בוסיה / אהוד הלוי

בוסיה / אהוד הלוי
אפיק / התחנה
373 עמודים

כבר בכריכה נמשכתי לספר הזה.
האיור הדיגיטלי של דמות חלוצית עם בגדי חאקי מחזיקה פירות ולידה מרחפת דבורה. יש בה משהו שמשך אותי והספר שנפתח לפני הוא ספר שזורק אותנו אחורה בזמן אל דמותה של בוסיה.
אבל בוסיה שעוד מעט נגיע אליה היא לא הדמות המרכזית היחידה בספר הזה. הספר הזה הוא שילוב של רומן היסטורי מעורבב בביוגרפיה פרוזאית והשילוב הזה מייצר ספר מרתק לקריאה.

אהוד הלוי לוקח את סיפור חייה של סבתו ומרחיב אותו לכדי סאגה משפחתית רחבת יריעה שנעה בין אוקראינה של ראשית המאה העשרים לבין ארץ ישראל המתהווה. זהו ספר על משפחה, על אדמה, על חלוציות, על הגירה, על אהבה ועל הישרדות. אבל יותר מכל זהו ספר על אנשים פשוטים שחייהם נשזרו באירועים היסטוריים גדולים מהם.

הספר נפתח באופן מפתיע דווקא בדמותו של נסטור מאכנו, המהפכן והאנרכיסט האוקראיני. במשך עשרות עמודים הלוי בונה עולם שלם של מהפכות, מלחמות אזרחים, איכרים, קוזאקים וצבאות מתנגשים. לרגעים נדמה שאנחנו קוראים רומן היסטורי על אוקראינה ולא את סיפורה של בוסיה. אלא שככל שהקריאה מתקדמת מתברר שהבחירה הזאת אינה מקרית. הלוי מבקש לצייר לא רק אישה אחת אלא עולם שלם שממנו צמחה.

בוסיה עצמה אינה גיבורה ספרותית מן הסוג המקובל. אין בה כריזמה יוצאת דופן או רצון לכבוש את העולם. דווקא הפשטות שלה היא מה שהופך אותה לדמות מעניינת. דרך עיניה אנחנו פוגשים מושבות יהודיות חקלאיות באוקראינה, פוגרומים, חלומות ציוניים, מסעות הגירה ואת ראשית ההתיישבות בארץ. אלו עולמות שרובנו כמעט ואיננו מכירים, והלוי מצליח להחיות אותם בפרטים קטנים ובתחושת אמת משכנעת.

מה שהרשים אותי במיוחד הוא רוחב היריעה. זהו ספר שמבקש להכיל היסטוריה, פוליטיקה, משפחה, אידיאולוגיה ותרבות. לעיתים הוא אפילו מבקש להכיל יותר מדי. יש פרקים ותיאורים שניתן היה להדק ולקצר. יש רגעים שבהם הלוי מתאהב בפרטי הרקע ובדמויות המשנה עד שהעלילה עצמה מאטה את קצב התקדמותה. ובכל זאת, דווקא העודפות הזאת היא גם חלק מהקסם של הספר. היא מעניקה לו תחושה של עולם חי ונושם.

השפה היא אולי המרכיב הבולט ביותר בספר. הלוי כותב בעברית עשירה, חגיגית ולעיתים כמעט ארכאית. יש קוראים שעלולים למצוא אותה כבדה. אני מצאתי את עצמי נהנה ממנה. היא התאימה לתקופה, לדמויות ולאווירה הכללית ותרמה לתחושה שאני מאזין לסיפור משפחתי ישן שעבר מדור לדור.

בסופו של דבר, בוסיה הוא ספר על זיכרון. על הרצון להציל חיים של אנשים רגילים משכחה. אהוד הלוי מעניק לסבתו ולבני דורה מתנה יפה, אבל גם לקוראים. הוא מזכיר לנו שההיסטוריה הגדולה מורכבת מאינספור סיפורים קטנים, ושמאחורי כל חלוץ, איכר או מהגרת מסתתר עולם שלם שראוי שיסופר.