גברים. נשים. אהבה. / דורון בראונשטיין
הוצאת פרדס
259 עמודים

חלק מהאנשים נרתעים מכתיבה פרובוקטיבית חושפנית.
אני לא.
אני רואה בכתיבה כזו מקום אמיץ וחסר פשרות להוציא ולתאר סיפור בצורה אמינה ורגישה.
המחבר בספר זה לא חשש, הוא העז והוא עשה.
והתוצאה היא ספר לא קל לקריאה, מאתגר וכנה במיוחד.
אני יכול להבין אנשים שנרתעים מסצנות מין יותר מדי ריאליסטיות ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסצנות מין חד מיניות.
אני רואה בזה פתיחות וכתיבה כנה ואני חושב שהכתיבה ותיאורי המין כפי שהם באו לידי ביטוי בספר זה לא הפריעו לי אלא להיפך, הם היוו את ערך המוסף בספר זה.
הספר הוא ספר קשה כי הוא מתאר חיים לא פשוטים ואומללים מלאי טרגדיות של אדם.
אדם שעסוק בחיפוש עצמי, בחיפוש של אהבה וחיבה וחיפוש של המקום שלקחו ממנו כל החיים, הרצן לשכוח את העבר מאחוריך ולהתחיל עתיד טוב יותר עם האדם היקר לך ביותר.
טוני גולדמן המכונה טונין על ידי חבריו חווה קשיים רבים בחייו.
לאביו הוא מעולם לא קרא אבא אלא x
הסיבה לכך היא שאביו התעלל בו מינית כל חייו בצורה קשה מאוד, קשה ביותר.
אימו של טונין היתה אישה לא מתפקדת שאושפזה לסירוגין כל חייה בבתי חולים לחולי נפש וסבלה מסכיזופרניה דיכאון קליני ועוד.
אימו לא היתה מודעת להתעללות הקשה שטונין עבר כל חיין עד למותו של x/
בגיל עשר טונין עוזב את ביתו במנהטן ועובר לגור אצל סבתו הלסבית שחיה עם בת זוגתה בבית עם אובססיה קשה לצבע הכתום.
הסבתא חיה בעיירה ציורית שבמדינת מסצ'וסטס.
שם הוא חווה בית אמיתי עם אהבה וחיבה מצד הסבתא.
בילדותו טונין מתחבר עם נערה שחורה כחולת עיניין בשם אלמה והם הופכים לחברים טובים שעוזרים אחד לשני.
כשהסבתא וזוגתה הולכות לעולמן טונין מקבל בירושה את הבית הכתום וחוזר לשם יחד עם בן זוגו מארק.
שם בבית הוא מגלה את היומן אותו כתב בנעוריו אשר מחזיר אותו לילדותו הקשה והמורכבת
סיפורי ההווה והעבר קשורים קשר בלתי נפרד כמו גם היותו הומוסקסואל והחיבור בין הזמנים הולך למתחבר לכדי רגשות של כאב תסכול אך גם תקוות לעתיד טוב יותר והרבה אופטימיות.
כשטונין פוגש באלמה המתגברת שהפכה לדוגמנית על מצליחה רגשותיו נעשים מורכבים יותר.
הספר גדוש בתיאורים מיניים ריאליסטיים ויש בו המון כאב ותקווה.
עם זאת לעיתים הרגשתי שהדיאלוגים קצת מעייפים אותי והספר לא מספיק מעניין לכל אורכו.
אני חושב שזה ספר טוב וראוי בהחלט לקריאה.
אני חייב להתייחס לכריכה הפרובוקטיבית אך המצויינת בעיני.
אני גם כאן מדגיש שספר בעיקר של סופר פחות מוכר צריך להיות בולט ומושך את העיןץ.
וכאן הציור הנהדר הזה של עדי קפלן ושחר כרמל של בחור על כסא מכניס יד לתוך המכנס הוא ציור שממחיש הרבה מהמתרחש בספר ויוצר עניין ומשיכה במדף הספרים.
וכשיש תחרות כל כך גדולה אז חשוב שספר כזה יבלוט.