התמונות / אינס אולנובסקי

התמונות / אינס אולנובסקי
הוצאת תשע נשמות
140 עמודים
תרגום: טליה הוס

אני אוהב ספרים כאלו כמו של אינס אולנובסקי.

ספרים שמשולבים בהם צילומים והם חלק אינטגרלי מהסיפור ומהעלילה.

אבל כאן הצילומים הם לא חלק מהעלילה, הצילומים מספרים את הסיפור עצמו.

זה הכוח של מה שהמחברת עשתה כאן.

היא מחברת אותנו דרך צילומים שהיא מצאה או אספה ומחברת אותם לעולמה ולהיסטוריה של מדינתה ארגנטינה בדרך מקורית ובכתיבה מיוחדת שקשה לא להיסחף אליה.

אולנובסקי היא צלמת, אבל בקריאה בספר הזה הרגשתי שהיא גם סוג של ארכיאולוגית של זיכרונות. היא מביטה בתצלום ישן ומתחילה לחפור. לא כדי להגיע בהכרח לאמת ההיסטורית המלאה, אלא כדי להבין מה מסתתר בין הפרטים הקטנים שבתמונה. מה הסיפור שהצילום מרמז עליו. מה הוא מגלה. מה הוא מסתיר. ואילו חיים שלמים אפשר לדמיין מתוך רגע אחד שקפא בזמן.

כל אחד משלושים ושניים הפרקים בספר יוצא מתמונה אחרת. לפעמים מדובר בתמונה משפחתית תמימה. לפעמים בתצלום שנקשר לאירוע היסטורי. לפעמים בצילום שנמצא במקרה בארכיון או בקופסה ישנה. אבל כמעט תמיד מתברר שהתמונה עצמה היא רק נקודת המוצא למסע רחב הרבה יותר.

דרך התמונות הללו נפרשת גם ההיסטוריה של ארגנטינה. תקופת פרון. שנות הדיקטטורה הצבאית. הנעלמים. אסירים פוליטיים. פיגועים. סיפורי הגירה. זיכרונות משפחתיים. אלא שאולנובסקי אינה כותבת ספר היסטוריה. היא מתעניינת באנשים שנמצאים בתוך ההיסטוריה. באישה שבתצלום. בילד שלא הכיר את אביו. בצלם שלחץ על הכפתור ברגע מסוים ולא ידע איזו משמעות תהיה לתמונה שנים אחר כך.

מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא שהספר אינו מחפש דרמות בכוח. יש בו סיפורים מטלטלים, אבל לצידם גם רגעים קטנים ואנושיים מאוד. תמונה שנשמרה. צילום שנמצא במקרה. אדם שנשכח. זיכרון שכמעט אבד. לפעמים דווקא הרגעים השקטים הללו היו עבורי המרגשים ביותר.

הקריאה עוררה בי מחשבות על היחס שלנו לצילומים. בעידן שבו אנחנו מצלמים מאות תמונות בטלפון ושוכחים מהן דקות אחר כך, יש משהו מרגש בהתבוננות האיטית של אולנובסקי בתצלומים ישנים. היא מתייחסת אליהם כמעט כאל יצורים חיים. כאילו כל צילום נושא בתוכו חיים שלמים שמחכים שמישהו יקדיש להם תשומת לב.

אהבתי גם את הבחירה למקם את התמונות בסוף כל פרק. מצאתי את עצמי קורא את הסיפור ורק אחר כך פוגש את התמונה. לפעמים היא הייתה שונה לגמרי ממה שדמיינתי. לפעמים היא השלימה פרט שהיה חסר לי. ובמקרים רבים היא גרמה לי לחזור אחורה ולקרוא את הטקסט מחדש בעיניים אחרות.

זהו ספר קטן בהיקפו, אבל כזה שמזכיר כמה כוח יכול להיות גם בתמונה בודדת. כמה חיים יכולים להסתתר בתוך רגע אחד קפוא. וכמה סיפורים אפשר למצוא כשעוצרים באמת להתבונן.

זהו ספר על צילומים, אבל יותר מכך זהו ספר על זיכרון, על הזמן החולף ועל הניסיון האנושי להשאיר אחרינו סימן קטן שלא ייעלם.