לילה טוב ארץ יתומה / קובי פרחי

לילה טוב ארץ יתומה / קובי פרחי
הוצאת יצירה עברית
366 עמודים

אני מודה, אני לא שמעתי הרבה מהמוזיקה של אורפנד לנד, להקתו של קובי פרחי.
אבל פרחי הוא דמות, דמות שקשה לפספס, הוא אישיות והוא נוכח והוא ישראלי שלא רק שר וכותב אלא חי כאן ומרגיש את המקום, את הקונפליקטים, את הדו קיום וחולם חלומות.
האוטוביוגרפיה העוצמתית הזו שלו באה לספר את הסיפור של אותם חלומות שאת חלקם הוא הגשים ועל חלקם הוא עדיין חולם אבל זה הבסיס לספר הזה.
לחלום ולהגשים ולהיות ישראלי.

אלא שהספר הזה הוא הרבה יותר מסיפור על להקת מטאל מצליחה. זהו ספר על זהות. על אדם שמנסה להבין מי הוא בתוך המציאות הישראלית המורכבת, ולעיתים הכואבת, שבתוכה גדל. פרחי חוזר אל ילדותו ונעוריו ביפו, עיר שהיא כמעט דמות בפני עצמה לאורך הספר. יפו של יהודים וערבים, של בולגרים ויוונים, של כנסיות, בתי כנסת ומסגדים, של חברות אמיצה לצד פחד, אלימות וסכסוך. כמי שבילה חלק גדול מילדותו אצל סבי וסבתי ביפו, מצאתי את עצמי לא פעם מחייך בהכרה. הריחות, הרחובות, הדמויות, השפות והתרבויות השזורות זו בזו, כל אלה קמים כאן לתחייה באופן חי ומוחשי.

פרחי כותב היטב. יש לו קול ברור והוא יודע לספר סיפור. הספר כתוב בשפה נגישה מאוד אך אינו שטחי לרגע. להפך. ככל שהקריאה מתקדמת נחשפת מורכבותו של האיש ושל העולם שממנו צמח. הוא אינו מסתיר את המקומות הפחות מחמיאים בחייו. הוא מספר בכנות על כעס, על שנאה, על משברים, על טעויות ועל תהליכי התבגרות. דווקא משום כך קל להאמין לו גם כשהוא מדבר על תקווה, על פיוס ועל האפשרות לראות את האדם שמעבר להגדרות הלאומיות והדתיות.

מטבע הדברים אורפנד לנד נמצאת בלב הסיפור. הספר מלווה את הקמת הלהקה, את הקשיים, ההצלחות, האלבומים וההופעות בארץ ובעולם. אך באופן מעניין אלו אינם החלקים שהכי נשארו איתי. יותר מהסיפורים על במות ועל אולפנים, נשארו איתי הסיפורים על בני המשפחה, על החברים ועל האנשים שפגש בדרך. סבתו היהודייה וחברתה הערבייה, אביו שלחם במלחמה אך שמר על אנושיותו, קרובי המשפחה שנשאו איתם את צלקות הקרבות. אלו הסיפורים שמעניקים לספר את עוצמתו הרגשית.

אחד הדברים שמצאו חן בעיניי במיוחד הוא שפרחי אינו מסתפק בסיסמאות. הוא כותב מתוך כאב אמיתי ומתוך היכרות עמוקה עם המציאות הישראלית. הוא אינו מתעלם מהטרור, מהפחד ומהדם שנשפך כאן. הוא פשוט מסרב לקבל את המסקנה שאין ברירה אלא לשנוא. אפשר להסכים איתו ואפשר לחלוק עליו, אבל קשה שלא להעריך את העקביות ואת הנאמנות שלו לדרך שבה בחר.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי קורא ספר שאמנם נכתב בידי מוזיקאי, אך חורג הרבה מעבר לעולם המוזיקה. זהו ספר על ישראליות, על זהות יהודית, על משפחה, על חלומות ועל המחיר של הניסיון להישאר בן אדם בעולם שמנסה שוב ושוב לדחוף אותנו למחנות ברורים ומנוגדים.

גם מי שאינו מכיר היטב את המוזיקה של אורפנד לנד ימצא כאן הרבה עניין. אני יודע שאני מצאתי. לא משום שהפכתי לפתע למומחה למטאל, אלא משום שפגשתי אדם שמוכן לחשוף את עצמו באמת, על יופיו ועל פגמיו, ולספר סיפור ישראלי מרתק, מורכב ואנושי.