עד קצה הגבול / עודד ליפשיץ

עד קצה הגבול / עודד ליפשיץ
הוצאת הקיבוץ המאוחד
282 עמודים

עודד ליפשיץ הוא דמות טרגית.
פעיל שלום, עיתונאי, אדם שתיעד לאורך שנים את הישראליות ואת המאבקים הפוליטיים.
היה עקבי בדיעותיו ורעיונותיו ונלחם עליהם.
עודד נחטף יחד עם אשתו ועוד אזרחים חפים מפשע ב7.10.23 ביום הארור ההוא.
הוא לא חזר הביתה.
עודד השאיר אחריו לא מאמרים רבים, כתבות ומסות שמתארות את תפיסת עולמו ואת העבודה העיתונאית שלו, את החיים בקיבוץ ועוד.
יצא לי גם לפסל אותו, את דמותו ובכך גם להנציח אותו בדרכי.

קשה לקרוא את הספר הזה בקריאה נקייה. הוא מגיע טעון, פצוע, כואב. ובכל זאת, בעיני, החובה של הקורא היא לנסות, עד כמה שאפשר, להפריד בין המוות האלים לבין החיים הכתובים. הספר מבקש זאת במפורש. זה לא ספר זיכרון, אלא ספר מורשת. לא קינה, אלא עדות.

הטקסטים עצמם מגוונים מאוד. יש כאן תחקירים, רשימות דעה, כתבות תיעוד, ותגובות מיידיות לאירועי השעה. לא הכול אחיד ברמה, ולא הכול עומד במבחן הזמן. חלק מהמאמרים נקראים היום כמעט כפריט ארכיוני, תיעוד של רגע פוליטי שכבר התרחק. אחרים חדים ומטרידים דווקא משום שהם נשמעים רלוונטיים מדי, כאילו נכתבו אתמול.

עודד היה עיתונאי אקטיביסט, והספר לא מסתיר זאת. להפך. הוא מציג עמדה ברורה, שמאל ציוני שורשי, קיבוצניקי, חילוני, מחויב לרעיון של שוויון, זכויות אדם ופתרון הסכסוך. יש בכך כוח, אבל גם מגבלה. מי שמחפש ספק, התלבטות מתמשכת או ערעור פנימי עמוק, לא תמיד ימצא. הצדק אצל עודד הוא לעיתים דיכוטומי. שחור ולבן. זה מעניק לטקסטים אנרגיה מוסרית, אך לפעמים גם מקשיח אותם.

החלקים החזקים ביותר בעיני הם כתבות התיעוד. שם הכתיבה נושמת. הפליטים, המפונים, משפחות העצירים, אנשי השוליים. שם האידאולוגיה נסוגה מעט והאדם נכנס לקדמת הבמה. גם המאבקים הפנימיים בתוך השמאל הישראלי, סביב הקיבוצים, הקרקע והקשת המזרחית, מעניקים לספר עומק היסטורי אמיתי, כזה שלא תמיד נוח למחנה שממנו עודד בא.

אחרי השבעה באוקטובר, הקריאה בספר הופכת מצמררת. לא בגלל נבואות זעם, אלא בגלל הפער. הפער בין האמונה העיקשת בפרידה מהפלסטינים ובשלום אפשרי, לבין המציאות שהתפוצצה באלימות ברברית. הספר לא נותן תשובות לפער הזה, והוא גם לא יכול. אבל הוא מאפשר לשהות בו.

זה לא ספר חובה במובן הספרותי. זה כן ספר חשוב במובן האזרחי. עדות של אדם שחי על הגבול, כתב מהגבול, ונשאר נאמן לעצמו עד קצה הגבול.