סימנים כחולים / אמילי מואטי
הוצאת תכלת
242 עמודים

הספר הזה נגע בי, הוא נגע בי מכמה סיבות ואגיע אליהם עוד מעט אבל לפני כל אני רוצה להתייחס לבחירה בעיצוב הכריכה.
אישה מחוקת פנים וזהות יושבת בחלל כלשהו בצבעים אפרוריים ובאוירה קצת קודרת אבל הפנים המחוקות, התחושה שבזהותה יכולה להיות כל אחת, אבל למעשה זו אינה כל אחת כי גיבורת ספרה של אמילי מואטי נוקטת בפעולה, עומדת על שלה ומשלמת על זה מחיר כבד, היא ידעה את המחיר ובחרה לשלם אותו.
איריס גיבורת הספר עברה חיים לא קלים בילדותי וחיפשה מפלט בפריז, חיים חדשים, הגשמת חלום וגם אהבה.
כשהיא נתקלת בו הוא נראה גבר חלומותיה, האיש שקיוותה להכיר, הם עולים למשרד ושם הוא מנסה לאנוס אותה ואיריס מאפשרת לו, לא מתנגדת מתוך פחד וחיה עם האונס הזה דרך הילד שנולד לה, לאיריס קשה להתמסר להורות מתוך הכאב שלה ומשם בא הרצון לנקום ואיריס נוקמת ורוצחת את הגבר.
הסיפור נע קדימה ואחורה בזמן, מהכלא איריס חיה את העבר, את החיים שהיו לה, איריס מרגישה שעשתה את המעשה הנכון והקורא מזדהה איתה, מואטי מייצרת לנו תחושה דרך הכתיבה שאותה רוצחת גואלת את עצמה ומחיה עצמה מחדש לאחר ששנים חיה בפחד, שנאה עצמית וכאב.
אמילי מואטי כותבת ספר ביכורים מאוד אמיתי וכנה, מאוד ישיר.
מרגישים כמה הכתיבה והספר היה בנשמתה של מואטי וכמה הספר הזה משמעותי עבורה לא רק כי זהו ספר הביכורים שלה אלא כי הנושא חשוב ובוער.
אהבתי את הספר, לא קל לקריאה ולא קל לעיכול אבל רגיש מאוד, כתוב היטב ומעניין לכל אורכו.
אנחנו חווים מסע לתוך נפש הגיבורה, מסע חיפוש, מסע של השלמה ומסע של ידיעה.
ספר טוב.