גן עדן לחתולים / זולא, סאקי, קיפלינג, סוסקי

גן עדן לחתולים / זולא, סאקי, קיפלינג, סוסקי
הוצאת תשע נשמות
77 עמודים
תרגומים: מיכל שליו, אירית ויינברג
איורים: נגה טנדלר

אני מגדל חתולים מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד היה בהם משהו מסתורי, אחר, נסתר מהעין.
לא בתם סופרים אוהבים לעסוק בהם ולא סתם נכתבים הרבה ספרים על חתולים שכן יש בהם משהו סאבטקסטי.
נסתר יותר ממה שגלוי, דורש הבנה מעמיקה, התבוננות חקרנית וגם זה לא תמיד ניתן לפענוח.
זה הספר הראשון שאני סוקר מסדרת אוצרות של הוצאת תשע נשמות.
סדרה שבאה להנגיש לקורא ספרות קלאסית מאוירת של סופרים ידועים וכל ספר בסדרה עוסק בנושאים אחרים.
כאן אנחנו רואים סופרים נהדרים ומגוונים שמתבוננים דרך הטקסט, כל אחד בסגנונו בחתול.

הספר הקטן הזה כולל ארבעה סיפורים קצרים מאת אמיל זולא, סאקי, רודיארד קיפלינג ונאצומה סוסקי. על פניו מדובר באוסף סיפורי חתולים, אבל כבר אחרי כמה עמודים הבנתי שהחתולים הם רק נקודת המוצא. כל אחד מהסופרים משתמש בהם כדי לספר משהו על בני אדם, על חופש, על צביעות, על בדידות ועל היחסים המורכבים שבין הרצון להשתייך לבין הרצון להישאר עצמאי.

הסיפור הראשון, "גן עדן לחתולים" של זולא, היה עבורי אחד משיאי הספר. חתול בית מפונק יוצא לחפש את החופש הגדול שעליו חלם ומגלה שהמציאות פחות רומנטית ממה שנדמה לו. יש משהו משעשע בסיפור הזה, אבל גם משהו אנושי מאוד. כמה פעמים אנחנו משוכנעים שהאושר נמצא מעבר לפינה, במקום אחר, בחיים אחרים, רק כדי לגלות שגם לחלומות יש מחיר.

"טוברמורי" של סאקי הוא כנראה הסיפור המצחיק ביותר בקובץ. הרעיון פשוט וגאוני. מה היה קורה אילו חתול היה מסוגל לדבר ולחשוף את כל מה שהוא יודע על בני האדם שסביבו. התוצאה היא סאטירה שנונה וחדה שעדיין מצליחה להצחיק גם יותר ממאה שנה לאחר שנכתבה.

"החתול שהלך בדד" של קיפלינג לוקח אותנו לכיוון אחר לגמרי. זהו סיפור אגדה מלא קסם שמנסה להסביר כיצד בויתו בעלי החיים השונים ומדוע החתול נותר יצור עצמאי גם כשהסכים להתקרב אל האדם. מכל הסיפורים בקובץ זה אולי הסיפור שהכי מזכיר מדוע חתולים ממשיכים לרתק אותנו עד היום.

את הספר חותם סוסקי עם "קברו של חתול", הסיפור המהורהר והעצוב ביותר באוסף. כאן כבר פחות מתבוננים בחתול ויותר בבני האדם שסביבו. זה סיפור קצר, אבל כזה שנשאר איתי גם אחרי שסיימתי לקרוא.

מעבר לטקסטים עצמם נהניתי מאוד מהרעיון שמאחורי הסדרה. יש משהו מרענן במפגש עם יצירות קצרות של סופרים קלאסיים שלא תמיד זוכות להגיע לקהל הרחב. האיורים של נגה טנדלר והעיצוב המוקפד מעניקים לספר תחושה של חפץ קטן ויפה שכיף להחזיק ביד.

בסופו של דבר, זהו לא ספר על חתולים בלבד. זה ספר על בני אדם דרך עיניהם של חתולים. וכמו החתולים עצמם, גם הסיפורים שבו מצליחים להישאר מעט מסתוריים, מעט חמקמקים, ולא לגמרי ניתנים לפענוח. אולי זו בדיוק הסיבה שהם עובדים כל כך טוב.