.
הפרקים כמו במוזיאונים מחולקים לתצוגות,
פלנקטון
צורבים
רכיכות
פרוקי רגליים
דגים
יונקים
עופות
זוחלים ופרק מסיים שהוא האדם והאוקיינוס שעוסק יותר בהסהר על קיימות ושימור הסביבה והים.
זהו ספר שהוא באמת תענוג, תענוג לדפדף בו, לקרוא ומהמידע שיש בו להמשיך ולחקור הלאה.
סדרה נהדרת ומעניינת, ספר נהדר ומעשיר בידע.
מומלץ.

שווים, סיפורה של ספרטה / ניל בר

שווים, סיפורה של ספרטה / ניל בר
הוצאת זרש
384 עמודים

זהו אינו הספר הראשון שאני קורא על ספרטה, לפני כמה שנים סקרתי את "ספרטה" מאת פלוטרכוס בהוצאת מאגנס והיה נפלא לצלול לתוך עולמה וההסטוריה של העיר הכה מיוחדת הזו שהשפעתה על העולם המודרני היתה ניכרת ועוצמתית מכפי שאנחנו משערים, די לקרוא את פרק הסיכום של הספר שאני סוקר כרגע ולהבין איך המיתוס של ספרטה השפיע על התהוות גרמניה הנאצית לדוגמא.
הספר הזה שונה לחלוטין מהספר של פלוטרכוס אבל מעניין יהיה לשים אותם אחד מול השני ולמרות הכל זהו לדעתי הספר הראשון שנכתב בעברית על ספרטה מנקודת מבט הסטוריונית.
ספרטה נשארה במידה רבה תעלומה גדולה, הרבה מקורות ארכיאולוגים לא נשארו ממנה וכך הספר מורכב מהמקורות שכן קיימים, מסיפורי מיתולוגיה ומורשת קרב והתוצאה היא ספר מרהיב שמשלב בתוכו מקורות הסטוריים וסיפור מתח של האירועים שעיצבו את הפאתוס והמיתוס של העיר ספרטה.
אפשר במידה מסוימת למרות שהיא לא מהימנה כמובן לצפות בסרט "300" ולראות את קרב תרמופילי הידוע בו לוחמי ספרטוה המעטים הדפו לשמן מה את הצבא הענקי של המלך קסרקסס הידוע במקומותינו כמלך אחשוורוש הראשון.
אנחנו למדים בספר על התהוות הסיפור של ספרטה כולל אותם סיפורים מיתולוגיים מן האודיסיאה והאליאדה ואי אפשר שלא לשלב בסיפורה של ספרטה את אותן מיתולוגיות קסומות שמהווים בסיס לכל סיפור הסטורי על יוון העתיקה.
אנחנו מכירים אאת ליקורגוס, אותו מנהיג ומחוקק ספרטני שיצר את החינוך הספרטני המוכר לשמצה, אותה שיטה קשוחה שמי ששרד אותה ונשאר בחיים הפך ללוחם עצום, אנחנו למדים על דרך החיים בספרטה, על מעמד הנשים ועל דברים נוספים רבים והספר מפרט ומתאר את הדבר בה ספרטה מוכרת יותר מהכל.
מכאן אנחנו ממשיכים לאותם קרבות ואירועים הסטוריים המוכרים ומתועדים ושהפכו את ספרטה למיתוס שהיא וכמובן כמו שציינתי בעיקר את אותם קרבות מול הפרסים של דרייווש ואחשוורוש אחריו.
הספר מתאר גם את מה שקרה לספרטה לבסוף ואת הסיבות שבגינם היא לא שרדה ומעבר לכך אתן לכם לקרוא ולהתרשם.
כן אומר שמדובר בספר מרשים מאוד שמיתוס והסטוריה שזורים בו יחדיו ומתארים את אחת הערים המרתקות בהסטוריה האנושית.
ניל בר עושה כאן עבודה מצוינת והספר הוא הנאה גדולה.
מומלץ מאוד.

נשים מרגישות בנוח / אמיר שילון

נשים מרגישות בנוח / אמיר שילון
הוצאת קתרזיס
197 עמודים

אני חושב שטוב עושה הוצאת קתרזיס הצעירה והייחודית שנכנסת גם לעולם הפרוזה ובוחרת בצורה מיוחדת ספרים שמתאימים לקהל היעד הייחודי של ההוצאה וחושפת אותנו לכותבים מעניינים והספר של אמיר שילון הוא מסוג הספרים שמדברים אל הדור הנוכחי, הדור של עידן הרשתות החברתיות, דור ההייטק שלא מצליח למצוא את מקומות בעולם קצת כאוטי עבורו, תמיר הוא בחור באמצע שנות השלושים לחייו שמחפש את עצמו בעולם, בעולם התעסוקה, בעולם האהבה, בעעולם בכלל ומרגיש כשלון במידה מסוימת, מרגיש שהחיים מתפספסים לו והעיסוק הזה, החיפוש העצמי הזה שמתחיל בפנים, במי אנחנו רוצים להיות ומה ולמה אנחנו בכלל כאן הוא מן עיסוק אקזיסטנציאליסטי קצת, הדמות שלנו שמסתובבת עם תחושת כשלון ומן לוזריות כזו שלא נותנת מנוח מאוד מתחברת למציאות העכשוית שלנו ונראה שההאחזות בעבר מונעת מגיבורנו להתפתח, לעשות את הצעד שהוא כה מחפש, הצעד לפרוץ בכל כיוון בחיים שמושכים אותו למטה כל הזמן ואם זה לא מספיק לגיבורנו אז הוא גם מתמודד עם מחלה מוזרה שתוקפת אותו ומאלצת אותו להכניס עוד אתגר בלתי רצוני לחייו.
מצד אחד יש את המקום של הקורא שאומר לעצמו מה יש לה לדמות הזו בספר, שתעשה כבר את הדבר הנכון ומצד שני אני מוצא את עצמי מזדהה איתה.
אני אוהב ספרים שאני מצליח להזדהות עם הדמות כי במידה מסוימת למרות שאני באמצע שנות הארבעים וגרוש עם ילדים אני נאבק באותם דפוסים שך גיבור הספר ונאחז בעבר שלוכד אותי למציאות מתסכלת.
החיבור הזה עם הספר מאפשר לי להתחבר אליו ואמיר שילון עושה כאן עבודה טובה כי זה ספר שקל להתחבר אליו והוא מדבר בשפה שאנשים מבינים כי הם חיים את המציאות הזו וזה ספר שמדבר על ההווה ועל החיים כאן ועכשיו.
אני מאוד נהניתי לקרוא אותו, אני אוהב את הכריכה המעוצבת ואת העבודה הטיפוגרפית. יש כאן חשיבה הוליסטית של מוצר שכיף להחזיק ביד וספר שכיף לקרוא אותו גם אם ואולי דווקא בגלל שאנחנו כה כועסים על הדמות הראשית וכה מזדהים איתה.
מומלץ.