12 סיפורים / ויליאם פוקנר
הוצאת פן וידיעות ספרים
272 עמודים
מאנגלית: רחל פן
אני מקווה שזו התחלה של תרגום כתביו של ויליאם פוקנר בהוצאת פן כפי שהם עשו בצורה נפלאה עם כתביו של המינגווי ועם כתביה של וירג'יניה וולף כי חשוב מאוד להכיר את כתביו של הסופר הדרומי הנפלא הזה, האיכותי הנוקב הזה.
פוקנר עטור הפרסים זוכה פרס נובל ופרס פוליצר מובא לנו כאן במקבץ מסיפוריו הקצרים ביניהם כמה יצירות מופת שכבר תורגמו לעברית בעבר וכמה שמתורגמים לראשונה.
את כולם אגב קראתי לראשונה ונחשפתי גם לאיכות כתיבתו בסיפור הקצר.
הדבר המעניין ששמתי לב שכל סיפור בספר זה הוא בסיס לרומן שלם.
פוקנר מיטיב לתאר את הדרום במאה ה19 ותחילת המאה העשרים על כל החולי שבהם, על התפוררות החברה, הקיטוב, הגזענות, הפטריארכיה ועוד ועוד.
הסיפורים נקראים באיטיות וצריך סבלנות רבה כדי להבין את פוקנר ולהתחבר לסיפוריו.
הוא לא מתייפייף ולא מנסה להתחנף אלא נוקב וחסר רחמים לפעמים.
הסיפורים חלקם נוגעים, חלקם חותכים, חלקם כואבים.
ורד לאמילי, אסם מבוער ושמש הערב הם הסיפורים שהכי פגעו בי והותירו בי הרבה חומר למחשבה.
פוקנר סופר שלא מותיר אותך אדיש, הוא גורם לך לחשוב על האנשים הפשוטים, על חברה מנוכרת ועל גזענות בצורתה הקיצונית ביותר.
הוא עושה זאת בצורה שלכאורה כל כך טובה שקשה לפספס זאת.
פוקנר הוא בעיני ריאליסט מאוד, חד מאוד וספריו מותירים בקורא חותם.
כמו בכל אסופת סיפורים כזו יש טובים יותר וטובים פחות אבל גם הטובים פחות באסופה זו טובים ונותנים לקורא הצצה לעולמו הספרותי של פוקנר.
מומלץ בחום רב.
הוצאת פן וידיעות ספרים
272 עמודים
מאנגלית: רחל פן
אני מקווה שזו התחלה של תרגום כתביו של ויליאם פוקנר בהוצאת פן כפי שהם עשו בצורה נפלאה עם כתביו של המינגווי ועם כתביה של וירג'יניה וולף כי חשוב מאוד להכיר את כתביו של הסופר הדרומי הנפלא הזה, האיכותי הנוקב הזה.
פוקנר עטור הפרסים זוכה פרס נובל ופרס פוליצר מובא לנו כאן במקבץ מסיפוריו הקצרים ביניהם כמה יצירות מופת שכבר תורגמו לעברית בעבר וכמה שמתורגמים לראשונה.
את כולם אגב קראתי לראשונה ונחשפתי גם לאיכות כתיבתו בסיפור הקצר.
הדבר המעניין ששמתי לב שכל סיפור בספר זה הוא בסיס לרומן שלם.
פוקנר מיטיב לתאר את הדרום במאה ה19 ותחילת המאה העשרים על כל החולי שבהם, על התפוררות החברה, הקיטוב, הגזענות, הפטריארכיה ועוד ועוד.
הסיפורים נקראים באיטיות וצריך סבלנות רבה כדי להבין את פוקנר ולהתחבר לסיפוריו.
הוא לא מתייפייף ולא מנסה להתחנף אלא נוקב וחסר רחמים לפעמים.
הסיפורים חלקם נוגעים, חלקם חותכים, חלקם כואבים.
ורד לאמילי, אסם מבוער ושמש הערב הם הסיפורים שהכי פגעו בי והותירו בי הרבה חומר למחשבה.
פוקנר סופר שלא מותיר אותך אדיש, הוא גורם לך לחשוב על האנשים הפשוטים, על חברה מנוכרת ועל גזענות בצורתה הקיצונית ביותר.
הוא עושה זאת בצורה שלכאורה כל כך טובה שקשה לפספס זאת.
פוקנר הוא בעיני ריאליסט מאוד, חד מאוד וספריו מותירים בקורא חותם.
כמו בכל אסופת סיפורים כזו יש טובים יותר וטובים פחות אבל גם הטובים פחות באסופה זו טובים ונותנים לקורא הצצה לעולמו הספרותי של פוקנר.
מומלץ בחום רב.
הספרים ואני 