אודה לבושתי הרבה שזה הספר הראשון שאני קורא של הסופר יוזף רות.
לצערי לא קראתי ספרים אחרים שלו ואני בהחלט מתכנן לעשות כך כי יוזף רות יודע לכתוב נפלא.
בספר זה שלפנינו יש למעשה 3 סיפורים קצרים שמבטאים לא מעט מתחושות הרגש האנושי כלפי אהבה או אולי כלפי האכזבה מאהבה.
הספר הזה נגמר מהר אבל יש בו משהו מעיק על הקורא שנשאר איתו אחר כך במחשבותיו וגורם לו לנוע בין חמלה לכעס.
בשלושת הסיפורים ישנו כמו מן צופה שהוא המספר ומתאר את הסיפורים מנקודת מבטו ואני יכול להבין את חיבור שלושת הסיפורים יחדיו.
יש בכולם יופי מיוחד, רגישות מאוד גדולה ותחושת מועקה מאהבה בו זמנית.
הסיפור השלישי "ניצחון היופי" עוד יכול לגרום לתחושת תיעוב מהמין הנשי לפחות כפי שהן מתוארות בו כמניפולטיביות ונחשיות.
אפריל עדין מאוד וכמו כותרת המשנה שלו "סיפורה של אהבה" אכן זו סיפורה של אהבה בלתי ממומשת.
הסיפור האמצעי, סיפור של כמה עמודים בלבד על מותו של איש בודד שלא זכה לאהבה, הוא זכה ממני לכמה קריאות כדי להכנס לתוכו עקב קוצרו ומורכבותו.
יש בו משהו מאוד נוגע ועצוב.
אבל כזה הוא רות, נוגע, רגיש, יודע לתמרן בין כתיבה עיתונאית לכתיבת פרוזה, רגיש וחודר.
שלושה סיפורים קצרים שיש בהם הרבה עומק ורגש.
כדאי.