כדור המים / בוריס אקונין

כדור המים / בוריס אקונין
ספרי עליית הגג
478 עמודים
מרוסית: יגאל ליברנט

באמת שקשה להתאכזב מבוריס אקונין, סופר מוכשר מאוד שבנה את אחת הדמויות הבלשיות הספרותיות הטובות ביותר.
קשה להתאכזב ואכן לא התאכזבתי ואפילו במקום סיפור אחד בספר עב כרס אקונין מצ'פר את הקוראים ב3 נובלות שונות זו מזו, אבל כולן איכותיות ומביאות צדדים שונים של הבלש המפורסם שלו ארסט פנדורין.
צללתי לתוכן בהנאה רבה. אז מה יש בנובלות האלו.

הנובלה הראשונה, שעל שמה נקרא הספר, היא בעיני גם הטובה מבין השלוש. פנדורין יוצא להרפתקה תת ימית בצוללת, בחיפוש אחר אוצר שטבע במעמקי הים. אלא שכמו תמיד אצל אקונין, שום דבר אינו פשוט כפי שהוא נראה בתחילה. מה שמתחיל כהרפתקה הופך לסיפור שיש בו סכנות, תעלומות ואנשים בעלי כוונות שלא תמיד אפשר להבין.

יש בנובלה הזו משהו שמזכיר לי את ספרי ההרפתקאות של ז'ול ורן. השילוב בין הטכנולוגיה של תחילת המאה העשרים, הדמיון והיכולת של אקונין לייצר מתח פשוט עובד נהדר. נהניתי ממנה מאוד, ואולי גם משום שהיא מוציאה את פנדורין מהסביבה שאנחנו רגילים לפגוש אותו בה.

הנובלה השנייה, "מפרש בודד", לוקחת אותנו למקום אחר לגמרי. הפעם פנדורין חוקר רצח של אם מנזר, אישה שהייתה חלק מעברו. כאן אקונין מאפשר לנו להכיר צד קצת יותר אישי של הבלש שלו. פנדורין הוא אמנם אדם מחושב, מבריק ובעל יכולת הבחנה יוצאת דופן, אבל הוא גם אדם שנושא איתו זיכרונות ורגשות. אהבתי את העובדה שהחקירה אינה מנותקת מהאדם שמנהל אותה, ושמאחורי התעלומה מסתתר גם סיפור אישי.

הנובלה השלישית, "לאן, אם כן, נשוט?", היא כבר סיפור אחר מבחינת הקצב. רצח ברכבת מוביל למרדף, והעלילה מתקדמת במהירות, עם תפניות ואירועים שלא נותנים הרבה מנוחה. זו נובלה דינמית מאוד, ואחרי שתי הנובלות הקודמות היא מעניקה לספר סיום קצבי ומהנה.

אני לא זוכר ספר קודם בסדרת פנדורין שמאגד בתוכו שלוש נובלות, והאמת היא שאחרי הקריאה אני חושב שזה רעיון מוצלח מאוד. אקונין מוכיח שלא צריך רומן רחב יריעה כדי לתאר את הרפתקאותיו של פנדורין, גם אם חלק מהנובלות כאן ארוכות למדי ועוברות את מאתיים העמודים.

מה שאהבתי במיוחד הוא שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה, ובכל זאת שלושתן שייכות לאותו עולם ספרותי. אקונין משנה את הסגנון, את האווירה ואת סוג ההרפתקה, אבל מצליח לשמור על מה שהופך את פנדורין לדמות כל כך מוצלחת.

אני קורא את אקונין כבר שנים, ועדיין נהנה מהיכולת שלו לספר סיפור טוב. יש לו כישרון לשלב בין מתח, היסטוריה, הומור ודמויות מעניינות, מבלי להפוך את הקריאה למכבידה.

יופי של ספר. שלוש נובלות טובות, אחת מהן טובה מאוד בעיני, ועוד מפגש מהנה עם בלש שאני תמיד שמח לחזור אליו.