ציפורים / אריסטופנס
הוצאת שוקן
117 עמודים
מיוונית: אהרן שבתאי
סדרת התרגומים מיוונית של אהרן שבתאי למחזות קלאסיות זה אחד הפרוייקטים היותר מרתקים ושאפתנים של הוצאת שוקן ושל שבתאי עצמו.
לי באופן אישי זה כיף להיחשף לעולם המחזות שכן אני לא קורא הרבה מהסוגה הזו ולא כותב הרבה על הסוגה הזו וכאן אני נתקל במחזה קלאסי מאוד, עתיק מאוד ובאופן די מעניין עדיין רלוונטי מאוד.
ציפורים של אריסטופנס הוא מחזה שמתחיל כבריחה. שני אזרחים עייפים, מותשים מהעיר, מהחוקים, מהפוליטיקה ומהרעש האנושי, מחפשים מקום אחר. שקט יותר, נקי יותר, חופשי יותר. הם פונים אל הציפורים ומציעים להן חלום, להקים עיר בשמים, בין בני האדם לאלים. עיר חדשה, בלי עבר, בלי חוקים ישנים, בלי כל מה שהמאיס עליהם את החיים.
כאן המחזה מתחיל לעבוד באמת. כי מהר מאוד מתברר שהבריחה הזו היא אשליה. העיר החדשה לא רק שלא חופשית יותר, היא הופכת לזירה של כוח, של שליטה, של מניפולציות. מי שברח מהמערכת, מקים מערכת חדשה. מי שסלד מהשלטון, מוצא את עצמו שולט. אריסטופנס לא חוסך ביקורת מאף צד, והוא עושה זאת לא דרך דרמה עמוקה או דמויות מורכבות, אלא דרך רעיון שמקבל נפח, חוזר על עצמו, ומקצין עד כדי אבסורד.
מבחינה חווייתית, זה לא מחזה שקל לקרוא כמו רומן. אין כאן עלילה שזורמת קדימה בקצב מודרני. יש תחושה של מהלך רעיוני מתגלגל, לעיתים חזרתי, לעיתים בוטה. ההומור לא תמיד עדין, לפעמים הוא אפילו מעיק. אבל דווקא בזה יש כוח. זו סאטירה שלא מלטפת את הקורא אלא מציבה אותו מול מראה לא נוחה. הצחוק כאן הוא כלי, לא מטרה.
ומה שמפתיע באמת הוא עד כמה המחזה הזה מרגיש עכשווי. הרצון לברוח מהחברה, לבנות קהילה טהורה יותר, להתנתק ממוסדות ישנים ולחלום על סדר חדש, כל אלה רעיונות שממשיכים ללוות אותנו גם היום. והאזהרה של אריסטופנס חדה, אין דבר כזה אוטופיה נקייה מכוח. גם החלום הכי יפה נוטה להתעוות ברגע שהוא פוגש שליטה.
התרגום של אהרן שבתאי תורם רבות לחוויה הזו. העברית שלו חיה, ישירה, לעיתים חצופה, ולא מנסה להפוך את המחזה לאובייקט מכובד מדי. זה מרגיש כמו טקסט שנועד להיאמר, לא רק להילמד. עבור מי שלא מגיע מעולם התיאטרון, זה תרגום שמאפשר כניסה טבעית יחסית, בלי תחושת ריחוק אקדמית.
בסופו של דבר, ציפורים הוא מחזה שלא מציע נחמה. הוא מציע התבוננות. כזו שמתחילה בחיוך ומסתיימת באי נוחות. ודווקא מהמקום הזה, של קריאה חווייתית ולא מקצועית, קשה שלא להעריך עד כמה המחזה הזה עדיין פוגע במטרה.
