חוף הדתיים / דורי מנור

חוף הדתיים / דורי מנור
כנרת זמורה
349 עמודים

אחרי הקריאה בספר זה לקחתי נשימה עמוקה.

אם אתם שואלים אותי אישית אז הספר הזה של דורי מנור הוא אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו בעברית על הניכור כלפי הומוסקסואלים בישראל ובכלל אחד הספרים הלהט"בים החשובים שנכתבו כאן.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שיש בספר הזה מוטיבים אוטוביוגרפיים.
זה ניכר, זה חזק וזה נוכח.

אבל בעיני הגדולה של חוף הדתיים אינה רק בכך שהוא עוסק בזהות מינית או בחוויית החיים כהומוסקסואל בישראל של שנות התשעים. הגדולה שלו היא בכך שהוא מצליח להפוך את החוויה הזאת לבשר ודם. לכאב. לבדידות. לפחד. לתחושת זרות עמוקה מול עולם שלא תמיד יודע להכיל את מי ששונה ממנו.

במרכז הרומן ניצב עופר, נער תל אביבי שאיבד את אביו בגיל צעיר ונאלץ להתמודד עם כניסתו של גבר חדש לחייה של אמו. במקביל הוא מתחיל לגלות את זהותו המינית, נמשך לראשונה לנער אחר ומוצא את עצמו הולך ומתרחק מהעולם שסביבו. במקביל אנו פוגשים את פול, צעיר המחפש משמעות בעולם הדת והאמונה, וגם הוא נושא עמו פצעים עמוקים משלו. המפגש בין השניים מוביל את הרומן למקומות מפתיעים ולעיתים מטלטלים.

מהרגעים הראשונים הרגשתי שמנור אינו כותב מתוך רצון להסביר או ללמד. הוא כותב מתוך צורך לספר. יש בספר הזה תחושה של כאב שנאגר במשך שנים ארוכות ומצא סוף סוף את דרכו אל הדף. התחושה הזאת מלווה כמעט כל עמוד.

אחד הדברים שהרשימו אותי במיוחד הוא מערכת היחסים בין עופר לבין אמו. לכאורה זהו ספר על זהות מינית, על תשוקה ועל חברה שמתקשה לקבל את האחר. בפועל זה גם ספר על אובדן. על ילד שמאבד את אביו ומרגיש בהדרגה שהוא מאבד גם את אמו. הכעס שלו עליה, הסירוב לקרוא לה "אמא" והמעבר לשימוש בשמה הפרטי בלבד, הם מהלכים ספרותיים ורגשיים חזקים מאוד שהלכו איתי הרבה אחרי שסגרתי את הספר.

מנור אינו חוסך מהקורא רגעים קשים. יש כאן מיניות בוטה, פחד מאיידס, אשפוז פסיכיאטרי, אלימות, השפלה ומצבים אנושיים שרבים היו מעדיפים להסיט מהם את המבט. אבל בעיני אף אחד מהדברים הללו אינו מופיע כאן לשם פרובוקציה. הם חלק מהמציאות שהספר מבקש לתאר. מציאות של צעירים שניסו להבין מי הם בעולם שהציע להם בעיקר בושה ופחד.

לצד התכנים הקשים אי אפשר להתעלם מהכתיבה עצמה. מנור מגיע אל הפרוזה מעולם השירה וזה מורגש היטב. לא בגלל עודף פיוטיות אלא בגלל הדיוק. בגלל היכולת לבחור את הדימוי הנכון, את המשפט הנכון ואת הפרט הקטן שמאיר סצנה שלמה.

חוף הדתיים הוא לא ספר קל. יש בו רגעים שהקשו עליי מאוד כקורא. אבל דווקא משום כך אני חושב שמדובר בספר חשוב. ספר שמבקש מאיתנו להיכנס לנעליו של מי שחי שנים בתחושת זרות, פחד והסתרה.

וכשסיימתי את הקריאה, לקחתי נשימה עמוקה. לא רק בגלל מה שקראתי, אלא בגלל הידיעה שלא כל כך מזמן המציאות הזאת הייתה כאן, קרובה הרבה יותר ממה שנדמה לנו היום.