החיים בלי מסכות / סיימון גילהאם
הוצאת סנטלה, ידיעות ספרים
208 עמודים
אני מקבל מדי פעם ספרים שמאגדים בתוכם עצות לחיים טובים יותר או שאמורים להרים אותנו, לעודד אותנו ולשנות אותנו.
הספר הזה של גילהאם לא שונה ברמת העקרון משאר הספרים שנתקלתי בהם.
אני חושב אם מתבוננים על התמונה הרחבה שאם ספר מצליח מאוד אז יש לו קהל שצמא לידע שיש בו ועם זה אין לי עם מה להתווכח. אבל כשאני מתבונן על עצמי אני תמיד חושב שעצות שניתנים במשפט אחד אין בהם מספיק עומק בשבילי, הן בנאליות וזה משהו שמוביל אותי בקריאה כי אני באופן אישי אדם מעמיק יותר שמחפש את הפילוסופיה מאחורי העצה, מאחורי התובנה. ועדיין אם אני כן מחפש נקודת ייחוד אז זו העובדה שהעצות בספר הן מאגר שנאסף דרך הקהילה שהקים גילהאם וזה אומר אנשים שונים שמשתפים ומייצרים משהו גדול יותר מאדם בודד. וזה כבר כח.
הספר בנוי מ-101 תובנות לחיים, כשכל אחת מהן מלווה בפסקה שמנסה להסביר ולהרחיב אותה. תוך כדי הקריאה שאלתי את עצמי לא פעם אם ההסברים האלה באמת נחוצים. לפעמים משפט אחד יכול להספיק, ולפעמים דווקא ההסבר שאחריו יכול להוסיף לו עומק. במקרה הזה הרגשתי שלא פעם ההסברים פשוט חוזרים על דברים שכבר נאמרו.
גילהאם מנסה לשדר כנות, אפילו כנות מוגזמת. בגב הספר מופיע המשפט "אלה האמיתות הקשות שאף אחד לא יספר לכם אבל הן בדיוק מה שאתם צריכים לשמוע". המשפט הזה אומר בעיניי לא מעט על הגישה שלו. הוא רוצה להיות האיש שאומר לנו את האמת בפרצוף. יש בזה משהו ישיר ואולי גם מעודד עבור חלק מהקוראים, אבל בעיניי יש בזה גם משהו מעט מתנשא. מי קובע מה אני צריך לשמוע? ומי קובע שאותה אמת מתאימה לכולנו?
וזו אולי הבעיה העיקרית שלי עם הספר. העצות כאן כלליות מאוד, והחיים שלנו הרי אינם כאלה. לכל אדם יש סיפור אחר, נסיבות אחרות, קשיים אחרים ודרכים אחרות להתמודד איתם. עצה שנשמעת נהדרת על הנייר לא בהכרח מתאימה למציאות של כל אחד מאיתנו.
אני לא מזלזל בספרים מהסוג הזה ובוודאי שלא בקוראים שלהם. אני בהחלט יכול להבין כיצד משפט מסוים יכול לפגוש אדם ברגע הנכון ולעזור לו. אבל אני מחפש בספרים כאלה משהו מעבר למשפטים יפים ולתובנות מוכרות. אני רוצה שיאתגרו אותי, שיגרמו לי לחשוב ושיציעו לי זווית שלא חשבתי עליה קודם.
בסופו של דבר, הספר הזה לא הצליח לעשות את זה עבורי. הוא בהחלט עשוי לעזור לאחרים, אבל אני נשארתי עם התחושה שכבר שמעתי את מרבית הדברים האלה בעבר, ושמאחורי ההבטחה הגדולה לא מצאתי מספיק עומק.

להשאיר תגובה