כשהציבור קם / מיכה פופר

כשהציבור קם / מיכה פופר
הוצאת כנרת זמורה
176 עמודים מודפסים

לא מזמן, לדעתי השנה, קראתי את ספרו הקודם של מיכה פופר, מה מומו היה אומר. התרשמתי מאוד מדרכי הניתוח שלו והדוגמאות שלו ואיך הוא רואה מנהיגות ואיך הוא מנתח תופעות חברתיות ולאומיות. זה בא לידי ביטוי גם בספר המצוין הזה שמתאר את החברה הישראלית שהשתנתה עוד לפני האסון של השבעה באוקטובר אבל בעיקר אחריו.

אנחנו גילינו את עצמנו כחברה מודעת לעצמה שנאבקת על קיומה ובמידה רבה גם אני הייתי חלק מזה ויצאתי לרחובות. מיכה פופר מציג את השינוי שעברה החברה הישראלית.

אבל זה אינו ספר על המחאה בלבד, וגם לא ספר על המלחמה. בעיני, זהו ספר על מנהיגות אזרחית. על הרגע שבו ציבור שלם מבין שהוא אינו יכול עוד להמתין שמישהו אחר יפתור את הבעיות, והוא מתחיל לפעול בעצמו. זו נקודת המוצא של פופר, וממנה הוא יוצא למסע מרתק שמחבר בין פסיכולוגיה, חברה, היסטוריה ומנהיגות.

בחלק הראשון הוא מתעד את ההתעוררות האזרחית, את המחאה, את ההתארגנויות המרשימות שנולדו מתוך החברה הישראלית ואת המעבר החד ממאבק ציבורי למערך התנדבות עצום לאחר השבעה באוקטובר. גם מי שהיה שם, כמוני, ימצא כאן זוויות הסתכלות שלא תמיד שמנו לב אליהן בזמן אמת.

אבל החלק השני הוא זה שלכד אותי באמת. כאן פופר עובר מהתיאור אל המשמעות. הוא שואל כיצד חברה בונה אמון, מהו מסגור, איך נוצר סיפור משותף, ומה גורם לחברה להאמין בעצמה או להפך, לשקוע בפסימיות ובפילוג. אהבתי במיוחד שהוא אינו מסתפק בסיסמאות. הוא משלב דוגמאות מסינגפור, מאוסטרליה, ממחקרים בפסיכולוגיה חברתית ומהיסטוריה עולמית כדי לנסות להבין מה מאפשר לחברות לשגשג לאורך זמן.

גם אם לא מסכימים עם כל מסקנה שלו, קשה שלא להעריך את הניסיון לחשוב לטווח ארוך. פופר אינו עסוק בשאלה מי ניצח בוויכוח הפוליטי, אלא בשאלה מה אפשר ללמוד מהתקופה הזו כדי לבנות כאן חברה טובה יותר. בעיני זו שאיפה הרבה יותר מעניינת והרבה יותר חשובה.

הכתיבה שלו בהירה, אינטליגנטית ונגישה. הוא מצליח לקחת רעיונות מורכבים ולהסביר אותם בשפה שכל קורא יכול להתחבר אליה, מבלי לוותר על העומק. זו תכונה נדירה למדי בספרי עיון.

אני יודע שהספר הזה יעורר מחלוקות. יש קוראים שיחלקו על הנחות היסוד שלו או על הפרשנות שהוא מעניק לאירועים. ובכל זאת, ספר עיון טוב אינו נמדד רק בשאלה אם הוא משכנע אותנו, אלא גם בשאלה אם הוא גורם לנו לחשוב מחדש על המציאות שסביבנו.

מבחינתי, כשהציבור קם עושה בדיוק את זה. הוא אינו רק ספר על השנים האחרונות בישראל, אלא ניסיון כן ואמיץ להבין מי אנחנו, מה התגלה בנו ברגעי המשבר, ואיזה סיפור נרצה לספר לעצמנו מכאן והלאה.