לעולם אל תיתן לי ללכת / קזואו אישיגורו
הספריה החדשה
295 עמודים
מאנגלית: אלינוער ברגראני חושב שאם אפשר לתמצת את הספר הזה לפתגם אז אין יותר מתאים מאשר "מים שקטים חודרים עמוק" כדי לתאר את הספר המצוין הזה של אישיגורו.
בכתיבה צנועה, מינימליסטית, עדינה אישיגורו מראה לנו מציאות מטרידה מאוד, כזו שלא מרפה מהקורא זמן רב לאחר סיום הספר.
למרות שהספר מתאר מציאות מקבילה לאנגליה של ימינו, מציאות אלטרנטיבית אין מדובר בספר מדע בדיוני, אישיגורו מתאר לנו את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה אך השינוי היחידי שמתואר והוא משמעותי הוא בעצם השינוי שבנו, בבני האדם.
קשה מאוד להסביר מה קורה בספר הזה מבלי לתת ספוילרים אז אתאר בעיקר את שלד העלילה ואז אתמקד בחוויית הקריאה.
הספר מתאר ילדים שלומדים במוסד בשם היילשם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, באותה מציאות מקבילה חוסלו מחלות הסרטן ומחלות הלב כבר בשנות השישים וזה מידע שחשוב לציין אותו, גם לנו בהתחלה לא ממש ברור מהו המוסד הזה, מוסד לימודי, בית יתומים, לאט לאט אנחנו למדים על מציאות החיים במוסד, על אורח החיים שם ועל הנפשות הפועלות, עד שמתגלה לנו ביחד עם הילדים הסיבה להמצאותם במוסד הייחודי הזה.
אישיגורו בונה את העלילה לאט לאט, מכניס את הקורא שלב שלב לתוך העולם, לתוך החוויה ולתוך ההבנה שלנו יחד עם הילדים לגבי מטרתם בעולם הזה.
זה ספר שעוסק במוסר אנושי, בעתיד האנושות ובנסיון להבין מהי האנושות ולאן היא הולכת.
בעיני מדובר בספר הכי מטריד שקראתי השנה והוא מטריד לא רק בגלל התוכן שמעלה שאלות מוסריות הומניות קשות אלא בגלל שהכתיבה המעולה של אישיגורו מביאה אותנו לתובנות או למחשבה עליהם דווקא מתוך הכתיבה השקטה שלו, אישיגורו מעלה הילוך כל פעם קצת עד שאנחנו מחסירים פעימה לנוכח ההתפתחויות.
אם הייתי ממליץ על ספר אחד שקראתי עד כה ב2019 אני חושב שזה הספר שהייתי ממליץ עליו.
נפלא ומטריד.