אי / ערן שגיא

אי / ערן שגיא
הוצאת יצירה עברית
202 עמודים

כשסופר בוחר לפתוח את ספרו במילים "כל מה שאומר כאן אמת" אני נוטה כבר לפקפק באמת הזו. כי יש משהו בהבטחה הזו שקצת מתעתעת. ואז הוא ממשיך "ועם זאת, לא כל האמת". אבל גם אם הממואר הזה דובר אמת לכל אורכו וגם אם לא, הוא מעורר בקורא סקרנות כבר מהעמוד הראשון שכן ערן שגיא מייצר סקרנות שהיא מצוינת עבורי כקורא, כי יש בי רצון להבין למה הוא מתכוון.

אפשר לקרוא לממואר הזה ספר מסע, אפשר לקרוא לו ספר בריחה. זה נכון בשני המקרים. אני קורא לו ספר של חיפוש עצמי, חיפוש מחדש.

העלילה מתחילה בהחלטה קיצונית. הגיבור, שנושא את שמו של המחבר, קם יום אחד, נוסע לשדה התעופה, עולה על מטוס לאיסלנד ומשאיר מאחוריו זוגיות, ילד, עבודה וחיים שלמים. אבל מהר מאוד הבנתי שהמסע לאיסלנד הוא רק המסגרת. היעד האמיתי נמצא עמוק הרבה יותר. זהו מסע אל תוך הנפש, אל הזיכרונות, אל הטראומות, אל הפחדים ואל המקומות שהאדם בדרך כלל מעדיף להשאיר נעולים.

זה ספר שלא מנסה למצוא חן. שגיא חושף את עצמו בצורה כמעט חסרת מעצורים. הוא כותב על מיניות, על טיפול נפשי, על אלימות, על יחסים עם אביו, על זוגיות ועל רגעים שקשה מאוד לקרוא. יש ספרים שמנסים לזעזע את הקורא מתוך פרובוקציה. כאן לא הרגשתי שזה המצב. גם כשהכתיבה נעשית בוטה מאוד, היא נשארת משרתת את הדמות ואת המסע שלה ולא את הרצון למשוך תשומת לב.

הדבר שהרשים אותי יותר מכל הוא הקול הספרותי של שגיא. כבר מהעמודים הראשונים הרגשתי שאני נמצא בידיים של סופר שיודע בדיוק מה הוא עושה. המשפטים ארוכים, מלאים הסתעפויות וסוגריים, אבל כמעט תמיד הם מצליחים לשמור על הקצב ועל המתח. זו אינה כתיבה שממהרת אל היעד. היא מתעכבת, חוזרת, בוחנת ומטילה ספק בעצמה. דווקא בגלל זה היא מרגישה אמינה.

אהבתי גם את העובדה שהספר אינו מספק תשובות קלות. שגיא אינו מבקש שנאהב אותו, וגם לא שנרחם עליו. הוא אינו מחפש זיכוי או מחילה. הוא פשוט מניח את עצמו מול הקורא, על כל הסתירות שבו. יש משהו אמיץ בגישה הזאת, במיוחד בתקופה שבה לא מעט ספרי וידוי מבקשים להצדיק את המספר. כאן נדמה שההצדקה כלל אינה מעניינת אותו.

יחד עם זאת, זו אינה קריאה פשוטה. יש רגעים שבהם העומס הרגשי גדול מאוד, ויש גם מקומות שבהם הסגנון החזרתי והסוגריים המרובים מעט מכבידים. אני יכול להבין קוראים שירגישו שהספר דורש מהם יותר מדי ריכוז וסבלנות. זה בוודאי אינו ספר שמתאים לכל אחד.

אבל בעיניי זו בדיוק אחת המעלות שלו. שגיא לא כתב ספר שמנסה לרצות את כולם. הוא כתב ספר עם קול מובחן, שאפתני ואינטימי מאוד. כזה שמוכן לקחת סיכונים ספרותיים גם במחיר של התרחקות מחלק מהקוראים.

בסופו של דבר, מה שנשאר איתי אחרי הקריאה אינו דווקא המסע לאיסלנד, אלא התחושה העמוקה של אדם שמרגיש שהוא התרחק מעצמו ומנסה, בפעם האחרונה אולי, למצוא את הדרך בחזרה. בין אם הכול אמת ובין אם רק חלק ממנה, האמת הספרותית של הספר הזה הצליחה לשכנע אותי.