מָא, המרווח שבין הדברים

מָא, המרווח שבין הדברים
הוצאת אסיה
עורכים: קן רוג'רס וג'ון איינרסן
226 עמודים
מאנגלית: אירית ויינברג

כדי להבין את הספר צריך להבין מהו מָא.
מָא הוא פשוט הרגע או המקום הריק שנותן לדברים משמעות. כמו הפסקה קטנה בשיחה, נשימה בין פעולות, או חלל לא מלא בעיצוב שמאפשר לעין לנוח. זה המרווח שמדגיש את מה שקורה סביבו ומאפשר לנו להרגיש אותו באמת.
הספר הזה לוקח את המושג היפני המסורתי הזה ומציג אותו דרך נקודות מבט שונות באמצעות סדרת מסות, ודוגמאות מתחומים שונים שממחישים לנו שהמָא נמצא כמעט בכל מקום ובכל תחום בחיינו.

אני מודה שלא ידעתי למה לצפות מהספר הזה. חשבתי שאקבל ספר שעוסק בעיקר בתרבות היפנית, באסתטיקה ובפילוסופיה של המזרח. בפועל קיבלתי משהו רחב ומסקרן הרבה יותר.

הספר אמנם יוצא מתוך התרבות היפנית, אבל הוא לא נשאר בה. הוא משתמש במָא כרעיון שמאפשר להתבונן בעולם כולו. דרך אדריכלות, גנים יפניים, טקס התה, קליגרפיה, צילום, אמנות חזותית, אמנויות לחימה, תרגום, מדיטציה ואפילו מציאות מדומה, הוא מראה כיצד דווקא המרווח, השקט והחלל הם אלה שמעניקים משמעות למה שסביבם.

אחד הפרקים שהרשימו אותי במיוחד עסק ביצירה המפורסמת של ג'ון קייג', 4:33. יצירה שבה הנגנים אינם מנגנים כלל. לכאורה אין בה מוזיקה, אבל דווקא השקט מפנה את תשומת הלב אל הצלילים שנמצאים סביבנו כל הזמן. זו הייתה מבחינתי אחת הדוגמאות היפות ביותר לרעיון של מָא. לא כהיעדר, אלא כנוכחות מסוג אחר.

זה גם מה שאהבתי לאורך כל הספר. הוא לא מנסה לשכנע או להטיף. כל מסה מציעה זווית אחרת, וכל כותב מגיע מתחום שונה. יש כאן חוקרי תרבות, אמנים, אדריכלים, צלמים, אנשי מוזיקה ואנשי רוח. במקום לחזור שוב ושוב על אותו רעיון, כל אחד מהם מוסיף לו רובד חדש.

לזכותם של העורכים ייאמר שהאוסף מרגיש מגוון מאוד, אבל גם מגובש. למרות המעברים בין התחומים השונים, התחושה היא שכל המסות משוחחות זו עם זו, וכל אחת מהן מעמיקה עוד קצת את ההבנה של אותו מושג חמקמק.

זה אינו ספר שקוראים ברצף כדי לסמן וי. להפך. מצאתי את עצמי עוצר לא פעם בין מסה למסָה, חושב, מעבד, ולעיתים אפילו חוזר אחורה לקרוא קטע פעם נוספת. נדמה לי שזו בדיוק הדרך הנכונה לקרוא ספר כזה.

זהו ספר עיון אינטליגנטי, מרחיב אופקים ומעורר מחשבה, שמצליח לקחת מושג אחד קטן ולפתוח באמצעותו עולם שלם. מאז שסיימתי אותו אני מוצא את עצמי מבחין במָא גם במקומות שלא הייתי חושב לחפש בו קודם. בעיניי, זו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לספר כזה.