אם זה אדם / פרימו לוי
הספריה החדשה
271 עמודים
מאיטלקית: מירון רפופורט

יש מעט מאוד ספרים ששינו את הדרך בה אני רואה את העולם, את הדרך בה הספרות נוגעת בי בכתיבה, בסיפור, בתיעוד. מעטים, באמת. אחד היחידים האלו הוא ספרו של פרימו לוי שבתרגום הקודם נקרא "הזהו אדם" ובתרגום הנוכחי "אם זה אדם".

הסיבות לתרגום החדש שבאו בין השאר לתת את הדגש על שואת יהדות לוב היא חשובה מספיק בעיני כדי לתת לספר את המקום שלו מחדש וספרו של פרימו לוי כל כך חשוב ומשמעותי בתולדות הסטוריית השואה שנעשה כאן תיקון הסטורי חשוב.

בתקופת התרגום הקודם הממסד לא הכיר ביהדות לוב כסובלת מהשואה וכיהדות שהיתה על סף הכחדה והחלק הזה בתיעודו של פרימו לוי חשוב ואולי זהו התרגום הנכון והמלא של הספר הזה.

צריך וכדאי לציין גם את אחרית הדבר המאלפת והנהדרת של מנחם פרי על חייו של פרימו לוי, על כתיבתו של הסופר, הוגה הדיעות, ניצול אושוויץ, דמות מרתקת שכותבת כל כך יפה, כל כך כואב, שמייצגת את האנושיות, את איבוד האמונה, את הרציונליות ואת ההתמודדות עם הכאב של השואה אותה הוא נשא כל חייו עד מותו הכואב ומלא התהיות האם היתה כאן התאבדות או תאונה.

מכל הטקסטים הנפלאים שכתב פרימו לוי בחייו והוא כתב כמה טקסטים מדהימים, סיפורים קצרים מהטובים שקראתי, יצירתיות ודמיון וחיבור אל השואה ואל הפנטסיה ושייט בין ריאליזם כואב וזכרונות לבין עולמות אחרים ופנטזיונים, מכל אלו הספר הראשון שכתב בחייו, הזכרון שלו מהרגע שהגיע לאושוויץ ועד הרגע שהשתחרר מהתופת הוא הספר הכי חזק, הכי זכיר שלו והכי משמעותי.
ובאופן די ברור הוא אחד הספרים החשובים שנכתבו במאה העשרים ולפחות בעיני גם ספר השואה הטוב ביותר שקראתי ולא רק כי הוא מתאר את חוויית החיים באושוויץ בצורה החזקה ביותר אלא כי הוא גם מביא את האנושיות וכותב בצורה כל כך עוצמתית וכל כך חיה את מה שאירע שם. זוהי עדות כל כך מעמיקה ויורדת לפרטים ולרזולוציות קטנות שנראה שמה שנשאר להרבה אסירים משם זה הזכרון הכואב אותו אי אפשר היה לקחת.

בעיני לפחות "אם זה אדם: הוא ספר חובה, ואני אומר זאת על מעט מאוד ספרים בעידן בו אומרים זאת על כל ספר חמישי. זהו באמת אחד ממעטי ספרי החובה.

יצירת מופת על זמנית ותרגום חדש חשוב גם במובן ההסטורי שלו.