הסופרים והקיסרים / יובל שמעוני

הסופרים והקיסרים / יובל שמעוני
הוצאת עם עובד
255 עמודים

כשהקורא הממוצא פותח ספר של יובל שמעוני, בין אם זו פרוזה או בין אם זה ספר מסות כמו כאן הוא יודע שהוא הולך לקבל חוויה ספרותית.
שמעוני הוא כותב עילאי בעיני, אולי הטוב שיש כיום בספרות הישראלית ודווקא בגלל זה הוא מאתגר אותי כקורא ומעניק לי חוויית קריאה שונה שמשאירה משהו גם לאחר הקריאה.
עד כה קראתי רק את הפרוזה של שמעוני וכאן אני נכנס לראשונה לכתיבה המסאית שלו והיא מיוחדת ועמוקה.
בכל המסות כאן יש איזה חוט מקשר, מכנה משותף, והמכנה הזה הוא צמדים.

שמעוני בוחר ארבעה צמדים שונים מאוד זה מזה. פלובר וקפקא, וינסנט ואן גוך ואחיו תיאו, דוד שמעוני ודינה פפירמייסטר, ולבסוף יהודים וערבים בארץ ישראל. במבט ראשון קשה להבין מה מחבר בין כל אלה, אך ככל שהקריאה מתקדמת מתברר שהספר כולו עוסק במערכות יחסים. לא רק במפגשים בין בני אדם אלא גם בדיאלוגים שנוצרים בין רעיונות, תקופות, זהויות וגורלות.

מה שהרשים אותי במיוחד הוא הדרך שבה שמעוני מצליח ליצור שיחה גם במקום שבו מעולם לא התקיימה שיחה ממשית. פלובר וקפקא, למשל, לא נפגשו מעולם. פלובר מת שנים לפני שקפקא החל לפרסם את יצירתו. ובכל זאת שמעוני מצליח להעמיד אותם זה מול זה ולבחון את הקשרים, ההבדלים וההדהודים שנוצרים ביניהם. הוא אינו מסתפק בעובדות ביוגרפיות אלא מבקש להבין מה קורה כאשר שני עולמות ספרותיים מונחים זה לצד זה.

זו גם הסיבה שהספר אינו מרגיש כמו מסה אקדמית. יש בו ידע רב, לעיתים ידע עצום, אבל הוא לעולם אינו נכתב כדי להרשים. שמעוני משתמש בידע כדי לבנות מחשבה. הוא אוסף פרטים, מכתבים, אירועים ביוגרפיים ורמזים היסטוריים ומתוכם יוצר תמונה רחבה יותר על יצירה, אהבה, נאמנות, בדידות והשפעה.

כמו ברבים מספריו, גם כאן ניכרת הסקרנות האינסופית שלו. הוא אינו מחפש תשובות פשוטות ואינו מנסה לכפות מסקנה אחת על הקורא. להפך. פעמים רבות הרגשתי שהוא מזמין אותי להשתתף בחקירה. לעצור, לחשוב, להשוות ולשאול שאלות משלי.

המסה האחרונה, העוסקת ביהודים וערבים בארץ ישראל, מרחיבה את גבולות הספר ומעבירה אותו מהעולם הספרותי אל המרחב ההיסטורי והפוליטי. גם כאן שמעוני ממשיך לעסוק בצמד, אך הפעם מדובר בשני עמים החולקים מרחב משותף. זו מסה מורכבת, שאפתנית ולעיתים גם לא נוחה לקריאה, אך היא משתלבת היטב ברעיון המרכזי של הספר.

זה אינו ספר לכל קורא. מי שמחפש עלילה מהירה או קריאה קלילה כנראה לא ימצא כאן את מבוקשו. אבל עבור קוראים שאוהבים ספרות שמאתגרת, מרחיבה אופקים ומעודדת מחשבה, יש כאן עושר אינטלקטואלי ורגשי יוצא דופן.

כשסגרתי את הספר לא הרגשתי שסיימתי לקרוא ארבע מסות. הרגשתי שלקחתי חלק בארבע שיחות ארוכות עם אחד האנשים המבריקים הפועלים כיום בספרות העברית. וכמו שקורה לי לא פעם עם יובל שמעוני, גם הפעם נשארתי עם מחשבות שהמשיכו ללוות אותי הרבה אחרי שהספר חזר למדף.