קמצנים, חמדנים, עסקנים / טולסטוי, צ'כוב, פושקין
הוצאת תשע נשמות
114 עמודים
מרוסית: פולינה ברוקמן, טינו מושקוביץ
איורים: ניקו אריספה
סדרת אוצרות של תשע נשמות היא פנינה ספרותית ייחודית.
כל ספר מביא לנו קובץ סיפורים פחות מוכרים לקהל הרחב של סופרים מפורסמים ועבורי זה כיף להיחשף לעוד סיפורים של סופרים גדולים.
אבל אלו לא רק הסיפורים.
זו ההנגשה, החבילה השלמה.
הפונטים הגדולים, האיורים הנהדרים שמלווים את הסיפורים, התרגומים המצוינים.
אלו ספרים שפשוט כיף לקחת, לשים בכיס ולקרוא בהנאה בכל מקום.
הפעם הקובץ הזה כולל שלושה סיפורים של סופרים רוסים קלאסיים וידועים מאוד, עם סיפורים שפחות מוכרים.
בואו נצלול קצת פנימה.
שלושת הסיפורים עוסקים בכסף, אבל לא באמת בכסף.
הם עוסקים במה שכסף עושה לבני אדם.
בחמדנות, באובססיה, בחלומות, בפחדים וביכולת של הרצון להתעשר לעוות את שיקול הדעת.
טולסטוי פותח את הקובץ עם "כמה אדמה צריך אדם", משל חד ומבריק על אדם שמשוכנע שהאושר נמצא בעוד חלקת אדמה אחת, ועוד אחת, עד שהשאיפה הבלתי נגמרת לעוד משתלטת עליו.
אחריו מגיע צ'כוב עם "כרטיס ההגרלה", סיפור פשוט לכאורה שבו זוג נשוי רק מדמיין שזכה בפרס הגדול, אך עצם הפנטזיה על העושר מתחילה לחשוף מתחים, אנוכיות ומחשבות שאולי תמיד היו שם ורק חיכו להזדמנות לצוף.
את הקובץ חותם פושקין עם "מלכה פיק", סיפור אפל ומלא מתח על קצין צעיר שנשבה באובססיה לגלות את הסוד שיבטיח לו ניצחון בהימורים, וככל שהוא מתקרב אל החלום כך הוא מתרחק מן השפיות. שלושה סיפורים שונים מאוד באופיים, אבל כולם מזכירים עד כמה כסף הוא לעיתים רק תירוץ לחשוף את טבע האדם.
אני חושב שחשוב להגיע אל הספר הזה עם ציפיות נכונות.
אם אתם מחפשים את פסגת היצירה של טולסטוי, צ'כוב ופושקין, כנראה שלא תמצאו אותה כאן.
אלו אינם הסיפורים המזוהים ביותר עם שלושת הענקים הללו.
אבל זו גם לא המטרה של הקובץ.
הכוח שלו נמצא במקום אחר.
הוא מאפשר לקוראים שטרם נחשפו לשלושת הסופרים להכיר אותם דרך סיפורים קצרים, נגישים ומעוררי מחשבה.
ובאותה מידה הוא מעניק גם לקוראים ותיקים הזדמנות לפגוש יצירות נוספות של יוצרים שהם כבר אוהבים, כאלה שפחות מדוברות ופחות זוכות לאור הזרקורים.
אהבתי במיוחד את העובדה שכל אחד מהסיפורים ניגש אל נושא הכסף מזווית אחרת.
טולסטוי בוחר במשל מוסרי.
צ'כוב מפגין את היכולת הפסיכולוגית המופלאה שלו לחשוף את נפש האדם דרך סיטואציה יומיומית לכאורה.
ופושקין מוסיף לקובץ את הממד האפל והאובססיבי של ההימור ושל התשוקה להתעשר בן רגע.
גם הפעם התרגום של פולינה ברוקמן וטינו מושקוביץ זורם ונעים לקריאה, והאיורים של ניקו אריספה אינם רק קישוט.
הם יוצרים אווירה, מעניקים לכל קטע אופי משלו והופכים את הקריאה לחוויה שלמה.
אני אוהב מאוד את הרעיון שעומד מאחורי סדרת אוצרות.
לא כל ספר חייב להיות יצירת המופת של הסופר כדי להצדיק את קיומו.
לפעמים מספיק למצוא שלושה סיפורים טובים, לקבץ אותם סביב רעיון משותף, לעטוף אותם בעיצוב מוקפד ובתרגום איכותי, ולקבל ספר קטן שפשוט כיף לקרוא.
זה בדיוק מה שהרגשתי כאן.
לא פסגת היצירה של שלושת הענקים הרוסים, אלא מפגש ספרותי קצר, חכם ומהנה, כזה שמשאיר טעם של עוד וגורם לי לרצות לחזור שוב אל היצירות הגדולות שלהם.

להשאיר תגובה